עד

רס

ט אותותינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה. ות"י אתוונא דיהבו לנא נבייא לא חמינא לית תוב נביא ולית עמנא דידע עד אימתי. וכן פירש"י אותותינו שהבטחתנו ביד נביאך אין אנו רואים אותם בימים רבים שאנו בגולה. נתנבא אסף על ימי הגלות עד מה עד מתי נהיה בצרה זו עכ"ל:

(ב) מהרמ"א כתב אומרים בני הגלות הנה בידינו אותות של טובה של קץ הימין וב' של העדר טובה שהם תאבד תורה מכהן ודבר מנביא. וכה"א לא רעב ללחם ולא צמא למים כ"א לשמוע את דבר ה'. בעמוס סי' ח'. כמאמר רשב"י במס' שבת פ"כ דקל"ח סע"ב שלא תמצא הלכה פסוקה כו'. למה ראינו אותות הרעה. ואותותינו של טובה אינם. כי אותותינו של טובה לא ראינו רק השתים של רעה כי אין עוד נביא וכו' עכ"ד. ולפירושו מתורץ ענין אין עוד נביא דלפירש"י קשה מהו אין עוד נביא הא אפילו היה נביא עדיין נשאר השאלה מה שאותותינו שנתנו לנו הנביאים הראשונים עדיין לא ראינו:

(ג) הראב"ע פי' אותותינו. היפך שמו אותותם אותות בפסוק ד' וטעם אותותינו כפי פירושנו דברי הנביאים עכ"ל. ואבן יחייא פי' דקאי אזמן בית שני וז"ל ועתה בבנין הבית הלז אותותינו הקדומים מאורים ותומים ואש מן השמים לא ראינו ואין עוד נביא כי במלאכי פסק הנבואה. ואין עוד אתנו יודע עד מתי יומשך העדר הנבואה ואותותינו הנזכר עכ"ל.ומ"ע ספורנו פי' אותותינו שאמרו הנביאים כל הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו אותות שעשית לנו נגד הפלשתים כששבו את הארון לא ראינו עתה בכל מה שהכעיס טיטוס וחילו כשהחריבו ביהמ"ק עכ"ל. ועמ"ש אדמו"ר נ"ע בת"א פ' מקץ בד"ה כי עמך מקו"ח דנ"ח ע"ב גבי וזהו הבט משמים וראה כו' שהוא מצד עצמותו ומהותו רם ונשא מגדר עלמין כו' ומזה נמשך ממשלת העובדי כוכבים כו' והנהגת העולמות הוא בבחי' שינה כו' עכ"ל. ולכן אין מתגלה בי' כנוגע בבבת עינו כי בשינה העינים סתומים ע"י הגבינים כו':

(ד) הנה במא"א אות א' סנ"ב כ' אות נקרא היסוד כי הוא אות ברית קדש. ואותיות רברבן ביסוד בינה. ואותיות בינונים ביסוד ז"א. ואותיות קטנות ביסוד דמל' עכ"ל. והי"נ הביא מענין אות בזח"א פ' לך צ"ד א'. וענין אתוון רברבן בזהר

רסא

בראשית ד"ג ע"ב ור"פ ויקרא. עו"ש במא"א אות ביסוד כי הוא צבאות אות בצבא. ובו האות להכיר בין ז"א לנוק'. ושבת נק' אות בסוד עטרת יסוד. והקשה נק' אות וקשר של תפלין נק' אות עכ"ל. וע' מענין קשת בזח"א פ' נח דע"א. וע' בפ' יתרו דצ"ב ע"א. ועמ"ש בלק"ת פ' הברכה סד"ה ואתא מרבבות קדש. דפי' אות הוא ברבבות קדש זהו ע"ד כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. ופירוש זה נתבאר בלק"ת פ' נצבים בד"ה כי כארץ תוציא צמחה ובביאור ע"פ שבת שבתון הוא לכם. והנה המשכה זו אנו ממשיכים ע"י אמירת קדוש. שזהו ענין ג"פ קדוש להיות ה' צבאות אות הוא בצבא שלו. וענין ג"פ קדוש הא' הוא ע"י למס"נ באחד בק"ש. הב' והג' ע"י תומ"צ כנזכר בלק"ת פ' אמור בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י. ועז"נ אותותינו פי' מה שאנו ממשיכים להיות קק"ק ה' צבאות אות הוא בצבא שלו. לא ראינו גילוי המשכה זו כי הכל עדיין בהעלם והסתר. וזהו אין עוד נביא. כי הנביא רואה ההמשכה כמ"ש ישעי' ואראה את ה' וגו' וקרא זה אל זה ואמר קדוש כו' משא"כ עכשיו אין עוד נביא ולכן לא ראינו:

(ה) בילקוט בתלים על פסוק זה סי' תת"י. אותותינו לא ראינו אות שאמרת לנו ירמי' סי' ל"א ז' הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה ויולדת יחדיו קהל גדול ישובו הנה. ואותו אות שכתבת ישעי' סי' נ"ב ז' מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך. למה אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה. וכה"א כי רחק ממני מנחם. באיכה סי' א'. אין לנו נביא שיודיענו כלום (שישיב נפשנו. כ"ה במדרש תלים) אלא הכל סתום לפנינו. שנאמר ואתה דניאל סתום הדברים. אם אין אתה עושה בשבילנו עשה בשביל שמך הגדול והקדוש וכו' עכ"ל. והנה ענין הפסוק הנני מביא אותם מארץ צפון בסנהדרין פרק חלק דצ"א ע"ב פירשו זה על תחיית המתים ע"ש דהקשה מ"ש בם עור ופסח כו' ובישעי' סי' ל"ה כתיב אז ידלג כאיל פסח כו' ע"ש וברבות פ' צו פ"ט דקע"ד ע"ד ע"פ עורי צפון בשה"ש סי' ד'. לכשיתעוררו הגליות הנתונים בצפון יבאו ויחנו בדרום שנאמר הנני מביא אותם מארץ צפון. לכשיתעורר גוג הנתון בארץ צפון כו'. מלך המשיח שנתון בצפון ובא ויבנה בהמ"ק הנתון בדרום הה"ד העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש עכ"ל. וכ"ה בשה"ש רבה ע"פ עורי צפון. ויש להעיר ממ"ש ע"פ ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה'. כי הנה רוח צפונית אינה מסובבת כו' בראו ולא גמרו כו' והוא דוגמת רוחיהון של המזיקים שלא נגמרה בריאתן כמ"ש הרע"ב באבות פ"ה מ"ו. והיינו לפי שמקו השמאל יש יניקת החיצונים ביותר ולכן חם שהוא קו השמאל נמשך ממנו כנען כו' ולכן מצפון יוצא החשך כמ"ש ברבות פ' במדבר גבי דגל מחנה דן צפונה כו'. וכ"כ הבחיי שם כי המזרח השמש יוצא משם גם הדרום השמש הולך שם בגובה הרוח כו' אבל הרוח צפון אין השמש זורח שם לעולם כו' וכולו חשך כו' ולפיכך הי' צריך כפרה כו' וכענין שכתוב כי אשב בחשך ה' אור לי. ועמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה כי אתה נרי בפי' והוי' יגיה חשכי. ולכן לא נגמר בריאת צפון. וע"כ הקרבנות דוקא בצפון שע"י הקרבנות זבחי אלקים רוח נשברה כו' עי"ז מהפך חשוכא לנהורא. ויתרון האור נמשך מהחשך התגלות אשר צפנת ליראיך ס"ת כתר. והיינו בקץ הימין שיוגמר הבירור אזי עורי צפון כו' ואזי יתגלה רב טוב הצפון כו'. וזהו הנני מביא אותם מארץ צפון כו'. וענין מירכתי ארץ. ברבות בקהלת ע"פ והארץ לעולם עומדת. כל מה שברא הקב"ה באדם ברא בארץ לדוגמא לו אדם יש לו ראש והארץ יש לה ראש כו' אדם יש לו

רסב

ירכים והארץ יש לה ירכים שנאמר וקבצתים מירכתי ארץ כו' ובמא"א אות יו"ד סמ"ה פי' ירכתי צפון יסוד דנוק'. וא"כ וקבצתים מירכתי היינו אפילו מבחי' יסוד דלעומת זה כו' והנה זהו אות א'. והוא ענין העלייה מלמטה למעלה. ואח"כ האות השני מה נאוו על ההרים רגלי מבשר כו' זהו ההמשכה מלמעלה למטה:

ופסוק מה נאוו עיין ברבות פ"ט נ"ו ב'. רבות קע"ה ב' רי"א ג' רצ"ו ד'. ח"מ י"ז ב'. ס"ט ד'. בחיי קס"ה ג'. וארז"ל ברבות פ' צו ספ"ט דקע"ה ב' רבנן אמרי גדול שלום שכשמלך המשיח בא אינו פותח אלא בשלום שנאמר מא נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום. במדבר פ"ב דרי"א ג' בכל מקום יהודה תחלה כו' וכשיבא המבשר יהודה מתבשר תחלה שנאמר על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום וס"פ שופטים דרצ"ו ד' ע"פ וקראת אליה לשלום. ד"א גדול השלום שאין הקב"ה מבשר את ירושלים שיהיו נגאלין אלא בשלום שנאמר משמיע שלום וגו': בשה"ש ע"פ וקול התורה נשמע בארצנו. איזה זה קולו של מלך המשיח המכריז ואומר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום. והרמ"ז פ' ויקרא דף ד' פי' וקול התור היינו יסוד אבא. ובזהר וירא צ"ז וקול התור דא קול דנפיק מגו ההוא פנימאה דכולא. היינו בינה. כי סתם קול הוא ז"א וז"א נקרא ההוא דלבר כמ"ש בזהר תולדות קמ"א ב' אבל כינה נק' פנימאה ונק' עכשיו קלא דלא אשתמע אך לע"ל וקול התור נשמע. וזהו משמיע שלום משמיע ישועה. ובמדרש איכה ס"ט ד' בפסוק תבא כל רעתם חטאו ברגל ולקו ברגל ומתנחמים ברגל. חטאו ברגל שאמר כי רגליהם לרע ירוצו. ולקו ברגל דכתיב ובטרם יתנגפו רגליכם. ומתנחמים ברגל שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר כו'. היינו כמ"ש ע"פ ונתתי לך מהלכים בין העומדים. וההילוך הוא ע"י רגל וזהו ענין מצות שלש רגלים כו'. אכן כשחטאו ברגל כו' אך ע"י שלקו ברגל וקבלו העונש מתנחמים ברגל עדמ"ש בלק"ת בשה"ש ע"פ קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים והדילוג ע"י רגל כו'. והנה לפ"ז ענין אותותינו ב' אותות היינו הנני מביא אותם מארץ צפון שיתהפך החשך לאור וזהו מלמטה למעלה והוא ע"ד יסוד דנוק' שנק' אות וכמ"ש גבי שבת ביני ובין בנ"י אות היא לעולם כו'. ורגלי מבשר משמיע שלום זהו המשכת יסוד דדכורא וכמ"ש וברית שלומי לא תמוט. והיינו כענין חותם שוקע וחותם בולט. וזה יהי' בקץ הימין. וע"ז קובל הנביא אותותינו ב' בחי' אות הנ"ל והוא עצמו ענין אות הוא בצבא שלו לא ראינו. ועמ"ש ע"פ אם לא תדעי לך היפה בנשים שזהו ג"כ כענין ואין אתנו יודע. ושם נתבאר כי הדעת זהו הזווג והיחוד דזו"נ ועי"ז הי' נמשך רוה"ק ונבואה כמ"ש בד"ר ויצא פ"ע ע"פ והשקו את הצאן שמשם היו שואבין רוה"ק ובמד"ר ויקרא פ"א גבי נבואה משל לאדם שהולך אצל אשתו כו' וזהו ואין אתנו יודע. ועמ"ש ע"פ ואדם אין לעבוד את האדמה שארז"ל במד"ר במקומו ואדם אין כאליהו הנביא וכחוני המעגל להעביד את הבריות להקב"ה ועד"ז הפי' ולא אתנו יודע:

(ו) אאזמו"ר נ"ע בלק"ת בשה"ש בד"ה אני ישנה. פי' אותותינו לא אותיות. דהיינו אותיות התורה והתפלה שהן המביאות וממשיכות אור א"ס ב"ה מההעלם אל הגילוי כי אותיות מלשון אתא בקר כו' אך עכשיו אותותינו לא ראינו שאינו נראה ונגלה גילוי אור א"ס ב"ה הסוכ"ע בבחי' גילוי ממש בעולם כמו שיהי' לע"ל כי עין בעין יראו כו' ועמ"ש מזה בת"א פ' שמות בד"ה ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה כו' ועמ"ש ע"פ הזהר ר"פ ויקרא בענין ונתתם לי אות אמת דא אות ו' כו'. והנה אותיות ל' הבאה ע"ד אתא בקר. וכמ"כ ענין אות ג"כ ל' דבר העתיד לבא. או

רסז

האות מורה על גילוי דבר הנעלם גילוי אור א"ס והיינו ענין אתא כו' וביצי"מ למען שתי אותותי אלה כו': וע' עוד מענן אותותינו לא ראינו בת"א בד"ה ומרדכי יצא. ובד"ה כי אברהם לא ידענו. והנה להת"י ולפרש"י שקובלים על שלא בא הבטחות הנבאים זהו ע"ד הפסוק ותאמר ציון עזבני ה' ואד' שכחני. ועיין מזה במד"ר באיכה ע"ז א' בד"ה מי זה אמר ותהי ע"פ מה יתאונן אדם חי. בני תרעומנין הן כו' אף ציון כן ותאמר ציון עזבני ה'. ופי' המ"כ והקב"ה מחשבה לטובה שיצרפו וילבנו בכור הגלות ככתוב תם עונך בת ציון. וע' בת"א פ' וארא סד"ה וידבר אלקים אל משה כו' וארא אל אברהם כו' ובד"ה ואלה שמות בנ"י ושם בד"ה והנה להיות בחי' הגילוי א"א להיות אלא ע"י העלם תחלה:

טז לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש. פירש"י לך יום גאולתן של ישראל. אף לך לילה ועמך הי' בצרות הלילה. אתה הכינות להם מאור התורה ושמש. ויונתן תרגם מאור ושמש סיהרא ושמשא:

מד"ר פ' בראשית ר"פ ו' לך יום היום מקלס לך והלילה מקלס לך מה היום ברשותך אף הלילה ברשותך. י"ל כפירש"י הנ"ל דלילה קאי על גלות בבל ומדי. וע"ז אמר אף לך לילה שגם הלילה ברשותך וכמ"ש בת"א בד"ה ומרדכי יצא בענין אותותינו לא ראינו וז"ל שאין אנו יכולים לראות האותות ולא מפני שאין אותות ח"ו רק שאין אנו יכולים לראות האותות כו' עד ולכן ביטל יוחנן כה"ג את המעוררים שהיו אומרים עורה למה תישן הוי' והוא ביטל שא"צ לעוררו כי הנה לא ינום ולא ישן רק שאין אנו רואים כנ"ל כי באמת אני הוי' לא שניתי עכ"ל. וע"ש עוד בד"ה כי אברהם לא ידענו גבי והנה כתיב אותותינו לא ראינו. וא"כ מזה יובן פי' אף הלילה ברשותך:

בשל"ה במס' פסחים שלו דף קמ"ט ע"ב מדת יום ומדת לילה הם ת"ת ומל' כמ"ש לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש עכ"ל. ור"ל כדפי' הת"י מאור ושמש הם סיהרא ושמשא כנ"ל: