פו

שה

יא הורני ה' דרכך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך. מד"ר ס"פ בא ר"פ י"ט. זח"א ס"פ בראשית דנ"ט ע"א ח"ג פ' קדושים דפ"ה ע"ב. ויש להעיר ממ"ש בבה"ז פ' וישלח ע"פ כי ישרים דרכי ה' ועמ"ש בלק"ת פ' בלק בד"ה מי מנה בענין ויחד לבבנו ובזהר בראשית שם מאן לבב כד"א צור לבבי וחלקי והיינו עדמ"ש במד"ר בשה"ש ע"פ אני ישנה ולבי ער זהו הקב"ה איכן מצינו שנק' הקב"ה לבן של ישראל מן הדין קרא דכתיב צור לבבי וחלקי אלקים לעולם תלים סי' ע"ג. וע' מענין צור לבבי בלק"ת בד"ה ביום השמע"צ כנישין תהא לכון. ושם ספ"ב פי' וחלקי אלקים היינו שם הוי' כשכלול במקורו שאז הוא בבחי' אלקים כמ"ש יעקב והי' הוי' לי לאלקים. עכ"פ לפירוש הזהר יחד לבבי היינו בחי' צור לבבי וחלקי אלקים א"כ היחוד הוא שיהי' יחוד הוי' אלקים וכמ"ש וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים. ושורש ענין יחוד זה הוא ג"כ המשכת אור ע"ק בז"א כמ"ש בזח"ג פ' נשא דקמ"ג ע"א הוי' עתיק יומין הוא האלקים דהיינו ז"א. ועיין זח"ג פ' קרח דקע"ח ע"ב. ובפ' אחרי דס"ה ע"א. וענין יחוד זה דהוי' אלקים שיאיר תוספת האור מאוא"ס ממש בבחי' מקור ושורש הנשמות שזהו בחי' צור לבבי וחלקי אלקים. וע' בזהר ס"פ ויקרא דכ"ו ע"א ע"פ לבי לחוקקי ישראל. וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה לבבתני אחותי כלה. ושם רפ"ד שהקב"ה אומר לכנ"י לבבתני שאתה גורם לי שאהי' בבחי' לב כו' והיינו שיהי' לבן של ישראל ע"ד מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה דבחי' אהבתי אתכם אמר ה' עד שאע"פ שאני ישנה מן התומ"צ עכ"ז ולבי ער. אך המשכה זו דבחי' יחוד זה למעלה נמשך ע"י יחוד הלב למטה בבחי' בכל לבבך בשני יצריך וכמ"ש בלק"ת סד"ה וידעת היום והשבות אל לבבך שעי"ז כי הוי' הוא האלקים יעו"ש סוף דרוש השני שע"פ וידעת היום. וע' בעה"ק חלק העבודה פרק י"ח בפי' שמן וקטרת ישמח לב הוא לב השמים והוא שכתוב ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף כו' והיינו ע"י וירח ה' את ריח הניחוח כו':

(ב) ועמ"ש ע"פ ברזל בברזל יחד שהוא לשון חדוד כמ"ש במד"ר פ' ויצא ר"פ ס"ט אין ת"ח מתחדד אלא בחבירו. ואיש יחד פני רעהו זה אבינו יעקב שנתיחדה עליו השכינה הרי היחוד הוא ג"כ לשון חידוד כי זהו עדמ"ש בפע"ח שער הסוכות פ"ב פי' מכל מלמדי השכלתי כל הוא יסוד שבו מאירים נש"ב הוא מלמד את

שז

דוד שהוא המל' בחי' צור לבבי. כי היחוד זהו ענין כי אל דעות ה' בחי' והאדם ידע כו' גלוי דעה עליונה איך כולא קמי' כלא חשיב. ועד"ז יובן ענין* וביום שמחת לבו זהו בנין בהמ"ק. דצ"ל מדוע נק' בהמ"ק שמחת לבו. ולפי הנ"ל א"ש דאז ע"י הקרבנות נמשך בחי' יחד לבבי דהיינו צור לבבי וחלקי אלקים כי הקרבנות הן להוי' א"כ עי"ז נמשך שאור הוי' מאיר בשם אלקים. וזהו שנאמר צמאה נפשי לאלקים לאל חי מתי אבא ואראה פני אלקים דקאי על עלי' לרגלים. וע' בילקוט בתלים סי' מ"ב סוף רמז תשמ"א פי' ע"ז כמה פירושים ושם שזהו ענין ויתן לך האלקים שיתן לך אלהותו. והיינו כמ"ש במ"א בפי' אלקינו. שאין אומרים כן על שום שם הגם כי חלק הוי' עמו. אך עכ"ז שיומשך בנו ממש זהו ע"י שם אלקים והיינו אלקינו וזהו ויתן לך האלקים. וזהו ג"כ ענין שהיין דנסכים נק' יין המשמח אלקים. ועמ"ש בד"ה ששה משמותם על האבן האחת מענין וביום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק. ועמ"ש מזה בת"א ס"פ בראשית סד"ה צאינה וראינה. וביום שמחת לבו נמשך בחי' בעטרה שעטרה לו אמו. והעטרה הוא בחי' כתר. ועמ"ש במ"א בענין סנדל קושר כתרים לקונו מתפלותיהם של ישראל. ושם פי' שע"י העטרה נמשך שמחת לבו. ופשטי' דקרא שע"י יום שמחת לבו אז נמשך בעטרה שעטרה לו אמו. וזהו ע"ד שנתבאר בזהר ר"פ וארא דכ"ב ע"א בענין עד תאוה גבעות עולם וגם ע"ד מ"ש בזהר ויקרא דף ה' ע"א בפירוש אימתי גדול הוי' כשהוא בעיר אלקינו שע"י ששם הוי' נמשך להתחבר ולהאיר בבחי' עיר אלקינו שהיא משם אלקים אזי נמשך תוס' אור בשם הוי' מעצמות אור א"ס עד שעי"ז דוקא נק' גדול הוי' שזהו ענין לך ה' הגדולה והגבורה כו'. ועמ"ש מזה ע"פ כי תשא את ראש בנ"י דלפעמים נאמר וישח אדם וישפל איש עיין במסכת סוטה דמ"ח סע"א מה שאמרו ע"ז. וזהו מ"ש ביומא דס"ט ע"ב אתא ירמי' לא אמר נורא כו'. והיינו לפי שאינו בעיר אלקינו אבל בהיותו בעיר אלקינו עז"נ גדול הוי'. ומזה יובן ענין בעטרה שעטרה לו אמו ביום שמחת לבו דוקא: