קיא

תלב

ז זכר עשה לנפלאותיו. במדרש תלים כל מה שעושה הקב"ה לצדיקים בעוה"ז אינו כלום אלא זכר עושה להם אלא כשיעשה לעוה"ב וצדקתו עומדת לעד וכה"א צדקתך צדק לעולם עכ"ל. נראה עפמ"ש אדמו"ר נ"ע בפי' זכר רב טובך יביעו רק הזכר לבד מבחי' רב טובך יסוד דאצילות יוכל להתגלות בבי"ע ולא העצמיות כמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי השני ובסדור ע"פ זכר רב טובך. ועד"ז כל מה

תלד

שעושה הקב"ה לצדיקים בעולם הוא רק זכר ממה שיעשה לעוה"ב. ואפ"ל שאפילו נסים דיצי"מ הם רק זכר לבד מנסים דלע"ל. וכמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ופי' הרמ"ז פ' תצא דרע"ו ע"ב שלע"ל יהי' גילוי פנימיות עתיק משא"כ אפילו בימי משה לא הי' ההמשכה רק מחיצוניות עת"י וז"ש וראית את אחורי ופני לא יראו כו'. וכ"כ עוד הרמ"ז ס"פ בא דף מ'. שלכן ארז"ל שתהא יצי"מ טפלה כדרך החיצוניות שהוא טפל לפנימיות. וע' זח"ג דרל"ט ודרס"ז ע"ב ע"פ עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. וזהו זכר עשה לנפלאותיו היינו לבחי' אראנו נפלאות דלע"ל. ובמא"א נתבאר פי' ציון לשון סימן שכמ"כ המצות כולן הם זכר וסימן למה שיהי' לע"ל דלמ"ד מצות אינן בטילות לע"ל יהי' באופן נעלה מאד עד שקיום המצוה עכשיו רק זכר וסימן לזה וכמו לימוד טכסיסי מלחמה שהוא רק זכר וסימן לעצם המלחמה ממש. של"ה ל' א' קנ"ז ב'. ועיין רבות תחלת קהלת בענין הבל הבלים שכל מה שנברא בששת ימי בראשית הבל הוא לגבי לע"ל וכמ"ש ברבות שאפילו תורה דעכשיו הבל הוא לגבי גלוי התורה לע"ל שיהי' וכל בניך למודי הוי' ממש:

ח סמוכים לעד לעולם פ"ק דברכות ד"י ע"א סמוכים מן התורה מנין דכתיב סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר. ופרש"י בדברי תורה כתיב אחרי נאמנים כל פקודיו. סמוכים סמיכת כל פקודיו עשוים באמת וישר ולצורך ולא דבר ריק. וכ"ה בפ"ק דיבמות דף ד' ע"א. רק ברכות איתא א"ר יוחנן וביבמות ר' אלעזר. רבות ס"פ פינחס ממש אבל המועדות האלו אינן בטלים לעולם ולא החדשים למה שהן להקב"ה שנאמר אלה מועדי ה' כו' ולכך אינן עתידים ליבטל ועליהם נאמר סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר עכ"ל. זח"א בראשית ל"ה א' אבל סמך דא עזר ודא עזר דלעילא דאתהדר לעילא אנפין באנפין דכר ונקבא אסתמיך דא לקבל דא ודאי סמוכים כחדא. סמוכים עולם תתאה בעולם עילאה סמוכים דא דכר ונוקבא דאינון סמוכים כחדא. סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר דעד לא אתתקן עולם תתאה לא אתתקן ההוא עולם דקא אמרן כו' עכ"ל. וע' זמ"ג מ"ד ב' פ"ג ב' ה' א'. וזה המאמר הביאו בפרד"ס שער מהות והנהגה ובשל"ה דקמ"ט ע"א. וע' זח"א פ' ויגש אליו יהודה דר"ו ע"ב בענין כי הנה המלכים נועדו כדין תרין עלמין מתקשרין כחדא כו'. ובפי' הרמ"ז שם ומשם יובן ענין זה. ועמ"ש בבה"ז פ' נח איך בהנמשך גם מהמ"ן נצטייר הולד ולכן נמשך לזווג כו' ועמ"ש בת"א פ' בראשית ע"פ אעשה לו עזר כנגדו. וז"ש בפרד"ס ערך סמוכים שהמל' נסמך בתפארת ותפארת במלכות כו'. ועמ"ש בענין מחצית השקל שהיו"ד נק' אבנא למשקל בה המ"ן כו'. ועמ"ש ע"פ שלח לך אנשים ויתורו שזהו ענין שילוח המרגלים להעלות ארץ כנען שהיתה ביד כנען כו' שכדי להעלותה צ"ל המשכה מבחי' דכורא וז"ש כולם אנשים. והוא כענין ברכת המצות כו'. והנה מתחלה נמשך הסמיכה והכח מיחו"ע דכורא ליחו"ת נוק' להעלותה ואח"כ עי"ז שהיא מעלה מ"ן נמשך בו תוס' אור כו' וכענין נושאות ומנושאות מתחלה מנושאות ואח"כ והחיות נושאות כו'. ועד"ז יובן ענין סמיכת גאולה לתפלה פ"ק דברכות ד"ט ע"ב כל הסומך גאולה לתפלה כו' וד"י ע"ב והטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה לתפלה כו' וסמיכה זו הוא ענין היכל קדה"ק דבריאה. ובפ"ו דברכות דמ"ב ע"א שלש תכיפות הן תיכף לסמיכה שחיטה תיכף לגאולה תפלה כו' היינו כי הקרבן זהו כמו התפלה שהרי תפלות כנגד תמידין תקנום. א"כ ענין הסמיכה שצ"ל סמוך לשחיטת הקרבן זהו ממש כמו סמיכת גאולה לתפלה כו'. וזהו עשוים באמת וישר. באמת היינו אמת ויציב. שזהו ענין גאולה המשכת ת"ת קו האמצעי. וישר היינו שמונה עשרה דוגמת ורגליהם רגל ישרה. וע' זח"ג פ' אחרי דנ"ט סע"א ע"פ צדיק וישר הוא דהיינו דו"נ וכמ"כ זהו

תלה

ענין באמת וישר. כי ההמשכה שמלמעלה נק' אמת. ובחי' ישר זהו שגם למטה יהיה גילוי האמת כמו למעלה והיינו שיהי' ישר מלמטה למעלה כמו מלמעלה למטה כמ"ש סד"ה כי תשמע בקול בענין לעשות הישר בעיני ה'. וע' מענין סמיכת גאולה לתפלה בזח"א ר"פ ויגש. ומכ"ז יובן הרבות ס"פ פינחס הנ"ל אבל המועדים כו' סמוכים באמת וישר כי ענין יחוד הנ"ל דאמת וישר זהו ענין המועדים וג' רגלים ור"ח שכולם ענין גלוי אור א"ס ב"ה בבחי' מלכות כו'. וסמיכת גאולה לתפלה נפקא מקרא דכתיב ה' צורי וגואלי תלים י"ט. וסמוך ליה יענך ה' ביום צרה כדפירש"י בפ"ק דברכות ד"ד ע"ב. וע' מהרש"א ד"ט ע"ב ד"י ע"ב:

ט פדות שלח. ח"ב ס"ח ב':