קג

שפ

א לדוד ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו. פ"ק דברכות ד"י ע"א דוד שדר בחמשה עולמים דר במעי אמו ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו ובפרש"י וכל קרבי אל שם קרבי אמו שדר בתוכה. ומהרש"א כ' ועוי"ל קרבי של דוד ממש כדאמרינן בפרק המפלת דבמעי אמו פיו סתום וטבורו פתוח כו' וא"כ שירה שאומר מקרביים מתוך טבורו שהוא פתוח במקום פיו. והיינו לפ"ז שעניין השירה היא מנה"י ושליש התחתון דתפארת שהוא מקור נה"י שבגוף

שפב

כו'. ועמ"ש ע"פ ובשנה הרביעית יהיה כל פריו הלולים שהוא נגד שליש תחתון דתפארת. וביאור ענין טבורו פתוח נתבאר בתו"א בד"ה וארא אל אברהם. ולפרש"י דקרבי של אמו קאמר היינו מה שהנשמה היא בבחי' עיבור בבטן המל' דאצילות כו':

(ב) רבות ויקרא ס"פ ד' קס"ט ד' ברכי נפשי כו' וכל קרבי בשעה שהוא במעי אמו:

(ג) זח"א לך לך דפ"ז ע"א לדוד ברכי נפשי את ה' בגין דרגיה קאמר (היא בחי' מל') ואמאי ברכי נפשי את ה' את לאתקשרא בקשורא דלעילא (כי את היינו את הטפל וזהו כשמתייחדת עם שמשא. דהיינו כשהגילוי כלול במקורו בההעלם כמו זיו השמש כשהוא תוך השמש נק' את. וכשנעשית ראש לשועלים נק' עת כמ"ש בד"ה ואתחנן כו' בעת ההיא). ועיין בזח"ג בלק דק"צ סע"ב מענין ברכו את. וכל קרבי מאן קרבי אלין שאר חיון ברא. דאקרין קרביים כד"א ומעי המו עליו (שיר ה' ד') עכ"ל. ועמ"ש בפ' בראשית די"ג סע"א בענין בן יקיר לי כו' ע"כ המו מעי עליו בירמי' ל"א משמע שם דהוא יסוד דנוק' שהחדר נק' מעיה כמ"ש בס"ט סי' קפ"ז ס"ק י"א. אמנם בכאן דאומר שהם חיון ברא פי' בז"ח שנקראו קרביים לפי שהם יוצאי מעיה שהיא הוציאה אותם. א"נ על שם שבזמן היחוד נכללים כולם יחד בסוד ההיכלות הנכללים דא בדא ונעשים נקודה חדא בתוכה לכך נקראו קרביים שבתוכה ובקרבה הם יושבים עכ"ל:

(ד) וז"ל הפרדס בעה"כ ערך קרביים שהביא מאמר הנ"ל. וכ' נראה שהוא מפרש הענין הזה על חיות הקדש וקראם חיון ברא מפני שהם חוץ לאצילות (ולפע"ד י"ל מפני שחצר הכבד מפסיק בין מעיים וקרביים ובין אברי הנשימה שהוא ענין הפרסא המפסקת הנז' בזח"א ל"ב ב'. ולפי שהם למטה מהפרסא נק' חיון ברא) ונקרא קרביים ע"ש שהם קרובות לאצילות. והביא ראי' מפסוק ומעי המו עליו. כי מעיים וקרביים הכל דבר אחד. וענין המו מעי עליו הוא אל שאלתם איה מקום כבודו כו' וזהו המו פי' הומים ומשוררים כו' כדרך החיות המשוררים לשכינה עכ"ל:

(ה) אדמו"ר נ"ע פי' שיש מלאכים הנק' בני אלים והם חיצוניות העולמות ונק' רגליים. והקרביים הם המלאכים שבבחי' פנימיות יותר והם הנק' בני אלהים. וכמו שבקיבה וקרביים מתברר המאכל והמובחר נעשה ממנו חיות למוח ולב וכל האברים והפסולת יוצא לחוץ כמ"כ כנ"י נק' רעיתי מפרנסתי שמפרנסין לאביהם שבשמים כו'. והעלאת מ"ן שלהם הנק' לחמי מתברר ע"י המלאכים הנק' קרביים ומהמובחר עולה להיות מתעלה בבחי' לב העליון. כמ"ש ע"פ אני ישנה ולבי ער. ומהפסולת נמשך להיות השפעת עוה"ז אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו'. כ"כ בד"ה ברכי נפשי ובד"ה יסובבנהו יצרנהו ובד"ה אני דפ' ציצית ובד"ה ונשב בגיא. והביא ראי' לזה ממ"ש בזהר דאצטומכא הוא מקום הבירור כו'. וז"ל המא"א אות א' סעי' ק"ס אצטומכא נק' המל' כי בה בשול כל הדברים העולים מתתא לעילא. מ"ן סוד האכילה כמו האצטומכא המבשל המאכל וזן כל הגוף עכ"ל. ועיין מענין אצטומכא בזח"ג פינחס דף רל"ה א' ודף רל"ד ב'. ובמא"א אוף קו"ף סכ"ו קורקבן מל' כי היא מקבלת הקרבנות תחלה כמו הקורקבן עכ"ל. ושם אות מ"ד קיבה נק' המל' וכו' עכ"ל:

(ו) ובמ"א מצאתי שכ' וז"ל כל ענין עבודתינו הוא להעלות מ"ן מתחת הפרסא למעלה כמו כל עניני המצות שנלקחים מתחת הפרסא שחיותם מק"נ המעורב טו"ר ואין ניכר התערובת כו' כמו למשל מאכל גשמי כו' וע"י אפייה בדחילו ורחימו (כמ"ש בד"ה כי תבאו כו' ושבתה הארץ מענין מאפה תנור) אזי נתברר הטוב

שפג

ועולה כל אחד במקום הראוי לו. היינו שעולה המובחר למעלה מן הפרסא וניזון ממנה המוח והלב (עיין זח"ג שלח קס"א ב') והוא בחי' מ"ן. והבישול הוא ע"י הגבורות שביסוד דנוק' שהוא אהוי"ר שכל הבירורים הוא ביסוד דנוק' (ע' זח"ג דר"מ ע"ב בפי' באתי לגני) וזהו וכל קרבי את שם קדשו קרבי הוא הקיבה ששם נתבשל ונתברר מן הפסולת היוצאים לחוץ והמובחר עולה בבחי' מ"ן והם תמכין דאורייתא המחזירים לומדי תורה ומקיימין אותה (ר"ל פי' וכל קרבי למטה הם תמכין דאורייתא שבהם ועל ידם הבירור שע"י מעשה המצות שכללותם צדקה. ועוד כי תמכין דאורייתא הם נה"י ומבואר למעלה סעי' א' שמה שמתחת לפרסא של חצר הכבד שייך לנה"י ע"כ בחי' קרבי הם תמכין. אבל בעלי תורה עז"נ ויהי קול מעל לרקיע קול יעקב בחי' תורה הוא נמשך למעלה מהרקיע והפרסא וכמו מאברי הנשימה הריאה והלב שלמעלה מחצר הכבד מהם נמשך הקול כו') והפסולת יוצא לחוץ ונעשה מזה אותיות דברים של חולין והכל ע"י בחי' הקרביים שהם ישראל. אך יש קרביים עליונים וקרביים תחתונים. קרביים העליונים כגון קבה והמסס ובה"כ. וקרביים התחתונים אינן משמשים כלום רק שדרך שם יוצא הפסולת והם בחי' המלאכים שהפסולת שמבררים ישראל יוצא דרך המלאכים ונעשה מזה כל עניני עוה"ז הגשמי ואף אלו לא חטא אדה"ר ולא הי' קליפת נוגה מ"מ הי' עבודה להעלות מתחת הפרסא כי יש בחי' פרסא בכל העולמות שמה שלמטה מן הפרסא אינו ממהות שלמעלה מן הפרסא כמו באדם שכל בחינות האדם המוח והלב וכל החושים הם למעלה מהפרסא עכ"ל. והוא בביאור ע"פ ויהי קול מעל לרקיע כו'. לפ"ז פי' הפסוק לדוד ברכי נפשי היינו נשמות ת"ח. וכל קרבי הם בעלי עסקים תמכי דאורייתא כו' וכן לפי' הזח"א הנ"ל דהם חיון ברא. הרי חיות ואופנים ביצירה ועשי' שכנגדם למטה מארי משנה ומארי מקרא. אבל שרפים בבריאה כנגדם בעלי תלמוד ת"ח כו' וכמ"ש סד"ה ואהי' אצלו אמון. עוד מענין לדוד ברכי נפשי כו' וכל קרבי בזח"ג נשא קכ"ו סע"א קכ"ז א':

(ז) במדרש תלים עשרה דברים יש באדם הקנה לקול הוושט למזון הכבד לכעוס הריאה לשתות המרה לקנאה הקיבה לשינה המסס לטחון הטחול ולשחוק הכליות יועצות הלב גומר לפיכך הי' מקלס דוד ואומר אודך על כי נוראות נפלאתי לכך ברכי נפשי את ה' כו' עכ"ל. וי"ל על עשרה דברים הנ"ל אמר וכל קרבי:

(ח) ס"ח סי' נ"ז ברכי נפשי את ה' וכל קרבי אפילו קרביים של בני אדם ובני מעיים צריכים לברך את ה' לפיכך צריך לבדוק א"ע יפה כשבא להתפלל ואין להביא בטן מלא צואה לפני הקב"ה לברכו עכ"ל. ועיין בת"א סד"ה בשלח פרעה בפי' מארז"ל הרוצה לקבל עליו עומ"ש שלימה יפנה ויטול ידיו כו' וע' בהרמ"ז תצוה קפ"ג גבי בתרין נקודין כו':

ס"ח סי' תת"ך כתיב ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו כשיברך להקב"ה צריך לברכו בקול רם כי בקול רם כל הקרביים מתנועעים ונמשכים אחר הקול עכ"ל ויש לומר בזה דכבר נתבאר דהקול יוצא מאברי הנשימה שלמעלה מהפרסא והנה אף שהחיות בהם נמשך ע"י אברי המזון שלמטה מהפרסא נמצא הם ג"כ מברכים להקב"ה אך עכ"ז כדי שיהיו מתעלים עוד בשעת הברכה ממש ג"כ זהו ע"י שמברך בקול רם שאז הקרביים מתנועעים ונמשכים אחר הקול. וה"ז חיבור הבחי' שלמטה מהפרסא אל הבחי' שלמעלה מהפרסא כו'. ועד"ז י"ל ענין העונה אישר"מ בכל כחו כו':

שפד

עו"ש סי' תתכ"א כתיב הכון לקראת אלקיך ישראל. שלא תצטרך לעשות צרכיך בשעה שהקהל הולכים לביהכנ"ס כדי שתתפלל עמהם. ואם נעשה כך שלא יוכל קודם לעשות שלא הי' לו פנאי לעשות צרכיו לא יתכן שילך לבהכנ"ס וצריך לנקביו שנאמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו כו' עכ"ל. ועפ"ז יש להבין מארז"ל פ"ב דשבת איזהו עשיר כל שיש לו בית הכסא סמוך לשלחנו כו'. פי' שעי"ז יהיו הקרביים נקיים ויוכלו להתחבר לבחי' שלמעלה מהפרסא כו' ואזי נק' עשיר כי אין עני אלא בדעת כו' ודעת לשון חיבור ויחוד הנ"ל להעלות מה שמתחת לפרסא למעלה מהפרסא כו' כנ"ל. וגם שעי"ז יבא להיות ותורתך בתוך מעי כו':

ג הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי. רפ"ב דמגלה די"ז ע"ב למימרא דגאולה ורפואה בתר סליחה היא והכתיב ושב ורפא לו. ההיא לאו רפואה דתחלואים היא אלא רפואה דסליחה היא. ומה ראו לומר גאולה בשביעית (ולא רפואה אחר סליחה כדכתיב קרא הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי) אמר רבא מתוך שעתידין ליגאל בשביעית כו'. ומה ראו לומר רפואה בשמינית כו' (כ' מהרש"א יש לדקדק מאי קשיא ליה כו' מ"מ מאי דאפשר למסמכה גאולה לסליחה כו' וי"ל כו' למסמך טפי רפואה לסליחה ולא להפסיק ביניהן בגאולה. ומשני דברפואה איכא נמי עוד טעמא דראויה לאומרה בשמינית וזה ודאי מכריע שלא למסמכה לסליחה) א"ר אחא מתוך שניתנה מילה בשבינית שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית עכ"ל והנה ענין מילה שניתנה בשמינית שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית בענין שמילה דוחה שבת כי שבת זהו אתעדל"ע שאחר אתעדל"ת של ששת ימי המעשה ע"ד מי שטרח בע"ש כו' ואתעדל"ת זו זהו בירור ז"ת שנפלו בבה"כ כו' אבל בחי' מלך השמיני הדר הוא יסוד דא"ק בחי' שלמעלה מהשבירה והתיקון והו"ע אתעדל"ע מבחי' שאין אתעדל"ת מגעת שם כו' ע"ש. וזהו ענין המילה בשמיני כדי שיעבור עליו שבת אחד כי דוקא אחר שנמשך בחי' הגילוי דשבת שה"ע אתעדל"ע שע"י אתעדל"ת אזי יש מקום להשראת וגילוי האתעדל"ע שלמעלה מהאתעדל"ת וכענין שער החמשים הנמשך ומתגלה בחג השבועות ממילא אחר קדימת ספה"ע מ"ט יום וכמ"ש בד"ה אני ישנה בפי' פתחי לי כחודה של מחט ואני אפתח לך כפתחו של אולם כו' ע"ש. ומעתה י"ל עד"ז ג"כ בענין סליחה וגאולה ורפואה דהנה הסליחה זהו ענין אתעדל"ע הנמשך ע"י אתעדל"ת של התשובה וזהו ענין ויבא כגשם לנו שהוא ע"י ואד יעלה כו' ומזה נמשך ג"כ הגאולה כי אם עושים תשובה נגאלים. ולכן הגאולה היא בשביעית דוגמת שבת שהיא אתעדל"ע שע"י אתערותא דלתתא של תיקון ז' המדות שנפלו בשבה"כ. אכן הרפואה שהיא בשמינית זהו אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת. כי הרפואה עיקרה לע"ל כמארז"ל הכל מתרפאין לע"ל חוץ מן הנחש כו' ורפואה זו זהו הסרת המחלה דעץ הדעת דהיינו מה שתצא ק"נ מחלאתה וטומאתה כמ"ש בתניא פל"ז. וזהו ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ כו'. וזהו ע"י אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת וכענין טל שעתיד להחיות בו את המתים שבחי' טל זהו מה שלמעלה מאתעדל"ת כנודע מענין אהיה כטל לישראל כו' והוא ג"כ ענין גילוי שער החמשים כי חולה גימט' מ"ט שחסר ממנו שער החמשים בחי' כתר סוכ"ע שיומשך בבחי' גילוי כו'. ועמ"ש סד"ה האזינו השמים מענין ההפרש בין גשם לטל ע"ד הנ"ל. וזהו ג"כ ההפרש בין רפואה דסליחה לרפואה דתחלואים. עד"מ בגשמיות הרפואה דסליחה נוגעת רק בפנימיות היינו בהנפש כמ"ש רפאה נפשי כי חטאתי לך. אבל רפואה דתחלואים היינו שגם הגוף והחיצוניות נרפא. וכך רפואה דסליחה שהיא האתעדל"ע שע"י האתעדל"ת הוא ענין תיקון הנפש כו' אבל לא נעקר

שפו

הרע מהעולם מחת שעדיין לא נתברר ק"נ כו' וא"כ כח המחלה במקומו עומד. אבל רפואה דתחלואים היינו שעיקר המחלה גם מחיצוניות העולם שיהי' כמו קודם חטא עה"ד ונגלה כבוד ה' זהו מבחי' שלמעלה מאתעדל"ת ועז"נ והי' שארית יעקב כו' כטל מאת ה'. בקורק' בערך חול ד' שרשים. ובערך חלל ששה שרשים. ובערך חלה ג' שרשים. פ"ד דנדרים דמ"א ע"א. ירושלמי פ"ב דברכות דף י"ג ב':

כ ברכו ה' מלאכיו גבורי כח וגו'. פ"ק דברכות ד"י ע"א. פ"ט דשבת דפ"ח סע"א. ברישא עושי והדר לשמוע. פ"ז דסוטה ל"ט ב' ג' ברכו דכאן נגד ג' ברכות דברכת כהנים וכ"ה במד"ר נשא פי"א דרמ"ד ד'. ספ"ק דקדושין ד"מ רע"א גבורי כח עושי דברו כגון רבי צדוק ופרש"י שלבש כח לכוף יצרו לעשות חפצי קונו כו' ע"ש. וזהו כענין וינס ויצא החוצא דיוסף ועמ"ש ע"פ הים ראה וינוס. וגם זהו כמארז"ל רפ"ד דאבות איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. ומהרש"א בקדושין שם פי' ע"י עושי דברו כהנ"ל נמשך לשמוע בקול דברו. פי' שהקב"ה ישמע לקול דברו של עושי דברו ותגזר אומר ויקם:

רבות ר"פ ויקרא קס"ה א' פי' לשמוע בקול דברו קאי על משה. שבישראל נאמר אם יוספים אנחנו לשמוע כו' ובמשה נאמר ויקרא אל משה כו' והיינו מ"י גבורי כח כו'. א"כ בחי' זו עתה היינו בעסק התורה יש ג"כ לשמוע בקול דברו שיהי' תען לשוני אמרתיך זהו ע"י גבורי כח עושי דברו. ועמ"ש ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות כו' לאמר זה הדבר כו'. והיינו ע"י התעוררות בחי' משה שיש בכל א' מישראל. להעיר מפסוק נפשי יצאה בדברו. על כל דיבור פרחה נשמתן. גם במד"ר ויקרא שם פי' ברכו ה' מלאכיו הם התחתונים שהם מלאכים ושלוחים של הקב"ה ששלחם לעוה"ז לעשות רצונו תומ"צ עיין בלק"ת סד"ה ביום השמיני שלח את העם:

מד"ר פ' ויקרא פ"ה דקע"ה ב' עו"ג נק' גבורים שנאמר מה תתהלל ברעה הגבור וישראל נק' גבורים שנאמר גבורי כח עושי דברו. והנה בזהר ויחי דרי"ז ע"ב ע"פ ואם בגבורות שמונים שנה דכתרא דגבורה תמינאה הוי היינו בינה לכן ביום השמיני שלח את העם שיהיו בבחי' גבורי כח עושי דברו. ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע פרק ד' דהפי' שמךחלה צ"ל עושי דברו להמשיך הרצון בהדבור עליון כו' ואח"כ לשמוע כו'. וע' בזח"ג פ' בלק דקצ"א ע"א בד"ה שחורה אני ונאוה מענין גבורי כח עושי דברו ובבה"ז שם באריכות. וע' בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון בענין הלא דברי כאש שהוא כמו האש שמסתלק למקורו ושרשו. ולכן צ"ל עושי דברו כו'. זח"א פ' לך ד"צ ע"א. ילקוט פ' בהעלותך סוף רמז תשכ"ט דקי"ט ע"א מה כחו של משה עליו הכתוב אומר גבורי כח כו' כחו של שושבינו כו' ע"ש. פ' ראה רמז תת"צ נקראו העליונים מלאכים ונקראו ישראל מלאכים שנאמר ברכו ה' מלאכיו כו'. האזינו דף ש"ח ע"ב סוף רמז תתקמ"ה מלאכיו גבורי כח שהיו נושאים ונותנים במלחמתה של תורה. וכ"ה שם תחלת רמז תתקנ"ד גבורים בתורה שנאמר גבורי כח עושי דברו. בתלים ע"פ תפלה למשה איש האלקים רמז תתמ"א דקי"ח סע"ב גבורי כח עשי דברו שהי' מגיד לישראל דבריו של הקב"ה. ובמקומו תלים ססי' ק"ג: