פ

עדר

א למנצח על שושנים. רבות אמור פ"ל ד"ק ע"א צדיקים ופניהם דומות לחמה כו' ולשושנים כו' שנאמר למנצח על שושנים. עקידה שער ע"ז כל המזמור:

ב רועה ישראל. רבות מקץ פל"א דק"ב ע"א נהוג את צאנך כצאן יוסף כו'. תרומה ס"פ ל"ד קנ"ב ב' ועשו לי מקדש. אמר הקב"ה לישראל אתם צאני שנאמר ואתנה צאני צאת מרעיתי אדם אתם ביחזקאל סי' ל"ד. ואני רועה שנאמר רועה ישראל האזינה עשו דיר לרועה שיבא ויראה אתכם לכך נאמר ועשו לי מקדש כו'. מזה יובן למנצח על שושנים. רועה ישראל. דשושנים פי' ברבות בשה"ש ע"פ שפתותיו שושנים ששונים בהלכות ומשחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה כו' א"כ זהו הדיר לרועה שיבא ויראה את ישראל. נשא פי"ד רנ"ח ב' בנשיא לבני אפרים גבי נתנו מרועה אחד ואין רועה אלא הקב"ה שנאמר רועה ישראל האזינה:

רעט

שה"ש י"ח ד' בפסוק דודי לי. הוא לי לרועה שנאמר רועה ישראל ואני לו לצאן שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי:

איכה ס"ט א' בפסוק פרשה ציון בידיה כו' יעו"ש. סוף קהלת בפסוק דברי חכמים כדרבונות קט"ו ד':

ט גפן ממצרים תסיע. רבות וישב תוך פ' פ"ח ע"פ והנה גפן לפני ע"ש ויחי ס"פ צ"ט ע"פ אוסרי לגפן בשלח תוך פ"כ ע"פ בשלח פרעה נעשו כגפן היין שנאמר גפן כו'. קל"ז א'. ר"פ ואתה תצוה. כי תשא ר"פ מ"ד וע"ש. ויקרא פ' א' קרוב לר"פ. ושם ג"כ ענין כיין לבנו שמלבין עונותיהן של ישראל. וע' בת"א פ' ויחי בד"ה אוסרי לגפן בענין חמר חיווריון עתיק כו'. בחקתי פל"ו ר"ז ב' (שהוא ל"ז ג') וע"ש באריכות. נשא ר"פ ח'. רס"ז ב'. פתיחתא דאיכה נ"ה א' (שהוא י"ח א'). אסתר קכ"ח ד' בפסוק ויאמר לה המלך מה לך אסתר. גמרא חולין פרק ג"ה דצ"ב ע"א זח"ב משפטים דק"ח ע"ב. ת"ז סוף תיקון ט"ו גפן ממצרים. מה גפן לא מקבלה הרכבה כו'. ועיין בזהר בלק דקפ"ט ע"א בענין ובגפן שלשה שריגים כו'. ובזהר ס"פ וישב דקצ"ב ע"א. לפמ"ש במא"א אותי ו"ד ס"י דיין היינו המ"ן א"כ י"ל ענין אוסרי לגפן כו' שהרי המ"ן דנוק' כמו מ"ן דאימא וכענין עתידה אשה שתלד בכל יום. או י"ל עדמ"ש סד"ה קול דודי גבי ומקפץ על הגבעות בענין כל אשר תאמר אליך שרה כו כי ב"ן יהיה גבוה ממ"ה ומלמטלמ"ע המל' היא כתר וזהו אוסרי לגפן כו'. וז"ש ברבות פ' שמיני ס"פ י"ב לפי שבעוה"ז הביא היין תקלה לעולם לע"ל אני עושה אותו שמחה כו' ע"ש שעה"ד יתברר כו' אז יהי' עד דוד הגדיל כו' ועד"ז הגבורות ולוים יהיו גבוהים מהחסדים כמעלת הזהב כו. לכן עתה אין שמחה עד לע"ל ישמח ה' במעשיו. וזהו ענין יין דלע"ל. מענין תגר גוים ותטעיה יש להעיר ממ"ש בלק"ת פ' נשא ע"פ נשא את ראש בני גרשון דרוש השני פרק ה' ובפ' במדבר דרוש הראשון שהוא ענין גרש את האמה הזאת:

ברבות סדר כי תשא ר"פ מ"ד למה נמשלו ישראל לגפן אלא מה הגפן כשבעליה מבקשים שתשביח מה הם עושים עוקרים אותה ממקומה ושותלין אותה במ"א והיא משבחת. כך כיון שבקש הקב"ה להודיע ישראל בעולם עקרן בבמצרים והביאם למדבר והתחילו מצליחים שם והתחילו מקבלים התורה ואומרים כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ויצא להם שם בעולה שנאמר ויצא לכם שם בגוים ביופיך ביחזקאל סי' י"ו עכ"ל:

להעיר מענין לך לך דאברהם. גם י"ל הטלטול ממקום למקום אחר גורם לבוא לבחי' אין ואז דוקא משבחת. וברבות ס' בראשית רפט"ו ע"פ ויסע ה' אלקים גן אר"ח קרני חגבים היו עקרן הקב"ה ושתלן בג"ע. ופי' המ"כ דרך הנטיעות הוא שנוטעין מתחלה הגרעין עד שצמחו ואח"כ עוקרין את הזמורה ושותלן במ"א עכ"ל. וע' מזה ג"כ במשנה רפ"ה דמעשרות בפי' ר"ש שם. וע' זח"א בראשית דל"ז סע"א ת"ח כולהו נטיעין כו' עקרן קוב"ה ואתשיל להון באתר אחרא ואתקיימו. וע"ש דל"ה סע"א ובמק"מ שם ושם ובזח"ב תרומה קכ"ז ב' ובהרמ"ז שם. וז"ל המא"א אות נו"ן סעי' מ"ה נטיעות כקרני חגבים הן ו"ק דמלכים שמתו שהיו דקים מקרני חגבים נקודות ועקרן הקב"ה עקירתן זו היא מיתתן ושתלן במ"א בעולם התיקון ונעשו ארזי לבנון עכ"ל. וזהו כפי' הרמ"ז ולא כמהק"מ. ואפ"ל ע"ד שנת' בתניא בחנוך קטן וז"ל. אך הנה ידוע ליודעים טעמי' דקרא מ"ד כי שבע יפול צדיק וקם* ובפרט שהאדם נק' מהלך ולא עומד וצריך לילך ממדריגה למדריגה ולא לעמוד במדריגה א' לעולם ובין מדריגה למדריגה טרם שיגיע למדריגה עליונה ממנה הוא בבחי' נפילה ממדריגה הראשונה כו' עכ"ל.

רפא

וע' מ"ש בענין והאיש משתאה לה מחריש. ומ"ש בתו"א ד"ה מראיהם ומעשיהם בענין ר"ז צם מאה תעניתים שישכח תלמוד בבלי בכדי שיוכל אח"כ לקבל תלמוד א"י נמצא בינתים כששכח תלמוד בבלי קודם שלמד ת' א"י היה בבחי' נפילה ממדריגה הא' ולמדריגה עליונה עדיין לא בא אלא שנפילה זו מוכרח להיות בשביל העלי' שאח"כ וזהו"ע נפ"א בשביל לחזור ולהבנות אח"כ כמ"ש בע"ח בעלי' המל' שאחר שהיא בבחי' פרצוף כשצ"ל עלי' יותר נעשי' תחלה נקודה תה"י שנסתר כל בנינה ונעשית נקודה א' כמ"ש זח"ג קצ"א א' ע"פ שחורה אני ונאוה. וע' תו"א ויקהל ד"ה קחו מאתכם תרומה.

(קיצור. ענין ב' נטיעות ע"ד כי שבע יפול צדיק כו'. המל' נעשית נקודה תה"י בין כל עלי'). א"נ ב' נטיעות ע"ד שאחר גדלות ראשון יש עיבור שני בשביל שיומשך מוחין דגדלות שני. וע' מזה בביאור שימני כחותם. ובס' פנ"י פ' וישלח ע"פ קטנתי בכל החסדים קטנות שני ע"ש. א"נ אופן ג' ב' הנטיעות. הא' עיבור הנשמה ברחם הנוק' ע"ד חי ה' אשר עמדתי לפניו וכמו עיבור הנשמות בשמע"צ והלידה בז' של פסח. ואח"כ נטיעה ב' ירידתה בנפה"ב והגוף ואזי נשלם צמיחתה להתעלות לשרשה בחי' ישראל עלו במח' דא"ק שזהו בא דוקא אחר הנטיעה ב' שביררה נפה"ב. וכן הי' ענין גפן ממצרים תסיע יצ"מ הי' רק לנפה"א וכח"כ צ"ל ז' שבועות ספה"ע בירור נפה"ב ואז מ"ת וזהו"ע הנטיעה הב' שבמדבר. וב' בחי' אלו זהו ענין אחותי רעיתי כמ"ש בד"ה אני ישנה בהביאור. א"נ אופן ד' ב' נטיעות גם כשהנשמה בגוף. הא' נטיעות המדות אהוי"ר כשהן עדיין בהעלם תוך ההתבוננות כמ"ש בתניא פט"ז בפי' מח' טובה כו' וזהו ענין כקרני חגבים הי'. הב' המשכות ולידת המדות בההעלם אל הגילוי וזהו גפן ממצרים תסיע כנז' בתו"א ד"ה לכן אמור שבחי' מצרים זהו כשהמדות בבחי' ההעלם כו' ויצ"מ זהו הלידה. אופן ה' ב' נטיעות ע"ד מ"ש בד"ה זכור דעמלק שא"א לבוא לבחי' פב"פ עד שיהי' תחלה אב"א היינו אתכפי' וזהו"ע הנטיעה במצרים ע"י ששם כור הברזל נתבררו כמ"ש בד"ה וכל העם רואים וע"פ מ"ש בזח"א ס"פ ויגש בענין ויברך יעקב את פרעה. אח"כ נטיעה ב' להיות יין המשמח בחי' פב"פ אה' בתענוגים וכנודע מענין ניסוך היין כנ"ל. אופן ו' ב"נ כלה תתאה וכלה עילאה הנז' ד"ה שה"ש שהם ב' בחי' ביטול ומס"נ. הא' ע"ד יחו"ת יש ובטל. הב' ע"ד יחו"ע כנז' ד"ה שה"ש. אופן ז' ב"נ הא' גידול ע"ז שבנפש שזהו בכח הנפש. הב' בחי' הרצון שלמעלה מהשכל ע"ד הנז' בד"ה כי תצא בענין מאן דקטל לחויא יהבין לי' ברתא דמלכא. וקרוב זה לאופן ו' הנ"ל. וע' מ"ש סד"ה אני ישנה בהביאור ע"פ פתחי לי כחודה של מחט ואני אפתח לך כפתחו של אולם וזהו"ע ב"נ. א"נ אופן ח' ב"נ. הא' נטיעות נפה"א בתוך הגוף ונפה"ב. וזהו במצרים ע"י כור הברזל כו'. הב' נטיעת המצוה בישראל שזהו ג"כ נטיעה כמ"ש בתו"א ע"פ הבאים ישרש יעקב. א"נ אופן ט' ב"נ ע"ז הנז' בד"ה אלה שמות בנ"י בתו"א בפי' ואנכי אעלך גם עלה. עלי' הא' מ"ת הנגלות לנו. עלי' הב' גילוי פנימי' התורה לע"ל לכן בנתיים צ"ל נטיעה ב'. וזהו ג"כ קרוב לאופן ו' הנ"ל. וע' מענין גפן ממצרים תסיע ברבות בחקותי פ' ל"ו. וישב פפ"ח. ויחי ס"פ צ"ט. זח"ב משפטים דק"כ ב'. ת"ז סוף תיקון ט"ו:

נ"ב כסו הרים צלה. רבות בחקותי פל"ו. וענין צלה היינו כמ"ש בצלו חמדתי כו' ה' צלך כו'. וסוכה תהי' לצל אל כו'. בצלאל בצל אל היית וידעת והוא המשכ'

רפב

סוכ"ע שממשיכים ע"י המצות וזהו ענין בצלאל שעשה יריעות המשכן והם כסו הרים ז"ת שהם למעלה מההרים כו'. וענפיה הם ז' מצות דרבנן ערבים עלי ד"ס כו'. וע' בענין א"מ בנ"י:

יג למה פרצת גדריה כו'. יכרסמנה חזיר מיער כו'. העיי"ן תלויה. וברבות שמיני פי"ג קע"ט ד' עיי"ן תלויה אם זכיתם מן היאור כו'. ובמ"ע קמ"ז פי' העיי"ן תלויה הוא מ"ש בפ' וימנע מרשעים אורם ג"כ עיי"ן תלויה. וע' מזה בתו"א ד"ה בשלח פרעה והוא ענין המקיף דלבונה שממנו מקבלים הקליפות יניקה בבחי' מקיף כו'. וכשזכיתם ע"י שמע ישראל שם ע' לברר ב"ן ורפ"ח גימט' שם להעלותם לע' רבתי ז"ת דאי' אזי הע' דיער תלוי' ומסולקת מהם ואינה מאירה רק כדי חיותן בצמצום כו' ונשאר יר כמו יאור כו' א"ל מיער כו' והוא יניקתו מעולם המלאכים כו' וע' מ"ש מזה ד"ה וכל בניך גבי ורב שלום. והנה ע"ז בקש אסף אלקים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת. וע' מזה ברבות וירא פנ"ג שהוא ע"ד וה' פקד את שרה. פי' ופקוד גפן זאת שישפיע בה השמחה מלמעלה ישמח ה' במעשיו וכענין זמן שמחתינו חיבור ב' השמחות. וטעם הבט משמים כי לעולם דברך נצב בשמים וצריך להמשיכו שיאיר כמ"כ בארץ כו'. וע' ד"ה שוש אשיש איך המשחה גורם ענוה ולכן ע"י השמחה גורם גילוי וזהו טעם תחת אשר לא עבדת בשמחה ותבוא לבחי' היש היפך הענוה ומזה יגרום ועבדת את אויביך שהם יש ודבר נפרד כו' ועד"ז פי' ד"ה תחת אשר לא עבדת דתקס"ב. וענין הבט נא ברבות במדבר פ"ב דרי"א ע"ד הבטה מלמעלה למטה. וז"ש באברהם הבט נא השמימה וארז"ל שהוציאו למעלה מכפת הרקיע כו'. והענין כמ"ש סד"ה כי תשמע בקול ע"פ לעשות הישר בעיני ה' שיש ב' השגחות כו' ע"ש וזהו הבט מלמעלה למטה שכמו שמלמעלה למטה כך יהי' מלמטה למעלה ובבחי' זו ישראל נראים לדבר גדול כמ"ש בתפילין דמארי עלמא ומי כעמך ישראל גוי אחד. וע' בתו"א ד"ה כי עמך מקור חיים בפי' השקיפה כו' מן השמים וברך את עמך כו' ואזי וה' פקד את שרה כתר מל' להיות לידת יצחק בחי' הצחוק ותענוג דלע"ל אז ימלא שחוק פינו. וע' בהרמ"ז ר"פ תולדות. וזהו גפן זאת יין המשמח כו' הממח אלקים כי צחוק עשה לי אלקים כמ"ש במ"א וע' מ"ש ע"פ ויצא יעקב שם בתו"א. והנה התשובה על זה השאלה השיב ישעי' סי' ה' אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו. וארז"ל מנחות נ"ג ב' לידידי זה הקב"ה שנא' אשירה נא לידידי. וע' זח"א ס"פ לך לך דצ"ו סע"א ובהרמ"ז שם ב' יודי"ן וב' דלתי"ן הם ב' ההי"ן בינה ומל' שנעשי' מד' ה' ע"י יס"א ויסוד ז"א ויעזקהו אני חומה זו תורה. וע' פ"ד דסוכה דמ"ט א' ויקו לעשות ענבים ברבות בראשית פי"ט דקאי על חטא אדה"ר ובפ' שלח פט"ז על חטא המרגלים באושים ע"ד כי מגפן סדום גפנם והיינו כמש"ל סעי' א'* שהיין מעורר גילוי פנימי' החיות פנימי' הדם ע"ד אדה"ר דמו ש"ע הי' וכן למעלה אד"ם בחי' א' ד"ם כו'. אך גפן סדום ממשיך ריבוי הדם והחיות באדם בליעל דקליפה שזהו פי' נצחם ותוקפם ע"י ריבוי הדם והחיות שבו וזהו"ע שופך דם האדם באדם כו'. וכענין טיטוס שגדר הפרוכת ויצא דם וקסבר שהרג א"ע והיינו הפושעים בי שעושים נקב בהאברים ומוציאים הדם והיניקה באדם דקליפה. והנה מחמת חטא זה ששפכה דמה של אדם נמשך טומאת נדה וע"ז נא' ואשה כי תהי' זבה כו' ואשה היינו כנס"י שהיא זבה ומחמ"ז אינה יכולה להטהר לבעלה והיא בגלות כשושנה בין החוחים מחמת כשושנה**. עוד לענין מד"ר תשא פמ"ד עקרן ממצרים והביאן למדבר מצרים מיצר מ"י היינו מי ברא אלה יש מאין ומצרים מיצר מי שמסתיר על בחי' זו ויצ"מ היינו ליצא ממיצר מי

רפג

ויהי' שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. וזהו ע"י הגפן המשמח אלקים ונעשה מי אלה והיינו פלג אלקים מלא מים בד"ה והי' מספר בנ"י. וזהו"ע בנין כנס"י בנין הנוק' ואח"כ ע"י ששתלן במדבר והקדימו נעשה כו' וקבלו התורה כו' זהו"ע יחוד עליון דקודב"ה וכנס"י. וע"ז אמרו במד"ר ויקהל פמ"ח בענין מי ברא אלה אלא תולדות השמים בזכות מי הם עומדים בזכות אלה שמות בנ"י* שהמשיכו בגילוי בחי' מי ברא אלה. אך ע"י ששתלן במדבר המשיכו אלה העדות והחוקים. וזהו א"מ בנ"י והו"ע מ"ב מסעות כו'. ואפ"ל כי שם אלקים זהו מי אלה כמ"ש בזהר בתחלתו. אך כששם אלקים מתגלה אז נק' בי מרא אלה והוא ע"י יחוד הוי' באלקים נעשה מבחי' שם אלקים מי ברא אלה ור"ל מי היינו שם הוי' כמ"ש יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו. והנה ידוע פי' והי' הוי' היהודים ההפרש בין בראשית ברא אלקים לבחי' צוה ונבראו. והנה ידוע פי' והי' הוי' לי לאלקים שלגבי יש אחד ואין שני לו ולבחי' גילוי זה זכו ע"י מ"ב מסעות שבמדבר כו'. ברא אלה והוא ענין אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה כו' שחתן וכלה שהם זו"נ נק' ג"כ בריאה לגבי יש אחד ואין שני לו ולבחי' גילוי זה זכו ע"י מ"ב מסעות שבמדבר כו'. גם י"ל ע"ד מ"ש בזהר תרומה דקל"ב ב' ההפרש בין שם ע"ב לשם מ"ב דשם ע"ב זהו התקשרות דוד באבהן היינו עלי' המל' מבי"ע להתקשר בחג"ת דז"א ושם מ"ב זהו עלי' חג"ת להתקשר באא"ס. וזהו ההפרש בין יצ"מ שהי' ע"י שם ע"ב כמ"ש במד"ר פ' דברים רפ"ו ד' ובפ' ל"ל פמ"ד ע"פ לקחת לו גוי מקרב גוי. וכן קי"ס ויסע ויבא ויט זהו שם ע"ב. ואח"כ כששתלן במדבר ע"י מ"ב מסעות התקשרו בעצמו' אא"ס ממש. וזהו ההפרש בין מרכ"ע ומרכ"ת. וע' מ"ש בד"ה ואה"מ ששם ע"ב נק' ונתתי עשב בשדך לבהמתך לבחי' זרע בהמה ויש בחי' גבוה יותר היינו ויאכילך את המן כו' היינו במ"ב מסעות כו' והמסעות במדבר עיקרן על הגילוי דלע"ל כי במדבר נק' גלות בבל ואדום. ע' מ"ש בבוך דברים ע"פ ובמדבר אשר ראית כו':

יד יכרסמנה חזיר מיער. פב"ת דפסחים קי"ח סע"ב. פ"ק דקדושין ד"ל ע"א עי"ן דיער חציין של תהלים. עמ"ש מזה גבי וא"ו דגאון בתורה פ' שמיני. רבות תולדות ר"פ ס"ה דקאי על אדום זה עשו. ס"פ כי תשא היינו ס"פ ל"ה:

שמיני פי"ג קע"ט ד' עי"ן תלויה אם זכיתם מן היאור ואם לאו מן היער הדא חיותא כי סלקא מן נהרא היא ממכיא לשון מך כו'. עו"ש ק"פ ע"א כנ"ל בפ' תולדות ר"פ ס"ה. רבות שה"ש בפסוק כמעט שעברתי מהם י"ט ג' כמ"ש בפ' שמיני קע"ט ד' וע"ש:

במ"ע אופן קמ"ז האריך בענין לית עתיר מחזירא כו' מפריס פרסה כו' בני מעיו שלו דומין לבני מעיו של אדם. פ"ג דתענית. וגם שבפסוק וימנע מרשעים אורם בתיבת רשעים עי"ן תלויה. וע' מענין וימנע מרשעים בת"א בד"ה בשלח פרעה. ושעיי"ן הנ"ל זהו ענין כתנות עור בעיי"ן. של"ה פ' בא שי"ג א' ע"פ לא תשאר פרסה. ש"ל ע"א:

טו אלקים צבאות כו' ופקוד גפן זאת. ברבות וירא פנ"ג דנ"ט ע"ב שזהו ע"ד וה' פקד את שרה כו' והיינו להיות לידת יצחק בחי' הצחוק והתענוג דלע"ל ישמח ה' במעשיו ישמח ישראל בעושיו אז ימלא שחוק פינו כו'. במדבר פ"ב רי"א ד' הבט משמים וכן סוף איכה ד"פ ע"ג ע"פ הביטה וראה ענין הבט נא מלמעלמ"ט היינו גילוי יחו"ע כמו שלמעלה היש ולמטה אין כו'. ובבחי' זו נש"י הם תופסים מקום שיש להם הביטול הנ"ל ועמ"ש בד"ה כי עמך מקו"ח בת"א פ' מקץ בענין השקיפה ממעון קדשך מן השמים כו'. זח"א ויחי דרל"ח סע"א. ענין הבט משמים וראה.

רפה

משמים דהא מאתר דא אתרמי כמ"ד השליך משמים ארץ ועמ"ש מזה באיכה סי' ב' ע"פ איכה יעיב באפו: