פט

שח

א משכיל לאיתן האזרחי. ופרש"י ע"ש מי העיר ממזרח. ורז"ל אמרו א"ת העיר אלא האיר. וע' רבות בפ' בראשית פ"ב ע"פ וירא אלקים את האור זה אברהם. ואאזמו"ר נ"ע בבה"ז פ' במדבר דף ק"כ ע"א גבי ובא לו לקרן דרומית מזרחית. דפי' בזהר מזרח דאיהו אבא עילאה פי' אבא עילאה הוא כחב"ד שבחכ' כי יש או"א תתאין היינו ישסו"ת והוא ז"ת דחכ' אבל אבא עילאה הוא ג"ר כחב"ד דחכמה והוא הנק' מזרח. כי השמש שיוצא מהמזרח וזורח הוא יסוד דאבא שהוא

שיא

ראשית הגילוי וההמשכה דחכמה מה שיוכל להתגלות בבינה וזהו ענין וזרח השמש. עיין בפרד"ס ערך זרח. ועמ"ש בבה"ז ע"פ ויצא יעקב מבאר שבע בענין וזרח השמש. ואמנם אותו המקור שממנו בא זריחת אור השמש נקרא מזרח לשון מפעיל והוא כחב"ד דאבא ועמ"ש הרמ"ז ר"פ בהעלותך ע"פ לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יוצא מחופתו די"ל לפ"ז והוא כחתן זהו יסוד דאבא. יוצא מחופתו כחב"ד דאבא. ובשערי אורה סוף שער יו"ד כ' כתר נק' מזרח העליון. והנה ההפרש בין מזרח ובין האזרחי לפירש"י דהאזרחי הוא ג"כ ע"ז זריחה היינו כי אזרח לשון עתיד והזריחה דלע"ל גבוה יותר מעכשיו. כי לע"ל נאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה שהוא אור שנברא ביום ראשון שלמעלה מבחי' שמש כו'. וגם שיהי' שבעתים כאור שבעת הימים. וגם נאמר לא יהי' לך עוד השמש כו'. ומקור גילוי זה נק' אזרח לשון עתיד. והיינו כי אור הגנוז שיתגלה לע"ל פי' הרמ"ז פ' בהעלותך שהוא פנימית יסוד אבא ופנימית אבא הוא פנימית עתיק. וזהו ג"כ ענין משכיל. משכיל זהו מקור החכמה היינו ח"ס. לאיתן הוא פנימית יסוד אבא. וע' במא"א א' ע"ז ומ"ש ע"פ ותשב באיתן קשתו. ועפ"ז י"ל מ"ש מי העיר בעיי"ן כי אור דמזרח אינו רק כמו הערה ואמיתית האור זהו שיתגלה לע"ל. וזהו בן פורת עלי עין יותר מבחי' ע' וזהו עין לא ראתה כו':

(ב) במדרש תלים ע"פ משכיל לאיתן זש"ה כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל. אמר איתן האזרחי אני השכלתי משכיל לאיתן. אמר לו הקב"ה השכלת. כי באלה חפצתי כו'. פי' בספר אורים ותומים שנדפס במקרות גדולות ובמנחה גדולה שם. כי חכמה גבורה ועושר באים לאדם מהש"י כמארז"ל שמלאך הממונה על היצירה שואל טיפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טפש. עשיר או עני. ואלו רשע או צדיק לא קאמר כדרבי חנינא דאמר ר' חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה מה כו' ליראה את ה' וגו'. לכן אל יתהלל החכם בחכמתו והגבור כו' כי זה נמשך לו מלמעלה בתולדתו. כ"א בזאת יתהלל היינו ביראת שמים שזהו פועל שלו. ולכן אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים. וז"ש בזאת יבא אהרן אל הקדש. זאת היא יראה. וזהו השכל וידוע אותי כמ"ש יראת ה' ראשית דעת כי הדעת המשכת המוחין במדות שיהיו המדות בטלים להשכל וזהו העיקר משא"כ חב"ד כשהם רק במוחין. ועמ"ש מזה בענין הלולב שהוא המשכת הדעת. ועמ"ש ע"פ ועתה ישראל מה כו' במעלת היראה אף יר"ת ולכן נאמר כי עמך הסליחה למען תורא. אך פי' השכל וידוע אותי איך שייך ליראה. י"ל דזה קאי על יראה עילאה כמ"ש ויצוונו את כל החוקים ליראה כמ"ש בסש"ב פכ"ג שהתורה שהיא חכ' עילאה נק' רק תרעא לדרתא לגבי יראה זו. ולכן אל יתהלל החכם בחכמתו אף בחכמת התורה כי עדיין אינה רק תרעא לדרתא כ"א כו' השכל. שהוא כשהגיע מהחכמה ליראה עילאה כי השכל זהו מקור החכמה. וכ"כ הרד"ק בירמי' ע"פ השכל וידוע בשם חכם א' דהשכל וידוע הוא היותר עליון שבמדריגות החכמה וכענין כתר תורה. והיינו כי יראה היא גבורה דעתיק שבמו"ס שהוא למעלה מהחכמה. וזהו דשייך השכל לבחי' איתן האזרחי. כי אזרח גימט' יראה וגם פי' איתן חזק וקשה זהו ע"י שיראת ה' בלבו. ואזי יש בו החוזק שלא ימוט משום דבר. ואזרח פי' תושב הארץ. ע"ד לעולם ירשו ארץ היא ארץ החיים תח"ה. גלוי סוכ"ע בארץ דוקא שזהו כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ. כי באלה חפצתי היינו אלה העדות והחוקים ואלה שמות בנ"י כו':

שיב

(ג) עוי"ל ההפרש בין חכמה ובין השכל וידוע אותי עדמ"ש באדר"נ פכ"ט מי שלמד הלכות ולא למד מדרש לא טעם יראת חטא:

(ד) עוי"ל ע"ד מ"ש ברבות בחקותי פל"ה דר"ו ע"ד הלומד ע"מ לעשות זוכה להקביל רוח הקדש מה טעם למען תשמור לעשות כו' ואז תשכיל. ואין תשכיל אלא רוח הקדש שנאמר משכיל לאיתן האזרחי. וא"כ פי' השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד כו' כי באלה חפצתי היינו הלומד ע"מ לעשות משא"כ החכם בחכמתו וזהו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. וכ"כ בשערי תשובה להרר"י שער ב' סעי' יו"ד כיון שקבלו עליהם לעשות מעלה עליהם כאלו עשו כו' וזהו ענין נעשה ונשמע הובא בר"ח בהקדמה ד"ב סע"ב. וז"ש השכל כו' עושה כו':

(ה) עוי"ל ע"ד אין הנבואר שורה אלא על חכם גבור ועשיר כו' והשראת הנבואה נק' השכל כנ"ל מהרבות בחקתי פל"ה והיינו כי חכם בחכמתו זהו מצד חכמה שבנפש אכל השכל זהו המשכת החכ' מלמעלה כו':

(ו) רבות פ' מטות דרפ"ג ע"ב ע"פ ומקנה רב היה לבני ראובן כו'. ג' מתנות נבראו בעולם זכה באחת מהן נטל חמדת כל העולם זכה בחכמה זכה בכל זכה בגבורה זכה בכל. זכה בעושר זכה בכל.

(וע' בענין ג' מתנות ברבות בראשית פ"ו התורה והמאורות והגשמים ונתבאר במ"א שהמתנה באה מכתר ששם הנדיבות ורב חסד. וג' מתנות י"ל חב"ד. וגם כאן י"ל כן. כי גבורה מבינה הנק' כח. ועושר מקו האמצעי שת"ת עמודא דאמצעיתא נק' עשיר ברע"מ ר"פ תשא וכש"כ הדעת) אימתי בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה. אבל גבורתו ועשרו של בו"ד אינו כלום שכן שלמה אומר קהלת ט' שבתי וראיתי כו' ולא לגבורים החכמה וגם לא לחכמים לחם כו' וכן ירמי' אומר אל יתהלל החכם בחכמתו וכו'. תנא שני חכמים עמדו בעולם כו' אחיתופל מישראל ובלעם מעכומ"ז ושניהם נאבדו כו' ע"ש. ועיין ברבות בקהלת ע"פ שבתי וראיתי. דמפרש ואומר וגם לא לחכמים לחם גם על יעקב ועל שלמה כו' עכ"פ מובן מהרבות דפי' אל יתהלל החכם כו' היינו כשאינן באות בכח התורה. ועמ"ש בענין וגם לא לחכמים לחם בלק"ת בד"ה כי תצא כו' בפי' וגלחה את ראשה דקאי על מותרי מוחין כו':

(ז) ובזח"ב תרומה קנ"ח ב' פי' נביא דהוה אשתמודע בה צווח ואמר למארי תורה חכמים באורייתא ועתירין בה ושמחים בחלקם. צווח לגבייהו ואמר כה אמר ה' אל יתהלל החכם בחכמתו וגו' כ"א בזאת יתהלל כו'. וצ"ל דהכוונה כי כח בחי' בזאת שהוא יראה היא העיקר וכמשארז"ל פ"ב דשבת דל"א סע"א ע"פ והיה אמונת עתך חוסן כו' דקאי על שיתא סדרי משנה. ואפ"ה אי יראת ה' היא אוצרו אין כו'. ועמ"ש בבה"ז וישלח קע"ה ב' ע"פ כי ישרים דרכי ה' כו' שעיקר התורה ל"ב נתיבות חכמה להמשיך בהן דרך הוי' המשכת הקו מאור א"ס. והיינו ע"י יראת ה'. ועד"ז הוא משארז"ל על מה אבדה הארץ. על שלא ברכו בתורה תחלה כו'. ת' י"ז א' ב' ס"ג ב'. כ"א בזאת ת' ל' ג' ל"א א' ל"ד א' ט' א' י"ד ב' נ"ז ד':

(ח) וע' עוד מענין אל יתהלל חכם בת"ז תיקון כ"ב דס"ג ע"ב וכ' ע"ז הכס"מ ועיין בדף ל"א ע"א וע"ב והוא בתקון י"ח. ושם ביאר הכס"מ וז"ל ושמעתי כי יש רמז נכון לזה בזה הפסוק יתהלל המתהלל השכל וידוע כי מלבד רמז ר"ת יקק"ו עוד רומז אל יתהלל חכם בחכמתו הגם שיעלה ז"א לחכמה שאז נקרא חכם בחכמתו אין זה הילול ושבח כ"כ אל יתהלל הגבור בגבורתו שיעלה ז"א לבינה בצד הגבורות לשמאל שאז נק' גיבור על שמה הנקרא בעל הגבורות. אל יתהלל עשיר ז"א כשעולה בקו אמצעי ת"ת הנק' עשיר לדעת עליון כמ"ש ברע"מ פ' תשא קפ"ז ב' העשיר דא עמודא

שיג

דאמצעיתא (ולכן ג' אלו נק' מתנות כנ"ל סעי' ו' כי הן חב"ד ובאים בבחי' תוס' ומתנה לז"א הנקרא עולם שנאצל בסוד שורש רק בבחי' ו"ק) שאין זה כ"כ הילול.

(לע"ד הטעם כי גם חב"ד הוא בחי' אצילות עדיין והוא מכלל הע"ס הנק' ממכ"ע. ואינם ערוך לא"ס ב"ה הסוכ"ע חד ולא בחושבן עמ"ש בת"א פ' וירא בד"ה פתח אליהו. ובלק"ת פ' ואתחנן בד"ה ענין ק"ש אחד ואהבת). כ"א בזאת כשיזדווג עם זאת בסדר יקק"ו אז יתהלל המתהלל השכל וידוע כי הוא הילול המעולה והמשובח שנזדווגו או"א ונתנו מוחין לבניהם. ונחית ה' לגבי ו' להזדווג עמו אחר שנתמלאה כל טוב. וזהו קרבן עולה ויורד המשובח שיכוין האדם בתפלתו לזווג או"א ואח"כ לזווג זו"נ וז"ש בזאת יתהלל. ומעין פי' זה כ' הת"ז לקמן דל"ד סע"א עכ"ל. ולע"ד שזהו ע"ד בעטרה שעטרה לו אמו הוא ביום חתונתו דוקא. וכמ"ש בזהר פ' אחרי דע"ז ב'. ובז"ג פ' בראשית עמוד נ"ז דהא לא שריא טיבו דעתיקא אלא באתר דשלים באתר דאשתכח דו"נ. וענין העטרה הוא התגלות הכתר המחבר א"ס ב"ה אל הנאצלים שזהו למעלה מחב"ד כנ"ל וזה נמשך דוקא ע"י בזאת כו' בשביל להאיר בבי"ע כי זהו הפי' שבמחשבה ארץ קדמה וכן תח"ה קבוה מג"ע מה"ט. ולכן עז"נ השכל וידוע אותי גילוי סוכ"ע שלמעלה מחב"ד. וז"ש כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ שהם ג"כ ג' קוין הנ"ל דחכמה גבורה עושר רק שכשנמשכים בבי"ע הן חסד משפט וצדקה בארץ. שזהו עיקר המכוון כי באלה חפצתי שעיקר המכוון שיהי' הגלוי בבי"ע. וז"ש ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך דע דוקא להמשיך הגלוי במדותיו ע"י הדעת ועי"ז למעלה יהי' גילוי בבי"ע ג"כ ודוגמתו באדם כשהשכל נמשך במדות משא"כ כשנשאר בשכלו ומדותיו שקועות בגשמיות אינו כלום. וכנ"ל סעי' ב' בענין הלולב:

(ט) ובתקון הנ"ל דל"ד סע"א אל יתהלל חכם כו' בזמנא דקב"ה מרחקא משכינתי' כו' כ"א בזאת יתהלל כו' ע"כ יעזוב איש את אביו ואת אמו שהן חו"ב ודבק באשתו היא המל' עמ"ש מזה בלק"ת פ' ראה בד"ה וכל בניך ספ"ב כי כח ירידה זו נמשך מהחכמה שבכתר שלמעלה מחו"ב דאצילות הנק' או"א כו' כמ"ש בזח"ג פ' נשא דק"מ ע"א וממשיכותא דמוחא עילאה סתימאה כו' חכמות בחוץ כו'. ועוד זאת כמ"ש ע"פ וירא והנה באר בשדה. בשדה דוקא ע"י שהנוק' מברר בבי"ע מעולם התהו נעשה באר הנובע ועי"ז נמשך ממקור מים חיים וז"ש השכל וידוע אותי ע"ד אתי עזבו מקור מים חיים נמצא אותי הוא מקור מים חיים ונמשך ע"י הבאר. ועד"ז משה הי' כבד פה כו' מחמת דבוקו בשרשו בחו"ב ע"י דטריד למיבלע כו' וע"י התורה זכה לבחי' אלה הדברים אשר דבר כו' שזהו בחי' יותר נעלה כי ומתלמידי יותר מכולם כו'. ובעבודה הענין להמשיך החב"ד במעשה דוקא כמש"ל סעי' ד' וזהו ענין כ"א בזאת יתהלל כו' וז"ש וזאת הברכה כו' וע"ז אמר דוד בזאת אני בוטח:

כי באלה חפצתי פי' ברבות ע"ד כי תהיו אתם ארץ חפץ וכתיב ישעי' ס"ב ד' כי לך יקרא חפצי בה:

(י) ויונתן תרגם אל יתהלל חכם לא ישתבח שלמה בר דוד חכימא בחוכמתיה כו'. אלהן בדא ישתבח דחכים ואליף למדע דחלתי. והענין כמ"ש ברבות ר"פ וארא ר"פ ו' ע"פ ופניתי אני לראות חכמה כו' כי מה האדם שיבא אחר המלך כו' שאמר אני ארבה ולא אסור כו' ולבסוף נשיו הטו את לבבו כו' וע"ז אמר על עצמו ופניתי כו' כי מה כו' ע"ש. והיינו כי שרש המצות נלקחו מבחי' שלמעלה מהחכ' המושג כו' וגם מ"ש הטעם הוא מח"ס כו' ועד"ז שאול הלך אחר הטעם וע"ז השיב לו שמואל שמוע מזבח טוב כו' וז"ש למדע דחלתי כי היראה ה"ע הביטול בבחי' שלמעלה מהשכל כו'. וזהו דרך א' עם מ"ש לעיל סעי' ח' בשם כס"מ דכמ"כ עליית ז"א בחכמה אינו הילול

שיד

כ"כ כ"א בזאת יתהלל כו' שאזי נמשך לו הארת הכתר בעטרה שעטרה כו' שהוא בחי' שלמעלה מהחכמה וההשגה. ומה שתרגם יונתן על וידוע אותי למדע דחלתי משום דא"א לידע ולהשיג מהותו ממש כ"א הדעת איך שהוא אינו מושג ומזה נמשך היראה. ועמ"ש ע"פ וידעת היום. וגם כמ"ש רוח דעת ויראה ה' וכתיב יראת ה' ראשית דעת. הרי דעת שייך ליראה. וגם כי הדעת הוא חיצוני' הכתר. ועוד כי בלעומת זה אין להם מוח הדעת וכמ"ש גם בלא דעת נפש לא טוב ועמ"ש מזה בלק"ת פ' חקת בד"ה ויקחו לי פרה כי דעת הוא הכרה והביטול היש לאין ע"ד הכיר את בוראו כו'. גם ענין השכל כמ"ש ההיפך מזה אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך כו' תלים ק"ו ז' וע' מזה ברבות ר"פ כ"ג לא האמינו כו' שנאמר לא השכילו כו':

(יא) פ"ב דערכין ד"י סע"ב שילוח הי' מקלח מים בכאיסר כו' לקיים מ"ש אל יתהלל חכם כו' היינו כי המעיין הוא יו"ד דשם הוא נקודה כי מאוא"ס א"א להיות המשכה כ"א ע"י צמצום שיהי' הגילוי רק נקודה עמ"ש בת"א פ' לך בד"ה שרי אשתך ונק' ויצא כברק חצו ועמ"ש מזה ע"פ הזח"ג בלק קצ"ג ב' דנקודה עילאה כו' ומ"ש בד"ה ראה אנכי בענין נקודא בהיכליה. ומ"ש בבה"ז פ' אחרי דנקודה זו כולל כל הרוחב שאח"כ. ועמ"ש בת"א פ' נח סד"ה להבין הענין שתפלת. שנקודה א' העליונה כולל כל כל מה שלמטה כו' ולכן שילוח הי' מקלח מים בכאיסר ועמ"ש ע"פ אוסרי לגפן וע"פ מלך אסור ברהטים. והיינו רהטים של יעקב שנמשך בהם מעיין הנ"ל. ועמ"ש בת"א פ' חיי סד"ה יפה שעה א' בתשומע"ט בפי' שיראה איסור כנגד לבו. ולכן כשהרחיבוהו נתמעט מימיו כי בינה נק' רחובות הנהר בחי' הרחבת ההשגה וזהו תמונת ה' של שם שיש בה אורך ורוחב אבל היו"ד שהיא למעלה מהה"א היא דוקא קטנה מטעם הנ"ל. וע' באגה"ק בד"ה קטנתי מכל החסדים. עוד יובן זה ע"ד שכל שהאור גדול יותר אזי הכלי קטן כמו הראש שבו האור גדול הכלי מועט. וברגל האור מועט והכלי גדול כו' ועמ"ש מזה בבה"ז פקודי דרל"ג ע"ב בענין כל המוסיף גורע כו' ולכן השילוח שהוא מעיין בחי' חכמה כח מה צ"ל קטן דוקא והוא בחי' אין היפך היש וז"ש והחכמה מאין תמצא כו' וז"ש אל יתהלל חכם כו' כי חכמה הידועה ומושגת היא היפך חכמה עילאה שהרי מלמטלמ"ע נק' יש מאין ומלמעלה למטה הוא להיפך וכן שמים גבוהים מארץ ובמחשבה ארץ קדמה כו':

ג כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם. ת"י ארי אמרית עלמא בחסדא תבני. שמיא תתקן קושך בהון. נמצא לפירושו יבנה קאי על העולם היינו שהעולם נבנה ע"י החסד. ולפירש"י יבנה קאי על החסד שיתמיד החסד בלי הפסק לעולם שהרי ז"ל רש"י כי אמרתי עד עולם יבנה בחסד כסא דוד כמ"ש ש"ב ז' והכינותי כסא ממלכתו כו' עכ"ל. וז"ל הראב"ע כי אמרתי בלבי שחסד השם לעולם עומד ובנוי והנה יבנה כמו ובניתי לדור ודור כסאך סלה תלים פ"ט ה'. ושאמונתך נכונה היא בשמים כו'. והמפרשים עולם חסד יבנה כי בחסד נבנה העולם איננו מטעם זה המזמור. ועוד כי כל עולם בכל המקרא הוא זמן עכ"ל:

(ב) בתורת חסד כי אמרתי כו' ור"ל מה שנברא בשי"ב ומה שהשם מחדש טובו בעולם בכל יום תמיד הכל הוא על צד החסד והוא אומר יבנה עכ"ל. ר"ל שלכן נאמר יבנה ל' הוה כי הוא מחדש בטובו בכ"י תמיד מע"ב. שמים תכין אמונתך בהם יראה האמונה שאמרתי שאודיע הוא מה שאתה מכין שיאמינוך מצד השמים. והוא כענין אומרם ז"ל מרגלית טובה היתה תלויה בצווארו של אאע"ה כו'. עיין מזה באלשיך על תלים כאן שביאר הדברים. ועיין בזהר תרומה דקמ"ט ע"א בפי'

שטו

יומם יצוה ה' חסדו שבכל יום נמשך מבחי' חסד ה' והוא אור שנברא ביום ראשון שגנזו עכ"ז נמשך ממנו הארה בכל יום לקיים העולם וע"ז אמרו ובטובו מחדש בכל יום מע"ב וזהו כפירוש התורת חסד. וכעין פי' הת"י:

(ג) בלק"ת בשה"ש בד"ה לסוסתי ברכבי השני פ"א הנה נודע שתחלת בריאת העולמות הי' מפני כי חפץ חסד הוא מאליו וממילא ועכשיו באתעדל"ת תליא אתעדל"ע שיהי' נמשך אור א"ס להיות חפץ חסד שיהי' חסד יבנה (ור"ל כי אית חסד ואית חסד כמ"ש באגה"ק סי' יו"ד בד"ה חסדי ה' כי לא תמנו. ובנין חסד דז"א הוא ע"י ההמשכה מחסד דעתיק יומין שהוא בחי' כי חפץ חסד הוא. ועמ"ש בלק"ת פ' נשא בד"ה הוי' יחתו מריביו. ומ"ש בד"ה אני ה' אלקיכם דפ' ציצית דרוש השני פ"ד גבי אמנם כתיב חסדי ה' לשון רבים כו' ובהביאור שם פ"ד גבי וענין חסדי ה'. ולפ"ז פי' עולם חסד יבנה היינו כפירש"י והראב"ע שהחסד יהי' בנוי לעולם והיינו שיומשך מבחי' חסד דלגאו שהוא מ"ש וחסדי מאתך לא ימוש כו' יומשך בו בחסד דז"א ע"ד לא ימיש מעשות פרי תרין ריעין כו'. ועמ"ש ע"פ וארשתיך לי לעולם. ואזי יהי' עולם חסד כו'. ועמ"ש בלק"ת סד"ה כי ההרים ימושו בפי' וחסדי מאתך לא ימוש). ואתעדל"ת זו הוא מ"ש כי אמרתי כו' כאשר אני אמר אזי חסד יבנה ובחי' אמירה זו היא בלב מחשבה ורעותא דלבא כו'. ושם פ"ד דפי' כי אמרתי ע"ד יום ליום יביע אמר אמר ר"ת אש מים רוח שהם עבודה וגמ"ח ותורה כו'. שעי"ז נמשך כמ"כ מלמעלה את ה' האמרת היום כו' להמשיך משם הוי' בחי' אמ"ר שהוא ענין הקב"ה מניח תפילין כו'. וע"ש בד"ה נאוו לחייך בתורים פ"א. והנה אמ"ר הוא בחי' סגול. וסגול הוא מלשון סגולה כו' ועמ"ש ע"פ והייתם לי סגולה. והנה ענין יבנה י"ל היינו שהחסד מאיר ע"י עולם הדבור שנק' בנין היינו עיר אלקינו שתי אבנים בונות שני בתים כמבואר בת"א פ' וארא בד"ה וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי' שזהו ענין אימתי גדול הוי' כשהוא בעיר אלקינו כו' וגדול זהו ההמשכה מבחי' חסד. וע' מזה בת"א ס"פ ויצא בד"ה וישכם לבן בבקר כו'. והיינו כי מהחד דאצילות עצמו א"א לבי"ע לקבל אלא ע"י שהחסד נמשך ע"י אותיות הדבור כו' כמש"ש בת"א בענין באל שדי כו'. וע' עוד בד"ה מזוזה מימין וזהו חסד בנה שיהי' החסד נמשך ע"י שיבנה באותיות הדבור כו':

(ד) זח"א פ' בראשית דף יו"ד ע"ב בענין שיתנהג האדם בחסד וכי בני עלמא ידעין דלא עבדית לי' אנא על חסד דכתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה ועלמא על דא קיימא עכ"ל. ועמ"ש ע"פ כי חסד חפצתי ולא זבח ומ"ש ע"פ אם כסף תלוה וע' בלק"ת פ' פינחס בד"ה ביאור ע"פ את קרבני לחמי פ"א שעוה"ז נאמר בו עולה חסד יבנה משא"כ עוה"ב הוא מדת הדין ואפשר זהו מ"ש בזח"ג אחרי דע"ז ב' דלקמן שחיבור י"ה לא תליא חיבורא דלהון בחסד אלא במזלא תליא כי י"ה זהו ענין העוה"ב ושם הגבורות קודמים יו"ד צמצום לכן ג"כ אשר תיסרנו י"ה. ומעלת הזהב על הכסף ונמשך ע"י רצוא למס"נ באחד וע' בד"ה ולא אבה בלק"ת פ' כי תצא שהמשכת היו"ד ע"י ביטול רצון דוקא לצמצם א"ע כו' שעי"ז דוקא ממשיך כן מלמעלה המשכת היו"ד שהוא צמצום אור א"ס ע"י בחי' שערות ונק' מזלא כו'. אך המשכת הוא"ו זהו ע"י תורה כו' ועז"נ חסד יבנה וכן בתורה ותורת חסד על לשונה. ויחי דרל"א ח"ב יתרו דע"ט א' א"ת בהבראם אלא באברהם דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה. פ' תרומה דקס"ו סע"ב דאי לא הוי האי אור עלמא לא יכול למיקם דכתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה וע' בפ' תרומה דקמ"ט ע"א מענין אור קדמאה ובטובו מחדש כו'. ח"ג פ' אחרי דע"ז סע"א ע"פ ואיש אשר יקח את אחותו כו' חסד הוא חסד הוא ודאי בגין דכתיב כי אמרתי

שטז

עולם חסד יבנה. ושם עמוד שני שזהו ענין יחוד ו"ה וכדפי' בפ' ויקרא ד"ז ע"ב ואיש דא קוב"ה אשר יקח אחותו דא כנ"י וכ"כ למה חסד הוא חסד הוא ודאי עכ"ל. א"כ לפ"ז פי' כי אמרתי עולם חסד יבנה שתמיד יומשך חסד זה להיות מי יתנך כאח לי. היינו יחוד קבה"ו. וא"ש דשייך זה לענין כסא דוד שהוא בחי' מל' דאצילות שתהי' מיוחדת עם נהורא עילאה דז"א ויהיו ע"ד אחים ורעים בבחי' אהל בל יצען. א"כ כי אמרתי י"ל שעי"ז ממשיך מלמעלה בחי' יום ליום יביע אמר ר"ת אור מים רקיע סוד המשכת הטפה עיין במא"א אות א' סעיף צ"ז:

(ה) זח"ג נשא קל"ג ב' פי' אמרתי עולם חסד יבנה זהו בז"א. דף קמ"ה ע"ב שבחי' זו זהו ביחוד דו"נ. ברע"מ פ' פינחס דרנ"ז ע"א דבניינא מתחיל מחסד הה"ד עולם חסד יבנה, אבל מבינה ולעילא איהי מנוחה ועונג ושביתה לכל עובדא עכ"ל:

(ו) לפמש"ל ס"ד י"ל חסד יבנה ע"ד ויבן את הצלע והתקין לו ממנו בנין עדי עד. לעדי עד ימלוך. בת"א פ' בראשית בד"ה ענין הברכות. לענין אחותו ע"ד ותתצב אחותו מרחוק וכתיב פתחי לי אחותי רעיתי כו'. ופי' ויבן את הצלע זהו כמ"ש בבה"ז פ' אחרי דע"ז בענין אתא חסד ופריש גזעין שהנסירה ויחוד פב"פ שאח"כ זהו ע"י חסד דאבא:

(ז) ת"ז בהקדמה ד"ו עמוד השני תרין שוקין כו' רביעאה וחמישאה לחסד דמתמן בניינא דעלמא הה"ד עולם חסד יבנה ה' עילאה אתפשטת עד הוד כו'. ת"ז תיקון כ"ב דס"ה ב' דמיומא דאתחריב ב' מקדשא כו' מתמן ואילך אתקיים קרא אמרתי עולם חסד יבנה (וכ"ה בילקוט בהושע סוף רמז תרכ"ב ע"פ כי חסד חפצתי ולא זבח) חסד סליק לחושבן ע"ב שמהן כו' והוכל בחסד כסא כו' תיקון כ"ח דבימינא אתברי עלמא כו' עולם חסד יבנה כו':

(ח) הרמב"ם במ"ני ח"ג פנ"ג האריך בענין החילוק שבין חסד לצדקה אשר צדקה הוא ענין היושר ר"ל יושר המדות למלאות מחסור מי שהוא בלחץכו' אע"פ שאין לו עליו חוק כו'. אכן חסד הוא הטוב בהפלגה. ומפני זה כל טובה שתגיע מאתו יתעלה תקרא חסד חסדי ה' אזכיר. ובעבור זה המציאות כולו ר"ל המצאת הש"י אותו הוא חסד. אמר אמרתי עולם חסד יבנה ענינו בנין העולם חסד הוא ואמר יתעלה בספור מדותיו ורב חסד עכ"ל. וזהו כפי' הת"י דלעיל סעי' א'. וזהו כענין מ"ש בת"ז במאמר דפתח אליהו ואלין ע"ס אינון אזלין כסדרן חד אריך וחד קציר וחד בינוני ופי' בת"א פ' וירא סד"ה פתח אליהו וז"ל הנה חסד נק' אריך לפי שהוא מתפשט מלמעלה מעלה למטה מטה כמו מים היורדים ממקום גבוה למקום נמוך. וגבורות שהן מלמטה למעלה הן חד קציר שהוא מקצר ומגביל השפעת החסד שיהי' לפי ההעלאה שמלמטה למעלה (ועד"ז ארז"ל מקום שאמרו להאירך אינו רשאי לקצר כו'). ובינוני הוא רחמנות בחי' ממוצע בין החסד שהוא שלא להבחין כלל אע"פ שאינו הגון. ובין גבורות לדון אם הוא הגון. ורחמנות הוא ממוצע שמצד עצמו אינו ראוי מ"מ צריך לרחם כו'. וע"ש סד"ה ארדה נא ואראה מ"ש עוד בזה. ומצד ג' בחי' אלו נמשך תקיעה שברים תרועה תקיעה מצד החסד שופר מאריך כו'. נמצא שהחסד הנק' חד אריך להיטיב ולהתחסד בתכלית זהו מ"ש הרמב"ם שהוא הטוב בהפלגה. והצדקה נמשך ממדת הרחמים הוא בינוני. ולכן צדקה רק לעניים וגמ"ח בין לעניים בין לעשירים. ובמ"א נת' שיש ג' מיני אותיות אתוון רברבן ואתוון זעירין ואתוון בינונים זהו ג"כ כענין ג' בחי' הנ"ל. חד אריך עי"ז נמשכים אתוון רברבן כו'. והכתר נק' אריך אנפין לפי ששם הוא בחי' חסד כמאמר דלית שמאלה בהאי עתיקא והכל ימין ע"כ נק' אריך בחי' חד אריך כו'

שכ

וזשארז"ל כסא דמל"מ מחזיק רכ"א לוגין דהיינו בחי' ארך. וזשארז"ל רפ"ק דפאה וספ"ק דקדושין ד"מ ע"א שאלו דברים אשר פירותיהן בעוה"ז זהו מפני שהם טוב לשמים ולבריות ור"ל שנמשכים מבחי' חסד הנק' חד אריך ולכן נמשך גם בעוה"ז הגשמי פירותיהן כמו דבר הארוך שמתארך ומאיר גם למטה מטה כו'. עמ"ש בלק"ת סד"ה ועתה יגדל נא בפי' ארך אפים:

ט מי כמוך חסין יה. פ"ה דגיטין דנ"ו ע"ב. מי כמוך חסין וקשה פירש"י מתאפק. וע' במהרש"א שם:

(ב) מד"ר ברות ע"פ ותלכנה שתיהן דף מ"ד ד' מי כמוך חסין יה שמוציא דברים בעונתן אשתו של בועז מתה באותו היום כו' נכנסה רות כו'. ועיין בירושלמי פ"ק דכתובות סוף הלכה א'. ילקוט בשלח רמז רמ"ב דף ע' ע"ב. תלים רמז תש"ס בתחלתו. מהרמ"א פי' מי כמוך חסין יה שהוא בב' עולמות שנבראו בשתי אותיות י"ה כו' וע' בזח"ב תרומה קס"ה ב' ע"פ סולו לרוכב בערבות ביה שמו:

(ג) ועיין ביומא פרק בא לו דס"ט ע"ב גבי זו היא גבורת גבורתו פרש"י שכובש את יצרו כו'. וזהו כענין הנז' פ"ה דגיטין בפי' חסין יה כנ"ל. ועמ"ש בישעי' סי' ל"ג ע"פ והי' אמונת עתיך חוסן. ויש לפרש שע"י התורה נותן הכח באדם שיהי' חסין לכבוש יצרו כו':

(ד) וגם שם פירש חוסן לשון ירושה וע' מענין ירוחא בזח"ג אמור צ"ד א' כמה דמלכא ירית לאו"א ואחיד בהאי קדש כו' ובפ' האזינו דרצ"א א' ירותא דאו"א ירית. וע' מזה במא"א אות יו"ד סכ"ט ובלק"ת בד"ה תורה צוה לנו משה מורשה פ"ד. ועפ"ז י"ל מש"כ מי כמוך חסין יה קאי על ז"א כי י"ה הם או"א. וא"כ חסין י"ה היינו מ"ש דמלכא ירית לאו"א כו'. וע' בסדור ע"פ הללויה הללי נפשי כו'. שע"י שנמשך בז"א מבחי' י"ה הוא הארה יתירה ועצומה כו'. והוא ע"ד שיהי' השם שלם שבחי' י"ה יאיר בו"ה וכמשנ"ת מזה בלק"ת בד"ה ראה אנכי נותן כו'. ועי"ז נמשך התוקף בז"א דהיינו חסין לשון תוקף וכח כו' כי ע"י י"ה מאיר בו ע"ק כמ"ש בזהר תרומה קס"ה ב' הנז' לעיל ססעי' ב':