קי

תכה

א לדוד מזמור נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך. ז"ל רש"י רבותינו דרשוהו באברהם אבינו ואני אפרשנו כדבריהם. נאום ה' לאברהם שקראוהו העולם אדוני. שמעני אדוני. שב לימיני התעכב לתשועתי והתחולל לה. אין ישיבה אלא עכבה וכה"א ותשבו בקדש. לימיני לתשועת ימיני. עד אשית אויביך אמרפל וחבריו (שהם ד' מלכים הרומזים לד' מלכיות כמ"ש ברבות סדר לך לך ר"פ מ"ב כשם שפתח בד' מלכיות כו'):

(ב) וז"ל מ"ע ספורנו זה המזמור חברו המשורר על המשיח ואמר נאום ה' לאדוני

תכו

שב לימיני לא תגלה עדיין אבל תשב לימיני ומלאכי השרת על שמאלי. עד אשית אויביך גוג ומגוג. הדום לרגליך כאמור והי' כל הנותר בירושלים כו'. ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות עכ"ל. וכ"ה במדרש תלים על אברהם כו' וסיים ומי עשה כל המלחמות הרב"ה שאמר לו שב לימיני ואני עושה לך מלחמה כו' וכה"א במשיח והוכן בחסד כסא וישב עליו אומר הקב"ה הוא ישב ואני אעשה מלחמה לכך וישב עליו באמת. ומה עלינו לעשות לקרות ולשנות בתורה שנקראת אמת שנאמר אמת קנה ואל תמכור הוי וישב עליו באמת עכ"ל:

(ג) והבחיי פ' לך לך דף כ"ד סע"ג פי' ענין שב לימיני דהיינו מה שנתנה לאברהם שהיא מבחי' ימין וחסד:

(ד) בזח"א פ' נח דס"ג ע"א פי' ענין זה על דוד שנתבשר שלע"ל יעמוד לקץ הימין עדמ"ש בדניאל ותעמוד לגורלך לקץ הימין וזהו ג"כ שב לימיני והרמ"ז שם פי' רמז קץ הימין שאז תגמר ממשלת החסדים ותתחיל הנהגת הגבורות. וזהו קץ הימין החסדים שהם בימין. ועפ"ז יש לפרש עד אשית אויביך כו' כלומר שאז אח"כ לא תצטרך לישב לימיני דוקא כי אזי יהיה הגבורות גבוהים יותר ע"ד ולא בכסף תגאלו:

(ה) פ' לך לך דפ"ו ע"ב וכד אתקשרת בימינא כדין אתבר שנאין כו' ודפ"ז ע"א מיד אתיהיבת כהונתא לאברהם דכתיב נאום ה' לאדוני שב לימיני. והיינו כפי' הבחיי דלעיל. והוא מהרבות פ' קדושים פכ"ה דף קצ"ד א' א"ל אברהם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת האדון הוציאה הקב"ה ממנו ונתנה לאברהם שנאמר נאום ה' לאדוני וכתיב בתריה נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם. ונראה דהרבות לא די לו בהא דשב לימיני לרמוז על כהונה. כי אית חסד ואית חסד אשר ימין הוא חסד עולם אכן הכהן ממשיך מבחי' ורב חסד והוא בחי' אהבה רבה כנז' בד"ה בהעלותך את הנרות. ע"כ מ"ש שב לימיני זהו חסד עולם. ומ"ש אח"כ אתה כהן היינו מבחי' ורב חסד כו':

ויצא עמוד שד"מ ויחי דרמ"ג ע"א וכל חילא דימיצא יהודה נטיל ליה כו' וכן כתיב בדוד נאום ה' לאדוני שב לימיני:

(ו) ובפ' בראשית ד"נ ע"ב האריך יותר בפי' כל הפסוק ופי' נאום ה' לאדוני בשני אופנים. הא' דזה אומר ז"א למל'. הב' דזה אומר בינה למל'. ולפי פי' השני יש לבאר כמ"ש במק"מ דזה קאי על שלע"ל יהי' זו"נ שוין בקומתן ולא תקבל המל' מז"א כ"א גם מהבינה עצמה. וכמ"ש בברכת אשר ברא משמח חתן עם הכלה. בהשוואה א'. ואפ"ל עפמ"ש וארשתיך לי לעולם. כי עכשיו מקבלת המל' מדז"א שיש בו בחי' גבורות וע"כ יש עליות וירידות בה כו' אבל א"א נק' ימין דלית שמאלה בהאי עתיקא. ולע"ל יהי' ז"א במדרגת א"א נק' זה שב לימיני. והיינו שיתגלה אור א"א בז"א. או מה שתקבל מהבינה שבה התגלות עתיק לכן נק' שב לימיני דתקבל מבחי' דלית שמאלה כו' וז"ס קץ הימין. כי המל' היא קץ תקבל מבחי' הימין האמיתי. משא"כ עכשיו השיב אחור ימינו שאין בחי' זו בהתגלות כ"א החיצונים יונקים מבחי' אחוריים דימין הנ"ל כנודע מענין עבדים היינו לפרעה האוחז בעורף דא"א ואזי נאמר וארשתיך לי לעולם בלי שום ירידות כי אני הוי' לא שניתי:

(ז) ומזה יובן ענין ברכת כהנים כה תברכו שממשיכים למל' הנק' כה מבחי' א"א להיות שב לימיני כו'. ובסה"מ סי' קל"ח דס"ז ע"א פי' המאמר הנ"ל ד"א נאם ה' דא יובלא יובל סודו שער החמשים כו' שהוא כתר ז"א כו' ויובן סוד שופר גדול כו'. שב לימיני סוד חסדים דאבא כו' להיות שוין בקומתן עם ז"א כו' אור הלבנה כאור החמה כו' ע"ש. ואפ"ל עפ"ז ענין מ"ש במדרש דמאילו של יצחק נעשו ב' שופרות מקרן השמאלי שופר דמ"ת ומהימני שופר גדול דלע"ל. היינו כי השופר ממשיך הקול שהוא ת"ת בדבור שהוא מל' ועכשיו מקבלת המל' מז"א הנק' שמאל ולע"ל תקבל מא"א זהו שופר גדול כו' שמבחי' ימין ועז"נ נאום ה' לאדוני שב לימיני כו' וזהו ענין ועתה יגדל נא כח אד'. שיהי' בחי' שב לימיני כו'. וזהו ועדת כי אף שעיקר הארה זו לע"ל היינו בקביעות אבל להוראת שעה נמשך גם עתה כמ"ש הרמ"ז בסה"מ שם בפי' בימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא. עוד פי' הרמ"ז שם נאם הוא בחי' אמן שהוא חיבור הוי' אד'. הדום לרגליך כי עכשיו רגליה יורדות משא"כ לע"ל. ובחי' אמן הנ"ל יש לפרש ע"ד אמן יהא שמיה רבא מברך כו'. זח"ב תרומה קס"ב ע"ב:

ויש להעיר לענין שב לימיני דהיינו כמ"ש סד"ה כי ההרים ימושו בענין וחסדי מאתך לא ימוש שהוא חסד דלגאו וזהו שב לימיני בקביעות כו'. נשא קמ"ב ב' פינחס דרמ"ב ע"ב:

(ח) בילקוט בתלים בפסוק זה א"ר יודן בשם ר' אחא בר' חנינא לעתיד מושיב הקב"ה למלך המשיח לימינו ואברהם לשמאלו ופני אברהם מתכרכמות ואומר בן בני יושב לימין ואני לשמאל והקב"ה מפייסו ואומר בן בנך על הימין שלי ואני לימינך הוי' וענותך תרבני עכ"ל. ופי' השל"ה שר"ל שהפיוס הוא שהרי כל מעלת משיח נמשך מכח אברהם שהוא המתחיל באתעדל"ת וזהו אני לימינך שע"י אברהם שהי' הולך ונסוע הנגבה המשיך גילוי אלקות. ומזה נמשך אח"כ הגילוי להיות גילוי ימין עליון בחי' משיח כו'. א"כ המקור לכ"ז הוא אברהם כו'. ולפמ"ש במ"א בלק"ת

תכז

בשה"ש בענין שחורה אני ונאוה שמ"ע תלויים בא"א אש לבנה ולא תעשה תלוים בז"א הנק' אש שחורה ויש בחי' בלא תעשה שגבוהים יותר כי יש בחי' בגבורה גבוה מהחסד ע"ד היאכל תפל מבלי מלח כו' א"כ יובן כפשוטו הפיוס כו' ועכ"פ יש ב' בחי' ימין. הא' ימין של המקבל וזהו ענין ימין דאברהם. הב' ימין של המשפיע וזהו ימינו של הקב"ה. וכנ"י נק' אשת חיל בחי' ימין שיש בו כח ונק' בת נדיב בתו של אברהם שנק' נדיב והנדיבות הוא החסד שלמעלה מהשכל אה"ר למסור נפשו כו' וזהו אני יושב לימינך פי' כי ענין יושב הוא המשכת וגילוי אור א"ס ע"ד המגביהי לשבת כו' אגוסטוס יושב כו' וכ"ז נמשך ע"י ימניך וכמ"ש בפי' השמים כסאי כו' שמים מקיף אה"ר מאדך זהו הממשיך בחי' כסאי כו'. וזהו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל מבחי' קדוש ומובדל נמשך להיות יושב ע"י תהלות ישראל כו'. א"כ מה שאני הוא אור א"ס נמשך להיות יושב זהו ע"י ימינך כו'. ומה שמשיח יושב הוא הגילוי שנמשך למטה כי מה שאני יושב זהו הגילוי למעלה המגביהי לשבת כו' ומה שמשיח יושב זהו גילוי האור למטה הוא נמשך על ימיני מבחי' ורב חסד כו'. וא"כ יש באברהם בחי' יותר כי משיח מקבל מימין עליון שהוא ורב חסד. אבל אני ממש היינו אור א"ס ב"ה שלמעלה גם מבחי' ימין כו' כי גם כח"ב דא"א הוא למעלה מבחי' ורב חסד כו' א"כ מה שאני נמשך להיות יושב זהו מחמת ימינך. והיינו דוקא ממה שאתה יושב לשמאלי. ר"ל בבחי' היום לעשותם אשר אז עדיין כביכול השיב אחור ימינו ולא הי' הגילוי רק מבחי' שמאלו דהיינו ז"א ועכ"ז היית מקבל הכל לימינך בבחי' אהבה רבה כו' ובמס"נ למעלה מהשכל ע"כ מזה נמשך מה שאני יושב שבחי' אור א"ס מה שהוא כי לא אדם הוא נמשך להיות יושב בבחי' ציור אדם ומזה נמשך להיות בן בנך יושב לימיני בבחי' ורב חסד כו' וזהו כענין הנדרש בקהלת רבה ע"פ טוב אחרית דבר מראשיתו שיש בו ב' פירושים הא' שאחרית דבר טוב מראשיתו כי ראשיתך מצער ואחריתך ישגא. והיינו שעכשיו בחי' דבר שהיא מל' הנק' אדני מקבלת משמאל ולע"ל יהיה עליית המל' כו'. הב' שכל הטוב של אחרית דבר נמשך לו מראשיתו וכך הטוב של אחרית דבר שהוא משיח שנאמר והי' באחרית הימים נכון יהיה כו' ויושב לימינו של הקב"ה כ"ז נמשך מראשיתו הוא אברהם. שהי' ימינו קרוב אצל שמאלו של הקב"ה כו' כנ"ל. וזהו שמאלו תחת לראשי ועי"ז וימינו תחבקני וזהו ענין לקץ הימין. ב מטה עוזך. רבות וישב פרשה פ"ה דצ"ו א' גבי ומטך זה מלך המשיח המד"א ויצא חוטר כו' מטה עוזך כו' וארא פ"ט קרוב לר"פ דקכ"ו ב' גבי קח את מטך הה"ד מטה עוזך כו'. ר"פ קדושים קרוב לר"פ דף קצ"ב ד' עוז מציון שנאמר מטה עוזך וגו'. ס"פ קרח בענין והנה פרח מטה אהרן כו'. בזח"ג פ' אחרי דע"ב א' חותמך ופתילך ומטך כו' אלין נצח הוד יסוד. עוד נת' במ"א בענין י"ב שבטים שאח"כ נקראו מטות. וידבר משה אל ראשי המטות שהם בבחי' חיזוק יותר מהשבטים כמ"ש במד"ר. ועמ"ש מזה בלק"ת פ' מטות בהביאור ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות ספ"ג ועמ"ש מענין מטה עוזך ע"פ קח את המטה כו' ודברתם אל הסלע בפ' חקת. שם סעי' ח' וסעי' ג' ד' ה':

ד נשבע כו' אתה כהן כו' בהשמטות דח"א רסי' כ"ד. פ' לך לך פ"ז א' ח"ב ק"ד א' ח"ג נ"ג סע"ב. קצ"ג ב'. דרע"א סע"א. בפי' הרמ"ז שם. נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. ספ"ג דנדרים דף, ל"ב ע"ב בקש הקב"ה להוציא כהונה משם שנאמר והוא כהן לאל עליון. כיון שהקדים ברכתו של אברהם כו' נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן כו' על דיבורו של מלכי צדק עכ"ל. וכ"ה ברבות פ' קדושים פכ"ה דף קצ"ד ע"א. והנה ענין ולא ינחם נמשך

תכח

מבחי' כי לא אדם הוא להנחם ופי' בת"א פ' יתרו בביאור זכור ושמור בדבור אחד שהוא מבחי' עתיקא שאין שם התחלקות המדרגות ע"כ אין שם שינוים כו' ע"ש. וכן ענין נשבע ע"ד בי נשבעתי דפי' בזח"ג פ' אחרי דס"ו ע"ב דהיינו בבחי' ע"ק המלובש בז"א כו' ע"ש. ובפי' נשא דק"ל ע"א. וא"כ צ"ל שהכהונה נמשך מבחי' זו. כי הגם דכהן הוא חסד דז"א מ"מ עיקרו להמשיך מבחי' קדש הקדשים שהוא ג' ראשונות כתר חכמה בינה להמשיך בחי' זו בזו"נ. ע' זח"א פ' לך דף פ"ד ע"א. וכמ"ש בזהר ר"פ יתרו ס"ז ב'. וגם בכמה דוכתי נתבאר דענין ברכת כהנים ההמשכה מבחי' ורב חסד ועמ"ש בד"ה בהעלותך את הנרות ובד"ה ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך. וגם כמ"ש ואיש כי יקח אחותו חסד הוא ופי' בזהר ויקרא דף ז' ע"ב שהוא ענין יחוד קבה"ו וע"ז מבקשת כנס"י מי יתנך כאח לי ויחוד זה חסד הוא כמ"ש בזהר פ' אחרי דע"ז ע"ב. וה"ע כה"ג כמ"ש תומיך ואוריך לאיש כסידיך ונודע ענין חסיד שגבוה מצדיק ע"ד איזהו חסיד המתחסד עם קונו. פי' קונו הוא ז"א דאצילות כי ברוך עושך ברוך יוצרך ברוך בוראך ברוך קונך הם עשיה יצירה בריאה אצילות נמצא קנין הוא באצילות כמ"ש בביאור ואלה המשפטים וא"כ פי' המתחסד עם קונו היינו שממשיך מבחי' ורב חסד דא"א בז"א. ובזח"ג רכ"ג ב' פי' שזהו ענין דוד שהי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה דהיינו ג"כ עד"ז ועמ"ש ע"פ כי יקרא קן צפור. והיינו שממשיך מלמעלה מההשתלשלות היינו מבחי' א"א בחי' ורב חסד. ועז"נ וארשתיך לי לעולם. כמ"ש בלק"ת פ' במדבר סד"ה וארשתיך לי. וזהו"ע אתה כהן לעולם בחי' יתד במקום נאמר. ואפ"ל גבי מלכי צדק נאמר הוציא לחם ויין. לחם זהו לחם הפנים היינו סוד חיות העולמות הנלקח מיחוד תדירי דחו"ב כמ"ש הרמ"ז פ' תרומה קנ"ג ונתבאר אצלי בהגהות לד"ה וישב יעקב. ויין מוחין דאימא עמ"ש בד"ה אוסרי לגפן בפי' כבס ביין לבושו. א"כ ענין בחי' היותו כהן מגיע עד ההמשכה שמבחי' בינה. אך אברהם אב רם ממשיך בחי' מוחין דאבא שע"ז נאמר כי טובים דודיך מיין כמ"ש בלק"ת סד"ה שיר השירים ועמ"ש בד"ה ושאבתם מים בששון דרוש השני ובד"ה צאינה וראינה דרוש השני גבי ויין ישמח כו' להצהיל פנים משמן ובד"ה מצה זו. לכן אתה כהן לעולם. גם כמ"ש בזח"ב יתרו דס"ז ע"ב בענין ב' בחי' כהן כו' ועד"ז יש להבין מעלת כהונה דאברהם על כהונה דמלכי צדק. גם כי צדק יש בו נטיה למדה"ד ג"כ. משא"כ אברהם והוא ג"כ אבר מה. ע' במד"ר ר"פ קדושים ואתה מרום לעולם שבחי' לעולם דהיינו נצח סלה נמשך מבחי' רוממות. משם נמשך שהכהונה היא לעולם. וע' במד"ר פ' ויצא פע"א בענין ה' גדולה לאה כו' כהונה לעולם והיינו מבחי' אני הוי' לא שניתי ע' בלק"ת פ' מסעי בד"ה הנה גבי המסעות פ"ד:

(ב) ז"ג ח"א עמוד נ"ח ויאמר אלקים יהי אור לקבל דרגא דחסד דאיהו לימינא כו'.

(וז"ש לעיל מיניה נאם ה' לאדוני שב לימיני כו' ואח"כ נאמר אתה כהן כו') הה"ד חסד אל כל היום כו' אברהם ואהרן דאחדיין בהאי חסד דהא כהנים מסטרא דחסד אתו כו' אע"ג דאחיד אהרן בהוד בחסד נמי אחיד כו' ואברהם רישא לכולהו כו' הה"ד אתה כהן לעולם כו'. והוא בהשמטות זח"א רסי' כ"ד ד"ו ע"ב ע"ש:

(ג) זח"א פ' לך פ"ז א' פי' ומלכי צדק היא מל'. מלך שלם היינו כשמתקשרת עם ז"א כענין ארוממך אלקי המלך. וכענין עליית המל' ביוהכ"פ. ובמד"ר שם מלך שלם שנולד מהול ור"ל שזהו המשכת היסוד במל'. והיינו ע"י והוא כהן לאל עליון פי' שממשיך בחי' סוכ"ע שממשיך משם במל'. וזהו ענין אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק פי' שימשיך ויחבר מעלמא עילאה בינה לבחי' מלכי צדק שיהיה מלך שלם. ועד"ז מובן הפי' בזח"ג בלק קצ"ג ב'. וסיים כגוונא דא בעי כהנא לתתא לקשרא קשרין

תכט

חיבור היסודות דזו"נ. ולברכא האי דוכתא בגין דיתקשר בימינא. לאתקשרא תרין עלמין כחד:

(ד) זח"ב משפטים ק"ד ע"א ע"פ יהודה אתה איהו ברוך ואיהי אתה כו'. כיון דאמרי אתה שולטנו ורברבנו אית לה וסט"א אתכפיא ולא אתחזיאת תמן ודאי בשמא דא אתרשים ואתבריר מסט"א. ודא אסתלקותא ושלטנותא דילה. וחבירו וביש לסט"א כו'. חברייא ידענא דהא אתון אמרין שבחא דא לאתר אחרא עילאה. דכתיב אתה כהן לעולם. בימינא עילאה. שפיר איהו כו' דהא אתה כהן לעולם הכא אתקשר כוס של ברכה בימינא בלא פרודא כלל ובג"כ אתה כהן לעולם כו' וע"ד אמר יהודה אתה כו' עכ"ד. ומזה יובן ענין המזמור ק"י נאם ה' לאדוני כו' אתה כהן כו' דקאי על דוד ועל אברהם כי דוד ויהודה זהו בחי' מ ל' ושיהי' יהודה ודוד בבחי' אתה המורה על שולטנו כנ"ל זהו ע"י דאתקשרת בחסד דאברהם. וע' במא"א א' קל"ז. וענין כי אתה הוא שלטנו ורברבנו י"ל כי את לשון נקבה. אתה לשון זכר. במשנה דנזיר פרק ד'. גם כמ"ש במ"א ע"פ אתה ה' לבדך ואח"כ את עשית את השמים חסר ה"א בתיבת את. המורה שהמשכה בהתהוות שמים כו' נמשך רק מבחי' אחרונה בחי' מל' דא"ס משא"כ אתה הראשון בה"א ולכן העבודה להמשיך שיהי' גילוי בחי' אתה ע"ד אתה הוא הוי' לבדך כו'. גם יהודה אתה. הניה א' דאתה הוא ראשית שם אגל"א כמ"ש בבחי' פ' ויחי והוא ענין אתה גבור לעולם אד'. וענין לעולם ע"ד אתה כהן לעולם. וזהו אתה גבור לעולם אד'. והיינו ביחוד המל' הנק' אד' עם שם הוי' אז נק' המל' גם היא לשון זכר. וע' זח"א ויחי דרמ"ו סע"א ובזהר"ק משפטים שם כי אתה הוא כשנכנס בה היסוד. בעת הזווג. והיסוד דז"א נק' בך כ"ב אתוון שהוא את מאל"ף עת תי"ו. והה"א הוא ה' חסדים אזי נקראת אתה. גם נק' אתה ע"ש שמקבלת ג"כ ה"ג מנצפ"ך כו' כי בנין המל' צ"ל ע"י חו"ג. חסד לסט' דקדושה. וגבורה להושיע מיניקת החיצונים. וכמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה אשירה להוי' כי גאה בפי' משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. שצ"ל צדקה ומשפט שניהם דוקא. ועי"ז אתה עשית ר"ל שיהי' בחי' גילוי אלקות שאזי נק' אתה. ויובן עוד ענין אתה ע"פ מ"ש בזהר ויצא דקנ"ו סע"ב ע"פ לכן ישכב יש כ"ב. יש דא איהו עלמא עילאה עלמא דאתי. כ"ב נקודה עילאה דאעיל כל כ"ב אתוון כו'. פי' נקודה הוא יסוד אבא המאיר בבינה. וכשנמשך כ"ז במל' נק' ישכב עמך ואזי נק' אתה ונודע דיחוד זה שהוא רוממות המל' דקדושה זהו תבירו וביש לסט"א כי אמלאה החרבה כו' כמו ע"י האור והגילוי נדחה החשך ממילא כו'. ולכן אתה גבור לעולם אד' ר"ת אגל"א. היוצא מפסוקי יהודה אתה כו' גור ארי' כו' לא יסור שבט כו' אוסרי לגפן עירה כו' שבחי' עיר יהי' אסור וקשור תח"י גפן ממצרים תסיע כו' ואזי נק' יהודה אתה. גם שם אגל"א הוא ענין אשרי משכיל אל דל כו':

(ה) זח"ג פ' מצורע דף נ"ג ע"ב אהרן שושבינא דמטרוניתא כו' וכל מלוי הוו לפייסא למלכא במטרוניתא כו' דכתיב אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. ובג"כ כל מה דאצטריך מבי מלכא נטיל כו'. וכ' המק"מ ז"ל הרבי בליקוטים וטעם שנק' אהרן שושבינא דמטרוניתא כי הלא כתיב הוי' בחכמה יסד ארץ כי כל תיקון המל' אינו אלא יסוד דאבא שהוא אהרן גימ' ע"ב קפ"ד כו'. על דברתי מלכי צדק פי' לצורך דברת הנוק' הנק' צדק ותהי' יו"ד של דברתי נוספת. וכן יו"ד של מלכי. שפי' על דברת מלכי צדק עכ"ל. ועמ"ש על יו"ד של היושבי בשמים שהיא ג"כ נוספת. ובזח"ג ואתחנן דרס"ה סע"ב. היושבי היושב מיבעי ליה. מאי היושבי. ותירץ דהיו"ד מורה על יסוד אבא. והרמ"ז שם פי' כי או"א עילאין נרמזו שניהם באות יו"ד במילואו

תל

ואו"א תתאין שהם ישסו"ת נרמזו באות ה' של שם. ולכן פי' היושבי בשמים ביו"ד יתירה שיומשכו בז"א המשכת מוחין דגדלות מאו"א עילאין כו' שבהם מאיר ע"ק. ועד"ז יתפרש פי' על דברתי יו"ד יתירה שיאיר בהדבור בחי' חו"ב עילאין ואז יהי' דברתי דבור שלי. וכנודע מענין ודברי אשר שמתי בפיך כו' וכמ"ש בד"ה האזינו השמים פי' תזל כטל אמרתי וזהו ג"כ ענין מלכי. ע"ד הליכות אלי מלכי בקדש. וכענין מ"ש במא"א אות ריש סעי' ז' ההפרש בין רב ובין רבי. וז"ל ורב סוד בינה וכשמאיר בה חכמה סוד יו"ד נק' רבי עכ"ל. וז"ש ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי תלים סי' ב' ו'. מלכי דוקא שנק' כן מלך המשיח. כי מצינו בשמואל א' ס"י. שהתרעם על ששאלו להם מלך. כי וה' אלקיכם הוא מלככם. היינו גילוי מל' דאצילות ממש שלמעלה ממלכיות דבי"ע ולכן משיח יהי' נק' מלכי שיאיר בו אור האצילות ממש. ובמ"א נת' שיאיר בו מל' דא"ס ולכן נק' מלכי. ובילקוט בתלים רמז תר"כ מהו נסכתי אמשחתיה כמו וסוך לא סכתי. ד"א גדלתיו כמו ושמנה נסיכי אדם. והיינו כמ"ש הנה ישכיל עבדי וארז"ל בילקוט ישעי' רמז של"ח זהו מלך המשיח. ירום מן אברהם כו' ונשא ממשה כו'. ולכן נק' מלכי. ודו"ק. ועד"ז יובן ענין אתה כהן כו' בכדי שיהי' על דברתי מלכי צדק כו':

(ו) זהר בלק קצ"ג ע"ב. אתה דא ימינא כו'. כהן עילאה דא איהו דקיימא על דבר. בגין דההוא דר לא קיימא אלא בימינא. היינו כי הדבור שהוא להיות מקור לבי"ע זהו רק מחמת כי חפץ חסד הוא וכמ"ש הרמב"ם במ"נ ח"ג פנ"ג וז"ל ובעבור זה המציאות כולו ר"ל המצאת הש"י את העולם הוא חסד. אמר. אמרתי עולם חסד יבנה ענינו בנין העולם חסד הוא עכ"ל:

(ז) פ' עקב דרע"א סע"א בענין ברוך אתה אתה כהן לעולם כו' ע"ש: רבות נ"א ג'. ס"ב א' קצ"ד א'. ס"א ד'. רפ"ח ד':

(ח) רבות פ' לך פמ"ו דנ"א ע"ג רבי ישמעאל אומר כה"ג הי' אברהם שנאמר נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם. ובפ' וירא פנ"ה ע"פ ויאמר הנני. דף ס"א ד'. הנני לכהונה הנני למלכות זכה לכהונה שנאמר נשבע ה' ולא ינחם כו' וכ"ה בפ' ואתחנן דף רפ"ח ד'. ושם פ' וירא פ' נ"ה ס"ב א' וכי יש קרבן בלא כהן. א"ל הקב"ה כבר מניתך שתהא כהן שנאמר אתה כהן לעולם ואפ"ל כי ע"י המס"נ שאמר הנני עי"ז זכה לבחי' נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן כו' עמש"ל סעי' ה' בענין ולא ינחם מבחי' כי לא אדם הוא להנחם ומ"ש בלק"ת בד"ה ביום השמע"צ דרוש השני בפי' אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. עוי"ל כי הנני בשני נוני"ן מורה על ב' בחי' נש"ב הא' מלמטה למעלה ע"ד לך ה' הגדולה והגבורה כו' והב' מלמעלה למטה ע"ד כי כל בשמים ובארץ וכמ"ש במ"א ע"פ ויזרע יצחק כו' וימצא מאה שערים כו'. והנה כי כל בשמים ובארץ זהו המשכה מבחי' בינה בזו"נ וזהו עצמו ענין כה"ג שממשיך מהבינה לז"א שזהו פי' אתה כהן לעולם וכמ"ש בזח"ב ר"פ יתרו דס"ז ע"ב אית מלך לעילא כו' ותחותיה כהן רזא דאור קדמאה כו' ע"ש. והרמ"ז שם פי' ענין כהן עפמ"ש בפע"ח בכוונת יוהכ"פ וז"ל כל מיני שפע הם משתנים ברדתם למטה משא"כ בחינת החסד שהוא אור קדמאה שהיא מאיר מסוף העולם ועד סופו אינו מתעבה ומחליש כחו כי כל אורו גדול למטה כמו למעלה כו' ולכן כל מיני שפע צריכים להתלבש בו לירד למטה וז"ס יומם יצוה ה' חסדו כו' וזהו"ע כהן ה"ס החסד. עכ"ד. וזהו אתה כהן לעולם. להמשיך בחי' אור קדמאה המאיר מסוף העולם ועד סופו כו'. וזהו ענין תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם כו' אשר נשבעת כו' מימי קדם דוקא בחי' המשכת אור קדמאה כו':

תלב

ובמ"א נתבאר פי' כהן גדול ע"ד שארז"ל כל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול ופירשו ענין המשכות גדול הוי' ומהולל מאד כו' וכך הוא ענין כהן גדול להמשיך גלוי אור סוכ"ע ושיהי' ע"ד ויעש כו' את שני המאורות הגדולים כו' והיה אור הלבנה כאור החמה כו'. וכמ"ש בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ ובהגהות לשם. ואפ"ל ג"כ ההפרש עד"ז בין ומלכי צדק אף שהוא כהן לאל עליון ממשיך מהבינה כנ"ל ס"א ואברהם ממשיך מבחי' גבוה יותר וכענין גדול הו'י כו' ולגדולתו אין חקר כו'. וע' לקמן סעי' יו"ד:

(ט) ענין שלשה כתרים י"ל עפםמ"ש בזח"ג בלק קצ"ג ב' תלת דוכתי אקרי אתה. והנה בחי' הא' מלמטלמ"ע זהו ענין מל'. וז"ש יהודה אתה וכמ"ש בזח"ב משפטים ק"ד ע"א וכמש"ל סעי' ד' וזהו ענין כתר מל'. הב' חסד נק' אתה כהן והיינו שושבינא דמטרוניתא פי' שעי"ז ממשיך מבחי' ז"א במל' היינו גלוי אור קדמאה כנ"ל. הג' כתר תורה ממשיך בחי' חו"ב אלפים שנה קדמה התורה כו'. וזהו כי אתה אבינו בחי' אתה הג'. אך והחכמה מאין תמצא. ויש בחי' אחד אשר גם בן ואח אין לו. חד ולא בחושבן וזהו נמשך ע"י כתר שם טוב וכמ"ש במ"א ע"פ טוב שם משמן הטוב בביאור ע"פ ואלה שמות בנ"י. וזהו הנמשך ע"י מעשה. מעשה גדול ולגדולתו אין חקר. וזהו השני כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע. פי' כנגד נשמע זהו כתר תורה. וכנגד נעשה בחי' כתר ש"ט. ובמ"א נת' ששני כתרים אלו הם בחי' עת"י וא"א אשר א"א שורש הנאצלים ועת"י מל' דא"ס זהו כתר ש"ט כו':

(י) עיין במא"א אות כ' סעי' ט' בענין כהן גדול נק' אבא עילאה גם ז"א כשלובש שמונה בגדים ח' ת"ד נקרא כן כי מזל ט' כוללם. כהן סתם נק' חסד. כהן הדיוט נק' נצח א"נ מיכאל ועו"ש האריך. ובאות א' סעי' קל"ז אתה נק' אבא עילאה וסי' כי אתה אבינו. והנה הוא מלביש חסד דא"א ולכן גם חסד נק' אתה עכ"ד. והנה אם גם כה"ג זהו אבא עילאה. א"כ מהו כתר תורה. וצ"ל כי הנה לפעמים אבא מלביש חסד דא"א ולפעמים יונק ממזלא שהוא מו"ס וזהו גבוה יותר ג"ר דא"א. וא"כ כתר כהונה שרשו חסד דא"א וכתר תורה שרשו מו"ס חכמה דא"א כו'. וכתר מל' שרשו מל' דא"א אך כתר ש"ט שרשו כתר דא"א כו':

(יא) עיין בלק"ת ס"פ עקב סד"ה ארץ הרים ובקעות איך יש גדולה וגדל חסד. ויש חסד דמ"ה ביטול וזהו חסד לאברהם כו'. ומדת כה"ג ממשיך מבחי' ורב חסד ולכן נק' גדול. וע"כ משם עיקר הברכה כי לית שמאלה בהאי עתיקא. ע"כ אין שייך עיכוב כו'. והנה המשכה וכלי לזה זהו החסד דמ"ה וכמ"ש מי אל כמוך כו' לשארית נחלתו דוקא לכן אברהם שהי' מ"ה עפר ואפר זכה לכהונה וזהו נשבע ה' כו' אתה כהן לעולם כו':

(יב) ענין מ"ש גבי כהונה ברית מלך עולם. הנה כהן שושדמ"ט וארז"ל ברבות ע"פ בכל עת יהיו בגדיך לבנים הוא. בעלי מלח הוא. הגם דפירושו ספן מנהיג הספינה. מ"מ יש לו שייכות למלח. כי ממולח טהור ענינו ערבוב. ועמ"ש בלק"ת פ' ויקרא בביאור ע"פ ולא תשבית מלח פרק יו"ד. וע' במד"ר ר"פ קדושים המכוון כמו שהמלח מקיים הדבר כך זה שהכהונה לעולם נק' ברית מלח: