קכא

תעז

ד הנה לא ינום. פ"ט דסוטה מ"ח א'. וכי יש שינה לפני המקום כו'. וכ"ה בירושלמי ספ"ה דמעשר שני. ומסיים ומה ת"ל ויקץ כישן ה' אלא כביכול כאלו לפניו שינה בשעה שישראל בצרה ועוכומ"ז ברווחה וכה"א ובהמרותם תלן עיני באיוב סי' י"ז ב'. רבות ר"פ ויצא בשלח פכ"ה קמ"ב א' בשר ודם הרב ישן והעבד עומד על גבו והקב"ה אינו כן אלא הקב"ה לא ינום ולא ישן שומר ישראל. תרומה ס"פ ל"ד אתם כרם שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל. בישעי' סי' ה'. ואני שומר שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ואתה תצוה ס"פ ל"ו גבי למעשה ידיך תכסוף והקב"ה משמר עולמו שנאמר הנה לא ינום כו' ה' שומריך ואמר לישראל שישמרוהו שנאמר והחונים עליו לפני המשכן קדמה כו'. ויקרא ס"פ ד'. בחקותי פל"ו דר"נ נ' מה גפן זו השומר שלה עומד למעלה כך ישראל השומר שלהם למעלה הנה לא ינום ולא יישן כו':

תעט

נשא פי"א דרמ"ה א' ד"א וישמרך שלא ישלטו אחרים עליך וכה"א יומם השמש לא יככה כו' הנה לא ינום כו'. ואפ"ל פי' יומם השמש זהו"ע עוכומ"ז המונין לחמה בפ' בלק דרע"ט ב' ע"פ ה' אלקיו עמו פרדס שיש לו שומר כו' הנה לא ינום ולא ישן שומר כו'. בשה"ש רבה י"ח ד' ר"פ דודי לי הוא לי לשומר הנה לא ינום כו' ואני לו לכרם שנאמר כי כרם כו' וכנ"ל תרומה ס"פ ל"ד. באיכה דס"א סע"ד ר"פ פרשה ציון. בקהלת רבה צ"א א' בפסוק עת לשמור דכתיב הנה לא ינום כו'. באסתר קכ"ו ד' בפסוק ויאמר המן כו' ישנו עם אחד כו'. א"ל הקב"ה אני אין לפני שינה הה"ד לא ינום כו' ואתה אמרת כו' חייך כו' ויקץ כישן כו'. זח"ג נשא קכ"ט ב' כ"ש עתיקא כו' הה"ד הנה לא ינום כו' שומר ישראל ישראל דלעילא. האזינו דרפ"ט ע"א. פינחס רמ"ד ב'. עמה"מ שער השביעי ספ"ד מ"ג ב'. שער העשירי ס"פ י"ג נ"ה ד'. שהוא בחי' אני הוי' לא שניתי כו'. והנה מ"ש ברבות באסתר חייך שמתוך שינה אני מתעורר על אותו האיש. לכאורה סותר למ"ש אני אין לפני שינה. אך הענין כי פי' אני היינו עצמית המאציל שבו אין שייך שינה כי השינה הוא הסתלקות המוחין שהם האורות שמסתלקים מהגוף והכלים והוא בשביל להמשיך מוחי' חדשים ובשביל הנסירה כמ"ש ויפל ה' אלקים תרדמה כו' ויקח אחת מצלעותיו כו'. וכ"ז אין שייך בעצמות אור א"ס אני הוי' לא שניתי ואין שייך שם אורות וכלים כ"א אחדות פשוט אך בז"א באצילות שייך שינה הסתלקות האורות מהכלים ע"ד וכד אנת תסתלק מיניהו כו'. מ"מ אני אין לפני שינה כי אז ההנהגה מכח"ב הוא בבחי' כמה ארך אפים לפניו כו' משא"כ בהמדות דז"א נמשך בחי' גבורה ודין לעוברי רצונו שע"פ המדות לא יסבול המנגד ועז"א חייך שמתוך שינה כו' ר"ל עונש המן לא יומשך ע"י ההנהגה מכח"ב שהוא הבחי' אני אין לפני שינה כו' שאז היה מאריך לו אף וכו' אלא דוקא מתוך שינה אני מתעורר היינו שמתוך ז"א שהם המדות יומשך העונש שיתעורר גילוי המדות שהיו בבחי' שינה וע"י דרך המדות יומשך העונש עליו ויהי' בבחי' תוקף המשפט לשלם לו גמול במעשיו: