צח

שנד

א מזמור כו' שיר חדש וכו'. כי הארון שהי' אצל פלשתים הוא בחי' גלות השכינה בחי' מל' שמתלבשת בע' שרים והוא ג"כ מיעוט הלבנה וכששלחו הארון לבית שמש ע"י הפרות הוא עלי' המל' מבי"ע לאצי' להתייחד עם ז"א הנק' שמש. ובית שמש י"ל היכל ק"ק או יחודה בהיכלות דאצי' ממש. והעלי' ע"י הפרות היינו בחי' חיות המרכבה נושאות את הכסא. ונק' י"ב בקר שהים עומד עליהם. וגם פרות הטובות דפרעה. וגם כענין רבקה של שלש בקר או של ד' המבואר במ"א. אך הנה אע"פ שהחיות נושאות מ"מ הם ג"כ מנושאות כדפי' במ"א ע"פ אז ישיר כו' אגוסטוס יושב כו' וכענין ארון נושאין נשא. וזה הי' בגשמיות שהוגבהו הפרות גשמיות שיוכלו לומר שירה כמ"כ הגבהת חיות מרכבה ליכלל מבריאה לאצי' ע"י המלכות שלכך נק' עולת תמיד כד איהי סלקא כולהון סלקין בגינה. וז"ש שיר חדש והוא נפלאות. כמו הפלא מצפור המדברת כו' כך הפלא שהפרות הנ"ל יהיו בבחי' מדבר כו'. ור' חייא פי' בעומק יותר ענין שיר חדש (עי' כ"ז בזח"א קכ"ג ס"א וע"ב ובח"ב קל"ז סע"ב וקל"ח א'). דנה כתי' אין כל חדש תחת השמש ור"ל כי הז"א הנק' שמש מקבל הארה חדשה מא"ס ב"ה שכל ההתחדשות הוא רק ממנו ית' וגלוי זה בחכמה כמ"ש והחכמה מאין תמצא. ומאיר במוחין דז"א. אבל תחת השמש אין עוד הארה חדשה כ"א מה שהמל' מקבלת מז"א עי"ז מהוה בי"ע. והגם שזה נראה ג"כ כמו התחדשות להיות התהוות חכמה דבריאה כו' מ"מ אין זה באמת חידוש ממש שהחכמה דבריאה היא מעין חכמה דאצילות אבל ההתחדשות אמיתי הוא מה שהשמש הנק' חכמה או ז"א מקבל מאין. ואע"פ שבגשמיות אנו רואים הארץ מגדלת צמחים והוא חידוש מאין ליש והארץ היא מל' דעשי' ותחת השמש ז"א דעשי' מ"מ אין זה החידוש בארץ כ"א ע"י השמש כמ"ש ממגד תבואות שמש וכו' ואין לך עשב שאין לו מזל וכו'. וכן חידוש אור הלבנה הנק'

שנה

מל' שמתחדש בכל חודש הרי חידוש זה נמשך ג"כ מאור השמש שמאיר בה כל חודש ולכן נאמר אין כל חדש תחת השמש. כי הכלל הוא עיקר התחדשות מאין ליש הוא להיות התהוות ח"ע מא"ס ב"ה שאינו בגדר חכמה אבל מחכמה ואילך אינו נק' מאין ליש רק השתלשלות וכו'. וז"ש המחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב היינו בזריחת השמש בכל יום ממקורו א"ס ב"ה כנ"ל. ולכן כותבי' בכתובה ואנא אפלח ואוקיר ואוזין וכו' כי הז"א מקבל ההמשכה ועל ידו ניזונית המל' הנק' נוק'. ולפ"ז ק' דמזמור זה שהוא שירות הפרות דבי"ע כשנושאי' ומעלי' את המל' מבי"ע לבית שמש והוא עלי' סיהרא לשמשא איך נק' שיר חדש והלא תחת השמש אין כל חדש והרי שיר זה הוא תחת השמש שהמל' עולה לבחי' בית שמש. אלא שע"ז מתרץ כי נפלאות עשה פי' הפלא הוא שאדרבה מבחי' מל' יומשך ההתחדשות ממש ויותר מבז"א עכשיו שהרי הז"א הוא מקבל הארה חדשה זו מהכתר כמ"ש והחכמה מאין תמצא משא"כ המל' לע"ל תהי' בבחי' כתר עד שממנה ממש יומשך נשמות חדשות ממש. וז"ס אחעט"ב עטרת דוקא. וז"ס דוד הגדיל וסוד עילוי הלבנה ותהי' המל' עצמה בחי' נפלאות. וז"ש מאת הוי' שהוא ז"א היתה זאת בחי' נוק' ומקבל מבחי' מל' שבחי' היא דהיינו המל' תהי' בחי' נפלאות בעינינו. וז"ס ואנכי אהי' לך למשנה כי ב"ן יהי' במדרגת ס"ג וא"כ ש' מ"ה יהי' מקבל ממנו. דכמו שעכשיו מט"ט הוא בחי' משנה שמלביש לז"א ועל ידו ההנהגה ע"ד כי מרדכי משנה למלך. וזהו היש לך לדבר אל המלך או אל שר הצבא. וכן ענין אבימלך ופיכל שהוא ז"א ומל' הנק' פי דבי' כל כו'. כמ"כ לע"ל יהי' בחי' עולם התיקון לגבי עולם התהו בחי' משנה למלך וכו'. וזהו שהפרות דוקא אמרו שיר חדש היינו ע"י בירור ב"ן שהוא נה"ב ויתעלה בס"ג אז יומשך שיר חדש. והיינו גלוי בחי' שלמעלה מהשבירה ותיקון. ויש שירה חדשה ושיר חדש דו"נ ע' בפי' המלות בסדור ע"פ שירו להוי' שיר חדש וכו' ומ"ש בדרוש ל"ג בעומר. ולפי שאז יהי' עד דוד הגדיל עד שיהונתן יהי' למשנה לכן יהי' שיר הנ"ל שיר חדש שהוא בחי' משפיע כו'. וזהו הנני עושה חדשה בארץ נקבה תסובב גבר שלא תצטרך לקבל מהז"א כמו עכשיו מה שהארץ מוציאה מאין ליש הוא רק ע"י השמש אבל לע"ל והי' אור הלבנה כו':

והנה פי' אין כל חדש י"ל עוד בעומק. דהנה בפע"ח שער הלולב פי' מכל מלמדי השכלתי שדהע"ה שהוא מל' מקבל מבחיק יסוד הנק' כל והוא מלמדי וממנו השכלתי. וע"ז נאמר אין כל חדש כי עיקר ההתחדשות הוא מה שנמשך מיסוד דעתיק לאצי' שע"ז נאמר המחדש בטובו בטובו דוקא דהיינו יסוד דע"י אבל יסוד ז"א שהוא בחי' תחת השמש ע"ז נאמר אין כל חדש. זולת מה שקבל ממוחי' דאו"א ומע"י הוא משפיע למל' שהיא מקבלת ממנו בסוד מכל מלמדי השכלתי. וזהו ויתרון ארץ בכל היא שהיתרון וכח של הארץ נמשך לה מבחי' כל הנ"ל. וע"כ נק' כלה שמקבלת מכל. אבל לע"ל שיהי' מהמל' המשכת נשמות חדשות ע"כ מדרגת יסוד דמל' לע"ל יהי' יותר ממדרגת יסוד ז"א עכשיו להיות ממנה נמשך שיר חדש משא"כ בז"א אין כל חדש. וזהו מ"ש בשמחה ובטוב לבב מרוב כל פי' יותר מבחי' כל שאין כל חדש אבל ע"י העבודה וקיום מצות המלך יהי' שיר חדש וכו' נפלאות עשה כו'. וזהו ג"כ פי' ויתרון ארץ בבל היא ר"ל שיש לה יתרון על בחי' כל להיות אחע"ב וכמ"ש כיתרון האור מן החשך אור הוא בחי' שמש בחי' יום. וחשך בחי' מל' ויתרון האור הוא ע"י החשך בירור נה"ב כו'. וזהו שהכל ברא לכבודו פי' המל' נק' כבוד ולכן מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול כי על עיקר המלוכה הוא ביטול היש וחיצוניות כו'. ועיין בסידור בהערה לתיקון חצות כו'. והכל הוא יסוד כמ"ש כי כל בשמים ובארץ. מכל מלמדי וכו'.

שנו

והרי עכשיו המל' היא טפלה לו כנ"ל אבל באמת ברא הוא ית' בחי' הכל הנ"ל בשביל כבודו כו' וזהו בחי' ארץ קדמה כו' במחשבה. ובסוף מעשה כנ"ל. וזהו כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתין וכו' וכן טוב יצר כבוד לשמו ומביא גואל למען שמו. וכנודע ג"כ מענין יוסף ויהודה המבואר במ"א ע"פ ויגש וכו'. וכל זה לע"ל אבל עכשיו המל' מקבלת מז"א וזהו הושיעה לו ימינו לההוא דרגא כו':

וי"ל שירת הפרות כענין כיצד מרקדין לפני הכלה: (ע"כ נמצא)

ג זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו. במד"ר ויצא ר"פ ע"ג ע"פ ויזכור אלקים את רחל. מפרש לבית ישראל היא רחל שנאמר רחל אשת יעקב. משא"כ בלאה וכ"ש בזלפה ובלהה לא נאמר כן. וז"ל זכר חסדו זה אברהם. שנאמר חסד לאברהם. ופי' זכר חסדו י"ל כי לאו מכא"מ איהו כלל. ע"כ שייך לשון זכירה על המדות וכמ"ש במ"א שאפילו המדות עליונות יג"מ הרחמים נמשכים רק מבחי' שערות וכמשל השערה שאינו נוגע אל העצמיות כו' ולהיות שאינו ערוך לגבי העצמיות ממש שייך ע"ז לשון זכירה שהזכיר הוא שייך על דבר המרוחק ממנו שאפשר שיהי' שייך עליו שכחה. ולהיות כי גם אצילות הוא כטפה מים אוקיינוס לגבי עצמות המאציל. לכן עד"מ הוא נחשב כמו דבר שיכול להיות עליו שכחה. ולכן צריך לעוררו לזכור עליהם דהיינו להעלותם במחשבה הקדושה של עצמות המאציל. וזהו ענין ר"ה שנק' יום הזכרון וזהו יעלה ויבא כו' זכרוננו ופקדוננו (הם זו"נ דאצילות עיין זהר ויצא דקנ"ט ע"ב ע"פ ויזכור אלקים את רחל) וזכרון אבותינו שהם חג"ת דאצילות כו' ע"ש וכמ"ש מזה בסידור שער ר"ה סד"ה אד' שפתי תפתח. ובלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון ספ"ג. ובד"ה אתם נצבים ספ"ג. ובד"ה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ספ"ב. ועוד יובן זה עדמ"ש בת"א בד"ה וארא אל אברהם בענין סליק לעילא לעילא ושם אין העולמות תופסים מקום. וכשנמשך הגלוי במדות שבהם ועל ידם התנהגות העולמות נק' וארא אל אברהם. וזהו בהבראם באברהם. וזהו זכר חסדו זה אברהם. ולכן ארז"ל ע"פ באחד לחדש השביעי באחד זה אברהם שנאמר אחד היה אברהם. ויש לפרש כמ"ש בד"ה וארא אל אברהם הנ"ל בענין ההפרש בין בחי' יחיד לבחי' אחד. אשר יחיד זהו מצד מהותו ועצמותו. ובחי' אחד זהו מצד התגלות אורו ואלהותו בעולמות כי אחד היינו שהוא ית' אחד בז' רקיעים והארץ וד' רוחות העולם כו'. וזהו באחד זה אברהם והיינו לחדש השביעי שנקרא יום הזכרון שיהי' זכר חסדו כו' וכמארז"ל ע"פ זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה דקאי על ר"ה שבו נברא אדה"ר ונאמר כי ביום אכלך ממנו כו' והחסד י' שנתן לו יום שלו כביכול שהוא אלף שנה. במד"ר פ' מסעי גבי ערי מקלט. וע' זהר בשלח דמ"ז א' בפירוש ויזכור ימי עולם:

קיצור. פי' זכר חסדו. הזכירה על דבר הרחוק. כי לאו בכא"מ איהו כלל. יום הזכרון לזכור זכרונינו ז"א ופקדונינו נוק'. וע"ד וארא אל אברהם ההמשכה מבחי' יחיד במדות והוא נק' אחד אחד הי' אברהם והיינו באחד לחדש השביעי:

(ב) עוי"ל פי' זכר חסדו עדמ"ש בפי' וזכרתם את כל מצות ה' שתעשו אותם זכרים המשפיעים גילוי החכמה ובחי' הביטול להיות למטה ביטול היש כו' והמשכ' זו היא טפת חכמה עילאה כמו טפה ממוח האב שצריך להיות נמשך דרך הרמ"ח אברים. שהם רמ"ח מ"ע. וזהו ענין ר"ה ג"כ המשכת הביטול למטה כמ"ש בד"ה תקעו בחדש. דרוש השני רפ"ג. וזהו זכר חסדו שיהי' החסד בחי' זכר ומשפיע המשכת

שנז

החכמה והביטול למטה. וזהו חסד לאברהם. כי אברהם גימט' רמ"ח היינו רמ"ח אברים שכולם נמשכים אחר הימין. וגם כמ"ש בת"א ס"פ ויצא סד"ה וישכם לבן בבוקר. וז"ל והנה בחי' לבן דקדושה שם הוא מקור הרחמים העליונים מה שלמעלה מעלה מסדר השתלשלות ואתערותא דיליא בבקר דאברהם בחי' חסד שיתלבש בחסד בבקר. ועמ"ש בפי' הוי' יחתו מריביו המשכת חסד עילאה ורב חסד שיתלבש בחסד דז"א. וזהו זכר חסדו. ובמ"א נתבאר כי מדת חסד עצמה נק' גדולה. וכשאור א"ס מתלבש במדה זו נק' הגדול. וגדולה לשון נקבה שהמדה היא הכלי שמקבל מהאור המלובש בה ובהמשכת האור בהכלי נק' הגדול ל' דכר. וזהו זכר חסדו:

קיצור. גם פי' זכר חסדו. שיהי' זכר ומשפיע המשכת החכ' והביטול למטה כמו וזכרתם את כל מצות ה'. גם ע"ד וישכם לבן לובן העליון ורב חסד שיהי' מאיר בבקר דאברהם ועי"ז ה' יחתו מריביו. וגם ע"ד הגדולה. הגדול:

ואמונתו. מפרש במד"ר ויצא שם. זה יעקב שנאמר תתן אמת ליעקב וא"כ פי' זכר חסדו ואמונתו זהו ע"ד תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם. וענין תתן אמת פי' בלק"ת בד"ה ביום השמע"צ שמאלו תחת לראשי ע"ד כי אל דעות. וזהו ע"ד לעשות הישר סד"ה כי תשמע בקול. וגם אמת זהו עתיקא עיין ביאור אלה מסעי. דרוש השלישי. ולפ"ז פי' ואמונתו שיקיים הבטחתו ואמתתו. ובפרש"י פ' וארא בפי' ושמי הוי' כו' לא נכרתי במדת אמיתות שלי שעלי' נק' שמי ה' נאמן לאמת דברי שהרי הבטחתי ולא קיימתי עכ"ל. והיינו כמ"ש ההוא אמר ולא יעשה כו' כי לא איש אל ויכזב כו' הכזב אינו שקר אלא שנפסק השפע, ע"ד הנהרות המכזבים פ"ח דפרה. ולכן אמרה השונמית לאלישע אל תכזב בשפחתיך כמ"ש בזהר ר"פ בשלח ובפי' הרמ"ז שם. ולכן עיקר האמת נמשך מעתיקא שעז"נ כי לא אדם הוא להנחם כדפי' בת"א פ' יתרו בביאור ע"פ זכור ושמור שזהו ההפרש בין מלוכת שאול שהיה לה הפסק ובין מלוכת דוד. ומזה יובן ענין ושמי הוי'. מדת אמיתת שלי. כי אני הוי' לא שניתי. וזהו ואמונתו תתן אמת ליעקב כו'. ועמ"ש בלק"ת ס"פ קרח בפי' ויגמול שקדים כשההמשכה בא מבחי' חסד דע"ק באה במהירות בלי עיכובים כו':

ו בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. פ"ג דר"ה כ"ז א'. ס"ח סי' תתש"ס. ילקוט.

(א) ז"ל ס"ח שם כשהיו ישראל מתגברין בקול שופר ובחצוצרות היו ברקים יוצאין מן הארון וקולות ושוברין למעלה שרי עכומ"ז (הג"ה אפ"ל שזהו ענין שברים ע"ד שבור זרוע רשע עכ"ה) ונופלים. אח"כ נופלים עמלקים ועכומ"ז למטה. וזהו שנאמר קול ה' שובר ארזים. וכתיב אשר כגובה ארזים גבהו ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת. ואשמיד פריו ממעל זה המלאך מזלם. ושרשיו מתחת אלו העמלקים ועכומ"ז כי אין לך דבר שלא יהי' מלאך ממונה עליו. ואפי' כל עשב ועשב שנאמר עשבא כתורין לך יטעמון לשון רבים כלומר כל מלאך הממונה על עשבו עכ"ל. ואפ"ל שזה מרומז בפסוק ויצא כברק חצו ואד' הוי' בשופר יתקע. וצ"ל מ"ט צ"ל בקול שופר ובחצוצרות. ולא כשתוקעין בשופר לבד בר"ה ובחצוצרות לבד בתעניות ור"ח:

ונעורר על דברי הה"מ נ"ע באו"ת פ' בהעלותך ע"פ עשה לך ב' חצוצרות כסף. וז"ל פי' חצי צורות* ע"ד על דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה (הג"ה עמ"ש בזה בתו"א ע"פ ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר עכ"ה) כי האדם הוא רק ד' מ' דבור מלכות. וכשמתדבק בהקב"ה שהוא אלופו של עולם

שנח

נקרא אדם (הג"ה ר"ל כי אדם פירושו א' דם עמ"ש בד"ה בשעה שהקדימו סעי' ב' כי גם בתורה נאמר זאת התורה אדם א' דם כו' ע"ש ובהביאור שם סעי' א' ענין שופך דם האדם באדם. ע' בלק"ת מהאריז"ל ע"פ זה בשם כנפי יונה ובכוונות עשר מכות. ע"י חטא אזי אינו אדם דקדושה כ"א אדם בליעל. במא"א א' ל"ב. או כקוף בפני אדם ע"ד שאמרו פ' בראשית עמ"ש ויולד בדמותו כצלמו שמקודם היו כקופין כו' ועמ"ש בד"ה ואהי' אצלו אמון סעי' א' ענין מ"ד ימי הספירה משש"פ עד שבועות הוא דם נעכר ונעשה חלב וא"כ שבועות נעשה אדם א' דם. וע' פע"ח שער ספירת העומר פ"ד מענין א' דם. ובמא"א ד' ט"ז. ויש להעיר עוד ממ"ש בלק"ת פינחס בד"ה קדש ישראל בענין לא תאכלו על הדם ובביכעל פערטיל דסמיליאן דס"ט ע"ב פי' כשהנפש היא עדיין על הדם ולא בתוכו שלא נתלבשה להיות א' בביטול הנפש התחתון. ור"ל הנה"ב שבדם היא הנפש התחתון ובק"ש באמרו בכל נפשך שמוסר הרצון הגשמי של נה"ב נעשה אדם א' דם. פי' שהאל"ף מתלבש בדם. אל"ף היינו הנה"א ע"ד מופלא סמוך לאיש ועמ"ש בד"ה מראיהם ומעשיהם בענין נוצר חסד לאלפים ובביאור ע"פ ויקרא דתקס"ז פי' אדמו"ר אדם ה"ע אל"ף דבור ומעשה שהם ג' בחי' בי"ע ולפי שז"א דאצילות יורד בבי"ע לברר בימי החול ע"כ נק' אדם משא"כ בהיותו באצילות הוא בחי' כי לא אדם הוא כו' ועמ"ש ע"פ כמים הפנים כו' לב האדם כו' ועמ"ש עוד מענין הדם שרומז לל"ת בד"ה אלה פקודי בענין הדפק ובהביאור שם שהדם מבינה והדפק מאבא וזהו א' דם ע"ד עכ"ה):

(ב) והקב"ה עשה כמה צמצומים (ע' בסש"ב ח"ב פ"ט בהג"ה) דרך כמה עולמות כדי שיהי' אחדות עם האדם שלא יכול לסבול את בהירתו (הג"ה ור"ל כי בא"ס נאמר כי לא אדם הוא וא"כ זה שיקרא כביכול אדם עד שיהי' אחדות עם האדם והיינו ע"י התלבשותו בע"ס ג' קוין ציור אדם עמ"ש בד"ה זכור ושמור ובד"ה טוב לחסות בה' מבטוח באדם ובענין ג' בחי' אדם היינו דרך כלל מודומ"ע א' ד' מ"ם. זהו ע"י צמצומים. ועמ"ש בד"ה אתם נצבים סעי' ה' גבי והוא ית' השפיל א"ע כו'. ועמ"ש בביאור כי כארץ תוציא צמחה בסופו בענין לעברך בברית. ומ"ש בענין הכרובים בד"ה מי יתנך עכ"ה). והאדם צריך לפרוש א"ע מכל הגשמיות (עמ"ש סד"ה ראשי המטות) עד שיעלה דרך כל העולמות (עמ"ש בד"ה האזינו בענין והרוח תשוב) ויהי' אחדות עם הקב"ה (שיהי' בבחי' למען חייך באג"ה ססי' ד' ובד"ה והקרבתם אשה עולה. כמו האדם עם חיות עצמו ממש. א"נ ע"ד מ"ש סד"ה ואשה כי תדור כמו אהבת האשה לאיש ברשפי אש שהם ג"כ תרי פלגי גופא) עד שיבוטל במציאות ואז יקרא אדם (עמ"ש בד"ה אדם כי יהי' בעור בשרו ובזח"ב צ"ד סע"ב). ועמ"ש בד"ה תקעו השני ס"ג והנה כו' צריך העליון לירד כו' והתחתון צריך לעלות כו' ע"ש). וזהו ועל דמות הכסא שהוא יתברך מכוסה שם (הג"ה בלקו"ת סוף שה"ש בביאור ע"פ כי כאשר השמים החדשי' פי' כי הפרסא שבין אצילות לבריאה הוא הנק' כסאי וז"ש כאן שהוא יתברך מכוסה שם כי הפרסא הוא עד"מ המשל שמכסה ומסתיר על השכל שבתוכו כנזכר בד"ה והבדילה הפרכת. ובביאור ויקרא תקס"ז פי' שלכן נק' בורא חשך שעולם הבריאה נק' חשך שאין אור א"ס מושג שם כמו באצילות והיינו מחמת הפרסא הנ"ל. והנה אין ערוך מדות דבי"ע לגבי מדות דאצילות כמש"ש בלק"ת ע"כ זה שיהי' נק' אדם הוא ע"י הפרסא הנ"ל ולכן על דמות הכסא דוקא דמות כמראה אדם. וע"ש פי' השמים כסאי שכסא הנ"ל נמשך מהכתר הנק' שמים והוא נמשך ע"י תשובה. ויש להעיר מזה לענין בכסא ליום חגינו דפי' בזח"ג שופטים ער"ה א' דסליקת לההוא אתר דאתמר ביה במכוסה ממך כו'

שנט

ושם פי' היינו כתר. וי"ל כסא היכל קדה"ק כו'. ואע"ג דענין ועל דמות הכסא לפי' הה"מ שייך לחצוצרות חצי צורות. וענין בכסא ליום חגינו נאמר שופר. מ"מ הרי בבהמ"ק הי' בר"ה ג"כ חצוצרות עכ"ה) ע"ד וענין ואש מתלקחת (הג"ה ענין הענן למעלה הוא ג"כ בחי' חשמל ופרגא הנ"ל כמ"ש במ"א ע"פ את קשתי נתתי בענן ומזה נמשך ואש הם השרפים דבריאה הנק' לאשי עכ"ה) וענן פי' מקודם החשכות שורה באדם שאינו יכול להתפלל בהתלהבות ואח"כ ואש מתלקחת שבא להתלהבות (הג"ה עיין בד"ה לכן אמור לבנ"י בפ' וארא בענן עיבור ולידה שיש בהמשות וזהו ענין וענן ואש. ועמ"ש סד"ה ויקרא בלק"ת ר"פ ויקרא בפי' ולא יכול משה לבוא כו' כי שכן עליו הענן עכ"ה). וזהו דמות הכסא שהוא יתברך מכוסה כמו מראה אדם כמו שנתעורר בו כך נתעורר אצלו יתברך אם נתעורר בצדיק אהבה נתעורר למעלה אהבה וכן בכל המדות (הג"ה עמ"ש בת"א בד"ה רני ושמחי בפי' ה' צלך שהוא כמו הצל שלך שכמו שהאדם מעורר בנפשו כך מתעורר אתעדל"ע למעלה וזהו ענין נר הוי' נשמת אדם שע"י נשמת אדם בחי' רצוא ושוב מתעורר נר וגילוי שם הוי' וע' בזח"ב תצוה קפ"ד בענין כמראה אבן ספיר דמות כסא שג"כ הפי' כנ"ל. ולהעיר מענין צדיק מושל ביראת אלקים וממ"ש ותגזר אומר ויקם ועזח"ב צ"ד סע"ב כנ"ל. ואפ"ל עוד היות ידוע ענין אורות וכלים שהאור מצד עצמו הוא בלי מה בלי מהות וע"י הכלי נעשה תואר ותמונה בהאור ואזי נק' אור החסד כו'. והנה כלים דאצילות נעשים אורות לבי"ע. א"כ כמו שאורות דאצילות נק' בלי מה לגבי הכלים עד"ז הכלים דאצילות נק' בלי מה לגבי בי"ע. והנה נש"י הנק' אדם בי"ע ע"כ הם עושים תמונה באור האצילות שבבי"ע להיות כפי הכלים שלהם ולכן אם נתעורר בצדיק אהבה שהוא כלים דבי"ע נתעורר למעלה כן באצילות שבבי"ע:

(ג) וזהו כשמביא א"ע בהזדככות גדול למעלה מכל העולמות (הג"ה ע"ד מי לי בשמים ג"ע העליון כו' וכענין שרפים עומדים ממעל לו עכ"ה) ויהי' אחדות עמו ית' (עמ"ש בד"ה שימני כחותם בענין כי עזה כמות אהבה כרישותא דנפשא מן גופא) כמו שהוא ית' אינו חושב רק את האדם (ע"ד מחשבתן של ישראל קדמה לכ"ד ותכלית הבריאה דירה בתחתונים וע' בד"ה כי אברהם לא ידענו שע"ס דאצילות לא הוצרך רק בשביל בי"ע) שכל מה שחושב אינו אלא בשביל האדם (ועמ"ש ע"פ רבות עשית כו' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו כו' ומ"ש ע"ז ברבות תולדות פס"ה גבי ויהי כי זקן יצחק כו' כמ"כ להיפך האדם לא יהי' לו שום רצון רק רצון הבורא ית' כמ"ש בסש"ב פמ"ט בענין כמים הפנים כו') ע"ד כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה כמ"ש כי זה כל האדם. וכל העולמות וכל המלאכים הם ברשותו והוא בהם כמלך בגדוד וכמ"ש דהע"ה וחסידך ירננו ואיתא בזהר ר"פ ויצא קמ"ח ב' לוייך ירננו מבע"ל. אך כמו שהוא רצה כך רצה הקב"ה ואפילו זווג האבות הוא תורה שלימה (עמ"ש בענין יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים שהוא מפני שהיו בביטול וזהו ענין וישתחוו) ואלו נחסר ויבא גם אל רחל. ויאהב יעקב את רחל. היה הספר תורה פסולה שהכניסו הקדוש ברוך הוא בהם ואורייתא וקודשיא בריך הוא חד. ואף על פי שהוא גשמיות גדולה נתענג הקדוש ב"ה בהם (והרמב"ם במ"נ ח"ג ביאר שכל עבודתם לא הי' רק להעמיד אומה שיקבלו אחדותו ואמונתו של הקב"ה ובזה א"ש מ"ש ואלו נחסר ויבא גם כו'). וזהו שתי חצוצרות כסף כי האדם הוא חצי צורה שהוא רק דם (היינו שהוא עד"מ כמו הכלי להאור שהכלי בלא האור אינו כלום ל' חצי צורה כי באדם נאמר וייצר כו' יוצרך ישראל וכן הגם כי הדם הוא הנפש זהו רק עד"מ נפש החיונית שהיא לי לבד להשכל ונפש המדברת.

שס

כן בי"ע בכלל נק' רק נפש. ואף בי"ע דכללות א"ק נק' בריאה). ואל"ף לבד כביכול ג"כ אינו צורה שלימה (עמ"ש בד"ה אני ישנה בפי' כאלו עשאוני שעשיית הכלים דע"ס זהו כאלו עשאוני ממש כי עי"ז נעשה התגלות שלימותו כו') וכשיתדבקו יחד נעשו צורה שלימה (ע"ד זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם וע' זח"ג ד"ז ע"ב שכ' מהו אחד כו' אח ז"א ד' מל' אז דוקא הם אחד משא"כ בלא נוק' פלג גופא אקרי. י"ל שזה שיהי' גילוי אחדותו למטה היינו ע"י המל'. וזהו אשתו כגופו דמיא שהיא לגבי הדכר ז"א כגוף לנשמה. וזהו ענין אוצר ששמו גוף. וע' זח"א ויחי דרמ"ה סע"א. וגם כמ"ש ברע"מ ס"פ פינחס דרנ"ז ע"ב קדם דברא עלמא למאן אתקרי רחום וחנון כו' ושרש חיבור זה היינו כריתת ברית ב' חצאין ב' כתרים ע"י וא"א כמ"ש בענין לעברך בבריך וזהו ג"כ ענין תאומתי כשני תאומים ולכן בכל צרתם לו צר). והנה שתי חצוצרות הם נו"ה כי נו"ה הם ב' פלגי גופא ולכן שניהם שם א' צבאות וזהו ענין משה ואהרן נו"ה דאבא ועמ"ש ע"פ ויצום כו' ועיין בפרד"ס שער מהות והנהגה פכ"ד שביאר הא דנו"ה הם תרי פלגי גופא כי שניהם עושים פעולה א' לענין היחוד שהם ב' ביעים המבשלים הזרע. ובאג"ה סי' ט"ו נתבאר ענינם שבהם ועל ידם ההשפעה גם איהו בנצח ואיהי בהוד לכן הם שתי חצי צורות העלאת מ"נ והמשכת מ"ד. עיין מזה בביאור דמחר חדש:

(ד) ויש להעיר שלכן בארון הי' חצי אה וכן בשאר כלי המקדש וביו"ט חלקהו חציו לה' וחציו לכם. וזהו ג"כ ענין תמים תהיה עם הוי' אלקיך. י"ל פי' תמים כו' עם כו' היינו שיתדבקו יחד אז הוא אדם צורה שלימה תמים. משא"כ האדם בפ"ע אינו תמים רק חצי צורה כנ"ל. והנה ארז"ל בקהלת רבה ס"פ אין אדם שליט ברוח כבוד גדול חלק הקב"ה למשה שאמר לו עשה לך שתי חצוצרות כסף ולא ליהושע כי משה נק' איש האלקים וארז"ל מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלקים ברבות פ' הברכה והיינו כי חצר הכבד המפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון זהו ענין יהי רקיע כו' מבדיל כו' לכן מה שנק' משה איש ע"ד אשרי איש ירא את ה' זהו רק למטה מהפרסא אבל מהפרסא ולמעלה אינו איש כלל כ"א אלקים. וכן למעלה בז"א שם מלובש יסוד אימא שבו התגלות עתיק כו'. א"כ עכ"פ הי' ודאי בחי' ב' חצי צורות מאחר שגם בו ממש מחציו ולמעלה כו'. ולכן ארז"ל ע"פ אדם אחד מאלף מצאתי זה משה שבא לאלף דור. ברבות ויקרא פרשה ב'. כי כשהוא בבחי' ב' חצי צורות אז הוא דוקא אדם א' דם שאלופו של עולם מלובש בו וזהו ענין מחציו ולמעלה אלקים והיינו לפי שהי' ונחנו מ"ה וזהו משה נתנבא בזה אסה"מ היינו יחוד זו"נ שמשא בסיהרא והיינו ג"כ ב' חצי צורות. וזהו עשה לך דוקא שתי חצוצרות. משא"כ ביהושע שהי' כפני לבנה ולא זכה לגילוי אסה"מ אין כאן גילוי חיבור ב' חצאי צורה ממש. שהוא כשז"א מאיר במל' והיו לאחדים ממש וכענין מ"ש ע"פ ונקבצו בני יהודה ובני ישראל. יחדיו שהם זו"נ ושמו להם ראש אחד כתר א' לשניהן אלא זכה רק לגלוי המל' בחי' לבנה. וע' תוספת פ"ג דמנחות דכ"ח א' לתירוץ א' רק חצוצרות דמשה הי' של כסף אבל על השיר היו תוקעין בחצוצרות מקרני בהמה וכ"מ ס"פ במה מדליקין דל"ו ע"א וע' בתויו"ט סוף מסכת קנים מ"ש מהתוספת דזבחים דס"ח ע"א. ועיין בתוס' פ"ג דעכומ"ז דף מ"ז סע"א מזה. ואפ"ל כי של משה דוקא הי' מכסף כי כסף מורה על האהבה והתשוקה כמ"ש הה"מ ז"ל כאן. כסף לשון תאוה שתהא אתה מתאוה להקב"ה והקב"ה יאהב אותך. עד"מ האב שאוהב את הבן והבן אוהב את האב שהם גוף א' שיש להם געגועים זע"ז. וכ"א בעצמו אינו בשלימות ואינו רק חצי צורה. ושניהם ביחד הוי צורה שלימה והנמשל מובן עכ"ל. וזהו במשה דוקא משא"כ בשאר נביאים. ואפ"ל דחצוצרות כסף הם זו"נ דאצילות ושאר חצוצרות

שסא

מקרני בהמה הם בזו"נ דבי"ע א"נ חצוצרות כסף נו"ה דאבא כמ"ש במא"א ח' נ'. וחצוצרות דקרני בהמה הם בנו"ה דזו"נ כו'. ובמל"מ פ"ג בה' כלי המקדש דין ה' תעלה דהרמב"ם ס"ל כאותו תירוץ שבתוס' דחצוצרות של כהנים היו משל כסף ושל לוים מקרני בהמה והיינו כי כהנים הם חסד וזהו ע"ד וחסידיך ירננו שבזהר ר"פ ויצא שהוא למעלה מבחי' שיר הלוים כמ"ש במ"א. ועמ"ש לקמן תחלת אות ו':

(ה) ובכ"ז יובן מ"ש וכי תבאו מלחמה בארצכם כו' והרעותם בחצוצרות ונזכרתם כו' כי ע"י החצוצרות שכביכול הם ב' חצאי צורות. א"כ בכל צרתם לו צר ממש קרי וכתיב לו בוא"ו ולא באל"ף ופי' בזח"א ס"פ וירא דק"כ ע"ב דפי' לו בוא"ו היינו ז"א דאצילות שהוא עמהם בצרה ממש כי ע"כ אין גילוי האור בז"א בשלימות שאל"כ לא הי' האויב יכול להעיק לישראל המושרשים בז"א הנק' ישראל ולכן לו צר ממש. וע' בזח"ג פ' אחרי דע"ז ב'. אך לא באל"ף היינו ע"ק שהוא סוכ"ע ששם אין שייך זה כי אני הוי' לא שניתי. ועכ"ז גם לא צר שמגיע עד שם. וכמ"ש במדרש תלים ע"פ יענך ה' ביום צרה הובא בילקוט שם משל לאשה עוברה שהי' לה כעס עם אמה כו' ע"ש. ואפ"ל דהיינו ע"י שהם חצי צורות א' דם הרי אלופו של עולם בחי' אלף פלא נמשך ומתלבש בבחי' דם האדם והיינו כי בפנימיות ז"א מלובש ע"ק ממש. וזהו ענין ונזכרתם לפני ה' אלקיכם. לפני דוקא בבחי' פנימיות ז"א שהוא ע"ק. ועי"ז ונושעתם מאויביכם. רבות באיכה נ"ב א' זח"ב ויקהל קצ"ו ב'. בחיי קע"א א'. אמרו ברבות שם אלו זכיתם הייתם קורים ונזכרתם לפני ה' אלקיכם ועכשיו שלא זכיתם אתם קורים זכרה ירושלים ימי עניה. כי זה שהיו ב' חצאי צורות עיקר בחי' זו ע"י בהמ"ק שהי' בחי' ושכנתי בתוכם ממש. וכן והתהלכתי בתוככם ממש ע"ד אדם א' אלופו של עולם נמשך ומתלבש למטה וגם אז לו בוא"ו ולא באל"ף שע"י לו בוא"ו ז"א ממשיכים לא באל"ף כי וא"ו יש במילוי שלו אל"ף שהוא אור ע"ק המלובש בז"א. ע"כ ונזכרתם לפני כו'. אבל עכשיו קוב"ה ז"א סליק לעילא לבחי' האל"ף אשר שם אין מגיע בעצם בחי' צר אני הוי' לא שניתי וכחשיכה כאורה שממית בידים תתפס כו'. ע' זח"ג פ' אחרי דף ע"ד סע"ב בפי' אוי. ע"כ אתם קורים זכרה ירושלים ימי כו'. ועמ"ש ע"פ למען תזכרו ועשיתם מענין הזכרון למטה ועי"ז ונזכרתם כו'. והש"ך פי' וכי תבאו מלחמה רמז כאן על כל צרה שלא תבא על הצבור שיתענו ויריעו בחצוצרות וע' במג"א רסי' תקע"ו כמו שאמר במשנה ובתעניות כו' וחצוצרות מאריכות ר"ל שהם ממשיכים מא"א להיות ארך אפים כו'. על הצר הצורר הוא סמא"ל שמקטרג עליכם תמיד. ועמ"ש בלק"ת בד"ה ואל אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם כו'. והרעותם כתיב בזה תעשו לו רעה שיסתלק מעליכם. ונושעתם ולא אמר ותושעו אלא ע"ד והי' טרם יקראו ואני אענה. עיין רבות בשלח פכ"א ע"פ מה תצעק אלי. והיינו מאחר שהם ב' חצי צורות א"כ לו צר אפילו עד אל"ף א"כ ממילא טרם יקראו ואני אענה. וזהו ונושעתם והיינו מאויביכם. וכ' הש"ך מאיביכם חסר וא"ו לרמוז לאויב הגדול ס"מ הנ"ל. ועמ"ש ע"פ ואיבה אשית כו'. ועמ"ש ע"פ ויאבק איש בענין אם תגביה כנשר משם אורידך. של"ה במסכת שבועות קפ"ח א' בד"ה השלישי מחר. במסכת תענית דף ר' ע"ב הביא לשון הרמב"ם ריש הל' תענית מ"ע לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שלא תבא כו' ומד"ס להתענות כו' עכ"ל. ופי' השל"ה שהתענית בכלל והרעותם. ואפ"ל כי עי"ז שמתענה דומה יותר לבחי' חצוצרות חצי צורות שמתבטל מרצונות הגשמים אכילה ושתיה כו' כ"א רצונו לעשות רצון העליון ע"ד בטל רצונך מפני רצונו כו'. בפ' בהעלותך שנ"א א' ועל ענין התעוררות ביטול הקליפה כחות הטומאה בא פ' החצוצרות ועניני התקיעה כו' ומרומז

שסב

היצה"ר ג"כ בפסוק הצר הצורר וע"ז בא הרמז וכי תבאו מלחמה דהל"ל וכי תבוא אלא כו' פעמים זה גובר כו' נמצא שניהם לוחמים עכ"ד:

(ו) וביום שמחתכם כו' ותקעתם בחצוצרות כו' והי' לכם לזכרון. בספר החינוך סי' שפ"ד הביא מהש"ס ספ"ג דר"ה דכ"ט ע"א שהכהנים תוקעים בחצוצרות בכל יום כמש"ש והני כהני כו' ושכ"ה במשנה סוף תמיד ושני כהנים כו' ושתי חצוצרות בידם. וכ"ה ג"כ במשנה פ"ה דסוכה נ"א ב' ועמדו שני כהנים כו' ושתי חצוצרות בידם כו'. אבל ראיתי לרמב"ם כו' יעו"ש. סוכה ה' נ"ה א'. נ"ד א'. ר"ה ג' כ"ט א'. ד' ל"ב א'. זבחים ה' נ"ח א'. ערכין א' ג' א' פ"ב י"ג ב'. ר"ה ג' כ"ט א' כנ"ל. ד' ל"ב א'. והי' לכם לזכרון לפני אלקיכם שאין ת"ל אני ה' אלקיכם (הוא לשון אני אדון לכם) ומת"ל אני ה' אלקיכם זה בנה אב לכל מקום שנא' בו זכרונות יהי' מלכיות עמהם. מבואר שע"י חצוצרות נמשך זכרונות ומלכיות. והיינו כי זכרונות הוא ז"א שנק' זכר חסדו ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה יתקע בשו"ג סוף אות ב'. ומלכיות הוא מל'. וזהו ענין שע"י חצוצרות נמשך בחי' לזכרון לפני כו' ולהיות אני כו' אדון לכם. והיינו בחי' ב' חצי צורות זו"נ. אבל ע"י שופר נמשך עוד שופרות שהוא בינה שלמעלה מזו"נ כי ממנה שרש ההתהוות בחי' אדם שהוא ז"א. פ"ה דסוכה נ"א ב' ועמדו שני כהנים כו' ושתי חצוצרות בידם כו' ובמשנה דנ"ג ב' אין פוחתין כו' שלש לשער העליון משמע הכל הכהנים תוקעין וכן פרש"י שם ותוקעים הכהנים בחצוצרות כו' ומ"מ שם דנ"א ב' במשנה שגם הלוים תוקעים בחצוצרות כמ"ש והלוים בכנורות ונבלים ובחצוצרות כו' שם נ"ד א' נ"ה א' אם תוקעין על כל מוסף ומוסף יום שיש בו שני קדושות כגון שבת ויו"ט כו'. פ"ב דערכין י"ג סע"א בתוס' דדוקא כהנים מחצרים בחצוצרות. וכ"ה בגמ' שם ע"ב מקראי. בד"ה והכהנים מחצרים בחצוצרות י"ל לשון חצוצרות שייך ללשון חצר. ואפשר שתי חצוצרות כנגד חצר החיצונה שהוא מלכיות המשכת חיות העולמות וחצר הפנימית הפונה קדים זהו ענין זכרונות כנזכר ענינם בד"ה וארשתיך לי ובד"ה כי תשמע בקול. וזהו מחצרים בחצוצרות שממשיכים השפע בב' חצרות הנ"ל ומחברים שניהם וכמ"ש באו שעריו בתודה חצרותיו בתהלה וכתיב נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' וזהו שתי חצוצרות כסף. ועמ"ש ע"פ תשמור את חצרי. וזהו כי טוב יום בחצירך מאלף תלים פ"ד י"א. ובגמ' פ"ב דשבת ד"ל ע"א טוב לי יום א' שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות כו' א"כ התורה נק' חצר וכ"ה ברבות בקהלת צ"ז ד'. ורבות פ' חיי ר"פ ס"ב ופ' מקץ ר"פ צ"ב דקאי על ג"ע כו' ע"ש. לפ"ז השופר שהוא גבוה מחצוצרות י"ל בית המלכות כי חצר אין לו קירוי שהוא גג. והגג רומז לכתר כו' מקיף עליון. ועמ"ש ע"פ אי זה בית אשר תבנו לי. ובד"ה מזמור שיר חנוכת הבית. ובנין בית י"ל זהו ר"ה כמ"ש במ"א ע"פ בחכמה יבנה בית. ועמ"ש ע"פ תשמור את חצרי ובענין מצמיח חציר לבהמה י"ל ג"כ כערך החצר לגבי הבית כך ערך החציר מאכל בהמה לגבי מאכל אדם שמלובש בו הדעת שאין התינוק יודע לקרות כו'. משא"כ במאכל בהמה. ולכן נאמר אנוש כחציר ימיו. אנוש ל' עקוב הלב מכל ואנוש הוא ע"כ נמשל לחציר וי"ל ג"כ זהו בחי' זרע בהמה אכן זרע אדם נק' דגנך דגן בחורים ברבות פ' תולדות. וכמ"כ ערך החצוצרות נו"ה לגבי השופר בינה. וכן בתי החצרים לגבי בתי ערי חומה:

(ז) וכ"ז ה"ע החצוצרות ב' חצאי צורות שייך הכל כשהוא בחי' אדם. אכן בר"ה שצ"ל המשכת חיות חדש ממקורא דכולא לאמר מאמר נעשה אדם. שזה המאמר נאמר בר"ה והוא הנק' תחלת מעשיך וכמ"ש ע"פ את ה' האמרת היום. שפעלת להמשיך

שסג

גילוי מאמר נעשה אדם בלק"ת ר"פ תבא בד"ה היום הזה ובזח"א כ"ב ב'. דעילת העילות אמר לכתר נעשה אדם כו'. א"כ המשכה זו שיהי' בחי' אדם נמשך מבחי' כי לא אדם הוא. ולהמשיך בחי' זו א"א ע"י חצוצרות הנ"ל שהמשכה זו היא מבחי' אדם העליון. משא"כ בחי' הנ"ל. אלא זהו ע"י התעוררות מבחי' שלמעלה מהחכ' ע"י אדם אותיות מאד בכל מאדך בלי גבול וה"ע עומק הרצון שלמעלה מהשכל כנז' בד"ה תקעו ולבא לזה הוא דוקא ע"י מן המצר קראתי כו' כנז' בד"ה עלי באר ממשל המים כשעוברים דרך עפר הארץ אזי דוקא נעשו מים חיים כו' וזהו ענין התשובה מחמת כי צר לו מאד מההיפך כו' בד"ה ולא אבה. ולכן אחר שנאמר מן המצר כו' ה' לי כו' טוב לחסות בה' מבטוח באדם שזהו למעלה מבחי' ההתדבקות באדם העליון ע"י שתי חצוצרות כנ"ל כי זהו לחסות בהוי' ממש שגם א"ק נק' בריאה יש מאין כו' וזהו ענין השופר שצדו א' צר ע"ש מן המצר כו' ועי"ז ברוחו שמים שפרה שמשפרת את הולד להיות נעשה אדם כו'. ועוד כשפוגם בבחי' אדם שה"ע מודומ"ע וכענין במדבר לא ישב אדם שם מדבר הוא מחשבות ודבורים שאינן לה' כו' ונק' לא ישב אדם שם כמ"ש בלק"ת פ' שופטים בד"ה אני לדודי. ונק' מזח"א ו' ב' בלאדן. פי' שאינו דמות אדם וזהו בל אדם כ"א דמות כלב כו'. וכמ"ש בזח"א פ' נח דף ע"א א' איך ע"י העון נפגם בחי' בצלמו בצלם אלקים כו'. ועמש"ל אות א' שזהו ענין שופך דם האדם באדם וזהו ענין ונוקב שם הוי' הפושעים בי. ע"כ א"א לו להמשיך חיות מבחי' אדם העליון ולכן צריך להמשיך ממקורא דכולא בחי' טוב לחסות בהוי', וזהו כי אבי ואמי שהם בחי' אדם עזבוני ועכ"ז וה' יאספני ועז"נ אדם ובהמה תושיע הוי' שבבחי' זו אדם ובהמה שוין ע' בד"ה את שבתותי תשמרו ובד"ה יתקע בשו"ג והיינו ע"י השופר מכבשים לעורר רח"ר ע"ד ואתן את צאני צאן מרעיתי כו' דהיינו שישים א"ע כבהמה בבחי' שלמעלה מהשכל. וזהו בהמה רבה וה"ע השופר גנותי גניח ילולי יליל כדרך החולים כו' שהרי הבריאות זהו כשהוא בחי' אדם משא"כ כשפגם ברמ"ח אברים א"כ הוא חולה ואינו אדם כו' וצריך להמשיך חיות מחדש שיהי' בחי' אדם. והיינו ע"י רח"ר מים תחתונים בוכים כו'. וזהו* אל אחוזתו שישוב לשרשו ומקורו וזהו והעברת שופר תרועה ע"ד ויעבור ה' על פניו כו'. ועמ"ש בפ' בהר ע"פ והעברת שופר כו'. וזהו תקעו בחדש שופר ולא נז' איזו חדש. ואח"כ פי' בכסא ליום חגנו שהוא ר"ה כי בכל ר"ח תוקעים בחצוצרות להמשיך יחוד ו"ה ב' חצאי צורות אבל בחדש השביעי צ"ל מן המצר קראתי י"ה שלמעלה מבחי' ו"ה. כי י"ה חו"ב בחי' יובל שער החמשים מחבר חו"ב וזהו ע"י השופר:

הציוני כ' שתי חצוצרות הם ד"ו פרצופין וע' פ"ב דעירובין די"ח ע"א שזהו ענין אחור וקדם צרתני. וענין וייצר בשני יודי"ן. וענין ויבן ה' אלקים את הצלע. וא"כ עשה לך שתי חצוצרות לעשות בחי' נסירה ע' באו"ת מהמגיד נ"ע בתלים ע"פ אחור וקדם צרתני ענין נסירה כענין גורעין ומוסיפין מדם הפר. דם מהפר. והיינו גורעין מתאוות נה"ב להסתפק בהכרחי ולהוסיף בעבודת הש"י וע' בת"א סד"ה ויהי מקץ גבי ולא זכר את יוסף כו'. וזהו מאן דלא יוסיף יסיף. וי"ל ענין יוסף היינו שצ"ל בחי' מהלך ולא בחי' עומד כו'. וע' בת"א בד"ה כי אברהם לא ידענו ע"י ה"ח אתא חסד ופריש גזעין שיבאו לבחי' פב"פ והיינו להפריד (עמ"ש מזה באריכות בד"ה מהיכן זכו ישראל לק"ש) נה"א מנה"ב ואח"כ יבאו להתחבר פב"פ כמ"ש בביאור ע"פ אני ישנה. חצי צורות ע"ד כרוב א' ז"א מקצה בזה וכרוב א' מל' מקצה מזה בת"א בכי"ק מאאזמו"ר נ"ע. ופי' מזה ומזה היינו ג"כ תושב"כ ותושבע"פ גם בענין יבא זה ויקבל זאת מזה כו'. וענין אחור וקדם צרתני שא"א לבא לבחי' פב"פ אלא ע"י שיהי' תחלה

שסה

אב"א שזהו ענין לכתך אחרי במדבר בת"א פ' תצוה בד"ה זכור דעמלק. ויש להעיר מפסוק זכר ונקבה בראם כו' ויקרא את שמם אדם. ס"פ בראשית ה' ב'. וע' זח"ג ויקרא ז' ב' אימתי גדול כשהוא בעיר ע' ת"א פ' וארא בד"ה וידבר וארא. אך כפשוטו י"ל שאז ע"י המל' הנק' עיר מאיר בו בחי' א"ס ע"ד בעטרה כו'. זהר ר"פ וארא וכמ"ש ע"פ ביום ההוא יהיה הוי' אחד. ופי' בזהר (ח"ג ז. אחרי ע"ז) מלכא בלא מטרוניתא לאו גדול אקרי כו' נשמע דאימתי גדול ע"ד ביום ההוא כו' ועמ"ש מענין פי' גדול בד"ה ושננתם:

בשה"ש רבה ס"פ אני ישנה כ"ט א' תאומתי התאומים הללו אם חושש אחד מהן בראשו השני מרגיש כו' עמו אנכי בצרה. וצ"ע ממ"ש בילקוט תלים סי' מ"ב ע"פ עלי נפשי תשתוחח אתה מאי איכפת לן כו':

וענין עשה לך שתי. ע"ד ועשה כרוב א' מקצה מזה ע"י התפלה למס"נ באחד. וכרוב א' מקצה מזה ע"י עסק התורה בת"א פ' תרומה ע"פ מי יתנך כאח לי. וגם עשה אחור וקדם ב' חקיקות וע"י ב' חצוצרות מתחבר הקל קול יעקב קול העליון מתחבר בקול התחתון כו':