פד

ש

ז עוברי בעמק הבכא וגו'. רש"י בישעי' סי' ט' י"ז ע"פ ויתאבכו בגאות עשן פי' שהוא מלשון נבוכים הם בארץ. בפ' בשלח. ומלשון נבכי ים. איוב ל"ח. דת"י מעבלין והוא תרגום של נבוכים. ועד"ז פרש"י בישעי' שם מבכי נהרות באיוב סי' כ"ח. ובאיוב סי' כ"ח פי' מבכי לשון בכי. ועד"ז פי' אבל יחייא שהם עוברים בעמק הבכא שהוא נגזר מן נבכי ים ר"ל עמקי ים כו' והוא משל לסכלותם שהם עובדי' ללא אלקים וישראל אע"פ שהם עוברים דרך הם עכ"ז ישימו מסלות החכ' בלבם ויהי' מעיין המתגבר ובתורת חסד פי' עוברי בעמק הבכא רמז על אנשי הגלות. ובגמ' פי' הבכא לשון בכיה. פ"ב דעירובין די"ט ע"א עוברי אלו בנ"א שעוברין על רצונו של מקום עמק שמעמיקין להם גיהנם. הבכא שבוכין ומורידין דמעות כמעיין על שתין כו'. ועד"ז תרגם יונתן ופי' הרי"ף בע"י דמלשון ישיתוהו דריש כמעיין של שתין. והנראה כי שתין הולכים עד התהום ששם מנסכים יין ומים כדי לפייס מים תחתוני' הבוכים ולכן גם הבוכים בגיהנם אזי דמעות שלהם הם כמעיין של שתין כו' וכמ"ש לקמן בד"ה בעמה"מ:

רבות וארא פ"ז דקכ"ה ג' ע"ד הת"י והגמ' רק לא נז' מעיין של שיתין כ"א מעיין סתם וכ"כ הת"י:

בעמה"מ ש"א פ"א דף א' ע"ג פי' שיטהרו בבכייתם מקום גיהנם ולכן גם ברכות יעטהו מורה ויבלע הג"ע מקום גיהנם וכ"כ בשער או"א פרק מ"ו ד"פ ע"א והוא טהרתו של גיהנם כו' ועם התעוררות הזה גם נדבות יניף עליהם כו' ע"ש לפ"ז א"ש דנמשך למעיין של שיתין:

שער קרית ארבע פנ"ה דצ"ג ע"ד פי' שזהו ענין מן הגלגל אל הבוכים עוברי בעמק הבכא כו' ובפרק קנ"ב דקכ"א סע"ג שזהו"ע חצי כלים והם אינם כלים דהיינו חצי הגיהנם כלים ויתטהר כקדושת הגן כו' ברוב דמעת הבכיה שלהם מעיין ישיתוהו כו' גם ברכות כו' וכ"כ עוד שער ט"ז פכ"ט דקל"ט ע"א:

יב כי שמש ומגן. ח"ב ג' ב'. קט"ו סע"ב. רכ"ד ב'. ח"ג י"ב א'. כ"ב ב' ר"נ סע"א. רפ"א סע"ב. לא ימנע טוב. ח"ב ר"ל ע"א:

(א) כי שמש ומגן ה' אלקים כו' פי' אאזמו"ר נ"ע בדוכתי' טובא וחד מהן בת"א

שא

בד"ה ואתה תצוה את בנ"י. וז"ל וענין הפרכת הוא כו' כי שמש ומגן כו' כי שם הוי' ה"ע יחודא עילאה כו'. והנה שם אלקים הוא מגן כמו מגן שעושים לשמש שמחמת שא"א להסתכל בשמש מרוב בהירותו כו'. וזהו ענין והבדילה הפרכת לכם וכו' עכ"ל. וכ"כ עוד בפ' לך בד"ה פי' מגן אברהם כו' כתיב שמש ומגן כו' והנרתק הוא המגין שנוכל לסבול כו' עכ"ל. וא"כ לפ"ז מגן הוא מ"ש לשמש שם אהל בהם דפירשו ברבות פ' בראשית דאהל הוא הנרתק שנברא לשמש כו'. והנה פירוש הנ"ל בענין מגן שהוא נרתק כן פי' בעמה"מ שער עולם התהו רפכ"ב די"ז סע"ג וז"ל כי שמש ומגן פירושו השמש הוא אור גדול ואין אדם יכול להביט בו מרוב זהירותו ובהירותו אך ורק אם ישימו לפני השמש מגן יכול להביט בה ע"י מגן כן ה' אלקי' העולמות והספירות אינם יכולי' לקבל אורו כ"א ע"י מסכים ובזה יכולים לקבלו וכו' עכ"ל. וכ"כ עוד בשער שמיני רפ"ד דמ"ה ע"ג בענין פרכת ומסך שיש בין אדם קדמון כו' שזהו ענין כי שמש ומגן כו' וכ"כ עוד שער רביעי רפ"ט ועיין בת"א פ' חיי ע"פ ואברהם זקן בענין ויבא משה בתוך הענן:

(ב) מהרמ"א בתלים פי' כי שם הוי' הוא מגן לפי שמהדינים דשם אלקים יוכל לשרוף את הנדון כמו השמש ולהיות נסתר מחמתו הוא ע"י שם הוי' שהוא מגן כו':

(ג) בזח"ב פ' שמות ד"ג ע"ב מאי נגד השמש. נגד הברית דאקרי שמש. ועליה אתמר כי שמש ומגן ה' אלקים. שמש ומגן דא רזא דברית קדישא כו'. וכ"כ בפרדס ערך מגן. וברית הוא יחוד שם הוי' בשם אלקים להיות כי הוי' הוא אלקים כמ"ש הפי' בלק"ת פ' ואתחנן סד"ה וידעת היום דרוש השני ספ"ה. נמצא לפ"ז שמש ומגן אין ר"ל פרכת והעלם כ"א אדרבה שיומשך גילוי אור שם הוי' בשם אלקים. רק מ"מ י"ל שהוא ע"ד בקר הערך לך ואצפה דפי' בזח"ג בלק דף ר"ד ע"ב מאי ואצפה כד"א ויצפהו זהב טהור. וע"ש בבה"ז. וא"ש מ"ש באברהם אנכי מגן לך. ובדוד ועשית לך שם כו' זהו שאומרים מגן דוד. דענין עשיית שם הוא התגלות האור כמו טוב שם משמן הטוב. שם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו. וכמ"ש במדרש קהלת ע"פ זה שהלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה לקנות לו שם שנא' אשר הלכו אלקים לפדות לו לעם ולשום לו שם. דהיינו ע"י נסים דיצי"מ שדוד והריסת הטבע המוטבע משם אלקים בגימ' הטבע והיינו ע"י גילוי שם הוי' בשם אלקים ועמ"ש בכמה דוכתי בשם הרמ"ז פ' בשלח דנ"ד ע"ב ע"פ אז ישיר כו' שיש ב' זיווגים כו'. נמצא בחי' ולשום לו שם בא המשכה מבחי' גבוה היינו שממשיך מבחי' אתה קדוש בבחי' ושמך קדוש כנז' בת"א בד"ה אוסרי לגפן ועד"ז ענין מגן דוד נקרא ועשיתי לך שם כו'. הרי א"כ מובן דפי' מגן אינו מה ששם אלקים מעלים ומסתיר ע"ד אלקים גימט' הטבע כ"א אדרבה פי' מגן הוא כענין ולשום לו שם כו' ונמשך משם הוי' דוקא ומלמעלה מעלה כו' ועז"נ לריח שמניך טובים שמן תורק שמך כמ"ש במ"א רק מ"מ המשכה זו באה ג"כ ע"י שם אלקים והיינו יחוד הוי' אלקים וע"ד שהמוחין הם שמות הוי' והקרומות הם שם אלקים כי א"א בלא ציפוי דק. ועוד שזהו ע"ד צדקה ומשפט שלא ינקו החיצוני' מרוב החסד והגילוי כו' בת"א סד"ה אשירה להוי' כי גאה גאה כו' ואפ"ל לפי הנ"ל דשמש הוא ברית לכן בלשון תרגום הביאה נק' שמוש. ובגמ' פ"ק דנדה משל לשמש ועד כו'. וזהו ענין יחוד שמשא וסיהרא. וזהו והוא כחתן יוצא מחופתו כו' והוא המשכה הפנימית דיחוד הוי' אלקים אבל ענין לשמש שם אהל בחי' נרתק זהו רק המשכה החיצונית ע"י הנרתק דשם אלקים המסתיר לכן מה שעכומ"ז מונין לחמה היינו רק לקבל מהמשכה החיצונית אבל לקבל

שג

ההמשכה הפנימי' בחי' שמש ומגן כו' זהו דוקא ע"י אשר מונין ללבנה דל"ל מגרמה כלום בחי' ביטול וכמו באבות ודוד נאמר מגן כו' וזהו יפה כלבנה ועי"ז ג"כ ברה כחמה:

זח"ב ס"פ משפטים קט"ו סע"ב ושם ענין אין כל חדש תחת השמש פ' פקודי דרכ"ד סע"ב. ודר"ל ע"א ענין לא ימנע טוב. והיינו ענין טוב ה' לקויו דוקא משא"כ בחי' טוב ה' לכל זהו ההמשכה החיצונית ע' ספ"ד דסנהדרין דל"ט ע"ב ר"א רמי כו'. ח"ג ויקרא י"ב ע"א ודכ"ב ע"ב ע"ש בענין הבקר אור כו' פ' פינחס דר"ג סע"א ענין יחוד שמשא וסיהרא פ' תצא דרפ"א סע"ב:

גמרא פ"ק דסוטה דף יו"ד שמשון ע"ש של הקב"ה נקרא שנאמר כי שמש ומגן כו' כי הגזירות ממשיך מא"א בחי' קדוש כו' שער ראשו עמ"ש בד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י כו' וע' בלק"ת בד"ה והי' לכם לציצית: