צב

שכח

א מזמור שיר ליום השבת. בילקוט איתא. ליום השבת שמשבית מזיקין מן העולם שלא יזיקו וכמ"ש וגר זאב עם כבש. והענין כי מקודם בעת הבריאה לא הי' קליפה מנגד לפרי כ"א אדרבה שומר לפרי ואח"כ ע"י החטא נעשה הקליפה מנגד לפרי וצריך לעשות בהם הזדככות שלא יהיו מנגדי' לקדושה וזהו שמשבית מזיקין שלא יזיקו שאין הפי' להשבית לגמרי שלא יהיו כלל כ"א שלא יזיקו והוא בחי' אתהפכא תשול"נ וכמ"ש על לע"ל אז אהפוך אל עמים שפה כו' לקרוא כולם כו'. והוא ע"ד שהי' בפורים שהפה שאמר והעם לעשות בו כטוב בעיניך הוא שא' ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם כו' ואיך הוא באמת אך הענין שהמשיכו מבחי' שמשם יכול להתהפך והיינו ע"י מס"נ שלהם המשיכו לפי שעה גילוי מבחי' כזה שמשם יכולים להפוך. והנה דוגמא לזה יש ענין ההתהפכות עתה בשבת ג"כ שהוא בק"נ. כי הנה בשבת צריך האדם להתענג במאכל וכמ"ש וקראת לשבת עונג. וצ"ל והלא המאכל מגשם האדם כמ"ש וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית. אך הענין כי אותו המאכל נעשה בדקות ביום השבת כי להיות המאכל הוא מנוגה שכלול טו"ר והנה בשבת נפרד הרע מהטוב וזהו כוונת רחיצה בחמין בע"ש להפריד הרע מהטוב כמבואר בפע"ח ולכן שבת הוא עונג ולע"ל שיהי' יום שכולו שבת הנה יהי' נמשך גם למטה מנוגה היינו שיתברר גם מגקה"ט כי שבת דעכשיו הוא בחכ' רק שחכ' מלביש חסד דא"א ולכן עכשיו בחי' אתהפכא רק בק"נ שנפרד הרע מן הטוב. אבל לע"ל יהי' ההמשכה מבחי' עתיקא ולכן יהי' נמשך גם למטה בק"נ עד שגם גקה"ט יתבררו והוא כי שבת אותיות תשב. והנה ע"י תשובה נעשה זדונות כזכיות כי ע"י תשו' מאה"ר נעשה זדונות כזכיות. וצ"ל איך נעשה זדונות כזכיות. אך הענין שהוא ע"י כח התשו' כו'. ולכן מזמור שיר ליום השבת שמשבית המזיקי' שלא יזיקו. נמצא שבתיבת שבת יש ב' פי'. כי פי' הא' ל' כי בו שבת ותרגום ובי' נח. וכמאמר בא שבת בא מנוחה. ויש עוד פי' דשבת ל' השבתה וביטול וכמו זקנים משער שבתו. שבת עובר אורח. אשביתה מאנוש זכרם. אך הענין כי המנוחה גורם השבתה למזיקין ולכן יתכן מה שביום שבת הוא מזל שבתאי ומקשי' ע"ז הלא בשבת הוא מנוחה ועונג ואיך המזל שבתאי אך מתרצי' זה שהוא להורות שמצוה גבוה ממזלי' כי אין מזל לישראל שהגם שהמזל הוא שבתאי מ"מ המצוה להיפוך לענגו כו' כי המצות גבוהים ממזלי'. אך לפי הנ"ל אין צריכי' לפ"ז. כי אחרי שנת' ששבת הו"ע השבתה וביטול ממש א"כ

של

נכון מה שהמזל הוא שבתאי. אך להבין זה מהו הפי' שהמנוחה גורם השבתה למזיקין הנה הוא ע"ד שגיהנם נח בשבת וראי' לזה כי נהר סמבטיון נח בשבת כי בחול זורק אבנים ובשבת נח וכדאי' בב"ר פי"א. והענין כי גיהנם הוא נמשך מזיעתן של חיות. וכמ"ש הנה סערת ה' חימה כו' וסער מתחולל על ראש רשעים יחול. והענין כי החיות הם בבחי' התלהבות רשפי אש והנה מבחי' הפסולת דההתלהבות נמשך כעס על ההיפוך ומזה נעשה גיהנם. אבל בשבת שהא עלי' העולמות וכמ"ש שער החצר הפנימי' כו' וביום השבת יפתח שהוא למעלה יחוד להוליד נשמות חדשות ומבחי' זו הוא שנמשך נשמה יתירה באדם בשבת ע"כ אין נמשך פסולת והניצוצי' שנפלו למטה ונעשה גבו' קשות בגיהנם עולין ונכללי' למעלה להיות בבחי' גבו' ממותקות וא"כ אין לגיהנם שורש יניקה כלל למעלה בשבת לכן הגיהנם נח בשבת. ובזהר פ' יתרו פ"ט מבו' הטעם לפי שאז התגלו' עתיקא ולית שמאלה בהאי עתיקא לכן הגיהנם נח כי שורש הדיני' הם הגבו' אבל כשמאיר בחי' עתיקא דלית שמאל' בהאי עתיקא לכן הגיהנם נח בשת. ועד"ז יובן ענין וחד חרוב כי הוא ע"ד יוכ"פ אין בו לא או"ש. וצ"ל והלא שבת מצוה לענגו ויו"כ הוא שבת שבתון מדוע ביוכ"פ אסור או"ש. אך הענין כי בשבת אפשר להעונג להיות נמשך בגשמיות ע"כ מותר או"ש ומצוה לענגו. משא"כ ביו"כ שהוא מדריגה גבוה יותר א"א להעונג להיות נמשך בגשמיות. ועד"ז לע"ל שיהי' עוד בחי' גבוה יותר הנה יהי' וחד חרוב. פי' ממלאכות גשמי' חרישה וזריעה כי אחרי שאין בו לא או"ש א"כ לא יצטרך חרישה וזריעה וכה"ג. והוא כי זה העולם הוא מקבל מבחי' ח"ת. אבל לע"ל שיהי' עליות חכ"ת בחכ"ע הנה מבחי' ח"ע לא יוכל העולם לקבל לכן יהי' וחד חרוב ממלאכות גשמי' אבל העונג האלקי לנשמות יהי' ביותר. וזהו שטין ע"פ המים הוא בחי' ענג שלמעלה מהתלבשות בחכ'. והנה כמו שבשבת ל' השבתה וביטול כמ"כ הוא בפסח. אך ביום הראשון תשביתו שאור כי שאור חמץ הוא מגבו' אבל מצה הוא ששומרי' מחימוץ והוא בחי' לית שמאלה בהאי עתיקא. אך מ"מ הנה להיפוך דבר המביא לידי חימוץ אדם יוצא בו י"ח מצה. משא"כ דבר שאינו בא לידי חימוץ אינו יוצא בו י"ח מצה. והענין כי תכלית המכוון שצריך להפוך גבו' לחסדים ולכן צ"ל מדבר שיוכל לבוא לידי חימוץ רק ששומרי' מחימוץ. ועי"ז ממתיקי' דיני'. ולכן כתיב מצות יאכל את ז' הימים שצריך להאכיל הז' ימים מצה כי ז' ימים הם ז' מדות זו"נ שיש בהם חו"ג רק שצריך לעשות שיתכלל גבו' בחסדים וע"כ צ"ל דוקא מדבר הבא לידי חימוץ רק ששומרי' אותו מחימוץ ועי"ז ממתיק דיני'. ובאדם הוא להפוך היצה"ר שנק' שאור שבעיסה כי בכל לבבך בב' יצריך. והנה ביום הראשון גימט' כתר וכתר אותיות כרת וכל אויבך יכרתון כו' אז נמשך כח מלמעלה להיות יכולים לעשות תשביתו שאור ואח"כ מצותיאכל את ז' הימים להמשיך מבחי' זו בכל המדות. הגם שיש בהם דין צריכים להפוך זה. והנה ע"י ספה"ע שהוא בירור והיפוך ז"מ. הנה אח"כ בשבועות חמץ תאפינה כי הוא התנשאו' דקדושה כמ"ש לך ה' הגדולה והגבו' כו'. אך מ"מ על המזבח עצמו לא קרב חמץ כ"א שהי' נאכל לכהנים ובעלי' מתכפרים. והנה ע"י התנשאו' דקדושה עי"ז תרום ידך על צריך וכל אויבך יכרתון כו':

ב טוב להודות לה'. עמ"ש מזה ע"פ אך טוב וחסד ירדפוני ומ"ש הרמ"ז בז"ה פקודי דף ר"כ:

ג להגיד בבקר חסדך ואמונך בלילות. ברכות פ"ק י"ב א'. ילקוט ח"א ס"ט ג' רס"ו א'. ח"ב ע"ה ד'. וזה הפסוק הוא שיר של לילה האומרת כן בפרק שירה עמ"ש בענין רננא ברמשא. ובענין מדת יום ומדת לילה בת"א סד"ה להבין ענין הברכות בפ' בראשית ומ"ש ע"פ ויחלק עליהם לילה:

שלא

(א) רש"י פי' להגיד בבקר חסדך בעת הגאולה. ואמונתך בלילות ובעוד צרת הגלות להאמין בך שתשמור הבטחתך. כ"ז נאה וטוב עכ"ל. ועמ"ש ע"פ יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת תלים י"ט:

(ב) זח"א פ' בראשית דל"ו ע"ב שבלילה שולטת עה"ד שהוא בחי' מל'. וע"י שבני ישראל מקדימים ויהבי ליה נפשם בפקדון ע"ד בידך אפקיד רוחי. לפי שבא בפקדון ע"כ מחזיר להם נשמתם. וז"ש ואמונתך בלילות עכ"ד. ר"ל אף שאז שליטת עה"ד עכ"ז מתנהג באמונה להחזיר הנשמות כו'. ועיין מזה באריכות בזהר פ' במדבר דף קי"ט ע"א ע"פ בידך אפקיד רוחי. ועיין ברבינו יונה סביב הרי"ף ספ"ק דברכות גבי אמת ואמונה ערבית ובהרד"א גבי אמת ואמונה:

(ג) זח"א ויקרא דט"ז סע"ב ע"פ או מצא אבדה. הה"ד אבדה האמונה. מאי אמונה דא כנס"י כד"א ואמונתך בלילות. אבדה האמונה כ"א על מה אבדה הארץ. וכולא חד והא אוקימנא. כי ארץ הוא בחי' אמונה וכמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה וידעת היום. שע"ז נאמר לע"ל ומלאה הארץ דעה. ובת"א פ' תצוה בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק בפי' וענין ארץ זבת חלב ודבש. אבדה ולא נאבדת. ולא אבודה. פי' במק"מ שאבדה לז"א שאינו מזדווג עמה. א"נ אבד השפע שהי' בא לו תחלה עכ"ל. לפ"ז הפי' אבדה האמונה הז"א אבד את המל'. כי מצא אשה מצא טוב. ועכשיו הוא חסר בחי' זו. ולפי פשוטו אבד כביכול את האמונה שבאריכות הגלות נדמה כאלו אינו מקיים הבטחתו. והיינו מחמת גלות השכינה שהיא קיום דברו והדבור בגלות. ועפ"ז יש לפרש מ"ש וצדיק באמונתו יחיה דקאי ג"כ על צדיקו ש"ע. במד"ר בקהלת דצ"א א' ע"פ מה יתרון העושה. והיינו כי באמונתו שהיא כנס"י ומל' יחיה. שעי"ז דוקא בא לו השפע מע"ק שזהו ענין מצא טוב טיבו דעתיקא כגוונא דא הצדיק אבד. אבוד או נאבד לא כתיב אלא אבד הה"ד אבדה האמונה. בג"כ והשיב את הגזילה או את האבידה. וז"ל המא"א א' ד' אבד נק' היסוד בזמן הגלות כי אז אבד לנוגביה ואבד מלקבל ברכאן עילאין וסימנך הצדיק אבד. וכן ע"ש אבדה זו נק' זו"נ אובדים בגלות.

(כמ"ש בזהר ואתחנן דרס"ו ע"פ ובאו האובדים בארץ אשור כו'). כי פסק זווגיהו. והמל' נק' אבדה. והיסוד אובד. וסימן ברכת אובד אלי תבא כו' עכ"ד. ומזה יובן ענין להגיד כו' ואמונתך בלילות כי ע"י אמונה זו בלילות מחזיר האבדה לבעליה דהיינו והשיב את האבדה מה שאבדה האמונה ונעשה חיבור ויחוד אמת ואמונה שהם קבה"ו וכמ"ש בזהר בלק קצ"ג ע"ב בפי' אמונה אומן דא נהר וגן שהם יסוד ומל':

(ד) זח"ג ס"פ צו דל"ה ע"ב ע"פ ה' אלהי אתה ארוממך כי עשית פלא כו' אמונה אומן ואוקמיה אמונה בלילה כד"א ואמונתך בלילות וביאור שזהו ענין ההמשכה מעמיקו דכולא בחי' פלא יסוד דאו"א עד שנמשך בבחי' מל' הנק' אמונה. והענין כמ"ש במא"א למ"ד י"א לילה נק' המל' אחר שקבלה הזכר בסוד ה' ג' ווין כו' ונק' ליל קודם קבילת דכורא והוא מהזהר בא דל"ח ע"פ ליל שמורים כו' הוא הלילה הזה כו' וזהו להגיד כו' ואמונתך בלילות שיהי' עי"ז בחי' הלילה הזה כו':

(ה) בפ' בהר דק"י ע"ב. ע"פ בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. שע"י ועשה טוב ממשיך למעלה בחי' אמרו צדיק כי טוב. כדין שכן ארץ ורעה אמונה. כד"א ואמונתך בלילות. והיינו שע"י צדקה ומע"ט מעוררים וממשיכים השפע שיבא ביסוד ועי"ז נמשך מיסוד למל'. וזהו ועשה טוב ורעה אמונה ועי"ז נמשך השפע למטה גלוי אמונתו ית'. וזהו להגיד בבקר חסדך ואח"כ ואמונתך בלילות. כי בקר הוא יסוד את האור כי טוב נמצא ענין להגיד בבקר חסדך בנין והמשכת האור בז"א.

שלב

ואח"כ עי"ז ורעה אמונה בחי' ואמונתך בלילות. וכמ"ש בזהר פ' חיי קל"ג א' בענין תפלת ערבית רשות. שאזי עיקר היחוד. ולכן תפלת ערבית תיקן יעקב. בחיר שבאבות כו'. ועיין בשל"ה ד"ל סע"ב הביא מאמר הזהר דפ' בהר הנ"ל:

(ו) בבחיי ס"פ בשלח ע"פ ויהי ידיו אמונה ד"צח ע"ד ויהי משה פורש ידיו להמשיך כח אל ה"א אחרונה כו' הנקראת אמונה כענין שכתוב ואמונתך בלילות. והוא שארז"ל כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו. והטעם שלא הזכיר כל מדה ומדה בזמנה עכ"ל:

(ז) בענין אמת ואמונה פי' הרד"א התורה נק' אמת. והמצות אמונה כמ"ש כל מצותיך אמונה:

(ח) מה שהמל' נק' אמונה שהיא משכנת גילוי האצילות בבי"ע ומגלה האמת עד"מ הצדיקים נש"י הם באצילות במעלה העליונה. משא"כ למטה בעשי' הרשעים גוברים. והאמת נעדרת כי הקליפות מסתירים אסתר אסתיר פני. וזהו לפי שהמל' היא בגלות ואין לה קשר וחיבור עם יסוד ז"א כנ"ל סעי' ג' בשם המא"א. ע"כ אף שבאצילות הצדיקים במעלה עליונה. יוכל להיות למטה בהיפך. אבל ע"י קשר וחיבור מל' עם יסוד חיבור שמשא וסיהרא אזי גם בבי"ע ההנהגה כמו באצילות להיות רוממות קרן הצדיקים. וקרני רשעים אגדע. וע"כ נק' המל' אמונה כמו מי שהוא בעל אמונה ואין בו שום שקר ח"ו. כך הוא ענינה להמשיך ולהשכין האצי' וסדרו הנהגתו גם בבי"ע. בל ישונה דבר. וזהו אל אמונה ואין עול לצדיק וישר הוא. פי' ישר שיהי' הגלוי למטה כמו שהוא למעלה. ועמ"ש מענין הנ"ל שהמל' מראה שיהי' בבי"ע כמו באצילות בביאור ע"פ מאמר הזהר פ' וישב קפ"א סע"א גבי בגין לקשרא קשרין כו' וע' בזהר ר"פ תזריע מ"ב ב' ע"פ בטח בה לב בעלה כו' גמלתהו טוב כו' ע"ש ובפי' הרמ"ז:

(ט) בגמ' ספ"ק דברכות די"ב סע"א כל שלא אמר אמת ויציב שחרית. אמת ואמונה ערבית לא יצא י"ח. שנאמר להגיד בבקר כו'. ופירש"י דאמוי"צ כולה על חסד שכבר עשה עם אבותינו ביצי"מ וקי"ס כו'. וברכת אמת ואמונה מדבר אף על העתידות שאנו מצפים שיקיים לנו הבטחת אמונתו כו'. ובתוספת בשם הירושלמי מרגניתא דלית לה טימי' כו'. והנה ידוע שלע"ל יהי' גילוי בחי' עליונה יותר עד שיהא יצ"מ טפל לה א"כ אמת ואמונה בחי' גבוה מאמוי"צ ע"ד שהודאה יש בה בחי' שלמעלה מברכה בדרוש הוד שבהוד. ועמ"ש מענין אמת ואמונה בלק"ת פ' עקב בד"ה ולהבין שרש טעם שם פ"ב. וזהו והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה ובלק"ת פ' תבא סד"ה עוי"ל כי אמונה היא ג"כ לשון קיום. ולכן נאמר כמו אכזב מים לא נאמנו. אכזב ל' כיזוב כמו המים המכזבים. הם לא נאמנו. א"כ האמונה היא קיום הדבר שיהיה מימיו נאמנים מבוע דלא פסיק. והענין שיהי' זו"נ ג"כ תרין ריעין דל"מ כמו חו"ב. ועז"נ ביום ההוא יהיה כו' היפך מבחי' הצדיק אבד אבדה האמונה. כי פסק זווגייהו כנ"ל ססעי' ג'. אלא יהי' בבחי' אהל בל יצען וכו' יתד במקום נאמן. וכמ"ש בלק"ת סד"ה שובה ישראל עד דרוש השני פ"ה. ולכן נק' מרגניתא דלית לה טימי. כי אז תהי' אחעט"ב אבן כו' היתה לראש פנה. ובמא"א מ"ם סעי' ע"ה מרגלית נוק' דז"א כו'. והנה בחי' זו אנו ממשיכים ע"י האמונה וזהו ענין אמת ואמונה ערבית כו' וע' עוד מענין באמונתו יחיה בלק"ת פ' תבא סד"ה תחת אשר לא עבדת:

(י) מענין שזהו שיר של לילה יש להעיר ממ"ש ובלילה שירה עמי עמ"ש מזה בת"א סד"ה ויהי מקץ שנתים ימים. דרוש השני ובלק"ת בד"ה שיר השירים ספ"ג פי' שירה עמי ה"ע יחוד זו"נ. וע' מענין ובלילה שירה עמי בגמרא פ"ק דעכומ"ז

שלד

ד"ג סע"ב. בזהר פ' חיי קל"ג רע"א. ס"פ וישלח דקע"ח ע"ב. פ' מקץ קצ"ג ע"ב. ובפי' הרמ"ז שם. שמות י"ח ב'. ויקרא די"ד ע"א:

(יא) ומכ"ז יש להעיר לענין מצה שנק' מיכלא דמהימנותא כי בליל פסח נק' ליל שמורים הוא הלילה הזה כו' יחוד העליון ע"ד אמת ואמונה:

ח בפרוח רשעים. בזהר ח"ב רכ"ג ב'. ק"כ א': פסוק ט' ואתה מרום ח"א קל"ג א':

יג צדיק כתמר יפרח. תענית ג'. כ"ה ב'. ב"ב ה' פ' ב'. רבות לך לך ר"פ מ"א. ר"פ תצוה. אמור פרשה ל' דף ר' ע"ד. במדבר ר"פ ג'. נשא ר"פ יו"ד. באסתר רבה בפסוק ויאמר לה המלך מה לך אסתר. וע' לקמן*:

צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא. זח"ג פ' האזינו דרצ"ב סע"א. וימלוך תחתיו הדר. הדר ודאי כמ"ד פרי עץ הדר. ושם אשתי מהיטבאל. כמד"א כפות תמרים. וכתיב צדיק כתמר יפרח דאיהו דו"נ. והנה בחי' הדר הוא ג"כ בחי' יוסף שנק' יפה תואר ויפ"מ ושרשו מיסוד דא"ק כנזכר בד"ה למנצח על השמינית פ"ב. וזהו בחי' הדר שהוא מלך השמיני. ובביאור ע"פ ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך שיוסף הוא המתקן התהו לתיקון וז"ס בן פרת יוסף פורת אותיות תופר כו' שמחבר להיות התכללות ג' קוין וגם פרת לשון ריבוי כו' ועמ"ש באריכות בד"ה בן פורת בפי' אלה תולדות יעקב יוסף כי יעקב בריח התיכון מבריח מן הקצה עד הקצה בכתר עד מל'. אך שיהי' תולדות יעקב והוא היחוד העליון שיתחבר בי"ע ג"כ להיות בבחי' אצילות זהו ע"י יוסף כו'. וזהו וצדיק יסוד עולם. ולכן שורש יוסף מיסוד דא"ק ע"ד המגביהי המשפילי כו'. וע' בד"ה באתי לגני גבי אריתי מורי שכדי שיהי' השפעת החכ' למטה צ"ל ההמשכה בחכמה מלמעלה מהחכמה וכ"כ בד"ה והיה לכם לציצית. ויובן זה יותר עפמ"ש בד"ה לך לך בענין הה"א דאברהם כו' ועמ"ש בביאור חגרה בעוז מתניה. וע' בזהר פקודי דרמ"ב ע"א ע"ד ההפרש בין המשכן ובין המקדש עד"ז יובן ההפרש בין יעקב אע"פ שהוא בריח התיכון כו' מ"מ תולדות יעקב הוא ע"י יוסף. וזהו ענין לולב. כי הנה הסוכה זהו ע"י יעקב ויעקב נסע סכותה להמשיך המקיף עליון מהכתר והבינה על זו"נ. וזהו ענין בריח התיכון. וביוהכ"פ הוא מלמטה למעלה כמ"ש ע"פ כנשר יעיר כו' בדד ינחנו נשר רחמים בחי' יעקב אח"כ בסוכות נמשך מלמעלה למטה. אכן צ"ל אלה תולדות יעקב יוסף וזהו ע"י הלולב ומיניו צדיק כתמר יפרח כו'. מראהו כלבנון בחור כארזים זהו ענין כארז בלבנון. וזהו על הים נדמה כבחור. בחור גימט' רי"ו ויסע ויבא ויט. ומ"מ כלבנון כי קי"ס בעתיקא תליא:

(ב) ע' בפרד"ס ערך תמר. ובמא"א אות ת' סכ"ו תמא במרירות גם היסוד נק' תמר הוא ועטרתו דו"נ צדיק כתמר יפרח. ואאזמו"ר נ"ע פי' כי המרירות וההתבוננות על גודל ועוצם ריחוקו מהשם יתברך ע"ד מים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא כמו שהוא קדם מלכא קמיה כלא חשיב גם חשך לא יחשיך כו' והוא ענין ועלאת מ"ן של המצות. וזהו יריחו עיר התמרים יריחו בחי' ריח שהוא המצות ריח בגדי כו' ולכן מה התמר אין לו אלא לב אחד רצון אחד לאביו שבשמים. ועמ"ש בפי' כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד וע' בת"א פ' תצוה בד"ה זכור דעמלק. והנה דבש תמרים היינו ע"י אתהפכא מרירו למיתקא ואיך שייך בצדיק שהוא יסוד דז"א מים תחתונים י"ל כי פרסא מפסיק בין ע"ק לז"א שזהו ג"כ ענין יהי רקיע ויהי מבדיל כמ"ש בספד"צ. והמצות י"ל שזהו ענין השמחה שלאחר המרירות כמ"ש בת"א בד"ה ואתה תצוה:

שלה

(ג) תמר גימט' שמש אפ"ל ממ"ש בענין כד שמשא בריש דקלא עיין מזה בלק"ת פ' ראה בביאור ושמתי כדכד ספ"ג. והנה שמש נק' ג"כ ברית שהוא יסוד ז"א. כמ"ש בזהר ר"פ שמות ד"ג. וכשעולה ז"א בא"א נק' שמשא בריש דיקלא ע' מק"מ אמור ד"ק ע"ב. וזהו צדיק כתמר יפרח. גם תמר עשרה פעמים ס"ד והיינו עפמ"ש בת"א סד"ה יביאו לבוש מל' גבי וזהו ענין שהת"ח צ"ל בו שמינית שבשמינית כי הנה בבחי' חכמה יש ל"ב נתיבות החכמה גם לב בגימט' ל"ב וכללות שניהם עולה ס"ד עכ"ל. והנה פנימית הלב מתאחד עם המוח כמ"ש בת"א בד"ה בכ"ה בכסליו ד"ה וביאור ענין זה שהם תרין ריאין דל"מ ע"כ ע"ז מורה תמר שהוא בח'י ס"ד היינו התאחדות ל"ב נתיבות החכמה עם הלב ולכן אמרו מה התמרה לבה מכוון למעלה כך הצדיקים לבם מכוון להקב"ה היינו ע"י שהלב מתאחד עם המוח. עוד זאת שכשמאירים ל"ב נתיבות חכמה הרי מאיר ג"כ נתיב העליון הנק' נתיב לא ידעו עיט. ואפ"ל שהנתיב העליון זהו ענין פנימיות אבא דפי' האריז"ל שהוא תשוב כפנימיות עת"י ולכן הוא נתיב לא ידעו עיט ויש להעיר מענין וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. וזהו"ע מ"ש ביוסף ותשב באיתן קשתו דהיינו בבחי' עצמיות א"ק ונק' איתן האזרחי. משכיל לאיתן האזרחי. וכל האזרח בישראל ישבו בסוכות בבחי' מקיף ע"כ אז נוטלים ג"כ הלולב שהוא בחי' צדיק כתמר יפרח ותשב באיתן קשתו וע' מענין איתן בלק"ת ר"פ ראה ובאג"ה סי' ל"ז משמע דהוא יסוד אבא:

(ד) בעמה"מ שער או"א פל"ה דע"ו א' כ' צדיק כתמר יפרח ס"ת קרח. וע' מזה בו בשער רישא דז"א פל"ו. ונת' במ"א דהענין ע"ד ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא. ועמ"ש ע"פ ומחץ פאתי מואב. שער קרית ארבע ס"פ קי"ג ואז צדיק כתמר יפרח ותמר עולה זכר ונקבה כנודע ואז עולים כל העולמות כו'. ובשער רישא דז"א בפרק האחרון דקס"ז ע"ב כ' דע כבר ביארתי שאין בא"א רק ט' ספירות לבד כי לא נזכר בו סוד מלכות אמנם היסוד שבו הוא בסוד זכר ונקבה דמיון התמר כמו שאמר הכתוב צדיק כתמר יפרח עכ"ל. וע' בת"א פ' מקץ בביאור רני ושמחי וז"ל הנה ציון ל' זכר ולשון נקבה שהוא בחי' דכר ונוק' דהיינו יסוד דנוק' עכ"ל. ובביאור ע"פ אחת היא תמתי תאומתי פי' היינו פרצוף הפנימי דמל' כנ"י כלת משה שהיא דבוקה בפנימית ז"א ולא פרצוף החיצון דמל' הנק' רחל וזהו ענין התיומת שבלולב והיא דוגמת בינה. וזהו ענין כתמר יפרח דסליק דו"נ היינו פנימית המל' הנק' כנס"י והיא נק' ג"כ שכינתא עילאה. בד"ה שיר השירים. וע' בה"ז ר"פ בראשית ע"פ כשושנה כו' כן רעיתי כו' והנה לפי' העה"מ בענין יסוד דא"א יש להעיר שזהו ענין וברית שלומי לא תמוט סד"ה כי ההרים ימושו ובהביאור שם. והיינו ע"י יום התשובה יוהכ"פ. ועמ"ש בד"ה הבאים ישרש בפי' יציץ ופרח ישראל. י"ל ענין תמר דסליק דו"נ שיהי' זו"נ כמו או"א וע' בלק"ת סד"ה שובה ישראל עד דרוש השני:

(ה) זח"א פ' לך דפ"ב סע"א. עד זמן סגיא. רבינו ז"ל פי' ע"ד שמע"צ שנקלט הטיפה ושוהה הלידה עד שש"פ וזהו מעלה שע"י הקליטה שנקלט היטב תחלה:

מה תמר לא סליק אלא דו"נ אוף הכי צדיק דכר ונוק' צדקת. וע' בזהר ויקרא דף ט"ו א' ע"פ כי צדיק ה' צדקות אהב. ובסה"מ סי' י"א פי' והנקבה שבו היא העטרה שבראש היסוד כי אין העטרה בחי' המל' בעצמה כי המל' היא פרצוף בפ"ע הנק' רחל אשת יעקב כו':

כגוונא דאברהם ושרה. הענין י"ל ע"ד שנאמר בשרה אחותי בת אבי היא ועיין מזה בבה"ז פ' וירא ובפ' אמור. כארז בלבנון פי' בזהח"מ פ' לך שם ארז

שלו

ת"ת. בלבנון בינה או כתר. ואפ"ל כמ"ש בסידור שער חג המצות בד"ה ששת ימים. כשהזווג ע"י ת"ת שורש ההמשכה בא מכתר ועתיק. וכשהזווג ע"י יסוד שורש ההמשכה בא מחו"ג שהרי הת"ת נק' עשיר והיסוד נק' דל. ברע"מ ע"פ העשיר לא ירבה כו'. ועז"א צדיק כו' כארז בלבנו ישגא שהיסוד ג"כ יתעלה כארז בלבנון וזהו ענין דוד:

(ו) זהר ויקרא דט"ז סע"א. מהו ארז דא קוב"ה דכתיב בחור כארזים. בלבנון דא עדן. ועיין בלק"ת סד"ה לבאר ענין יוהכ"פ שבחי' כאז בלבנון הוא גבוה מבחי' אני כברוש רענן כו' ואפ"ל* פי' צדיק כתמר כו' שיהי' יסוד ז"א ע"ד יסוד אבא כו' ויהי' סליק דו"נ בחי' תרין ריעין ע"ד ביום ההוא יהיה כו'. וא"כ זהו ע"ד לאתבא צדיקייא בתיובתא. כי במקום שבע"ת עומדים זהו באו"א ונהר יוצא מעדן זח"ג ויקרא שם דט"ז ע"ב משא"כ הצדיק ביסוד ז"א ומל' אך מעלת הצדיק שממשיך בבי"ע דירה בתחתונים. משא"כ בע"ת מקומו באו"א דאצילות. ושיהי' הצדיק כארז בלבנון שהוא יסוד דאו"א זהו ב' המעלות יחד כו' והיינו ע"י לאתבא צדיקייא בתיובתא. ועפ"ז י"ל מה שמברכין על הלולב כפות תמרים לפי שגבוה מכל הד' מינים שהוא ע"ד עלייתו כתמר כארז כו'. זהר ויחי דר"כ ע"ב כפות תמרים דכתיב צדיק כתמר יפרח תענית ג' כ"ה ב'. פ"ה דב"ב ד"פ ע"ב. מד"ר פ' לך ר"פ מ"א ר"פ ואתה תצוה וע"ש ג"כ ס"פ תרומה פל"ה בענין ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אמור פ"ל ד"ר עמוד ד' כפות תמרים זה הקב"ה שנאמר צדיק כתמר יפרח. פ' במדבר ר"פ ג' ופ' נשא ר"פ יו"ד. באסתר בסופו.

(של"ה) ש"כ א' שנ"ח א'. בחיי י"א קנ"ח א' קנ"ט ד' קס"ה ג' קע"א ד'. קע"ט ג' קפ"ג א' רל"ד.

(מ"ע) אופן ל"ד נ"ח ע"ב ק"צ ר"ד רל"ט רמ"ה רנ"ב:

קיצור אות א' כתמר דאיהו דו"נ זהו הדר ושם אשתו ועמ"ש בפי' וכבוד הדר מלכותו. ומ"ש ע"פ הוד והדר לבשת. ומ"ש בסדור ע"פ הדר הוא לכל חסידיו. ענין השמיני יש להעיר מענין ביום השמיני עצרת. ומענין שמיני למלואים. וכן שמע"צ פי' בזהר ויגש דר"ח ע"ב ע"ד ולא עמד איז אתו בהתוודע יוסף אל אחיו. וענין דסליק דו"נ כחדא עד"ז היכל לבנת הספיר כללות יסוד ומל'. עד שלכן היכל השביעי הוא בינה קדה"ק. וזהו ויאסור יוסף מרכבתו. זהר ס"פ ויגש שע"י היסוד נמשך השפע מהמוחין שהוא ג"ר קדה"ק. וזהו"ע הלולב ומיניו. שבאים לרצות על המים כמ"ש הרדיא. להמשיך שפע המ"ד מנהר היוצא מעדן. כפות תמרים משמע ב' בחי' כולל התמר היינו בחי' צדיק יסוד ז"א כתמר יפרח ובחי' זאת קומתך כנס"י דמתה לתמר. ועמ"ש מענין תמתי תאומתי בסד"ה זאת קומתך. וזהו ענין התיומת שבלולב. גם תמר גימט' שמש. ויש ב' בחי' שמש היינו שמש הוי' ושמש צדקה כמ"ש בד"ה ושמתי כדכד שמשותיך. ע"ד כפות תמרים. זהו ב' בחי' תמר שהם ב' בחי' שמש הנ"ל. א' בחי' שמש. הב' זהו מה שיהיה אור הלבנה כאור החמה כו'. אך יש להבין דברי האדר"ז הנ"ל איך פרי עץ הדר שהוא האתרוג זהו הדר. וכפות תמרים זהו ושם אשתו. הלא נהפוך הוא דהאתרוג במל' שהיא שם אשתו והלולב ביסוד ז"א ואף שמשמע פירושו שהלולב שהוא כפות תמרים כולל ב' בחי' יסוד ומל'. עכ"פ איך האתרוג הוא הדר עצמו שהוא יסוד. ואפ"ל דהפירוש שהפרי של עץ הדר זהו מל'. ועץ הדר זהו יסוד מלך הדר. או כמ"ש ע"פ הבאים ישרש יעקב בענין מאי פירי מצות. ופרי זה נמשך מארץ חפץ שהיא המל' כנס"י שיש בה כח הצומח והיא ושם אשתו מהיטבאל. שי"ל שהיא מ"ה וגם שרשה מבחי' טב. כי מצא אשה מצא טוב. וע"י הזרע הנזרע בה מאור זרוע לצדיק עליון ע"י המצות זורע צדקות. ועי"ז ומצמיח ישועות. הושיעה ימינך וענני. עמ"ש ע"פ הושיעה ימינך תלים סי' סמ"ך. והצמיחה זהו האתרוג שנקרא פרי עץ הדר מאי פירי מצות. ויהי' עי"ז גילוי וכבוד הדר מלכותו. והיינו ע"י הזריעה בארץ חפץ. שזהו ענין כפות תמרים. בבחי' אור זרוע

שלז

לצדיק. זהו צדיק כתמר יפרח. ובחי' ארץ חפץ זהו זאת קומתך דמחה לתמר. עמ"ש בענין לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז. וא"כ קשה מהו המעלה כארץ בלבנון ישגה. וצ"ל ע"ד כי עם קשה עורף הוא דלשבח קאמר. במד"ר כי תשא ס"פ מ"ב. ועמ"ש בד"ה זאת חקת התורה ויקחו אליך פרה בענין עץ ארז ואזוב כו' ע"ש ספ"ג. ובהביאור שם פ"ב. ובד"ה ויקחו אליך פרה פ"ג. ובד"ה תוספת ביאור מעט. והנה מענין ארז שהוא ו' עילאה עמ,ש ע"פ כל הולך על גחון ו' רבתי שזהו מפסיק כח הנחש. ושם י"ל אשר ו' רבתי זהו ההמשכה מאוא"ס באצילות. ו' זוטא המשכה מאצילות במקור דבי"ע. כענין ב' בחי' חתן בד"ה שיר השירים. ועמ"ש בזה בהגהות ע"פ מי יתנך כאח לי. בענין אלה תולדות השמים וגם אלה תולדות פרץ מלא בשני ווין ועמ"ש בד"ה למנצח על השמינית בהקיצור אות ב':

*(ח) והנה גבי פרה נאמר עץ ארז ואזוב וביצ"מ נאמר ולקחתם אגודת אזוב. כי אזוב זהו יסוד והיינו ביצ"מ נמשך יחוד הוי' אלקים וזהו ע"י יסוד. אך במעשה פרה נאמר ב' שמות הוי' וידבר הוי' כו' זאת חקת התורה אשר צוה הוי'. הא' בז"א והב' בעתיקא. כי פרה בחי' תשובה וע"י התשובה ממשיך משם הוי' דלעילא כמ"ש בלק"ת בד"ה שובה הוי'. דרוש הראשון. בענין מ"ש גבי אליהו ב"פ הוי' הוא האלקים. ועמ"ש ע"פ המד"ר ס"פ בא פי"ט בענין חקת הפסח וחקת הפרה משל לשני מטרונית. דהיינו מל' זהו חקת הפסח ובינה זהו חקת הפרה כי בינה היא תשובה ומקבלת מע"ק ע"י יסוד אבא. ולכן הי' עץ ארז ואזוב. בחי' ארז בלבנון היינו יסוד אבא ואזוב הוא יסוד הנק' צדיק והיינו צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון מעלת צדיקים ובע"תל יחד או לאתבא צדיקייא בתיובתא וזהו עץ ארז ואזוב כו' שיומשך מהבינה עד המל' כו':

מד"ר פ' לך ר"פ מ"א. ר"פ תצוה. ובפ' אמור פ"ל ושם אמרו כפות תמרים זה הקב"ה שכתוב בו צדיק כתמר יפרח. וכן פי' בזהר ויקרא די"ו ע"א כנ"ל. מד"ר פ' במדבר ר"פ ג'. פ' נשא ר"פ יו"ד. ובאסתר ע"פ ויאמר לה המלך מה לך אסתר. ועמ"ש ע"פ הבאים ישרש יעקב בענין יציץ ופרח ישראל ושם נת' ג"כ ענין צדיק כתמר יפרח:

יד שתולים בבית ה'. דרשו רז"ל במד"ר פ' נח ר"פ כ"ו דקאי על נח ששתלו הקב"ה בתיבה. בחצרות אלקינו יפריחו. ויולד נח את שם את חם ואת יפת.

(עמ"ש מענין חם למעליותא בת"א ד"ה וישב יעקב בפי' וחם הוא אבי כנען. ובענין לחם הפנים שהי' חם תמיד). עוד ינובון בשיבה זה נח. דשנים ורעננים יהיו ויולד נח. וא"כ צדיק כתמר יפרח קאי ג"כ על נח שהוא יסוד ז"א שכששתלו בתיבה שהיא מל' או בינה נתעלה להיות כיסוד אבא ועמ"ש מענין התיבה. פ"ג דתענית דכ"ה ע"ב וכ"ב בב"ב ד"פ שמעלת תמר שעושה פירות כמ"כ הצדיקים עושים פירות ומעלת ארז שגזעו מחליף זהו ענין תחיית המתים וא"כ י"ל מעלת פירות הם המצות והרי יפה שעה א' בתשומע"ט בעה"ז מכל חיי העוה"ב ע"כ זהו מעלת תמר על המצות שעושין בעוה"ז. במד"ר ר"פ תצוה דרש צדיק כתמר על ענין זאת קומתך דמתה לתמר דקאי על חנניה מישאל ועזרי' במד"ר בשה"ש בסופו ע"פ זאת קומתך:

אפ"ל עוד עפמ"ש בבה"ז פ' וירא בד"ה אחותי בת אבי היא שיחוד או"א הוא תמידי להחיות העולמות ולא להוליד נשמות ויחוד זו"נ הוא להוליד נשמות וא"כ י"ל תמר שהוא עושה פירות זה מורה על יחוד זו"נ וארז בלבנון שאינו עושה פירות זהו מורה על יחוד או"א בשביל להחיות העולמות וע' מזה בלק"ת בשה"ש בהביאור ע"פ צאינה וראינה דרוש הראשון: