פג

חצר

ב אלקים אל דמי לך כו'. בעקרים מ"ב ס"פ כ"א המכוון מאחר שאני הוי' לא שניתי כי אין בך שום חסרון ולא תקבל שום שינוי א"כ למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו. בחבקוק סי' א' י"ג. אל תחרש ואל תשקוט אל. והענין דפי' תחריש הוא מאריך אף לרשעים. ונק' תשקוט כענין מו"ס דא"א דשקיט ושכיך. שאין נמשך ממנו ההתפעלות. וכמשנ"ת בלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ לבבתני. ושם פ"ב בענין דעת עליון וירא און ולא יתבונן כו'. וע"ז אמר אל תחרש ואל תשקוט. כ"א שיומשך במדות דז"א שהוא בחי' דודי צח ואדום. צחלי ואדום לעמלק. וכנז' ברבות משפטים פ"ל דקמ"ז ע"א גבי אני מחליפה כו' ה' כגבור יצא:

(ב) במדרש תלים סי' זה זש"ה שומר מצוה לא ידע דבר רע באשר דבר מלך שלטון הצדיקים אומרים להקב"ה מה תעשה אומרים לו קום והוא קם שנאמר קומה ה' כו' אומרים לו אל תישן והוא מתעורר שנאמר עורה למה תישן ה' והוא מתעורר שנאמר ויקץ כישן ה'. אומרים לו אל דמי והוא שומע שנאמר מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים וכן ישעי' אומר על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כו' ואל תתנו דמי לו בישעי' ס"ב ו' ז' כו' עד אל תחרוש ואל תשקוט עד שאתה רואה בעלבון בניך. והענין עפמ"ש באו"ת מהמגיד נ"ע בפסוקים מלוקטים דף כ' סע"ב ע"פ וכל בניך למודי הוי'. שהוא ע"ד תפלתו של חוני המעגל. שהיתה משנ"ת כביכול רצון הבורא ית' כמ"ש במשנה ספ"ג דתענית כבן שהוא מתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו כו'. וכן מרע"ה כדאיתא בזהר פ' תשא דק"צ ע"ב ע"פ זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך פ' תשא ל"ב י"ג ארגיש משה ואחיד בדרועה דקב"ה דכתיב זכור לעבדיך לאברהם דא דרועא ימינא ובג"כ לא נחית רצועה כו' פי' כמשל אחד שלוקח את חבירו אצל היד ואינו מניח אותו לילך ומשנה רצונו כך כביכול אחז אותו באהוי"ר ומשנה רצונו ית'. וכן ר' יהושע אמר אין משגיחין בבת קול. ואמר הקב"ה נצחוני בני. וזהו בניך למודי הוי' שלומדים כביכול את השי"ת עכ"ל:

(ג) ויש לפרש עוד ע"ד ענין יהי רצון. שנזכר הענין בת"א פ' מקץ בביאור דמזוזה מימין שיהי' המשכת רצון אחר מבתכלה שנמשך מהחכ' וחכמה הוא בחי' דין כו' אבל בכתר שם הם רחמים פשוטים ונושא עון. וע' מזה ג"כ בד"ה מה יפו פעמיך בנעלים. ומבמ"א שזהו מעלת כעבד לפני המלך יותר מבחי' שר לפני המלך. כי השר ענינו ע"פ החכמה אבל העבד ע"י הביטול ממשיך מלמעלה מהחכ' כו'. וזהו מקים דבר עבדו דוקא כנ"ל סעי' ב'. גם כמ"ש בלק"ת בד"ה האזינו השמים דרוש השני שע"ז הפסוק וז"ל אך המלך בעצמו ובכבודו אין דרך להלביש א"ע זולתי שהעבד מלביש אותו כו' ומבואר לעיל סעי' א' בשם הרבות משפטים פ"ל ענין אני מחליפה להחליף מבחי' לבושי' כתלג חיור לבחי' מדוע אדום ללבושיך כדי להפרע מן הרשעים וא"כ ההיפך כדי ליתן שכר טוב לצדיקים. וכ"ז הוא ג"כ ע"י העבד שהוא דרכו להלביש את המלך. וזהו מקים דבר עבדו כו':

(ד) אך בכאן לענין אל תחרש. נראה דענין למה תחריש נמשך ממה דקוב"ה בעת חורבן בהמ"ק סליק לעילא לעילא. כנז' בת"א פ' וארא בד"ה וארא אל אברהם. ובד"ה כי עמך מקו"ח בת"א פ' מקץ בענין רם על כל כו'. והנה ענין גבורי כח עושי דברו היינו שממשיכים מבחי' זו להיות נמשך מההעלם אל הגילוי כנז' ע"פ מאמר הזהר פ' בלק דקצ"א ע"א בפסוק שחורה אני ונאוה כו':

ש

(ה) ע' זח"א דע"ז סע"ב בפ' לך מענין אלקים אל דמי לך דמפרשו על המל' שאומר לה שתהי' באתעדל"ת תמיד להמשיך יחוד נהורא חיורא דז"א בנהורא אוכמא וכענין הנז' בזח"ב וארא דכ"ח סע"ב בפי' ארוממך אלקי המלך כו'. והענין כמ"ש בזהר פ' וישב דקפ"א סע"א אשר מחמת שאין יחוד שמשא וסיהרא מזה נמשך שאין לך יום שאין קללתו מרובה כו'. כי מפני שהמל' בנינה בן הגבורות שהם צמצומי' רבים לכן מזה יוכל להיות יניקת החיצונים משא"כ מהחס'ים הממשיכי' גילוי האור לא יוכלו לקבל. וכמ"ש במ"א ע"פ אם בן הוא כו' ואם בת היא וחיה. וגם כמ"ש בת"א בד"ה ענין הברכות איך מעלמא דאתגליא ומשם יפרד כו' יוכל להיות יניקה כו' וע"כ צ"ל חותם בברוך כו' ובמא"א ח' סעי' ס"ח חותם כו' ביסוד דנוק' לבלתי ימשל זר שם כו'. ובי"נ שם משמע דצדיק נק' חותם. וכן בפרד"ס ערך חותם שהמל' מקבלת החותם ע"י היסוד. וכן בלק"ת בשה"ש ע"פ שימני כחותם ענין חותם בולט יסוד דדכורא וחותם שוקע יסוד דנוק'. לכן א"ש שהמל' מקבלת החותם ע"י יסוד כו'. וא"כ ח"ו בריחוק סיהרא שהיא מל' משמשא שהוא ז"א. הרי ממילא אין בחי' חותם הנ"ל ולכן יוכל להיות ח"ו יניקת החיצוני' ע"ד אלקים באו כו' טמאו את היכל כו'. ואי לזאת אלקי' אל דמי לך לעורר באתעדל"ת להמשיך בחי' סימני כחותם כו' שה"ע יחוד העליון כו'. ועמ"ש מכ"ז בישעי' סי' ס"ב ע"פ על חומותיך ירושלים כו' אל דמי לכם. ושם סעי' ז':