קיח

תמז

א הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. רבות ס"פ בחקתי.ילקוט ח"א פ' ויצא דל"ז א' ע"פ ותהר לאה. לאה תפסה פלך הודיה ועמדו כל בניה בעלי הודיה יהודה ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. דוד הודו לה' כי טוב. עמ"ש מענין הודיה בד"ה יהודה אתה ובסידור בד"ה מזמור לתודה. ובדרוש ל"ג בעומר בביאור ע"פ אתה הצבת גבולות ארץ. ילקוט ח"ב קע"ח א'. של"ה קס"ו ב'. מ"ע קע"ו. יאמר נא. מ"ע מ"ז. ילקוט חדש יעקב ק"מ. בחיי כ"ג ב':

(ב) ילקוט בתלים במקומו דף קכ"ו א' אין לישראל מה שישלמו להקב"ה אלא הודיה בלבד על כל טובה שהוא עושה להם. וכן הוא אומר אודך ה' כי אנפת בי. בישעי' רסי' י"ב.

(ועיין מזה בלק"ת בד"ה ששת ימים תאכל מצות דרוש השלישי. ור"ל כי ע"י הגלות אדום יומשך הגילוי דלע"ל בחי' והניף ידו על הנהר יעו"ש. וזהו ע"ד ודרך חיים תוכחת מוסר כדפי' הש"ס רפ"ק דברכות דף ה' ע"א) ואומר אלי אתה ואודך אלהי ארוממך. ה' אלקי אתה ארוממך אודה שמך (עמ"ש מזה בזהר בלק קצ"ג ב') וכן הוא אומר טוב להודות להוי':

כי לעולם חסדו. זו התורה שנתן להם לישראל שנקרא חסד שנאמר ותורת חסד על לשונה. עמ"ש בזה ע"פ ואני בחסדך בטחתי תלים ססי' י"ג. ועמ"ש ע"פ כי אמרתי עולם חסד יבנה דהפירוש שלעולם יהי' החסד קיים. וחסד זהו הוא יחוד קובה"ו בחי' ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא. כמ"ש בזהר ויקרא דף ז' ובפ' אחרי דע"ז. וזהו הוא ע"י התורה כי ביום חתונתו זו מתן תורה. וא"כ ע"י התורה נמשך יחוד זה כו' וזהו כי לעולם חסדו זו התורה. וזהו ג"כ הודו לה' כי טוב. ע"ד יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים כו' דהיינו קבלת התורה שנק' כי לקח טוב נתתי לכם. מטוב זה הקב"ה:

עו"ש בילקוט וכן הוא אומר חסדי ה' כי לא תמנו ר"ל שהחסד אינו פוסק וזהו כי לעולם חסדו. וזהו ע"ד פי' התד"א ח"א פ"ו דאהבת עולם גבוה מאה"ר. דהיינו אהבת עולם שאין לו הפסק כלל וכך הוא ענין לעולם חסדו. כי לא תמנו. ושורש

תמח

המשכה זו באה מע"ק שהוא מוצא מים אשר לא יכזבו מימיו אני הוי' לא שניתי ועמ"ש ע"פ וארשתיך לי לעולם:

(ג) ילקוט בשה"ש בפסוק יונתי בחגוי. השמיעני את קולך בהלל. כי קולך ערב בהודו להוי' כי טוב (י"ל לפי שארז"ל בכל מדה ומדה שמודד לך הוי' מודה לו במאד מאד א"כ ההודאה באה ע"י ב' הקוין חו"ג לכן זהו ענין קולך ערב שהעריבות הוא מהתכללות ב' או ג' בחי' וכמו המרקחת מצנון עם דבש. וכן רקיע ערבות שכלול מחו"ג) ומראך נאוה באנא ה' הושיעה נא ובאנא הוי' הצליחה נא. עמ"ש בד"ה להבין ענין הנסירה בענין ד"פ ובכן שהם גימט' ד"פ חסדו:

(ד) הרמ"ז פ' תצא דף רע"ו ע"ב ד"ה איהו הוה. וידוע שהחסד בהיותו גנוז נק' טוב ובצאתו לחוץ נק' חסד כידוע אצלינו בפסוק אך טוב וחסד וזהו אצלי סוד פסוק הודו לה' כי טוב בהיות אורו נגנז. כל"ח סופו להגלות עכ"ל. וע"ש עוד בענין אברהם שמתחלה המשיך במל' בחי' טוב ואח"כ גמיל לה חסד ואז יש בה חסדים טובים עכ"ד יעו"ש:

(ה) עוד יש להעיר לענין כי טוב ולענין כל"ח ממ"ש ע"פ הטוב כל לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך וקצת מזה בת"א פ' בשלח בד"א אשירה לה' כי גאה גאה:

ה מן המצר קראת יה. בילקוט במקומו בתלים. ועוד ח"ב סי' ס"ג רמז תשפ"ה. זח"ב בשלח ד"ס ע"א. תרומה קע"ז ב'. בספד"צ פ"ג. ח"ג נשא קכ"ב סע"ב קל"ט ב' האזינו דרצ"ה ע"ב. של"ה גבי פסח קנ"ה א'. ובפ' בראשית רע"ב א'. ועמ"ש מזה בד"ה וכל העם רואים את הקולות. עמה"מ שער דיקנא קדישא רפ"ו וס"פ הנ"ל:

מן המצר. עקדה שער מ"ם. ע"ה ס' א' ג' קי"ב ב' קנ"ז ק'. קס"ג ד'. ילקוט. של"ה ק"ד ב' קנ"ג ב' קנ"ה א' רי"ז א' רנ"ח ב' רע"ב א'. בחיי פ"ה ד' זח"ב ס"פ תרומה בספד"צ רפ"ג כתיב מן המצר קראתי י"ה תשעה מהן אמר דוד עד כל גוים סבבוני לאסחרא ולאגנא עלוי:

בשלח דנ"ט סע"ב וס' רע"א ותו דההיא צלותא וההיא רוחא אצטריך לסלקא ולנפקא מגו עאקו בארח מישור לגבי ירושלים וע"ד כתיב מן המצר קראתי יה דאצטריך אחר דחיק בעאקא לשדרה בגויה ההוא רוחא כו' כגוונא קלא דא דשופר כו' ע"ש. ויש להעיר ממ"ש בענין קול ה' יחולל אילות אילה זו רחמה צר כו' שאינה יכולה לקבל מה שהוא סוכ"ע רק מה שהוא ממכ"ע כו'. נשא קכ"ב ע"פ בצר לך כו' ת"ח יונה כו' הה"ד קראתי מצרה לי כו' וכתיב מן המצר קראתי כו'. ויש להעיר לזה ממ"ש ברבות ר"פ תצוה ע"פ זית רענן כו' וטוחנין אותו כו' ואז נותן שומנו כו'. נשא קל"ט קם ר"א פתח ואמר מן המצר קראתי כו' עד מבטוח בנדיבים תנא הכא ט' תקונין כו' ע"ש:

האזינו דרצ"ה סע"א מן המצר קראתי כו' מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא כו'. ועמ"ש בסידור ע"פ הנותן שלג כצמר אותיות צמר אותיות מצר כו' שנמשך מבחי' שער רישי' כעמר נק' בחי' ב' פאות נמשך בי"ג ת"ד והיינו ע"י מן המצר קראתי כו'. בשל"ה דקכ"ה רע"א פי' מן המצר קראתי י"ה היינו הקריאה היא שגם ו"ה יהי' בבחי' י"ה ע"ד ביום ההוא יהיה והו"ע גילוי אור הגנוז כו'. ואפ"ל שזהו הפי' ענני במרחב י"ה דקאי על ו"ה שיהי' ג"כ בחי' תרין ריעין כמו י"ה:

תמט

דרי"ז סע"א בענין השופר שיכוין להמשיך מג"ר הנק' י"ה והיינו מן המצר קראתי יה דרע"ב א' ס"פ בראשית. ועמ"ש מזה ע"פ אז ישיר ישראל כו' עלי באר כו' שענין הבאר הוא ע"ד מן המצר קראתי כו' ובאר אותיות רבא שיהי' שמי' רבא מברך פי' שם י"ה רבא יומשך בבחי' ו"ה. עוי"ל הנה השופר בבינה וקרן במל'. ואע"פ שבכל יום צ"ל ובא לו לקרן וכמ"ש בזח"ג פ' במדבר דק"כ ע"א כאן בר"ה שופר דוקא בעינן בינה שהיא הפתח לגילוי ע"ק כמו שהמל' היא פתח לז"א. וע' זח"ב תצוה דקפ"ד ע"א ובפ' אמור דצ"ט ע"א. ומל' נק' חיצוניות הלב ובינה נק' פנימית הלב ע' בד"ה ושאבתם מים בששון דרוש הראשון שהם ב' המזבחות מזבח החיצון ומזבח הפנימי. וע' מענין השופר שהוא פנימי' הלב בד"ה אתם נצבים בלק"ת. וא"כ יפלא איך בבינה שייך צדו א' צר ע"ש מן המצר קראתי. הלא בינה היא דרור עלמא דחירו ושם רק עוז וחדוה במקומו. ובחי' מצר שייך במל' שמשם שייך יניקת החיצונים. ע"ד זאת ירושלים שמתיה בין הגוים. וגם היא כשושנה בין החוחים. ע"כ נראה שהשופר אע"פ שעיקרו בבינה הוא ג"כ כולל מל'. ר"ל לא מל' ממש כי היא הנק' קרן ולא שופר. אלא ר"ל מה שהבינה מתלבשת במל'. או מה שהבינה מרגשת בחי' מן המצר שבמל'. ע"ד מ"ש בכל צרתם לו צר. ע' זח"א ס"פ וירא דק"כ ע"ב דאפילו בבחי' לא באל"ף שהוא הכתר מגיע הצער. והיינו ע"י הבינה. אע"ג דלאו בההוא אתר רוגזא ועקו להתם לעילא מטא עקתא דישראל לא באל"ף כד"א הוא עשנו ולא אנחנו כתיב באל"ף וקרינן בוא"ו. וע' מענין הוא עשנו בת"א ר"פ לך לך ומשם יובן שזהו ע"י הבינה כו' וענין הקרי והכתיב ע"ד ששם הוי' נכתב הוי' ונק' באדני כן יובן ענין ולא ולו כו' שהם א"א וז"א כו'. וזה מדרש מפורש במדרש תלים סי' כ' ע"פ יענך ה' ביום צרה זש"ה יקראני ואענהו כו' עמו אנכי בצרה א"ר יודן לאשה שהיא עם אמה בכעס עלתה אמה למעלה (וזה ע"ד שאין השם שלם אין י"ה מאירים בו"ה ואימא אסתלקת מעל בנין וע' זח"ג דט"ו סע"ב ודי"ו ע"ב ובפ' אחרי דע"ד סע"ב) ובשעת לידתה היתה מצווחת מלמטה ואמה שומעת קולה מלמעלה ומצווחת גם היא כנגדה והיו השכנות אומרות לה מה טיבך וכי את יולדת עמה, ור"ל כמו שמסיים בהנמשל והלא כתיב הוד והדר לפניו. ששם בבינה הוא התגלות ע"ק מקור התענוג ונק' דרור וחירו ולכן שופר ר"ת אין שטן ופגע רע כמ"ש במהרי"ל וא"כ מה שייך הצווחה. אמרה להן בתי יולדת בצער אע"פ שהכעיסה אותי שאין מעשה התחתונים כדבעי שחת לו לא) איני יכולה לסבול צווחתה ואני צווחת עמה לפי שצרת בתי שלי היא. כך כו' ולא כך כתבתי להן עמו אנכי בצרה עכ"ל. והוא ג"כ בילקוט בתלים במקומו רסי' כ'. הרי כי למעלה באימא עילאה שהיא בינה הנק' אם מגיע צער בתה שהיא המל'. וזהו שהשופר צדו א' רחב וצדו אחד צר. כי בינה מצד עצמה נק' רחובות הנהר. אך מצד המל' היא צר אילה זו רחמה צר. ובא נחש ומכישה כו' לכן אף שבבינה מצד עצמה אין שייך זה אך עמו אנכי שהיא בינה או כתר בצרה. ובזה יובן מה שמצינו שמ"ת נתן ע"י שופר. וכן בר"ה ויובל ולע"ל הכל ע"י שופר. והטעם כי השופר מורה על ראש האצילות עד סופו. בחי' מן המצר שהוא במל'. עד ענני במרחב שהוא בבינה הנק' רחובות. והג"ר חשובות כאחד כנודע מענין היכל קדה"ק. וזהו מ"ש במדרש רבה פ' אמור פכ"ט ובמדרש תלים סי' פ"א מה שופר זה מכניס בזו ומוציא בזו כך כל קטגורין שבעולם מקטרגין לפני. אני שומע מזה. ר"ל מצד המצר שהוא במל' שלשם טענת המקטרגים. ולכן רחל מבכה. שהיא כרחל לפני גוזזיה נאלמה. ומוציא מזה. מצד הרחב שלשם אין מגיע זה ושם התגלות יג"מ הרחמים נושא עון כו' שהם ימ"ג דע"ק כו'. והנה התוקע מוכרח להיות צד הצר שבשופר תוך פיו ממש. משא"כ צד הרחב שבשופר רחוק מפיו. כמ"כ יובן בענין ואד' הוי' בשופר

תנ

יתקע. אשר ג"כ בחי' מקום הצר שהוא מל' הוא ממש כביכול בבחי' מוצא פי הוי'. וקרוב יותר מבחי' צד הרחב שהוא בינה. כי בכל צרתם לו צר לא באלף שהוא בכתר. כי נעוץ סופן בתחלתם דוקא כו'. וע' זח"א ויצא דקנ"ו סע"ב בענין לא זז מחבבה עד שקראה אמי שיש עוד בחי' גבוה יותר. וכן מבואר בת"א פ' מקץ סד"ה רני ושמחי בת. דרוש הראשון. וזהו מ"ש בכהאריז"ל דבחי' מן המצר הוא למעלה גם מי"ג ת"ד שהוא בחי' ב' פאות שהם מקור ושרש לי"ג ת"ד כו'. ואפ"ל דבחי' מן המצר דמל' מגיע לעורר בחי' מן המצר העליון כו'. והיינו ע"י שפרו מעשיכם וחדשו מעשיכם ג"כ ע"ד שופר שאע"פ שהוא בבחי' מן המצר. על עוצם הירידה. ובכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא עכ"ז חדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא בשמחה בבחי' עבדו את ה' בשמחה ישמח ישראל בעושיו. ועפ"ז י"ל מ"ל לע"ל והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול. דהקשו מאי נפ"מ אם השופר גדול או קטן. וע' מזה בלק"ת ומש"ל ע"פ הנה טפחות נתת ימי. אך עוי"ל כי הנה השופר צ"ל צדו א' קצר וצדו אחד רחב. שזהו המורה על מל' ובינה. אך בשופר קטן המקום הצר הוא צר ממש. ע"ד אילה זו רחמה צר. והיא כשושנה בין החוחים. אבל לע"ל שיהי' התגלות שופר גדול ובחי' בינה יהי' במדרגת בינה דא"א או גם המל' אע"פ שהיא צר כנגד הרוחב דבינה הנה כיון שהשופר גדול אזי גם המקום הצר שבו הוא בודאי אינו צר כ"כ והיינו כי לע"ל כתיב והיה אור הלבנה שהיא מל' כאור החמה שהיא בינה ואזי ואור החמה יהי' שבעתים כו' וע' כה"ג בדרוש ברכת הזימון על יין המשומר שזהו"ע כוסי רויה כו':

ו ה' לי. עמה"מ שט"ז ר"פ נ"ה קנ"ז ג'. זח"ב משפטים צ"ה סע"א ח"ג אחרי נ"ז א'. נשא קל"ט ב'. ומהרמ"א בתלים כאן פי' מן המצר קראתי יה. היינו אפילו בזמן שאין בהמ"ק קיים שאזי אין השם שלם כמ"ש כי יד על כס י"ה שאין מאיר בחי' י"ה בבחי' ו"ה כמ"ש בת"א פ' תצוה בד"ה ועשית ציץ ובד"ה זכור את אשר עשה לך ועמלק ובד"ה לבסומי בפוריא דרוש הראשון ובלק"ת ד"ה ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וזהו מן המיצר קראתי י"ה היינו תחלת השם להמשיך משם ההארה ששם מאיר ע"ק. ומשם ענני במרחב י"ה אפ"ל הפי' שיאיר י"ה בו"ה ומזה נמשך הוי' לי לא אירא זהו שיהי' השם שלם. ומהרמ"א שם פי' דבחי' זו יהי' לע"ל עיין עליו ועיין בזהר פ' בשלח דנ"ה סע"א בפי' עזי וזמרת י"ה ויהי לי לישועה ושם ר' יוסי אמר עזי וזמרת כו':

ח טוב לחסות בה' מבטוח באדם:

ט. טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים. עיין ט"ז בלק"ת בסוף דרושי סוכות ב' דרושים ועמ"ש מזה ע"פ הזהר ר"פ וארא ע"פ בטחו בה' עדי עד. יר"ק בטחון סעי' ד' בשם ציוני: מבטוח באדם היינו אפילו באדם העליון שבמרכבה. וכמ"ש בלק"ת שם. והיינו כי אדם זהו ז"א ה' זהו א"א. וע' מזה בת"א פ' יתרו בד"ה זכור את יום השבת לקדשו דרוש השני. ובלק"ת בשה"ש בהביאור ע"פ צאינה וראינה דרוש הראשון. ושם פרק ד'. ואפ"ל כי כדי להמשיך מא"א צ"ל ע"י ההנהגה בחסידות שזהו הכל ענין לפנים משורת הדין בכל הענינים וכענין במה הארכת ימים ותרץ בממוני הייתי כו'. וכן בעסק התורה לא די בפרק א' שחרית ובפרק ע' ערבית כ"א והגית בו יומם ולילה ממש וע"ז בא הפירוש טוב לחסות בה':

(ב) ביר"ק בערך נדיבים א' ז"ל השרים הנאחזים מישמעאל והוא צד אברהם נקראו נדיבים ושל שמאל נק' אכזרים כו' ודהע"ה אמר טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים אע"פ שהם של ימין כו'. וזהו ע"ד שנתבאר בסידור שער נפ"א בד"ה והאיש משתאה לה. בענין שצוה אברהם לאליעזר שלא יקח אשה ליצחק מבנות כנען

תנא

מפני שכנען הוא מחם קו השמאל בשבה"כ ברע גמור דהיינו בג"ק שלמטה מנוגה. משא"כ בקו הימין דשם שאינו נופל כ"כ למטה כ"א בק"נ ולא בג"ק שלמטה מנוגה כו'. וע' בזהר פקודי דף רכ"ד ע"ב בענין זהב התנופה וע"ש בהרמ"ז כי הימין אין ממנו קליפה. י"ל היינו בעולם התיקון. ומ"מ גם בשבה"כ לא נפל כ"א בק"נ ולא ברע גמור. וזהו ענין נדיבים. ועד"ז יש לפרש מ"ש הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים ואיתא בילקוט שם מהמדרש תלים סי' קי"ז גוים אלו ששיעבדו בהן כו' היינו שנשתלשלו מקו השמאל. לאומים אלו שלא שעבדו שנשתלשלו מקו הימין וכנ"ל שנק' נדיבים. ועמ"ש בסידור ע"פ אל תבטחו בנדיבים כו'. הטעם שנקראו נדיבים. וע' בת"א ד"ה ויהי בשלח פרעה שמקבלים מבחי' כמה ארך אפים כו'. וכן במדרש תלים שם מבואר דענין מבטוח בנדיבים היינו מ"ש אל תבטחו בנדיבים:

(ג) והנה בלק"ת שם פי' מבטוח בנדיבים קאי אפילו על האבות שנק' נדיבים. ולכאורה זה אינו מובן. אך מאחר שגם פי' מבטוח באדם היינו באדם העליון כמ"כ י"ל בענין מבטוח בנדיבים. והענין י"ל עדמ"ש בישעי' סי' ס"ג כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו ופי' במד"ר ס"פ תולדות פס"ז דכש"כ יצחק. והענין כי האבות הן חג"ת דאצילות אך כי אתה אבינו היינו אא"ס המלובש בחכמה עילאה כן פי' בת"א בד"ה כי אברהם לא ידענו יעו"ש. ואפ"ל ע"פ מ"ש במד"ר פ' כי תשא פמ"ו דהטעם כי אתה אבינו שאב המגדל נק' אב ולא אב המוליד משל ליתומה כו' והיינו כי האבות נק' אבות מצד שזכו להמשיך הנשמות מקדושה העליונה. אבל הרי ירידת הנשמות בגוף הוא ירידה צורך עליה והיינו ע"י התומ"צ שמהתורה נמשך מזון לנפש ומהמצות לבושים. וזהו ענין אב המפרנס שהוא אב יותר מבחי' אב המוליד דהיינו מצד שרש הנשמה ממקורה. ועמ"ש בת"א פ' וארא בד"ה וידבר אלקים כו' וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב שהם אהוי"ר ורחמים באל שדי אבל ושמי הוי' לא נודעתי להם כ"א זה נמשך ע"י עסק התורה. וזהו כי אתה אבינו האמיתי. ולכן טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים שהם האבות כו' וע"ד הנחמדים מזהב ומפז רב כו'. ובזהר ר"פ ויגש משמע כי אתה אבינו היינו בחי' מל' הנק' כנס"י. והיינו ע"ד ששרש המל' בחכמה יסד ארץ וגם שרשה בכתר. ואפ"ל ע"ד מ"ש במד"ר פ' בחקותי פל"ו בענין שאברהם לא ניצל אלא בזכות יעקב כו' בת שנשאת למלך. שבבחי' זו נמשך תוספת אור חדש כו'. ותוספת אור זה נמשך ג"כ ע"י התומ"צ ושורשו נמשך מבחי' כי לא אדם הוא ולכן הוא למעלה מבחי' אדם ונדיבים כו'. וע"כ נאמר בזאת אני בוטח. ולכן על בחי' זו נאמר כי אתה אבינו. ולכן לע"ל דוד דוקא יברך על הכוס של ברכה כו'. ועמ"ש בזה ג"כ בהביאור ע"פ קחו מאתכם תרומה. בהג"ה שם בענין כל נדיב לבו. ואפ"ל מאמר מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו. מהו ענין ג' בחי' אלו. ובפנים יפות העיר מזה. ולא מצאתי המקום כעת. וי"ל מה טוב חלקנו ע"ד חלק הוי' עמו. ומה נעים גורלנו. אהבתי אתכם אמר ה'. ע' בלק"ת פ' תצא בד"ה ולא אבה שהן ב' שמות הוי'. ומה יפה ירושתנו. מצד הירושה מאבות אין קורין אבות אלא לשלשה שיש בחי' אהבה המסותרת בכל א'. וכתיב אך בגורל יחלק הארץ היינו מ"ש לעולם ירשו ארץ שבחי' זו נמשך ע"י הגורל ר"ל מבחי' שלמעלה מהשכל כשפי' באג"ה סד"ה אשרינו מה טוב חלקינו. ובחי' גורל זהו ענין וצדיק באמונתו יחיה. ועמ"ש מענין גורל סד"ה כי אברהם לא ידענו וסד"ה לבסומי בפוריא דרוש הראשון ובד"ה ע"כ קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור הוא הגורל שהענין שנתבטל הגורל דהמן ע"י מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו. וע"ד כי לא ינוח שבט

תנג

הרשע על גורל הצדיקים. אתה תומיך גורלי. גם על כן היינו אמונה שמאמינים בבחי' ויהי כן ובחי' אמונה נק' גורל כנ"ל. עוי"ל מה טוב חלקנו. כי חלק הוי' זהו מצד בחי' הנפש מהחכ' ולמטה. אך גורלנו זהו מה שלמעלה מהשכל בחי' יחידה שבנפש. ועמ"ש בבוך במדבר פ' פינחס ע"פ אך בגורל תחלק הארץ. וכ"ז מצד הנפש עצמה. ומה יפה ירושתנו זהו מצד התורה הנק' מורשה קהלת יעקב. גם י"ל חלקנו ע"ד ויעקב איש חלק. גם ע"ד כ"י יש להם חלק לעוה"ב. ומה נעים גורלנו ע"ד בן העוה"ב כו'. עוי"ל גורל נק' נוק' וא"כ חלקנו חלק הוי' זהו מה שהנשמה יש בה מבחי' ז"א הנק' אדם וזהו בצלמנו. גורלנו מה שיש בה מבחי' נוק' כדמותנו וה"ע אמת ואיהי אמונה. ואע"פ שבחי' זו למטה יותר מ"מ יש בה בשורש בחי' עליונה כי נעוץ סופן כו'. ובביאור ואתה הרם את מטך דתקס"ג פי' שבכל לבבך ובכל נפשך זהו בצלמנו ובחי' בכל מאדך זהו כדמותנו כו'. וצ"ל מפני שבחי' בכל מאדך שרשו מהכתר רצון שלמעלה מהשכל ע"כ אין יכול לבא ממנו רק בבחי' כדמותנו כמו ק"ש דוקא בבריאה אסשא"מ יכולים לראות לאחור כו'. גם רעו"ד נמשך מז"א בעתיקא אחיד ותליא. וע' סד"ה רני ושמחי בת הראשון בענין אחעט"ב. גם ע"ד וצדיק אפי' צדיקו של עולם באמונתו יחיה. וכן בד"ה קחו מאתכם תרומה בענין אתכפייא שגבוה מאתהפכא. ומה יפה ירושתנו זהו מצד התורה. וע' מא"א יו"ד כ"ט ענין ירושה שזו"נ יורשים מקום או"א כו':

אולי י"ל חלקנו בחי' ויעקב איש חלק. גורלנו ישראל. ירושתנו ישורון. ע' ג' בחי' מזון לבוש בית א"פ וא"מ ומקיף למקיף בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית דרוש השני. ולכן בחי' זו הג' נק' ירושתנו ע"ד אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת. א"כ חלקנו מצד אתעדל"ת. גורלנו מצד אתעדל"ע הנמשך ע"י אתעדל"ת. ירושתנו אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת. ויש להעיר מענין שלא שם חלקנו כהן וגורלנו ככל המונם ונז' מזה בבחיי פ' הברכה גבי ישורון רכב שמים בעזרך. בסידור רי"ע עמדין כ' גורל הוא כמנין תיבות שבק"ש ור"ל לבד בשכמל"ו שלא אמרו משה. וא"כ ענין גורלנו היינו אמרנו הוי' אלקינו הוי' אחד:

יט פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה י"ה. זח"א בראשית דף ז' סע"ב. ר"ח פתח ראשית חכמה יראת ה' כו'. איהי ראשית לאעלאה לגו דרגא דחכמתא עילאה הה"ד פתחו לי שערי צדק. זה השער לה'. ודאי דאי לא ייעול בהאי תרעא לא ייעול לעלמין. ופי' המק"מ כל הרוצה לעלות לאבא היינו חכמה שבה שורה אור א"ס ונק' מפתחות הפנימית צריך תחלה להעלות מ"ן למל' שהיא יראה תתאה. ועמ"ש ע"פ שימני כחותם בענין יר"ת ששרשה מיראה עילאה ובד"ה אחותי בת אבי היא בזהר אמור ד"ק ע"ב. והרמ"ז פ' בראשית שם האריך דק"ל שתחלה אמר פתחו לי שערי צדק דמשמע שערים הרבה ולבסוף אמר זה השער לה' ותירץ ודאי שער א' מסוגל והיינו המל' דאצילות ושערי ל' רבים הם בי"ע שהם שערים להמל'. שכמה מעלות צריך לעלות עד שיגיע לאצילות כו'. דרך משל בהמ"ק היו בו כמה שערים החיל עזרת נשים ושל ישראל ושל כהנים ובסוף האולם היה השער הגדול בפותחות ופשפשים עכ"ד. ועיין בלק"ת בד"ה כי תצא דרוש השני בפי' מאן דקטין לחויא יהבין ליה ברתא דמלכא. והזח"מ פי' שערי צדק דרוש השני בפי' מאן דקטיל לחויא יהבין ליה ברתא דמלכא. ע"י המל' בחי' יראה ועמ"ש ע"פ מאמר הזהר במדבר דק"כ ע"א בענין ובא לו לקרן. ואם נפרש צדק היא המל' ע"כ צ"ל שהם שערי צדק שמשפיעים למל' דוגמת שהם נקראים מאזני צדק בת"א בד"ה רני ושמחי השני. אבל אפ"ל לפ"ז צדק היא בינה. וכן פי'

תנד

בפרד"ס ערך צדק שבינה נק' צדק עליון ומקבלת מיסוד אבא צדיק עליון. ועמ"ש ע"פ ומלכי צדק מלך שלם. בזהר פ' לך ובבה"ז שם. ולכן נק' נו"ה שערי צדק. וא"א לילך בם אלא ע"י זה השער לה' הוא מל'. ובמא"א צ' סעי' ז' כתב צדק הוא לפעמים חסד כטעם צדק יקראהו לרגלו כו'. וחסד ענף החכמה כו':

(ב) פ' בראשית נ"ד ע"ב ע"פ לפתח חטאת רובץ מאי לפתח כו' כד"א פתחו לי שערי צדק כו' ועמ"ש מענין לפתח חטאת רובץ ע"פ ושעיר לחטאת דר"ח:

(ג) פ' לך דצ"ג ע"א שע"י המילה נק' צדיק וזהו"ע פתחו לי שערי צדק. והיינו לפתוח השער ע"י הסרת הערלה שהוא בחי' לפתח חטאת רובץ. ועי"ז יקוים פתחו לי כו'. ושם דצ"ו ע"ב וגם יקב חצב בו דא תרעא דצדק כד"א פתחו לי שערי צדק. ופי' הזח"מ תרעא דצדק הוא היסוד שהוא שער ליכנוס לעלמא דנוק' מלכות. כד"א פתחו לי שערי צדק שהוא הי' כבר במל' ואמר שיפתחו לו השערים שביסוד שבה נכנס הצדק לעלות למעלה וזהו פתחו לי שערי צדק השערים שבהם נכנס הצדק נמצא מגדל הוא במל' שהוא המילה וזהו ויבן מגדל בתוכו דהאי כרם שהם כל איש ואיש מישראל שנחתמו במילה. וגם יקב יסוד שהיא הפריעה עכ"ל. ובמא"א אות יו"ד סכ"ג יקב נק' היסוד דנוק' ושם יחוד השמות סוד יב"ק עכ"ל. וסכ"ד יבק הוי' אלקים כו'. א"כ לפ"ז שערי צדק שה"ע יקב היינו יחוד זו"נ וה"ס יחוד הוי' אלקים כו':

(ד) פ' וירא ק"ג ב' ע"פ והוא יושב פתח האהל דא הוא פתחא דצדק כד"א פתחו לי שערי צדק כו' וע"ש בפי' נודע בשערים בעלה וזהו ענין שערי צדק. וע' זהר שם צ"ח א' ב' מענין פתח האהל ובפ' בא דל"ו. וע' זהר ויצא דק"נ ע"ב ע"פ וזהו שער השמים והוא ג"כ ענין שערי צדק. ואפ"ל כי הקו וחוט מסתיים במל' דאצילות ע"כ זהו ענין פתחו לי שערי צדק שהוא גילוי האצילות ששם מאיר הקו מאוא"ס ועמ"ש מזה ע"פ כי ישרים דרכי ה' וכמ"ש צדיק ה' בכל דרכיו ולכן נק' שערי צדק:

זח"ג קכ"ג א' קע"ב סע"ב רפ"ז א'. וע"ש רצ"א סע"ב. י"ל שערי צדק היינו משפט וצדק וע' בלק"ת פ' תצא בד"ה ולא אבה בפי' צדק מלאה ימינך וע' זהר בחקתי קי"ג ב':

(ה) זח"ג שלח קנ"ט א' תלת עלמין כו' עלמא תניינא כו' שערי צדק לפי' הרח"ו הוא בריאה. שבבריאה יש שם שליטת המל' הנק' צדק. א"כ ההיכלות דבריאה נק' שערי צדק. כי צדק ומשפט מכון כסאך היכל קדה"ק ושערי צדק הם ו' היכלות דבריאה שש מעלות לכסא. ולהרמ"ז שם עלמא תניינא הוא עולם האצילות המתחיל מן חכמה יו"ד של שם. וצדק הוא המל' דאצילות הוא השער לה' וזהו ענין שערי צדק. ונק' צדק כי שם ביטול איהו וגרמוהי חד משא"כ בי"ע הוא עולם הפירוד. ובפי' האזינו דרפ"ז ע"א כ' בשם הרח"ו בענין ז' כוכבים. כוכב צדק הוא חסד. והרמ"ז שם כ' צדק הוא מל':

(ו) פ' אחרי דע"א סע"ב בפי' ותשב בפתח עינים. ופסח ה' על הפתח וכתיב פתחו לי שערי צדק. ועמ"ש בד"ה קול דודי בלק"ת בשה"ש בפי' ופסח ה' על הפתח שהוא גלוי אור א"ס בבחי' דילוג למעלה מסדר השתלשלות וגילוי זה נמשך על הפתח שהוא מל'. ועד"ז נת' בזהר וירא ק"ג ע"ב שלע"ל יהיו כל האורות עליונים נמשכים ומתגלים בבחי' פתח הנ"ל וז"ש והי' צדק אזור מתניו כו':

(ז) אמור צ"ה סע"א ע"פ פתחי לי אחותי כו' אנת הוא פתחא לאעלאה לי כו' פתחו לי שערי צדק ועמ"ש ע"פ בזאת יבא אהרן כו':

תנה

(ח) והנה אדמו"ר נ"ע סד"ה רני ושמחי בענין נ"ח מצותה להדליק על הפתח מבחוץ. כי הפתח הוא בחי' מל'. ומחוץ היינו בי"ע. ויש לומר ע"ד העבודה כי פתחו לי שערי צדק זהו ענין היראה כנ"ל שהיא דוקא תרעא לאעלאה ונק' צדק כשהמדות מתוקנים זהו"ע מילה ופריעה לבא בברית והתקשרות לה'. גם יקב יסוד דנוק' חותם שוקע ביטול והתקשרות כלי ריקן כו'. אכן כשהוא חוץ לבחי' זו אעפ"כ בג' לבושים מחדומ"ע ימשיך גילוי אלהות ומדומ"ע היינו בי"ע כנז' בד"ה מי מנה ובד"ה כי ביום הזה יכפר. וזהו ההפרש בין בינוני ובין צדיק כי צדיק כענין שערי צדק. צדק לפניו יהלך כדלקמן. וזהו נרות המנורה שבהיכל ואף שהוא חוץ לפרכת כו' ה"ז רק ע"ד והבדילה הפרכת בין הקדש ובין קדה"ק. אבל נ"ח מחוץ להמשיך גם בבינונים. א"נ ע"ד אמצאך בחוץ. ועמ"ש בד"ה רני ושמחי. משתשקע החמה כו' ע"ש. והנה זה הנר שיאיר גם מחוץ צ"ל מקורו מלמעלה יותר ע"ד ההפרש בין משה ידבר ובין אברהם. וע"ד והוי' יגיה חשכי וכו'. לכן הוא ח' נרות להמשיך מלמעלה יותר מז' המדות כ"א גם מהבינה וכענין ועתה יגדל נא כו' ארך אפים שנמשך למטה יותר כו'. גם כמו ראי' נמשך למטה מהשמיעה וכמו והדל לא ימעיט כו'. ועמ"ש כה"ג ע"פ מאמר הזהר פ' ויחי דרי"ו ע"ב הא לך י"ז שנין אחרנין ויחי יעקב באמ"צ שבע עשרה כי ויוסף בן שבע עשרה שנה בחי' אמרו צדיק כי טוב יסוד ז"א אכן שיומשך האור כי טוב גם באמ"צ בי"ע זהו ע"י עוד בחי' טוב הגבוה יותר יסוד אבא וכענין יום ג' נאמר בו שתי פעמים כי טוב. וזהו טוב שם משמן הטוב כי שמן הטוב בחי' השמן במנורה שבהיכל כי אתה נרי הוי'. אבל טוב שם שהשם נודף למרחוק יותר כמ"ש ברבות בקהלת על פסוק זה דצ"ט ע"ד שמן הטוב הולך מקיטון לטרקלין ושם הטוב הולך מסוף העולם ועד סופו. פי' קיטון י"ל חכמה יו"ד של שם שהיא אות קטנה. וטרקלין היינו היכל כמ"ש במתורגמן. וזהו התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין. והיכל הוא בינה כי כל נש"ב והיינו שהשמן הטוב נמשך מיסוד אבא בבינה כמ"ש בזהר פ' צו דל"ד. ועד"ז בנש"י שהם בחי' היכל ה' המה. אבל שם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו שממשיך גם בבי"ע. כי שם טוב ע"ד כתר שם טוב עולה על גביה וזהו ע"ד מעשה גדול ששרשו בכתר שלמעלה מהחכמה הנק' שמן. גם שם טוב ע"ד יעקב יבקע שבוקע הכלי כך השם הוא ענין בקיעה שנשמע למרחוק. וע' ברבות פ' ואתחנן ע"פ ושבת עד ה' אלקיך לאברהם נעשיתי מגן כו' לזה אני נעשה מגינים הרבה כו' ועכ"פ יש כאן ב' בחי' טוב. הא' שמן הטוב. הב' טוב שם. וזהו ענין י"ז שנין אחרנין דויחי יעקב באמ"צ שהם בחי' טוב שם. וה"ע שלום שלום לרחוק ולקרוב ב"פ שלום. ועד"ז ענין נ"ח ומנורה שבהיכל שבחי' מנורה שבהיכל הוא שמן הטוב ונ"ח בחי' טוב שם ולכן כל השמנים כשרים לנ"ח כו':

(נכתב מן הצד) ועיין מענין חוץ בזח"א תולדות קמ"א ב' וע"פ חכמות בחוץ תרונה וע"פ הכן בחוץ מלאכתך משמע ז"א נק' חוץ לגבי חו"ב שהם עלמא דאתכסיא וכמו השכל והמחשבה נעלמים והקול והדבור באים בגילוי. ועמ"ש מענין חכמות בחוץ בת"א פ' יתרו בד"ה זכור הראשון ובלק"ת פ' בהעלותך דרוש השני וע' בזהר פ' אחרי ע"ז ע"פ או מולדת חוץ ועמ"ש ע"פ אמצאך בחוץ. והנה כמו כדי להיות גילוי חכמות בחוץ נמשך ע"י מו"ס דוקא באד"ר דק"מ ובפ' ואתחנן רס"ב וכמ"ש כה"ג בד"ה לך לך כו' אל הארץ כו' והיינו ע"י ה' עילאה הוא עשנו כו' כמ"כ להמשיך הנר והאור מבחוץ לפתח צ"ל ע"י בחי' גבוה כמ"ש בביאור משה ידבר בענין ג"פ אל הנמשכים בבי"ע שנמשכים דוקא מתיקון הראשון די"ג ת"ד אל ארך כו'. נר ג"פ יחוד. בסדור מהרי"ק. תלת קשרין שבזהר אמור צ"ו סע"ב א"כ זהו ג"פ קדוש הנזכר בלק"ת בביאור ע"פ ונקדשתי:

תנו

(ט) עמ"ש בלק"ת בד"ה להבין מ"ש ביום השמע"צ פ"ב בפי' צדק לפניו יהלך. תלים מ"ח י"א. כשמך כו' צדק מלאה ימינך. וברבות פ' ויקרא ר"פ ד' שני דברים בימין צדקה ותורה תורה שנאמר מימינו אש דת צדקה שנאמר צדק מלאה ימינך וכ"ה בפ' שופטים רצ"ה ג'. ובקהלת רבה ע"פ ומקום הצדק שם הרשע משמע צדק גלוי מבחי' בינה המתגלה בימין וחסד עליון. יעו"ש בקהלת רבה מקום הצדק שהצדקתים והפכתי את קללות בלעם לברכות א"כ זהו מבחי' א"א שמשם דוקא נמשך הכח להפוך הרע לטוב וכמ"ש סד"ה ולא אבה בלק"ת פ' תצא. ומזה ראיה למש"ל אות ח' דצדק בחי' צדיק שהוא אתהפכא חשוכא לנהורא:

(י) עוי"ל בענין פתח הסמוך לרה"ר מבחוץ. דמבואר בסידור ע"פ מזמור לתודה בענין כל הקרבנות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם. שההפרש בין חמץ למצה הוא בענין ההפרש בין ה' ובין ח'. כי באות ה' יש פתחא זעירא בחי' פיה פתחה בחכמה ביטול. אבל פתח של החי"ת שהוא למטה ממנו יש יניקת החיצונים. כי זהו ענין רגליה יורדות שמבחי' נה"י שלה יש יניקה ויאבק איש כו' ויגע בכף ירכו כו' משא"כ הה' מורה הפתח וההמשכה בג"ר כו'. ע"כ כל הקרבנות והעלאות מ"ן באין דוקא ממצה. אך בתודה שענין הודאה יחוד חו"ב שמודה שהאמת שמלמעלה היש וכולא קמי' כלא חשיב לכן גם חמץ יוכל להתברר כי בחכמה אתברירו. והנה חנוכה תיקון ההוד וא"כ הוא כענין תודה הלל והודאה לכן מדליקין בפתח הסמוך לרה"ר מבחוץ דוגמת פתח החי"ת שגם בבחי' זו ממשיכים אור שלא יהיו רגליה יורדות. ולכן חנוכה ח' ימים בחי' ח' הנ"ל שרש החמץ שגם בחי' זו נתקן כו'. גם ח' מכתר עד הוד. ועמ"ש מענין ח' בביאור ע"פ קול דודי בענין חטריה לגגיה דחי"ת. פתח מבחוץ כמ"ש בד"ה ואני אראה בענין יו"ט שני ש"ג. בחצר גנת כו'. זהו בחי' עליונה יותר מכשהגילוי רק למעלה כו':

(יא) פרסומי ניסא במא"א נ' כ"ב נס יסוד הקמת הברית. והרמ"ז בשלח נ"ד ע"פ אז ישיר יחוד פנימית דחו"ב ועדיף מקידוש היום שמורה על חידוש מאין ליש שהיש נמשך רק מאין כו' בד"ה אחרי בלק"ת ראה. וזהו ממחרת השבת תספרו מה שלמעלה מבחי' שבת כו' וע"ד גדולים מעשה צדיקים ממע"ב כי ביטול היש לויתן זה יצרת לשחק. ואע"ג פרסומי הלא לוחות ראשונות. יש בחי' שגם בעלמא דאתגלייא מאיר עלמא דאתכסייא ממש לכן שרי פרסום כו'. ועמ"ש בפ' בשלח ע"פ ה' נסי וע"פ ויהיו לנס. ובענין מ' ס' שבלוחות בנס היו עומדים. ויש להעיר מפסוק כנשוא נס הרים תראו:

(יב) מענין פתחו לי שערי צדק בת"ז תיקון י"ח דף למ"ד ע"א חיבר עם ענין פסוק אד' שפתי תפתח תלים נ"א י"ז. ופי' אד' בגימט' היכל שהוא היכל לשם הוי'. והשפתים הם תרעין דהיכלא והם הנקראים שערי צדק. וא"כ שפתי תפתח זהו ענין פתחו לי שערי צדק. ופי' הכס"מ שם סק"א וז"ל נ"ה הם השפתים כערבה הדומה לשפתים. והם שערי צדק כי מהם נבנית המל'. נצח לקו ימינה והוד לקו שמאלה. וצלותא דשפוון זכרין מעוררת שפון עילאין לבנותה. לכן מיד וה' יענה זו"נ הוא ובית דינו עכ"ל. ועו"ש שזהו ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך. דהיינו שיוכל לומר אד' שהוא בחי' היכל המלך. שפתי תפתח. ופי' לעמוד כי ק"ש מיושב ושמו"ע מעומד בחי' ביטול עיין בביאור שימני כחותם. ופי' שפתי תפתח כענין שנת' סד"ה ומשוש חתן. שכדי שיקרב העבד להמלך צ"ל סיוע מלמעלה. וע"ד משכני אחריך נרוצה עיין זהר ויחי דרכ"ט. ועמ"ש ע"פ ומה' מענה לשון. ועוד כי היא יונת אלם. ועוד כרחל כו' נאלמה. והנה ענין שעי"ז מעורר כמ"כ למעלה שפוון עילאין לבנותה היינו בנין עולם הדבור ועמ"ש

תנט

בפי' אני מדבר בצדקה. אני הוא מל'. מדבר הוא כתר. כי בענין דצח"מ החכמה נק' חי. והחכמה תחיה. וכתר הוא מדבר. ופי' אני מדבר שמאיר הארת הכתר במל' שיהי' אני מדבר והיינו בכח הצדקה. וזהו ג"כ ועתה יגדל נא כח אד'. שיומשך ממל' דא"ס בשם אד' כמ"ש בלק"ת פ' שלח על פסוק זה. וע' עוד מענין אד' שפתי תפתח בתיקון י"ח דכ"ח סע"א וע"ב. ושם נז' תרין תרעין שפוון עלייהו אתמר פתחו לי שערי צדק ודכ"ט ע"א. וסוף תיקון יו"ד דכ"ב סע"א:

(יג) ע' בפרד"ס ערך שפה ובערך פה ובערך לשון שהאריך מענין שפתים ופה ולשון שלפעמים שפתים נו"ה. והיינו כשהפה מל' והלשון יסוד ונק' לשון לימודים. ולפעמים שפתים חו"ג כשהפה בינה והלשון דעת כו'. ויש להעיר לפ"ז לענין ומה' מענה לשון. ומענין כבד פה וכבד לשון דמשה שאמרו כבד פה לגבי אורייתא דבע"פ. כבד לשון לגבי אורייתא דבכתב עיין מזה בת"א ס"פ בשלח. בדרוש לחם משנה. ובלק"ת פ' עקב. ומענין אד' הוי' נתן לי לשון למודים. ועיין במא"א למ"ד י"ב לשון נק' היסוד שבפה. גם הדעת נקרא כך מכריע בין חך וגרון כו'. וע"ש אות פ' ס"ב בענין פה כו' ובאות גימ"ל סכ"ט בענין גרון:

(יד) עיין בסידור ע"פ אני בצדק אחזה פניך שזהו מארז"ל ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי. ור"ל פניך גילוי ג"ר באדם המוחין חב"ד. זה נמשך ע"י הצדקה. ויובן עפמ"ש בת"א ר"פ בראשית בד"ה השמים כסאי בפי' והארץ הדום רגלי עכ"פ נשמע דצדק זהו צדקה. ועמ"ש בלק"ת בד"ה להבין מ"ש ביום השמע"צ בפירוש צדק לפניו יהלך. וע' בגמרא פ"ה דב"ב דפ"ח ע"ב ע"פ אבן שלימה וצדק. צדק משלך ותן לו. מוכח דצדק זהו ענין הויתור. ומוכח שם דשרשו ענין קו המדה רק שמוותר. וה"ע מ"ש בת"א פ' תולדות סד"ה ראה ריח בני בענין הברכה של יצחק שורש קו המדה שיהי' בבחי' ברכה. וע' בגמרא פ"ק דב"ב דט"ו סה"ב מאי וסר מרע איוב ותרן בממונו היה. ומוכח שם דהויתור בחצי פרוטה זה נק' וסר מרע. ועד"ז יובן ג"כ ענין אבן שלימה וצדק שמכריע מעט בקו המדה כו':

כב אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. עמ"ש מזה בדרוש מחר חדש. ע"פ וישבת אצל האבן האזל. ועיין מזה בפרד"ס סוף שער הכינויים שהוא שער כ"ב. גמרא פב"ת דפסחים דף קי"ט ע"א דקאי על דוד. והאומר היה ישי וע' מענין ישי בהרמ"ז פ' פקודי דף רכ"א ע"ב:

(ב) מד"ר פ' תצוה ר"פ ל"ז הה"ד ממנו פנה ממנו יתד זכריה יו"ד. ממנו פנה זה המלך דוד שנאמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. באסתר ע"פ ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו דקאי על כנס"י שנמשלו לאבנים משם רועי אבן ישראל אבן מאסו הבונים:

(ג) זח"א בהשמטות סי' כ"ה דף ט' ע"א. ויחי דף רל"א א':