קכו

תצ

א שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים. רש"י פ'י מגלות בבל וכן מבואר בגמרא פ"ג דתענית דכ"ג ע"א בענין חוני המעגל שהי' מצטער על המקרא הזה כו' אפשר ע' שנין כחלמא דמי כו' חרובא עד שבעין שנין לא טעין כו' וע"ש במהרש"א שכמ"כ מדמה שנות האדם שהם ע' שנים כחלום יעוף באיוב ס"י. וזהו כענין החרוב כל ע' שנין לא נחשב לכלום אבל נוטעין אותו לעשות פירות לאחר ע' שנים כן האדם נברא בע"ש שיהי' טורח במעשיו עד ע' שנים ואכילת פירות ושכרו הוא אחר ע' שנים כו' עכ"ד. וי"ל עוד שרומז שעיקר קבלת שכר באלף השביעי שהוא בחי' וחד חרוב:

(ב) יונתן תרגם היינו כחולמים היךמרעיא דאתסיין. הנראה שמפרש כחולמים מלשון מ"ש בישעי' סי' ל"ח י"ו גבי חזקיה ותחלימני והחייני ופרש"י תבריאני ותחזקני. והיינו כי עכשיו נק' חולי חולת אהבה והרפואה היא שמש צדקה ומפרא וארוכתך ארוכה ורפואה מא"א. וזה נמשך ע"י החלום שבימי הגלות בבל כמו ע"י השינה נעשו המוחין צלולים ביותר והחלום הוא הפסולת שיוצא כמו הזיעה מהחולה כו' ועי"ז מתרפא ועמ"ש מזה ע"פ אוסרי לגפן עירה שה"ה נקוד בחולם ע"ש:

(ג) במצ"ד פי' בשוב לעתיד כאשר ישיב ה' מן הגליות את השוביים מבני ציון יאמרו אז הנה כל הצרות העברו הרי הם כאלו חלמנו חלום ר"ל לרוב הטובה שיהי' להם אז ידמה להם שלא היו הצרות באמת כ"א בחלום ראו כאלו מצירים להם עכ"ל. י"ל כי אז גילוי מזליה כתר חכמה א"כ הנשמה דעתה רק כמו קיסטא דחיותא הנשאר בשינה לגבי עצם הנשמה ולכן כמו שאין צער החלום שבשינה תופס מקום לגבי כשהיא ער כן עד"ז אין הגליות תופסים מקום לגבי עצמיות הנשמה כו'. וא"ת הרי בחלום אין הצער אמיתי רק דמיון כו' י"ל גם כל הרעות שלמטה נקרא רע המדומה וע' באג"ה סי' י"א כי פנימיותן טוב ואדרבה נק' טוב מאד כו' ועמ"ש בד"ה ויעש משה נחש נחשת כו'. לכן כמו בחלום נראה החלום רע והפתרון טוב. ברכות נ"ו א. בפתרון בר הדיא לאביי. כך יסורי העוה"ז אשר תיסרנו י"ה זהו בשביל שמזה יומשך אמיתית

תצב

הטוב לעוה"ב כמ"ש ודרך חיים תוכחת מוסר ועל"ק ס"ט:

(ד) בעקרים מ"ד פל"ג פי' שהשגות שהשגנו עכשיו ידמה לגבי ההשגה שלע"ל בערך החלום אל היקיצה כו':

(ה) ירושלמי פ"ב דברכות. מפני מה התקינו גואל ישראל בשביעית ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. ר' יונה בשם ר' אחא שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון שירה שביעית היא ללמדך כו'. י"ל עפמ"ש בזח"ג פ"ט ב' דהוא בינה שממנה מקור ההשפעה ממעמקים זח"ב ס"ג ב':

(ו) בירושלמי פ"ג דתענית ה"ח בענין חוני המעגל שישן מחורבן בית ראשון עד אחר בנין בית שני וקרא על גרמי' שיר המעלות בשוב כו':

(ז) זח"ג אמור פ"ט סע"א ושם פי' המק"מ ע' שנין בחלמא פי' ע' שנה של גלות בבל הי' זעיר בסוד הדורמיטא כמ"ש הרב וז"ס בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים עכ"ל. והרמ"ז כ' וז"ל הלא החלום סודו התעלם הגדלות בתוך הקטנות דהיינו הסתר פנים כו' והסתרתי פני מהם עכ"ל. ולעיל מיניה כתב ענין ע' שנין ה"ס שבעים אותיות שיש בז' שמות כו' עכ"ל. ויש להעיר מענין שבעים תיבות שיש בקידוש דליל שבית נגד ד' מוחין ולבושיהם נה"י כו':

(ח) ואתחנן דרס"ו סע"ב ע"פ ובאו האובדים כו' צדיק כמה דאוקמוה דכתיב בשוב ה' את שיבת ציון בגין דייתוב לאתריה וייתי לאתברא בכנס"י וכ' המק"מ שבזמן שאין בהמ"ק קיים עלה היסוד למעלה וזה מבואר בפ' בשלח דנ"ה ע"ב ע"פ בשוב ה' ציון סליק מלכא קדישא לציון ואנגיד ליה לקבליה בגין דכנ"י אתתרכת כו' ובהרמ"ז שם אמר המסדר שנבלע בגוף בסוד אבר מת. וענין בשוב היינו שיהי' בחי' חותם בולט כו'. וע' בפ' ויצא קס"ב ב'. וזה ענין הנז' ברבות משפטים ספ"ל ע"פ כי קרובה ישועתי לבוא כו' צדיק ונושע כו' ומושיע אין כתיב כאן כו' ע"ש שהצדיק כביכול נושע היינו בשוב ה' ציון כו'. ועמ"ש במ"א ע"פ וגם הקימותי את בריתי:

(ט) עמ"ש על פסוק זה בת"א פ' וישב דפי' ג"כ החלום נמשך מבחי' הסתר שאין גלוי שם הוי' כ"א ע"י התלבשותו בשם אד' כו' וזה קרוב למ"ש הרמ"ז. והנה יוסף הי' פותר חלומות פותר אותיות תופר כו'. ויש להעיר מזה לענין ציון שהוא גימט' יוסף בחי' יסוד לכן בשוב כו' ציון כו' היינו כחולמים. והיינו כי החלום הוא העלם הגדלות בתוך הקטנות. ויוסף שהי' פותר חלומות היינו שהי' ממשיך גלוי המוחין דגדלות. וכך מבחי' ההסתר פנים יומשך להיות הארת פנים. וזהו ענין בשוב ה' את שיבת ציון והוא ממש כענין פתרון החלום ולכן אזי דוקא יובן כי היינו כחולמים. וחלום זה יסודתו בהררי קדש ועמ"ש בספר פנים יפות פ' וישלח ע"פ קטנתי מכל כו' והוא ע"ד חלומות דיעקב ויוסף שהיו אמתיים ונתלבשו בלבוש כו' כדי שישיג מזה כו' כך כל ההסתר פנים כדי שמזה יומשך הגילוי וא"כ זהו כערך חלומות הנ"ל דיעקב ויוסף לגבי כפתרון כו'. והנה חלומות שנראים רעים והפתרון טוב כמ"ש בגמרא פ"ט דברכות דנ"ו א'. כך י"ל ענין הרע בעוה"ז ובאמת תכליתו טוב וזהו בשוב כו' ויתגלה הפתרון אזי היינו כו':

ב אז ימלא שחוק פינו. פ"ה דברכות ד"ל ע"א א"ר יוחנן משום רשב"י אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז שנאמר אז ימלא כו' אימתי בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' כו' ובע"י פי' הרי"ף דאפילו בבית שני לא הי' היתר כ"א דוקא בזמן שיאמרו כו':

תצג

(ב) זח"א וירא קט"ו א'. שלע"ל זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה כו' ישמח ה' במעשיו ואזי השחוק בעולם דכתיב אז ימלא שחוק פינו כו' וזהו ענין יצחק כו'. ויש להעיר מענין לויתן זה יצרת לשחק בו ע' מזה בד"ה את קרבני לחמי ובד"ה לויתן זה חיי דקכ"ז א'. ח"ג ס"פ וילך דרפ"ו ע"א ע"פ אז ישיר ישראל כו' שר לא נאמר אלא ישיר כו' אז ימלא שחוק פינו כו'. ועמ"ש מענין שחוק בביאור ע"פ ואהי' אצלו אמון גבי משחקת בתבל ארצו:

(ג) רבות בשלח פכ"ג דק"מ ע"א ואין אז אלא שמחה שנאמר אז ימלא שחוק פינו היינו כאשר יאיר אלופו של עולם בכנס"י שהיא בחי' שביעית ז' כמ"ש בזח"ב בשלח נ"ד א':

בפסוק שה"ש ד"ב ע"ד ע"ד דוד קלס באז שנאמר אז ימלא שחוק פינו ושלמה קלס באז אז אמר שלמה כו'.

באיכה בפסוק תבא כל רעתם ס"ט ד' חטאו בפה ולקו בפה ומתנחמים בפה. חטאו בפה וכל פה דובר נבלה ולקו בפה ויאכלו את ישראל בכל פה. ומתנחמים בפה שנאמר אז ימלא שחוק פינו. הנה כתיב ודברי אשר שמתי בפיך. ופי' הרמ"ז בראשית ד"ד ודברי מל' דא"ס אשר שמתי בפיך מל' דאצילות. ועד"ז התורה דבר ה' בפיו. השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך. ועז"נ אז ימלא שחוק פינו שבבחי' מל' הנק' פה יומשך האור והגילוי ממל' דא"ס כו'. ע"ד כ"ז שהרוק מצוי תוך הפה. וע' במא"א אות ב' סעי' ב'. גם פה תחתון יסוד דנוק' כו' גם כי עכשיו כרחל כו' נאלמה אבל לע"ל אז ימלא כו'. בקהלת צ"א א' ע"פ עת לבכות ועת לשחוק עת לבכות דכתיב בכה תבכה בלילה עת לשחוק דכתיב אז ימלא שחוק פינו. וי"ל כי הנה העוה"ב בינה ועוה"ז מל' ואו"א הם תרין ריעין דלא מתפרשין שה"ע גילוי אור א"ס ע"כ נק' דרור עלמא דחירו ואין שם יניקה לחיצונים ועוז וחדוה במקומו משא"כ זו"נ שהם דודים שלפעמים מתפרשין ונק' ואשה כי תזוב זוב דמה כו'. ע"כ א"א להיות שמחה שלימה בעוה"ז לכן אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז כי נאלמתי דומיה החשיתי ר"ת נדה היפך פיו שחוק כו' אבל לע"ל בחי' ביום ההוא יהיה שיהי' המל' ג"כ במדרגת בינה בחי' תרין ריעין ביום ההוא תקראי אישי אז ימלא שחוק פינו כו' וז"ס משמח חתן עם הכלה בהשוואה א'. והנה פה הדבור עלמא דאתגלייא כו' שלע"ל וראו כל בשר כו' כי פי ה' דבר:

בחיי פ' לך כ"ז א' ע"פ וקראת את שמו יצחק אין זה צחוק ולעג אלא שמחה ע"ד אז ימלא שחוק פינו כו' ולכן שם יצחק לא נשתנה כו'. ויש לומר כי הצחוק והשמחה מגילוי אני הוי' לא שניתי שגילוי זה בעוה"ב כו':

אפ"ל שחוק ב"פ אור כמו ואהבת רומז שיהי' אור הלבנה כאור החמה שוין בקומתן:

ה הזורעים בדמעה. פ"ק דתענית דף ה' ע"א. רבות וישלח פע"ט פ"ח ג'. הלוך ילך תענית שם. רבות שם וע' מזה בלק"ת בד"ה שובה ישראל דרוש הראשון פ"ד. וע' בת"א בד"ה והנה אנחנו מאלמים אלומים ובמא"א אות א' סעי' קפ"ג אלומה ביסוד ששם נקבצים האורות עליונים בסוד ותשתחוין לאלומתי. ומזה יש להעיר לענין נושא אלומותיו ועמ"ש מזה באריכות ע"פ וחג הקציר ביכורי מעשיך משפטים כ"ג ט"ז: