צג

שלח

א ה' מלך גאות לבש. לבש ה' עוז. ברבות פ' וארא פרשה ח' קכ"ה ד' (שהוא י"א ג') ומהו לבושו של הקב"ה עוז שנאמר לבש ה' עוז התאזר. ונתנו לישראל שנאמר ה' עוז לעמו יתן עכ"ל. י"ל התורה נק' לבוש הפנימי והמל' לבוש החיצון וזהו ה' מלך גאות לבש. לבוש מלכות. והיינו ע"י שבתחלה לבש ה' עוז היא התורה:

סדר שמיני ס"פ י"ג ק"פ ע"א (שהוא י"ד ב') ודי מהלכין בגווה. ה' מלך גאות לבש יכול להשפלה. וכל קרני רשעים אגדע עכ"ל. ונראה לפרש עדמ"ש בח"ה שער הכניעה פ"ח וז"ל ואמר אחד מן החכמים הגדולה מעטה הבורא ומי שרוצה להכנס עליו במעטהו יהדפנו ואמר דוד ה' מלך גאות לבש עכ"ל. ולכן בר"ה שממשכיים בחי' ה' מלך גאות לבש זהו דוקא ע"י ההכנעה וכחותם המתהפך משקיעה דלמטה הכנעה נמשך הבליטה מלמעלה להיות גאות לבש. ומזה נמשך ה' רמה ידך בל יחזיון והיינו כי גאה גאה שמסלק השפעתו מן הגאים. והיינו ודי מהלכין בגווה יכל להשפלה. ועמ"ש מזה ע"פ ויקח המן את הלבוש. ויש לדקדק כיון שלבושו דעוז נתן לישראל כנ"ל א"כ מדוע גאות לבש לא נתן להם ותועבת ה' כל גבה לב. ויש לתרץ דמ"מ נתן להם בחי' זו ג"כ להיות ויגבה לבו בדרכי ה'. וע"ז ארז"ל ת"ח צ"ל שיהי' בו שמינית שבשבמינית וכמ"ש בח"ה שם פ"ו והששי שיהי' יקר רוח וגבה נפש בעניני העוה"ב כו' ע"ש ועי"ז מעורר כן למעלה להיות גאות לבש ע"ד הנ"ל כמ"ש בד"ה ויקח המן הנ"ל:

סדר אחרי ר"פ כ"ב קפ"ט ד' (שהוא כ"ב ד') מלך לשדה נעבד מלך זה הקב"ה לשדה נעבד זה ציון שנאמר ציון שדה תחרש. י"ל דכתיב ולאמר לציון עמי אתה דקאי על ישראל כמ"ש בירושלמי והיינו בר"ה אשר ה' מלך ואין מלך בלא עם. וכדי שיהיו ישראל בבחי' עם זהו ע"י החרישה בחי' שברים לב נשבר ונדכה כו'. וזהו ציון שדה תחרש ואזי מלך זה הקב"ה לשדה נעבד להיות ה' מלך גאות לבש:

ס"פ ואתחנן בעשר מקומות קרא הקב"ה לכנ"י כלה כו' וכנגדן ישראל מעטרים להקב"ה בעשרה לבושין כו' לבושי' כתלג חיור כו' גאות לבש כו':

שה"ש רבה בפסוק כחוט השני כ"ד ג' גבי ומדברך נאוה בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש כו':

בפסוק מה יפו דודיך כ"ו ד' (שהוא כ"ה ב') הובא מאמר דסוף פ' ואתחנן בשינוי קצת. ושם גאות לבש הרי אחד כו' כדי ליפרע כו' שבטלו מהן עשה"ד שהיו מצמצמים עליהם ככלה:

בפסוק ראשך עליך ככרמל ל"ה ב' (שהוא ל"ג ב'). מלך אסור ברהטים. מלך זה הקב"ה שנאמר ה' מלך גאות לבש אסור ברהטים שאסר עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו בישראל. וי"ל ראשיך היינו ר"ה שאז נמשך ה' מלך כו'. וענין ברהטים זח"א ויצא קס"ב א' ובמא"א אות ריש סי"ט רהטים נקרא נה"י דאימא ובהם המוחין עכ"ל והם הנמשכים ע"י תר"ת דשופר כו'. וע' בשה"ש רבה ע"פ רהיטנו ברותים דכ' המ"כ שמפרש לשון מהלך וריצה:

זח"ב ס"פ יתרו צ"ד א' מפרש לבש ה' עוז על מ"ת כו' וא"כ גאות לבש בשעת בריאת אדה"ר. לבש ה' עוז בשעת מ"ת. וזשארז"ל שבת דפ"ח א' ע"פ יום הששי דמע"ב ה' יתירה אם מקיימים ישראל את התורה דיש להבין למה נרמז זה ביום ו' למע"ב דוקא אלא מפני שאז גאות לבש וא"א אא"כ לבש ה' עוז:

של"ה ל"ו ב' גבי גימלי"ן צדי"ן. קל"ח ב' בהג"ה גאות לבש ה"ס מלבושי שבת שהאצילות מתלבש בבריאה כו'. ולפ"ז י"ל גאות שם ס"ג הוא מלבוש לשם ע"ב דיודי"ן כו'. ושם עמוד א' שביום הששי מתחיל עליות ק"נ בקדושה ואפשר ע"ז

שלט

שייך ג"כ גאות לבש שזהו בירור ממה שנפל בשבה"כ משם ס"ג כו'. וכמ"ש ויקח המן את הלבוש כו' שהלבוש מתברר מבחי' הן העץ כו'. קס"ה סע"ב. קס"ו א'. רמ"ד ריש ע"א. ס"פ בראשית רע"ב ב' פיק עשרה לבושים רמז להתגלות ע"ס משרשם הנעלם כו' ע"ש. והיינו כמ"ש במ"א גלוי השכל הוא לבוש לעצמיות כח השכל כו'. ואפ"ל כי עשרה לבושים הן ע"ס דמל' שהן דרך כלל בחי' לבוש לעצמיות הע"ס כו' וגאות לבש שהוא לבוש האחד זהו כתר שבמל'. לבש ה' עוז היינו חכמה שבמל' בחי' תורה. וע' ילקוט במקומו. וי"ל היינו ב' ימים דר"ה ב' ראשים כתר חכמה. ע' פע"ח. עמה"מ סי' א' ג'. ק"ג א'. ק"ט א'. קי"ב ג'. מ"ע קי"ג. עמה"מ שער י"א פ"ו ד"ס ע"ג ותיקון הגאוה הוא לכוין בשם י"ה כו' ותכוין להסיר הגאוה זו מן הקליפות ולהחזירה אל הש"י בעל הגאוה האמיתית ר"ל יש אמיתי הנמצא הראשון הממציא כל נמצא. כי לו יאתה שנאמר ה' מלך גאות לבש כו' עכ"ל. שער קרית ארבע פצ"ב דק"ג ע"א וכתיב ה' מלך גאות לבש וכשהאדם מתגאה כביכול אין אני והוא יכולים לדור בעולם שהוא שש קצוות לפי שהמתגאה גורם לאלו האלקים אחרים שעולים למעלה לאחוז בצל העליון שהוא ו"ק ואז מסתלק אבא למעלה וזהו כאלו דוחק רגלי השכינה. שער הנ"ל ס"פ קי"ט ע"ד מ"ש בשער י"א פ"ו כנ"ל. במא"א ג' ג' גאוה גימט' י"ה כי הגאוה באו"א עילאין ושם פגם הגאוה. גאות גימט' ת"י עלמין כי הם מצד ת"י נימין שבראש שיוצאין ממו"ס יש גאות עכ"ל והם גימט' קדוש. ואפ"ל שזהו ענין המלך הקדוש בחי' מל' דא"ס שנמשך בבחי' קדוש גימט' גאות ת"י נימין הנ"ל כי קדושה תלי בשערא קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו וג"כ גימט' בזאת ע"ד בזאת יבא אהרן בחי' יראה והכנעה שעי"ז ממשיך להיות ה' מלך גאות לבש והיינו כי מצד עצמו הרי לך ה' הגדולה שאינה תופסת מקום כלל וכולא קמי' כלא חשיב ועל מי ימלוך ויתגאה אלא שזהו ענוותנותו שמשפיל א"ע ומתלבש בגדולה וגאות וזהו גאות לבש כו':

ג נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים. מד"ר פ' בראשית רפ"ה א"ר לוי המים היו אומרים אלו לאלו נלך ונעשה קילוסין שקבלו עליהם בשמחה גזירת נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם וגו' ופי' המ"כ קילוסין שקבלו עליהם בשמחה גזירת המקום ב"ה ואמרו שירה וקילוס. או י"ל שמה שקבלו עליהם גזירת המקום ב"ה הוא עצמו הקילוס. והערוך ורש"י ז"ל גורס קלווסים פי' לקיים גזירת המלך עכ"ל. דרך הים דרך הים פי' המ"כ וז"ל דכים דרש נוטריקון דרך הים כלומר נלך דרך הים עד ים אוקינוס כו' עכ"ל ר' אבא בר כהנא אמר לדוכתא פלונית דכים נוטריקון דוכתא פי' למקום ולזוית פלונית תרד גלגל זו של מים כו'. רבנין אמרי דוכים קבלוני מדוכים אנחנו קבלוני עכ"ל פי' בספר נזר הקדש אתם מדוכאים וגם אנחנו מדוכאים:

(ב) ילקוט בתלים במקומו רמז תתמ"ז בשעה ששבו פלישתים את הארון התחילו מתגאין ואומרים לא לארון שבינו אלא לאלוהו של ארון שבינו (ר"ל שאמרו שהשכינה שבו בבחי' גלות אצלם וע' מזה בזח"ב ר"פ משפטים דצ"ה ע"ב שזהו ענין עת אשר שלט האדם. וי"ל שזהו ע"ד שאמרו המרגלים בענין כי חזק הוא ממנו אפילו בעה"ב שהוא הקב"ה אינו יכול להוציא כליו משם שדימו התלבשות זו להתלבשות הנשמה בגוף וכלב אמר להם סר צלם שאינו רק בבחי' צל ומקיף) שנאמר נשאו נהרות ה' ואין נהרות אלא פלשתים שנאמר הנני מעלה עליך את מי הנהר (לפ"ז מפרש נשאו נהרות ה' היינו על ה' ע"ד בהצותם על ה') א"ל הקב"ה נשאו נהרות ה' ישאו נהרות דכים אני מדכך אותם ביסורין עכ"ל. א"כ מפרש ג"כ דכים ע"ד מדוכאין ביסורים. וכמו תשב אנוש עד דכא תלים צ' פסוק ג' מדכאהו אני ביסורין וכענין פצוע דכא

שמ

דפי' דכא שנידוך הגיד או שנדוכו ביצים ביבמות פ"ח דף ע"ה ב' ועד"ז נאמר לב נשבר ונדכה:

(ג) זח"ב פ' וארא דכ"ג תחלת ע"א ועל נהרות יכוננה מאן אינון נהרות אלא כד"א נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים מאן אינון נהרות כד"א ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן עכ"ל. ולכאורה ע"כ אין כאן אלא נהר א' צ"ל אסיפיה דקרא סמיך ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. והנה ד' ראשים הם בקדושה ד' מחנות שכינה כ"כ במא"א אות ד' סמ"ז א"כ יש לפרש נשאו נהרות ה' ע"ד והחיות נושאות את הכסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם הוא מראה דמות כבוד הוי' והם נושאות בחי' זו לבחי' כי לא אדם הוא כמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו וע"ש בהביאור בד"ה להבין ענין האבות הן הן המרכבה עו"ש במא"א אות ד' סכ"ה ד' נהרות הם או"א זו"נ כו' (וע' בת"ז תיקון נ"ד דצ"א ע"א. א"כ לפ"ז י"ל נשאו נהרות הוי' ר"ל אשר ד' נהרות הם שם הוי' ממש או שנמשכו משם הוי') וכנגדם כו':

(ד) ת"ז תיקון כ"א דף נ"ג סע"ד ודף נ"ד ע"א נשאו נהרות קולם דאיהו קול יעקב קול השופר לכאורה מפרש אשר ד' נהרות הם מרכבתא עילאה חג"ת שזהו ענין קול יעקב וכן קול השופר כמ"ש בזהר אמור דצ"ט ע"ב אשר תר"ת הם אברהם יצחק ויעקב. וענין קול יעקב מבואר במ"א ע"פ המד"ר שהנחיל ליעקב את הקול במד"ר פ' בשלח פכ"א ובפ' תולדות פס"ה. ישאו נהרות דכים כגון על כתף ישאו. דכים דף ים כלול כ"ד אתוון דיחודא תניינא (היינו בשכמל"ו) דך איהו בכ"ד ספרים דאורייתא. כד"א אל ישוב דך נכלם. דך איהו בכ"ד ספרין דאורייתא ושכינתא וכדה על שכמה. נשאו נהרות קולם דא תרין זמנין דמייחדין ישראל לקודב"ה:

נשאו נהרות ה'. מד"ר פ' בראשית פרשה ה' בתחלתה. ילקוט בתלים במקומו רמז תתמ"ז. זח"ב פ' וארא דכ"ג ע"א. ת"ז תיקון כ"א דנ"ד א' ב'. ודף נ"ג ד'. וע' מזה לעיל*:

ד מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה'. זה הפסוק הוא שיר של ימים בפרק שירה שלו:

מנחות ה' נ"ג א'. ביצה ב' ט"ו ב'. רבות ז' א' בראשית ר"פ ה'. ל' ד' בפ' בראשית פ' כ"ח קל"ד ב' בפ' בא תחלת פ' י"ז. באיכה ס"ח ד' פסוק פרשה ציון בידיה. זח"א עמוד נ'. ח"ג ע' צ"ה. ילקוט ח"א נ"א ג'. ג' ג'. ח"ב ק"כ א'. בחיי נ' ב' קל"ב ד':

(א) בחיי פ' ויקרא גבי במלח תמלח. שהובטחו מים תחתונים ליקרב במלח וניסוך המים בחג כו' כי בשעה שחלק הקב"ה את המים כו' התחילו מים התחתונים בוכים כו' עד אמר הקב"ה הואיל ולכבודי עשיתן כל כך אין להם רשות למים העליונים לומר שירה עד שיטלו רשות מכם שנאמר מקולות מים רבים אדירים משברי ים. ומה הם אומרים אדיר במרום ה'. ולא עוד אלא שעתידים אתם ליקרב ע"ג המזבח במלח וניסוך המים עכ"ל בשם המדרש. והנה מענין הבכייה על הריחוק עיין בלק"ת בד"ה שוש אשיש פ"ד גבי גנוחי גנח ילולי יליל. ועמ"ש ע"פ על נהרות בבל שם ישבנו וגם בכינו שהוא ג"כ הבכייה על שנתרחקו ממי השילוח ובאו לבחי' נהרות בבל בחי' ומשם יפרד כו' דוגמת בכייה דמים תחתונים ועמ"ש מענין בכייה דמים תחתונים בלק"ת פ' במדבר. בד"ה במדבר סיני באוה"מ. ובפ' שלח בד"ה ענין נסכים. שאח"כ ע"י עברם דרך הארץ נעשו מים חיים. ועמ"ש ע"פ לרוקע הארץ על המים. והנה הבכייה היא בעינים ועי"ז מעורר בחי' ראייה בחי' חכמה. ולכן אומרים אדיר במרום ה'. ר"ת אבי

שמא

שהוא חכמה כמ"ש בכהאריז"ל. אדירים משברי ים ר"ת אמי יע"ש והם או"א. וכן נסוך המים בחי' חכמה שגבוה מניסוך היין שהוא בינה. וכן ברית מלח יסוד המקשר סוכ"ע וממכ"ע ועמ"ש בלק"ת פ' ויקרא ע"פ ולא תשבית מלח כו':

קיצור. מקולות מים רבים אדירים זהו מה שמים העליונים נוטלים רשות ממים תחתונים לומר שירה ואפ"ל ע"ד הקל קול יעקב כמ"ש בזהר ויגש דר"י ע"א. וכענין מש"ש בפי' רחל מבכה בגין דוא"ו אסתלק מינה ה"ג בכיית מים תחתונים על שפירשו ממים עליונים:

(ב) מנחות פ"ה דנ"ג יבא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים. באדירים. יבא אדיר זה הקב"ה דכתיב אדיר במרום ה'. לאדירים אלו ישראל דכתיב ואדירי כל חפצי בם תלים ט"ז. מאדירים אלו מצרים דכתיב צללו כעופרת במים אדירים (כלומר אדירים שהם מצרים צללו כעופרת במים) באדירים אלו מים. דכתיב אדירים משברי ים.

(בשרש ישע שורש אדר כ' ב' שרשים כל לשון חוזק. לשון אדרת שער. אח"כ נ' מדבריו ג"כ לשון הדר) ופי' מהרש"א שם בח"א מבואר לשון אדיר מלשון חוזק ואומץ בדרך הידור במתחכם להתחזק על דבר מה וקאמר המצרים נקראו אדירים ע"ש שהתחכמו להתחזק על ישראל כמ"ש הבה נתחכמה לו כו'. לאדירים אלו ישראל ע"ש שמתחכמים להתחזק בעבודת בוראם כמ"ש לקדושים כו' ואדירי כל חפצי בם. יבא אדיר זה הקב"ה אשר לו האדרת והחכמה ונתן חכמה ודעת למי הים לשנות טבעם כו' ע"ש. וע' מזה בספר תולעת יעקב. ולענין אדיר יש להעיר מפסוק ימינך ה' נאדרי בכח. ומפסוק מי כמוכה כו' נאדר בקדש. גם כי יבא אדיר קאי על קי"ס. וקי"ס בעתיקא תליא. ועתיק הוא ג"כ לשון חוזק כמו עתקה בכל צוררי תלים סי' ו'. וזהו ג"כ ענין נאדר בקדש כמ"ש בפי' שאו ידים קדש את הוי' בד"ה צאינה וראינה בלק"ת בשה"ש דרוש הראשון. וזהו ג"כ ענין ימינך ה' נאדרי בכח כמ"ש ע"פ ועתה יגדל נא כח אד' וכענין כל העונה איש"ר בכל כחו כו'. ובפרד"ס ערך אדיר כ' יש שפירשו בבינה. ובמ"א א' סעי' ל"ה אדיר נק' הגבורה כו' ויתייחס ג"כ לפעמים להיפך לאדירות מימי החסד ולגרש הדינים כו' עכ"ד. ויש לומר שהרי אריך אנפין שם עיקר הגבורה כמ,ש טוב ארך אפים מגבור כו' וארז"ל ע"ז רפ"ד דאבות איזהו גבור הכובש את יצרו כו' וראי' משמשון הגבור שהי' ע"י שהי' נזיר ונזירות שרשו המשכת א"א כו' בסוד קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו. ועמ"ש מענין אביר יעקב שהוא ג"כ ענין חוזק ותוקף. וכן מ"ש בענין ועוז מלך משפט אהב עוז ג"כ בחי' כח וחוזק. והכל עולה לכוונה א' המשכת הכח מבחי' סוכ"ע שזהו ענין שמיה רבא:

והנה ענין שהמצרים נק' אדירים לפי שהיו מבחי' כתר וא"א דקליפה כמ"ש בזהר בא ל"ה בענין התנים הגדול כו'. וכמו שנאמר בעשו כולו כאדרת שער כולו ראוי לאדרת. לפי שנאמר ויצא הראשון שהי' בכור מזמ"ל דתהו לפני מלוך מלך בישראל כו'. ובמא"א א' סעי' ל"ו אדרת שער היינו סוד השערות שיש בז"א דקליפה כי לא נתקנו באו"א שלו השערות כמו בקדושה. ונשארו כולם בו. ובקדושה נתקנו או"א האדרת והאמונה. ונשאר ז"א חלק בלא שערות וסימנך ואנכי איש חלק בלא שער עכ"ל. ועיין בע"ח שער הקליפות ספ"ג דשערות דז"א דקליפה שרשם מא"א דקליפה. דוגמת השערות דאו"א דקדושה שהכוונה שהם מכוסים מי"ג ת"ד ושערות דא"א דקדושה כו' יעו"ש. ובגמ' פ"ה דגיטין דנ"ו ע"ב ואין אדיר אלא מלך שנאמר והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא. בירמי' סי' למ"ד כ"א. והנה ישראל נקראו ואדירי כל חפצי בם. לפי שהאבות אברהם יצחק ויעקב הם בחי' בעבר הנהר ישבו אבותיכם חג"ת דאריך כו'. וישראל עלו במחשבה בחי' א"ק מחשבה הקדומה. לכן יש בהם החוזק והאומץ למס"נ באחד שלמעלה מהשכל כו'. וכן בתורה נאמר יגדיל תורה ויאדיר. וענין שהמים נק' אדירים כי עלמא

שמב

דאתכסיא עמוק עמוק בחי' שלמעלה מהשכל ואינו מושג בעלמא דאתגילא כו'. ועמ"ש בתו"א פ' בשלח ע"פ וירא ישראל את היד הגדולה כו'. וע' בזהר ויצא דקנ"ח ע"ב דשני העולמות עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא הן ב' שמות הוי' שלפני יג"מ הרחמים:

קיצור יבא אדיר כו' ויפרע כו' עד שהמים נקראו אדירים דכתיב אדירים משברי ים פי' מהרש"א אדיר מלשון חוזק ואומץ בדר הידור במתחכם על דבר מה. יבא אדיר זה הקב"ה אשר לו האדרת והחכמה:

(ג) פ"ב דביצה דט"ו סע"ב וא"ר יוחנן משום ר' אלעזר בר' שמעון הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר שנאמר אדיר במרום ה'. ופירש"י כלומר שאדר לשון קיום וחוזק ולכך נק' אדר. וענין הקיום והחוזק הוא בחי' אני הוי' לא שניתי. שלכן חותמו של הקב"ה אמת ע"ש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים כמ"ש ברבות וישלח פ' פ"א וענין אמת זהו הקיום ע"ד מוצא מים אשר לא כזבו מימיו שאין שפעו נפסק לעולם. עמ"ש סד"ה שובה ישראל עד. בענין לעדי עד ימלוך ובביאור ע"פ אלה מסעי גבי ויכתוב משה שם נז' מענין אמת ששרשו מעתיקא. וכן בקי"ס יבא אדיר נאמר מה תצעק אלי. ר"ת אמת. שם בגמ' א"נ אדרא כשמיה. כדאמרי אינשי דקיימא לדרי דרי. והיינו כנ"ל בענין לעדי עד ימלוך. וכמ"ש ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון לדור ודור הללויה וכמ"ש סד"ה שובה ישראל עד הנז' לעיל דהיינו שיהי' ע"ד תרין ריעין דל"מ כו':

(ד) אדרת הוא ג"כ לבוש כמו אדרת אליהו והלבושים הם נעשים ממעשה המצות. ולבושים הנ"ל נק' אניות וארבין שבהם ועל ידם הנשמות עוברים בים העליון הנק' ג"כ מים אדירים אכן המצרים שלא הי' בידם מצות ע"כ צללו כעופרת במים אדירים כו':

(ה) ענין מקולות מים רבים אדירים י"ל זהו ענין האופנים ברעש גדול מתנשאים כי המים הם מבחי' עגולם וכמ"כ האופנים וכמ"ש מזה ע"פ יקוו המים והם מים תחתונים וכן האופנים עגולים תחתונים דע"ס דעשייה. ע"כ תגדל צעקתם ע"ד בחילא יתיר אנן בעינן למהוי קדם מלכא עמש"ל סעי' א'. והנה המד"ר בראשית רפ"ה הנ"ל דאומר שמתחלת ברייתו של עולם לא הי' קילוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים הה"ד מקולות מים רבים כו' וכ"ה שם עוד פכ"ח י"ל ענין קילוס זה זהו ענין גלי הים שמתנשאים ומתרוממים למעלה וכמ"ש בזח"א פ' נח דס"ט ע"ב ע"פ אתה מושל בגאות הים בשוא גליו אתה תשבחם. וז"ל ד"א תשבחם ממש שבחא הוא לון בגין דסלקין בתיאובתא למחמי מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע. אע"ג דלא יכיל ולא יהבי ליה רשותא שבחא איהו דיליה וכלא משבחין ליה עכ"ל. ובמא"א אות ג' סל"ג כ' גלי הים נק' הגבורות שבמל' מצד שם ב"ן שבה עכ"ל. ועיין מזה בזהר פ' בשלח דמ"ח ע"ב גבי וכד סליק ימא גלגלוי כלהו ארבין סלקין ונחתין כו' בר מההוא שעתא דאתי חד דברא בימא. ופי' המק"מ כי שם ב"ן הוא במל' הנק' ים וסוד גלי הים הם שם ב"ן דאלקים פשוט ומלא ומלא דמלא עכ"ל. ובבה"ז שם פי' שהים הוא בי' מל' וע"י ה"ג דבינה שנמשך בה מתרוממים הגלים דהיינו העלאה שבה ליכלל למעלה בבחי' ואל אישך תשוקתך (ומענין ה"ג אלו נתבאר במ"א בדרוש הנותן לשכוי בינה כו' שצריך לעשותה כלי. כי בירידתה בבי"ע להיות ראש לשועלים בחי' משפיע כשצריכה לעלות באצילות ולהיות מקבל. ע"ד הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים. זהו ע"י ה"ג המעוררי' בה. וכמו למטה ענין קריאת התרנגול לעורר בני אדם בחצות וכמ"ש מזה בזהר ר"פ בהר דק"ח ע"ב בפלגות ליליא אתער רוח צפון כו' ועאל תחות גדפוי דתרנגולא. ופי' במק"מ רוח צפון הם ה"ג דאימא תחות גדפוי דתרנגולא גביראל כו' וע' מענין גבריאל בלק"ת בד"ה

שמג

ושמתי כדכד פליגי בה תרין מלאכין גבריאל אומר ישפה שהוא ענין ההעלאה מלמטה למעלה כו' וכעין זה פי' הרמ"ז וכזה מבואר בזהר ר"פ ואתחנן דר"ס ע"א ובמק"מ והרמ"ז שם. ועד"ז פי' גלי הים המתעוררים ע"י הרוח. שע"י ה"ג דבינה המאירים במל' נתהווה התשוקה הגדולה ליכלל למעלה. וזהו"ע בשו"א גליו כו') והקשה בבה"ז דהא כתיב למען יזמרך כבוד ולא ידום. דקאי על המל' שבתמידות היא בבחי' זמרה לעלות למעלה וא"כ מהו התחדשות ענין גלי הים דמשמע שזהו רק לפרקים. התירוץ י"ל ע"ד מ"ש בד"ה ראה ריח בני ההפרש בין בארה של מרים לבאר חפרוה שהעלאת מ"ן לא"פ הוא בתמידיות והעלאת מ"ן לאו"מ צ"ל סיוע מלמעלה וזהו כענין בכל לבבך ובכל מאדך. ע' ד"ה שמאלו תחת לראשי. דשמאלו ר"ל ה"ג דאימא עי"ז תחת לראשי בחי' ראש של הנשמה ומזלי' שזהו בכל מאדך וכענן האהבה הנז' בסש"ב פ"נ. ועוי"ל בענין גלי הים שלפי שנאמר יהי רקיע ויהי מבדיל כו' וא"כ הים הוא מבחי' מים תחתונים שע"י הרקיע הובדלו וירשו למטה וע"כ בשוא גליו לבחי' מים עליונים. וביאור הענין עפמ"ש במ"א דים וארץ שהן עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא זהו כמשל אותיות המחשבה ואותיות הדבור והן בריאה ויצירה שלכן נאמר יוצר אור ובורא חשך ע' בד"ה מי מנה עפר יעקב. והנה הרקיע המבדיל זהו הפרסא המפסקת בין אצילות לבריאה. וע"כ אף שלגבי יצירה נק' הבריאה חשך לשבח שאינו מושג כמו המחשבה לגבי הדבור אבל לגבי אצילת נק' בריאה חשך ממש. כן נת' במ"א. וקרוב לזה מבואר ג"כ בלק"ת בשה"ש בד"ה הנה ענין מדלג ספ"ב דמ"ג ע"א. וע"כ גלי הים מתרוממים שרצונם להתעלות מבריאה לאצילות ששם בחי' מים עליונים אשר מעל לרקיע והפרסא כו'. וזשארז"ל ריש פתיחתא דאיכא ע"פ צהלי קולך בת גלים מה גלים האלו מסויימים בים כך אבותיהם מסויימים בעולם עכ"ל. ואפ"ל דגלי הים הם המרכבה דבריאה. ע"ד שרפים עומדים ממעל לו. וכמ"ש הפי' בלק"ת בד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י. וכיון שהם ממעל לשם אד' שבבריאה זהו כענין גלי הים וכך אבותיהם כי האבות הן הן המרכבה. או י"ל גלי הים הם שנים עשר בקר שהים עומד עליםה כו'. וזהו פי' המד"ר שמתחלה לא הי' עולה קלוסו של הקב"ה אלא מן המים. בחי' בשוא גליו שאומרים קדוש כו'. וזהו אתה מושל בגאות הים בשוא גליו אתה תשבחם. גאות גימט' קדוש. שהים מתרומם ליכלל בבחי' קדוש כו'. שזהו ענין השרפים שאומרים קדוש כו'. ובמא"א ג' סעי' ג' פי' גאות הים נק' נימין דאריך שיוצאין ממו"ס ים החכמה ולפי שמו"ס בה גבורה דעתיק נקרא גלי הים עכ"ל. ואפ"ל שתשוקת גלי הים דבריאה הנ"ל לעלות ולהכלל בים החכמה דמו"ס שהוא המים אשר מעל השמים כמ"ש בזהר ס"פ פינחס דרנ"ח סע"א. ומה שנק' במד"ר דיורים אלמים והיו משכימין ושואלין בשלומו של מלך ברמיזא ובאצבע ובמנוולין פירש"י והערוך בסודרין שעל ראשם שמסירין אותם מראשם מפני כבוד המלך כמנהג ארץ יון עכ"ל. י"ל כי הלא ד' מדרגות דצח"ס הם כנגד ד' עולמות אבי"ע ולכן האדם שהוא מדבר נאמר עליו חביב אדם שנברא בצלם אלקים כו' משא"כ עולם הבריאה זהו נגד בחי' חי שאינו מדבר. שהרי אפי' חיות המרכבה נק' בשם חי שאינו מדבר פני אריה פני שור. וכמ"ש מזה בת"א בביאור ע"פ ואלה המשפטים. וז"ל עולם הכסא הוא עולם הבריאה ששם הוא בחי' בהמה פני אריה כו' מחנה מיכאל כאריה ישאג שלגבי מעלה היינו לגבי אצילות נחשב בלי דעת הגם שלגבי מטה נחשב הדעת גדול ואדם שבמרכבה הוא הדעת שמלובש בבריאה וזהו אדם ובהמה תושיע ה' אבל אדם דאצילות הוא אדמה לעליון כו' עכ"ל לענינינו. ולשון כאריה ישאג היינו שאין לו בחי'

שדמ

דבור ממש כמו האדם שהוא מדבר בדעת כ"א ששואג בקול בלי דבור וזהו בחי' בריאה שלגבי אדם דאצילות נחשב האהבה של פני אריה דבריאה כשאגת האריה בלי דעת כו' ועמ"ש בד"ה אתם נצבים לפי שאהבתו נמשך רק מההתבוננות מלכותך מלכות כל העולמים. ונק' אחרי ה' ילכו כאריה ישאג. וכעד"ז המלאכים הנק' נוני ימא הם ג"כ רק במדרגת חי שאינו מדבר כי הים הוא ג"כ עולם הבריאה כנ"ל ועיקר בחי' מדבר זהו אדם דאצילות. וזהו שנק' אלמים שאינן בבחי' מדבר כ"א כאריה ישאג שור גועה כו' כאיל תערוג כו' וכן נוני ימא. וזהו ע"ד שארז"ל ע"פ מי כמוך באלים מי כמוך באלמים. והיינו שכאשר אין דבור העליון דאדם דאצילות בחי' ועד דמות הכסא דמות כמראה אדם. כשאין הדבור בגלוי נק' כביכול אלם. ובמא"א אות א' ספ"ב אלם היינו זו"נ בהסתלקות המוחין הפנימי' שלהם כו' ונשארים בלא דבור כו' ועל הרוב זה אלם בחי' עבור עכ"ל ופי' עבור מבואר בת"א פ' וארא בד"ה וארא אל אברהם וז"ל והנה בחי' עיבור דהיינו בזמן הגלות מצרים סליק קודב"ה לעילא לעילא כו' אינו נראה יחודו ית' בהתגלות ונראה כאלו העולם הוא דבר ויש בפני עצמו עכ"ל. לכן נק' בחי' זו אלם. שאין הדבור העליון מאיר בגילוי. ועמ"ש בלק"ת פ' צו ד"ט ע"ב בד"ה והי' אור הלבנה שע"ז אומרים מהרה ישמע כו' קול חתן וקול כלה. וכשנמשך ההשפעה ע"י ק"נ הנק' קול דממה דקה בחשאי זהו ענין נאלמתי דומיה החשיתי מטוב. וע' עוד מזה בד"ה אלה מסעי דרוש השני פ"א. ועד"ז יובן ענין שהמלאכים נק' אלמים. ובלק"ת ס"פ פינחס בד"ה קדש דע"ט ע"ג פירש הבו לה' בני אלים הם המלאכים דעשי' שנק' אלמים ומקבלים מאותיות אלם משם אלקים ובחי' י"ה דאלקים אינו מאיר בהם שהם המוחין חו"ב ע"כ הם בחי' אלמים. והמלאכים הנק' בני אלהים הם נמשכים מהדבור העליון כו'. ומכ"ז יובן ענין הדיורים אלמים שהם ע"ד המלאכים הנק' בני אלים. והיו משכימין ושואלים בשלומו של מלך כמ"ש ברן יחד כל כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים:

אמר המלך אלו היו פקחין עאכ"ו. הושיב בה דיורים פקחים. ר"ל בחי' יקוו המים כו' ותראה היבשה כו'. ונאמר נעשה אדם בצלמנו חביב אדם שנברא בצלם בחי' מדבר ששרשו מאדם דאצילות ע"כ נקראו פקחין ולא אלמים כמלאכים דבי"ע וכמ"ש בעה"ק שהנשמות שרשם גבוהים מהמלאכים. עמדו והחזיקו בפלטין. כי לפי שהם בעלי בחירה וע"י עה"ד שנאמר ונפקחו עיניכם נעשה הפקחות שבהם ע"ד עה"ד טו"ר וע"כ החזיקו בפלטין ונעשו יש ודבר נפרד לגמרי וענין החזיקו י"ל ע"ד שאמר המין מפלגך ולעילא כו' כמ"ש בלק"ת בד"ה ששים המה מלכות דרוש הראשון. א"נ ע"ד שאמרו המרגלים כי חזק הוא ממנו וארז"ל שאמרו כביכול אפילו בעה"ב אינו יכול להוציא כליו משם. ור"ל שאמרו שהם יניקתם ממקום גבוה היינו מבחי' כמה ארך אפים לפניו דקמיה כחשיכה כאורה כמ"ש בד"ה ויהי בשלח פרעה ובד"ה ויאבק איש עמו. והיינו לפי שנפלו בשבה"כ מעולם התהו שלמעלה מעולם התיקון וזהו ענין לפני מלך מלך לבני ישראל. וע"כ אפילו בעה"ב ז"א דאצילות דתיקון שנק' בעה"ב. היינו ענין שהפלטין הם של מלך כנ"ל ומלך במשפט יעמיד ארץ ע"י חו"ג כו'. וע"ד התומ"צ והם אמרו שא"י להוציא כליו משם לפי שהכלים הם משבה"כ דתהו והרי יונקים מבחי' שלמעלה מז"א דאצילות דהיינו מארך אפים שהוא אריך אנפין והפרידו בין א"א לז"א וכמ"ש הרמ"ז בפ' שלח דקצ"ח ע"ב שאמרו כי אין השגחת א"א בעצמה שולטת עליהם כ"א דרך ז"א דוקא וזהו ע"ד על השמים כבודו. והשמים שולטים על הארץ ע"ש. ור"ל דא"כ הם היונקים מא"א עצמו אף שהוא ע"י שבה"כ כיון שעכ"פ יניקתם מא"א דקמי' כחשיכה כאורה ולמעלה מהצמצום. לכן בעה"ב ז"א שהוא ע"י צמצום יו"ד כו' א"י להוציא כליו משם. ועד"ז החזיקו אלו בפלטין ואמרו אין אלו פלטין של מלך ז"א

שמז

דאצילות שהוא המדות דאצילות לך ה' הגדולה והגבורה כו' שבהם ועל ידם ממ"ה בא"ס ב"ה מנהיג עולמו כ"א כפרו בהשגחה ואמרו דלא איכפת ליה כלל משום שנמשך השפע מבחי' דקמי' כחשיכה כאורה. וזהו עון פלילי. כי באמת א"א וז"א כולא חד ממש. וזהו ע"ד שארז"ל במד"ר פ' שמות פ' ג' שמי אתה מבקש לידע לפי מעשי אני נקרא כשאני דן את הבריות אני נק' אלקים כו' וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא הוי' כו' עכ"ל. וכך א"א נקרא הוי' לגבי ז"א שנקרא אלקים והכל רק שמותיו ית' שכשמאיר בבחי' ורב חסד נק' א"א וכשמאיר בבחי' חסד וגבורה נק' ז"א. ועיקר בעה"ב היא מהותו ועצמותו ית' ובחי' מדת א"א ומדת ז"א הם שמותיו ולבושיו לבושיה כתלג חיור כו':

אמר הקב"ה יפנו אלו וכמ"ש מזה ע"פ יקוו המים. ואח"כ ע"י נח והתיבה נתקיים העולם. כי תיקן חטא עה"ד. ואז יהיו פקחים ממש. וע"י האבות שתיקנו חטא עה"ד ואברהם הקנהו להקב"ה השמים והארץ. ושהפלטים הם פלטין של ממ"ה הקב"ה. וידו חזקה דוקא ולא כאלו שהחזיקו בפלטין. כ"א כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ. וכתיב ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ כו' כי בחוזק יד הוציאך. וא"כ י"ל שהקנהו להקב"ה שמים וארץ בקנין חזקה ובכסף ע"י אהבה ובשטר ע"י אותיות התורה ועמ"ש בדרוש חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו כו':

שייך לדרוש יקוו המים. התיבה מחזיק הנשמות דאל"כ הי' שביר' הנפילים כמו מפני ארי' נפל ונעשה חי' טמאה וחוזק זה ע"י הכלים כמו כלים דתיקון תיבה. נר"נ עיגולים נפש בחי' תחתונה שבנר"נ ח"י. מעלת תורה ב' הבחי' דעגולים ויושר. ודברי אשר שמתי בפיך. אלה הדברים אשר דבר משה גבוה מכבד פה. עגולי' מוקף זמ"ז ביטול כמו בעת שטרוד במחשבה המדות נכללים שם ובטלים. וע' בדרוש התכללות והתלבשות שז"ס המילויים. עמ"ש ע"פ יקוו המים. ומ"ש ע"פ לרוקע הארץ על המים. תלים קל"ו ב'. כנוע* עצי יער מפני רוח ישעי' ז' ב' פירש"י קול אילני סרק נשמע יותר מקול אילניפרי כדאיתא בבראשית רבה עכ"ל. ואפ"ל אילן ששרשיו מועטין והרוח בא כו' יער כרמלו ישעי' ל"ז כ"ד פרש"י טוב שבחו וכובד חזקו סי' מ"ד כ"ג יער וכל עץ בו: