פא

רפה

ג שאו זמרה. פ"ב דערכין י"א א'. רבות נשא ספ"ו רכ"ב ד':

ד תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. ת"י תקעו בירחא דתשרי שופרא. בירחא דמתכסי ימי חגיא דילנא עכ"ל. ורש"י פי' בכסא יום מועד קבוע לכך וכן ליום הכסא יבא ביתו עכ"ל. והוא מהגמ' סנהדרין דף צ"ו ע"ב כדלקמן ס"ד. ומ"ע ספורנו פי' בכסא יום כסא דין. ועיין בת"א פ' תצוה בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק בפי' ואין הכסא שלם שפירש כסא הוא מלכותו ית' וכמ"ש וישב ה' מלך לעולם. וע' בד"ה ויושט המלך לאסתר בענין דומה דודי לצבי. וא"כ לפ"ז ר"ה שנק' בכסא לשון כסא י"ל אז הוא ע"ד שהכסא שלם ולכן אומרים בעשי"ת המלך הקדוש המלך המשפט וע' בלק"ת סוף שה"ש בד"ה השמים כסאי. בגמרא פ"ב דביצה בכסא ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו (שהלבנה מתכסה בו שאינה נראית לכל אדם אלא שחרית ליושבי מזרח וערבית ליושבי מערב כדאמר סוף פ"ק דר"ה ד"כ ע"ב עשרים וארבעה שעות מתכסא סיהרא) הוי אומר זה ראש השנה (דאלו שאר יו"ט כבר נתמלאה הלבנה במקצת ונראית בכל מקום) בכסא ליום חגנו (אבחדש קאי תקעו בחידוש הלבנה שופר כשהיא מתכסה ביום חגנו). י"ל כי ג' עליות יש למל' לג' מקומות שבהם היא מושרשת. ובעת מולד הלבנה היא נקודה תחת היסוד. ואחר ז' ימים למולד הוא עלייתה עד דרועי מלכא כו'. וע' בהרמ"ז פ' תשא בדף קפ"ז ע"א וז"ל והנה ה' של החדש היא בחינת היותה תחת היסוד נקודה שאז הוא ענין המולד שדרך היסוד שבו התולדה בא לה אור לצד עליון שבה שמתחילין להאיר ב' ראשיה חו"ב שלה כו' עכ"ל. נמצא כל החגים הם בעת שהלבנה יש לה אור נכון אבל בר"ה היא כשהיא עדיין נקודה תחת היסוד. ועמ"ש מזה במאמר הזח"ג ס"פ אחרי ע"ט ב' הביאו עלי כפרה כו'. להמשיך בחי' עלי הוא הבינה שהיא מעל השמים שהוא ז"א ובר"ה בלא"ה יש הארת הבינה במל' כמ"ש בסה"מ סי' ע"ז. וע' מענין שהחדש מתכסה בו בזח"ג ער"ה א' ובפי' הרמ"ז שם. לאחר דאתמר ביה במכוסה ממך אל תחקור. וה"ע מ"ש ולמכסה עתיק. וע' זח"ג בלק קצ"א א' ע"פ שחורה אני ונאוה ושם דגבורי כח עושי דברו ועושים אותה ה' והיינו ע"י תקיעת שופר שלש של שלש שלש ממשיכים בנקודה ענ"ל ט' ספירות ונעשים בע"ס שלימות. ואפ"ל לכן נאמר בכסה בה"א שבחי' הה"א מתכסה ונעשית נקודה א' שהיא בחי' יו"ד וצריך לבנותה שתהי' ה' והיינו ע"י השופר:

(ב) בר"ה פ"ק ד"ח סע"א שהחדש מתכסה בו פרש"י לרחוקים כגון שחרית לבני מערב וערבית לבני מזרח לפי שקטנה היא סמוך לחידושה. והביא ר"ת ראיה לפירושו מהרבות אמור פכ"ט כדלקמן סעי' ה'. עו"ש בגמרא די"א סע"א בר"ה יצא יוסף מבית האסורים מנלן דכתיב תקעו בחדש שופר כו' עדות ביהוסף שמו. וכ' מהרש"א אות ה' אחרונה שבשם שהיא מורה על מדת המלכות שביום ר"ה והיא נתוספה ליוסף ונעשה מלך בצאתו על כו'. ובמא"א אות יו"ד סעיף מ"ם יהוסף כו' ה' עילאה אתוספת ביה כו' עכ"ל. ועמ"ש בת"א ר"פ לך בענין ה' שנוסף לאברם. להיות אברהם כו'. וה' עילאה זהו ענין השופר כו'. ועמ"ש בענין יונתן יהונתן כו' ומה שלמדו ע' לשון מבואר בביאור ע"פ מה יפו פעמיך סוף חורף תקס"ג שזהו ההשפעה לע' שרים. וענין עדות עמ"ש ע"פ לא יקום עד אחד כו' קם לשבועה ירחא דשבועתא ומזה נמשך עדות ביהוסף. ועמ"ש בלק"ת פ' פקודי בפי' משכן העדות. ובענין שבטי י"ה עדות

רפו

לישראל. ומהרמ"א פי' עדות ביהוסף י"ה שלא נטמא בעון זמה והיינו שעי"ז ממשיך מבחי' משכן העדות שהוא יחוד י"ה הנמשך ע"י קיום מצות ל"ת כו' גם העדות שיצא שלא בהדרגה. גם מקץ שנתיים ימים דתב דרגא לדרגא. וזהו ע"י שופר של איל שאיל הוא בהיותו בן שני שנים. והנראה כי זה שיוסף היה בבית האסורים ה"ע מה שק"נ מכסה על היסוד כו'. וכמ"ש ברבות בפתיחתא דאיכה ע"פ והוא אסור בזיקים כו'. ועיין בע"ח שער האונאה ספ"ה גבי כי עי"ז נאחזו הקליפות כו' ביסוד העליון ח"ו עכ"ל. וע' בזח"א פ' חיי דקכ"ב ב' ע"פ מלך לשדה נעבד ושפחה כי תירש גבירתה היינו מל דק"נ גבורות קשות שיונקים מן היסוד כו' וזהו בית האסורים דיוסף כו'. ולכן בר"השאז בנין מדת מלכותו ית' המתייחדת עם צדיק עליון לכן אז דוקא יצא יוסף מבית האסורין ועמ"ש במ"א בענין כלא באלף שזהו ההיפך של בחי' כלה. כי כלה היא כלתה נפשי. משא"כ כלא ע"ד מלך אסור ברהטים ברהיטי מוחא. ולכן הוא ג"כ ענין כלאים חיבור שני מינין הרחוקים זמ"ז. וע"כ בר"ה יצא יוסף מבחי' כלא. ואזי נמשך תוספת אור מבחי' יוסף בכנס"י:

(ג) פ"ד דר"ה דף ל"ד סע"א. פ"ק דסנהדרין די"א סע"ב בכסה ליום חגינו איזהו חג שהחדש מתכסה בו (ופרש"י שהלבנה אינה נראית בעליל לכל העולם דכתיב חדש בכסא) הוי אומר זה ר"ה (שחגה בראש חדש הוא אבל שאר חגים באמצע החדש הם). וענין חג בפרדס ערך חג וז"ל כל החגים הם במלכות אמנם ישתנה לפי המקום אשר יהיה פניה אל פני דודה כו'. ר"ה יום הדין אז מתייחדת עם דודה בצד הגבורה כו' אמנם פי' כו' חג חסד גבורה כו' שה"ס שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני כו' ע"ש. וזהו החידוש שהחג ביום ר"ח. כי בר"ח היא עדיין נת"י וצ"ל בה הגדלה בבחי' פרצוף עד שתהי' עמו פב"פ שזהו ענין החג. ועמש"ל ס"א. וזה נעשה הכל בר"ה והיינו ע"י השופר שע"י ט' תקיעות ממשיכים בה ט"ס שלה עדמ"ש בפסוק באר חפרוה שרים חו"ב כרוה נדיבי העם חג"ת כו' ע"ש. וכמ"כ ע"י תשעה ברכות של מוסף דראש השנה. וע' במא"א אות ח' ס"ה מענין חג. גם חג מלשון המון חוגג. תלים מ"ב ה'. אוכלים ושותים וחוגגים. ש"א סי' למ"ד י"ו. ופי' במצודות ענין רקידה וכרכור כמו יחוגו וינועו כשיכור. תלים סי' ק"ז. וה"ע השמחה כי היו"ט הם זמן שמחה כמ"ש ושמחת בחגך ולכן נמשך השמחה בגלוי עד שיבא לבחי' ריקוד ע"ד והאופנים ברעש גדול. אבל בר"ה שהוא יום הדין איך יתכן בחי' זו. ואפשר לפ"ז פי' בכסא ליום חגנו שבחי' החג והשמחה הוא מכוסה ביראה ע"ד וגילו ברעדה. וכמ"ש בלק"ת בד"ה שוש אשיש רפ"א ופ"ה ובד"ה וידעת היום דרוש השני. גם פי' חוג וחג לשון סבוב שעושים ע"י מחוגה כמ"ש איוב סי' כ"ו יו"ד חק חג על פני מים. שהוא ענין סבוב ועגול כמו שת"י גזר למשרי רקיע על אנפי מיא ורש"י פי' שהוא ענין החול שהוא גבול לים (ואולי יש להעיר משם לענין כי חק לישראל הוא דקאי על בכסה ליום חגנו ע"ד חק כג כו') וכן וחוג שמים יתהלך שם כ"ב י"ד והוא ענין עוגל השמים כמו ענין ובמחוגה יתארהו ישעי מ"ד. וכתב השרש ישע בשרש חגג בשם הב"ב שכמ"כ היו"ט נק' חג מלשון זה ג"כ חוג הארץ או שסובב בכל שנה ביום הקבוע לו כמו החוג המסבב מרכז האמצעי לשון סבוב כי יסובבו בבית ה' עכ"ל. והנה בפסוק היושב על חוג הארץ בישעי' סי' מ"ם כ"ב פי' המצ"ל כן יקרא השמים והוא מושאל מעגול הנעשה במחוגה שמעמידים אחד מרגלי המחוגה במקום אחד ובהשני מקיף סביב ומקום מעמד הרגל נק' נקודה האמצעית וסבוב נקרא חוג וכן השמים מקיפים הארץ והם לה לחוג עכ"ל. ובת"א פ' בראשית ע"פ כי כאשר השמים החדשים מבואר מה שהשמים מקיפים

רפז

לארץ כי הוא רצוא ובחי' מ"ן והשמים שהוא בחי' שוב ומ"ד מקיף לארץ כו' ע"ש. ובד"ה נשא את ראש בני גרשון נתבאר שהנקודה שהיא מרכז העיגול היא קדמה אל העיגול במחשבה כו'. ועד"ז ארז"ל במחשבה ארץ שהיא הנקודה קדמה לשמים הודו על ארץ ושמים. והנה כמ"כ יובן בענין החגים שהעיגול הוא המשכה מבחי' סוכ"ע דוגמת שמים והם נמשכים לכנ"י הנק' ארץ שהיא הנקודה כו'. ועיקר בחי' חוג סביב הנקודה זהו בר"ה שאז הלבנה היא בבחי' נקודה כו' כנ"ל וכתיב ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה מראשית השנה וע' באג"ה סי' י"ד על פסוק זה:

(ד) סנהדרין דצ"ו סע"ב ליום הכסא יבא ביתו אין כסא אלא זמן שנאמר בכסא ליום חגנו כו' והיינו זמן התשובה ע"ש בגמרא וכך ר"ה עשי"ת זהו עיקר זמן התשובה ולכן נק' בכסא וענין זמן זה שאז מאיר הבינה במל' וז"ס מלך כמ"ש בז"ה ר"פ בראשית הובא בסה"מ סי' ע"ז. ועמ"ש מזה ע"פ עשה לך שתי חצוצרות כו' שזהו שבכל ר"ח היו תוקעים בחצוצרות שהם נו"ה. אבל בר"ה תקעו בחדש שופר כו'. בעמה"מ שער ו' ס"פ ס"ב פי' תקעו כ"ד צרופי אד' פעמים כ"ד. בחודש שופר. דיני אלקים של שופר ישיגו מיתוק מסוד חדש שהוא י"ב פעמים הוי' כו' ודבריו דחוקים ויש לפרש לדבריו בחדש שופר שיומשך אור חדש בהשופר כן פי' רבינו ז"ל בד"ה שוש אשיש:

(ה) רבות אמור פכ"ט קצ"ט ב' רבי ברכיה פתח תקעו בחדש שופר וכי כל החדשים אינן חדש. אלא בכסא. וכל החדשים אינן נכסין (מזה הביא ר"ת פ"ק דר"ה ד"ח סע"א ראיה לפרש"י דפי' שהחדש מתכסה בו היינו מה שהלבנה אינה נראית בעליל כמבואר לעיל) אלא ליום חגנו. והלא ניסן חדש נכסה ויש לו חג בפ"ע. אלא איזהו חדש שנכסה ויש לו חג וחגו בן יומו (שח"ג כשמקבלת מחו"ג ימין ושמאל תפרוצי ושיהי' גילוי זה בר"ח זהו כמו דילוג. ועוד הנה מבואר גבי והיה מדי חדש בחדשו שיש מעלה בר"ח מה שאין בשבת אף ששבת גבוה יותר כו' והוא מה שאז אינה טפלה לו כו' לכך בשבת נאמר גבי קרבן תמיד ונסכה כי היא בסוד נקבה וטפלה אל הזכר ובר"ח כתיב ונסכו לשון זכר. כי היא כמוהו במעלה ונסכו לשון זכר. ועד"ז ביו"ט מצד עצמו י"ל ג"כ שהוא כמו בשבת כי מעלה זו בר"ח זמן חידוש הלבנה מאיר בה מבחי' מה שהיו שני המאורות הגדולים כו'. ע"כ מה שר"ה חגו בן יומו הרי אז יש בה מעלה זו שהיא אינה טפלה לו כו'. והיינו שהדבור עליון מקבל מחו"ב עצמו והיינו מבחי' ישראל סבא כו' וכן פי' בלק"ת פ' תבא בד"ה ענין ר"ה. וגם מזדווג עם המדות ויש ב' המעלות ע' בת"א בד"ה כי אתה אבינו) אי אתה מוצא אלא בחדש תשרי. בחדש זה תחדשו מעשיכם (היינו כמ"ש בד"ה היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות כו' דהיום הזה היינו בכניסתן לארץ וארץ היא תושבע"פ ובחי' זו הוא ג"כ ר"ה כמ"ש ארץ אשר כו' מראשית השנה כו' וא"כ אז הוא כריתות ברית מחדש. לכן צ"ל חדשו מעשיכם כו'. ועמ"ש בפי' אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים בד"ה ציון במשפט תפדה. שהוא לפי כי בעוה"ז דוקא יוכל להמשיך מבחי' סוכ"ע. ועד"ז יובן ענין עשי"ת שהסליחה נמשך מבחי' שלמעלה מסוכ"ע וממכ"ע וכמ"ש בד"ה כי כארץ תוציא צמחה בענין כן אד' הוי' יצמיח בעשי"ת כו'. וע' בד"ה האזינו השמים דרוש הראשון. ואע"פ שעיקר יום הסליחה הוא ביוהכ"פ. וע' בד"ה שבת שבתון הוא לכם ובד"ה לבאר ענין יוהכ"פ. מ"מ הרי ארז"ל ע"פ כי עמך הסליחה שהסליחה מופקדת עמך מר"ה. וזהו שארז"ל ע"פ דרשו הוי' בהמצאו דהיינו מר"ה עד יוהכ"פ שאזי מאירים יג"מ הרחמים דע"ק ועמ"ש ע"פ מי אל כמוך נושא עון כו' ולכן מזה יומשך בימים אלו בחי' בכל יום

רפח

יהיו בעיניך כחדשים ממש לענין תשובה כו' וזהו חדשו מעשיכם. שפרו מעשיכם שע"י התשובה אזי המעשים הם טובים ומאירים. ועמ"ש בד"ה להבין מ"ש ביום השמע"צ) שופר בחדש הזה שפרו מעשיכם (ע"ד מארז"ל שפרה שמשפרת את הולד. לפי"ז פי' שופר היינו ג"כ כשרון המעשה. והוא עדמ"ש סד"ה יונתי בחגוי בפי' תשובה ומע"ט. טובים לשון הארה את האור כי טוב. ושיהיו המעשים טובים ומאירים זהו ע"י התשובה וזהו ומראך נאוה כו' יעו"ש. ועמ"ש בד"ה אוסרי לגפן בפי' כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה) אמר להן הקב"ה לישראל אם שפרתם מעשיכם הריני נעשה לכם כשופר הזה (שופר לשון שפר מן קדם מלכא. ולשון יופי כמו אף נחלת שפרה עלי. תלים י"ו ו'. ברוחו שמים שפרה. איוב כ"ג י"ג. הנותן אמרי שפר. ויחי מ"ט כ"א. וכך התגלות בחי' הנך יפה דודי שהוא ענין יאר ה' פניו אליך. זהו פי' הריני נעשה לכם כשופר הזה) מה שופר זה מכניס בזו ומוציא בזו. כך אני עומד מכסא הדין (שהוא ענין צד הצר של שופר בחי' מן המיצר קראתי שכל בחי' מיצר נמשך מצד גבורה כו') ויושב על כסא רחמים (היינו ז"א או בינה שהיא כסא לרחמים דע"ק) והופך לכם מדה"ד למדה"ר (זו מעלה יתירה. וע' בלק"ת סד"ה ולא אבה בענין ויהפוך כו' לברכה. ועמ"ש מזה ע"פ ועתה יגדל נא כח אד' בד"ה רבות במקומו פ' שלח רס"ד ג'. תנצח מדה"ר למדה"ד) אימתי בחדש השביעי (שהיא בינה ולכן אז הכסא והמועד להתגלות בינה במל' שהוא בחי' ימי קדם כו'). וזהו פי' בכסא ליום חגנו. מבחי' בכסא כסא דין. א"נ לשון כיסוי והעלם האור נעשה ליום חגנו שמחה וגילוי:

(ו) ויש לפרש כי רחמים הוא כלול מחו"ג וגם ברחמים שייך חמימות האש כמ"ש כי נכמרו רחמיו וכמ"ש מזה בד"ה כי תבאו אל הארץ ושבתה הארץ ובבה"ז פ' במדבר שצ"ל חמימות והתפעלות להושיעו מיד אויביו כו' וע"כ צ"ל הקול כלול מאש ג"כ וזהו ענין אמ"ר. וזהו את ה' האמרת היום כו' כי אמרתי עולם חסד יבנה. וזהו תקעו כו' בכסה. כאשר הלבנה מתכסית. ואז שולטים הגבורות קשות. ע"כ אז תקעו בשופר להיות הקל קול כו':

(ז) בפ' תרומה קל"ה ב' דקדק לשון ליום חגנו דלכאורה הם חגי ה' אלא לפי שאין נמשך אתעדל"ע מלמעלה עד שמתעורר אתעדל"ת לכן נקרא חגנו:

(ח) (*תצוה דקפ"ד סע"א וע"ב פי' בכסא שהמקטרג מכסה את הלבנה. וא"כ זהו כענין והאבן גדולה ע"פ הבאר. שפי' בזח"א ויצא שהוא אבן נגף דקיימא תדיר ע"פ הבאר למתבע דינא כו' וכדי להעביר אבן הנ"ל זהו ע"י שלשה עדרים בחי' העלאת קול הכלול מאמ"ר. א"נ יעקב בלחודוי הוא קול עליון שמלמעלה למטה הקל קול יעקב כו' המשכה משופר דבינה שהוא כסא לרחמים דע"ק כו' ואזי והשקו את הצאן זהו ניסוך המים בסוכות ושאבתם מים בששון כו'. וא"כ יש לפרש ליום חגנו דקאי על סוכות שנקרא חג סתם שמבחי' בכסא בחי' אבן הנ"ל ע"י וגללו את כו' נמשך הגלוי ליום חגנו):

(ט) שם דקפ"ו ע"א פי' בכסא לפי שהוא חדש השביעי שהוא מבחי' בינה ובינה היא עלמא דאתכסייא וכל מלוי באתכסייא כו'. ועמ"ש ע"פ יצו ה' כו' באסמיך בדבר הסמוי מן העין כו' ובסוכות נעשה מההעלם גלוי כו'. פקודי דרס"ז ב' פי' בכסא ע"ד ליום הכסא יבא ביתו. ח"ג אמור צ"ט א'. ובהרמ"ז שם. ודצ"ח ע"ב ברע"מ. נשא קכ"א ב' הה"ד תקעו כו'. פינחס דרל"א ע"ב פי' תקעו היא מל' בכסה היא גבורה כסוי לבינה שהיא ה'. שופטים ער"ה א' ובפי' הרמ"ז שם:

רפט

(י) במדרש תלים ססי' פ"א תקעו בחדש שופר רבנן אמרי חדשו מעשיכם ושפרו מעשיכם ואני מכסה על עונותיכם שנאמר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם. א"ר ברכיה א"ר אבא שפרו מעשיכם וחדשו מעשיכם ומה שופר זה תוקע מזה ומוציא מזה כך כל קטגורין שבעולם מקטרגין לפני אני שומע מזה ומוציא מזה עכ"ל. ואפשר לפרש עפ"ז מ"ש הרמ"ז אמור צ"ט א' דתקעו חשבון ב"פ מנצפ"ך עם עשרה אותיות היינו ב"פ ה"ג. והיינו מש"כ שמוציא כל הקטרוגין שהיינו שנמתקים הדינים. אפ"ל עוד בענין מכניס מזה ומוציא מזה עדמ"ש ברע"מ פ' עקב דף רע"א סע"ב בפי' מזה ומזה הם כתובים. זה תריסר אנפין דאינון ג' הויות דברכת כהנים. זה תניינא ג"פ אד' דאינון תריסר חיון כו' והאי איהו וקרא זא"ז ואמר ופי הרמ"ז שם דג' הויות הם חסדים והם מבחי' פנים יאר ה' פניו כו' וג"פ אד' הם גבורות. וכה"ג נזכר ע"פ ואהרן וחור תמכו ידיו מזה אחד היינו יחודא עילאה ומזה אחד היינו יחו"ת. והנה יחו"ע ויחו"ת זהו ענין ב' אופני השגחות כמ"ש בלק"ת פ' ראה סד"ה כי תשמע בקול. וזהו הפי' מכניס בזה בבחי' זה דשם אד' ומוציא מזה ע"ד ישא ה' פניו אליך וזהו ע"י חדשו מעשיכם ג"כ בב' בחי' זה יחו"ע ויחו"ת וכמ"ש באמוי"צ כו' וטוב ויפה הדבר הזה דקאי על שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד וג"פ קדוש:

(יא) ת"ז סוף תיקון כ' נ"א א' לא הביט און ס"מ כו' ובזמנא דדחקין לאסתכלא בה אתכסיאת מכל וכל. ואימתי בירחא שביעאה כו' בכסה ליום חגנו כו'. ופי' הכס"מ דדחקין בקטגוריא שבים ללמד. וע"ש בת"ז תיקון כ"ח ע"ד ב' ג"כ ע"ד הנ"ל. ואפ"ל שבקטרוגם רוצים ע"ד אלקים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשיך תחלת תיקון נ"ה דצ"א ע"ב ושם ענין מלכיות זכרונות שופרות שהם מל' ז"א בינה. וזהו ע"ד ג' תשובות בד"ה מה טובו ושם ענין כתבנו לחיים ע"ד והמכתב מכתב אלקים הוא חרות כו' חירות כו':

כי חק לישראל הוא. בבחיי פ' קדושים גבי ובגד כלאים שעטנז וז"ל מצוה זו ממצות הנקראים חוקים כו' כענין שכתוב הידעת חוקות שמים. באיוב ל"ח ל"ג. וחקות האלו לא ניתנו רק לישראל הוא שכתוב חוקיו ומשפטיו לישראל. תלים קמ"ז. וכתיב כי חק לישראל הוא כו' וזהו לשון חוקים מלשון חקיקה וציור כי הם ציורי ענינים שכליים של מעלה עכ"ל. ובפ' אמור דקנ"ז סע"א כ' בשם הירושלמי רבש"ע בניך גזרו שיהי' ר"ה ביום פלוני מיד הקב"ה יושב באותו יום לדון עולמו שנא' עלה אלקים בתרועה כו' עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב כו' למה כי חק לישראל הוא מישראל גזרו חק ר"ה והרי הוא משפט לאלקי יעקב שהוא מקיים גזירתם ומסכים עמהם הוה אומר אקרא לאלהים עליון כו' עכ"ל. ואפ"ל שהמשפט כביכול לאלקי יעקב שהוא ז"א איך יהי' בו התלבשות אור א"ס שזהו לפי ערך מעשה התחתונים כו'. ומשפט זה זהו מבחי' וע"י יתיב והיינו בבינה ששם הוי' בניקוד אלקים. בחיי ר"פ זאת חקת התורה האריך בענין חוקים וההפרש בין חק לחוקה:

(יב) מש"ל סעי' יו"ד חדשו מעשיכם היינו כי בר"ה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. וע"כ צ"ל הקבלת עומ"ש מחדש. כמו שמציטנו לשון זה בש"א ססי' י"א לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה. והיינו מה שקבלו מלכותו ברצון ע"ש בפרש"י ובהרד"ק. ועד"ז יובן כאן שנקבל עלינו עול מלכות שמים ברצון וחפץ ביתר שאת כי אית רצון ואית רצון כו' וכמו שאנו אומרים המעביר בניו בין גזרי ים סוף כו' וראו בניו גבורתו כו' ומלכותו ברצון קבלו עליהם ופי' מה שאמרו בקי"ס ה' ימלוך לע"ו וע"י קבלה זו ברצון ושיר דאז ישיר משה ובנ"י נמשך בחי' גלוי מלכותו ית' מפנימיות מלכותו ית' כמ"ש במ"א ע"פ המד"ר פ' בשלח ר"פ כ"ג ע"פ נכון כסאך

רצ

מאז באז ישיר כו' כמ"כ ענין אמרו לפני מלכיות לקבל עומ"ש בשמחה. שהעול יהי' שמחה. ולא יהי' העול עליו למשא. כמ"ש בלק"ת בד"ה אלה מסעי דרוש השני ספ"ב. וכמ"ש בתד"א פי"ח אחר פיסקא ל"ט ומקבלין עליהם בשמחה עול מלכות שמים. וזהו ע"ד ה' מלך תגל הארץ שהיא חדוה פנימי' המכוסה ברעדה שזהו ענין קבעומ"ש. וע' בלק"ת בד"ה אם בחקתי דרוש הראשון ספ"א וע"כ הנשמות נקראו מהלכים כי יכול להתהלך ברחבה להרחיב אהבתו ויראתו לה' ית' מיום ליום יותר ויותר. ושם ספ"ב להיות בחי' מהלך מיום ליום כו' ע"ש. גם ע"ד מ"ש בת"א פ' תשא סד"ה שמאלו תחת לראשי כי בהנשמה יש בחי' רגל ובחי ראש. ובחי' בכל לבבך ובכל נפשך זהו עבודת הניצוץ של הנשמה המתפשט בגוף הנק' רגל. אבל עבודת עצם הנשמה הנק' ראש זהו בכל מאדך יעו"ש. וא"כ בר"ה צ"ל בנפש ג"כ מאיר בחי' ראש ע"י ההתבוננות מימים הנוראים שזהו ג"כ ענין שמאלו תחת לראשי. ואז צ"ל בבחי' ובכל מאדך זהו ענין חדשו מעשיכם ומזה יומשך אח"כ וימינו תחבקני:

קיצור (א) בכסה שהחדש מתכסה בו שהיא נת"י. וע' מענין נת"י בבה"ז בלק קצ"א א' שזהו ענין שחורה אני ונאוה. ובזח"ג דער"ה א' פי' שזהו עלייתה בכתר. ואפ"ל משום שהנקודה היא כתר שבמל' ושרשה מל' שבכתר בביאור יביאו לבוש מל' ע"כ עלייתה בכתר ע"י ר"ה. ויש מי שפירש בכסה לשון כסא ע"ד וישב ה' מלך לעולם:

(ב) ענין עדות ביהוסף. בר"ה יצא יוסף מבית האסורים. אסור ברהטים רהיטי מוחא. ק"נ הנק' כלא. כי ג' ספרים נפתחים בר"ה וצדיקים נכתבין לאלתר לחיים ויוסף הוא צדיק עליון הנק' זה ספר. והיינו כי בר"ה המלך הקדוש. המלך המשפט. מקץ שנתים דתב דרגא לדרגא יחוד עליון שזהו ע"י יוסף והיינו מלכיות וזכרונות אזכיר את שמי. כלה היפך כלא. והיינו ע"י ה"א עילאה שנוסף ביוסף שהוא ענין שופרות. וכמו בעטרה שעטרה לו אמו. שזהו בתשרי. ובגלות מצרים היה נקרא יתום מאמו. וזהו עדות ל' משכן העדות שהות ג"כ לשון עדי ועטרה:

(ג) חג שהחדש מתכסה בו זה ר"ה. חג היינו חו"ג שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. ואף שהיא נת"י נעשית בנין שלם בע"ס. ע"י ט' ברכות דמוסף דר"ה. ומוסף מבחי' יוסף. וע"י ט' תקיעות שלש של שלש שלש. וזהו ענין חג. גם חג לשון מחוגה וסיבוב על חוג שמים שהשמים מקיפים הארץ. כמ"כ נמשך מקיפים על הנקודה הנ"ל ע"ד ימצאהו בארץ מדבר כו' יסובבנהו ע' בד"ה שיר המעלות ממעמקים פ"ב בלק"ת בדרושי ר"ה דס"ג סע"א. גם חג לשון ריקוד ועיקר בחי' זו בסוכות זמן שמחתינו. אך יש לפרשו ג"כ מר"ה עד סוף סוכות ע"ד אז תשמח בתולה במחול שנתבאר בלק"ת בד"ה ביום השמיני שלח עד"מ שמקרדים במחול שמתרחק האחד מחברו וחוזר ומתקרב והריחוק הוא סיבת הקירוב. כך בר"ה שמאלו תחת לראשי. היינו שמאל דוחה בבחי' ריחוק. וביוהכ"פ בחי' קירוב עד שבסוכות וימינו תחבקני:

(ד) בכסה לשון זמן והיינו בחדש השביעי. וכל השביעים חביבים. ע' זח"ב בשלח דס"ג ע"ב ובפ' תצוה קפ"ד א':

(ה) בחדש בכסה. שהלבנה מתכסה. והוא ג"כ חג. ויש בו מעלת חג ומעלה ר"ח. חדשו מעשיכם דכמו שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כן ביתר שאת לענין תשובה כי דרשו את ה' בהמצאו. ועי"ז נעשה לכם כשופר שאע"פ שמכניס בכסא דין מוציא בכסא רחמים. ועל"ק ס"י. וזהו בכסא ב' כסא כסא דין וכסא רחמים הם ב' פיות של השופר. ואפ"ל ע"ד שער החמשים והשער הוא מפולש ע' בד"ה אני דפ' ציצית דרוש

רצא

הראשון בפי' זה השער לה'. ועיין בפ' מטות בד"ה עיני כל אליך ישברו. והשופר צ"ל חלול ע"ד ולבי חלל בקרבי. וע' בלק"ת בשה"ש ע"פ צוארך בחרוזים:

(ו) הקול שופר כלול מאש מים רוח:

(ז) ליום חגנו אתעדל"ת:

(ח) בכסה כענין המכסה שמים בעבים. וצ"ל וגללו את האבן. ואפ"ל ע"ד על כפים כסה אור. כפים הם בעננים כסה אור שהמטר נעצר. ויצו עליו במפגיע שע"י תפלת הצדיק יבא המטר. כן פרש"י באיוב סי' ל"ו ל"ב. כמ"כ ענין בכסה ע"ד כסה אור. ולכן צ"ל תקעו בחדש שופר ועי"ז יעביר הכסוי כו'. וע' מענין על כפים כסה אור בת"א בד"ה ויהי מקץ דרוש הראשון. או י"ל בכסה ע"ד ה' אליך כסיתי בתלים סי' קמ"ג ט'. או יאמר ע"ד ויצפהו זהב טהור. בקר אערך לך ואצפה. בזח"ג פ' בלק דר"ד ע"ב ובבה"ז שם:

(ט) בכסה עלמא דאתכסייא וע' בסש"ב פכ"ו:

(י) ענין אני שומע מזה ומוציא מזה. מזה ומזה הם כתובים. וטוב ויפה הדבר הזה. זה היום תחלת מעשיך:

(יא) לא הביט כו' ענין מל' זכרונות ושופרות. וע"ל ס"ב ענין כי חק משפט:

(יב) ענין חדשו מעשיכם. ועמ"ש מזה עוד ע"פ מן המצר קראתי ושם נזכר ענין שהשופר צדו א' צד וצדו אחד רחב:

תקעו בחדש י' י"ב. שופר ו'. בכסה ד' ח' ט'. ליום חגנו ג' ה' ז'. כי חק י"א. עדות ביהוסף ב'. בד"ה תקעו שאח"ז. שופר א'ב'ג'ד'ה' עד אות יו"ד. ובד"ה בעש"מ מאכ"ח*:

תקעו בחדש שופר. הנה מבמ"א ע"פ בכל קראנו אליו. אליו ולא למדותיו. ובמ"א אומר שא"י לכוון בשם. דזהו ההפרש בין ק"ש ובין שמו"ע דק"ש צ"ל אליו ממש כו'. והנה ק"ש הוא להעלות מ"נ לאו"א שזהו דוקא ע"י מס"נ. וע"י תומ"צ ממשיכים יחוד זו"נ. וזהו ענין שם מ"ב שבפ' ראשונה דק"ש. ואפ"ל כי יש ב' המשכות. הא' ההמשכה ממקורא דכולא היינו מא"ס שיומשך באצילות. והב' אח"כ מאצילות לבי"ע וכמ"ש בד"ה שה"ש בענין ב' בחי' חתן. ועמ"ש בענין הוד והדר לבשת. י"ל ג"כ זהו ב' בחי' הנ"ל. ועד"ז נת' בענין מן שלא ירד בשבת. כי בשבת הוא נמשך מע"ק לז"א. ואח"כ בששת ימים יורד מאצילות לבי"ע וז"ש היום לא תמצאוהו בשדה כו' בת"א פ' בשלח. וכמ"כ י"ל זהו ענין ר"ה. שבר"ה שנמשך חיות כללי לכל השנה זהו ההמשכה מאוא"ס באצילות ומ"ש בזהר דההמשכה היא מבינה היינו כי כל ג"ר חשובים כאחד ונק' קדה"ק ובהם השראת אוא"ס ולכן נק' בחי' זו יחוד דאו"א. ואח"כ בכל שנה מה שנמשך מר"ה בכל ר"ח זהו ההמשכה מאצילות לבי"ע ולכן הם י"ב ר"ח כנגד י"ב בקר וזהו כענין שם ע"ב. ולכן בר"ה שופר בענין ש' מ"ב. כי ג' בחי' תר"ת י"ל ג' ידות חג"ת ג"פ יד שם מ"ב בביאור דנשא. ובד"ה לבסומי בפוריא. דרוש הראשון. ובביאור אלה מסעי. כי כדי להמשיך ממקורא דכולא צ"ל ע"י בחי' שלמעלה מתומ"צ וזהו למס"נ באחד. וכמ"כ ענין השופר צעק לבם. כי הדבור ממשיך מחכמה היינו מאצילות. אבל להמשיך מלמעלה מאצילות זהו בכל קראנו אליו. ממעקים קראתיך צעקת הלב בינה. בחי' כלה עילאה שבד"ה שה"ש הנ"ל. שהוא בחי' שופר שם ה' אחת שפרה כו'. גם ע"ד שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עומ"צ. כן בכל השנה עשי"ת קבלת עומ"ש המלך הקדוש. וביוהכ"פ נתנו לוחות אחרונות קבלת עול מצות כל השנה. וזהו מן המיצר קראתי י"ה.

רצב

והיינו ע"י בכל קראנו אליו. קראוהו בהיותו קרוב. במ"א נת' שם מ"ב זהו בחי' שרפים בעלי שש כנפים שאומרים קדוש ולמעלה מהאופנים שאומרים ברוך:

(ב) מענין שופר בת"א ס"פ יתרו בד"ה וכל העם רואים קול השופר הוא קול פשוט ומטיל אימה כו' וכן במ"ת וקול השופר כו' ויחרד כו' (הג"ה ויש להעיר ממ"ש בישעי' סי' ס"ו ב' ואל זה אביט כו' וחרד על דברי עכ"ה). אך עכ"ז נק' שופר מלשון שפרו מעשיכם. שהוא הממשיך תענוג. והוא בחי' עושה שלום במרומיו מחבר אש ומים רצוא ושוב כו'. הג"ה והנה ההתחכברות הגם שבאה מהכתר אך היינו ע"י ת"ת קו האמצעי. באג"ה סי' י"ב בד"ה והי' מעשה הצדקה שלום. וזהו שקול השופר כלול מג' בחי' אש רוח מים. אשר רוח ת"ת מחבר אש ומים חו"ג. וע"י התחברות חו"ג אש ומים ומתמתקים הגבורות בחסדים עי"ז נופל המקטרג שיניקתו מהגבורות כו' וע"ל סעי' וא"ו. עוי"ל ענין אש ומים עדמ"ש בד"ה אתם נצבים בפי' כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא. למעלה מגדר השפעה אל עליון. ובחי' מים זהו אחר כמה צמצומים. והתחברות זו דאש ומים היינו ע"י רוח כו'. וע' סד"ה והי' מספר בענין ד"י שם משמע רוח גבוה מאש ומים. וגם שם שיש בחי' שלמעלה מד"י היולי. וזהו ענין רוח שממשיך משם לחבר אש ומים כו'. לפ"ז משמע שופר תפארת. בביאור ע"פ עולת תמיד נתבאר שיש ברוח ב' בחי' רוח. הא' שנושב מלמעלה למטה. הב' מלמטה למעלה. רוח אייתי רוח ואמשיך רוח. גם בחי' והרוח תשוב זהו מלמטלמ"ע בד"ה האזינו השמים. ורוח מלמעלמ"ט משיב הרוח ומוריד הגשם. ונחה עליו רוח ה':

קיצור. שופר מטיל אימה ואעפ"כ ממשיך תענוג. שופר עושה שלום בין אש ומים. כי קול שופר כלול מג' בחי' רוח אש ומים. אמ"ש.

(ג) בהביאור שם שופר מן המצר ב' פאות שהם מקור יג"מ י"ג ת"ד כענין הנותן שלג כצמר. בחי' ושער רישי' כעמר נקר. קראתי י"ה להיות חו"ב עדן ונהר כו'. קול פשוט לית שמאלה בהאי עתיקא. חרדה אימה זהו בנין המל'. וממשיך תענוג שיהי' היראה בשמחה ונק' גילה וממשיך למעלה ג"כ תענוג במדת המלכות והנה ב' פיאות שני המאורות הגדולים והיינו בנין המל' שיהיו שוין בקומתן כו' לחפור בעומק כי ונהר יוצא תורה וכשח"ו ונהר יחרב צ"ל חפירת באר יצחק מ"ח כו':

(ד) בלק"ת פ' תבא בד"ה היום הזה. ודבש היום הזה ה' מצוך ר"ת הוי'. וקאי על ר"ה ותשבע"פ. דבש וחלב תחת לשונך. ועמ"ש מענין ודבש שהוא דין דגדלות גבורה דע"י שלהיות גילוי והרגשת הענג הוא ע"י צמצום ודין ולכן המשכת הענג במדת מל' ע"י גבורה הנ"ל. ובפע"ח ש"ו דשופר גימט' דבש כו'. ועמ"ש ע"פ תגל נפשי באלקי כו'. וזהו כנ"ל שהשופר ממשיך תענוג. ועמ"ש מענין חלב ודבש בד"ה שמחת חתן וכלה כו' כלה בחי' כלא. הירידה. וצ"ל תענוג ודבש כו':

(ה) בלק"ת שם בד"ה ויקרא משה יאר פניו אתנו. והארת פנים מתחיל בר"ה. בהמצאו בהיותו קרוב. ופי' אתנו היינו ע"י שאנחנו ג"כ בהארת פנים וזהו ע"י השופר שמעורר מהשינה גילוי יחידה פנימית הלב. כאן ליחיד. שופר מאריך שממשיך גילוי א"א. אריכא דאנפין היינו הארת פנים כו' (הג"ה גם ענין שיתאדם פני התוקע הארת פנים גילוי פנימיות החיות המלבוש בהדם אדם א' דם עכ"ה) את פניך ה' אבקש כו'. והיינו ע"י לך אמר לבי בקשו פני כנ"ל. מענין שופר מאריך ממשיך א"א יש להעיר ענין מטבע ארוך פותח בברוך כו' דמטבע ארוך א"א ע"ד ליום שכולו ארוך. ומטבע קצר בז"א. ונק' כרוב אנפי זוטרי. והמשכה זו ע"י הכובש את יצרו שע"ז נאמר

רצג

טוב ארך אפים מגבור כו' כי הגבור עושה דין וזה כובש את הדין. ושרשו גבורה דע"י דלית שמאלה כו':

(ו) בד"ה אתם נצבים בהקיצור אות ג' ענין מלכיות וזכרונות שבר"ה לעורר התגלות מלכותו ית' עלינו ע"י זכרון הברית. ובמה בשופר שהוא בחי' תשובה עילאה לך אמר לבי בקשו פני פנימית הלב ונמשך ע"י את פניך הוי' אבקש כי מבחי' אחרי ה' ילכו בחי' זוי והארה נמשך להיות כארי' שבמרכבה ישאג. שנק' עדיין חיצוניות הלב. אבל הקב"ה בעצמו הוא רם ומתנשא מימות עולם. וזהו ענין פניך הוי'. ומבחינה זו נמשך הצעקה בפנימיות הלב. וז"ס השופר. כי צעקה בבינה שהיא פנימי' הלב. ועי"ז מעורר למעלה גילוי פנימי' מלכותו ית' עלינו. וזהו ענין זכרונות. זכרון האהבה פנימי' מעצמותו ומהותו ית'. וזהו שופר של ר"ה של יעל הרים הגבוהים ליעלים. מדות שלמעלה מהשכל. והיינו ע"י ושקל בפלס הרים כו':

(ז) להעיר ממ"ש ע"פ הקל קול יעקב. קול הראשון בלא ו' והוא לפי' א' מל' ולפי' ב' קלא פנימאה בינה כו':

(ח) עמ"ש ע"פ ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה. ע"ד אשריך ארץ שמלכך בן חורין. כי מבחי' נער קטנות נמשך יניקת החיצונים כמ"ש בזח"א לך צ"ה ב'. וכמ"ש בסש"ב ח"א פ"ו ע"י שנתמעט החיות מיעוט אחר מיעוט. וכמ"כ נער אנפי זוטרי מזה יניקתם בזח"א י"ט ב'. אבל ע"י השופר דרור עלמא דחירו בינה נמשך להיות גלוי בחי' ז"א דאצילות הנק' בן חורין כו' ואז אשריך ארץ כו' אשר קדשנו במצותיו וזהו תקעו כו' בכסה. דמכסי סיהרא. ומזה נמשך יניקתם מחמת שנתמעטה הירח ע"ד הנ"ל. וע"י תקעו בחדש שופר מתבטל יניקתם כו':

עמ"ש מענין מלכיות שהוא ע"ד והיה ה' למלך כו' ביום ההוא יהיה הוי' אחד. בהגהות לד"ה תורה צוה:

(ט) עמ"ש בד"ה להבין ביאור הדברים ע"פ תקעו בחדש דרוש השני:

(י) בביאור שארה כסותה ועונתה ע"פ המגיד מראשית אחרית נת' מהו ענין זו"נ. שכדי שיומשך מאא"ס בבי"ע צ"ל ע"י ב' ממוצעים זו"נ. ז"א הוא תכלית ירידת אוא"ס שהוא במדות. ומל' מקור הנבראים שהיא המעלה בי"ע להתבטל אליו ית'. וע"י שבי"ע עולים בביטול מה שאפשר להם. היינו במל'. אזי יורד אוא"ס בז"א ונעשה היחוד הנק' עונתה המשכת נשמות עליונות גלוי אוא"ס. וזהו ענין מלכיות וזכרונות. מלכיות שמקבלים עליהם עומ"ש ועי"ז הם עולים בביטול וכענין אחריך נרוצה. ע' זח"א ויחי דרכ"ט סע"א. ועי"ז נמשך אא"ס ויורד בז"א. וזהו זכרונות ל' זכר חסדו זוכר הברית שהוא יסוד ז"א. ושופרות הוא בינה בחי' החופה והמקיף דזו"נ. וע' בלק"ת בד"ה תקעו בחדש דרוש השני רפ"ג:

בע"מ* מאכ"ח ח"ב סי' מ"ז. וז"ל וגם זה טעם נכון להיות יו"ט מקרא קדש הזה. החדש מתכסה בו כי חג ה' לנו הוא עיקר והחדש טפלה אליו. ועוד אין ב"ד שלמעלה מושיבין כסאות למשפט ביום זה המיוחד לדין עד שיסכימו ב"ד שלמטה לקדשו כו' תקעו כו' ליום חגנו כו' כשנקבעהו אנחנו שיהי' חג לה' עכ"ל. של"ה קמ"ח א' רט"ז ב'. רי"ט ב' רכ"ה א'. והנה מ"ש הע"מ והחדש טפלה אליו. ר"ל ליום החג. ולכאורה החג זהו היותו ראש השנה אבל הרי אין נזכר זה בתורה. שהוא ראש השנה. ועיקר החג נז' על היותו באחד לחדש השביעי. כי במ"א נת' שבחי' השנה זהו מצד חיות העולמות. הנמשך מחיצוניות חו"ב. אבל ענין ר"ח מולד הלבנה יחוד שמשא וסיהרא

רצד

נמשך מיחוד פנימי דחו"ב. אלא שבר"ח ניסן ההמשכה מתחיל מצד אתעדל"ע דודי לי כו' ובתשרי מתחיל מצד אתעדל"ת ואז נמשך מבחי' השביעי שהוא בינה כו' ולכן עיקר החג נק' ע"ש חדש. וז"ש תקעו בחדש. אך לא מצד החדש מצד עצמו אלא לפי שנקבע בו חג. ואפ"ל ע"ד וגם אמנה אחותי כו' ותהי לי כו' שיש בזה מב' המעלות דיחוד תמידי שאינו נפסק ומיחוד הפנימי לכך גם כאן המשכה זו דפנימי' שבחדש השביעי בא בר"ה שהוא היחוד התדירי כו' ועמ"ש בד"ה בחדש השביעי באחד לחדש. ומ"ש בד"ה ויאמר לו יהונתן מחר חדש:

(ב) מהרמ"א בתלים סי' פ"א כ' תקעו בחדש הידוע שופר. כי בר"ה אפילו נהיה צדיקים יום תרועה והכנעה הוא ואין בו כ"א שופר תרועה ולא מפני שיום צרה הוא ליעקב כי אדרבה יום שמחה ונצחון הוא אלא שהוא יום מכוסה ענינו ליום החג כי אז ביום חגנו של סוכות מתגלה כו'. וז"ש כי חק לישראל הוא שעם היות שהשופר בא להכניע ולהחריד. וא"כ מי שהוא בחי' ישראל למה צריך לזה כי הלא שריך עם אלקים עז"נ כי חק כו'. ואפ"ל כי וסביביו נשערה מאד כו'. לכך צריך הכנעה ביתר שאת כו'. והראי' שאינו עת צרה כ"א הדין לטובתינו עדות ביהוסף שמו בר"ה יצא יוסף כו':

בשל"ה דקמ"ח ע"א בהג"ה ומ"מ תשרי יותר מעולה מניסן כי יתרון אור מהחשך רומז על תוקף הדין ועל יום הדין הגדול שלעתיד ומתוך יום הדין הגדול יבא אורה הגדולה אור הגנוז כו' וע"כ תשרי ראש להשנה וניסן ראש להחדשים שהם ענפים כו' עכ"ד. ויתרון אור מהחשך שבר"ה צ"ל זהו ענין בכסה כמ"ש בתולע"י בענין ר"ה שהמקטרג חופה כענין החשך יכסה ארץ כו'. הביאו בשל"ה במס' ר"ה דרט"ז ע"ב תקעו בחדש שופר להעבירו שלא יכסה הירח ולא יפסיק בינה לבין השמש כו':

ענין שופר נקרא יובל כמ"ש במשוך בקרן היובל. ויובל בחי' ונהר יוצא מעדן יובל שמו. ועמ"ש ע"פ בעה"נ ישבו אבותיכם ע"פ הזח"ג אמור צ"ט שהקדים פסוק זה לענין תקעו בחדש שופר מטעם הנ"ל ששופר ונהר בחי' א':

יא אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו. ופרש"י הרחב פיך לשאול ממני כל תאות לבך. ואמלאהו ככל אשר תשאל אמלא. וז"ל הראב"ע כאשר תאמין כי אנכי השם העומד לנצח. התענג עלי שתבקש בפיך כל רצונך ומשאל לבך ואמלאהו עכ"ל. ומ"ע ספורנו כ' הרחב פיך העמק שאלה או הגבה למעלה ואמלאהו מבלעדי שתצטרך להשתחוות לזולתו להשיג חפצך עכ"ל. ויונתן תרגם הרחב פיך כו' אפתי פומך בפתגמי אורייתא ואמלי יתה מכל טבתא עכ"ל. והוא ע"ד ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת. והאלשיך פי' וז"ל ומה שאמר וגוי קדוש לומר הרחב פיך ואמלאהו קדושה שתהי' בגוף ונפש גוי קדוש שהוא כי פה אל פה אדבר בך. והוא מארז"ל במדרש חזית שכל דבור מעשרת הדברות היה הדבור עצמו מדבר עם כל אחד מישראל כו' היה הדברו נושקו על פיו הוי ישקני מנשיקות פיהו עכ"ל:

פ"ז דברכות ד"נ ע"א בשאלה שאני (שהשואל שואל כעני על הפתח שאינו מרים ראש לשאול שאלה גדולה). בשאלה נמי הא כתיב הרחב פיך ואמלאהו. ההוא בדברי תורה כתיב. וכ' מהרש"א וסמיך ליה אנכי ה' אלקיך המעלך מאמ"צ שאל תחשוב שלא אוכל למלא כל שאלתך הרי אנכי ה' אלקיך המעלך מאמ"צ אשר ראית שם היכולת בידי למלא כל משאלותיך בדברי תורה עכ"ל. ויש לפרש כל שאלתך ע"ד שבקש דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך. דפי' בשל"ה דף ב' ע"א שהוא שיאיר הקב"ה עינינו בסודות המצות וע"ז אנו מבקשים בברכת אהבת עולם והאר עינינו בתורתך כו' וכ"כ שם דרס"ה

רצו

ב'. ועז"א שלא לחשוב שלא אוכל למלא כו'. הרי אנכי כו'. פי' כי במצרים היו שקועים במ"ט שערי טומאה והעלם על כפני נשרים עד שבחמשים יום זכו לקבל התורה פנים בפנים. כמ"כ לא יפלא ממני למלאות שאלתך בד"ת. וע"ז בזח"א דקמ"ב. ע"פ אשרי אדם עוז לו בך מסלות בלבבם כו'. והנה בד"ה אני חומה ושדי כמגדלור נזכר פי' ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת. דפי' בתים הם צרופי אותיות דעיר אלקינו והם מלאים כל טוב היינו שפע עונג העליון ונועם ה' ית'. אשר לא מלאת דהיינו שאינך יכול להגיע אליהם באתעדל"ת כ"א שיורד ונמשך מעצמו ממקור הטוב העליון ומתבלש בבתים הנ"ל. וזהו ענין ושדי כמגדלות. ושדי פנימית התורה הנק' דבש וחלב ועמ"ש בד"ה ועשית ציץ בפי' קדש למ"ד מלמטה והוי' מלמעלה. דר"ל שהוא למעלה מאתעדל"ת. ועמ"ש בד"ה רני ושמחי רננא ברמשא. גבי אבל מלמעלה למטה אור א"ס ב"ה מאליו וממילא נמשך גם מבחי' אנכי מי שאנכי כו'. וזהו ואמלאהו אנכי אמלאהו אף שע"י אתעדל"ת לא תוכל להגיע לבח'י זו מ"מ אחר שתעשה מה שתוכל להיות הרחב פיך אזי ואמלאהו כו'. ויש להעיר ממ"ש ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר. חדרים היינו ד"ת כמ"ש ע"פ לך עמי בא בחדריך וע"פ הביאני המלך חדריו. ומענין ומלא ברכת ה'. וע' זח"א דרל"ג סע"ב ומענין כוס בהמ"ז מלא ברע"מ פ' עקב דרע"ג סע"ב מלא מתפארת כו'. ומענין להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. ומענין ימי המלואים:

בירושלמי פ"ג דתענית ה"ו ורשב"ל אומר אם סדרת תפלה לא תהא מיצר פיך (לא תתפלל תפלה קצרה אלא הרבחב פיך לשאול כל צרכך בביאור יפה והקב"ה ימלא משאלותיך משא"כ אם לא סדרת תחלה לא תהא מאריך בתפלתך שלא תתבלבל. קה"ע) אלא הרחב פיך ואמלאהו. יש לפרש ע"ד חסידים הראשונים היו שוהין בתפלתן:

ברבות סדר בא פט"ו קל"א ג' אמר הקב"ה כראוי עשה פרעה כי אני אמרתי לאביהם דן אנכי. וכי משה אנכי או אהרן אנכי. לא אמרתי אלא אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים כו':

בשלח פכ"ב קל"ט ג'. אלא שיצ"מ קשה כו' שביצ"מ כתיב אנכי ה' אלקיך אבל בקי"ס אינו מזכיר את השם כו':

בבחיי פ' בהעלותך ע"פ על פי ה' יסעו בנ"י פ' ואנכי ה' אלקיך מאמ"צ שבשתי מדות הוציאם ממצרים היינו מדה"ר ומדה"ד ע"ש וזהו עדמ"ש בשה"ש רבה ע"פ דודי צח ואדם צח לי ואדום למצרים כו' וזהו אנכי ה' אלקיך המעלך ב' שמות דהוי' אלקים צח ואדום כו':

שם פ' תצוה ע"פ וזה אשר תעשה על המזבח. בחמישי הרנינו לאלקים עוזנו. וכתיב בו המעלך מארץ מצרים והיה פרעה דומה לתנין שנאמר התנין הגדול ובו ביום כתיב ויברא אלקים את התנינים הגדולים עכ"ל: