צט

שסה

ד ועוז מלך משפט. רבות ר"פ ואלה המשפטים. ושם תוך פ' הנ"ל קמ"ז ג' שלא נתן להם הקב"ה את התורה אלא ע"מ שתעשו את המשפטים. משפט וצדקה בחקתי פל"ו קרוב לס"פ ואין צדקה ומשפט אלא ביעקב שנאמר כו':

אתה כוננת מישרים. זח"א לך לך פ"ו ב'. ח"ג שמיני ל"ט ב'. אחרי נ"ט סע"א. ויתן* עוז ח"א ויחי רל"ב ב'. ורוב הפסוק כוננת מישרים. ח"ב בשלח נ"א סע"ב:

ועוז מלך משפט אהב אתה כוננת מישרים משפט וצדקה אתה עשית פירש"י מוסב על מקרא העליון יודו משך. יודו את עוז מלך האוהב משפט. אתה כוננת מישרים. פשרה ושימת שלום בין אנשים כוננת באמרו כי תראה חמור שונאך רובץ וגו' כי תפגע שור אויבך מי הוא שיראה את שונאו גומל לו חסד שלא ידבנו לבו לחבקו ולנשקו תנחומא עכ"ל א"כ כוננת מישרים זהו ענין שלום. ושלום שייך ונמשך מבחי' עוז כמ"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום בתלים ססי' כ"ט. וכן מפסוק או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי כו'. בפסוק ועוז מלך ת"י עושנא שהוא ענין שטארקייט דהיינו חוזק. וכמו ה' עזוז וגבור תלים כ"ד ח' דת"י עשין וגבר. ובמצ"ד פי' החזק והגבור. ובפסוק ה' עוז לעמו יתן ת"י ה' אורייתא לעמיה יהיב:

(ב) בעקידה ריש שער ל"ו פי' ועוז מלך כו' אמר מצד שהמלך ה' הוא אוהב המשפט בכל עוז הנה הוא ית' הכין תחלה שעור ומדת המישרים עכ"ל:

(ג) וי"ת ועושניה דמלכא (ר"ל חוזק המלך) דדינא רחים. את אתקינתא תריצותא דינא וצדקתא ביעקב את עבדת עכ"ל. נמצא לפי' הת"י שהעוז והחוזק של המלך זהו כשאוהב משפט:

(ד) ברבות ר"פ ואלה המשפטים הה"ד ועוז מלך משפט אהב אימתי נתן העוז להקב"ה כשהוא עושה משפט בעכומ"ז שכן אתה מוצא בנ"נ כו'. והענין כמ"ש בתלים סי' ע"ג כי קנאתי בהוללים כו' ובריא אולם. והיינו מפני שיניקתם מעולם התהו כמ"ש בד"ה בשלח פרעה בענין כמה ארך אפים כו' שלא ע"פ חשבון כו' וא"כ כשאעפ"כ עושה משפט בהם זהו ע"י המשכת הגבורה דע"י מה שלמעלה מעולם התהו כו' וכענין בחי' עקודים שלמעלה מהנקודים ועוד כי יניקתם מאחורים דא"א וכמ"ש עבדים היינו לפרעה כו' האוחז בעורף אכן להיות ויוציאנו ה' אלקינו כו' או"א

שסו

שהלבישו שיהי' גילוי יאר ה' פניו א"כ זהו עוז מלך מה שמשפט אהב כו'. וז"ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. לפניהם דוקא שהמשפט נמשך מבחי' פניו ית' שלמעלה מבחי' אחוריים כו' וכן אמרו מאריך אפיה וגבי דיליה כו'. וכמ"ש אדמו"ר נ"ע ע"פ ואם זרוע כאל לך כו' עדה נא גאון וגובה כו' וראה כל גאה והשפילהו באיוב סי' מ"ם דמשמע מזה שלהכניע את הרשעים הגאים א"א להיות בלתי לה' לבדו. והיינו משום דשרש הצדיקים הוא משם מ"ה דתיקון ושרש הנפשות של הרשעים הם מבחי' התהו כמ"ש הנפילים היו בארץ אשר מעולם אנשי השם. ומאחר שבחי' התהו גבוה מבחי' התיקון וזהו אשר מלכו לפני מלך כו' א"כ אין ביכולת הצדיקים להשפילם כל זמן שלא נתמלא סאתם ולא יצא מהם חלק הטוב שמעולם התהו המעורב בהם כו' אלא יכולת זה היא אליו לבדו ית' שהוא עשה את התהו ואת התיקון כו'. וכן משמע ברבות בשלח ס"פ כ"ג ע"פ אשירה לה' כי גאה גאה הה"ד עדה נא גאון וגובה כו' הכל מתגאין זה על זה כו' והקב"ה מתגאה על הכל הוי כי גאה גאה עכ"ל. ופי' שאף שהגאים שרש יניקתם מעולם התהו ומבחי' ארך אפים כו' שזהו בחי' גאות דקדושה שמבחי' ארך אפים וגדל חסד נמשך להם יניקה כו' אעפ"כ הרי הוא ית' גאה גאה. שמתנשא ומתרומם גם מבחי' ארך אפים וסוכ"ע ע"כ יוכל להניע כל גאה והדוך רשעים תחתם אף קודם שנתמלא סאתם. וזהו דת"א גאה גאה הרי אתגאה על גיוותני' וגיאות דיליה הוא כו'. וזהו ה' רמה ידך בל יחזיון כו'. וזהו ועוז מלך. אימתי נתן העוז להקב"ה כשהוא עושה משפט כו' שאז נראה ונרגש איך שהוא גאה גאה כו'. והוא ג"כ ע"ד אגוסטוס יושב כו'. שם ברבות בשלח ר"פ כ"ג. דהיינו מלך המלכים. וזהו ועוז מלך כו'. וזהו ג"כ נמשך ע"י שעשה לנו משפט בים וטבע את מצרים וציל את ישראל. וזה הי' משפט ממש כמ"ש כי בדבר אשר זדו כתרגומו וכדפירש"י שם. והנה י"ל שכדי להמשיך בחי' זו זהו ע"י עוז ומשפט שהדם עושה בעצמו כמ"ש בת"א בד"ה אשירה להוי' כי גאה גאה. וגם ע"י בחי' גיאות דקדושה שיתגאה מלהשפיל א"ע בתאוות כו'. ועד"ז נק' התורה עוז שהיא נותן החוזק בנפש שלא לימשך אחר נה"ב ותאותיה ולעשות בה משפט כו':

(ה) רבות משפטים ספ"ל קמ"ז ג'. ד"א ואלה המשפטים הה"ד ועוז מלך משפט אהב אמר להם משה לישראל הרי נותן לכם הקב"ה את תורתו אם אין אתם עושים את הדינין נוטל תורתו מכם למה שלא נתן לכם הקב"ה את התורה (שהיא הנקראת עוז) אלא על מנת שתעשו את הדינין* עתיד הקב"ה להחזיר לכם בתי דינין שלכם שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה בישעי' סי' א' מה כתיב אחריו ציון במשפט תפדה עכ"ל. ויש הפרש בין מאמר הראשון דלשם משמע שהעוז הוא עיקרי וגבוה יותר מהמשפט שאימתי ניכר ונראה העוז זהו ע"י המשפט. א"כ ע"י המשפט ניכר ונרגש בחי' הגבוה יותר ממנו והוא העוז דהיינו החוזק הבבע"ג כו' בחי' כי גאה גאה כנ"ל. וכאן אומר שתכלית נתינת העוז זהו בשביל שיהי' משפט. א"כ לכאורה המשפט הוא העיקר שהרי הוא תכלית המכוון מנתינת העוז. י"ל כי תוספת אור באצילות שזהו התורה ועוז זהו בשביל הגילוי בבי"ע שזהו משפט שאינו שייך (בחקתי ס"פ ל"ו ר"ז ד') רק שם כו' ועמ"ש ע"פ ויפגע במקום כו':

בחיי פ' ויחי דס"ב ג'. ע"פ ויתר עז יתרון המלכות כמ"ש ויתן עוז למלכו. ועוז מלך משפט אהב עכ"ל. פ' שופטים הוא קו האמצעי. ובפ' הברכה ע"פ וזאת ליהודה היא המל' וזהו ועוז מלך כו':

שסז

(ו) מהרמ"א כ' והנה ידוע כי תואר מלך יאמר על מציאות משפט לבדו כי זהו עוז המתואר לכל מלך וע"כ על העתיד שיהי' משפט לבדו נתאר אותו בתואר מלך לומר על הזמן ההוא ה' מלך משא"כ עתה כי מתנהג בחסד ובצדקה עם המשפט עם שלא יבצר כי מלכותו עולם ועד וזהו מאמר הכתוב ועוז מלך כו' לומר כי הנה עוז המתואר למלך שעליו יקרא מלך הוא היותו משפט אהב שהוא משפט לבדו כו' עכ"ל. ויש לומר עפמ"ש במ"א שכדי שיהי' התגלות פנימיות אור א"ס ב"ה צ"ל ע"י גבורות וצמצומים וזהו ענין תגל נפשי באלקי וה"ס גבורה דע"י המלובש במו"ס כו'. ולכן ודרך חיים שהוא עוה"ב נמשך ע"י תוכחת מוסר. ולכן ועוז מלך משפט אהב כו'. וגם דברי מהרמ"א כפשטן שזהו עיקר עוז המתואר למלך מה שעושה משפט. ונראה ההשגחה העליונה. משא"כ עתה נק' בחי' שינה כמ"ש ויקץ כישן כו' אתה כוננת מישרים שלע"ל יהי' הגילוןי למטה כמו למעלה כו':

(ז) זח"א ויחי דרל"ב ע"ב ועוז מלך דא קוב"ה (פי' במק"מ מל') משפט אהב דא קוב"ה (הוא ז"א. ר"ל שעוז מלך שהוא מל' אוהב משפט דהיינו ז"א) ועוז מלך תוקפא דאתקף קוב"ה (פי' מל') לאו איהו אלא במשפט (פי' ז"א). דהא במשפט אתקיים ארעא (פי' שבכח הארת ז"א שנקרא משפט שבתוך המל' הוא מקיים ארעא שהם בי"ע) כד"א מלך במשפט יעמיד ארץ*. ובפ' ויחי דרל"ז ע"א. ויש להעיר ממ"ש סד"ה שובה ישראל עד בפי' כי זה כל האדם. פי' שהאדם שעל דמות הכסא רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת הוא רק בשביל גלוי מדת היראה כו' כמ"ש ויצונו כו' ליראה כו' להיות ביטול היש ע"י מלכותך מל' כל עולמים ומלכותו ברצון קבלו כו'. וזהו בא"י אמ"ה כו' שלא יהיה העולם מעלים כו' ע"ש ועז"נ ה' ימלוך לע"ו וזהו ועוז מלך שיהי' תוקף וחוזק מדת מלכותו כשלא יהיו מסתירים ומונעים כו'. אתה כוננת מישרים אהב שאזי מתרומם מדת מלכותו כשלא יהיו מסתירים ומונעים כו'. אתה כוננת מישרים זח"א לך לך פ"ו ע"ב מאן מישרים דא דרגא דיעקב שריא ביה. בפ' בשלח דנ"א סע"ב פי' אתה כוננת מישרים מה שז"א שהוא תפארת כלול מחו"ג שאע"פ שאנפוי נהירין בבחי' חסד מ"מ יש בו גבורה ג"כ והוא כענין דודי צח ואדום כו'. בפ' שמיני דל"ט סע"ב ג"כ מענין כוננת מישרים. ובפ' אחרי דנ"ט סע"א מפרש שהם זו"נ כרובים כו':

(ח) עוי"ל פי' ועוז מלך. עפמ"ש ה' מלך גאות לבש. לבש ה' עוז. ובמ"א פי' אדמו"ר נ"ע שיש ב' בחי' לבושים. הא' לבוש הפנימי והיא התורה שעז"נ עוטה אור כשלמה. כבוד עילאה ל"ב נתיבות חכמה קארי למאנא מכבדותא. וזהו לבש ה' עוד כי בתורה נאמר ה' עוד לעמו יתן. וזהו לבושי' כתלג חיור וה"ס י"ג ת"ד או תשמ"ל העליון. הב' לבוש החיצון שהוא בחי' לבוש מל'. וזה"ע ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז כו' היינו ב' לבושים הנ"ל חיצון ופנימי. וזהו ועוז מלך שיומשך העוז שהוא לבוש הפנימי בבחי' מלך כו'. ואזי משפט אהב להצדיק את הצדיקים ולענוש את הרשעים וכתורה יעשה כו'. וכ"ת א"כ גם הצדיקים הרי אין צדיק בארץ כו' לגמרי עז"נ אתה כוננת מישרים להיות משפט וצדקה ביעקב אתה עשית ע"ד ואיך לא אשא פנים כו' וכשמארז"ל ברבות וישלח פ' פ"ב בשעה שהקב"ה דן את ישראל מקצר בדין ומפשר בדין כו' ע"ש. וזהו ענין מישרים כמש"ל סעי' א' מפירש"י שהוא ענין פשר כו' ועמ"ש ע"פ ויתן עוז למלכו:

ו משה ואהרן בכהניו. ברכות פ"ה דל"א ב' ענין ושמואל בקוראי שמו ספ"ב דר"ה דכ"ה ע"ב. פ"ק דתענית ד"ה ע"ב. פי"ב דזבחים דק"ב ע"ב. רבות בא

שסח

ס"פ ט"ז קל"ד א' ענין משה ושמואל. ענין משה בכהניו רבות שמיני תוך פי"א קע"ז ב'. נשא פ"ט רל"ה ב' גבי והביא האיש את אשתו אל הכהן. ושמואל בקוראי שמו בפ' קרח דף ע"ר ע"א גבי זאת עשו קחו לכם מחתות. בקהלת רבה ע"פ דור הולך ודור בא דפ"ג ע"ב. זח"א בראשית כ"א ב'. ענין ושמואל בקוראי שמו. ועיין בפ' תרומה דקמ"ח סע"א. ובסה"מ סי' י"ד. ויקרא די"ט ע"ב: