קז

תיט

א הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. במדרש תלים סי' זה שהוא ע"ד מ"ש למעני למעני אעשה כו' בשביל שמי הגדול כו' ע"ז אמר דוד הודו לה' כי טוב כו' עכ"ל. ור"ל כי שמו הוא מתאחד עם נש"י כמ"ש ביהושע ומה תעשה לשמך הגדול כו' וכמ"ש מזה בספר שערי אורה להריגי"ק ובד"ה עולת תמיד פי' שלכן נק' ישראל לי ראש כמו בהראש גילוי כללות חיות הנפש. כך בנש"י מאיר שמו הגדול. גם כמ"ש בד"ה ולא אבה בלק"ת פ' תצא שבכל א' יש שם הוי' ממש וכמ"ש חלק הוי' עמו. ועמ"ש ע"פ ומביא גואל כו' למען שמו כו'. בת"א פ' וארא בד"ה לכן אמור. גם מ"ש אשר הלכו אלקים כו' ולעשות לו שם וברבות ע"פ טוב שם משמן הטוב. ועמ"ש מזה בד"ה ואלה שמות בנ"י. גם אפ"ל לעשות לו שם בבחי' והי' הוי' לי לאלקים וע"ד ביום ההוא יהי' הוי' אחד כו':

(ב) עיין במהרש"א פב"ת דברכות בענין ד' צריכים להודות שהוא ענין ד' כוסות דפסח. ואפ"ל כנגד ד' גליות. והיינו שבהם ועל ידם יהי' גילוי ד' אותיות הוי' וכמ"ש לע"ל ונגלה כבוד הוי'. ר"ל ע"ד והי' הוי' לי לאלקים. בת"א פ' ויצא בד"ה ושבתי בשלום ועיין בסדור בד"ה מזמור לתודה בענין פי' להודות שהוא ענין כי אל דעות וההודאה שהאמת כמו דעה העליונה כו' וזהו ואמת הוי' לעולם שיתגלה אמיתת שם הוי'. ולענ"ד יש להעיר ממ"ש במ"א בענין עילת העילות וסיבת הסיבות דפי' עילת העילות זהו כשנמשך דרך השתלשלות עילה ועלול והוא מבחי' ממכ"ע אבל סיבת הסיבות מה שנמשך שלא כסדר והדרגה אלא מבחי' סוכ"ע וכמ"ש מזה בת"א בד"ה יביאו לבוש מלכות. ואפ"ל כי ב' בחי' הנ"ל הן ג"כ ב' דעות ד"ת זהו ממכ"ע וד"ע הוא סוכ"ע וכמ"ש בביאור ע"פ לבבתני. וכך ההפשעה שבישוב באה כסדר והדרגה ע"ד עולם כמנהגו נוהג אבל ד' אלו דמדבר וים וחולה וחבוש בא להם הישועה ע"ד סיבת הסיבות. וזהו ד' צריכים להודות כו' והיינו הודו להוי' ועמ"ש בת"א פ' בשלח ע"פ וירא ישראל בענין ויאמינו בהוי'. ועמ"ש מענין ברכה והודאה בדרוש הוד שבהוד. ומ"ש ע"פ יהודה אתה. ובד"ה אלה פקודי בהביאור בענין יחוד או"א:

(ג) ענין כי טוב. את האור כי טוב. שאע"פ שהאור ענין זיו והארה אינו כמו אור השמש שנמשך מהשמש ממילא אלא כשעלה ברצונו וזהו כי טוב ע"י בחי' טובו ורצונו להיטיב אז מאיר האור. ויש זכר רב טובך רבוי בחי' טוב ט"ו מעלות טובות ט"ו יסודות. כי בכל בחי' כשצריך להאיר למטה צריך לזה מדת טוב כו' כמ"ש במ"א. וע' סנהדרין דל"ט ר"א רמי כתיב טוב ה' לכל וכתיב טוב ה' לקוו כו' והתירוץ ע"ש. והמכוון כי יש יחוד או"א דחיצוניות להחיות העולמות ועז"נ טוב ה' לכל אכן יחוד פנימי' או"א עז"נ טוב ה' לקוו. והודאה ממשיך יחוד פנימיות

תכה

דאו"א וזהו הודו לה' כי טוב כו'. ומענין טוב וחסד יש להעיר ממ"ש אך טוב וחסד ירדפוני ובזהר פרומה קס"ח ע"ב מה בין טוב לחסד כו' ועמ"ש ע"פ הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך. וע' באג"ה סי' יו"ד ע"פ חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו. ואח"כ נאמר טוב ה' לקוו כו':

(ד) עמש"ל ססעי' א'. ועמ"ש בד"ה משה ידבר בענין לאתקנא רזא דשמיה. ויש בזה ב' בחי' ע"י אברהם וע"י משה ידבר כו' ומובן ע"פ הנ"ל בענין לעשות לו שם. וע' בזח"ג בחקתי קי"ג סע"א וע"ב בענין ויעש דוד שם:

(ה) הודאה יחוד חו"ב אין ויש. והיינו ע"י שער החמשים הממוצע בין חו"ב. וחולה חסר שער החמשים כמ"ש במא"א אות ח' חולה גימט' מ"ט. ומ"ט שע"ב הם ז' מדות. ועיקר החיים מג"ר והחכמה תחיה. לכן כשנתרפא ע"י המשכת שער הנ' הממשיך חיים במ"ט שערים צריך להודות להמשיך יחוד או"א ע"י שער החמשים ולכן במתן תורה נתרפאו כל החולאים שהיו בישראל כי מתן תורה גלוי שער החמשים כמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה מראיהם ומעשיהם ועמ"ש ע"פ מזמור לתודה. וע"פ זובח תודה יכבדנני ולקמן רסי' קי"ח ע"פ הודו לה' כי טוב כל"ח: