צ

שכ

א תפלה למשה. ברבות סדר בשלח פכ"א קל"ח ג' ד"א שומע תפלה תלים סי' ס"ה כו' תדע לך שהרי משה כו' כתוב בו מ"ש בעני. במשה כתיב תפלה למשה איש האלקים. ובעני כתיב תפלה לעני כי יעטוף כו' זו תפלה וזו תפלה להודיעך שהכל שוין בתפלה לפני המקום. וכ"כ בזח"א וישלח דקס"ז ע"ב. וע' עוד מענין תפלה למשה בזח"ב תרומה דקל"ז סע"ב ובמק"מ שם. ומענין תפלה לעני תפלה למשה מפ' בלק דקצ"ה ע"א. במדרש תלים סי' צ' האריך מענין תפלה למשה. עמה"מ שער י"ד ס"פ צ"ב דק"ד ב':

מעון אתה היית לנו. רבות ויצא פס"ה דע"ו ד':

ד כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה. ופירש"י אלף שנים של בני אדם הם כיום אחד של הקב"ה כו' ומעט מן הלילה עמו כו' שהרי אמרת לאדה"ר ביום אכלך ממנו מות תמות וחיה תשע מאות ושלשים שנה נמצאו אלף שנים עולים ליום שלם ומעט מן הלילה עמו עכ"ל. וע' במד"ר פ' מסעי ע"פ והקריתם לכם ערים דף רפ"ד ד':

שכא

(ב) בפרק חלק דצ"ז סע"א כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ואומר מזמור שיר ליום השבת ליום שכולו שבת ואומר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור עכ"ל. ופירש"י יומו של הקב"ה אלף שנה כו'. וע' במערכת פי"ג ובטעמי מצוה רקנטי כ"א ב'. שו"ת הרשב"א סי' ט' של"ה תשב"כ שס"ח ב'. עמה"מ ג' ג' מ"ח ב' נ"ב ב' מד"ר י' א' קפ"ה ג' רס"א ג' שה"ש כ"ט ב' ג'. של"ה כ"ג ב' כ"ד א' קפ"ו א'. תד"א ח"ב סי' א' בחיי י' א' ט"ו ד' כ"ח ב':

(ג) בחיי פ' בראשית ד"י ע"א תוך פסוק וישבות ביום השביעי וז"ל ודע והבן כי שבעת ימי בראשית אלה מבארים לנו מה שעבר ורומזים לנו על העתיד הנה הם כנגד שית אלפי שני וחד חרוב. כי יומו של הקב"ה אלף שנה שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול ודבר ברור הוא שבכל יום ויום משי"ב אלה רומז לדברים שעתידים להיות בעולם האותו האלף שכנגד היום וכו' עכ"ל שם דט"ו ע"ד גבי מפרי האדמה מנחה לה' בענין קין. שיום חמשים של הקב"ה זהו היובל שיהי' אחר שבע שמטות והוא האלף החמשים שאז יעקר יצה"ר מן העולם:

בפ' וירא ע"פ וסעדו לבכם דכ"ח ב' בענין כי ששת ימים עשה דהל"ל בששתכו' כלומר ששת אלפים כי יומו של הקב"ה אלף שנים כמ"ש כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כו':

(ד) אדמ"ו ז"ל פי' כי הנה ידוע שהזמן הוא נברא ומחודש. והתהוותו הוא משבעה ספירות תחתונות דאצילות וכמ"ש מזה בלק"ת בד"ה להבין פי' הפסוק מי אל כמוך דס"א ע"א. וזהו תשובה קדמה לעולם שהבינה הנק' תשובה היא קדמה לעולם שהוא בחי' זמן כי היא מג"ר שלמעלה מז"ת. וצ"ע שבשה"ש אומר שהתורה קדמה אלפים שנה לעולם שנאמר ואהי' שעשועי' יום יום ויומו של הקב"ה אלף שנה. והנה ב' אלפים הנ"ל הם חו"ב א"כ הם ג"כ נמשכו בבחי' זמן. וצ"ל שאז לא הי' זמן ממש אלא שאם יומשכו בזמן הי' נמשך מכל ספירה אלף שנה כו' או שנקראו אלפים ע"ש אאלפך חכ' אאלפך בינה. או י"ל עיקר פי' תשובה היא בכתר ועתיק אלא שהוא ע"י הבינה וע"כ קדמה לעולם ולבחי' זמן. ועכ"פ פי' אלף שנים בעיניך כיום אתמול שמבחי' יום ומדה א' דאצילות נתהווה למטה בעשי' אלף שנה. וצ"ל הטעם שהוא אלף שנה דוקא:

(ה) ואפ"ל עפמ"ש במדרש רבה פ' ויקרא ר"פ ב' ע"פ אדם אחד מאלף מצאתי בקהלת סי' ז' כח. בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסים למקרא יוצאים מהם מאה למשנה יוצאים מהם עשרה לתלמוד יוצא מהן אחד להוראה. הה"ד אדם אחד מאלף מצאתי כו' עכ"ל. והנראה כי יחידות עשירות מאות הם בי"ע כמבואר בענין מאה ברכות. והנה מבמ"א דבכלים הריבוי למטה יותר ובאורות הוא להיפך. והנה מקרא בעשי' ומשנה דיצירה. ובחי' א' דיצי' כולל יו"ד מעשיה כמו רגלי החיות כנגד כולן.וכמו מל' דיצירה שהיא הבחי' העשירית דיצירה היא מקור לכללות ע"ס דעשי' ע"כ מבחי' אלף שנכנסי' למקרא שהוא בעשי' יוצאים רק מאה למשנה שהיא ביצירה שהרי כל א' ממאה אלו כולל ע"ס דעשי' כנ"ל. ותלמוד בבריאה ע"כ מבחי' מאה הנ"ל יוצאים יו"ד לתלמוד. ומזה יוצא אחד שיהי' ראוי לבחי' אצילות שמשם החכמה שממנה ההוראה. הרי בחי' א' דאצילות הוא כנגד אלף שבעשי' שזהו פי' אדם אחד מאלף מצאתי. לכן כמ"כ מיום אחד שבאצילות

שכב

עד שנמשך בעשיה נתהווה ממנו בחי' אלף כחשבון הנ"ל. אך א"כ הי' ראוי להיות ממנו אלף ימים ואיך נעשה ממנו אלף שנים. ואפ"ל כי זה שנמשך מיום לשנה זהו עדיין באצילות עצמו בההמשכה מו"ק דז"א לבחי' מל'. כי השנה היא בבחי' מל' שיש בה י"ב ראשי חדשים. כמ"ש ברע"מ פ' תצא דרע"ז סע"ב נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו פקודא דא חתן למחדי באתתיה שתא חד דכתיב נקי יהי' לביתו שנה אחת ואינון י"ב ירחין אינון מדילה דהא שנה איהי כלה ולית כלה בר בשנים עשר ירחין דכתיב עומד על י"ב בקר. והואיל ולית תיקונא דכלה בר בי"ב אצטריך חתן למחדי לה ולביתה לה ולתקונהא כגוונא דלעילא. וע"ד ביעקב כתיב ויקח מאבני המקום. ואבני המקום י"ב הוו. ומאן דחדי לכלה חדי לעולימתהא ועולימתן י"ב הוו. וכולא איהו רזא דשנה עכ"ל. ועיין בזהר ויחי דרמ"א ע"א מענין עומד על שנים עשר בקר. ולכן ושמח גימט' שנ"ד כמנין ימי שנת הלבנה ושנה לשון שינוי כי הירח שהיא מל' מקבלת אור השמש ובה נשתנה האור להאיר לבי"ע כפי שיוכלו לסבול כו'. והנה י"ב בקר הנ"ל הם בהיכל קדה"ק דבריאה שהוא ממוצע בין אצילות לבריאה וזהו ענין י"ב שבטים לשון כוכבא דשביט שנמשך מאצילות לבריאה כמ"ש במ"א בביאור ע"פ ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. נמצא השנה היא עדיין בבחי' אצילות מה שהוא מקור לבריאה. ומה שכל בחי' ר"ח מהי"ב בקר כולל שלשים יום או כ"ט יום י"ל ע"ד שלשים מעלות שהמל' נקנית בהם. והיינו לפי שהיא מקור לג' עולמות בי"ע שיש בכל עולם ע"ס ובין הכל שלשים וכן נאמר גבי הים העומד על שנים עשר בקר וקו שלשים באמה יסוב אותו. והוא כנגד עשרה מאמרות ועשה"ד וע"ס נמצא מיום אחד דו"ק דז"א דאצילות נעשה במל' שנה אחת שהן י"ב ירחין שהם י"ב בקר ובחי' הים עומד עליהם מלמעלה זהו מל' שהיא השנה וזהו בחי' ראש השנה שכולל הי"ב חדש. ומבחי' שנה א' הנ"ל שבמל' דאצילות כשצריך לימשך ע"י בריאה יצירה בעולם העשיה נעשה בעשיה אלף שנה כחשבון הנ"ל מבחי' שנה אחת דמל' נעשה בבריאה יו"ד שנים ומיו"ד דבריאה נעשה ביצירה מאה. וממאה דיצירה נעשה בעשיה אלף. הרי כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול. שאלף שנים שלמטה בעשיה הם רק יום אחד של הקב"ה שהיא מדה אחת מו"ק דאצילות כו'. ויש להעיר מפסוק האלף לך שלמה. שלמה הוא מל' דאצילות כו':

קיצור* ממ"ש ע"פ ימי שנותינו בהם דפירוש בהם היינו עונותינו ועלומינו. ר"ל חטאת נעורינו גרמו שנמשך ההשפעה ע"י בחי' נער מט"ט ונתתי נערים והוא הנק' עלם. ומזה נמשך דאימעוט שני וכמו מיעוט הלבנה. משא"כ בימי משה והיו ימיו ק"כ שנה לפי שנמשך מימי עולם. ואז ורהבם עמל ועון היפך ממ"ש לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל:

(ב) כי גז חיש ע"י שגרמנו כרחל לפני גוזזיה. להעיר מענין במה הארכת ימים דפי' בר"ח ע"י המשכ' מא"א כו':

(ג) ת"י פי' מתאלמין היינו אף כשהאדם בריא אולם עכ"ז שנותיו ע' שנה. או מלשון אלומות. או מלשון תאלמנה אתפרכו. ורהבם ר"ל רובם עמל ושקר והיינו לרשעים דהא כאשר ה' אלקיו עמו נאמר לא הביט און וכו' וכנ"ל. עוד פי' ורהבם לשון סרבנות כי גז חיש ונעופה כעוף הפורח. ע"ד ימיו כצל עובר תלים קמ"ד ד' צלו של עוף הפורח. מט"ט נק' עוף:

(ד) בימי דוד אימעוט שני ע' שנין דדוד נמשך מאדה"ר ר"ל הדבור מקבל מז"ת שבחכמה. ואפ"ל מז"ת שבמל' דחכמה וא"כ ע"כ צ"ל קודם דאימעוט שני היה הדבור עליון מקבל מבחי' גבוה יותר מז"ת הנ"ל. ולכן ע"י העסק בתורה נאמר כי היא חייך ואורך ימיך י"ל ע' שנה נמשך מז"ת דחכמה כשמלובשים בז"ת ז"א ע"כ

שכד

הם רק ע' וכמו מאה ברבות הם מהכתר והם חשבון מאה היינו כשהכתר מאיר בז"א בבה"ז פ' חיי וע"י התורה מקבל הדבור מעצמיות החכ' שלא ע"י ז"א. בד"ה והי' מדי חדש. לכן עמל תורה גבוה מעמל שיחה. חיי עולם לגבי חיי שעה. וע"כ היא אורך ימיך כענין במה הארכת ימים כו' כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו ולכן דוקא בימי דוד אימעוט שני שמקבל מז"ת דאדם אבל מקודם והיו ימיו ק"כ שנה י"ל שהיה הדבור מקבל מג"ר כמ"ש בזהר פ' חיי דקכ"ג א' בענין חיי שרה מאה שנה שרשם מהכתר עשרים שנה שרשן מחו"ב והן חיי שרה מל'. נמצא שרש ק"כ שנה נמשך מכח"ב ולכן כמ"כ היו ימי משה. ולכן חיוב מאה ברכות להמשיך מהכתר כו'. ואפ"ל בפי' כי היא חייך ואורך ימיך מלבד כפשוטו עוד זאת שגם במיעוט הכלים שהם הימים דע' שנה יומשך ריבוי האור ואורך ימים מימים דא"א ויומשך אור א"א בז"א כו'. ע"ד ישר יחזו פנימו זח"ג פ' ויקרא דט"ו סע"א וז"ש בברכת אה"ע בית ישראל עמך אהבת כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה כו':

(ה) שבעים שנה נמשכו מז' מדות מחסד עד מל'. יש להעיר מהמד"ר אמור ס"פ כ"ט כל השביעין חביבין כמ"כ בחי' יו"ד השביעין מאיר בחי' שיבה שלמעלה מזקנה. זקן שקנה חכמה. ושיבה בחי' כתר. ע' רבתי דשמע ע' סנהדרין. ואם בגבורות שמונים בינה. להעיר מן המופלא שע"ג ע' סנהדרין כנור של שמונה נימין משה ואצלתי כו' על ע' הזקנים:

(ו) בהם י"ל כי שורש בהמה בהמות הוא בהם והיינו כי ירידת נה"א בגוף הוא רק בשביל לברר נפש הבהמית ע' בלק"ת פ' תצא בד"ה כי תהיין לאיש. ובפ' בחקתי בד"ה אם בחקותי מבואר בע"ח:

יז ויהי נועם. הקדמת ספר העיקרים. עמה"מ כ"ג ד'. ק"י ב'. רבות נשא פי"ב דרמ"ט א'. זח"א ח' א'. י"ז ב'. פ' ב'. קמ"ב ב'. קצ"ז ב'. קס"ו. של"ה רנ"ז ב' של"ה א'. ס"ח תע"ח מ"ע פ"ז ק"ד. בחיי קכ"ח ד':

(א) ז"ל הבחיי פ' פקודי קכ"ח סע"ד. ע"פ ויברך אותם משה מה ברכה ברכן. אמר יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם מיד אמר ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו מפני שתחלתו תפלה למשה איש האלקים. וטעם מעשה ידינו נשיאות כפים שעשה אהרן ביום ההקמה שזה לשון עלינו (הג"ה ועמ"ש בפי' שאו ידיכם קדש בד"ה צאינה וראינה וגם ע"ז י"ל כן עכ"ה) ומעשה ידינו כוננהו על ההצלחה במעשה ידיו ולא כדעת רד"ק שהוא לשון כפול עכ"ל:

(ב) רבות נשא פי"ב דרמ"ט ע"א ויברך אותם משה מה ברכה אמר ויהי נועם ה' אלקינו וגו' אמר להם תשרה השכינה במעשה ידיכם עכ"ל. וע' בת"א פ' תצוה סד"ה ועשית בגדי קדש:

(ג) זח"א דף ח' סע"א ומעשה ידינו כוננהו דא ברית קיימא דחתים בבשרא דבר נש:

(ד) שם די"ז ע"ב בשעה שישראל אומרים במוצאי שבת ומעשה ידינו כוננה עלינו זהו פעולה לענין גיהנם יעו"ש:

(ה) פ' לך ד"פ ע"ב נעמי זו נשמה ואמאי אתקרי נעמי משום ויהי נועם ה' אלהינו:

(ו) תולדות קמ"ב ב' ות"ח שופרי' דאדה"ר רזא איהו דמהימנותא עילאה תליא בההוא שופרא ובג"כ ויהי נועם ה' אלקינו עלינו. וכתיב לחזות בנועם ה' ודא הוא שופריה דיעקב ודאי וכולא רזא עילאה איהו עכ"ל:

שכו

(ז) מקץ דקצ"ז סע"ב ד"א עלמא דאתי אקרי נועם וכד אתער עלמא דאתי כל חדו וכל טיבו וכל נהורין וכל חירו דעלמא אתער ובג"כ אקרי נועם.

(הג"ה יש לפרש כי יש ב' שמות הוי' ע"ק וז"א ושם הוי' דלעילא שהוא ע"ק מאיר בבינה הנק' עלמא דאתי וכמ"ש בזהר בשלח ס"ג ב' וע"כ כד אתער עלמא דאתי כל חירו כו' אתער עכ"ה). וע"ד תנינן חייבין דגיהנם בשעתא דעאל שבתא נייחין כולהו ואית להו חירות ונייחא. בשעתא דנפק שבתא אית לן לאתערא חידו עילאה עלנא דנשתזיב מההוא עונשא דחייבייא דאתדנו מההיא שעתא ולהלאה ואית לן לאתערא ולימא ויהי נועם ה' אלקינו עלינו עכ"ל וכ"ה ס"פ וארא דל"א ע"ב:

(ח) יתרו צ"ג א' ב'. כי שאל נא לימים ראשונים. אבל לעילא מקצה השמים שלח תשלח מרעיוניך כו' ובדא כתיב למען יטב לך והארכת ימים כו' ע"ד צלי דוד ואמר ומעשה ידינו כוננה עלינו כו' כוננה ואתקין תיקונך לעילא כדקא יאות. עלינו אע"ג דלית אנן ידעי לשואה רעותא אלא עובדא בלחודוי. מעשה ידינו כוננהו למאן לההוא דרגא דאצטריך לאתתקנא בחבורא חדא באבהן למהוי בתתקנא בהון בהאי עובדא כדקא יאות עכ"ל:

(ט) זח"ג פ' שלח דקס"ח ע"ב ת"ח כד אנהיר עתיקא סתימאה כו' בדרך נועם ה'.