סט

רמז

יד ואני תפלתי לך ה' עת רצון. כ"ק דברכות ד"ח ע"א דאמר ר' יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון (אלמא יש שעה שהיא של רצון) אימתי עם רצון בשעה שהצבור מתפללין וע' בש"ע סי' צ' ס"ט ובהרמב"ם רפ"ח מהל' תפלה. ר' יוסי בר חנינא אמר מהכא כה אמר ה' בעת רצון עניתיך ישעי' סי' מ"ט ח'. וע"ש בפירש"י. והת"י שם פי' בעידן דאתון עבדין רעותי. וע' ביבמות פ"ח דע"ב ע"א לענין חצות לילה הא קמ"ל דעת רצון מילתא היא. ועמ"ש מענין עת רצון בבה"ז פ' קרח בד"ה ויקומו לפני משה. ושם פי' אשר תוספות האור הנמשך למעלה וזהו הנק' יחוד העליון הוא נמשך ע"י שהוא עת רצון:

(ב) במד"ר ר"פ ואתחנן ע"פ כי מי גוי גדול דרפ"ט ע"ג ויש תפלה שהיא נענית לעונה ממי אתה למד מדוד דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון ופי' המ"כ לעונה יום או לילה נק' עונה כדאיתא בסוף מס' עכומ"ז דף ע"ה ע"א עת רצון עת זהו עונה במד"ר פ' נח פל"ד עכ"ל וע' פב"ת דנדה דס"ה ע"ב ובפרק האשה דס"ג ע"ב ע"פ והזרתם. ואפ"ל כי הנה עונה נק' ג"ח היחוד. כמ"ש במשנה פרק אע"פ מ"ו העונה האמורה בתורה כו' והוא מענין עונתה וע' מזה בזח"ב משפטים דצ"ז ע"ב. וא"כ לפמש"כ דעת פירושו עונה י"ל שזהו ג"כ היחוד וזהו עת רצון כדפי' במא"א אות צ' סל"ב רצון נק' היסוד של כל פרצוף המרצה לנק' כו' עכ"ל.

(ג) זח"א וירא דק"ה ע"ב ואברהם היה יהיה לגוי גדול ועצום. מ"ט ברכה הכא אלא בגין לאודעא דאפילו בשעתא דקב"ה יתיב בדינא על עלמא לא אשתני דהא יתיב בדינא על דא וברחמי על דא וכולא ברגעא חדא ובשעתא חדא (והדין והרחמים לפי המקבלים. זח"מ. ועמ"ש בדרוש יעבר ה' לנגוף נגוף ורפוא) אמר ר' יהודא

רמח

והכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון. זמנין דאיהו עת רצון וזמנין דלאו איהו עת רצון (ע' זח"ג פ' אחרי דנ"ח סע"א ולקמן פ' מקץ דף ר"ד ע"א) זמנין דשמע וזמנין דלא שמע (ע' זח"ג פ' אחרי דע"ה א') זמנין דאשתכח וזמנין דלא אשתכח דכתיב דרשו הוי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב (ע' יבמות דק"ה סע"א) אמר רבי אלעזר כאן ליחיד כאן לצבור. כאן לאתר חד כאן לכולי עלמא. בג"כ בריך ליה לאברהם דאיהו שקיל ככולא עלמא. דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ותנינן באברהם כו' עכ"ל. זהו כעין מ"ש בגמ' פ"ק דתענית ד"ט סע"א שאני משה כיון דלרבים הוא בעי כרבים דמי. ונ"א כיון דאלים זכותיה כרבים דמי. ועמ"ש מזה ע"פ פדה בשלום נפשי. כי ברבים היו עמדי. סעי' יו"ד וסעי' ב':

(ד) זהר פ' וירא דקט"ז ע"ב ריה"ו פתח ואמר עת לעשות לה' הפרו תורתיך. תלים סי' קי"ט עת לעשות לה' מהו. אלא הא אוקמוה. אבל עת דא כנס"י דאקרי עת כד"א ואל יבא בכל עת אל הקדש (ע' זח"ג פ' אחרי דנ"ח ע"ב) מאי ואל יבא בכל עת כד"א לשמרך מאשה זרה שהוא כנ"ל. ודא הוא ויקריבו לפני ה' פ' חיי דקכ"ב סע"א מענין לשמרך מאשה זרה שהוא כנ"ל. ודא הוא ויקריבו לפני ה' אש זרה (ע' זהר פ' שמיני דל"ז ע"ב וקשירו מלה אחרא כו' וע' מעין זה בבה"ז פ' חקת גבי אבל תי"ו הוא ד' נו"ן וע' מק"מ פ' אחרי דע"ב א' ובפ' אמור דק"ו. אך כאן אינו זה). מ"ט עת. בגין דאית לה עת וזמן לכולא לקרבא לאתנהרא לאתחברא כדקא יאות. ג' בחי' אלה פי' בזח"מ לקרבא ע"ד וימינו תחבקני ועז"נ עת לחבק הפך עת לרחק מחבק ע' בד"ה ואהי' אצלו אמון גבי משחקת בכל עת. לאתנהרא ע"ד נשיקין רוחא ברוחא לאתחברא עצם היחוד וע' בה"ז. ר"פ תרומה. ור"ל כי או"א נק' תרין ריעין דלא מתפרשין. אבל זו"נ נק' דודים שהיחוד הוא לפרקים בעת וזמן הראוי לזה. כמבואר מזה בזהר ר"פ ויקרא דף ד' סע"א. ועיין מזה בבה"ז פ' וירא ע"פ המאמר וגם אמנה אחותי בת אבי היא. ובבה"ז פ' תצוה בד"ה איהי קיימא בשיעורא דטי"ת נקודין:

כד"א ואני תפלתי לך ה' עת רצון. ר"ל שהיחוד העליון דזו"נ זהו לפרקים בעתים מזומנים. כי שרש יחוד זה שהוא המשכת תוספת האור בא ע"י רצון העליון. כמ"ש בבה"ז פ' קרח בד"ה ויקומו לפני משה הנ"ל סעי' א'. ובבה"ז פ' ויקהל על המאמר שם דקצ"ז ע"ב בד"ה ת"ח כד קיימא שעתא דרעותא קמי' קוב"ה ליחדא רתיכא עילאה כו' יעו"ש:

לעשות לה' כמ"ד ויעש דוד שם עיין זח"ג בחקתי דקי"ג סע"א וע"ב דכל מאן דאשתדל באורייתא כאלו עביד ותקין הא עת לחברא ליה לקוב"ה. י"ל ע"י עסק התורה דמחו"ב ונהר יוצא ממשיך בחי' זו במל'. גם י"ל עת מל' מקור הזמן עת רצון שימשיך בה מבחי' שלמעלה מהזמן וכענין ערש"מ. ועד"ה ואתחנן בעת ההיא. ובד"ה והיו אמונת עתיך. ענין כ"ח עתים. יודעי בינה לעתים:

זח"ב ל"ו ב' קנ"ה ב' קנ"ד א'. ח"ג עמוד פ"ו ק"ד רמ"ה:

(ה) זח"ב פ' בא דל"ו ע"ב ע"פ ויהי בחצי הלילה כו' כתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון ופי' המק"מ וז"ל יובן במ"ש הרב שבחצות לילה מתגלה יסוד דעתיק שהוא במצח דא"א הנק' רצון. וז"ש עת רצון דהיינו בחצי הלילה עכ"ל. ועיין בבה"ז פ' האזינו בד"ה מצחא דאתגליא בע"ק רצון אקרי כו' דהא רישא עילאה פשיט חד טורנא בסימא יאה דאתגליא במצחא היינו יסוד דע"י המאיר במצחא דא"א היינו אור העונג

רמט

המאיר בהרצון כו' ועמש"ל סעי' א' מהש"ס דיבמות דע"ב א'. וע' מענין חצות לילה בזהר פ' לך דצ"ב ע"ב וסע"ב ובפ' נח דע"ב. ובפ' ויגש דכ"ז ע"א:

(ו) זח"ב תרומה דקנ"ה ע"ב ודקנ"ו האריך בענין עת רצון ופי' עת הוא המל' רצון הוא היסוד שמתחברים יחד וזהו ע"ד ונתתי שלום בארץ שנתבאר בזה פ' בחקתי דקי"ג סע"ב. ובודאי ששרש ההמשכה בא מא"א וע"ד המבואר בפי' אל עליון כו' קונה הכל כו' כמשנ"ת בלק"ת פ' מסעי בד"ה לבאר ענין המסעות, כי זהו ע"ד המגביהי לשבת עי"ז המשפילי כו' שכדי להשפיע למטה נ"ל המקור מכח עצם החכמה כו'. וזה א"ש עם מ"ש במ"א דאתה קדשת ה"ס הקדושין. ישמח משה ה"ס שילוח סבלונות. ותפלת מוסף כתר ע"ד בעטרה שעטרה לו אמו והמשכת היסוד והיחוד אתה אחד ושמך אחד כו'. נמצא אז מתחבר עת בבחי' רצון עת לאהוב כו', וע' בזהר פ' יתרו דפ"ח סע"ב ודפ"ט ע"א:

(ז) פ' פקודי דרנ"ג ע"א היכל אשתיתאה דא הוא היכלא דרצון כו' וע"ד כתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון כו' וע"ש במק"מ. וענין חיבור עת עם הרצון, זהו ע"ד ארוממך אלקי המלך שנתבאר בד"ה כי אתה נרי ובהביאור. וזהו ענין ואולם חי אני וימלא כבוד ה' כו':

ילקוט ח"ב נ"ח ג' ק"ח ב' ק"י ב' קנ"ג א'. של"ה נ"ג ב' נ"ד א' קע"ב ב' ר"נ ב' שנ"ב ב'. עמה"מ ו' ד' ל"ז א' נ"ג ד' נ"ד ג' נ"ה ב' קכ"ג ד' קכ"ו א':

(ח) ילקוט בתלים במקומו רמז תת"א ואני תפלתי לך ה' עת רצון אמר הקב"ה דוד בשביל שאתה יחידי אמרת עת רצון אבל תפלת צבור אינה חוזרת ריקם כה' אלקינו בכל קראנו אליו. אבל ליחיד פעמים פתוחין פעמים נעולין עכ"ל. וע"ש רמז תשפ"ט בתחלתו בד"ה נוראות בצדק תעננו שערי תפלה פעמים פתוחים כו' עת רצון כו' שערי תשובה לעולם פתוחים כו':

של"ה נ"ג ב' ואני תפלתי וגו' עת רצון ר"ל שאף הנגלה יהי' רצון נוסף ע"ז שהנסתר הוא ישועה ע"ד מי סני לצדיקי' דאכלי שני עולמות עכ"ל:

עמה"מ שער עשירי פי"ב דנ"ה ב' האדם הזוכה שמעביר על מדותיו גורם שישגיח בו הרצון הזה של א"א כו' עת רצון מעת"י לגלאה מצחא כו':

(ט) בתולע"י גבי מנחה דשבת, ואני תפלתי אני סוד הכלה כנס"י תפלתי סוד תפלה למשה (ע' זח"ב קנ"ו א') עת רצון התחברות הכלה הנק' עת שלום ברצון העליון הנגלה בשעה ההיא:

(י) זח"ג פ' שמיני דמ"ט ע"ב. אלא תפלה דא כנס"י. דאיהי תפלה. דכתיב ואני תפלה. ודוד בגין כנס"י קאמר לה. ומאי דאמר ואני תפלה כולא חד עכ"ל:

(יא) ר"פ אחרי דנ"ח ע"ב ע"פ ואל יבא בכל עת כו' ובאד"ר דקכ"ט סע"א. ומהרמ"א בתלים במקומו פי' ענני באמת ישעך כי ישועתן של ישראל היא ישועתו של הקב"ה כמ"ש במד"ר פ' משפטים ע"פ כי קרובה ישועתי לבא כו'. ואפ"ל מש"כ תחלה שם הוי' היינו לך הוי' ואח"כ כתיב אלקים ברב חסדך. והרי אלקים הוא מדה"ד. אלא כי עכשיו שמתגלה ע"ק שז"ס עת רצון א"כ אז ז"א בעלותו לגבי עתיקא כאלקים חשוב. וא"כ לך הוי' כו' אלקים כו' היינו שם הוי' כשמתעלה בט"ק שאז הוא בחי' ש' אלקים וע"כ הוא ברוב חסדך מאחר שמאיר בו ע"ק. ועמ"ש מזה בת"א פ' ויצא בד"ה ושבתי בשלום אל בית אבי והי' הוי' לי לאלקים. ובד"ה שובה ישראל דרוש הראשון בפי' עד הוי' אלקיך שהוי' יהי' בבחי' אלקים כו'. ובביאור ע"פ כי כארץ תוציא

רנ

צמחה פי' ענין הוי' בנקוד אלקים א"א וע"י. וא"כ י"ל לך הוי' היינו בחי' א"א. עת רצון אלקים ברב חסדך היינו בחי' עת"י שמאיר במצח דא"א כו':

וקרוב לזה פי' בסדור האריז"ל גבי מנחה דשבת וז"ל אלקים מוחא סתימאה (ע' בהרמ"ז פ' בראשית דף ד' סע"ב ע"פ עין לא ראתה אלקים זולתך). ברוב חסדך גלגלתא. ענני באמת ישעך אוירא. עכ"ל. ואפ"ל לפ"ז באמת ישעך זהו רדל"א המאיר באוירא כו':

קיצור ואני היא כנ"י מל' כמ"ש ס"ט. תפלתי ע"ד ואני תפלה כמ"ש ס"י. דהיינו התחברות המל' בא"ס ב"ה. וזהו לך הוי' שיתחבר בשם הוי' ת"ת שבו מאיר הקו מא"ס עת רצון זהו היחוד כמ"ש ס"א וס"ד בשם הזהר וירא וזהר ויקהל דקצ"ז ע"ב. עת הוא המל' רצון הוא היסוד שמתחברים יחד ע"ד ונתתי שלום בארץ כמ"ש ס"ו ועיין מענין רצון במא"א אות רי"ש סל"ב ומענין עת רצון סוף אות עיין סעי' ס"ט. ועמ"ש ע"פ ורב שלום ע"י בוניך בד"ה ושבתה הארץ דתקס"ב ונת' בישעי' סי' נ"ד ע"פ וכל בניך. ומקור התחברות זו נמשך מיסוד דעתיק כמ"ש ס"ה וע' ססעי' ז' ואפ"ל ג"כ עת רצון עת ל' עונתה כמ"ש ס"ב. וזהו ההפרש בין ריעים ובין דודים עת לעשות לה' והיינו ע"י התורה ולכן נק' בוניך וזהו ג"כ ענין עושים רצונו של מקום וכמ"ש ס"ה. אלקים ברב חסדך. פי' ע"ד שם הוי' ז"א בעלותו לגבי עתיקא כאלקים חשוב. בד"ה שובה ישראל ובד"ה ביום השמע"צ כנישין בענין צור לבבי וחלקי אלקים לעולם. וזהו"ע אלקים חיים. ענני באמת ישעך כי ישועתן של ישראל היא ישועתו של הקב"ה כמ"ש סי"א. ובשעה שהצבור מתפללים נק' עת רצון:

(יב) ועמ"ש בישעי' ל"ג ו' ע"פ והי' אמונת עתיך חוסן ישועות דפירש"י והיה לך לחוסן ישועות את אשר תאמין לבוראך עתים שקבע לך לתרומות ומעשרות בעת הפרשתן כו'. וי"ל כי עי"ז גורם למעלה בחי' עת רצון שעי"ז ענני באמת ישעך. וזהו חוסן ישועות. והיינו כמ"ש בילקוט בזכריה רמז תק"ע בסופו ע"פ ושבעה נרותיה עליה אלו שבע מצות האמורות בתורה תרומות ומעשרות כו' וצ"ל משום שזהו מצוה חמורה להפריש מעשר ראשון ומעשר שני או מעשר עני ותרומות. וע' במד"ר פ' כי תשא ר"פ מ"א שארז"ל גדול כחן של מוציאי מעשרות שהן הופכין את הקללה לברכה וע' בלק"ת פ' תצא בד"ה ולא אבה מענין ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה שזה נמשך מבחי' שלמעלה מע"ס דאצילות אלא ע"י המשכה מהמאציל א"ס ב"ה עצמו. וכן מצות שביעית נק' גבורי כח עושי דברו במד"ר ר"פ ויקרא. ות"ת כנגד כולם. ולכן חשיב שבע מצות אלו. וא"כ זהו כענין עושים רצונו של מקום כמו בכל מאדך וע' בגמ' רפ"ו דברכות. וזהו ענין אמונת עתיך. ולכן ע"י עושין רצונו של מקום ממשיך בחי' עת רצון אלקים ברב חסדך ענני באמת ישעך וזהו החוסן ישועות הנמשך ע"י והי' אמונת עתך. ולפי' השני דרש"י את שהאמנת כו' וצפית לישועה א"כ זהו עדמ"ש השל"ה באות ריש רצון ר"ל שיהי' עולמית מרוצה לא יתקצף ולא יכעוס ובכלל זה שיבטל רצונו מפני רצון העליון ב"ה כמ"ש בארחות צדיקים שער י"ג הוא שער הרצון. ולכן עי"ז ממשיך מלמעלה ג"כ בחי' עת רצון כו' ועי"ז נמשך חוסן ישועות. כי וישע ה' מתרגם והוה רעוא כו':