עז

רסז

יא ואומר חלותי היא שנות ימין עליון. ופירש"י מחשבותי אומרות לי אין זאת אלא להחלותי וליראני לשוב אליו. חלותי כמו לחלותי לשון חולי וחיל. שנות ימין עליון את אשר נשתנית ימין עליון שהיתה נאדרי בכח רועצת אויב ועכשיו השיב אחור ימינו עכ"ל.

(ב) במ"צ פי' חלותי מלשון חיל ורעדה (וא"כ הוא ע"ד האתי לא תיראו אם מפני לא החילו. בירי' סי' ה' כ"ב. וכמו מלפני אדון חולי ארץ. חילו מפניו כל הארץ. בקורקע' ערך חול. ולפירש"י הוא ג"כ לשון חולי. בקורקע' ערך חלה וכ"ה במדרש פ' תשא כדלקמן סעי' ד'. ויש לפרשו עוד לשון חלול. שנעשית חולין מחמת שנות ימין עליון). וז"ל המצ"ד.ואומר אשיב אמרי אלי אין זה כ"א להביא עלי חיל ורעדה לשוב מחטאתי. ובעבור זה היתה השתנות ממה שהיתה לשעבר נאדרי בכח רועצת האויב עכ"ל:

(ג) ות"י ואמרית מרעותי הוא (י"ל חולי) אשתניו גבורות ימין עילאה ]ת"א ואמרית בעותי היא (ל' חיל ורעד) שנין דקץ מימין[ עכ"ל:

(ד) רבות כי תשא פמ"ה הה"ד חשבתי ימים מקדם כו' לכמה שנים גאלתני ממצרים כו' ואומר חלותי היא. ארשב"ל אם חלאים הם יכולים להתרפאות. ואם אינן חלאים איני יודעת מה לעשות (ע' מזה במדרש איכה בד"ה אזכרה נגינתי. מסיים

רסח

דכל שחשיש סופיה מבריא ואם שינוי ימין לית סבר כו'. אך ממש"ש שזהו ההפרש בין קציפה למאיסה. והרי ברבות סוף איכה הביאו ראיה שא"א להיות מיאוס ח"ו ע"ש סד"ה אתה ה' לעולם תשב. וכמ"ש בירמי' ל"א ל"ו אם ימדו כו' גם אני אמאס כו'. וא"כ כיון שאינו מיאוס אינו שינוי ימין דהא בהם תליא ע"ש) לכך נאמר חלותי היא פי' המ"כ בלשון ניחותא תנחומים אלו מדבר אני על לבי שהם חלאים ויכולין להתרפאות עכ"ל. וענין החולי והרפואה עמ"ש בלק"ת בד"ה בד"ה כי המצוה הזאת בפ' נצבים ומ"ש בד"ה רפאני הוי' וארפא. גם י"ל בריאה לשון בריאות. ויצירה התחלת עה"ד טו"ר מחלה. ובעשי' הרפואה. ועמ"ש סד"ה מי מנה עפר יעקב בענין ומספר את רובע ישראל כו' והבן:

(ה) עו"ש במדרש פ' תשא שם א"ר אלכסנדרי כל הדברים הללו באו עלינו ע"י שלא חלינו מלפני הקב"ה. ואין לשון חלותי אלא תפלה כד"א חלו נא פני אל ויחננו במלאכי סי' א'. ויש לפרש מה שנזכר התפלה בלשון חלו דוקא היינו כמ"ש ברבות כי תשא פמ"ג ע"פ ויחל משה. עשה את המר מתוק כו'. והיינו המתקת הדינים כענין מיתוק מי מרה. והיינו ע"י דאתהפכא בנפש ג"כ ממרירו למתקא ע' בת"א פ' מקץ בד"ה מזוזה מימין. נמצא יש ד' פירושים בענין חלותי היא. הא' לשון חיל ורעדה. הב' לשון חולה הג' לשון תפלה. הד' לעשות ממר מתוק. ור"ל ואומר שכ"ז שבשביל חלותי היא להמתיק אותי שאעשה ממרירות שלי מתוק. ע"ד מ"ש ברבות ויקהל פ"נ ע"פ כי מרים הם הדור היה מר במעשיון. וכדי לתקן זהו הוא ענין זה. עקדה שנ"א. של"ה כ"ז ב' קע"ג ב' שט"ו ב':

(ו) בשל"ה כ"ז ב' בשם החייט ואומר חלותי היא שנות ימין עליון. והכוונה שאם נרגיש שינוי במושבינו אצלו ית' פעם אנו עומדים לימינו כבנים האהובים אליו. ופעם לשמאלו כעבדים המרוחקים מאדוניהם. אמר כי זה חולי שלי הוא לא שינוי בו ולא בימינו חלילה עכ"ל. ויובן עפמ"ש בד"ה ושננתם לבניך. בענין טיטוס שגדר את הפרכת ויצא דם שזהו ענין שהמשיכו יניקה מפנימיות החיות לסט"א. ועי"ז נמשך עת אשר שלט האדם באדם כו' אך שהוא לרע לו:

(ז) של"ה קע"ג ב' טוב ה' לכל אני הוי' לא שניתי. והשינוי מצד המקבלים. כאשר ביאר ב"ע ואומר חלותי היא שנות ימין עליון. לעשות מרכבה לזה לא שינו את שמם. גדורים מעריות. שלא שינו את לשונם כו' ע"ש במסת פסחים שלו מצה עשירה דרוש ה':

(ח) ס"פ בשלח שט"ו סע"א וע"ב צריך להחזיק עמוד התורה והוא חרות מוציא לחירות. וכן כתיב ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב (ועמש"ל סעי' א' בשם פרש"י) ופי' בזהר כל זמן שהתורה הניתנה בימין היא נאדרי בכח אז ימינך תרעץ אויב והוא כמו שדרז"ל הקל קול יעקב כו' ואם אין התשובה תשובה גמורה אז משיב אחור ימינו מפני אויב ופני אויב הוא ס"מ כו' (עמ"ש ע"פ כי תצא למלחמה על אויבך). וענין השבת הימין אחור הוא כי השמאל תשפיע הדין (מאחר שאינה כלולה בימין וע' בזהר ר"פ קרח) והימין שהוא החסד משפיע החסדים אל החיצונים שהם אחור והם נק' אחוריים (עמ"ש בסידור בד"ה עבדים היינו לפרעה במצרים כו') ועז"נ ואומר חלותי היא שנות ימין עליון עכ"ל. וענין שהימין משפיע אל כו' מובן ממ"ש בת"א בד"ה בשלח פרעה בענין כמה ארך אפים לפניו כו' ורב חסד כו' שלא ע"פ חשבון כו' ע"ש ועיקר בחי' ימין הוא א"א שכולו ורב חסד דלית שמאלה בהאי עתיקא. והם מקבלים משם כמ"ש בד"ה כי עמך מק"ח גבי כי הנה כתיב רם על כל גוים ה' כו' שהוא מצד

רסט

עצמותו רם ונשא כו' ומזה נמשך ממשלת כו' כי שממית בידים תתפש כו' ע"ש. ובד"ה וארא אל אברהם בענין סליק לעילא לעילא. ועכ"ז מקבלים רק מבחי' אחוריים וזהו השיב אחור ימינו כו'. ועמ"ש ע"פ עבדים היינו לפרעה במצרים. פרעה האוחז בעורף דא"א כו'. וכ"ז נמשך מצד שבקדושה אין תשובה שהיא החזרת פב"פ. גם ע"י ביטול תורה דמחו"ב נפקת ואזי נמשך בבחי' אחוריים אבל ע"י התורה שהיא חכמת אדם תאיר פניו פב"פ דבר ה' אזי עי"ז הימין העליון מאיר בבחי' פנים בחו"ב ואזי ע"י שהימין עליון א"א מתלבש בחו"ב וזהו ימינך ה' נאדרי בכח אזי נמשך ההמשכה רק בסט' דקדושה וכמ"ש בד"ה כי עמך מק"ח הנ"ל בפי' השקיפה כו וברך כו':

(ט) והנה ברבות באיכה ס"ג א' בד"ה אזכרה נגינתי. פי' ותאמר ציון עזבני ה' ואד' שחני ע"ד השכח חנות אל כו' ואומר חלותי היא שנות ימין עליון. ור"ל כי ענין שנות ימין עליון ע"ד הנ"ל סעי' ח' בפי' השיב אחור ימינו. זהו ענין עזבני ה' אך באמת השינוי הוא מצדי כנ"ל סעי' ו' ז'. וגם תכליתו טוב כמ"ש סעי' ה' בפי' חלותי היא להמתיק אותי. ובברכת רפאנו בהרד"א ע"ש הרופא לכל תחלואיכי והיינו לבחי' ואומר חלותי היא שנות ימין כו'. ומזה יובן ענין הנז' ברבות סוף איכה דע"ז ע"פ מה יתאונן אדם חי בני תרעומנין הן ונפשנו קצה בלחם הקלוקל אף ציון כן ותאמר ציון עזבני כו'. כי הנה כתיב המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף כו' המאכילך מן במדבר כו' ומבואר ברבות בשלח ס"פ כ"ד דהגדול והנורא קאי על הקב"ה במה שהוליכך במדבר כו' ע"ש. והנה מדבר הוא שרש ג"ק הטמאות וק"נ שזהו ענין נחש שרף כו' והן שרש ד' גליות נחש זו בבל שרף זו מדי כמ"ש ברבות פ' לך פמ"ד. וכמו שההליכה במדבר הי' להכניע הקליפות ועי"ז דוקא נתעלו ישראל כי יתרון האור נמשך מהחשך כמ"ש בזהר ס"פ תצוה וכמ"ש במ"א ע"פ ובמדבר אשר ראית אשר נשאך כו' ובמדבר הי' צ"ל מן דוקא שזהו אתעדל"ע שיוכלו להכניע בחי' מדבר. ועוד כי מדבר ארץ לא זרועה דאל אחר אסתרס כו' ולא עביד פירין ע"כ א"א שיהי' לחם מן הארץ כ"א לחם מן השמים והם תרעומנין ואמרו ונפשנו קצה כו'. אף ציון כן כי ענין ד' גליות הם ג"כ בחי' המוליכך במדבר. ולכן ארז"ל ביומא פ' בא לו הן הן נוראותיו כבשה אחת בין ע' זאבים דוגמת המוליכך במדבר דהיינו ע"י שהוא ית' גדול ונורא. ועמ"ש בת"א בד"ה כי אברהם לא ידענו. ועי"ז דוקא יהי' העילוי לע"ל ואברהם בחר שעבוד תחת גיהנם כמ"ש בד"ה ואלה שמות בנ"י. ועמ"ש ע"פ צדקת פרזונו צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרן כו' ועמ"ש סד"ה וידבר כו' וארא אל אברהם כו' ומ"ש ע"פ וחכיתי לה' המסתיר פניו כו' ומ"ש בבה"ז קרח קע"ח ב' ע"פ ועבד הלוי הוא דאלמלא דינא כו' ומ"ש ע"פ וארא בענין השיב אחור ימינו ע"ד וממצרים קראתי לבני כו'. ומ"ש ע"פ והפכתי אבלם לששון כו' כי הגבורה שבחסד היא בעצם אהבה יותר מעצם החסד רק שנתלבשה בההיפך וכשיכלה הלבוש יתגלה פנימיות האהבה. וא"כ ציון שאמרה עזבני שחכני תרעומנין הן כו' שלא הבינו הגבורה שבחסד מה היא. וזהו ענין ואומר חלותי היא שנות ימין עליון שמה שהשיב אחור ימינו תכליתו חסד להמתיק אותי כו' כנ"ל. וע' באג"ה סי' כ"ב בפי' אם רחץ ה' צואת בנות ציון כו'. ועמ"ש ע"פ למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך וענני:

(י) ועפמש"ל ס"ח דע"י התורה ימינך ה' נאדרי בכח אזי ימינך ה' תרעץ אויב שהוא היצה"ר יש לפרש מ"ש ועבדתם את ה' אלקיכם כו' והסירותי מחלה. כי ע"י העבודה ימינך נאדרי ומוסיפים כח ולכן והסירותי כל מחלה. שהרי חלותי היא מחמת שנות ימין עליון. אבל כאשר ימינך נאדרי בכח והסיר ה' ממך כל

רעא

חולי שהוא יצה"ר כמ"ש במד"ר מצורע פי"ח. ועמ"ש מזה ע"פ ועבדתם את הוי' אלקיכם בפ' משפטים וע"פ והסיר ה' ממך כל חולי בפ' עקב. ואפ"ל עוד כי פי' רע שרש שרשו ממדה"ד כי כן חו"ג נק' טוב ורע. כמ"ש בלק"ת פ' שלח בד"ה כי תבואו אל ארץ מושבותיכם. וזהו וייצר בשני יצירות יצ"ט ויצה"ר ובבריאתו הי' היצה"ר כפוף ובטל כו'. ולכן ע"י המשכת ימין עליון שהוא חסד וטוב אזי נכלל שמאל בימין ומתבטל הרע לכן גם היצה"ר נהפך לטוב ועמ"ש על רש"י בזכריה בענין שני בני היצהר שהיצה"ר נהפך ליצהר בזכות התורה כו'. גם התורה בתפארת המחבר חו"ג שיהיו הגבורות בטלים לגבי החסדים כמ"ש באג"ה סי' י"ב ד"ה והי' מעשה הצדקה שלום לכן היא הגורמת שהיצה"ר ששרשו מהגבורות יהי' כפוף ונכנע לגבי היצה"ט ששרשו מהחסד כמו שהן בשרשן בחו"ג כו'. ועוד היצה"ר שרשו מעולם התהו קליפה קדמה כן מקדים היצה"ר כו' ויצ"ט מהתיקון והתורה מקור התיקון שם מ"ה המברר כו' לכן עי"ז נכנע היצה"ר כו':

כ בים דרכך. רבות בא פי"ח קל"ה ב'. ועקבותיך לא נודעו דבר שאתה עושה בעקב מי יודע א"כ ענין פי' עקב ע"ד ויעקבני זה פעמים. והידי משה פי' שהמדרש מפרש עוד פי' דפי' ועקבותך הדבר שיעשה לע"ל דהיינו בעקב וסוף:

בשלח פכ"ה קמ"ב א' ב"ו עושה לו שביל בדרך שמא יכול הוא לעשות לו שביל בים והקב"ה אינו כן אלא עושה לו שביל בתוך הים שנאמר בים דרכך ושבילך במים רבים כו'. קדושים פכ"ה קצ"ג ד'. אחרי ה' אלקיכם תלכו וכי אפשר לב"ו להלוך אחר הקב"ה אתו שכתיב בו בים דרכך ושבילך כו' אלא כו' ויטע ה' גן כו' אף אתם כשנכנסים לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה כו' עכ"ל. ואפ"ל כי תבואה חטה ושעורה במל' כמ"ש בזח"א ויחי דרכ"ו ב' בפי' בראשית תבואתה תבואת ה' והוא ההמשכה מבחי' מל' להיות מחדש בכל יום מע"ב יוצר משרתים חדשים לבקרים כמ"ש בד"ה קדש ישראל. בת"א ח"ב ס"פ פינחס וישראל הם ראשית לבחינת תבואה הנ"ל כי ישראל הם מז"א שנק' עץ החיים וזהו"ע במטע תחלה. וזהו בעצרת על פירות האילן. וע' זח"ג אמור צ"ו ב' ודצ"ז ע"א. וע' מדרש שה"ש ע"פ כתפוח בעצי כו'. ולכן ע"י נטיעה זו שהיא התורה הנק' עץ החיים עי"ז יוכל להיות אחרי ה' אלקיכם תלכו בחי' בים דרכך ושבילך במים רבים כו' שהרי בתומ"צ נאמר ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט שהן הן דרך להיות שם הוי' כמ"ש בתו"א פ' בשלח בד"ה אשירה לה' כי גאה גאה. א"כ עי"ז נעשה להם שביל בים ממש כמו בים דרכך ושבילך כו' וע' עוד מענין ושמרו דרך הוי' ע"פ מי יתנך כאח לי:

זח"א בראשית כ"ט סע"ב ל"א א'. ובמק"מ שם ושם. ובסה"מ סי' קי"ד דנ"ה ע"א וסי' קט"ז דנ"ח ע"א פי' בים דרכך היינו ע"י יסוד ז"א שע"ז נאמר הנותן בים דרך כו' ושבילך במים רבים יחוד או"א. וזהו כענין עד דאתי חד דברא בימא הנז' בזח"ב בשלח דמ"ח. וכן פי' בזה"מ סי' קי"ד דנ"ה סע"א. וסי' קט"ו דנ"ה ע"ב. בפע"ח שער הברכות פ"ג. ועמ"ש מזה ע"פ מי מדד בשעלו מים. דפי' בזהר ס"פ תרומה דקע"ה סע"ב בשעלו ברוחא דחכמתא כי שעלו לשון שביל כמו במשעול הכרמים. ושביל היינו שבילהנמשך מהחכמה בבינה שה"ס דעת עליון וקוץ התחתון של היו"ד ששרשו מקוץ העליון. ויובן זה ע"ד מ"ש ע"פ והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים בלק"ת גבי דרושי קי"ס. והנה בסה"מ שם דנ"ח ע"א והשביל הזה הוא הנק' פטר כל רחם. וע' מזה בלק"ת ס"פ בלק סד"ה מה טובו: