קכד

תפט

ה המים הזידונים. זח"א פ' נח דס"ג סע"ב. זח"ב דמ"ז סע"א. מד"ר פ' ויצא פס"ח ט"ו ש"ה שבתהלים אמר יעקב יאמר נא יש"ס כו'. וכ"ה ס"פ ע"ד. נפשנו כצפור נמלטה בשלח פ"כ קל"ז ג' מגלה י"א א' אדם ולא מלך. מד"ר ויצא פע"ד כ"מ שנאמר לולי בזכות אבות אמנה תורה. ילקוט פ' האזינו ש"ח ב' מענין לולי נמשה בחירו. לולי כעס. נ' לפי שהאבות הם מרכבה עילאה דאצילות ע' בת"א פ' יתרו בד"ה ענין האבות הן המרכבה לכן ממשיכים מע"ק. ועמ"ש מענין יפה שיחתן של עדי אבות מתורתן של בנים וזהו ענין לולא כו' זהו ע"ד כי אל דעות ה' ולא נתכנו עלילות כתיב ולא והקרי ולו ועמש"ל ע"פ מן המצר קראתי בענין בכל צרתם לא צר ג"כ הכתיב באל"ף והקרי בוא"ו. וא"כ לולא זהו חיבור ע"ק בז"א. והוא חיבור סוכ"ע בממכ"ע. וסוכ"ע נק' סיבת הסיבות וזהו ענין לולא שזהו ע"ד כי היתה סבה מעם ה'. והנה לולא אותיות אלול. וגם כש"כ לולי ביו"ד הנה זהו כמו לולא. כי כ"מ שנאמר לי אינו זז לפי שהוא מע"ק. כמ"ש בלק"ת בביאור ע"פ וארשתיך לי. וענין מרכבה תתאה ומרכבה עילאה יש להבין ע"ד שנזכר בת"א בד"ה בכ"ה בכסליו בענין שמע ישראל ובשכמל"ו שהמס"נ של הנה"א זהו שרשו ממרכבה עילאה והמס"נ של נה"ב שרשו ממרכבתא תתאה שנמשך מבחי' בשכמל"ו כו'. עו"ש במד"ר ויצא פע"ד לולי. הוא בזכות קדושת השם דייק מדכתיב לולי ה' שהיה לנו. בזכות אמנה דכתיב לולא האמנתי לראות. בזכות התורה דכתיב לולי תורתך שעשועי. וענין קדושת השם יש להבין קצת ממ"ש בת"א בד"ה אוסרי לגפן בפי' וינוחו בו ישראל מקדשי שמך שממשיכים מבחי' אתה קדוש בבחי' ושמך קדוש כו' ושרש המשכה זו זהו ענין חיבור לו לי. ואפ"ל ג"כ פי' לולי ע"ד דודי לי. וע"ד ויקחו לי תרומה. ועמ"ש ע"פ הוי' לי בעוזרי גם עיין בד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י. ובענין בזכות אמנה עיין מענין דעת ואמונה בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה וידעת היום דרוש הראשון ובת"א פ' בשלח בד"ה וירא ישראל בפי' ויאמינו בהוי'. ועמ"ש ע"פ זכרתי לך חסד נעוריך שהוא ענין האמנה שהאמינו מה שכר נטלו על כך קדש ישראל לה'. ומענין בזכות התורה עיין בת"א בתחלתו בד"ה השמים כסאי בענין שהתורה קדמה אלפים אאלפך חכמה אאלפך בינה ובלק"ת בד"ה ואהי' אצלו אמון כו' ענין שהיה לנו. הנה לנו גימט' אלקים ועוד הטעם כי רק על שם אלקים אנו אומרם בלשון שהוא לנו דהיינו אלקינו ולכאורה אינו מובן הלא אדרבה חלק הוי' עמו וגבי אלקינו נאמר מלך אלקים על גוים וע' זח"ב משפטים צ"ו א' מזה. ובלק"ת פ' בלק בד"ה מה טובו. פ"א. אך הענין כי כדי שיאמר שהאלקות הוא שלנו ממש זה א"א כ"א ע"י צמצום שיצמצם א"ע כביכול אזי יוכל להאיר ולשכון בתוכנו וכמו

תצ

צמצם שכינתו בין שני בדי ארון הרי נק' זה צמצום. וע' במד"ר פ' בראשית פ"ד גבי הבא לי מראות קטנות כו' לכן שם אלקים שהוא מדת הצמצום עי"ז נוכל לומר אלקינו. ואפ"ל שזהו אחד מהטעמים שמתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד. וכ"ז נתבאר בד"ה מה טובו הנ"ל פ"א. א"כ פי' לולי הוי' שהי' לנו זהו בחי' הוי' אלקינו. דאלקים גימט' לנו. וע"י יחוד הוי' אלקים נעשה הוי' אלקינו. ויחוד זה זהו ענין לולי. לו לי. וכמ"ש בד"ה והי' הוי' לי לאלקים. וזהו פי' לי והיינו ע"י לו ר"ל ע"ד דודי לי ואני לו. זהו לולי אך מש"כ ב"פ לולי הוי שהיה לנו י"ל ע"ד שנאמר גבי אליהו ב"פ הוי' הוא האלקים ונתבאר בלק"ת בד"ה שובה ישראל דרוש הראשון שע"י ב' פעמים אלו נרמז ענין גילוי עת"י ע"י שם הוי' דז"א שיהי' בבחי' והיה הוי' לי לאלקים וזהו הפעם ב' לולי הוי' שהי' לנו. לכן עי"ז נמשך הישועה כו' שלא נתננו טרף כו':