קכב

תעט

ג ירושלים הבנויה. פ"ק דתענית ה' א'. ירושלמי פ"ג דחגיגה. עמה"מ מ"א ב' ס"ו ד' צ"ג ד' קע"ו ג'. זח"א ה' ב' ח"ג ל"ה ד'. מ"ע קצ"ה ס"ה בחיי י"ז ד' קפ"ד ב'. ת"ז ס"ב. ז"ל הגמרא פ"ק דתענית דף ה' ע"א א"ר יוחנן אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים שלמעלה עד שאבוא בירושלים של מטה וזהו בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר. הושע י"א. וה"ק עד שיהי' בקרבך קדוש למטה דהיינו ירושלים לא אבוא בעיר שלמעלה ומי איכא ירושלים למעלה אין דכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. ירושלים שלמטה תהא בנויה כעיר שחוברה לה שהיא כיוצא בה חברתה ודוגמתא מכלל דאיכא ירושלים אחריתי והיכן אם לא למעלה עכ"ל הגמרא ופירש"י. וז"ל מהרש"א כעיר שחוברה לה כו' כלומר ירושלים הבנויה למטה היא כעיר ירושלים שחוברה לה כו' דהיינו שהיא למעלה בשמים נגד ירושלים שלמטה שהיא מכוונת כנגד שער השמים וכעין זה אמרו בפרק אין דורשין בחגיגה בשבעה רקיעים זבול שבו ירושלים ובהמ"ק ומזבח כו' ע"ש:

בשל"ה ר"פ ויחי פי' דכפשוטו ירושמ"ט היא ירושלים שלמטה ממש אך עוד זאת כי למעלה ג"כ יש ירושמ"ט שהיא מל' ה' אחרונה דשם הוי' וירושמ"ע שהיא בינה ה' עילאה דשם הוי'. וכן פי' בפרד"ס ש"ח פי"ג שהן שכינתא תתאה ושכינתא עילאה. ועמ"ש מזה בירמי' סי' ז' ד' ע"פ אל תבטחו כו' היכל ה' תמה. ולפ"ז פי' שחוברה לה היינו התחברות בחי' י"ה בבחי' ו"ה. ולאפוקי מבחי' כס י"ה שעמלק הוא המכסה על בחי' י"ה שלא יתגלה בבחי' ו"ה דהיינו באדם שלא יוליד האהבה בהתגלות לבו מההתבוננות כמ"ש בת"א פ' תצוה בד"ה ועשית ציץ אלא שיתפשט ויומשך הדעת

תפ

שבמוח אל פנימית הלב ותוכיותו להיות תוכו רצוף אהבה לה' לבדו כו'. ובאתערותא זו דלתתא אתעדל"ע שם י"ה שהוא למעלה מן ההשתלשלות ונק' עלמא דאתכסיא חכים ולא בחכמה ידיעה מבין ולא כו' וזהו ירושלים שלמעלה היינו שלמעלה מהשתלשלות כו' יהי' יורד ומתפשט מן ההעלם אל הגילוי לעלמין דאתגליין הנמשכים מבחי' ו"ה שהוא ירושלים שלמטה. ע"ש בת"א בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק. וזהו ענין שחוברה לה יחדיו:

(ג) זח"א ר"פ בראשית דף א' ע"ב עטרית לך בעטרין קדישין כו' הם ה"ח וה"ג קרינא לך ירושלים הבנויה כעיר כו':

(ד) בפ' וישב דקפ"ג סע"ב שחברה שחברו מיבעי ליה (ע' מק"מ ויש לפרש ע"פ הירושלמי דחגיגה) אלא דאתחברת אמא בברתא והוו כחדא וזהו שחברה בה' ר"ל חיבור ה' אחרונה בה' ראשונה כו'. ויש לפרש כי ברתא זהו המדרגה ראשונה דכנ"י בחי' לא זז מחבבה עד שקראה בתי ואימא זהו מדרגה העליונה דלא זז מחבבה עד שקראה אמי. וכמשנ"ת בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי בת. והן ג"כ ב' בחי מס"נ דאחד ובכל נפשך כמ"ש בד"ה שיר השירים. וא"כ פי' דאתחברת אימא היינו שיהי' מאיר מבחי' הביטול דיחו"ע למס"נ באחד גם בבחי' יחו"ת. וזהו ענין ויחד לבבנו היינו התחברות פנימית הלב בחיצוניות הלב כמ"ש בד"ה מי מנה עפר יעקב ובד"ה והקרבתם עולה אשה ובת"א פ' בראשית סד"ה להבין ענין הברכות. גם ב' ההין הם ב' בחי' תשובה כי תשובה היינו תשוב ה' ויש תשובה תתאה היינו תשוב ה' תתאה הוא מודומ"ע לבושי הנפש שיהיו מקושרים בה'. ותשובה עילאה תשוב ה' עילאה הוא כלות הנפש לה'. וצ"ל התחברות ב' ההי"ן כו'. ששם עלו שבטים כו' שבטי יה כו' היינו שזה ההתחברות בינה ומל' נמשך ע"י אתעדל"ת שבאדם יהי' ג"כ התחברות ו"ה עם י"ה והיינו שבטים עם שבטי י"ה כו' ועמש"ל סעי' ב' מזה:

(ה) זח"ג פ' אחרי דע"ח א' ירושלים דלתתא אחותאמך אתקרי ר"ל שנק' אחות לבחי' בינה הנק' ירושמ"ע. גם יש לפרש אחות לשון חיבור כענין איחוי אלכסנדרית כמ"ש בד"ה כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ. כמ"ד ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. בגין דאזדווג בה מלכא מסטרא דשית סטרין בכל סטרא דמלכא בדרגא דצדיק וכל כתרי מלכא כלילן ביה והיינו שחוברה לה יחדיו. פי' במק"מ שו"ק דז"א משפיעים ביסוד והיסוד משפיע בה. ועמש"כ ביאור הדברים והי' לכם לציצית כמו שהטפה נמשך מהמוח ע"י כל הרמ"ח אברים כו' כך המשכת הביטול מח"ע נמשך ע"י רמ"ח מ"ע שהם רמ"ח אברים כו':

(ו) ירושלמי פ"ג דחגיגה ה"ו אמתניתין ובירושלים נאמנין כו' ובשעת הרגל כו' אריב"ל ירושלמם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים (שיהיו נאמנין על הטהרות ועל התרומה). מעתה אפילו בשאר ימות השנה (כלומר אי הכי אפילו בשאר ימות השנה יהיו נאמנין בירושלים ובמתניתין לא תנן אלא בשעת הרגל). א"ר זעירא ובלבד בשעה ששם עלו שבטים (דהיינו בשעת הרגל) עכ"ל הירושלמי עם פי' קה"ע. יש לפרש דשרש י"ב שבטים בבריאה הם ד' חיות המרכבה הנושאות את הכסא שהם כמו ד' דגלים כו' ובהם נאמר חוברות אשה אל אחותה שהם בבחי' התכללות ואחדות וחיבור וכמ"ש בת"א פ' תולדות בד"ה מים רבים בפי' רבקה של שלש שלש בקר או של ארבע ארבע כו' וע"כ גם למטה כל ישראל חברים ברגל. ומה שהוא דוקא ברגל זהו לפי שאזי דוקא הם בחי' ששם עלו שבטים כו' דוגמת והחיות נושאות כו'. ופ'י עיר שהיא עושה כי זה ההתכללות נמשך בהם ע"י המל'

תפא

דאצילות דוקא. וכמש"ר בד"ה ספרתם לכם שמצד עצמם הרי וכנפיהם פרודות שהם מבחי' ד' מוצאות כו' אלא ע"י היא מתהלכת בין החיות נעשה בהם התכללות וזהו ופניהם פנימיותם והיינו ע"י גיכ"ק מהחיך אנו ממתקים מוצא הה' עושה ההתכללות וזהו עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים וגם ירושלים יראה שלם ששם היראה בשלימות בחי' א"ס וכמ"ש גדול הוי' כשהוא בעיר כו' שע"י בחי' עיר הנ"ל שהם צירופי אותיות מאיר גילוי שם הוי' ומזה נמשך היראה כמ"ש בת"א בד"ה וידבר אלקים כו' וארא אל אברהם וזהו והאלקים (בחי' עיר אלקינו) עשה שייראו מלפניו כו' ע"ש. ע"כ היא עיר שעושה כל ישראל לחברים. וז"ש למען תלמד ליראה כו' דהיינו ע"י העליה לירושלים עוי"ל שחיבור זה נמשך ע"י דאתחברת בחי' שקראה אמי בבחי' שקראה בתי כנ"ל סעיף ד' שזהו ברגלים עי"ז נמשך ג"כ בישראל מה שכולם חברים. לענין פי' חבר יש להעיר מענין קרית ארבע היא חברון שפירושו ענין חיבור ויחוד ש' אדנ"י בשם הוי' שזהו קרית ארבע ר"ל ד' אותיות שם אד' מתייחדים ומתחברים בד' אותיות הוי' וכן פי' בזהר דחברון הוא ענין חבור. ויחוד המלכות עם חג"ת שלכן דוד הוצרך למלוך בחברון תחלה שבע שנים ואח"כ דוקא ימלוך בירושלים והיינו שאז יהיה ירושלים הבנויה כעיר שחוברה כו'. ועיין מזה זח"א לך לך ע"ט ב'. וירא צ"ט א' ויחי דרמ"ו סע"ב וארא ל"א א'. ולהיות ברגלים הוא בחי' יראה את פני הוי' אלקיך חיבור ויחוד סוכ"ע וממכ"ע הוי' אד' כו' בחי' והוי' בהיכל קדשו כו' ע"כ אז כל ישראל כולם חברים שהם בבחי' חיבור וביטול לשם הוי' כו':

(ז) בת"ז סוף תקון כ"א דף סמ"ך עמוד שני פי' זה על ירושלים דלעתיד שאז תהי' מאיר עליה ירושמ"ע וזהו כעיר שחוברה כו' ועל זמן ההוא נאמר לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף כו' וזהו ע"ד ביום ההוא יהיה שגם בחי' ו"ה יהי' בבחי' ומדרגת י"ה:

(ח) בבחיי ס"פ בראשית די"ז ע"ד ע"פ את האדם בארץ פי' עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ. בישעי' סי' ס"ב ז'. ביאורו עד ישים תהלה את ירושלים שבארץ. וכ"כ בפי' ירושלים הבנויה כו' ירושלים הבנויה למטה כעיר שחוברה לה יחדיו למעלה עכ"ל. וי"ל כי תהלה בבינה כמ"ש במ"א ע"פ יצמיח צדקה ותהלה כו':

(ט) עמה"מ ש"ו ס"פ ע"א פי' ואני אהי' להם נאום ה' חות אש כו' זהו ענין כעיר שחוברה כו' ע"ש. ועמ"ש מענין חומת אש ע"פ צדקת פרזונו כו'. שי"א ספ"כ פי' י"ב שבטים שבבריאה ושרש שרשן בי"ב ת"ד דעתיקא יתיקון י"ג כוללם כו' וזהו ענין כעיר שחוברה כו' ששם עלו כו'. שער קרית ארבע פנ"ה צ"ג ד'. שער עולם הבריאה ס"פ י"ח שיהי' בבהכנ"ס י"ב חלונות דוגמא כו' כעיר שחוברה כו'. בפי' כעיר שחוברה לפמש"ל ס"ה החיבור ע"י ז"א וע' זח"ב ר"פ וארא פי' עד תאות גבעות עולם וכ"מ ברע"מ ר"פ תשא בענין וא"ו ממוצע בין שני ההי"ן אמנם י"ל ג"כ ע"ד שביוהכ"פ עליית המל' באימא שלא ע"י ז"א והיינו ג"כ ענין ברכת אשר ברא משמח חתן עם הכלה שהן שוין בקומתן ממש כמו או"א כו':

(י) פי' הבנויה כעיר שחוברה דמשמע שזה נמשך מענין בנינה. י"ל ע"ד ורב שלום בניך א"תבניך אלא בוניך דהיינו שלא די בבחי' בניך בינה בן י"ה דהיינו ענין התפלה. אלא צ"ל בוניך ע"י עסק התורה שהיא בחי' חכמה עילאה כו'. ועי"ז ורב שלום מבחי' רב נעשה שלום כו' ואזי דייקא היא כעיר שחוברה כו'. ולפעמים נאמר והי' ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים היינו ירושמ"ט חצים אל הים הקדמוני שהוא בינה ירושמ"ע

תפב

כו'. ויש לפרש דלכן אמר הקב"ה לא אבוא בירושמ"ע עד שאבא בירושמ"ט. ועמ"ש בת"א סד"ה רני ושמחי בת כו' כי הנני בא ושכנתי בתוכך דוקא כו':

ד ששם עלו שבטים. קדושין פ"ד ע' ב'. עמה"מ שי"א ספ"כ. שער קרית ארבע פנ"ה רבות פ"ט ב'. זח"א צ"א ד'. ק"ג ג' ד'. קכ"ח ד'. ח"ב א' ד'. צ"ט ד'. ק"ג ד'. נ"ז ד'. של"ה ק"ב ב'. רס"ט א'. ר"ע ב'. שמ"ג א'. שמ"ז א'. שנ"ג ב'. שס"ה א'. דף ט' ב'. מג"ד מ"ע ר"י רמ"ה ל"ח. בחיי ס"ד ד'. קצ"ב ב':

(א) מהרמ"א פי' ששם היינו בירשמ"ע היינו כעיר שחוברה לה היא העליונה שם עלו שבטים ברגלים בבואם להראות לפני ה' בהיותם בתחתונה. ואל תתמה האיך יהיו בשני עולמות כאחת למטה ולמעלה כי הלא הם שבטי י"ה שקדשם ה' בשתי אותיות אלו שבהם נבראו שני העולמות תחתון ועליון העוה"ז בה"א והעוה"ב ביו"ד ע"כ אל תתמה אל המצאם בשני עולמות כאחת ומי יעיד להם לישראל שכך הוא שבהיותם בירושלים ובבהמ"ק של מטה הוא כשל מעלה וששם עלו שבטים בשניהם הנה עדות לישראל שכך הוא כו' הוא להודות כו' היינו ע"י עמדם צפופים ומשתחוים רוחים כו' ביוהכ"פ כשהיו שומעים שם המפורש כו' עכ"ד ועמש"ל בפסוק הבנויה ס"י דפי' שחוברה י"ל ביוהכ"פ:

(ב) בקדושין פ"ד ד"ע סע"ב משמע פי' עדות שהקב"ה משרה שכינתו מעיד על השבטים. ואין מעיד על מי שנושא אשה שאינה הוגנת לו שנאמר שבטי י"ה עדות לישראל. אימתי הוה עדות לישראל בזמן שהשבטים שבטי י"ה פי' מהרש"א כי איש ואשה י"ה ביניהן יו"ד באיש וה' באשה והיינו כשנושא אשה הוגנת לו כו'. ויש לפרש ענין אשה אש ה' שנלקח מאש יו"ד כמ"ש במ"א בד"ה יהי' לכם לציצית וע"י חיבור זה הקב"ה משרה שכינתו עליו כו'. ואזי מעיד ע"ד כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' וכדפי' ברבות כי תשא ס"פ מ"ו ובפניהם הם ניכרים כו' ועיין זח"ג באדר"ז דר"צ:

(ג) ברבות וישלח ס"פ ע"ט גבי מאה קשיטה. ומי כותב את האונה א"ר ברכיה י"ה כותב את האונה כו' הה"ד ששם עלו שבטים שבטי י"ה עדות לישראל כו' י"ה מעיד עליהם שהן בני אבותיהן אף כאן העיד עכ"ל. יש לפרש כי אבות הן חו"ב והבנים הן חג"ת. והדעת ממשיך אור חו"ב בתוך המדות. וזהו ענין מעיד עליהן שהן בני אבותיהן כו' והיינו שממשיך מבחי' חכמה וכתר. וזהו ע"ד והשיב לב אבות על בנים כו'. ואפשר לומר שזהו ענין הנשמה יתירה שנמשך בשבת שהיא מבחי' כתר וחכמה. כמ"ש בת"א בד"ה ויקהל משה בענין כי אל דעות כו' והנה דעות אותיות עדות וזהו מי מעיד ועמ"ש ע"פ הרע"מ פ' שופטים דער"ה א' בענין ע"פ שנים עדים כו':

(ד) זח"א ויצא דקנ"ח א'. וישב דקפ"ג סע"ב ששם עלו שבטים אלין אינון קיומא דעלמא ותקונא דעלמא תתאה. וכ' בזח"מ פי' י"ב שבטים הם י"ב בקר שתחת המל' שהם מקיימים את העולם בסוד עליותם למעלה להתכלל במל' לפי שכל התפלות ועסק התורה הכל נחתם בהם כו' ומדת המל' מתקשט בהם בסוד מ"ן ואז נשפע לה למל' שפע ומזון לכל העולמות וז"ש שם עלו שבטים הללו שם בירושלים העליונה שם עלו שבטים להכלל בתורה ובזה מתקיים העולם ומתתקן. וז"ש ואינון קיומא דעלמא ותקונא דעלמא שכשהעולם בדין וההיכלות נכללים זה בזה אז כל אנפין נהירין והעולם מתתקן. ולא תימא דעלמא תתאה אלא אפי' דעלמא עילאה דכתיב שבטי י"ה עדות לישראל כלומר לא זו בלבד

תפג

שהי"ב שבטים הללו הם תקונא דעולם התחתון מל' בלבד (ר"ל שממשיכים יחוד זו"נ דהיינו ו"ה) אלא אפילו דעלמא עילאה דהיינו הבינה (ר"ל שהם מעלים מ"ן לאימא וממשיכים יחוד דאו"א) שכן י"ב שבטים שלמטה הם רמוזים למעלה ראובן חסד כו' כנזכר בסבא וז"ש שבטי י"ה ר"ל השבטים שהם מרכבה וכסא לי"א דהיינו חו"ב (עיין בת"א פ' יתרו בד"ה ענין האבות הן הן המרכה איך שע"י מרכתא עילאה הם מעלים בחי' חו"ב להמשיך בהם אור א"ס שלמעלה מהחכ' כו' ע"ש וזהו שהם קיומא דעלמא עילאה שממשיכים אור א"ס בבחי' י"א) עדות לישראל לישראל דייקא דהיינו התפארת בסוד הדעת הנק' ישראל סבא המייחד בין חכמה ובינה והדעת ממשיך שפע ואור הכתר כו'. בגין דאינון קיומא לתתא סהדותא אינון לעילא. כלומר מי החריחני לומר שרמוזים י"ב שבטים למעלה ודאי אותן השבטים שהן למטה מהמל' הם המעידים לאותם שלמעלה כו' כי כל הדברים שלמטה בהיכלות הוא הדבר הנחתם מלמעלה שאין דבר למטה שאין לו שרש למעלה. והכי שיעור הכתוב ששם במלכות עלו שבטים שהם י"ב בקר להיותם נכללים עמה והם עדות לישראל לאותם הנקראים שבטי י"ה שהם הי"ב הרמוזים באצילות עכ"ל הז"ח. וזה לא כדפי' הש"ס דקדושין והרבות וישלח ששם י"ה עדות לישראל. אלא הפי' שהשבטים שלמטה בבריאה הם עדות על שבטי י"ה הנק' ישראל כו':

(ה) ויחי דרמ"ב ע"א הה"ד שבטי י"ה עדות לישראל. ואינון סהדין סהדותא למלכא על כנס"י. כי בהם נחתם כל מעשה התחתונים והמל' משתוקקת לבעלה ואז היא מעלה מ"ן על ידם נמצאו שאלו הי"ב טורין הם מעידין על המל' עכ"ל הז"ח. ח"ב שמות דף ד' ע"א (תרומה קכ"ט א' מענין עדות) פקודי דקכ"א ע"ב פי' שם י"ה הוא עדות לישראל. דרכ"ט ע"ב פי' עדות לישראל דא רזא דשמא קדישא דאקרי עדות כד"א ועדותי זו אלמדם. ויש להעיר מפסוק ויקם עדות ביעקב כו'. ח"ג במדבר דף קי"ח ע"ב וז"ל הרמ"ז שם דשבטים סתם הם אותם הנז"ל שמותם הם למטה בנוקבא. ושבטי י"ה ה"ס שרשם שבת"ת ואמר שנקרא שבטי י"ה ע"ש שהוא מעיד בהם בסוד או"א שבתוך הזעיר עכ"ל:

(ו) ת"ז סוף תיקון כ"ז דע"א א'. תיקון ע' דק"כ ע"א זה ספר תודלות אדם זה ודאי כליל תרין עשר מזלות דאדם דלעילא דאתמר עלייהו שבטי י"ה עדות לישראל ופי' בכס"מ דאדם דלעילא הוא ז"א כי יש בו י"ב שבטים בתפארת ויש י"ב גבולי אלכסון כנגד י"ב מזלות* כו' עכ"ל. ועמ"ש בד"ה ותאמר ציון עזני ה' כו'. וארז"ל פ"ה דברכות דל"ב ב' י"ב מזלות כנגד י"ב שבטים וזה עדות שהעולם נברא בשביל ישראל כו' יש להעיר מן וקרא זה אל זה כו' מזה אחד ומזה אחד יחו"ע ויחו"ת כו' גם ממ"ש בד"ה וידעת היום עדות זהו על סוכ"ע כו'. כי ממכ"ע נק' עלמא דאתגלייא וע"ז נאמר ומבשרי תחזה אלוה אבל בחי' סוכ"ע מה שאני הוי' לא שניתי אינו מושג רק עז"נ ויאמינו בהוי' כו'. ומ"מ נאמר וידעת היום כו' בבחי' דעת ממש והיינו ע"י התומ"צ וזהו ועדותי זו אלמדם. וזהו עדות לישראל להודות כו':

ח למען אחי ורעי. (א) גמרא סוף ברכות סוף דף האחרון ת"ח מרבים שלום שנאמר כו':

(ב) רבות ר"פ יתרו ה"ד רעך ורע אביך רעך זה הקב"ה כד"א למן אחיי ורעי. ועמ"ש ע"פ תמים תהיה בענין ואהבת לרעך כמוך הוא כלל כל התורה:

(ג) שם קרוב לס"פ הנ"ל בפי' אם ערבת לרעך אלו ישראל שהם ערבים בינן לבין הקב"ה חביבים ישראל שנקראו רעים שנאמר למען אחי ורעי:

תפד

(ד) פקודי ר"פ נ"ב קס"ד א'. ע"פ בתולות אחריה רעותיה אלו ישראל כו'. רעותיה שהן רעיו של הקב"ה שנאמר למען אחי ורעי:

(ה) נשא פ"ט דרכ"ט ג'. ע"פ ומשלח מדנים בין אחים שכל ישראל אחים זה לזה שנאמר למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך כו':

(ו) עקב רצ"ג א' ע"פ אל תשחת עמך. אומר לישראל אל תהי עד חנם ברעך והפתית בשפתיך. משלי כ"ד. אל תהי עד חנם ברעך. אלו ישראל (ר"ל שאומר לישראל אל תהי עד חנם בהקב"ה שנקרא רעך וכ"ה ברבות ויקרא רפ"ו) שנקראו רעים להקב"ה שנאמר למען אחי ורעי כו'. ויש לפרש כי בפסוק ראשון דק"ש שמע ע' רבתי וד' רבתי דאחד זהו עד שאנו מעידין שהוא ית' אחד ולכן אח דאחד זהו ענין אחי ורעי. עד ברעך אך אל תהי עד חנם. ר"ל שלא תומשך אח"כ אחר היצה"ר הנק' חנם. ע"ד זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם. חנם בלא מצות. אלא שמתחלה יקבל עליו עומ"ש להיות עד ואח"כ יקבל עליו עול מצות:

(ז) בקהלת צ"ד א' ע"פ יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו כו'. אלא שחבב הקב"ה לישראל וקראן בנים שנאמר בנים אתם כו' וקראם אחים שנאמר למען אחי ורעי. ועמ"ש מזה בפ' ואתחנן ע"פ שמע ישראל כו' ה' אחד. שמצד אצילות ע"ס שייך לומר שנק' נש"י בנים או אחים. וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה הנך יפה רעיתי בענין ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים אבל מצד עצמות אוא"ס גם בן ואח אין לו כו' אלא שחבב כו'. ועד"ז י"ל פי'מי יתנך כאח לי. כאח בכ"ף הדמיון לפי שבזמן שאין בהמ"ק קיים סליק לעילא לעילא כמ"ש כי איננו כו'. ושם גם בן ואח אין לו כו' ע"כ מבקשים שיהי' גלוי להיות כאח לי כו'. וזה נמשך ע"י מס"נ שג"כ בבחי' גם בן ואח אין לו נגד רצון הקב"ה כמ"ש גבי לוי ואת אחיו לא הכיר כו'. וכן בעקדת יצחק שכבש רחמיו כו':

(ח) זח"א וישב קפ"א א' פי' למען אחי ורעי לאינון דסבלי עם סיהרא כו':

(ט) ויגש דר"ח ב' ע"פ בהתוודע יוסף אל אחיו למען אחי ורעי כו' וע' ברבות שמות פ"ה ע"פ מי יתנך כאח לי. כיוסף לבנין וע"ש בפירש"י. ומזה יובן התרגום ע"פ מי יתנך כאח דקאי על משיח כי זהו ענין בהתוודע יוסף אל אחיו:

(י) זח"ב בשלח נ"ה ב' בד"ה עזי וזמרת י"ה ע"פ בכל עת אוהב הרע ואח לצרה יולד במשלי י"ז י"ז וע"ש. וי"ל כי ע"פ תמתי תאומתי אומר עמו אנכי בצרה. והיינו מה שז"א בבחי' עיבור דהיינו בהעלם ואין גילוי שם הוי' ע"כ אומר אח לצרה יולד שיהי' לידה והתגלות כו':

(יא) משפטים קכ"א סע"ב ואנשי קדש כו' למען אחי כו':

(יב) ויקרא ז' ע"ב לבתר קרא לון אחים הה"ד למען אחי ורעי כו' כדין כתיב הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים כו' כד"א ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא כו'. וחסד זהו בחי' גדולה ולמטה נפל בשבה"כ ונעשה ערוה כמו חסד ישמעאל מגדולה וחסד לאברהם ואריה הגשמי מפני אריה אל הימין:

(יג) שם כ"ב א' על הקם בחצות לילה חברים מקשיבים ונק' למען אחי כו': (יד) פ' אחרי נ"ט ב' ענין ופניהם איש אל אחיו כו' למען אחי ורעי:

(טו) שם דע"ז סע"ב אחי ורעי שהצדיק ממשיך גם למטה בזו"נ שיהי' הבחי' תרין ריעין כו'. וצ"ע פ' שלח דק"ס ע"ב:

תפו

י למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. ברבות ספ"ט ס"ד א'. ירושלמי פ"ט דברכות. רבות רמ"ג א' קס"ד א' רכ"ט ג' רצ"ג א'. קהלת צ"ד ד'. זח"א פ' וישב דקפ"א סע"א. ויגש דר"ח ע"ב ע"פ בהתוודע יוסף אל אחיו. ח"ב פ' בשלח דנ"ה ע"ב גבי ואח לצרה יולד. משפטים קכ"א סע"ב גבי ואנשי קדש תהיון לי שלפיכך נקראו למען אחי כו'. ח"ג ויקרא דף ז' ע"ב הה"ד למען אחי ורעי ובגין דקרא לון אחים בעא לשוואה מדוריה בהו הה"ד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים כו' ויעו"ש די"ל הפירוש אחים היינו יחוד זו"נ. שזהו ענין פתחי לי אחותי. מי יתנך כאח לי: ויקרא דכ"ב א' פי' למען אחי ורעי על הקמים בחצות לילה. פ' אחרי דנ"ט סע"ב. דע"ז סע"ב. ושם פי' אי אחי למה רעי אלא תאנא ההיא מלה דלא אתעדי לעלמין אקרי ריע כו' והיינו שאו"א נקראו תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין וכשהצדיקים ממשיכים מבחי' זו בזו"נ נקראו אחים ורעים כו'. פ' שלח דק"ס ע"ב והובא לקמן סעי' ז':

(ב) במד"ר ר"פ יתרו רעך ורע אביך אל תעזוב. במשלי סי' כ"ז רעך זה הקב"ה כמד"א למען אחי ורעי. וכן עו"ש ס"פ כ"ז חביבים ישראל שנקראו רעים שנאמר למען אחי ורעי ועמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה באתי לגני בפירוש אכלו רעים:

(ג) פקודי ר"פ נ"ב ע"פ בתולות אחריה רעותיה מובאות לך כו' רעותיה שהן ריעיו של הקב"ה שנאמר למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. נשא פ"ט דרכ"ט ג' שכל ישראל אחים זה לזה שנאמר למען אחי ורעי. פ' עקב דרצ"ג א' ע"פ אל תהי עד חנם ברעך אלו ישראל שנקראים רעים להקב"ה שנאמר למען אחי ורעי:

(ד) במד"ר קהלת צ"ד ד' ע"פ יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו כו' אלא שחבב הקב"ה לישראל כו' וקראן אחים שנאמר למען אחי ורעי כו':

(ה) זח"א וישב דקפ"א ע"א לאינון דסבלי עם סיהרא ההוא פגימו אינון קריבין ליה תדיר וע"ד להחיות לב נדכאים כו' עלייהו כתב למען אחי ורעי. וא"כ פי' אדברה נא שלום בך שיזכו לע"ל לבחי' ובריך שלומי לא תמוט עמ"ש בלק"ת פ' תצא סד"ה כי ההרים ימושו. ובפ' ויגש דר"ח ע"ב גבי בהתוודע יוסף אל אחיו. אחיו אלין שאר רתיכין חיילין דכתיב בהו למען אחי ורעי. ופי' במק"מ שהם חיילות בי"ע שנק' אחים לבחי' יוסף שהוא יסוד. ואפ"ל כי אחיו נקרא י"ב בקר דבריאה שהם י"ב שבטים שאעפ"כ נקראו אחים לבחי' יוסף יסוד דאצילות כי הם המעלים מ"ן והוא המשפיע מ"ד כמ"ש סד"ה והנה אנחנו מאלמים אלומים. וזהו ע"ד המד"ר פ' פקודי ר"פ נ"ב בענין בתולות אחריה רעותיה:

(ו) פ' בשלח דנ"ה ע"ב ע"פ עזי וזמרת י"ה. בכל עת אוהב הרע דא קוב"ה דכתיב ביה רעך ורע אביך אל תעזוב (כנ"ל בשם המד"ר ר"פ יתרו) ואח לצרה יולד בשעתא דיעיקון לך שנאך. קב"ה מה אמר למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך דישראל אקרין אחים ורעים לקוב"ה. יולד מהו וכי השתא יולד כו'. ריה"ו אומר יולד דמלכא קדישא יתער בהאי עז לנקמא לך מאומין כו'. אפ"ל ע"ד מ"ש בד"ה הוי' יחתו מריביו כו' ויתן עז למלכו. ואפ"ל פי' יולד ע"ד עורה למה תישן כו' וה"ע לידת ז"א מהעיבור בבטן אימא כמ"ש בביאור ע"פ מי יתנך כאח לי. ובד"ה אני חומה. ועיין בת"א ר"פ וארא בד"ה וארא אל אברהם איך הגלות נקרא בשם עיבור והגאולה נמשלה ללידה. ולפי' הזהר יולד יתער בהאי עז. זהו ע"ד ועז מלך משפט אהב כו'. וע"ש בזהר דנ"ד א' גבי כדין עביד נסין וגבוראן כו' דהיינו כשנמשך מבחי' א' שהוא ע"ק לבחי' ז' שהוא מל' יעו"ש. וזהו לצרה יולד דפי' בזהר ס"פ וירא דק"כ ע"ב ע"פ בכל צרתם לו צר.

תפז

כתיב לא באל"ף וקרי בוא"ו. בגין דקב"ה עמהון בעקו. לא באל"ף אתר עילאה. הרי ע"י הצרה ח"ו נמשך מבחי' א' בוא"ו וזהו ממש ענין ואח לצרה יולד כו'. וזהו לפי שע"י ופרעה הקריב שבאו לתשובה וע"י ממשיך מבחי' אל"ף דאנכי כו'. ועמ"ש ע"פ כי המצוה הזאת אשר אני מצוך היום כו'. ועד"ז יובן פי' ואתה עמדת להם בעת צרתם. שנעשה להם כמו אח ממש וכמ"ש גבי אברהם וישמע אברהם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו כו'. ולפי פשוטו של מקרא ואח לצרה יולד כו'. היינו שאז דוקא מחמת הצרה נתעורר האחוה שלא יוכל לסבול כו' משא"כ בשאר זמנים הוא בקרירות כו'. וזהו ועת צרה היא ליעקב וממנה דוקא יושע שעי"ז נעשה בחי' כאח לי. וכן משום נק' אח כמ"ש התרגום ע"פ מי יתנך כאח לי והוא בא מתוך הצרה כו':

(ז) בפ' משפטים דקכ"א סע"ב ואנשי קדש תהיון לי כו' וע"ד זכו ישראל לאתקרי אחים לקוב"ה כמ"ש למען אחי ורעי. פי' כי ואנשי קדש הם נקראים ע"ש שנגאלו מסט' דיובלא שהוא הבינה. וביובל נאמר יובל היא קדש תהי' לכם. כי חו"ב הם תרין ריעין וכמ"ש במ"א ע"פ וקדשתם את שנת החמשים שנה וישראל כשמקבלים מחו"ב נקראים ואנשי קדש. וע"כ נקראים אחים לקודב"ה שהוא ז"א שהרי הז"א מקבל ג"כ מחו"ב. ואיך מקבלים ישראל מחו"ב י"ל ע"י דחילו ורחימו. כי י' חכמה יראה. ה' בינה אהבה. ועמ"ש בד"ה וכל בניך למודי הוי' בענין א"ת בניך אלא בוניך. גם ע"י עסק התורה דמחו"ב נפקת כו'. וכן פי' בזח"ג פ' שלח דק"ס ע"ב זכאין חולקיהון דאינון דמשתדלין באורייתא לשמה דהא מתקשרי בקוב"ה ממש ואיקרון אחים ורעים הה"ד למען אחרי ורעי אדברה נא שלום בך עכ"ל. ופי' במק"מ שם שיש בהם חיה מאבא ונשמא מאימא וע"כ נראו אחים לזו"נ. וזה נמשך להם ע"י עסק התורה לשמה שממשיכים מבחי' אלפים שנה שקדמה תורה דהיינו אאלפך חכמה אאלפך בינה. ועמ"ש בת"א ר"פ בראשית בד"ה השמים כסאי. והנה ז"א נק' הקב"ה קדוש בוא"ו והוא מקבל מבחי' קדש העליון שמשם נמשך בחי' ו' הארה והמשכה שהוא קדוש כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה הראשון וכיון שישראל נק' אנשי קדש שהם מקבלים ג"כ מבחי' קדש העליון והיינו ע"י התורה שנק' שמן משחת קדש וע"י המצות אשר קדשנו במצותיו לכן נקראים אחים ורעים כביכול להקב"ה:

(ח) זח"ג ויקרא ד"ז ע"ב לבתר קרא לון בנים הה"ד בנים אתם להו'י אלקיכם לבתר קרא לון אחים הה"ד למען אחי ורעי ובגין דקרא לון אחים בעת לשוואה מדוריה בהו ולא יעדי מינייהו כדין כתיב הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. משמע מזה דענין לשוואה מדוריה בהו שהוא ענין דירה בתחתונים נמשך מצד שקראם אחים. ולכאורה כמ"כ או יותר היה ראוי להיות כן מצד שקראם בנים. אך הענין עפמ"ש אאזמו"ר נ"ע בביאור ע"פ ביום השמע"צ בענין ג' מדרגות שנקראו ישראל עבדים בנים אחים. כמש"כ בזהר דאחים הם הנשמות כמו שהם בעצמות האצילות וכשנמשכים בנוק' דז"א נק' בנים וכשירדו בבי"ע נק' עבדים יעו"ש באריכות (וכ"מ במק"מ כאן דפי' בנים נקראים כשיש להם רוח ונפש מזו"נ. ואחים היינו כשיש להן חיה ונשמה כנ"ל ועיין בזח"ב משפטים דצ"ד ע"ב. ולפ"ז י"ל מ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה מי יתנך כאח לי גבי אמצאך בחוץ שבע"ת גבוה מצדיקים אף שנקראים אחים ורעים א"כ בחי' הבע"ת בחילא יתיר זהו יחידה שהוא למעלה מבחי' נשמה וחיה הנמשכים מחו"ב כנ"ל והיחידה שרשה מכתר והנה כיון שכשמקבלים מאו"א נקראים אחים ורעים א"כ בחי' שקראה אמי שזהו גבוה מאחים צ"ל זהו כשמקבלים יחידה מכתר לכן נק' אמי שאזי מקבלים ממקום אשר אימא ואבא מקבלים כו') עכ"פ נק' אחים מצד היותם בעצמות

תפח

האצילות שמקבלים ג"כ מאו"א לכן נקראים אחים לז"א כו'. ובמ"א פי' כי ישראל עלו במחשבה והמחשבה היא בחי' אח להמדות כו'. ולכן א"ש דענין לשוואה מדוריה בהו זהו ע"י שיהיו בחי' אחים שיאיר בהם הנשמה כמו שהיא בעצמות האצילות. וכן פי' בת"א ס"פ תרומה בכי"ק אדמ"ו נ"ע ומקבלת ג"כ המוחין דאו"א כו' אזי נקראים אחים והנה באו"א מאיר ע"ק שהוא סוכ"ע נמצא כשנש"י מקבלים מאו"א עצמן דהיינו כאשר נקראים אחים הרי מקבלים גלוי אור א"ס ממש ועמ"ש מזה בענין משמח חתן עם הכלה בהשוואה אחת:

(ט) עו"ש ובוצינא קדישא הכי אמר הנה מה טוב ומה נעים כד"א ואיש אשר יקח את אחותו. איש דא קוב"ה אחותו דא כנס"י. הנה מפרש שבת אחים קאי על זו"נ וא"כ ה"ע היחוד העליון כשהיא מקבלת ג"כ המוחין דאו"א כו'. וא"ש דזהו ענין דירה בתחתונים שזהו פי' שבת אחים וע"ד משארז"ל מימי לא קריתי לאשתי אשתי אלא לאשתי ביתי. וכן איתא פ"ק דמגילה די"ג ע"א ע"פ לקחה מרדכי לו לבת א"ת לבת אלא לבית. עמה"מ ל"ו ב' ע"ב ג' פ"ז א'. בחיי ע"ח ג' ק"ג ג' קכ"ט א' קל"ה ב'. תד"א פי"ח. ילקוט ח"א מ"ב ס"ח ב' ס"ט ב' ק"צ ד' רס"ה ב' קע"ט ד':