קו

תיב

ב מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו.* והנה בזהר ויחי דרמ"ט ע"א ובפ' יתרו דפ"ג סע"א פי' מי ימלל ע"ד וקטפת מלילות. והם שבלים שמרככין אותן באצבעות ומוציא הזרע שבתוכם. ע' שבת פרק מפנין דקכ"ט ע"א. והמ"א סי' שכ"א סק"ב כ' ימלל מפרך השרביטין לאכול הזרע שבתוכן וע' ג"כ בש"ע סי' שי"ט ס"ו. במסכת מעשרות פ"ד מ"ה המולל מלילות של חטים פי' הרע"ו ממעכן בידו להסיר הפסולת וא"כ עד"ז מפרש הזהר ענין ימלל גבורות דמפרש גבורות הם דינין אף שבפ' יתרו מפרש שהם נ' שע"ב עכ"ז יש בהן גבורות ודינין כאומרו פ' ויקרא דט"ו ע"ב תאנא מסטרא דאימא נפקין גרדינין נימוסין קליפין יאחדין בקולפוי דגבורה שלטין על רחמי כו' ופי' הרמ"ז שם שאע"פ שבינה הם רחמים מ"מ מתחילים ק"כ צירופי אלקים מתנה"י שלה מחיצוניותה ומשם שורש הדינים כו' ע"ש. וכ"כ עוד בזהר במדבר דק"כ ע"א וז"ל ומה דאתמר צפונית דאיהי טמירא עילאה ומסטרא דילה נפיק צפון ודינין מסטרא דילה מתערין. והיינו שהדינין מתערין על מי שאינו מתבונן בגדולת ה' כמ"ש עמי לא התבונן ע"ז מתערין דינין מהבינה משא"כ חכמה היא בחי' באור פני מלך חיים כי אבא מלביש חסד דא"א. וע' בזהר פ' אחרי ס"ה א' ובסה"מ סי' נ"ג. ועוד בזהר פ' פינחס דף רי"ד ע"ב. ובהרמ"ז שם וא"כ פי' מי ימלל גבורות היינו להמתיק הדינין. וזהו ע"ד שממעך המלילות באצבעותיו ומרככן ומפרכן כו'. וע' מזה בבה"ז פ' ויחי שם שהאריך בזה וזהו ע"ד פי' מברך מ"ב רך כו'. בזהר ס"פ תצוה דקפ"ז ע"א דבחי' רך נמשך מהחסד. וז"ש הזהר פי' מי ימלל מאן איהו דיסלק ויעבר גזרה חדא מאינון גבוראן אך ארז"ל ע"פ אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים. בש"ב כ"ג ג'. ופרש"י בשם חז"ל צור ישראל ומושל באדם אני. ומי מושל בי צדיק שאני גוזר גזירה והיא מבטלה והוא בגמרא פ"ק דמ"ק דף ט"ז וכעין זה הוא במד"ר פ' בא פט"ו דקל"א ע"ד עיין מ"כ שם שהביא שם הגמ' הנ"ל. ועיין מזה ג"כ בזח"א פ' בראשית ד"י ע"א. ובפ' שמות דט"ו ע"א ע"ב. ויקהל דר"א א'. ויקרא דט"ו ע"א. פינחס דרמ"ב ע"א ודרמ"ח ע"א והאי איהו רזא צדיק מושל יראת אלקים דמהפך דינא לרחמי וע' זהר נשא דקל"ז ססע"ב ודקכ"ט סע"א. והבן. ואפשר ג"כ להבין קצת זה מענין מט"ט קושר כתריס לקונו מתפלותיהן של ישראל שעי"ז ג"כ מהפכין מדה"ד למה"ד עיין בת"א פ' מקץ בד"ה מזוזה מימין. ובלק"ת בשה"ש בד"ה מה יפו פעמיך בנעלים. דהיינו ע"י שממשיכים מבחי' הכתר דלית שמאלה בהאי ע"ק עי"ז מהפכין בז"א מדה"ד למדה"ר וזהו מי ימלל. מי דוקא הוא ע"ק. ע' בלק"ת בביאור בשעה שהקדימו בענין מי יתן והיה לבבם זה כו' מי יתן מציון ישועת ישראל ומ"ש ע"פ מי יתנך כאח לי:

(י) ואיך יוכל הצדיק להגיע להמשיך בחי' זו. זהו ע"ד שארז"ל במד"ר פ' נח פל"ד שהצדיקים לבם ברשותן דומין לבוראן שנאמר בו ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל כו'. והיינו ע"י וירח ה' את ריח הניחוח כו' ע"ש במד"ר. וכמ"כ תפלת

תיג

הצדיקים זהו ג"כ בחי' ריח ניחוח ע"י למס"נ באחד כו'. והקרבן נק' ריח ניחוחי תשמרו ועכשיו התפלות במקום קרבנות כו'. וענין לבו ברשותו זהו ע"ד איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור כו'. ועי"ז ממשיך כמ"כ מלמעלה מבחי' אריך אנפין. ולכן ארך אפים גמי' קרבן כמ"ש במ"א. ונק' טוב ארך אפים מגבור שממתיק הגבורות דז"א וזהו מי ימלל גבורות ה'. ופי' ישמיע כל תהלתו ע"ד למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך. ע' במד"ר פ' במדבר פ"ה. והיינו כי אחטם זהו כמו ריח הניחוח שעי"ז הוא המתקת הדינין כנ"ל. ונק' זה ותהלתי אחטם לך. וזהו ישמיע כל תהלתו:

(יא) עוד י"ל כפשוטו מושל באדם אני זהו בחי' מל' הנק' אני. ומי מושל בי צדיק. זהו יסוד ז"א שנק' איש האלקים. והאיש מושל באשתו כו'. וכן מבואר בהדיא בזהר פ' בהר דק"י ע"ב וכיון דאתער לקבלת האי טוב כו' כדין ותגזר אמר ויקם לך כו' כי ע"י צדיק יסוד נמשך מי מנוחות לבחי' מל' ונמתקים הדינים ע' זהר ר"פ נח דנ"ט ע"ב:

(יב) במדרש תלים סי' ק"ו פי' מי ימלל גבורות ה' ע"ד מ"ש רבות עשית אתה ה' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו כו' הרבה נסים ונפלאות אתה עשית עמנו ואתה עושה ג"כ בכל יום ויום ואין אדם יודע. ועמ"ש ע"פ רבות עשית:

(יג) ועו"ש וכי החלש יוכל לספר שבחו של גבור. לאו כו'. אבל הגבור שהוא יודע מה כחו הוא יכול לספר שבחו של גבור הוי אומר מי ימלל גבורות ה'. אר"ש ב"נ ומי ימלל כגון אנו שאנו עסוקים בתורה כל צרכנו עכ"ל. ויש לפרש ע"ד מש"ש במדרש תלים סי' י"ט ע"פ השמים מספרים כבוד אל. מדינה שהוא דר בה היא נאה לומר עשרו ושבחו של מלך שהיא יודעת כבודו כך אמר דוד כל הארץ וכל אשר יש בה אינן יכולים לומר שבחו של הקב"ה. ומי יוכל לומר השמים מספרים כבוד אל עכ"ל. ע"ד בן כפר ובן כרך. בלק"ת בד"ה והי' מדי חדש. שהם אופנים ושרפים כו' ע"ש. אך מדינה שהוא דר בה י"ל עולם האצילות. וע' זח"ג שלח קנ"ח ב' במאמר תלת עלמין אית ליה לקוב"ה ובפי' הרמ"ז שם. ולכן מי ימלל. ועפ"ז יתורץ מה שאמר רשב"נ כגון אנו כו' והענין כי התורה היא בחי' השמים וכמ"ש בת"א ר"פ בראשית בד"ה השמים כסאי. וא"כ כיון שעסוקים בתורה כל צרכנו. הרי הם בבחי' ומדרגת השמים. מדינה שהוא דר בה היא נאה לומר עושרו ושבחו של מלך. והיינו ענין השמים מספרים והוא ענין התורה כו':

ג אשרי שומרי משפט. ע' במד"ר פ' משפטים פ"ל דקמ"ו ד' ובו צדיקים מתגדלים שנאמר אשרי שומרי משפט. עושה צדקה בכל עת מד"ר באסתר דף קכ"ד רפ"ו זה המגדל יתומה ושם שזהו ענין מרדכי שגדל את אסתר כו'. גמרא פ"ד דכתובות ד"נ סע"א:

(ב) זהר ויצא דקנ"ב ע"ב ודקנ"ג ע"א. פ' בהר דקי"א ע"א. וסיום המאמר בהשמטות סי' ז'. ושם פי' ענין בכל עת ע"ד שפי' בפ' ויצא. והיינו כי המל' נק' עת. וא"כ בכל עת י"ל שממשיך גם במל' דבי"ע. וע' בזח"ג פ' אחרי דנ"ח בפ' תרומה דקנ"ה ע"ב ע"פ עת לעשות לה' ועיין בלק"ת פ' במדבר בד"ה ואהי' אצלו אמון בענין משחקת לפניו בכל עת:

(ג) זהר פ' בחקתי דקי"ג ע"ב וע"ד כתיב אשרי שומר משפט עושה צדקה בכל עת כו'. ויש להעיר מפסוק אברכה את ה' בכל עת כו'. תלים ל"ד ועיין מזה בזהר פ' בלק דקצ"ט ע"א. פ' פינחס דרכ"ג ע"ב. והעיקר בפ' בלק דקפ"ו ע"ב

תטו

ובהרמ"ז שם. ובילקוט בש"א רמז קל"א די"ט ע"א. בילקוט שם פי' שאמר זה כשהיה אצל אכיש ונצטרך לשטות כו' ע"ש. וע' מזה בהרמ"ז פ' וישלח על דקס"ו ע"א. והנה בפ' בלק שם פי' הרמ"ז ואז סט"א אתכפייא וזהו שאנו אומרים אברכה את ה' בכל עת שסט"א נק' בכל עת כנזכר בזהר פ' אחרי דנ"ח ע"ב בפירוש ואל יבא בכל עת אל הקדש כי את הכל עשה יפה בעתו דוקא. והטעם שנקראת בכל עת מפני שהיא מזומנת תדיר בלי הזמנה כו' עמ"ש ע"פ אל תבטחו בנדיבים. ולכן ע"י הברכה וההזמנה אתכפייא סט"א וזהו אברכה את ה' בכל עת. ובבחיי פ' תרומה קי"א ג' ע"פ אורך היריעה כ"ח באמה פי' כנגד כ"ח עתים שבספר קהלת ועליהם נאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ועליהם אמר דוד אברכה את ה' בכל עת. וא"כ עד"ז י"ל ג"כ פי' עושה צדקה בכל עת ועמ"ש ע"פ והיה אמונת עתך חוסן. עתך היינו עת דקדושה ע"ד ושריך בעת יאכלו:

כג ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו. ע' במדרש אסתר ע"פ ויבז בעיניו כו' אני לא יכלת. עיין במד"ר פ' תשא פמ"ג דקנ"ז סע"ד ע"פ ויחל משה את פני ה' אלקיו ורבנן אמרי מהו ויחל שעשה את המר מתוק כו' ע' זח"א בהקדמה דף ד' ע"א ענין מהפך חשוכא לנהורא וטעמין מרירו למיתקא ופי' מהפך חשוכא לנהורא נתבאר בלק"ת בד"ה ואתחנן אל הוי'. וזהו ג"כ ענין כי נר מצוה ותורה אור. המאירה לנר הוי' נשמת אדם. כמ"ש בת"א בד"ה רני ושמחי הראשון. וענין וטעמין מרירו למיתקא זהו ענין שמחים ביסורים שעליהם נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ע"ד מוציא חמה מנרתיקה והו"ע ודרך חיים תוכחת מוסר דהיינו בחינה שלמעלה מנר מצוה ותורה אור כי נר מצוה זהו מל' ותורה אור היינו ז"א כמ"ש בזח"ב תרומה קס"ו ב'. אבל ודרך חיים היינו בחי' בינה הנק' עוה"ב לפי שבה התגלות עתיק וזהו"ע כי עמך מקור חיים וה"ע י"ה כי ביו"ד שהוא חכמה נברא עוה"ב שהוא ה"א עילאה ע' בד"ה לך לך ובד"ה רני ושמחי הראשון ואיך יבא לשמוח ביסורים עיין סש"ב ר"פ כ"ו ע"פ אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה. ובאג"ה סי' י"א ד"ה להשכילך בינה. ובסי' כ"ב בענין אם רחץ ה' את צואת בנות ציון כו' ובלק"ת פ' חקת בד"ה ויעש משה נחש נחשת וע"ש דנחום איש גם זו הי' יכול עי"ז להפך גם למטה המר למתוק. וכ"ש בשגם זה משה שהי' יכול להפך מדה"ד למדה"ר.וזהו ויחל משה שעשה את המר מתוק. את פני ה' אלקיו ע"י שהמשיך הארת פנים דע"ק בז"א. כמ"ש בזח"ג ויקרא דט"ו ע"א בענין ישר יחזו פנימו. ובאד"ר דקל"ח א' כמה חילא דמשה כו'. וזהו עמד בפרץ לפניו. לפניו דוקא שהמשיך מפנים דע"ק לפנים דז"א וזהו ענין בפרץ ע"ד שהמלך פורץ לו דרך. וכענין נפרצה לו פרצה עלה הפורץ. מעין העוה"ב. וכמו גבי אלה תולדות פרץ נאמר תולדות מלא בשני ווי"ן כמ"ש מזה במד"ר פ' בראשית פי"ב. ולכן פרץ גימט' ש"ע נהורין. ופי' לולי זהו כמ"ש במד"ר ס"פ ויצא כ"מ שנאמר לולי אינו אלא בזכות אבות ועמ"ש לקמן סי' קכ"ה ע"פ לולי ה' שהי' לנו בקום עלינו אדם כו' וזהו הק"ו אני לא יכולתי מדה"ד שלמעלה מפני שיש בכחם לעורר מע"ק ששם לית שמאלה ומשם נמשך הושיעה ימינך וענני ק"ו להבדיל כו' המן שהוא מסיני הדין סוספיתא דדהבא כו'. ובענין לולי עמ"ש בענין דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא ובענין יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים. ומזה יובן ענין לולי שהוא בזכות אבות:

מח ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם. זח"א פ' בראשית דף ל"ד ע"א. דהא תרין עלמין נינהו עלמא עילאה ועלמא תתאה כד"א מן העולם ועד העולם מלך עילאה מלך תתאה וע' מענין מלך עילאה ומלך תתאה בזח"ב ר"פ יתרו

תיח

דס"ז ע"ב דהוא בינה ומל' או מל' דא"ס ומל' דאצילות. ויצא קנ"ג ב' קנ"ח ב' ויחי דרמ"ח סע"ב וארא כ"ב א' בשלח נ"ג ב':

(ב) פ' ויגש דף ר"י ע"א ע"פ קול ברמה נשמע. מאי ברמה דא הוא עלמא עילאה עלמא דאתי. וסימן מן הרמה ועד בית אל בירמי' סי' ל"א י"ו. מן העולם ועד העולם כו' וידוע כי בעלמא דאתי היינו לע"ל הוא התגלות סוכ"ע היינו התגלות עתיק שבבינה כו' עמ"ש בת"א בביאור דזכור ושמור ומ"ש בכוונת השופר:

(ג) בע"מ מאמר ח"ד ח"ה פ"ה כ' מן העולם ועד העולם הוא מטבע שטבעוהו דהע"ה ובית דינו דהיינו מן העולם מזמן אדה"ר ועד העולם ימות המשיח אבל בבית שני בשביל חמשה דברים שחסרו בו לא הי' חותמין תחלה מן העולם ואח"כ החזירו הדבר ליושנו כו' עכ"ל. נ' דמפרש מן העולם מהעוה"ז שהוא מל' ועד העוה"ב שהוא בינה ה' עילאה. ולכן בבית שני שחסרו בו ה' דברים שמבחי' ה' עילאה לא היו חותמין תחלה ועד העולם:

(ד) בשל"ה פ' תולדות דרפ"ט ע"א הביא המדרש בב"ר למה נברא העולם בב'| להודיעך שהם ב' עולמות. וגם ב' סימן ברכה להיות ברוך מן העולם ועד העולם:

(ה) במשנה סוף פ"ט דברכות כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם כו' התקינו שהיא אומרים מן העולם ועד העולם משמע מהעוה"ז ועד עוה"ב וכמש"ל סעי' ג' וכ"כ בעמה"מ שי"א פכ"א הובא לקמן בדה"א סי' י"ז פסוק ל"ו. ואלו בזהר משמע להיפך דפי' מן העולם מבינה ועד העולם מל'. וכ"כ בהדיא בפ' ויצא דקנ"ג ע"ב. ויש לפרש דשניהם אמת. דהנה יש בברוך ב' בחי'. הא' מלמטלמ"ע כמ"ש בזח"ב פ' פקודי דרס"א רע"א בענין ברוך דהתחלת שמו"ע שזהו מה שהמל' מתברכת ממה שנכללו בה העלאת מ"ן דחיות ושרפים ואופנים כו' וכמו הצמיחה ממה שנזרע כשיש בזה ברכה ועמ"ש ע"פ והנה אנחנו מאלמים אלומים כו'. הב' הברכה וההמשכה מלמעלה למטה מכח"ב. ועמ"ש בד"ה כה תברכו בענין יברך ה' כו' ואני אברכם ברכה בראש ברכה בסוף הם שני בחי' ברכה הנ"ל העלאה והמשכה. ועד"ז פי' ברוך כו' מן העולם ועד העולם אם הפי' מעוה"ז שהוא מל' עד עוה"ב שהוא בינה זהו ענין העלאת מ"ן שיהי' בברכה וריבוי כו' והפי' מבינה עד מל' זהו הברכה והמשכה מלמעלה למטה. וכ"ז בא"י אלקי ישראל. כי ישראל לי ראש שבהראש עיקר גילוי כללות החיות ואח"כ ממנה נמשך לכל אבר כו'. וע' בת"א פ' בראשית בד"ה להבין ענין הברכות. וגם כמ"ש בד"ה והנה מנורת זהב פי' נר ה' נשמת אדם שנק' נר לקבל בתוכו בחי' שמן ופתילה הוא שמן הטוב מקור ח"ע כו' משחת קדש. ועוד כי ישראל תפארת בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה מע"י ועד מל' א"כ הוא דוקא הממשיך מן העולם ועד העולם כו' וכן בההעלאה. וכמ"ש בת"א פ' וישב ע"פ ונתתי לך מהלכים ב' בחי' הילוך הכל ע"י בריח התיכון כו'. וכמ"ש בזח"א וישלח קס"ז ב' בפי' ויעקב איש תם יושב אהלים וס"פ תרומה דף קע"ה ב' וברע"מ ר"פ תשא קפ"ז ב' בענין וא"ו ממוצע בין שני ההי"ן ועמ"ש מזה ע"פ מה טובו אהליך יעקב. ועוי"ל כי יש ישראל זוטא בחי' נער ישראל ויש ישראל סבא וכמ"ש בזח"ב ס"פ בא דמ"ג ע"א והיינו ז"א וחכמה עילאה אבא. וא"כ פי' אלקי ישראל י"ל ע"ק אלקי של יש"ס כו'. וגם את"ל ישראל היינו ז"א ג"כ יש לפרש אלקי ישראל ע"ק או בינה כו'. והנה עפ"ז י"ל מה שאנו אומרים אהבת עולם אהבתנו זהו למעלה מבחי' אהבה רבה כדמשמע בתד"א ח"א רפ"ו. אהבה רבה אהבתיך לא נאמר כו' ע"ש. ובתניא משמע

תיט

דאה"ע הוא למטה מאה"ר והוא מהאריז"ל. במא"א אות א' סעי' ל"ז. ולפמ"ש שניהם אמת כי יש ב' בחי' עולם. הא' מל' עלמא תתאה שורש עוה"ז שרש בחי' מקום הנק' עולם והוא למטה מאה"ר שהוא ז"א שם מ"ה. אמנם עלמא עילאה בינה עולם ארוך שם פי' עולם ל' נצחיות. וזהו ע"י התגלות ע"ק כמ"ש וע"י יתיב כו' מלכותיה מלכות עלם כי אני הוי' לא שניתי. וכמ"ש וארשתיך לי לעולם. וכמ"ש סד"ה שובה ישראל עד. הנה אהבת עולם זו גבוה מאה"ר כו'. וא"כ פי' ברוך כו' מן העולם היינו שיהי' בעלמא תתאה הגילוי כמו בעלמא עילאה. כי זהו ג"כ התחברות ב' שמות הוי' שלפני יג"מ שלא יהי' פסיק טעמא וכמ"ש בזח"ב ויצא קנ"ח ב' וכמ"ש בד"ה א' סי' י"ו פסוק ל"ו סעי' ב' ע"ש. וע' בת"א פ' תולדות בביאור דמים רבים בסופו בענין מאה ברכות וסד"ה ראה ריח בני וסד"ה ועשית בגדי קדש: