עח

עדר

לו ויפתוהו. פ"ק דתענית ד"ח ע"א. רבות כי תשא פמ"ב קנ"ז ב' (שהוא מ"א ב') מצורע פי"ב קפ"ה ב' (שהוא כ' ב') במדבר פ"ז רכ"ג ד' (שהוא ט"ז ד') כנזכר בפ' כי תשא שם. פ' עקב תוך הפרשה רצ"ג א' (שהוא פ"ו ריש עמוד ד') ס"פ כי תבא רצ"ח ד' (שהוא צ"ג א'):

לח והוא רחום כו' ולא יעיר כל חמתו. זח"ב ויקהל דר"ז ע"א זח"ג פינחס דרמ"ג סע"ב הטעם שבחול אומרים בהתחלת מעריב והוא רחום לפי ששכינתא תתאה שהיא המל' יורדת ומתלבשת בק"נ ע"כ צריכה לרחמים ונ' שזהו כענין י"ג עלין דסחרין לשושנה שבין החוחים בזהר ר"פ בראשית וכן והוא רחום יש בו י"ג תיבין. אבל בשבת שהיא עולה באצילות ע"ד אשריך ארץ שמלכיך בן חורין כו' בזח"ב ס"פ תרומה דקע"ה ע"א ע"כ א"צ לומר והוא רחום:

מענין עון במא"א ע' כ"ה. עמה"מ ש"ו כ"ט א' מלאכי משחית של גיהנם הנקראים עון משחית אף וחימה המרומזים בפסוק והוא רחום יכפר עון וגו' כשמגיע עת ערב הוא זמן שליטתם לכן אנו מתפללים על הרשעים שבגיהנם שלא יתעורר עליהם כל חמתו ח"ו. שער הנ"ל ס"פ ע"א. שער י"א ספ"ג פי' י"ג תיבות שבפסוק והוא רחום כנגד אורות י"ג ת"ד. שער ט"ז פ"ח דקכ"ד ע"ב לפי שבערב מתגברין הדינין ע' זח"ג ר"פ בהר צריך לומר והוא רחום כו'. וכ"כ עו"ש פנ"ב דקנ"ז ע"א:

בחיי פ' כי תשא רחום וחנון הם שתי מדות הסליחה עם תשובה ויסורין שכן מצינו לשונות אלו נופלין על היסורין הוא שכתוב והוא רחום יכפר עון ולא ישחית וזה יורה שהתחיל בו השחתה. ועוד מצינו בפ' ואתחנן ד' ל"א כי אל רחום ה' אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך. ומצינו לשון השחתה ביסורין שנאמר כן משחת מאיש מראהו ישעי' נ"ב י"ג ופסוק מפורש ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחר מצאתי כופר. איוב ל"ג כ"ד עכ"ל. א"כ לפי"ז זהו מדה"ר הבא אחר מדה"ד עמ"ש בד"ה כי ההרים ימושו. וצ"ל שהרי הם יג"מ הרחמים. ויש ליישב משום שהם ביג"מ דז"א כו'. וזשארז"ל במשנה פ"ג דמכות דכ"ב ע"ב וחותם והוא רחום דהיינו בסוף המלקות נמצא רחמים אלו הם ע"י שנלקה ונקלה כו'. פ"ק דתענית ד"ח ע"א ויפתוהו בפיהם כו' ואעפ"כ והוא רחום כו' והיינו בצבור:

גמרא פ"ק דקדושין ד"ל ע"א והוא רחום יכפר עון חציו דפסוקים. י"ל ספר תהלים במל' והיא מקבלת משני מדות חו"ג וזהו ענין ב' חצאי הלילה כמ"ש בזח"א פ' נח דצ"ב סע"ב. ע"כ גם כאן בחציו של תלים שי"ל שמתחיל קבלתה מגבורה נמשך יג"מ להמתיק הגבורות. וע' זח"א ל"ב ע"א ע"פ מקול מחצצים כו':