קד

שפו

א ברכי נפשי כו' הוד והדר לבשת. פ"ק דברכות ד"י ע"א. עקרים מ"ב פ"א רוב המזמור. עמה"מ קנ"ג א'. רבות בא פט"ו קל"ב א'. סוף פ' שמיני ק"פ ע"א. ויקרא ספ"ד קס"ט ד'. ס"פ ואתחנן רצ"א ד'. משפטים פ"ל קמ"ה ב'. אמור פ"ל. נשא פ' י"ד רנ"ז ג'. ח"מ בשה"ש כ"ו ד' בפסוק מה יפו דודיך. איכה ס"ה

שפח

א' בפסוק ויצא מן בת ציון כל הדרה. של"ה קפ"ט א' ש"מ א' שמ"א ב'. ת"ז ב'. מ"ע ר"ן קצ"ז וז"ל הרבות בא קל"ב א' בי ביה ה' צור עולמים מה ת"ל צור עולמים שני עולמים עליו אינן חשובין כלום לכך נאמר ה' אלקי גדלת מאד. ודף הנ"ל עמוד ד' הקב"ה לבושו הוד והדר ונתן לשלמה הוד מלכות שנאמר ויתן עליו הוד מלכות בדה"א סי' כ"ט. בסדר שמיני ס"פ י"ג ק"פ ע"א כל מה שפרט דוד כלל אותו רשע בפסוק אחד שנאמר דניאל סי' ד' כען אמא נ"נ משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא כו'. ומהדר ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת. ויקרא ספ"ד מענין חמשה ברכי נפשי. ברכי נפשי כו' גדלת מאד בשעת פטירתו של אדם מן העולם וא' לע"ל שנאמר יתמו כו' ברכי נפשי:

ס"פ ואתחנן וכנגדן ישראל מעטרין את הקב"ה בעשרה לבושים כו' עד הוד והדר לבשת הרי עשרה עכ"ל. וכ"ה בשה"ש רבה בפסוק מה יפו דודיך רק שאין חשבון פסוקים של הלבושים שוין בשני מקומות הנ"ל. אך הוד והדר לבשת בשני המקומות הוא העשירי וא"כ אם מלמעלה למטה קחשיב הוא בבחי' מל'. כי איהי בהוד. ואם מלמטלמ"ע קחשיב הוא בכתר שהוא מל' דא"ס. וכ"נ מדנאמר אח"כ עוטה אור כשלמה דהיינו בחי' תורה דאורייתא מחכ' נפקת. וע' ברבות בא קל"ב א' דלעיל מענין עוטה אור א"כ לכאורה הוד והדר לבשת זהו בבחי' הכתר:

באיכה בפסוק ויצא מבת ציון כל הדרה. כל הדרה זה הקב"ה שנאמר הוד והדר לבשת. גם ברבות סדר אמור פ"ל ד"א פרי עץ הדר זה הקב"ה שנאמר הוד והדר לבשת:

בבחיי פ' כי תצא וז"ל ולשון גדילים שהזכיר כאן במלבוש הציצית הוא רמז למ"ש ה' אל'י גדלת מאד הוד והדר לבשת והבן זה כי הלובש ציצית בל"ב חוטין הוא דוגמא וזה מבואר עכ"ל. והנה מבואר בד"ה אני דפ' ציצית שהטלית בחי' סוכ"ע ול"ב חוטי הציצית הם ל"ב נתיבות חכמה בחי' ממכ"ע ונמשכים מבחי' שערות דא"א כו' וא"כ מבואר דהוד והדר לבשת זהו בחי' סוכ"ע כו' ועמ"ש בביאור דיביאו לבוש מלכות מענין הטלית שמקיף על הראש כו':

ברכי נפשי זח"א לך לך דפ"ז סע"א. ח"ב ויקהל דקצ"ט סע"ב הוד והדר לבשת. ח"ב בשלח דס"א א' ומאן לבושוי דקב"ה הוא ונצח דכתיב הוד והדר לבשת. ובמק"מ שם נ"ב מהרח"ו כי נו"ה דבינה הם נעשים חשמ"ל בבחי' מלבושים ע"ג זעיר:

משפטים דצ"ח סע"א מפרש ה' אלקי הם חו"ב. גדלת בחי' חסד. מאד הוא גבורה. הוד והדר נו"ה. והנה ע"פ מ"ש הרח"ו דמפרש הוד והדר נו"ה דאימא כמ"כ יש לפרש בבחי' גבוה יותר עפמ"ש בביאור ע"פ למען תזכרו שנו"ה דעתיק מאירים בגלגלתא דא"א ומשם שרש המצות וע"ז רומז הטלית. ובחי' שער רישי' בעמר נקא הם שורש התורה וזהו ענין הציצית כו' א"כ בחי' נו"ה דעתיק ז"ס הוד והדר לבשת. ועוד דבחי' א"א לגבי עתיק כמו ז"א לגבי בינה. א"כ כמו שז"א יש לו חשמ"ל מנו"ה דאימא כנ"ל. כמ"כ י"ל עד"ז למעלה יותר גם בא"א. וזהו ענין לבושי' כתלג חיור כו'. ובזח"ג באדרא דנשא דק"מ סע"ב ותניא הוד עילאה כו' ומהאי הוד והדר תליין אינון לבושי דאתלבש בה כו' דכתיב הוד והדר לבשת עכ"ל. ופי' בעמה"מ שט"ז ר"פ נ"ט הוד עילאה זהו הוד דאימא והדר הוד דאבא כו'. במא"א אות ה' סעי' ד' הדר נק' הנצח והוא חבר ההוד. הוד והדר לפניו כי נצח והוד לפני התפארת עכ"ל. והי"ל כ' דבלק"ת פ' שמיני כ' שיסוד נק' הדר. גם לפמ"ש ס"פ ואתחנן ענין עשרה לבושים של הקב"ה אינו במשמע כ"כ הפי' כמ"ש במא"א דהא בגדי נקם חשיב לבד והוד והדר לבד ולבושי' דנוקמא משמע שהם מהנצח כמ"ש ויז נצחם על בגדי ועיין בזח"ג פ' אמור דפ"ט

שפט

ע"א גם פרי עץ הדר אינו בנצח כו' וצ"ע. ועמ"ש ע"פ הוד והדר לפניו. ועמ"ש ב' האלשיך בפי' הוד והדר לבשת. וע"ש במזמור כ"א בפסוק חיים שאל ממך כו' הוד והדר תשוה עליו. כי העולם נברא בהוד והדר כמארז"ל במכילתא הובא בילקוט בישעי' עשרה לבושים לבש הקב"ה אחד כשברא את העולם של הוד והדר שנא' הוד והדר לבשת כו'. ונתקלקל העולם ע"י אדם. והנה אדם ר"ת אדם דוד משיח. ואינו נתקן אפילו ע"י דוד וכמארז"ל כל תולדות שבמקרא חסרין חוץ משנים אלה תולדות פרץ. אלה תולדות השמים כו'. ולכן בדוד נאמר כיון שנסתכל ביום המיתה אמר ברכי נפשי כו' הוד והדר לבשת כי בחייהם אינם רואים אבל במיתתן רואים. אמנם במשיח נתקן לגמרי. ושב ההוד וההדר ההוא לאיתנו. וזהו חיים שאל ממך כו' הוד והדר תשוה עליו וכמו שהי' קודם עה"ד כו' להיות לאהבה כו' למען חייך וגם בחייהם רואים הוד והדר כמ"ש עין בעין יראו כו'. ועמ"ש בפסוק הוד והדר לפניו ד"ה א' סי' ט"ז כ"ז:

ברכי נפשי את ה' ה' אלקי גדלת מאד. במד"ר פ' בא פט"ו דקל"ב א' ג' בריות קדמו את העולם המים והרוח והאש. המים הרו וילדו אפילה. האש הרה וילדה אור. הרוח הרה וילדה חכמה. ובשש בריות אלו העולם מתנהג. ברוח החכמה באש באור ובחשך ובמים לפיכך דוד אמר ה' אלקי גדלת מאד עכ"ל. וצ"ע בס"י דלכאורה ג' בחי' מים רוח אש הם ג' אמות אמ"ש שהזכיר בס"י שהם חכמה בינה ודעת. או כתר חכמה בינה כו':

(ב) עו"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים מה ת"ל צור עולמים שני עולמים עליו אינן חשובין כלום לכך נאמר ה' אלקי גדלת מאד עכ"ל. והענין כמ"ש במד"ר פ' בראשית פי"ב דט"ו ע"ב בשתי אותיות ברא הקב"ה את עולמו כו' העוה"ז נברא בה"א והעוה"ב ביו"ד וכ"ה בגמרא פ"ג דמנחות דכ"ט ע"ב. וכיון שנבראו בשני אותיות ע"כ אינן חשובין לכלום וכענין מ"ש בלק"ת בד"ה אלה מסעי דרוש השלישי פ"ב כמו עד"מ באדם מחשבה הוא כלא חשיב אפילו רק נגד כח המחשבה כו' ואצ"ל לגבי עצמות הנפש. ובד"ה אלה מסעי דרוש השני פ"א שההארה וההמשכה מאוא"ס ב"ה להיות ממכ"ע וסוכ"ע אינו אלא כטפה מים אוקיינוס ולזאת כל עלמין בטלין ומבוטלין בעצמותו ית'. ובת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי דרוש הראשון וז"ל והנה כתיב כי בי"ה הוי' צור עולמים ביו"ד נברא העוה"ב פי' העוה"ב הוא תענוג הנשמות שנהנין מזיו השכינה כו' והתגלות תענוג זה הוא ע"י צמצום אוא"ס ב"ה שהוא בחי' יו"ד כי מאא"ס ב"ה בעצמו כביכול לא היו הנשמות יכולים לקבל מאחר שהם בבחי' נברא וגבול כו' עכ"ל. ואפ"ל שזהו ענין ג' בריות שקדמו לעולם מים רוח ואש. שהם ג' ספירות ג' קוין. כי מאא"ס ב"ה א"א לבע"ג לקבל כ"א ע"י צמצומים דהיינו ע"י הספירות שבהם ועל ידם מאיר הא"ס באופן שיוכלו העולמות לקבל כו' וזהו הק אלקי גדלת מאד כי מקור חיות כל העולמות רק מבחי' שתי אותיות הנמשכים ממנו ית'. ועיין בת"א בד"ה ובבואה לפני המלך בענין א"ת שמות אלא שמות בפי' יחיד חי העולמים רק מבחי' מלך מלכותך מלכות כל עולמים. ואפ"ל זהו ג"כ ענין כי בי"ה הוי' צור עולמים לפי הבחיי ודעמי' דשם י"ה שהוא שתי אותיות הוא במל' כו' כמ"ש ע"ב כי בי"ה הוי' צור עולמים בישעי' סי' כ"ו:

קיצור. פי' גדלת מאד לפי שבריאת העוה"ז והעוה"ב וגם ממכ"ע וסוכ"ע הכל רק בשתי אותיות דהיינו מ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים:

(ג) וא"כ לפ"ז י"ל פי' הוי' אלקי גדלת מאד. אין ר"ל על מהותו ועצמותו דמאי קמ"ל הלא הקדמון הבלתי בעל גבול ודאי מובן לכל שהוא גדול מאד.

שצ

ואפילו גדול מאד לא שייך לומר עליון. כי באמת ערך העולמות אליו ית' לא שייך לומר אפילו כערך טפה לגבי אוקיינוס וע' בגמרא פ"ז דיומא ד"ע ע"ב מאי גדול כו'. אלא י"ל ה' אלקי כלומר מה שהוא אלקי. דהיינו מה שממשיכים ע"י תומ"צ עד שנק' אלקי כמו אלקי אברהם כו' אלקי ישראל גם בחי' זו גדלת מאד בלי גבול ולמעלה מבחי' שתי אותיות י"ה כו' ועמ"ש בזהר פ' בלק דקצ"ג ע"ב ע"פ ה' אלקי אתה ארוממך כו'. וזשארז"ל תלמוד גדול מעשה גדול וכן דבר גדול מעשה מרכבה אשר זהו ההמשכות שממשיכים ע"י תלמוד ומעשה מבחי' אור א"ס ב"ה נק' זה בשם גדול ע"ד גדול הוי' כו' וא"כ פי' ה' אלקי גדלת מאד הוי' זהו תורה אלקי זהו מצות עי"ז ממשיכים מבחי' גדלת מאד כו' וזהו גדולים מעשה צדיקים ממע"ב כו' וז"ש רע"ק מעשה בו"ד נאים כו':

קיצור פי' ה' אלקי י"ל היינו מה שנמשך ע"י תומ"צ ע"ד אלקי אברהם כו' ועמ"ש ע"פ אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וזהו ענין תלמוד גדול ומעשה גדול:

(ד) במד"ר ר"פ משפטים ר"פ למ"ד. הגדולה שלי והחוסן שלי וכן דוד אומר לך ה' הגדולה. בד"ה א' סי' כ"ט. ואומר ה' אלקי גדלת מאד וע' במד"ר פ' במדבר פ"א דר"י ע"א בפי' לך הוי' הגדולה שכשם שיש לי תלוי ראש על כל באי העולם שנאמר לך הוי' הגדולה כך לכם כו' וירם קרן לעמו עכ"ל. וא"כ ענין גדולה זו הוא בהתפשטות החיות בהעולמות וכענין קריעת י"ס נק' לך הוי' הגדולה בגמרא פ"ט דברכות דנ"ח סע"א. והיינו כי קי"ס בעתיקא תליא. כי בריאת העולם מאין ליש זהו מבחי' מלכותך כו' אכן שיהי' עלמא דאתכסיא הנק' ים בא בגילוי ע"ד עלמא דאתגליא זהו מלמעלה מסדר השתלשלות בת"א פ' בשלח סד"ה אשירה להוי' כי גאה גאה. ועד"ז כל הנסים הנגלים כמו קי"ס באים ונמשכים מעתיקא כמ"ש הרמ"ז פ' בשלח דנ"ד ע"א ע"פ אז ישיר כו'. ומובן ג"כ ממ"ש במד"ר פ' בשלח ר"פ כ"ג ע"פ נכון כסאך מאז. באז ישיר. ע"ד מלך עומד על הלוח אגוסטוס דהיינו מלך אדיר יושב כו'. א"כ זהו ענין לך ה' הגדולה ועד"ז והי' ה' למלך על כל הארץ כו'. תלוי ראש על כל באי העולם. ואפ"ל כי בי"ה הוי' צור עולמים זהו רק בשני אותיות וזהו בחי' מל' אבל לך הוי' שם בן ד' הנק' שמו הגדול לכן לך הוי' הגדולה למעלה מבחי' ב' אותיות חיות העולמות כו' כי מבחי' חיות העולמות נמשך אל מסתתר ומבחי' שם הוי' נמשך גילוי כמו קי"ס (ובמ"א ע"פ גדול הוי' כו' ולגדולתו אין חקר זהו למעלה משם הוי'. עד"ז י"ל גדלת מאד. והגם שכאן כ' ה' אלקי י"ל גדלת מאד מרבה בחי' ולגדולתו חקר). וזהו גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ שמעשה שמים וארץ נמשך מבחי' בהבראם בה' בראם אבל ע"י מעשה הצדיקים ביטול היש לאין ממשיך גילוי שם הוי' לך הוי' הגדולה כו'. גם כי עולם חסד יבנה ובחי' גדולה גבוה מסתם חסד וכמ"ש מזה בלק"ת ס"פ עקב בד"ה ארץ הרים ובקעות וכדלקמן. א"כ עד"ז פי' ה' אלקי גדלת מאד דר"ל התגלות גדולתו בגילוי אלקותו ית' בעולמות. והיינו מדות דא"א שנק' גדולה מה שבז"א נק' חסד. וזהו ארך אפים וגדל חסד. שהחסד נמשך מצד הגדולה. כמו מלך אדיר שאפילו פירורים הפקר שלו מה שאצלו כלא חשיב יהי' שפע רב לשר גדול מעין מה שארז"ל זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך. וכך מבחי' א"א אפילו השפעה חיצונית הוא ברבוי עצום. וכמו עד"מ מה שנק' שערות שהם רק מותרי מוחין מזה שרש התהוות החכמה דאצילות כו'. ומ"מ י"ל פי' לך הוי' הגדולה שכשנמשך הגדולה מא"א ע"י שם הוי' דז"א נמשך השפע דוקא בקדושה ולא בסט"א וז"ש ואעשך לגוי גדול כו' ומי גוי גדול כו'. ועד"ז פי' ה' אלקי גדלת מאד לענין ההשפעה הבאה בדרך הארה

שצא

בעלמא שאין ערוך למהו"ע ית' היא למעלה מעלה מכל העולמות. וזהו הוד והדר לבשת. שבחי' הוד והדר שיש לפרשו סוכ"ע וממכ"ע אינו רק בחי' לבוש לבד ואינו נוגע למהו"ע ית' ממש:

במד"ר פי' גדלת מאד ע"ד לך ה' הגדולה. וא"כ זהו ע"ד שעל קי"ס ארז"ל לך ה' הגדולה. כי עז"נ נכון כסאך מאז. מלך אדיר. גם ע"ד ארך אפים וגדל חסד. עד שבחי' הוד והדר אינו רק לבוש. והגדולה נמשך ע"י שם הוי' שיהי' ה' אלקי גדלת מאד:

(ה) להבין ענין הוד נקדים קצת מפסוק אשר תנה הודך על השמים. תלים סי' ח' ב'. זח"א דף ב' ע"א פי' מה אדיר שמך בכל הארץ. מה היא בחי' מלכות שבה ועל ידה נבראו שמים וארץ. אשר תנה הודך בינה על השמים ז"א ע"ד מי ברא אלה. גם שם כ' סופי תיבות תנה הודך על השמים הוא מלכה. ועיין פ' שמות ד"ג ע"א פ' בשלח דמ"ע ע"ב פי' אשר רזא דנהורא עמיקא דכולא (צ"ל נהרא עמיקו דכולא) כו' אהיה אשר אהיה (ור"ל כמ"ש בפ' אחרי דס"ה ע"ב אשר הוא קשר תענוג חיבור חו"ב נקרא אשר לשון אושר ועידון בהתחברם וזהו ע"ד לויתן) וא"כ אהיה אשר אהיה היינו אהי' הראשון כתר. אשר יחוד חו"ב. ונמשך בבחי' אהיה. וזהו אשר תנה הודך על השמים. והוא יחוד פנימי דחו"ב ששרשו מעתיק וא"ס כו' ועמ"ש מענין אשר בלק"ת בד"ה ביום השמע"צ שמאלו תחת לראשי. ובכמה דוכתי:

פ' תרומה דק"מ ע"ב מה אדיר שמך דתברת כמה גזיזין וחילין ונחתת לארעא ומוכח שם דפי' הודך הוא השכינה הנק' מטרוניתא אלא דעי"ז גם מלכא נחית עמה וע"ש שזהו פי' ויקחו לי תרומה. תרומה היא השכינה. לי היינו עצמותו. ופי' בסש"ב דהול"ל לי ותרומה אלא דכולא חד. וא"כ לפ"ז י"ל שזהו פי' אשר תנה הודך. אשר זהו כתר וחכמה. תנה הודך זהו הבינה הנק' שכינה כו' כמ"ש בפי' משכן העדות. ובביאור ויקהל משה פי' נובלות בינה שלמעלה שכינה. וא"כ בינה שלמעלה זהו הודך. בספד"צ רפ"ה מה אדיר שמך מלא כל הארץ כבודו. פ' פינחס דרכ"א ע"א:

(ו) קיצור פי' מה אדיר שמך דתבר כמה מחיצות והוריד שכינת עוזו למטה ע"ד הנזכר במד"ר וארא פי"ב ואני המתחיל וירד ה' על ה"ס יעו"ש. ועמ"ש במ"א שבהמ"ק נק' בית מקיף למקיף והיינו שמשם נמשך הכח שירד השכינה בהיכל קה"ק שבמקדש בדילוג המדרגות כי המחבר אצילות ועשיה צ"ל גבוה משניהם ע' כה"ג בביאור יונתי בחגוי אשר כח זה נמשך מא"ק. וכה"ג נתבאר בפי' ויפח באפיו נשמת חיים שנאמר ויפח לשון כח כדי לחבר נשמה העליונה עם גוף גשמי. וכן קי"ס חיבור עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגליא בעתיקא תליא. ובפרד"ס ערך אדיר יש שפירש בבינה. והוא ז"ל כתב שהוא כנוי לכח הגבורה כי אדיר פירושו חוזק. ויפה פי'. אבל אין ר"ל מדה"ד אלא גבורה וכח ע"ד איזהו גבור כו' טוב ארך אפים מגבור א"כ אריך אנפין נקרא גבור. וכמו שמשון הגבור שגבורתו נמשך משערות ראשו שזהו ענין הנזירות שהוא בא"א קדוש יהיה כו' כמ"ש במ"א. וגבורה גימט' ג"פ חסד וגימט' רי"ו וכן גימ' אדיר עה"כ כמ"ש במא"א א' ל"ח. וכבר נתבאר כמה פעמים שיש גבורה שהיא מקור החיות כמו גשמים שיורדים בגבורה וכתיב ישיש כגבור לרוץ אורח כצאת השמש בגבורתו וכן תח"ה שייך לברכת אתה גבור לעולם. וזהו מה אדיר שמך. אשר זהו חיבור ויחוד חו"ב בחי' ונהר יוצא מעדן וכשהחיבור ע"י שער החמשים יובל שמו ע' זח"ג פ' אחרי דס"א סע"ב. וזהו אהיה אשר אהיה תנה הודך בינה על השמים ז"א. עמ"ש בת"א בתחלתו בפי' השמים כסאי. ויש להעיר ממ"ש כונן שמים בתבונה זח"א ויגש דר"ז ע"א וע"פ ואשים דברי בפיך

שצב

לנטוע שמים. ומ"ש ע"פ השמים מספירם מנהרין ומנצלין זח"ב תרומה קל"ז. וזהו תנה הודך על השמים. וע"ד ישמחו השמים ר"ת י"ה. ועמ"ש בפי' מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה כו':

(ז) במד"ר בשה"ש בסופו סד"ה כרם הי' לשלמה תנה הודך אין כתיב כאן אלא אשר תנה הודך. אישורך הוא (י"ל כתר) הודך הוא (בינה) כבודך הוא (חכמה) שתהא תורתך בשמים כו'. ועמש"ל ס"ה בפי' אשר בשם הזהר פ' אחרי דס"ה ע"ב. וזהו ודאי כוונת המדרש שעמד על תיבת אשר ושם מבואר דפי' הודך אינה התורה לבד כדמשמע לכאורה בגמרא פ"ט דשבת. שהרי העלה דאע"פ שנתן התורה בארץ עכ"ז אני דר בעליונים דהיינו מ"ש כסה שמים הודו. אלא פי' הודך זהו האור שמלובש בהתורה כן משמע במ"כ גבי הודך הוד שלך הוא בתורה וכמארז"ל המאור שבה מחזירן למוטב. אך לסוף מסיק המד"ר שם ודכיון שהתורה ניתנה למטה כמ"כ השרה שכינתו הנק' הודך ג"כ למטה דוקא וכמ"ש הודו על ארץ ושמים. קודם על הארץ ואח"כ על השמים עכ"פ למדנו מהמד"ר דפי' הודך זהו השראת שכינתו ונק' אני דר כו' ע"ד ויקחו לי תרומה כנ"ל ססעי' ה' וכן ת"י אשר תנה הודך דיהתא זיוך עיל מן שמיא. והנה האבות נק' זיותני עולם פ"ק דר"ה דף י"א:

בביאור ע"פ מה יפו מעמיך בנעלים דחורף תקס"ג פי' הוד והדר לבשת הדר תפארת שבחכ' כלול מכה גוונין והוא ענין יאר ה' פניו שנק' תרין תפוחין וא"כ הוד י"ל בינה דעתיק כו'. ועכ"פ הדר זהו ענין מ"ש במ"א ע"פ מארז"ל ומראה לו פנים כו' ובד"ה תורה צוה דתקס"ז פי' שלבושים אלו נמשכים ע"י המצות והם יופי המלך כשלובש בגדי הוד מלכות כו' וע"ז בקשו המלאכים תנה הודך כו'. ולפמש"ל הוד בינה והדר יסוד. א"כ מ"ש אח"כ עוטה אור כשלמה י"ל זהו בחי' מלכות שנק' שלמה כמ"ש במד"ר נשמא ס"פ ט' ע"פ על שה של שלמה. שה אלו ישראל שלמה שהמליכוהו אותו עליהם כמ"ד שמלה לכה קצין תהי' לנו כו':

בילקוט פ' הברכה דף שי"ב ע"א ע"פ בכור שורו הדר לו ניתן ההוד למשה וההדר ליהושע שנאמר בכור שורו הדר לו שאלמלא ניתן ההוד ליהושע אין לי העולם יכול לעמוד בו עכ"ל. וא"ש לפמש"ל דהוד זהו בינה ומשה זכה לבינה והיינו כי משה בריח התיכון כמ"ש במד"ר פ' קריח דף ע"ר ע"א מה הבריח אינו זז כך משה שנאמר והבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה. ובריח התיכון זהו ת"ת מבריח מן הקצה אימא. עד הקצה מל'. כ"כ במא"א אות בי"ת סנ"ד. א"כ זכה להוד שהיא אימא. וזהו כענין הנזכר ברע"מ ר"פ כי תשא דא וא"ו ממוצע בין שני ההי"ן. ויש לפרש פי' שמבריח מן הקה אל הקצה שאותו הגילוי שיש למעלה בבחי' ה' עילאה שבה התגלות עתיק יומשך גילוי זה למטה ממש ע"ד שנתבא סד"ה כי ההרים ימושו בפי' ובריח שלומי לא תמוט כו' וסד"ה להבין מ"ש ביום השמע"צ תהי' לכם בענין והוא כחתן כו' ישיש כגבור כו'. ועמ"ש בד"ה ואתחנן בענין בקשת משה ליכנס לארץ. וזהו שזכה להוד להמשיך גילוי אוא"ס אשר בה"א עילאה. ולכן על ידו יניתן חמשה חומשי תורה סוד ה' עילאה. משא"כ יהושע לא ניתן לו ההוד בעצמו כ"א הדר. ע"ד הדר כבוד הודך. שאור הבינה מתלבש תחלה בז"א בבחי' ציור אדם ועי"ז דוקא יוכל לימשך למטה שיהי' בחי' לב האדם לאדם וכמ"ש ע"פ משכני בפי' בחבלי אדם אמשכם כו' כדי שיוכלו לקבל כו'. ועמ"ש ע"פ ועשית שנים כרובים עוד צמצום בבחי' אנפי זוטרי. כדי שיוכלו לקבל. וכמ"ש במד"ר פ' בראשית פ"ד גבי הבא לי מראות כו' מי שאמר והי' העולה אעכ"ו. ולכן נמשך מבחי' הוד דבינה בבחי' הדר ז"א ואזי יוכל לימשך למקור דבי"ע וזהו"ע

שצג

כרוב אחד מקצה מזה כו'. ומז"א נמשך השפע למל' שזהו יהושע ע"י יסוד ז"ת הנק' הדר שהוא כמו הארה הנמשך ע"י חלון קטן וצר מאד כמ"ש בע"ח שער הכללים פ"א. ובשער מ"ז פ"ג. ולכן פני יהושע כפני לבנה וניתן לו הדר מה שמקבל מנהורא דשמשא. אבל פני משה כפני חמה והשמש מקבל אור מבחי' דלעילא מן שמשא. ובמ"א פירשתי שזהו מבחי' אור שנברא ביום ראשון שארז"ל הבדילו לעצמו. ר"ל להאיר בבחי' שמש ומגן הוי' אלקים. ונק' אור הוי'. אור המאיר בשם הוי' הנקרא שמש. וא"כ משה שהי' בעצמו כפני חמה א"כ הוא מקבל מבחי' אור הוי' כו'. וזהו ענין שניתן ההוד למשה. ובכתבים מ"כ פי' כי יש עצם החכמה שהוא משכיל השכל בפני עצמו ואינו מגלהו ואז נק' חשך. ונקרא קדש מלה בגרמי'. ויש כשיבאר לזולתו השכל יעלה השכל חן בעיניו ויאיר עיניו זהו הנק' הוד. משא"כ כשאינו משפיע אין בהשכל בחי' הוד וכמו השמש כשלא יאיר כו'. וא"כ משה זכה להוד. היינו שזכה לבחי' גלוי חכמה עילאה שנתגלה לו שזהו הנקרא הוד. וממילא שיוכל לגלות חכמת התורה. ע"כ מ"כ. וי"ל שאע"פ שזהו רק גלוי החכ' י"ל שרשה נמשך מלמעלה מעצם החכ'. דוגמת מ"ש בת"א ר"פ לך בענין אב רם ואברהם שאב רם מורה על השכל הנעלם מכל רעיון. ואברהם כשבא לידי גילוי ע"י ה' עילאה הנק' ונהר יוצא מעדן. אך הכח לגלוי זה נמשך מלמעלה מהחכ' היינו מבחי' עתיקא קוצו של יו"ד כו' וכן הנהר הוא יובל שהוא שער החמשים שהוא בחי' כתר. א"כ ההוד של החכמה יש בו בחי' גבוה מעצם החכמה. וא"ש דהוד זהו בינה שהרי היא ה' עילאה דאברהם. ועמ"ש ע"פ אל יתהלל חכם בחכמתו כו' כ"א בזאת יתהלל. זאת זהו כח גלוי החכמה להסבירה לזולתו. ועוד כי ומתלמידי יותר מכולם בינה יתירה ניתנה באשה הנק' זאת הפעם. ועיין זח"ג פ' פינחס דרכ"ג ע"ב אי הכי בינה דרגא דילך ואמאי אוקמוה ונתן ההוד למשה שנאמר ונתת מהודך עליו. ותירץ דשם משום דחמשים שערי בינה הנמשכים מהבינה במדות מתחילים בחסד וסיומם בהוד ובג"ד מבינה עד הוד כולא אתפשטותא חדא. א"כ לפ"ז בחי' נצח והוד אין הפירוש כמו שמפרשים הוד לשון הודאה מודים אנחנו לך. הגם שבחי' זו היא נק' ג"כ הוד אמנם עיקר לשון הוד הוא הזיו שהוא מה שמאירים נש"ב ע"י ההוד כו'. ועיין בפרד"ס שער השערים פרק ששי. וע"ש פ"ז שזהו בחי' גבוה יותר ממה ששערי בינה מתפשטים בז' המדות שבעה פעמים שבעה. כי בבחי' ה' פעמים יו"ד מתגלה ג"כ שער החמשים שהוא כללות ג"ר יעו"ש. ומזה יובן מעלת ונתן ההוד למשה. ועיין זהר פ' תצא דר"פ ע"א מזה ובת"ז סוף תיקון ל"ג ד"פ סע"א ובכס"מ שם. וזהו ג"כ ענין עץ החיים שהוא מהלך ת"ק שנה היינו ג"ח מחמשה ספירות הנ"ל מחסד עד הוד שבהם מאיר נש"ב וכל שער כלול מיו"ד ספי' זהו ת"ק שנה. וע"כ גם בהרבה מהמלאכים אמרו שהם ת"ק שנה. וכן הרקיעים כו' וזהו שבקשו המלאכים אשר תנה הודך על השמים. והטעם שלא נתנה להם לבד התשובה כלום מו"מ יש ביניכם וכבוד אב כו'. עוי"ל המכוון דאיתא בזח"ג פ' פינחס דרנ"ד ע"א בהאי יומא לא נטלי ישראל אלא חמש בנין ואינון חמשה חומשי תורה. ואי תימא שית אינון. י"ל ש"ס משנה והיינו ע"י יסוד. אלא שבע אינון עם המל'. ונתבאר הפי' דמצד ה"א עילאה חמש אינון כי בינה רק עד הוד אתפשטת. ויוסף שהוא יסוד נק' יפה תואר ויפ"מ ר"ת יתום היינו יתום מאמו. אך ע"י החכמה נמשך השפע גם ביסוד. ונתבאר עפי' בבה"ז פ' תשא גבי והדל לא ימעיט. כי מבחי' בינה שהיא הוד וזיו מאיר רק באצילות והיינו עד הוד. אבל בבחי' יסוד שהוא לבר מגופא מקור המשפיע לבי"ע א"א להיות בו גילוי הבינה אלא ע"י החכמה יוכל להיות נמשך הגלוי גם בבי"ע כמו הראיה שמתפשט למטה מהשמיעה. ואפ"ל שזהו בחי' הדר שהוא

שצד

יוסף יפ"ת ויפ"מ שנמשך מבחי' יסוד אבא בז"א וא"כ זהו מעלת ב' הבחי' הוד והדר לבשת כו' שע"י ההדר יסוד נמשך ג"כ גלוי ההוד עד שהדר כבוד ודברי נפלאותיך אשיחה. ולכן לא ניתנה התורה למלאכים שהם רק מבחי' הבינה. ונש"י שרשם מהחכמה. והיינו הדר יסוד ששי ששה סדרי משנה ומצד ההוד רק חמשה חומשי תורה:

קיצור הוד זהו בינה ניתן למשה בריח התיכון. מבריח מן הקצה אל הקצה שיוכל להמשיך גלוי זה גם למטה. והדר זה יסוד ניתן ליהושע ולא גלוי עצם ההוד כי בינה רק עד הוד אתפשטת. י"ל הדר נהורא דשמשא בסיהרא וכן יסוד נק' שמשא. בזח"ב ד"ג ע"ב. והוד אור המאיר בשמשא. הוד גלוי החכמה. ע"ד אברם ואברהם. בזאת יתהלל*. ומזה ג"כ עץ החיים ת"ק שנה. ומ"מ במ"א ביאר שיסוד יש בו מעלה שנמשך בו מהחכמה מה שלמעלה מבחי' בינה. ואפ"ל זהו מעלת הדר. והדרת פני זקן שקנה חכמה. ומבחי' זו יכול להיות ההשפעה אף בבי"ע. וזהו הוד והדר לבשת שצ"ל ב' הבחי' ולכן לא ניתנה התורה למלאכים. שא"א להיות השפעת ההוד אלא ע"י הדר. וזהו ולקחתם לכם פרי עץ הדר:

אפ"ל הוד והדר היינו הלבוש והציצית. שערי ציצית זהו ושער רישי' כעמר נקא וזהו הדר כמ"ש והדרת פני זקן:

ב עוטה אור. זח"א ל"א סע"ב. צ' ע"א ובסה"מ סי' ק"כ וסי' קמ"ו קמ"ב ב'. ובמק"מ שם. ח"ב ל"ט ב' ובמק"מ שם. צ"ח סע"א. קס"ד ב'. ר"ט א' רל"ג סע"ב ח"ג נ"ט ב' דרמ"ה ב'. בספר עמה"מ שער עולם הבריאה רפ"ג וע"ש. רבות דף א' ד' ה' ג' קל"א ד' קל"ב א' קל"ד ב' קמ"ה א' קנ"א ב' קס"ב ג' קפ"א ר' ד' ר' א' רנ"ז ג' ד' רמ"ט ג'. של"ה פ"ג א' רנ"ט א' רע"ב ב' שכ"ד ב' של"ג א' ב' של"ד א'. בחיי פ"א ד' ק"ו ב' קי"א ג' קנ"ז ד' רל"ד א' רל"ז ד'. ת"ז ט"ו א' מ"ח א' ה' ג':

רבות בראשית פרשה א' ויאמר אלקים יהי אור ולא פירש והיכן פירש עוטה אור כשלמה. ר"פ ג' ר' שמעון בן יהוצדק שאל לר' שמואל בר נחמן א"ל מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה. מהיכן נבראת האורה. א"ל מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו כו' א"ל מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה: סדר בא פט"ו קל"א ד' ד"א החדש הזה לכם כו' הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים עמד דוד ופירשם אנו מוצאים ממעשה בראשית משברא שמים וארץ ברא האור שנאמר בראשית ברא אלקים ואח"כ ויאמר אלקים יהי אור. ודוד פירשו מאחר שברא אור ברא שמים שנאמר עוטה אור כשלמה והדר נוטה שמים כיריעה (וצ"ע דלכאורה זה סותר למארז"ל כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא בפ"ח דשבת דע"ז ב') כו' מה ת"ל צור עולמים שני עולמים עליו אינן חשובים כלום לכם נאמר ה' אלקי גדלת מאד משעטף את האור חזר וברא את העולם שנאמר עוטה אור כשלמה. סדר בא הנ"ל ר"פ י"ז הה"ד כל פעל ה' למענהו כו' וכן האור שברא לכבודו הוא דכתיב עוטה אור כשלמה. י"ל כבודו הוא לשון לבוש כמו ר' יוחנן קארי למאנא מכבדותא. וכיון שהאור הוא כשלמה דהיינו לבוש זהו פי' לכבודו. ר"פ משפטים הגדולה שלי והחוסן שלי כו' וכן דוד אומר לך ה' הגדולה והגבורה כו' ואומר ה' אלקי גדלת מאד. תרומה פל"ג קנ"א ב' למעלן נוטה שמים כיריעה ולמטן עשר יריעות כו'. והנה מבואר במ"א דיריעות המשכן הם בחי' סוכ"ע. א"כ עד"ז נוטה שמים כיריעה. ולפ"ז עוטה אור כשלמה הוא למעלה עדיין מבחי' סוכ"ע כו'. ויקהל ר"פ חמשים מהיכן נבראת האורה אמר נתעטף הקב"ה בשלמה והבהיק העולם מזיוו מראשו ועד סופו כמ"ש עוטה אור

שצה

כשלמה נוטה שמים כיריעה לפיכך פתח דבריך יאיר. ממנו למדו הצדיקים כשהיו מתחילין בדבר היו פותחין באורה. אתה מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה שיעשה את המשכן אמר בצלאל ובמה אפתח תחלה פתח בארון שנאמר ועשו ארון. ופי' המ"כ שבו היתה מונחת התורה שנקראת אור וגם ארון הוא לשון אור. והנה הגם שיריעות המשכן מקיפים על הארון והארון מוקף מהם. א"כ לכאורה הרי היריעות אור מקיף והארון הוא או"פ ואיך יוקדם האו"פ לאו"מ. אך ה"ז כמ"כ בענין עוטה אור. שהרי השמים הם מקיפים על האור ועכ"ז האור קדם בבריאה. והיינו כי כל העיגולים והמקיפים נמשכים מן הקו וחוט. ואח"כ הם מקיפים על הקו שנמשך בתוכם בבחי" או"פ. וא"כ בעצם הקו קדם לעיגולים כו'. ועד נת' במ"א בענין בני קהת הנושאין את הארון שהם למעלה מבני גרשון דנושאים את היריעות כי אף שהארון א"פ זהו כמשל הנקודה שהעיגול סובב עליה והיא תכלית המכוון וכמו המבאר דברים ומקדים הקדמות בכדי שאח"כ יובן נקודת ההשכלה א"כ אף שבההשפעה קדמו ההקדמות וההסבר מ"מ בדעת הרב קדמה הנקודה כו' כמ"ש ע"פ אל יתהלל החכם כו' כ"א בזאת יתהלל כו' וזהו ג"כ ענין נקודא בהיכליה שההיכל הוא בינה והנקודה יסוד אבא. גם ממ"ש ברבות כאן נתעטף בשלמה והבהיק משמע שהאור אינו השלמה כ"א אדרבה ממה שהבהיק אור א"ס ב"ה עצמו דרך השלמה נמשךם האור כו'. סדר שמיני ס"פ י"ג ק"פ ע"א. ומרומם ומהדר ומרומם ארוממך ה' ומהדר ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת. אמור פ"ל פרי עץ הדר זה הקב"ה שנאמר הוד והדר לבשת. נשא פי"ב דרמ"ט ג' ד"א את המשכן שהוא שקול כנגד כל העולם כו' וכתיב נוטה שמים כיריעה וכתיב ועשית יריעות עזים לאהל כו'. בבחיי פ' בא ע"פ וידבר ה' אל משה לאמר קדש לי כו'. דפ"א ע"ד פי' לאמר ויאמר מלשון אמרא שהוא שפת המעיל שאדם לובשו בצד שמאל. כענין שכתוב והוא עוטה מעיל ועטייה בצד שמאל היא. וז"ש עוטה אור כשלמה.

(ונראה קצת סמך לדבריו כי גם שלמה השי"ן בשמאל). וזהו מדה"ד דהיינו תושבע"פ. והרמב"ן שם הובא בבחיי פי' וידבר פשט המצוה לאמר גלוי הסוד. בפ' משפטים דק"ו ע"ב שמים מהיכן נבראת מאור לבושו שנאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה. של"ה שער הואתיות באוף קו"ף פ"ג א' גבי כוס של ברכה. עטוף סוד עוטה אור כשלמה סוד היו"ד העליונה שנתעטף באור ונעשית אויר הרי כתר וחכמה ר"ל עטור כתר עטוף חכמה. ועיין מענין אויר ואור בת"א בד"ה מזוזה מימין. ס"פ בראשית רע"ב ב' המלבוש הוא ע"ס הנעלמים בחכמה כו' סוד המחשבה. זח"א דל"א סע"ב י"ל קרני ההוד דמשה והמסוה זהו נמשך מבחי' הוד והדר. לבשת כו' כשלמה. א"כ קרני ההוד הם פנימית התורה והמסוה זהו הלבוש חיצוניות התורה. ובסה"מ ססי' ק"כ פי' מסוה גימט' אל"ף הוא ביסוד דבינה והוא מכסה על אור שביסוד אבא כו'. ויש להעיר מענין אלפים שנה שקדמה תורה לעולם שהם ב' אלפין. במא"א אות שי"ן סעי' מ"ה כ' שלמה גימט' ש"ע נהורין כו' ע"ש. ואפ"ל כמ"כ על עוטה אור כשלמה שז"ס ש"ע נהורין הנמשכים מאור א"ס ב"ה. ברבות נשא פ"ט רל"ה ד' ע"פ על כל דבר פשע כו' על שלמה שהמליכוהו עליהם כמ"ד שמלה לכה קצין תהי' לנו. מזה נשכיל ג"כ לענין עוטה אור כשלמה שהוא בחי' מלכות דא"ס וכמ"ש ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז כו'. להעיר ממשארז"ל ע"פ והוא מתכסה בשלמה חדשה. מ"א י"א כ"ט. וריח שלמותיך ש"ה ד' י"א. ואוהב גד לתת לו לחם ושמלה. דברים י' י"ח. שם ויפת את השמלה. בראשית ט' כ"ג. ופרשו השמלה. דברים כ"ב י"ז. מי צרר מים בשמלה. משלי ל' ד'. את שמלת שביה. דברים כ"א י"ג:

עוטה אור. בד"ה הודו לה' כי טוב פי' אדמו"ר נ"ע המדרש מהיכן נבראת האור. דקשה מה שאלה היא זו (כמו שתמה בכה"ג הרמב"ם במ"נ פרק כ"ו מ"ח ב' על

שצו

פרקי ר"א באמרו שמים מהיכן נבראת מאור לבושו כו') הלא עיקר האמונה שהבריאה היא דבר מלא דבר. דהיינו יש מאין. ותירץ עפמ"ש כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא. ומהו המשל לאש אלא כי בד' יסודות ארמ"ע האש הוא למעלה מכל היסודות ויש בו טבע ההסתלקות למעלה ולכן הוא עצם חשוך ואינו מאיר כלל למטה וזהו יוצר אור ובורא חשך הרי הבריאה למעלה מהיצירה וכך אור א"ס נק' אל עליון שהוא למעלה מכל ההשתלשלות עולמות ואינו בערך להיות מאיר בעולמות כמ"ש בד"ה אתם נצבים וע"כ נק' ישת חשך סתרו ואינו שייך לקרותו אור ואפילו אור מקיף. ועמ"ש באגה"ק ע"פ דוד זמירות קרית להו וזהו ששאל מהיכן נבראת האורה היינו איך יכול להיות נמשך אורה וגילוי מבחי' ישת חשך סתרו וכמו האש מסתלק למעלה ואינו מאיר כ"א כשיש לו אחיזה כמו בפתילה. וא"כ קודם בריאת העולם שאין שייך כלי ואחיזה איך נמשך האורה. ועוד להמתיק הקושיא כי הנה ד' יסודות הם ג"כ אבי"ע אשר אצילות בחי' אש ובריאה יצירה עשי' הם ג' יסודות. וא"כ מהיכן נברא האורה שלהיות אורה בבחי' בריאה הרי אורה הוא מיסוד האש שהוא אצילות. והתירוץ אינו מבואר שם כ"כ באר היטב. ומ"מ מובן משם. והיינו נתעטף הקב"ה בשלמה. פי' שלמה הוא בחי' מל' כדלעיל פסוק שמלה לכה קצין תהי' לנו. והקב"ה נק' ג"כ קצין כמ"ש ברבות כי תשא פמ"א ע"פ בארך אפים יפותה קצין ע"ש והוא מה שעלה ברצונו אנא אמלוך להיות הוא ית' מלך על עם כמ"ש ה' ימלוך לע"ו. ובחי' זו מה שעלה במחשבה בחי' מלכות נק' שלמה. שהיא בחי' לבוש כמ"ש ה' מלך גאות לבש. כי לא שייך בחי' זו רק ע"י לבוש המסתיר קצת כדי להיות עם ויש כו'. ולכן שלמה בשי"ן שמאלית בחי' גבורה שמתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד. ואף ששיתף עמו מדה"ר מ"מ כתיב להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו. וזהו ענין כהדין קמצא דלבושא מיניה וביה. ועי"ז שנעשית בחי' שלמה בחי' מלכות אזי יכול להיות המשכת אור וגילוי מבחי' ישת חשך סתרו כמשל אש כשיש לה במה להתאחז כו'. וכך ע"י שלמה הנ"ל הבהיק הארה מא"ס ב"ה ממש מה שלמעלה מבחי' מלכות והיא אורה שהוא התורה קדומה שהיא למעלה מעלה מחיות העולמות וכמ"ש ואהי' שעשועים יום יום כו' ולכן נק' אורה שהיא מקור האור כו':

עוד פי' בשם הה"מ נ"ע והאלשיך נ"ע דפי' אורה לשון נקבה היינו אור של תולדה המאיר בבי"ע וע"ז הוקשה לו מהיכן נברא בחי' זו ותירץ שזהו ע"י שנתעטף בשלמה הוא הפרסא שבין אצילות לבי"ע בסוד כי שמש ומגן הוי' אלקים. סד"ה ביום השמע"צ כ' וז"ל הנה כתיב עוטה אור כשלמה שאור התורה הוא בחי' לבוש המחבר רוחניות עם גשמיות כו' עד כלל העולה שהתורה היא לבוש המחבר מעולם ועד עולם (ויש לבאר דבריו עפמ"ש בתניא פנ"ב ומהו הלבוש שיוכל להסתירה ולהלבישה ולא יתבטל במציאות הוא רצונו ית' וחכמתו כו' המלובשים התורה ומצותיה הנגלים לנו כו' וזהו היכל קדה"ק שבכל עולם ועולם כו' עכ"ל ועיין בסידור אחר עלינו לשבח דשרש לבוש זה גבוה מהאורה המתלבשת בו כו'. ועפ"ז יש לפרש דברי המדרש מהיכן נבראת האורה. היינו אור האצילות איך יאיר בבי"ע הלא הנברא אינו בערך הבורא. ותירץ שזהו ע"י שלמה ולבוש היא התורה וכמש"ש בתניא שבאמת בלי לבוש א"א לעולמות לסבול ולקבל אור שכינתו כו':

באגה"ק סי' י"ט התחיל פסוק עוטה אור כשלמה וחסר ביאור הפסוק איך מתוך ההקדמה נראה דבחי' אחוריים דחכמה הנק' נובלות חכ' שלמעלה תורה זהו השלמה וזהו הנגלות של התורה ובחי' פנימית אבא זהו טעמי תורה וה"ע האור המלובש בבחי' השלמה כי הנה אור זה הוא אור שנברא ביום ראשון שגנזו לצדיקים

שצז

והיכן גנזו בתורה והוא פנימית יסוד אבא כמ"ש הרמ"ז פ' בהעלותך. וע' מזה בסדור בד"ה ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם:

עוטה אור כשלמה. זח"א בראשית דל"א סע"ב עד יהיב מסוה על אנפוי כו' הה"ד עוטה אור כשלמה. ועיין מזה בסה"מ סי' ק"כ. ובזח"ג פ' שלח קס"א א' מענין מסוה. ופי' בעמה"מ שזהו ע"ד שבאצילות עצמו בין אבא הנק' אצילות שבאצילות ובין בינה הנק' בריאה שבאצילות יש כמו פרסא כו'. ובמא"א מ"ם קי"ג מסוה יסוד דאימא מכסה על יסוד דאבא כו'. ועמ"ש ע"פ ודם עבים סותה בד"ה אסרי לגפן. וא"כ כמ"כ עוטה אור כשלמה הוא אור א"ס המלובש בחכמה שמאיר ע"י הבינה שהיא השלמה וכמו המסוה. וכמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה מלכות דרוש הראשון ספ"ג בשם הע"ח שמ"ז פ"ג דכל עיקר ענין המסך שבין אצילות לבריאה זהו"ע שהבינה דאצילות מלבשת התלבשות גמור להחכ' והוא בחי' מסך מבדיל בין אור א"ס וחכמה אל בריאה כו' וזהו ענין והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדה"ק כך הוא ענין עוה אור כשלמה. וע' מענין והבדילה הפרכת לכם בסדור בדרושי המילה בד"ה אני הנה בריתי אתך:

(ב) פ' לך ד"צ ע"א אסתכל באור קדמאה ואתעטף ביה וברא ביה שמים הה"ד עוטה אור כשלמה ואח"כ נוטה שמים כיריעה. ובסה"מ סי' קמ"ו אור קדמאה הוא חכמה וברא ביה שמים ו"ק דז"א. ולפ"ז משמע דהאור הוא חכמה הוא לבוש לאור א"ס כשלמה וזהו ע"ד שחכמה נק' כבוד עילאה וכבוד היינו לבוש נמצא לפ"ז האור הוא השלמה כו':

(ג) פ' תולדות דקמ"ב ב' וירח את ריח בגדיו כו' כד"א עוטה אור כשלמה. ופי' בז"ח הספירות הם לבושיו של הקב"ה שמתלבש בהם וכשנכנס יעקב נכנסו עמו ריח כל הספירות שהם מלבושיו של הקב"ה והריח יעקב ריח בגדיו של הקב"ה:

(ד) פ' בא דל"ט ע"ב כעין הנזכר בפ' לך ד"צ ופי' המק"מ הבינה נתעטפה באור שהוא החסד ואז נוטה שמים שהוא ז"א כיריעה ועיין בזהר ויגש דר"ה סע"ב בפי' בורא השמים ונוטיהם דהפי' המשכת המוחין תמיד בז"א כעין מש"ש דר"ז ע"א בענין ושמים לא זכו בעיניו כו' ובפי' ונוטיהם פי' הרמ"ז שר"ל פושט התפשטותם כו' הוא גדלותו שנעשה לפי הזמנים שבתות ויו"ט עכ"ל ועיין בה"ז שם. ו בישעי' מ"ם כ"ב הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת וע' ת"י שם. ובגמרא פ"ב דחגיגה י"ב ב' שזהו רקיע וילון שאינו משמש כלום רק כיריעה כו'. וע' במא"א אות וא"ו ס"ה מענין וילון ובזח"ב דף יו"ד ובפ' פינחס דרל"ט ודף רל"ו שפירשו על מל'. ועוי"ל פי' נוטה ע"ד הנני נוטה אליה כנהר שלום בישעי' סי' ס"ו י"ב וכך נוטה שמים שיהיו מקיפים לארץ וישפיעו אליה כמ"ש אני אנה את השמים והם יענו את הארץ. וגם ע"ד רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם ובעה"ק ח"ד פי"ו פי' נטוי על ראשיהם להשפיע להם ולתת להם חיים כו' כי האם רובצת על הבנים כו':

(ה) זח"ב תרומה קס"ד ב' פי' ג"כ הפסוק עוטה אור כשלמה ע"ד שפירש פ' לך. ופי' נוטה שמים ת"ת דז"א כיריעה הוא אות וא"ו והיינו שהוא"א זהו המשכה ע"ד הנני נוטה אליה כנהר שלום ושם פי' ואת המשכן תעשה עשר יריעות ע"ס דבריאה או ע"ס דז"א:

פ' פינחס דרמ"ה ע"ב פי' עוטה אור זהו חכמה והוא עצמו השלמה:

שצח

(ו) ע' בד"ה ועשו להם ציצית פי' עוטה אור כשלמה על התורה שהיא הממוצע בין הא"ס ב"ה ובין העולמות והממוצע יש בו ב' בחי' ע"ד הנז' בע"ח שער מ"א פ"ג בענין הכתר שהוא ממוצע ויש בו ב' בחי' הא' בחי' תחתונה שבמאציל הב' שורש הנאצלים וכן בתורה יש סתים וגליא פנימי' התורה היא א"ס בלי מדה כמ"ש במד"ר פ' בראשית פרשה י"ד וחיצוניות התורה יש לה מדה להיותה שורש העולמות. וע' בערובין פרק עושין פסין די"ט וזהו ג"כ ענין דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא פי' דבר קטן שהוא נמשך מזעיר אנפין שנק' קטן כי קטן יעקב. ונק' ג"כ כרוב אחד מקצה מזה כרוב כרביא כמ"ש בת"א פ' תרומה בכ"י אדמו"ר נ"ע. ודבר גדול זהו שנמשך מא"א כי גדול הוי' ולגדולתו אין חקר. וזהו פנימיות התורה וזהו עוטה אור פנימית התורה כשלמה הנגלות שבתורה כו'. וכן מ"ש והנגלות לנו. ו"ה נגלות. ובחי' סתים זהו י"ה. ועי"ז אח"כ נוטה שמים בחי' סוכ"ע כיריעה שיקיף לבחי' ארץ ממכ"ע ע"ד אני אענה את השמים ע"י עוטה אור כשלמה והם יענו את הארץ כו'. ועמ"ש ע"פ מי מדד בשעלו מים בענין ושמים בזרת תכן כו':

(ז) באג"ה סי' י"ט התחיל לבאר ענין עוטה אור כשלמה. והנראה דהאור הוא עצמיות אבא. והשלמה זהו הנ"י דאבא. דהיינו בחינת נובלות חכמה של מעלה תורה:

(ח) ומהרמ"א פי' ענין נתעטף הקב"ה שלמה הוא בריאת כסא הכבוד פרוס כשלמה לפני האצילות כאלו האצילות מעוטף בו ומכוסה כאדם שטליתו מבדיל בינו ובין העם כו' ע"ש. וע' בסש"ב פנ"ב שכסה"כ הוא בהיכל קה"ק שהוא כחב"ד דבריאה ובו מתלבשת מל' דאצילות ונתבאר בזה בסדור אחר עלינו לשבח בד"ה ביאור למ"ש בסש"ב פנ"ב. והנה והחיות נושאות את הכסא. והן ד' חיות. וזהו ענין מצות ציצית. שהטלית זהו בחי' שלמה שבה נתעטף הקב"ה והיא כסה"כ. וד' ציצית הם ד' חיות הנושאות את הכסא. ולכן הי' חוט של תכלת כי תכלת דומה לים כו' עד לכסה"כ כו' ועמ"ש ע"פ כסא כבוד מרום מראשון דבינה נק' כסא. חכמה כבוד. כתר מרום. מראשון א"ס כן פי' בבחיי ס"פ תרומה בקונטרס. וא"כ השלמה שהוא כסה"כ י"ל ג"כ כח"ב דאצילות הם שלמה לאוא"ס והד' ציצית הם חגת"מ דאצילות:

(ט) ואדמו"ר נ"ע בד"ה הודו לה' כי טוב כל"ח. דרוש חנוכה תקס"ד. פי' מ"ש במדרש מהיכן נבראת האורה והשיב מלמד שנתעטף הקב"ה בשלמה והבהיק זיו. והיינו עוטה אור כשלמה. דלכאורה השאלה אינו מובן מהיכן נבראת האורה היינו ע"י מאמר יהי אור. אך כוונת השאלה הוא כך בהיות כי הנה כתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא פי' מה שנמשל לאש כמו שטבע האש הוא להסתלק למעלה. וע' מזה בלק"ת ר"פ אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון ובד"ה אתם נצבים. והיינו כי ג' יסודות עפר מים רוח הם עשי' יצירה בריאה. ואש הוא אצילות שהוא אלקות ואין בי"ע ערוך לאצילות כו'. וא"כ כיון שירידת האור ממנו הוא צמצום גדול ולזה שאל מהיכן נבראת האורה שהיא הירידה היפך טבע האש להסתלק למעלה. והשיבו שנתעטף בשלמה פי' שבאמת א"א להיות המשכת האור כ"א ע"י לבוש וכלי שיתאחז בו האור ועי"ז לא יסתלק למעלה בשרשו וכטבע האש כו' והיינו שכמ"כ האש נאחז ע"י הפתילה והשמן כו' וזהו ענין השלמה שהוא בחי' אחיזה להתאחז בו האור וזהו ענין התומ"צ שנעשו לבושים לנפש ר"ל שהם לבושי' כשלמה שבהן נאחז המשכת אור חיים הנמשך ע"י המצות כו'. ועיין מזה באג"ה ח' כ"ט ד"ה אחעט"ב:

(י) עוד כ' שם שיש לפרשו באופן אחר ענין מהיכן נבראת האורה. דאורה קאמר לשון נקבה היינו אור של תולדה המאיר בבי"ע והוקשה לו מהיכן נברא.

ת

והשיב לו עוטה אור כשלמה דרך לבוש ומכסה הפרגוד המפסיק בין אצילות ובי"ע עכ"ד. מד"ר א' ד' ה' ג' קל"א ד' קל"ב א' קל"ד ב' קמ"ה א' קנ"א ב' קס"ב ג' ק"פ א' ר' ד' ר' א' רנ"ז ג'ד' רמ"ט ג'. בחיי פ"א ד'. ק"ו ב'. קי"א ג'. קנ"ז. ד'. רל"ד. א'. רל"ז ד'. ת"ז ט"ו א' מ"ח א' ה' ג':

טז ישבעו עצי. זח"א פ' לך לך קכ"ה א' ובפי' הרמ"ז שם. ח"ג פ' אחרי דנ"ח ע"א פ' פינחס דרי"ז א'. ארזי לבנון שם וח"א פ' בראשית דף כ"ט א' ודל"א סע"א. ובפ' ויצא דקס"ב סע"ב. ח"ב פ' תרומה קכ"ז ב': יז. אשר שם צפרים. ח"א ויצא קס"ב סע"ב. ח"ג בלק ר"ד א' פינחס דרי"ז ב'. מד"ר תרומה פל"ה פ' בראשית ר"פ ט"ו. והרמ"ז פ' חיי שם גבי הה"ד ישבעו עצי הוי' כתב קשה שכל הבריות הנזכר בפסוק הרים ומעיינים וכו' לא ייחסם לו יתברך כ"א אלו העצים ומפרש שרצונו על אילני הגן עדן הנזכר שהוא ז"א ששמו תפארת (ע' זח"ג אמור דצ"ו סע"ב ודצ"ז ע"א) ע"ש פארותיו והוא נקרא סתם בשם הוי' והיינו עצי הוי' עכ"ל. ואפ"ל ע"ד מ"ש בפרד"ס ערך עצי שטים שהם נו"ה. והנה נו"ה נקראו עצות כליות יועצות במ"א ע' מ"א וכן הוא בזח"ג פ' בלק דקצ"ג ע"ב וס"פ צו דל"ה ע"ב ובאג"ה סי' ט"ו ד"ה להבין משל ומליצה. גבי ובחי' עצה זו נקרא הו"ה. ובלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה. דרוש השני בהביאור פ"ג. ובבה"ז פ' שלח בד"ה והי' ביום ההוא יצאו מים חיים. ושם בד"ה וכד יקום יומא דא מגו שבכין דעצירה שם נתבאר דהעצה איך יהי' ההשפעה נקרא נו"ה יעו"ש. וזהו שנקראו עצי הוי' עצי ג"כ מלשון עצה וכן פי' במד"ר מעצי הלבנון בעצת התורה וענין עצי הוי' היינו העצה איך יומשך גילוי שם הוי'. או עצה זו נמשך משם הוי' שלכן נקראו נו"ה למודי הוי' כמ"ש בפרד"ס ערך למודי הוי' נק' נו"ה והטעם כי שניהם מלומדים ומושפעים הלימוד והנבואה מתפארת הנק' הוי' עכ"ל ועד"ז נקראו עצי הוי' ועמ"ש מזה ע"פ ויטע אשל בבאר שבע:

זח"ג דנ"ח א' בפ' אחרי ותאנא ההוא נהר אפיק נחלין עמיקין כו' ישבעו עצי הוי'. והיינו כמ"ש במד"ר בראשית פט"ו ישבעו חייהם ישבעו מימיהם ישבעו מטעתם. ישבעו חייהם כי ההוא נהר חיים שמיה:

(ב) זח"ג פינחס דרי"ז ע"ב פי' עצי ה' אלין עה"ח ועה"ד טו"ר ארזי לבנון אלין חמשין תרעין דאקרין חמש מאות שנה:

יט עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו. פ"ב דר"ה דכ"ה ע"א. מד"ר פ' בראשית רפ"ו. פ' בא ר"פ ט"ו. קכ"ט ד'. פ' הנ"ל קל"א ד'. קל"ב ב' ג'. זח"א ויחי דרל"ו סע"ב. ילקוט ח"א קנ"ה ג'. וזה הפסוק הוא שעיר של ירח בשיר שלו בפ' שירה:

(א) וז"ל מהרמ"א עשה ירח למעודים לקש חדשים ולקבוע מועדים ולא להודיע מתי יום ומתי לילה. כי הלא שמש ידע מבואו ולא ישנה כירח שלפעמים יצא מיד ולפעמים אחרי שעה ולפעמים בחצי הלילה ולפעמים בל יראה ובל ימצא כו'. או יכלל אומרו שידע מבואו יום יום באופן יושלם בהדרגותיו סביבו בשס"ה ימים ויודע בו זמן האביב קיץ וחורף כי על כן להשוותם יהי' עיבור שנים עכ"ל:

(ב) רש"י פי' עשה ירח למועדין למנות בו זמנים ורגלים שמש ידע מבואו אבל ירח לא ידע מבואו פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה עכ"ל והוא מהש"ס פ"ב דר"ה:

תא

(ג) והראב"ע כתב רבים אמרו כי השם עשה הירח בעבור קביעות מועדי השם ואין זה מטעם המזמור כו' ופי' עשה ירח למועדים כי אחר התחברו עם השמש מועדין ידועים בסוף כל חדש יתחדש הירח ולא כן הכוכבים וכפי תוספות אורו וחסרונו יתחדשו דברים במתכות ובצמחים ובחיים וכפי נטות השמש בצפון או בדרום יתחדשו שינויים בכל מקומות הישוב ופירוש שמש ידע מבואו י"א כי השם לבדו ידע מבוא השמש וזהו איננו נכון כי ידוע הוא מבואו בראיות גמורות רק סיפר ללבנה שינוים רבים באורה ותנועותיה ודרך אחד לשמש לזרוח ולשקוע ועת שקיעתה אז הוא חשך וזהו תשת חשך עכ"ל נמצא לדבריו פי' למועדים לשון יעוד וחיבור וה"ס יחוד שמשא בסיהרא שזהו ענין ראש חדש:

(ד) ואבן יחייא כ' כי היקף הירח באזור המזלות בשלשים יום כמעט יקרא חדש. והיקף השמש באזור ההוא בזמן שיקיפהו הירח י"ב פעמים יקרא שנה. מה שלכן הוסכם בעולם כי משקל אחד מזהב שהוא תולדות השמש יהי' שוה בשנים עשר משקולות כסף נקי שהוא תולדות הירח שמש ידע מבואו ר"ל כאשר השמש ידע מבואו שהוא תחת הארץ אז תשת חשך עלינו והיה לילה עכ"ל:

(ה) מ"ע ספורנו עשה ירח משונה בתנועתו מכל שאר הכוכבים שהיא פעמים בהיקף אחר בעצמו בגובה רום גלגלה והפכו. וזה בהכרח מכוון למועדים עושים השתנות בשפלים כו' עכ"ל:

(ו) ומו"ח ז"ל כ' בשם רבינו ז"ל עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו הנה בכל עולם לפי ערכו יש בו ב' דברים משפיע ומקבל בהמקבל יהי' בו ריבוי השינוים (ע' זהר ויחי דרכ"א ובפ' אמור דק"ז) לפי העתים והזמנים פעמים יהי' קבלתו באורך ורוחב במילואו ופעמים יתמעט קבלתו. אבל בהמשפיע לא ישונה איכות ואופן השפעתו כו' לעולם בשוה ובהדרגה אחת. כמו השמש בזה העולם מדרת הליכותו ושקיעותו הולך אל דרום כו' אבל בהלבנה המקבלת הארת השמש יש שינויים פעמים במילואה ופעמים חסירה כו' (הג"ה וכן באיש ואשה. שבאשה יש שינוים בכל חדש יש לה ווסת דם נידות שהיא טמאה ואח"כ מיטהרת כו' דוגמת הירח שיש בה מלוי וחסרון. ולכן נשים אין עושין מלאכה בר"ח כי ענין ר"ח שייך להם יותר משא"כ באיש שהוא המשפיע ליכא שינוים אלו. עוי"ל מבואו היינו יחוד שמשא וסיהרא. וכמ"ש במ"א ע"פ כי בא השמש וע' במד"ר שם פ' ויצא. וכתיב ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך ופירש"י שאין לך מצח לתבוע בפה כ"א הכל תלוי בו. א"כ השמש שהוא המשפיע ידע מבואו זמן היחוד. משא"כ ירח לא ידע מבואה כו' עכ"ה) וכמ"כ למעלה ענין סוכ"ע וממכ"ע נק' ג"כ שמש וירח. והנה בחי' סוכ"ע הוא ענין צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה א' וזהו שמש ידע מבואו. ולמטה בהמקבלים בחי' ממכ"ע יש שינוים רבים בין דור לדור כו'. והנה הידיעה אינה מכרחת את הבחירה זהו לפי שלא נמשך ידיעה זו בבחי' דיבור וכמארז"ל ואלו צדיק ורשע לא קאמר שאלו הי' נמשך בדבור הי' מכריח הבחירה רק מפני שלא נמשך בדבור כ"א במחשבה לכן אינו מכריח את הבחירה. והנה הדבור הוא מל' דאצילות הנק' ירח וזהו ירח לא ידע מבואו שבבחי' מל' ודבור העליון הנק' ממכ"ע לא נתגלה ידיעה זו כ"א היא בבחי' שמש הוי' בחי' סוכ"ע. והנה הצדיקים נק' ע"ש הלבנה פעמים מקבלת האור במלוי ופעמים כו'. אך ידוע דנעוץ סופן בתחלתן וסוף מעשה במחשבה תחלה וכענין שבמחשבה ארץ קדמה לשמים כן שורש הלבנה למעלה מהשמש ששרשה בא"א בחי' כתר. ושם הוא ג"כ בחי' לא ידע מבואו (הג"ה ר"ל שהוא למעלה מבחי' הדעת והשגה ע"ד שהירח הוא

תב

למטה מהדעת של השמש. עכ"ה) שאין לו ג"כ הילוך קבוע כי ההדרגה הוא בא מן הראשית והסוף אבל הרצון הוא בחי' אין ואין לו ראשית דבר מה להתפס שיתכן בו ההילוך מראשו לסופו בסדר המדרגות (הג"ה. י"ל כמ"ש מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מראש עד סוף וכמו בחי' עגולים שאין בו ראש וסוף כו' וע' בד"ה אתם נצבים ובד"ה והי' מספר בנ"י עכ"ה) ולכן השמש דוקא ידע מבואו בחי' יסוד סיומא דגופא מראשית דחכמה כידוע (הג"ה עיין זהר ויקרא דף ה' ור"פ שמות שהברית נק' שמש עכ"ה) אבל הירח שרשה תחלה של מחשבה שהוא בחי' אריך הנק' ג"כ חשך וצמצום לא ידע מבואו דאתחשיך לגמרי קמי' עלת העילות (הג"ה. וזהו החשך ישת חשך סתרו שלמעלה מבחי' אור השמש כו' וע"ד ל"ת ומ"ע. שהמ"ע בבחי' ו"ה יש כלי להאור כו' אבל הל"ת שרשן גבוה יותר שם לא שייך השגה כלל כמ"ש בביאור דאלה פקודי המשכן. ול"ת ג"כ במל' הרי שורש המל' בכתר וירח מלשון ריח כו'. והנה פני משה כפני חמה בחי' דעת וארז"ל ע"פ וא ידע איש את קבורתו אפילו משה עצמו הנק' איש לא ידע היכן הוא קבור לפי שבחייו לא השיג שער החמשים וגדולים צדיקים כו' אז זכה לשער החמשים והוא ענין קבורתו ושער החמשים נק' נתיב לא ידעו עיט שהוא למעלה מהדעת שהוא בחי' כתר לכן גם משה עצמו ינו יודע כו'. ועד"ז יובן ענין הנ"ל שבבחי' חכמה יסוד אבא זהו ענין שמש ידע מבואו משא"כ למעלה מהחכמה שם הוא חשך כו'. ודוגמת זה יוצר אור ובורא חשך שביצירה לפי ששם מאיר רק ו"ק דאצילות ע"כ הוא אור לא כן בבריאה ששם מאיר חב"ד ובבחי' זו א"א להשיג כי חב"ד הוא למעלה מעלה מחג"ת לכן בבחי' זו הוא חשך כו' שא"א להשיג חב"ד של א"ס ב"ה רק מעט מזעיר כו'. ולמדנו מזה שע"י שהצדיקים נק' ע"ש הלבנה יתעלו בבחי' שלמעלה מהחכמה והדת וזהו לא ידעתי נפשי שמתני כו':

(ז) עפ"ז יש לפרש מ"ש אם לא תדעי לך היפה בנשים. ר"ל כי היפה בנשים היא בחי' מל'. וכן אמרו כי מלכותו בגימטריא היפה בנשים. והיא בבח'י אם לא תדעי לך. כי שמש שהוא ז"א ידע מבואו משא"כ בחי' מל' שהיא ירח לא ידע מבואו. ובספר נשמת דוד פי' אם לא תדעי. היינו העדר הזווג הנק' בשם והאדם ידע את חוה. ונקרא ומלאה הארץ דעה. וזהו אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש. וזהו אותותינו לא ראינו ואין אתנו יודע עד מה בחי' אם לא תדעי כו'. ועמש"ל בהג"ה ס"ו בענין ואל אישך תשוקתך. צאי לך בעקבי הצאן:

כא הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם. יש כפירים בקדושה כמ"ש וצדיקים ככפיר יבטח. במשלי רסי' כ"ח. ואפ"ל ג"כ כמ"כ בפי' קול שאגת כפירים בזכרי' סי' י"א ג' לפמ"ש רש"י שם ורבותינו פירשו פתח לבנון כו' ע"ש: ויש כפירים ברשעים כמ"ש השיבה נפשי משואיהם מכפירים יחידתי בתלים סי' ל"ה י"ז. ועמ"ש אדמו"ר נ"ע ע"ז בד"ה ושמתי כדכד שכמו שיש בקדושה נר"נ חיה יחידה כמ"כ יש לעומ"ז בקליפות ובחי' יחידה הוא הרצון שלמעלה מהשכל ובחי' זו בקליפות נק' כפירים וכן מצינו ברבות יתרו פכ"ט בענין נ"נ שנק' אריה כו'. וע' בישעי' סי' ה' כ"ט. ירמי' סי' ב' ט"ו. סי' נ"א ל"ח. ועל בחי' שבקדושה פי' אדמו"ר נ"ע כפירים שהם אריות קטנים היינו בחי' יוצר משרתים כו' ושואגים לטרף רפ"ח ניצוצים עם הכולל גימט' טרף כנודע מענין ותתן טרף לביתה. ואפשר לחברו ללשון כפר שכערך הכפר לגבי עיר גדולה כמ"כ הכפירים לגבי האריה כו' ולכן נק' הכפרים בנות בתורה ס"פ מטות את קנת ואת בנותיה. ושאר דוכתי:

תג

(ב) זח"א ויגש דר"ח ע"ב. וכיון דדא אתער לגבה (היינו המשכת והשפעת צדיק יסוד עולם במל') כמה דאינון דקיימין בכל סטרא לאתשקאה ולאתברכא מתמן כד"א הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל (שהיא מל' כמ"ש בזח"א דף ח' ע"א ודי"ט ע"א וס"פ עקב דרע"ד א') אכלם:

(ג) בחס"ל מעיין שביעי נהר יו"ד כי צריך לדעת שהמל' היא המדה המנהגת העולם בדין וצדק לכך היא חפצה באלו הרשעים שהם הקליפות לייסר בהם בני אדם כו' ואחר שכן היא חייבת לזונם ולפרנסם והם תובעים מזונותם ממנה דכתיב הכפירים שואגים לטרף כו' וכתיב ותקם בעוד לילה זמן שליטת חמור הנוער כו' ותתן טרף לביתה מזון הקצוב להם כו' יעו"ש. ואפ"ל לפ"ז דמ"ש כפירים רשו ורעבו בתלים סי' ל"ד זהו בזמן דאכשיר דרי אזי אין נותן להם מזון רק בצמצום כו' וע' זח"ג ס"פ פינחס דף רנ"ט א' ע"פ כפירים רשו ובפי' הרמ"ז שם:

(ד) בגמרא פ"ז דסנהדרין דנ"ט סע"ב כי הא דרבי שמעון בן חלפתא הוה אזיל באורחא פגעו ביה הנך אריוותא דהוו קא נהמי לאפיה אמר הכפירים שואגים לטרף נחיתו ליה תרתי אטמתא חדא אכלוה וחדא שבקוה אייתי ואתא לבי מדרשא כו'. ופירש"י נהמי לאפיה לאכלו. וצ"ע מ"ש מדניאל בגוב אריות דכתיב אלהי שלח מלאכי' וסגר פום אריותא כו' בדניאל סי' ו' כ"ג וכאן הוצרך שירד להם בשר מן השמים. ועפמ"ש ברבותנשא פי"ג רנ"א ד' ע"פ ויהי המקריב ביום הראשון מפני שנדמה לאריות שהוא אריה לכך לא הזיקוהו וד"ל מפני שבא משבט יהודה שנאמר גור אריה יהודה כו'. משא"כ בר"ש מן חלפתא הוצרך לנס דבשר כו':

(ה) בשל"ה דף ל"ב סע"ב כשישראל עושין רצון ה' אז הברכה נמשכת מלמעלה ואזי כל אותם הכפירים לטרף מבקשים מאל אכלם והקטגוריא נעשית סנגוריא על ישראל הנקראים בנים למקום כו' ואם ח"ו אינם עושים הרצון כו' ואזי אותם הכפירים שואגים לטרף כי אין משגיח ואין עוזר והם המונעים הברכה והשפע עד שיחזרו בתשובה כו' עכ"ל בשם הרב פ"ז פי' על המערכת:

במס' פסחים שלו דקמ"ט סע"א כי רשעים סביב יתהלכון הם הקטרגים הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם. ועמ"ש בתלים ססי' י"ב ע"פ סביב רשעים יתהלכון. וע' מזה בעה"ק ח"ד פי"ט שהוא ענין ג' קליפות האגוז שיניקתם מק"נ שנאמר ונוגה לו סביב. בעמה"מ שער קרית ארבע רפ"ט. וע' מזה ברבות אמור ר"פ ל"ב. וזהו שבקש דוד ומכפירים יחידתי כנ"ל:

כד מה רבו מעשיך הוי' כולם בחכמה עשית מלאה קנינך. פ"ק דעכומ"ז רשב"ג ראה נכרית א' נאה ביותר אמר מה רבו מעשית ה'. ע"ד אודויי הוא דקא מודה שככה לו בעולמו. נראה לבאר דקאי על ק"נ שנק' נוגה ע"ש ההארה כו' וזהו ענין ושתי. והנה ארז"ל אין אשה אלא ליופי כי נעוץ תחלתן בסופן ולכן הארת הכתר מאיר במל' ומזה נמשך היופי וכמ"ש ע"פ מאמר הזח"א ר"פ בראשית בענין תליסר עלין דסחרין לשושנה כו'. ובק"נ מה שנפל בשבה"כ יש ניצוצים שנפלו מכח"ב דתהו וזהו שנק' נוגה. וזהו ענין כמראה הקשת כו' כן מראה הנוגה כו'. והנה מדברי רשב"ג הנ"ל יש ראיה למ"ש בח"ה שער הבחינה לבחון להתבונן במעשי ה' ית' ובנפלאותיו כו' ורשב"ג לא נתפעל מיפיה כלום ח"ו רק ליתן שבח למקום:

(ב) עיין במדרש תלים סי' ק"ד על פסוק זה מענין כולם בחכמה עשית מענין אריה ואננקתא כמדומה שזהו האנקה שבפסוק שעל ידה אין האריה מזיק לכלב כו' ע"ש וזהו החכמה ועד"ז יובן ג"כ בכל הנבראים שזה צריך לזה ואין שלימות לכל א' בלתי חבירו וכמ"ש ע"פ מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים

תד

מראש עד סוף. שבבחי' א' הסוף הוא הראש כו' ע' מזה בד"ה והי' מספר בנ"י:

באבות ספ"ו בענין חמשה קנינים קנה הקב"ה שמים וארץ קנין אחד כו' השמים כסאי כו' עד מלאה הארץ קניניך וע"ש בפירש"י. ובמדרש שמואל. יש לפרש שכל החמשה קנינים שקנה הקב"ה כולם נמשכים ומתגלים בארץ שהרי התורה בקשו המלאכים אשר תנה הודך על השמים ולא נתנה להם כ"א ניתנה לארץ. שבת דפ"ט ע"א נתתיה לארץ. ובהמ"ק אע"פ שיש בהמ"ק וירושמ"ע הרי העיקר הוא בהמ"ק שלמטה ונשבע הקב"ה שלא יכנס בירושמ"ע כו'. וע' רבות ר"פ תרומה ע"פ ועשו לי מקדש. ודירה בתחתונים. וכן ישראל אף ששרשם עלו במחשבה אמנם עיקר העליה ע"י עוה"ז דוקא. וצ"ל מ"ש קונה הכל והלא רק חמשה קנינים קנה. וז"ל הרד"א קונה הכל ע"ש קונה שמים וארץ. וכן אני ה' עושה כל אלה כדמתרגמינן עשה לי את החיל הזה קנה לי ית נכסיא האלין כו' עכ"ל. ויותר נראה שמ"ש קונה הכל זהו ע"ש מלאה הארץ קניניך שמלשון מלאה משמע שהכל הוא בחי' קניניך. וכן פירש"י בתלים כאן הכל קנוי לך. וע' מזה בת"א פ' תרומה בד"ה מי יתנך כאח לי גבי אמצאך בחוץ. וכדי שלא יסתור למארז"ל חמשה קנינים צ"ל כמ"ש בד"ה ולהבין קישור וחיבור ברית ותורה לברכת הארץ. כפי' ארץ כנען לשון סוחר והקנין הוא ע"י משיכה וכסף והארץ נק' ארץ כנען שבה ועל ידה נעשה הקנין הנ"ל. וכמ"ש בד"ה וישב שמבחי' היכל קדה"ק נשפע הרצון בנש"י שיהי' ארץ חפץ כו' ועכשיו ד"א של הלכה תשבע"פ נק' ארץ ועי"ז נשפע הרצון בנפש ולכן נק' ארץ זבת חלב ודבש הגדלת המדות. ועמ"ש בד"ה וזאת המצוה כו' בארץ כו'. א"כ ע"י ארץ כנען הנ"ל נמשך להיות קונה הכל ממש וזהו מלאה הארץ קניניך. ועמ"ש בת"א פ' וארא ע"פ לכן אמור כו' אל הארץ אשר נשאתי כו':

זח"א תולדות קל"ד ב'. ויצא קנ"ו א' ב' ע"פ וימצא דודאים שדה וע"ש במק"מ. ויחי רי"ח ב'. ח"ב וארא כ"ז ב' תרומה קע"ד א' קע"ה ב'. ויקרא ד"י ע"א. תזריע מ"ב סע"ב מ"ג א' ב'. פינחס רמ"א ב' רמ"ב ב'. האזינו רפ"ט א' ר"צ א. תולדות קל"ד ב' פי' איך האדם הוא עולם קטן שכל מה שיש באדם איזה אבר יש כנגדו בריה בעולם. ועיין מזה באדר"נ פל"א. וכמו שהאדם גוף א' כך העולם כל בריותיו הם כמו אברים וכולו גוף א' ועיין מזה בח"ה שער היחוד פ"ה וכמ"כ התורה ועז"א מה רבו מעשיך כו':

בגמרא פ"ט דחולין דקכ"ז ענין מה רבו וע"ש במהרש"א שהם בריות של ד"י רוח אש מים עפר. ועכ"ז בריות של מים א"א להיות חיים בארץ אף שסמוכין כו' וכן אויר ואש כו' וד"י הנ"ל הם אבי"ע וזהו מה רבו כו' כי כל מה שיש ביבשה יש בים ממש רק שזהו עלמא דאתכסייא וזהו עלמא דאתגלייא. ועד"ז אש ורוח שהם בינה וחכמה בריאה דאצילות כו'. וזהו מה רבו ר"ל בחי' נברא א' יש בו ריבוי בחי' שהוא ביבשה ובים ובאש ורוח וכמ"ש בשל"ה בענין פי' לה"ק שלמטה נק' יד גשמי ולמעלה בחי' זו ממש ה"ע רוחני. וכן אש כו'. ועד"ז פי' בת"א בד"ה מזוזה מימין ענין שלשת אלפים משל כו' שיש למעלה חלב ודם ברוחניות כו'. וא"כ כל בחי' נברא כפול ומכופל הוא כמה פעמים וזהו ע"ד אין לך עשב שאין לו מזל כו' גבוה מעל גבוה שומר וא"ש לשון מה רבו שלבד ריבוי הנבראים עוד את כל נברא כפול כמה פעמים ועיין מזה בשל"ה במס' פסחים שלו דקס"א א' ב' בד"ה אך צריכין אנחנו למודעי:

זח"א ויצא קנ"ו א'. פי' כולם בחכמה עשית ר"ל שכל ריבוי התחלקות הנבראים נמשכו ע"י חכמה שהוא בחי' אחת כמו שמפטיש א' המכה באבן מלובנת יוצאים ניצוצים רבים. וגם נתבאר שם איך כל מה שיש למטה יש כמ"כ למעלה ע"ד הנ"ל שפירשתי ע"פ הגמרא דחולין פ"ט וכעין הדודאים שלמטה הוא מין עשב שיש בו כמו

תה

צורת אדם ולמעלה זהו מט"ט וסנדל כו' כי עולם היצירה הוא בחי' צומח בכללות ד' עולמות אבי"ע שהם דצח"מ. והרי יש בו בחי' אדם ג"כ זהו ע"ד עשב שהוא צורת אדם. כך ערך מט"ט וסנדל לגבי אדם דאצילות שעל דמות הכסא כו':

פ' ויחי דרי"ח ע"ב פי' ענין כולם בחכמה עשית עד"מ מענין התרנגול שלמטה הוא תרנגול גשמי ולמעלה הוא בחי' גבריאל כי גבר היינו תרנגול ועמ"ש באריכות בד"ה הנותן לשכוי בינה כו':

עד"ז פי' בפ' וארא כ"ז ב' בענין התנינים שכמו שיש למטה דגים טהורים ודגים טמאים כמ"כ יש למעלה א"א דקדושה א"א דקליפה כו':

ס"פ תרומה דף קע"ד א' פי' שנמשך מהמל' ממה שמקבלת מחכמה כי כולם בחכמה עשית והיינו ע"י ל"ב נתיבות הנמשכים מהחכ' ודקע"ה ע"ב פי' שע"י החכמה נמשך ההתהוות מהבינה כו':

זח"ג ויקרא דף יו"ד ע"א וע"ד כתיב אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך וכתיב מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית:

ר"פ תזריע דמ"ב סע"ב אשה כי תזריע רבי חזקיה פתח מה רבו מעשית כמה סגיאין אינון עובדוהי דמלכא קדישא בעלמא מתל לבר נש דנטיל בידוהי כמה מקטורין כחדא וזרע לון בזמנא חדא ולבתר נפיק כל חד וחד בלחודוהי כך קודב"ה עבד עובדוהי בחכמה וזרע לון ולבתר נפיק כל חד בזמני' (ופי' במק"מ בשם נ"ב מהרח"ו דחכמה זו היינו חכמה דא"ק שנתלבשה במל' דא"ק ונאצלו כל העולמות. כמ"ש בע"ח בשער סדר האצילות ושם נדרש פסוק זה על כך עכ"ל. ולפירושו יש לבאר זה ע"ד שפי' אדמו"ר נ"ע מאמר הזהר פ' תרומה דקס"א ע"א בענין קודב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא דאורייתא היינו חכמה דא"ק ע"ש באריכות. והרמ"ז שם פי' בחכמה היינו חכמה דאצילות והקשה איך יחס מעשים לאבא שהם מבחי' עשייה ועוד שידוע שחכמה היא נעלמת מאד. ולכן אמר וכולהון סתימין בחכמה ירצה לא תחשוב שהריבוי הוא בעצם בחכמה אלא בבחי' כללות להיותה מקור כל ההויות אבל הוא בהעלם גדול. והענין הוא שבה שרשי כל הנמצאים אך הוא בדרך כללות עד"מ בהיולי שבו הבל דק שהוא בהתכללות ובהעלם וכמו שהחושים מושרשים בהעלם בחוש המשותף עכ"ל) הה"ד כולם בחכמה עשית ועיין באג"ה סי' ה' ד"ה ויעש דוד שם איך התחלקות הכ"ב אותיות נמשכים מהחכמה ובהחכמה אין שם התחלקות גמור ממש:

כו שם אניות יהלכון לויתן זה. פ"ה דב"ב ע"ד ב'. פרק לפני אידיהן ד"ג ע"ב. רבות פ' בא פט"ו קל"ב ב'. זח"א ויחי דרמ"ז א'. שמות י"א ב'. בשלח ד"נ ע"ב. אחרי נ"ח א'. שלח קע"ד א'. עמה"מ שי"ד פ"ד ג'. בחיי ז' ג'. ברבות בראשית פ' ז' ע"פ את התנינים זה לויתן כו' ושם פכ"ד זה ספר תולדות אדם כמנין זה י"ב שבטים. יש להעיר לענין לויתן זה. היינו י"ב שבטים שבעלמא דאתכסי' כי כל מה שיש ביבשה יש בים כו':

(א) בפרדס ערך לויתן ר"ל לשון יחוד ולויה וחיבור. אבל לויתן פי' שני יחודים דהיינו דעת המייחד חו"ב ויסוד המייחד זו"נ כו' הקשקשין הם נו"ה וסנפירין חו"ג והיינו כי קשקשת לבושא הוא שהם לבושים הנמשכים ע"י תומ"צ לכן הם בנו"ה שהם בחי' מעשה כו'. וא"כ לפ"ז פי' לויתן זה יצרת ר"ל ענין יחוד וזווג דו"נ ע"ד אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה כו' כי באור א"ס עצמו לא שייך כלל ענין יחודים הנ"ל כי הוא יחיד ומיוחד וכמ"ש אני אני הוא ואין אלקים עמדי כו' ושרש דו"נ מתחיל מחו"ב וכמ"ש בת"א פ' נח. ולכן יצירת בחי' לויתן חתן וכלה זהו לשחק בו

תו

להיות נמשך שחוק ותענוג העליון ע"י יחודים הנ"ל שע"י העלאת מ"ן מלמטה יומשך האור מלמעלה א"כ עי"ז יתחברו העולמות עשיה הגשמיות עם אצילות כו' שהיחוד הוא תוספת האור עד שמאיר ג"כ למטה משא"כ בלעדי זה הי' העשי' נשאר בגשמיות כו'. וזהו פי' לויתן זה יצרת שעי"ז יומשך גלוי בחי' זה היינו תפארת שבו י"ב הויות ומתחבר ומזדווג בבחי' זאת כמ"ש בפרד"ס ערך זה.

(ב) אפ"ל לויתן זהו היפך בחי' מדין שהוא ל' ריב ומדון והוא הקליפה שכנגד יסוד אבא. כי בקדושה שם תרין ריעין דלא מתפרשין מלך שהשלום שלו וההיפך מזה בקליפה כמ"ש הרמ"ז ר"פ יתרו ובמא"א אות מ"ם סי"ג. וא"כ לויתן לשון חיבור ויחוד זהו היפך הנ"ל ועמ"ש ע"פ לתת נקמת הוי' במדיין ועמ"ש ע"פ וילך איש מבית לוי:

(ג) במא"א אות למ"ד ס"ב לויתן נק' היסוד שמחבר דכר ונוק' עם לויה שלו. והוא ביצירה. והים הוא הנוק' שהוא שט בתוכה (ז"ל זח"א ד"ו ע"א אבל אבא דילי הוה דיורי' בימא רבא כו' רב ויקירא ועתיק יומין כו' ע"ש ופי' הרמ"ז יסוד אבא וממשיך הטפה מיסוד דעתיק ושט ימא ה"ס היחוד כו'. והמק"מ פי' שים החכמה גלוי לפניו כו' ע"ש. ואפ"ל שממשיך מבחי' חכמה עילאה לבחי' ים שהוא בינה כמ"ש במא"א אות יו"ד סט"ז ים נק' בינה היא ים לחכמה וגימט' נש"ב כו' ע"ש):

לשחק בו. ע"ד שחוק ב"פ אור. א"י וא"ח שמתחברים יחד עיין בבה"ז פ' אחרי דע"ט. וגם שחוק תענוג עליון וב"פ אור ע"י וא"א שהם ב' הבחי' שבכתר כו' שקשרו להם שני כתרים אחד כנגד ביטול דנעשה וא' כנגד נשמע. ואפשר כי נעשה ונשמע הם זו"נ כי עשיה לעילא כמ"ש בזח"א קט"ו ובח"ג ק"ח ב'. וכ"כ בפרד"ס ערך עושה פרי שעיקר העשייה בזכור תלוי. ובערך שמע פי' כי שמיעה במל' כו'. וזהו לויתן ל' חיבור דו"נ דהיינו נעשה ונשמע. והנה יש לויתן בקליפה וא"כ איך יתפרש עליו לשחק בו. י"ל ע"ד טוב מאד זה יצה"ר שבו ועל ידו נמשך הצחוק והתענוג כו' גם ע"ד מ"ש קראו לשמשון וישחק לנו בשופטים ט"ז כ"ה. דהיינו שאחר רוב ועוצם גבורתו והשחוק שיראה להם גבורתו ה"ה מסיר בידם כו' כמ"כ עד"מ השחוק על ס"מ שעם היותו לויתן נחש בריח כו' יושב בשמים ישחק עליו כו'. והנה משארז"ל שבמקום השחוק עם לויתן מלמד תורה לתינוקות של בית רבן. הנה מלבד שי"ל שהתינוקות גורמים שחוק ותענוג והמתקת הדינים כמ"ש בזהר בענין הכרובים. בהשמטות ח"ב ססי' יו"ד. אך עוד זאת כי לימודם נק' הבל שאין בו חטא והיינו ע"ד הנז' בזח"ג בלק קפ"ח ב' שאותיות ח"ט הם במל' ע"ד עה"ד חטה היתה לכן בשבטים לא היה אותיות ח"ט לפי שהם מז"א שהוא עץ החיים כו'. וזהו בשברי לכם מטה לחם ע"י שבירת לוחות ראשונות נתלבשה התורה בעה"ד וזהו"ע חטה כו' שתי הלחם כו' וגבי מן כתיב כי לא על הלחם כו' כי על כל מוצא פי הוי' היינו ז' הבלים היוצאים מפה ע"ק יחיה האדם דלעילא ומשם שרש בחי' מ"ן שנמשך ע"י טל טלא דנטיף מעתיקא. ותשב"ר שהוא הבל שאין בו חטא ע"כ ממשיך ממוצא פי הוי' שלמעלה מבחי' לחם דחטה כו'. וע"כ זה גורם ג"כ השחוק והתענוג עליון ואהי' שעשועים כו' אני תורתך שעשעתי כו':

ועיקר ענין לויתן מבואר בסדור דרוש ברכת הזימון שהוא יחוד וחיבור חו"ב שהחכמה מאין תמצא וכשבא ומאיר בהשגה הנק' בינה אזי מתגלה התענוג עליון וזהו לשחק בו וזהו ענין מבית לוי. ופי' ויקח את בת לוי היינו כשמאיר בחי' זו ג"כ בזו"נ שיהי' יחוד זו"נ ע"ד כי אל דעות הוי'. והמשכה זו נמשך ע"י ביטול היש לאין. והנה תינוקות של בית רבן הם ג"כ מט"ט וסנדל כי נער נק' מט"ט ובזהר ר"פ

תז

וישב דקע"ט ב' שע"ז נאמר טוב ילד מסכן וחכם. אך בחי' נער היינו קטנות ששם נק' יש מאין. והקב"ה מלמדם תורה המשכת חכמה עילאה שלמעלה היש וכולא קמי' כלא חשיבי. וא"כ לפ"ז זהו ממש כענין יושב ומשחק עם לויתן מאחר שבחי' לויתן זהו יחוד זו"נ שיחוד זה היינו ג"כ המשכת החכמה. אך י"ל ההפרש הוא ע"ד ההפרש בין זווג גופני דזו"נ ובין השפעת השכל ע"י הדבור הנק' זווג רוחני או זווג נשיקין. שע"י הדבור נמשך רק הארת החכמה ולא עצמיות החכמה ממש. אבל ע"י זווג היסודות נמשך שפע עצמיות החכמה ולא הארה לבד כמבואר באג"ה בסופו בד"ה להבין מ"ש בפע"ח גבי ועוד זאת שהרי הדבור כו' והטעם כו' ע"ש ובלק"ת בשה"ש בהביאור ע"פ ששם המה מלכות דרוש הראשון בבה"ז פ' בראשית ד"ה אעשה לו עזר משנה אתתא דההוא נער ובפ' בלק ד"ה ברכו ה' מלאכיו. ועפ"ז יובן דענין יושב ומשחק עם לויתן זהו השפעת עצמיות החכמה ע"י היסוד. ויושב ומלמד תשב"ר זהו השפעת הארת החכמה:

(ד) ובמד"ר פ' בא פט"ו דקל"ב ב' יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד כו' למקומו של לויתן כו' שנאמר אל מקום זה יסדת להם וזהו מקומו של לויתן שנאמר לויתן זה יצרת כו'. והיינו עפמ"ש בזח"א פ' בראשית דף י"ח ע"א בפי' יקוו המים הנמשכים מה"א עילאה והיינו המשכת המוחין. מתחת השמים ר"ל מבחי' ז"א. אל מקום אחד היינו ח"י עלמין שהוא היסוד וממנו נמשך ההמשכה לבחי' מל' הנק' ה' תתאה וזהו ותראה היבשה. ושם מבואר כי ההמשכה מבינה עד היסוד זהו הנק' יחודא דעלמא עילאה. והוא ענין בית לוי כנ"ל וכמ"ש בזח"ב פ' שמות די"א סע"ב. ואח"כ מהיסוד נמשך ההפשעה בעלמא תתאה ונעשה יחוד והתקשרות עלמא דאתגלייא הנק' יבשה בעלמא דאתכסייא. ועמ"ש מזה בלק"ת פ' צו בד"ה ששת ימים תאכל מצות דרוש הראשון ושם ספ"ה. וע' בזח"ג פ' ויקרא די"ו ע"ב בענין בעלי תשובה וצדיקים ובמד"ר באיכה שתשובה נמשך לים כו' והבן. והנה פי' מקום אחד ע"ד הוי' אחד. ולכן בחי' זו נק' מקום זה. ע"ד זה אלי וע"ד משה נתנבא בזה. וגם זה הוא מנין י"ב שורש י"ב שבטים המרכבה דבריאה שלשם נמשך הגלוי. וזהו מאמר המדרש יקוו המים כו' למקומו של לויתן שהוא יסוד הנק' מקום זה. ועמ"ש ע"פ וקרא זה אל זה. והיינו שענין לויתן ל' לויה וחיבור ע"ד ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים שיאיר עלמא דאתכסייא בעלמא דאתגלייא וזהו ויקח את בת לוי. ועמ"ש מענין לויתן זה יצרת בלק"ת פ' נשא בהביאור ע"פ נשא פ"ב ומ"ש בפ' שמיני בענין הקניגי של לויתן עם שור הבר:

(ה) זח"א ויחי דרמ"ב א' ענין שם אניות יהלכון. דתמן הוא נגידו דעלמא דאתי. ואדמו"ר ז"ל פי' שהאניות הם הלבושים הנעשים מקיום התורה ומצות שעי"ז יוכלו לילך בים שהוא עלמא דאתכסייא ונק' עלמא דאתי. ועיין מזה ג"כ בזהר בשלח דף נו"ן ע"ב היתה כאניות סוחר ושם ג"כ פסוק שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת וז"ל ר' יהודא אומר שם אניות יהלכון בההוא ימא דאזלין ושטין. עמ"ש מענין השיטה בלק"ת פ' שמיני ד"ה לויתן זה. עד דאתיין לאתחברא בההוא דרגא כדין כתיב לויתן זה יצרת לשחק בו. ולפירוש הנ"ל דהאניות הם הלבושים מתומ"צ ר"ל שבהם ועל ידם מתעלים בעלמא דאתכסיא עד שמגיעים לבחי' לויתן זה כו' המחבר השפעת האין בהיש כו'. ובזהר ויחי דף רמ"ז ע"א למחדי בהו עילאין ותתאין כמ"ש לויתן זה יצרת לשחק בו ופי' בזח"מ ובמק"מ שע"י חיות קטנות עם גדולות י"ב בקר דבריאה המרוממים ומעלים המל' נעשה יחוד זו"נ שעי"ז נעשה החדוה והשמחה בעולמות יען כי יחוד זה ענינו גלוי אור חדש כו'. י"ל ג"כ לשחק לשון שחקים שבו טוחנין מן לצדיקים:

תט

לא יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. זהר ח"א דקל"ה ע"א במה"נ. ובפי' הרמ"ז שם האריך בזה. ועוד במה"נ דף ק"ב ב' קי"ד א'. ובזהר דקי"ט סע"א. קפ"ב א'. ח"ב נ"ז ב'. רנ"ט א'. ח"ג די"ו סע"א: