עג

רנח

כו כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלקים לעולם. רבות ר"פ תרומה קנ"א ב' ד"א ויקחו לי תרומה הה"ד אני ישנה ולבי ער אמרה כנס"י אני ישנתי לך מן הקץ אלא הקב"ה ער שנאמר צור לבבי וחלקי אלקים לעולם. אני ישנה מן המצות וזכות אבותי לי ולבי ער עכ"ל. א"כ מפרש צור לבבי שהקב"ה הוא לבן של ישראל. ופי' צור לבבי היינו תוקף וחוזק ההתקשרות בלב כענין בכל לבבך ובד"ה ענין ק"ש נתבאר דפי' בכל לבבך היינו בבחי' יחידה שבנפש שהוא כל לבבך כו' ע"ש. וז"ל רש"י מי לי בשמים שום מלאך שבחרתי לי לאלוה לא בחרתי אלא אותך. כלה שארי נתאוה בשרי ולבבי לך כלה שארי לשון תאוה כמו כלתה נפשי לישועתך עכ"ל. והראב"ע פי' כלה שארו זה הגוף. ולבבי זה הנפש המתאוה שהיא כח התולדות. רק צור לבבי כטעם תוקף לבבי כדרך אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וטעם צור לבבי הוא הדבק העומד לעולם ולא יאבד עכ"ל.

(וא"כ היא בחי' אהבה רבה שאין בה שינויים כמ"ש בד"ה חכלילי עינים משא"כ אה"ע יש בה שינוים כי זלעו"ז כו'. וזהו ג"כ דצור לבבי קאי ג"כ על האבות כי בעבר הנהר ישבו אבותיכם למעלה מהבינה והם המדות שלמעלה מהשכל שזהו בחי' אה"ר כו' ועמ"ש בד"ה אם בחוקתי וזהו לבי לחוקקי ישראל. ומזה יש להעיר לפסוק כי מראש צורים אראנו דפי' ברבות בא פט"ו דק"ל ע"ב דקאי על האבות שהם חזקים מאד היינו בחי' צור לבבי הנ"ל. ות"י כ' כלה שארי אשתיצא גושי ולבבי (ועמ"ש בד"ה שה"ש שהיא בחי' כלה עילאה שכינתא עילאה ביטול דיחודא עילאה המכלה היש ולגרמי') תקיפא דבחין לבבי וחולקי אלהא לעלמא (ולפי שהיא כלה עילאה נק' צור לבבי כי בינה היא פנימי' הלב מזבח הפנימי שבו קטרת קישור וחיבור חזק. וגם כי או"א הם תרין ריעין דלא מתפרשין ע"ד באר מ"ת שנובע המ"ן תמיד בלא הפסק והיא בחי' אחותי רעיתי לכן נק' צור לבבי. וכ"כ במא"א אות צ' סי"ח צור נק' חכמה ולפעמים יסוד דאימא והיינו שבחי' בינה שכינתא עילאה אומרת כלה שארי כו' לאור א"ס המלובש בחכמה שהוא צור לבבי כו' והיינו להיות יחוד פנימי דאו"א אור חדש ששרש המשכה זו באה מגבורה דע"י שבמו"ס כו'. וזהו צור לבבי וחלקי אלקים לעולם היינו שם הוי' כשכלול במקורו שהוא נק' אלקים והיינו גבורה דע"י הנ"ל:

עו"ש במא"א יסוד דנוק' נק' צור מוציא אש וכן ת"ת נק' צור היינו דכמ"כ שייך צור לבבי בבחי' כלה תתאה לגבי תפארת כו'. רבות בשה"ש כ"ח ד' בפסוק אני ישנה ולבי ער א"ר חייא בר אבא איכן מצינו שנק' הקב"ה לבן של ישראל מן הדין קרא דכתיב צור לבבי וחלקי אלקים לעולם. ועמ"ש בד"ה לבבתני אחותי כלה:

רס

בפתיחתא דאיכה נ"ב ד' ע"פ כי נגע עד לבך. ירמי' ד' י"ח. דכתיב לבי לחוקקי ישראל (עזח"ג ס"פ ויקרא כ"ו א') וכיון דהן מכעיסין אותי לית לבי לחוקקי ישראל (ועמ"ש ע"פ עלי באר כו' במחקק) ד"א כי נגע עד לבך זה הקב"ה כו' צור לבבי וחלקי אלקים לעולם:

זח"א ס"פ בראשית דנ"ט ע"א יחד לבבי מאן לבבי כד"א צור לבבי וחלקי. לפה"נ דמפרש לבבי בחי' מלכות ופי' יחד לבבי נתבאר במ"א בד"ה מימנה עפר יעקב:

זח"ב ס"פ ויקהל דרי"ח ע"א ע"פ וויטב לבו ומאן אוטיב כמה דכתיב לך אמר לבי. וכתיב צור לבבי כו'. ופי' במק"מ מל'. ועיין מענין לך אמר לבי בפ' אמור. בבחיי ר"פ בשלח. לפי שהלב הוא עיקר כל האברים כו' ולפי שחיי כל האברים תלוים בלב לכך נק' הקב"ה שהוא חיי כל הנמצאים כולם בלשון לב הוא שכתוב צורי לבבי וחלקי אלקים לעולם:

בפ' בלק ע"פ אראנו ולא עתה כ' כי יום נקם בלבי וארז"ל לבא לפומא לא גלי. ולפי שהדבר הנסתר הוא צפון בלב לכך נק' השם הנסתר לב הוא שכתוב צור לבבי וחלקי אלקים לעולם. והמלאכים שהם שלוחיו נקרא פיו כו'. של"ה ק"ט ב' קצ"ג א' רמ"ב א'*: