ק

שסח

א מזמור לתודה. בזח"ג פ' שלח דק"ע ע"ב שנק' מזמורא יתמא. וע' תוספת פרק אין מעמידין דכ"ד סע"ב שהקשו לפרש"י מדוע מזמור לתודה אינו נקרא מזמור יתמא. ופי' יתמא י"ל דמבואר בסדור ע"פ יתום ואלמנה יעודד שבחי' יסוד בזמן הגלות נק' יתום. וזהו ענין יוסף שהי' יתום מאמו יתום ר"ת יפה תואר ויפה מראה. והיינו כי בינה רק עד הוד אתפשטת. ועמ"ש מזה בבה"ז ר"פ תשא בענין והדל לא ימעיט. שלכן נק' צדיק ג"כ דל. ועיין זח"א ד"ו סע"א ע"פ ובניהו בן יהוידע בן איש חי כו' משמע שהיסוד מקבל השפע דוקא מהבינה וכ"מ בזהר ר"פ וארא ע"פ עד תאות גבעות עולם. צ"ל דרק בזמן הגלות לבד נק' יתום מאמו משא"כ בשעת השלום. כי הנה בעטרה שעטרה לו אמו הוא ביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק ומבחי' זו הוא יתום עכשיו. וכן פי' בסדור בד"ה יתום ואלמנה יעודד. והנה היסוד נק' נס כמ"ש בפרד"ס ערך נס ובמא"א אות נו"ן סכ"א. ועמ"ש מזה בפ' בשלח ע"פ ה' נסי. אך שם הבאתי שנסים מבינה והיינו משום שבבינה מאיר ע"ק. וכמו קי"ס בעתיקא תליא. אך שנמשך ע"י היסוד. ולכן בגלות שהיסוד יתום מאמו. אין הנסים מצוים. והנה מזמור לתודה שהוא ענין ההודאה על הנס. ע"כ נק' מזמור יתמא. ע"ד יתום ואלמנה יעודד שחיזוק זה דיתום* משפט יתום כו'. וכיון שיעודד את היסוד הנק' בגלות יתום יוכל להיות נמשך הנס כו' שנמשך מהיסוד כו' ובעבודה בחי' זו מבואר בבה"ז פ' תשא ע"פ והדל דא צדיק וגם בסדור שער ל"ג בעומר בענין הודאה שע"פ השכל. משא"כ כשאין השכל מאיר כו'. וזהו ענין מזמור יתמא להמשיך מבחי' אבא וע"ש בענין מודים דרבנן כו'. והנה התודה היא המשכת יחוד או"א אין ויש ע"י ההודאה שהיש בטל לאין כו'. וכיון שכן ממשיך להיות יתום ואלמנה יעודד שיומשך יחוד או"א שיסוד היינו ע"י החכמה שמאיר גם ביסוד כמשל כח הראיה שנתפשט גם בעשייה גשמיות מה שאין כח השמיעה מתפשט לשם. ולכן נק' מזמורא יתמא. קיצור פי' מזמור יתמא:

במד"ר פ' כי תבא דרצ"ח ג' דקדק הריעו לה' כל הארץ דמשמע בין ישראל בין כל האומות. ואיזהו על יום ירידת גשמים. ומ"מ י"ל דעיקר השמחה בישראל על ירידת גשמים זהו מפני שזה מורה על בחי' ויבא כגשם לנו. עיין מזה בלק"ת בד"ה האזינו השמים דרוש הראשון בפי' יערוף כמטר לקחי ואף דשם נתבאר דבחי' אהי' כטל לישראל זהו בחי' עליונה יותר מ"מ צ"ל ג"כ יערוף כמטר כו' וע' בזח"ג פ' אחרי דנ"ט ע"ב דענין ירידת המטר נק' מה טוב ומה נעים שבת אחים ע"ד ופניהם איש אל אחיו. ועמ"ש ע"פ ונתתי גשמיכם בעתם ובענין מארז"ל בשעה שישראל עושין רצונו של מקום נמשך המטר מהמים שמעל לרקיע כו' וידוע מענין יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל כו' שזהו הפרסא המפסקת. ועמ"ש ע"פ כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים והרוה את הארץ כו' בד"ה האזינו השמים דרוש השלישי. ומ"ש בד"ה והי' מספר בנ"י בענין ארץ לא שבעה מים ובענין פלג אלקים מלא מים שמתפלג שם אלקים שהוא כענין רקיע המבדיל בין מים כו' להיות צירוף מי אלה ועי"ז מלא מים הם החסדים שנמשכים בארץ. וא"כ עיקר שמחה דישראל מירידת הגשם זהו על ענין המשכה זו ולכן אומרים על הגשמים הלל הגדול שיש בו כ"ו פעמים כל"ח נגד שם

שסט

הוי'. וזשארז"ל בברכות פרק הרואה דנ"ט ע"ב מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה וע' מזה בטור וב"י א"ח סי' רכ"א. הרי דימו שמחה דירידת הגשמים לשמחת חתן וכלה וידוע ענין שמחת חתן וכלה שהקב"ה נק' חתן וכנס"י נק' כלה. וא"כ השמחה מירידת הגשמים זהו מה שהקב"ה משפיע לכנס"י בהמים עליונים שהם מבחי' חכמה עילאה וע' בפרד"ס סוף ערך מים משא"כ עו"ג ועמלק אין שמחתן רק מירידת הגשמים כפשוטו שירוה הארץ בגשמיות ויהי' לחם ומזון גשמי. ועם היות כי גם הצדיקים שמחים מזה ג"כ אמנם זהו טפל אצלם ועיקר שמחתם ממה שיצא חתן לקראת כלה ולכן ארז"ל ע"פ ונתתי גשמיכם בעתם בלילי שבת. כי שבת נק' בואי כלה. וזהו שאמר להם ריב"ז שביום ירידת הגשמים הכל שמחים ומ"מ שמחת ישראל אז זהו ע"ד נגילה ונשמחה בו בהקב"ה כו'. ומכ"ז יצא לנו דפי' מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ זהו על ההמשכה העליונה שהקב"ה מאיר ומשפיע לכנס"י כו' ע"ד ויבוא כגשם לנו כו' וזהו שאומרים במע"צ מוריד הגשם ובשמע"צ נאמר עצרת תהי' לכם וע' מזה במד"ר בא פט"ו ע"פ החדש הזה לכם. ובמד"ר בקהלת דק"ג ע"ב סד"ה ביום טובה היה בטוב בראתי פרקליט טוב לגשמים ביום שמע"צ ור"ל שאז נמשך ויבא כגשם לנו ולכן הוא עצרת תהי' לכם:

(ב) במ"ע רל"ט מזמור לתודה מזמור ק' נגד מאה ברכות. הריעו להוי' כל הארץ ר"ת הלכה והן ד' תיבות ד' אמות של הלכה. והם סוד ד' אותיות של השם כו' וע"ש בענין עבדו את הוי' בשמחה זהו ענין כהנים בעבודתם. והוא סדור הקרבנות עד ברות שאמר. בואו לפניו ברנה לוים בזמרם וה"ע פסוד"ז (ועמ"ש מזה בד"ה אלה פקודי המשכן בענין עבודת הלוים ביד איתמר). דעו כי הוי' הוא אלקים זהו ענין ק"ש שאומרים הוי' אלוקינו הוי' אחד. וזהו ישראל במעמדם. אח"כ אמר הוא עשנו על רמ"ח אברים שבק"ש עמ"ש מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה דרוש הראשון שזהו ענין המשכת שיעור קומה וע"ש עוד במ"ע. ועמ"ש ע"פ בכל יום אברכך:

(ג) במדרש רבה פ' צו פ"ט לעתיד הקרבנות בטלים חוץ מתודה וכן הלכות אינן בטלות לכן הריעו כו' ר"ת הלכה שייך לתודה כמו תודה אינה בטלה כן הלכות עיין תו"א בד"ה יביאו לבוש מל'. להעיר כל הנביאים בטלים חוץ ממג"א. כל המועדים בטלים י"ל מועדים במדות חג"תולשם ממשיכים אור אימא ולע"ל שיהי' כנור של ח' נימין גילוי בינה עצמה והניף ידו על הנהר והכהו ע"כ המועדים בטלים. והנביאים נתנבאו בכה ולע"ל ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו' ע"ד עשה נתנבא בזה. ואדרבה לע"ל יאמרו ב"פ זה במד"ר פ' בשלח ס"פ כ"ג. לכן הנבואה שמבחי' כה כדמותינו בטלה כשרגא בטיהרא. וענין ב"פ זה י"ל דמבואר במ"א שיש מעלה בבחי' כה אסשא"מ שעי"ז יכולים לראות לאחוריו מה שא"א לראות כלל באסה"מ והנמשל כו' בד"ה ת"ר נ"ח בת"א פ' מקץ אבל לע"ל יתגלה בחי' זו ג"כ באסה"מ וזהו ענין ב"פ זה. היינו בחי' ופני לא יראו שמשה לא יכול לראות זה לפי שראה באסה"מ כ"א ישעי' ע"י שנתנבא באסשא"מ אמר ואראה לע"ל יומשך גילוי זה ג"כ באסה"מ כו'. וכן הקרבנות קירוב לייחד זו"נ ולע"ל שיהי' תרין ריעין כמו חו"ב א"צ זה. גם החטא ובירור נה"ב אין שייך לע"ל. אבל תודה הודאה לבחי' סוכ"ע שלמעלה מהחכמה ע' דרוש ל"ג בעומר וממשיך יחוד או"א אור חדש אינו בטל ועמ"ש ע"פ זובח תודה יכבדני ועמ"ש מזה בהגהות לביאור דל"ג בעומר. ע' מענין יכבדנני זח"ג ויקרא ד"כ ע"א ומענין אראנו זח"ב בשלח דנ"ד:

שע

קיצור נביאים בטלים כשרגא בטיהרא מחמת שיהי' גלוי בחי' זה. וגם ב"פ זה. וכן מועדים גילוי בינה בחג"ת בטלים כי יהי' גילוי בינה עצמה או אור אבא. יום שכולו שבת. קרבנות לייחד זו"נ בטלים כי יהי' תרין ריעין. אבל תודה אינה בטלה. כי אף בתרין ריעין שייך הודאה לגבי ע"ק. וכן הלכות חו"ב אין בטלים:

(ד) בסידור פי' ענין מזמור לתודה ההודאה ע"ד כי אל דעות שיש ב' דעות שמלמטלמ"ע הוא יש מאין שלמטה היש כו' ועז"א מודים אנחנו לך שלמעלה היש וכל מה שלמטה כולא כלא חשיב ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה ביום השמע"צ שמאלו תחת לראשי פ"א שזהו ענין תתן אמת ליעקב. ומ"ש מזה בלק"ת בד"ה ציון במשפט תפדה פ"א. וסד"ה כי תשמע בקול פ"ד. ושם נתבאר אך להיות בגלוי ממש בחי' ביטול זה כמו למעלה זהו ע"י התורה. וכמ"ש מזה בת"א בד"ה משה ידבר. ולכן ארז"ל אין אמת אלא תורה וזהו סמיכות הריעו לה' כל הארץ ר"ת הלכה לענין מזמור לתודה שלהיות גלוי הודאה זו בבחי' אמת ממש זהו ע"י הלכה עסק התורה שהיא גורמת הריעו לה' כו' וכמ"ש בד"ה ויצום שלכן נק' ת"ח מריכי ע"ש תרועם שמבטל היש כו'. גם כמ"ש בענין ורעה אמונה בד"ה וידעת היום. דרוש הראשון. ועו"ש בסדור ענין ד' צריכים להודות שע"י הנס כי הטבע גימט' אלקים וכשמאיר בו מלמעלה מהטבע מזה נמשך ההודאה וענין ד' דוקא הם נגד ד' אותיות הוי' כו' ובמהרש"א פב"ת דברכות שזהו"ע ד' כוסות דפסח. ועמ"ש עוד מענין כי לא מחשבותי מחשבותיכם וענין כי אל דעות בד"ה בשעה שהקדימו פ"ג. והנה בד"ה והי' מספר בנ"י פי' ענין ונקבצו בני יהודה ובנ"י יחדיו בחי' יהודה הודאה יחו"ת יהי' כמדרגת יחו"ע למהוי אחד באחד יעו"ש. ועמ"ש כה"ג בענין לחם משנה דשבת בסידור דרוש בהמ"ז סד"ה ת"ר מנין לבהמ"ז מן התורה אשר ב' לחמים הנ"ל הם נגד לחם מן השמים ולחם מן הארץ שכנגדם ברכת הזן וברכת נודה לך דהיינו ברכה והודאה ובשבת שהעלי' בכתר שניהם שוין וזהו ע"ד ושמו להם ראש אחד כתר אחד לשניהן. וע' מזה עוד ג"כ בסדור שם בהביאורים דדרוש בהמ"ז הנ"ל ובלק"ת פ' עקב בד"ה ואכלת ושבעת פ"ה. ועמ"ש מזה באריכות עוד ע"פ מזמור שיר ליום השבת שזהו ענין שאומרים בשבת טוב להודות וא"כ צ"ל מדוע אין ההודאה בטלה לע"ל מאחר שיהי' גילוי אמת ה' לעולם בבחי' כי עין בעין יראו לכאורה אין שייך הודאה. אך הענין כי כמו ששייך הודאה מיחו"ת בי"ע לאצילות ז"א כך שייך כמ"כ ז"א לגבי הכתר כמ"ש סד"ה כי תשמע בקול בהביאור בסופו ע"ש. מה גם באצילות עצמו יש אבי"ע והבנה נק' בריאה שבאצילות לכן שייך הודאה מבחי' זו לגבי אצילות שבאצילות וכמ"ש במ"א בענין קבורתו של משה שהוא שער החמשים דבינה שהוא ממוצע בין חכמה הנק' אין ובין בינה הנק' יש לכן לעליונים נדמה להם למטה כו' וכן יש אבי"ע דכללות שאצילות נק' עשיה ונקודים יצירה עקודים בריאה. א"ק אצילות. או א"ק נק' אדם דבריאה. ע"כ שייך הודאה מבריאה לאצילות כו':

וכה"ג נתבאר בענין שירו לה' שיר חדש. ועמ"ש בביאור ע"פ אלה פקודי מענין ששם עלו שבטים כו' עדות לישראל להודות לשם הוי'. גם עדמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה וירא ישראל שאע"פ שהי' הגלות בבחי' ראיה. עכ"ז נאמר ויאמינו בהוי' בבחי' אמונה והיינו בשם הוי' דלעילא דע"ק. ועד"ז יובן ההודאה לע"ל. ועמ"ש בביאור שני ע"פ וידעת היום והשבת. דרוש הראשון. ועמ"ש עוד מענין הודאה בסדור בדרוש בהמ"ז בענין ברכת הארץ שמתחלת בהודאה נודה לך כו'. ועמ"ש מזה ג"כ בת"א ס"פ בשלח ובלק"ת פ' עקב:

שעא

(ה) הריעו לה' כל הארץ ר"ת הלכה פי' בסדור דהנה בכל הקרבנות הי' מצה ולא חמץ רק בתודה יש עשר חלות חמץ. כי ההפרש בין מצה ובין חמץ הוא בין הא לחי"ת. כמ"ש בזח"ג דרנ"ב ע"א בחוטא זעירא מכולא. והרמ"ז שם האריך. ולע"ד אפ"ל פמ"ש בזח"א ד"ח ע"ב ע"פ לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי. מהו כמעט. כחוטא דקיק כשיעורא ראית ביני ובין סט"א כו'. ובמק"מ שם פי' שהוא ק"נ הנק' קליפת השום. ובזהח"מ שם פי' ביני שהשכינה נמשכת עד פתח היכל לבנת הספיר וסמוך לו ממש היכל קדמאה דסט"א כו'. ולפע"ד פי' כשיערא דקיק. דהנה בקדושה הוא הביטול. ובסט"א בהתחלתו. ג"כ ביטול אלא שמרגיש מאד הביטול שזהו ענין ופילגשו ושמה ראומה. היינו ראו מ"ה. ראו איך שהוא בחי' מ"ה כו'. וזהו שורש היש כו'. עץ הדעת טו"ר כו'. ולכן בכל הקרבנות נאמר כי כל שאור לא תקריבו כי הוא גסות ויש ק"נ. אך בקרבן תודה שהיא בחי' יחוד חו"ב ובחכמה אתברירו לכן גם חמץ יוכל להתברר וכענין ע"ה אסור לאכול בשר שלא יוכל לבררו ות"ח אדרבה עד לא אכילנא בשרא דתורא. וכן שיחת חולין של ת"ח צריכים לימוד. וכן כבוד חכמים ינחלו שע"י החכמה יוכל לברר היש של הכבוד כמ"ש מזה בלק"ת פ' תצא בד"ה כי תצא דרוש השני פ"ד. וכה"ג נתבאר ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות ענין הנדרים בבינה. שדוחה גם ההיתר בשמאל דוחה כי משער שלא יוכל להעלותו. וזהו נדרים סייג לפרישות ופרישות מביאה לידי קדושה. אבל ת"ח מתיר את הנדר כי ע"י חכמה יוכל לברר ק"נ ויעלהו וזהו ההפרש בין אתכפייא ובין אתהפכא כו'. וז"ש גבי משה דוקא בא אל פרעה כי משה חכמה כח מה יוכל לברר גם בחי' פרעה. וזהו הריעו לה' לשון תרועם לשבר ולפרר ק"נ היינו כל הארץ. ועמ"ש בפי' והיה ביום ההוא יתקע כו' ואזי דוקא ובאו האובדים כו' והשתחוו שע"י גלוי אור גדול אזי יתאספו גם הניצוצים שנפלו למטה מטה. באשור ומצרים כו' וזהו הריעו כו' ר"ת הלכה. ועמ"ש בד"ה בחדש השלישי בענין שהתורה נק' עוז ותושיה שנותנת כח להנה"א ומתשת כח נה"ב ומ"ש בלק"ת פ' ראה סד"ה וכל בניך בפי' ורב שלום בניך אל תקרא בניך אלא בוניך הוא עסק התורה עי"ז מבחי' ורב יהי' שלום כו':

(ו) עיין מענין תודה במא"א ת' סל"א ובאות שי"ן סמ"ה גבי שלמים:

קיצור אות ד'. ההודאה ע"ד כי אל דעות וזהו תתן אמת ליעקב ואין אמת אלא תורה. ד' צריכים להודות. ונקבצו בני יהודה ובנ"י יחדיו ע"ד שוין בקומתן. לחם משנה ואעפ"כ שייך הודאה דהא ז"א לגבי ע"ק כאלקים חשוב שהוא יחו"ת:

(ה) הריעו ר"ת הלכה ה' וח' כמעט שכנה כו' שיעורא דקיק כו' ק"נ ראו מה. וע"י חכמה יכול להתברר כי רק ע"ה אסור לאכול בשר. כבוד חכמים ינחלו. נדרים סייג וחכם מפיר את הנדר ומ"מ קדושים תהיו קדש א"ע במותר לך והי' ביום ההוא יתקע כו' ובאו האבדים כו'. ועמ"ש בענין דחטריה לגניה דחי"ת:

מזמור לתודה. הנה בזח"ג פ' שלח דק"ע ע"ב מבואר שגם מזמור זה נק' מזמור יתמא וע' פרק אין מעמידין דף כ"ד ע"ב בתוספת ד"ה מזמורא יתמא. ובמא"א אות יו"ד סעי' ל"ו ז"ל יתום נקרא היסוד כי הוא יתום מאמו כי יסוד דאימא אינו מגיע לו* ע' מזה בהביאור ע"פ הנך יפה רעיתי. ובסידור כ' דנק' יתום ע"ש שמוחין דאו"א מסתלקים מז"א בעת הגלות והוא ט"ס כי הרי אינו נק' רק יתום מאמו ולא מאביו. והי"נ הראה מקום בע"ח שכ"ו דרושי הצלם פ"ג. ויש להקשות דהא בזח"א

שעב

ד"ו סע"א משמע שהיסוד מקבל השפע דוקא מהבינה. וכ"מ בזהר ר"פ וארא דכ"ב א' בענין פי' עד תאות גבעות עולם. וכן בזהר בענין בצלאל. שהוא יסוד והיינו שיושב בצל אל היינו אל עליון שהוא הבינה כמ"ש בזהר תרומה דקנ"ב ע"א וז"ל ושמיה ברזא עילאה אקרי הכי. מצד אל ומאן איהו דא צדיק דאיהו יתיב בצל אל ההוא דאקרי אל עליון. ובמא"א אות א' סעי' פ' אל עליון היינו בינה. והי"נ הביא ראי' לזה ממ"ש בזח"ב פקודי דרס"א ע"א. ע"כ צ"ל שאין נק' יתום מאמו רק בזמן שאין בהמ"ק קיים:

(ב) במד"ר פ' כי תבא דרצ"ח ע"ג ע"פ יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' עובד כוכבים אחד שאל את רבן יוחנן בן זכאי איזה יום שאנו ואתם שמחים א"ל זה יום ירידת גשמים שנאמר לבשו כרים הצאן כו' תלים ס"ה. מה כתיב אחריו. מזמור הריעו לה' כל הארץ. תלים סי' ק'. מ"מ י"ל שמחת ישראל על ירידת גשמי' היינו מפני שזהו ענין יחוד העליון של קבה"ו. כמ"ש בלק"ת בד"ה האזינו השמים דרוש הראשון בענין יערוף כמטר לקחי ובפ' הברכה בד"ה ביאור ע"פ תורה צוה רפ"ד גבי וזהו ענין מוריד הגשם שזהו המשכה פנימיות מתשב"כ לתושבע"פ ושם ספ"ג ששרש המשכה זו נמשך ממו"ס. ועובדי גילולי' שמחתן מירידת גשמים זהו רק מהגשמיות. וזהו הדבר חכמה שהשיב ריב"ז שיש יום שכולם שמחים בו ומ"מ שמחת הצדיקים ביום זה הוא ע"ד נגילה ונשמחה בו בהקב"ה. ומזה למדנו לענין הפסוק מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ שזהו מורה על המשכה עליונה מאד הנק' יחוד קבה"ו ולכן ר"ת הריעו לה' הוא הלכה כ' והוי' עמו שהלכה כמותו. שזהו למעלה מבח'י אלו ואלו דברי אלקים חיים היינו שההלכה הוא גלוי שם הוי' בשם אלקים וזהו היחוד:

(ג) מד"ר פ' צו פ"ט דף קע"ד ד' ר' פינחס ור' לוי ור' יוחנן בשם רבי מנחם דגליא לע"ל כל הקרבנות בטלים וקרבן תודה אינו בטל כו'. כי במא"א ק' סעי' כ"א קרבן ר"ל קריבו דקב"ה בשכינתי'. והי"נ הביא ממ"ש זח"ג צו דל"א ע"פ זה קרבן אהרן וע"י מתקרבין תרוויהו. וכדי להמשיך יחוד זה צ"ל הקרבן. וע' ע"פ הזהר בלק דף קצ"א א' ע"פ שחורה אני ונאוה. אבל לע"ל שנאמר ביום ההוא יהיה שו"ה יהי' כמו י"ה שהן תרין ריעין לכן א"צ קרבן. אבל תודה שייך. שהרי האריז"ל פי' מזמור לתודה הוא יחוד או"א. וא"כ לכאורה ע"י התורה ממשיך יחוד פנימי דאו"א. והנה יש להעיר מענין הנביאים והכתובים עתידים להבטל לע"ל. ומגלת אסתר לא תבטל:

ב עבדו את ה' בשמחה. זח"א ויצא קס"ג א' וע"ד תנינן אין עצבות לפני המקום לפני דייקא (ר"ל למעלה מבחי' מקום שהוא מל' אין שייך עצבות כי מ"ש ויתעצב אל לבו. לבו היינו מל'. אבל לפני בחי' מל'. הנק' מקום דהיינו ז"א. שם אין עצבות כו') וע"ד כתיב עבדו את ה' בשמחה לקביל עלמא עילאה (שהוא בינה) בואו לפניו ברננה לקביל עלמא תתאה עכ"ל. ובזהח"מ שבמל' לפי ששם שייך עוצב מחמת יניקת החיצונים ע"כ צריך רננות ושירין למתקא לה כמו שהיו הלוים ממתקים הדינין בשיריהם. ובספר לבנת הספיר פ' וישב פסוק ויהי ה' את יוסף מהפך הגירסא מחמת קושיא וגריס בשמחה דא עלמא תתאה ברננה דא עלמא עילאה עכ"ל. ומתוך מ"ש בזהר ויחי דרכ"ט סע"ב שמחה בצפרא ורננא ברמשא משמע כגירסא שלפנינו דשמחה לקביל עלמא עילאה כו' וע' בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי דרוש השני:

(ב) זח"ב דרי"ו ע"ב ופי' הרמ"ז עבדו את ה' בשמחה היינו שמחה של מצוה ואח"כ בואו לפניו ברננה זו תפלה עכ"ל. א"כ השמחה היא המשכה מלמעלמ"ט ואח"כ הרננה מלמטלמ"ע והיינו כמ"ש בברייתא ר"פ אין עומדין דל"א א' אין עומדין להתפלל כו' אלא מתוך שמחה של מצוה כו' ועיין באגה"ת פ"י מזה. ואפ"ל ע"ד התפלה היא

שעג

עליית המל' ע"ד סולם מוצב כו' ואהרן שושדמ"ט ממשיך לה כח שתוכל לעלות והיינו ע"י שמחה של מצוה כמ"ש בת"א בד"ה ואתה תצוה כו'. וע' בבכ"ש פ"ב דשבת ד"ל בענין ושבח אני את השמחה וענין ולשמחה מה זו עושה ועמ"ש ע"פ עם זו יצרתי לי. והרמ"ז פ' נח דס"א א' ע"פ ובאבוד רשעים רנה כ' שהשמחה והרנה סגולתה להעלות התחתונים לעליונים והגבורות מתבסמות. וע' בת"א ר"פ ויצא בענין מבחי' חרן נעשה רנה דוגמת ח' דחמץ ע"י שמשברים אותו נעשה ממנו ה' וזהו מצה כו':

(ג) זח"ב תרומה קל"ז ע"ב ע"פ רננו צדיקים בהוי'. משמע שזהו מה שיסוד הנק' ונהר יוצא מעדן מקבל השפע מעדן חו"ב ומשפיע למל' וזהו רננו צדיקים צדיק וצדק כו' כמ"ש בסדור האריז"ל בשבת ברכות:

(ד) מצאתי דרוש מרבינו ז"ל פורים תקס"ג ע"פ עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה. להבין ההפרש בין שמחה לרנה הנה בזח"א ויחי דרכ"ט סע"ב איתא שמחה בצפרא ורננא ברמשא (כמ"ש מזה בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי כנ"ל סעי' א') כי רנה הוא בחי' גבורות ואו"ח ושמחה הוא בחי' חסד והמשכה. ויש להבין דהרי כתיב ולבקר רנה תלים סי' למ"ד. וכן כתיב ברן יחד כל כוכבי בקר. ע' זח"ג ויקרא דכ"ב ע"ב (הג"ה וע' במד"ר פ' אמור פ"ל אז ירננו כל עצי יער ובמדרש תלים ע"פ לכו נרננה לה' תלים צ"ה) והנה שמחה הוא חדוה ורננה הוא נגון שיש בו ג"כ מרירות ממרה שחורה (הג"ה ווהיינו שמעורב וממוזג מרירות וחדוה. עכ"ה). וצריך להבין שבשעת השמחה מנגנים ניגון של מ"ש וגבורות שממנו דוקא מתענגים ושמחים בשעת השמחה. והענין הוא שקבלת תענוג הוא דוקא מדבר ההפכי ממנו וכמ"ש בת"א ר"פ תולדות ע"פ אלה תולדות יצחק בפי' את בנך כו' אשר אהבת את יצחק. כי ידוע הטבע לאהוב ההיפך כדכתיב מים קרים על נפש עיפה (הג"ה וכן כצנת שלג ביום קציר ע' זח"ג ר"פ שלח דקנ"ז ע"א ובפירוש הרמ"ז שם המשכה מבחי' לבושיה כתלג חיור להכניע חמימות הקציר כו' עכ"ה) וכמ"כ להיפך מי שקר לו מאד רוצה למים חמים. ולכן אברהם שמדתו המשכה מלמעלמ"ט אוהב ג"כ ההיפוך בחי' יצחק מלמטלמ"ע (הג"ה וזהו אעשה לו עזר כנגדו הנוק' בחי' מקבל שהיא מלמטה למעלה ואל אישך תשוקתך הרי היא כנגדו מבחי' דכר המשפיע והיפך לו כו' ומזה דוקא הוא התענוג עכ"ה), והטעם לכ"ז הוא כי תענוג תמידי אינו תענוג. לכן עיקר קבלת התענוג הוא מן ההפכי לו שזהו דבר חדש אצלו ולכן מקבל מזה תענוג. משא"כ כשהדבר שוה לו אינו מקבל דבר חדש כו'. ועיקר הטעם בזה הוא כי הנה העונג שבנפש נמשך ונתלבש בכמה ענינים פרטים כמו לחסדים ולגבורות דקרירות וחמימות כו' והעונג אשר כבר נמשך הובדל מעצם כח התענוג שבנפש. שהוא הגבה למעלה מפרטי התענוג. וזהו ענין תענוג תמידי כיון שאינו תענוג חדש א"כ הוא ענין תענוג שכבר ירד ונמשך מהנפש באותו הדבר שמתענג בו כמו העשיר בעשרו כו'. אמנם תענוג חדש כמו העני כשמתעשר הרי זה העונג להיותו חדש עדיין אחוז וקשור במקור התענוג ולא הובדל ממנו כתענוג התמידי א"כ יש בו עדיין מהארת עצם התענוג כו' כיון שזה התענוג נמשך עתה ממקור התענוג כו' (הג"ה. וזהו מעלת ומעין מבית ה' יצא על מעלת ונהר יוצא מעדן כו'. כי נהר בינה השגה. אבל מעיין הוא מים חיים בחי' והחכ' מאין תמצא וכמו בהשכלת שכל חדש יש בו תענוג גדול לפי שעכשיו נמשך מכח השכל ששם עצם כח התענוג בחי' טלא דבדולחא שבמו"ס. וזהו ענין מים חיים. משא"כ שכבר נמשך מהחכמה בהבינה בהשגה וכמו בשכל שנתיישן אצלו אין בו תענוג כ"כ מערך שיש תענוג בהתחדשות השכל עכ"ה) וזהו שהתענוג הוא מדבר ההפכי דוקא שאזי הוא תענוג חדש ולכך מנגנים בעת השמחה ניגונים של מ"ש

שעד

דוקא היינו משום שעיקר התענוג מן ההפכי דוקא. ועד"ז יובן מה שיש אנשים שמתענגים דוקא מניגונים של חדוה ושמחה ויש מניגונים של מ"ש ויגון ומרירות כמו בישמעאל ניגונם הוא של מרה שחורה ומזה מתענגים ובאדום הוא להיפך ניגונם של חדוה. הטעם הוא לפי שישמעאל יצא מאברהם שאברהם היה חסד דקדושה. ומפסולת יצא ישמעאל חסד דקליפה. ומבואר לעיל בענין אברהם אשר אהבת את יצחק לפי שהוא ההיפך וכמ"כ בישמעאל להיותו חסד דקליפה גדולה והתפשטות א"כ העונג של חסד וחדוה הוא תענוג תמידי לו ואינו עונג כנ"ל. משא"כ ניגונים של מ"ש יגון ומרירות העונג בהם חדש אצלם מאד יערב לנפשם ויקבלו תוספת חיזוק על ידם. ובאדום הוא להיפוך להיות כי רישי' דעשו בעטפוי דיצחק מבחי' הגבורות. א"כ העונג אשר כבר נשפע בבחי' הגבורות דמרירות הוא עונג תמידי ולכך לא יקבלו עונג ושמחת הנפש כ"א מניגונים של חדוה דוקא (הג"ה ומזה יש להעיר לענין בנוי דאברהם בגלותא דאדום ובנוי דיצחק בגלותא דישמעאל. הטעם כי ע"י בירור ההיפך ממדרגתו. עי"ז דוקא יומשך הענג עליון. ולכן בחי' בנוי דאברהם שמבחי' חסד צריכים לברר הגבורות כו' שמבחי' פני שור כו' ומזה יהי' תענוג חדש הנמשך ממקור התענוגים וכן להיפך בבנוי דיצחק עכ"ה):

וזהו ההפרש בין רנה לשמחה. דרנה הוא הניגון שבבחי' מרירות בעליות העולמות מלמטה למעלה שיש בזה מרירות מפני החשך שהי' להם מקודם ועתה רואים אור גדול. והגם כי ישמחו בעליות שלהם שמחה שיש בה מרירות הוא מפני שהיו רחוקים תחלה כו' וע"ד ולבקר רנה מפני שבערב ילין בכי לכך מיד כשעלה מבחי' זו אזי תהי' הרנה.

(הג"ה וכענין מ"ש בת"א פ' וישלח סד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה. בפי' ויבכו. כמו שני אחים שלא ראו זה את זה זמן רב מאז הי' שבה"כ. ע"כ שמחה זו יש בה בכיה וכענין מים תחתונים בוכים כו' משא"כ שמחה. שאינה מן המרירות שבתחלה לא שייך בה בכיה עכ"ה) ע"כ עונג זה של גבורות הוא ונקרא עריבות ולא מתיקות והיינו שיר הלוים על הקרבן בנעימת קול לבסומי קלא כו' וזהו רננא ברמשא בעליית המנחה דיצחק תמיד של בין הערביים (הג"ה ולכן במל' שיש בה ג"כ בחי' ויתעצב כו' שייך הרנה ניגון של מרירות שאף כשנפטר מהעוצב של יניקת החיצונים הוא ע"ד בערב ילין בכי ולבקר רנה כנ"ל עכ"ה) וזהו פי' ולבקר רנה בפסוד"ז דוגמת שיר הלוים שעלה מהחשך דלילה כו'. וק"ש ותפלה הוא עבדו את ה' בשמחה דוקא. אך בואו לפניו ברננה תחלת הביאה לפניו שיצא מן החשך לאור להיות כי בא מן היפוך להיפוך הוא הנק' רננה ואח"כ בשמחה ועונג שבחסדים הנק' מתיקות (הג"ה לפ"ז הרינה העלאת מ"ן דיצחק והשמחה המשכת מ"ד כו' ע"ד אברהם הוליד את יצחק כמ"ש בת"א סד"ה אלה תולדות יצחק. ולפי' הרמ"ז דלעיל סעי' ב' עבדו את ה' בשמחה זהו שמחה של מצוה בתפילין וציצית שקודם התפלה ואח"כ התפלה שהיא מלמטה למעלה זהו בואו לפניו ברננה כו' עכ"ה):

קיצור. שמחה חסד ורננה גבורה. וכן ניגון של חדוה וניגון של מרירות. ובשעת חדוה מנגנים ניגון של מרירות. כי התענוג מההיפך כמים קרים על נפש עיפה. אבל תענוג תמידי אינו תענוג. כי תענוג חדש זהו המשכה חדשה ממקור התענוגים לכן מי שמדתו חסד מתענג דוקא מניגון של מרירות וזהו ההפרש בין רנה לשמחה. ולכן מפני שבערב ילין בכי אזי ולבקר רנה. ויבכו כו'. וזהו עבדו את ה' בשמחה. אך בואו לפניו תחלת העלי' הוא ברננה פסוד"ז. ובהג"ה תענוג חדש והחכמה מאין וגבוה מבחי' ונהר יוצא. בנוי דאברהם בגלותא דאדום. עזר כנגדו. עבדו את ה' בשמחה של מצוה טלית ותפילין. ואח"כ התפלה בואו לפניו ברננה:

שעה

(ה) ולפ"ז עבדו את ה' בשמחה זהו יחוד חו"ב שהם תרין ריעין. ואין שייך שם עוצב. בואו לפניו ברננה היינו יחוד זו"נ ששם שייך רננה לפי שהמל' יורדת לפעמים כו' והעליה בבחי' רנה תענוג חדש כו' וכמ"ש בביאור ואולם חי אני בפירוש רננו צדיקים בהוי'. צדיקים הם צדיק וצדק. שחיבורם יחד ע"י רנה. לכן רני ושמחי בת דוקא וע' במדרש תלים סי' כ' והיתה אמה כו':

(ו) זח"ב תרומה קס"ה א' ע"פ סולו לרוכב בערבות כו' ועלזו לפניו. וזהו עבדו את ה' בשמחה היינו בחי' רוכב בערבות שהוא ז"א. בואו לפניו י"ל היינו המל' שהיא לפניו דז"א כמש"ש דק"ע סע"ב ובפ' אחרי דס"ז ע"א בפי' לפני הוי' תטהרו דקאי על המל' שהיא תרעא לאעלאה לז"א ע"כ נק' לפני הוי'. ובמל' שייך רננה מטעם ששם יש לפעמים עציבו והרנה היא השמחה הבאה אחר העצב כו' כנ"ל. והנה בקדשים הלילה הולך אחר היום ע"כ מתחיל בשמחה מדת יום שהוא ז"א דשם ליכא עציבו כלל. ומסיים ברננה שהיא במל' מדת לילה:

(ז) זח"ג ויקרא ד"ח סע"א מפרש עבדו את ה' בשמחה זהו בחי' כהנים שהם מקו הימין ורחוקים מבחי' דין. בואו לפניו ברננה זהו מדרגת הלוים. ועי"ז דעו כי הוי' הוא אלקים שהוא המשכת הרחמים במדה"ד ועכשיו זהו ענין יכנוס שיעור ב' פתחים ויתפלל כו':

(ח) זהר ר"פ אחרי דנ"ו ע"א רבי יצחק פתח עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. תלים סי' ב' י"א וכתיב עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה. הני קראי קשיין אהדדי. לכאורה לפמ"ש הש"ס רפ"ה דברכות ד"ל ע"ב דהפירוש וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה. א"כ הכוונה שיהי' גילה ע"ד עבדו את ה' בשמחה ואעפ"כ תהא ג"כ רעדה וכובד ראש וכן פי' הרי"ף בעין יעקב שם אותה גילה ושמחה אינו סותר לזה כו' כי במקום גילה בעבודתם בשמחה שם תהא רעדה להיות בכובד ראש ויראה כו' עכ"ל. ואפ"ל שבזה מייחד התפארת ששם מקום החדוה כנ"ל בשם הזהר תרומה קס"ה א' וכ"כ ביומא פ"ק דף ד' ע"ב בענין במקום גילה כו' ובתוס' שם שזהו מ"ש עוז וחדוה במקומו. וע"י היראה והרעדה שהוא בבחי' מל' הנק' אשה יראת ה' הוא מייחד הת"ת עם המל' וזהו וגילו ברעדה. א"כ לפ"ז לא קשיא הני קראי אהדדי. ועמ"ש בד"ה אוסרי לגפן בענין אוסר ומחבר בחי' יו"ד חכמה יראה לבחי' גפן יין המשמח כו' וסד"ה ויהי בשלח פרעה בפי' ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כו'. וכ"מ בילקוט ע"פ עבדו את ה' בשמחה יכול שלא ביראה ת"ל עבדו את ה' ביראה כו'. וענין איך יהיה ב' בחי' אלו יחד מובן ג"כ ממ"ש בילקוט שם כשאתה עומד להתפלל יהא לבך שמח שאתה עובד אלקים שאין כיוצא בו:

(ט) ויש לפרש קושיית הזהר ע"ד מ"ש בעל העיקרים מ"ג פל"ג וז"ל הדבר הנותן שלימות אל המצוה כו' הוא השמחה כי השמחה נותנת גמר ושלימות אל הדבר הנפעל כו' נאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה כו' תלה העונש על שלא עבד הש"י בשמחה לא על שלא עבדו במוחלט כו' ולזה נאמר עבדו את ה' בשמחה כו' ולפ"ז ראוי שנשאל אם עבודת הש"י א"א שתושג על השלמות אא"כ היא בשמחה ובטוב לבב ונתבאר בפרק שעבר שעיקר עבודת הש"י ראוי שתהי' ביראה והיראה דבר מחריד הלב ומעציב אותו ואיך אפשר שתהי' עבודת הש"י מושגת בעצבון ושמחה ביחד עם היותם הפכיים עכ"ל וזהו ממש כעין קושיית הזהר הנ"ל. ותוכן תירוץ שלו הוא שראוי שישמח מאד מיראת ה' כי בהיות האדם משער גודל המדריגה המושגת ע"י היראה שהיא כשתשער נפשו גודל רוממות הש"י עד שיירא ויחרד ממנו לא יחוש לכל

שעו

הטורח והעצבון המגיעים אליו ע"י היראה. כמו מי שטורח מאד לחפור ולמצוא אוצר ואעפ"כ חופר אותו בשמחה גדולה עד מאד כן עד"ז ראוי שיובן העמל והיראה והחרדה והרעדה שאדם משיג ביראת הש"י שראוי שישמח בה שמחה גדולה בהיותו משער גודל מעלת התכלית המושג שהוא ההכנע אל הש"י והעבודה אליו כו' ולכן נמשל היראה לאוצר כמ"ש אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' במשלי סי' ד' עכת"ד שם ס"פ ל"ג ופל"ד וכעין זה נתבאר בלק"ת בד"ה אלה מסעי. דרוש השני ספ"ב. גבי והנה כמ"כ צ"ל ביראה כל הבחינות הנ"ל. שיקבל עליו עומ"ש באהבה ורצון ולא יהי' העול עליון למשא כו' ע"ש. נמצא שהעול והיראה הוא מקבל עליו בשמחה כו' וע"ש בפי' יראת ה' לחיים שהיראה מהקב"ה מוסיף חיים וכ"כ עוד בביאור ע"פ יהי' לכם לציצית בד"ה ענין התכלת וכ"כ בעל העיקרים שם פל"ד הנ"ל:

(י) ובזהר תירץ וז"ל אלא הכי תאנא עבדו את ה' ביראה דכל פולחנא דבעי בר נש למפלא קמי מאריה. בקדמיתא בעי יראה לדחלא מיניה (עמ"ש מזה בת"א פ' מקץ בביאור ע"פ כי אתה נרי. וגבי דרושי חג השבועות בד"ה וידבר אלקים את כל. שם פ"ד. בענין אם אין יראה אין חכמה ובהביאור שם פ"ב. ובד"ה נשא את ראש בני גרשון. דרוש הראשון ספ"ב. שזהו ענין מהלכים בין העומדים שמתחלה צ"ל קרשים עצי שטים עומדים בחי' יראה ואח"כ יבא לבחי' מהלכים הוא בחי' האהבה כו'. ובד"ה ועתה יגדל נא כח אד' ושם פ"ב ותחת אשר לא עבדת כתיב שהמצות צריכים להיות דרך עבודת עבד כו' ובד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו פ"ב בענין אותו תיראו ובהקיצור שם ובד"ה כי תשמע בקול פ"א פ"ד ובהקיצור שם אות ה'. ובלק"ת בשה"ש בד"ה שימני כחותם פ"ג וארז"ל אשה מזרעת תחלה כו' והיא בחי' היראה כו'. ומ"ש במ"א ע"פ הזהר פ' במדבר דק"כ ע"א בענין ובא לו לקרן בקדמיתא שהיא קבלת עול מ"ש בחי' יראה כו'. ועוד בלק"ת בשה"ש בד"ה קול דודי בענין ב' בחי' מצה. ועמ"ש עוד ממעלת היראה סד"ה שובה ישראל עד דרוש השני בפי' כי עמך הסליחה למען תורא):

ג דעו כי הוי' הוא אלקים. עיין זח"ג פ' קרח דקע"ח ע"א בענין ועבד הלוי הוא כד"א כי הוי' הוא האלקים. וע"ש בבה"ז. ולכן אחר שאמר עבדו כו' ברננה שזהו מדרגת הלוים בחי' ועבד הלוי הוא לכן מזה נמשך דעו כי הוי' הוא אלקים. וע' מענין ועבד הלוי הוא בבה"ז שם. ובת"א פ' בשלח בד"ה אז ישיר משה ובנ"י. ובלק"ת פ' קרח. וע' מענין דעו כו' הוא עשנו במד"ר פ' ויחי ר"פ ק'. ומענין הוא עשנו ולא אנחנו וקרי ולא בזח"א ס"פ וירא דק"כ ע"ב. ועמ"ש ר"פ וירא בענין והוא יושב פתח האהל. זח"ג פ' חקת דקפ"ג ע"ב. פ' פינחס דרכ"ג ע"א פ' האזינו דר"צ ע"א ע"ק דאתכסיא אקרי הוא. ועמ"ש בסדור בפי' ברוך שאמר והי' העולם ברוך הוא. ובת"א ר"פ לך לך בענין הוא עשנו. וזהו ע"ד הנזכר בזהר פ' וירא דקט"ו א' ע"פ ויעש ה' לשרה עשיה לעילא. היינו שנמשך מבחי' מזלא וזהו הוא עשנו היינו בחי' ע"ק משם שרש הנשמות וע"ד אשר עשה את משה ואת אהרן בש"א סי' י"ב ו' פרש"י עשה להיות נכונים לשליחותו להוציא אבותיכם ממצרים והתרגום פי' דעבד גבורות ע"י משה ואהרן עד"ז י"ל פי' הוא עשנו. ועמ"ש בפי' כי כאשר השמים החדשים כו' אשר אני עושה. ועמ"ש ע"פ הוא עשך ויכוננך. וכתיב עושה גדולות עד אין חקר. עם זו יצרתי לי. וע' זח"א די"ג סע"א. וכן בפי' יעשה למחכה לו כמ"ש בזח"ג בלק דרל"ט סע"א וע"ב. ועפ"ז י"ל פי' אלו פינו מלא שירה כו' אין אנו מספיקים כו' וא"כ מהו שמסיים ע"כ אברים שפלגת בנו כו'. אלא לפי כי הוא עשנו. וכמ"ש הלא

שעח

הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך הקב"ה וב"ד נמנו על כל אבר כו'. וא"כ כיון שהוא עשנו לכן מה"ט יכולים לעורר באתעדל"ת בשרשן ומקורן בבחי' הוא. וזהו הוא עשנו ולכן ולו אנחנו כו'. ועמ"ש בפי' בעבר הנהר ישבו אבותיכם בד"ה אם בחקתי תלכו ובשה"ש רבה ע"פ בטנך ערימך חטים ובמד"ר פ' במדבר רפ"ד משל למלך שהיו לו כמה גרנות כו' עד קדש ישראל לה' ראשית תבואתה וכתיב ועמך כולם צדיקים. ועמ"ש בפי' ראשית תבואתה בלק"ת בשה"ש בד"ה יונתי בחגוי הסלע. ולכן א"ש ענין הוא עשנו. ולכן אנו יכולים להמשיך יחוד כי הוי' הוא האלקים. ועמ"ש ע"פ ויפח באפיו נשמת חיים. גם מ"ש בפי' נעשה אדם מצלמנו. נעשה ל' רבים כי האדם שרשו מא"ק שהוא אור כללי וכמ"ש בביאור ע"פ כי המצוה הזאת כו' לא נפלאת היא ממך כו' וכן בהשמים החדשים כתיב אשר אני עושה כו'. וזהו והוא כחתן. פי' כי חתם זהו ז"א אבל בחי' הוא זהו בינה. הוא דא עתיקא. ועז"נ יש אחד ואין שני כו'. ואעפ"כ והוא כחתן. כי נה"י דאימא נעשו מוחין לז"א. וכנ"ל בענין והוא יושב פתח האהל ובענין כי הוי' הוא האלקים. גם יש לפרש כי הוי' הוא ע"ק. הוא בינה. האלקים ז"א. ולכן והוא כחתן. ועיין זח"ב תרומה דקמ"ו סע"ב ישקני ההוא דסתים כו':

ד בואו שעריו בתודה. נזכר כאן תודה ותהלה וברכה ע"ד ועתה מודים ומהללים ויברכו. בזח"א פ' ויחי דרכ"ט ע"ב פי' עבדו את ה' בשמחה זהו תמיד של שחר. כי שמחה בצפרא. עבדו את ה' ברננה זהו תמיד של בין הערבים שאז בחי' יצחק ואזי נק' רננה ולא בחי' שמחה ומאחר שנתקשרה בב' בחי' חו"ג שמחה ורננה עי"ז נעשה היחוד וחיבור מדה"ר במדה"ד. וזהו דעו כי הוי' הוא אלקים כו' וכמ"ש בזח"ג פ' קרח דקע"ח ב' בענין ועבד הלוי הוא דהיינו להמשיך כי הוי' הוא האלקים ונאמר אח"כ הוא עשנו הוא דא עתיקא שמשם שורש המשכה זו להיות יחוד הוי' אלקים כו'. ועמ"ש מכ"ז בבוך בראשית ב'. ע"פ הזהר תולדות דקמ"א ע"פ ויעתק משם ויחפור באר אחרת כו':

הודו לו ברכו שמו. ע' בחיי פ' עקב ע"פ ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך הביא פסוק זה הודו לו וברכו שמו. ושם ביאר ענין איך שייך הברכה למעלה. ועמ"ש מזה בלק"ת פ' עקב סד"ה ואכלת ושבעת וברכת. ובלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה דרוש הראשון שעי"ז נק' כנס"י לא זז מחבבה עד שקראה אמי לפי שממשיכים הברכה בשם הוי' כמ"ש שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' יעו"ש ובזהר ויקרא ד"ט ע"ב ע"פ ברוך ה' מציון וכי מציון הוא ברוך והא מנהרא עמיקא עילאה (שהוא בינה שבה התגלות ע"ק עיין זח"ב פ' בשלח דס"ג ע"ב) הוא ברוך. וע"ש ג"כ בזהר ויקרא די"ג ע"א ע"פ שאו ידיכם קדש וברכו את ה' ג"כ עד"ז להמשיך הברכה מאו"א לז"א. ויש לומר שלכן דקדק הפסוק כאן הודו לו ברכו שמו. דהברכה שייך לבחי' שמו*. וכענין שנתבאר בת"א פ' ויחי בד"ה אוסרי לגפן בפי' וינוחו בו ישראל מקדשי שמך. אבל לו ממש אין שייך ברכה כי הוא מקור הברכות. אלא הודו לו דוקא בבחי' הודאה. וע' כה"ג בסדור בדרוש ל"ג בעומר פי' מטעם אחר דברוך הוא בבחי' חכמה והודאה הוא בע"ק כו':