קיב

תלה

א הללויה אשרי איש. פ"ק דברכות ד"ח סע"א וע' מזה בשל"ה דקפ"ד סע"ב. ירא פרישות אתכפיא ונהנה מיגיעו אתהפכא וכמו חכם מתיר הנדר. פ"ק דעכומ"ז די"ט ע"א מהרש"א פי' ע"ד וכבשה האיש דרכו לכבש. זח"ג אמור ד"צ ע"א. י"ל מ"ש אשרי איש ולא אשה והכתיב אשה יראת ה' היא תתהלל. וי"ל עפמ"ש יומא ע"א סע"א ת"ח שדומין לנשים כו'. להעיר מענין שמכוני באשישות באיש ואשה. שיהי' ב' הבחי' יחד שאע"פ שכאיש גבורתו יחזיר א"ע כאשה ע' בלק"ת פ' בחקתי בד"ה ואפי' עשר נשים כו'. גם ע"ד ואמונה כל זאת וקים עלינו. ובמא"א בענין אנדרוגינוס. גם ע"ד הנז' ברבות ע"פ יונתו שאצלו ית' כיונה פותה ולגבי סט"א גבורי' וקשים כו' והאמונה נק' אשה אחעט"ב. בדרוש הנותן לשכוי בינה ענין יסוד דדכורא ויסוד דנוק' ובמל' יש ב' הבחי'* גם מעלת אשה ואל אישך תשוקתך. איש דעת ונשים דעתן קלות. אבל אמונה יותר בנשים ע' רש"י בתלים ע"פ משוה רגלי כאילות שרגלי הנקבות עומדות במישור יותר. ורגל זהו אמונה עמ"ש ע"פ חגרה בעוז מתניה. א"כ שיהי' איש ואשה דעת כאיש ע' בלק"ת פ' חקת גבי שהאשה פסולה להזותואמונה כאשה. שקר החן כו' ע"ד ונח מצא חן. והבל היופי תורה בלא יראה. כמארז"ל ע"פ והי' אמונת עתך כו' משל לחטים בלא חומטין גם חן אשה על בעלה היינו אע"פ שהיא מכוערת נושאת חן בעיניו. וכמו שאמרו בענין חן מקום על יושביה בפירש"י במלכים ב' סי' ב' י"ט. שאפילו הוא רע נראה להם טוב. והוא בגמ' פב"ת דסוטה דמ"ז ע"א. ובפרש"י שם. ועד"ז ארז"ל מגלה די"ג ע"א אסתר ירקרוקת היתה אלא שחוט של חסד משוך עליה. ולכן נראית נאה וע"כ נאמר ותהי אסתר נושאת חן כו'. ועד"ז אמרו ברבות ס"פ בראשית ר"פ כ"ט ע"פ ונח מצא חן לא הי' כדאי אלא שמצא חן כו'. ועד"ז פירשו ברבות נשא פי"א ויחנך יתן חנו עליך בכ"מ שאתה הולך כמ"ש ויתן חנו כו' ויתן אלקים את חן דניאל כו'. ושם ויחונך יתן לך מתנת חנם. כי מתנת חנם קרוב לענין חן. וכן ענין חנינה אשר חנן אלקים. וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון פ"ק דברכות ד"ז ע"א. והנה מבואר בלק"ת סד"ה ואתחנן אל ה' פי' ואתחנן מתנת חנם הוא המשכה מבחי' חנון ורחום הוי'. היינו מא"א שיומשך להיות הוי' דז"א. והוא המשכה מבחי' שאין אתעדל"ת של המצות מגיעים לשם. וזהו ענין התורה וע"כ נק' מתנת חנם. וזהו שאמרו פ"ב דסנהדרין דף כ' שקר החן זה דורו של משה וכו'. לפי שלהם נמשך שלא ע"י אתעדל"ת של המצות שהרי לא יוכלו לקיים המצות כ"א נמשך מבחי' אתעדל"ע שלמעלה ממקום שאתעדל"ת מגעת לשם שזה נק' חן. ע"ד וחנותי

תלו

אע"פ שאינו הגון. והנה בפרד"ס ערך חנון פי' ר"מ כי הוא בחסד. ואע"פ שאין ראוין כלל מצד הדין וכו'. ונ"ל כי המקום אשר נותנין מתנת חנם הוא למעלה במקום שאין דין כלל. והוא לפנים משורת הדין מכל וכל עכ"ל. ובזה יש לפרש משארז"ל באסתר אלא שחוט של חסד משוך עליה שהחוט הזה נמשך מבחי' כי חפץ חסד הוא חסד דע"י שאין שם דין כלל. וזהו חוט של חסד הארה מבחי' אור שנברא ביום ראשון כו' עיין זח"ב קמ"ט ע"א ומענין יומם יצוה ה' חסדו. בהרמ"ז נשא קכ"א. וע' מענין חן וחנון וחנוכה במא"א ח' סעי' צ"ב צ"ו צ"ז. כי חנוכה ג"כ המשכה מבחי' שאין אתעדל"ת מגעת כמ"ש בת"א סד"ה רני ושמחי בענין כי הנני בא וכו'. ולזה בדורו של משה ירד מן שהוא מבחי' על שהוא מבחי' שאין אתעדל"ת מגעת. ואמרו ע"ז שקר החן כיון שאין זה מצד עצם של המקבל כו' והבל היופי הבל אינו שקר. רק ענין שכלא חשיב. בפרד"ס ערך יפה נוף פי' דקאי על ת"ת ויסוד. י"ל ע"ד שפי' בלק"ת בד"ה הנך יפה רעיתי היופי בא מהתכללות כמה גוונין ות"ת כולל חו"ג וכו'. ועמ"ש ע"פ ורחל היתה יפ"ת ויפ"מ בד"ה אם לא תדעי לך היפה בנשים. וגם יש לפרש יופי זה על עסק התורה שהיא כלולה מחג"ת כו' וגם חכמת אדם תאיר פניו. וזהו שאמרו זה דורו של חזקיהו. שעסקו בתורה הרבה. וגם מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים. מה יפו דודיך אחותי כלה. י"ל קאי על תושבע"פ שנק' שדי אמו:

ס"ח תקנ"ו תקנ"ז ע"ש. של"ה מ"ז א' בהג"ה ראשונה. דנ"א א' דקדק ענין ירא את ה'. ולא נאמר אלקים. כי זה יראה פנימית. ועמ"ש במ"א בפי' את ה' את הטפל שיהי' טפל ובטל: