קכז

תצג

א שיר המעלות לשלמה אם ה'. בגמרא ספ"ק דיומא די"ט סע"ב אהא דתנן ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן השחיטה. ומה היו אומרין אם ה' לא יבנה בית (כלומר הזהר בעבודתך שתהא לשם שמים שתהא לרצות שאם אינה רצויה אין טורחך עולה לכלום) שוא עמלו בוניו בו (בחנם יגעים בבנין. שלא יתקיים). יש לפרש כי

תצד

בר"ה עד יוהכ"פ הוא בנין המלכות כמ"ש בפע"ח שער ר"ה בענין הנסירה. ובר"ה נברא אדה"ר ואזי ויבן ה' אלקים את הצלע וגו'. והנה בית הוא צירופי אותיות הדבור כמ"ש בס"י שתי אבנים בונות שני בתים כו' ובעשי"ת ממשיכים בנין עולם הדבור שהוא מדת מלכותו ית'. וזהו ע"ד גבורי כח עושי דברו הנז' בזח"ג בלק קצ"א א' והנה בנין המל' הוא מע"ס דז"א שממל' שבחכמה נעשה חכמה שבמל' וממל' דחסד נעשה חסד שבמל' וכן בכל הע"ס. אך אם ה' לא יבנה בית י"ל היינו מה שבמל' וממל' שבכתר נעשה כתר שבמל' כו'. ועוי"ל כמ"ש סד"ה מזמור דחנוכת הבית. שעל הבית שורה מקיף למקיף וזהו ענין מה שהוי' יבנה בית כו'. ואפ"ל ע"ד כי יש אתוון זעירין שהם במל' ואתוון בינונים בז"א ואתוון רברבין בבינה וע"כ בוניו אין יכולים להמשיך מאתוון רברבין הנקראים אבנים גדולות אלא ע"י ה' יבנה בית ועמ"ש ע"פ כמגדל דוד צוארך:

(ב) בלק"ת פ' ואתחנן סד"ה וזאת המצוה. בוניך הוא תושבע"פ שנק' בית. אך עכ"ז אם ה' לא יבנה בית שתחלה צ"ל וכל בניך למודי הוי' דהיינו להיות ואהבת את הוי' אלקיך כו'. ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז. רבות בשה"ש ג' ד' נ' ב' עמה"מ קכ"א ד'. זהר ח"א עמוד קכ"ו קל"ה שנ"ב. ח"ב ס"ט רפ"ט ת"ד ת"ה. ח"ג ת"ו. של"ה מ"ד ב' קס"ב ב' ק"ע א' שמ"ו ב':

(ג) ירושלמי פ"ק דחגיגה ה"ז ומאן אינון נטורי קרתא א"ל ספרייא ומתנייא הה"ד אם ה' לא יבנה כו' אם ה' לא ישמור עיר. והיינו שבזכות התורה הש"י משמר אותנו. ואפ"ל כי ענין השימור נמשך מהמקיף שהוא מ"ש הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל דקאי על עינא פקיחא דע"ק. וזהו הנמשך ע"י התורה שקדמה אלפים לעולם שהם אאלפך כמה ובינה שבהם התגלות עתיק ולכן נק' התורה משל הקדמוני בד"ה לבסומי בפוריא ועמ"ש מזה בד"ה אחרי ה' אלקיכם תלכו פ"ג בלק"ת פ' ראה בענין ואת מצותי תשמרו שהשמירה הוא ע"י התורה כו' ע"ש. ומ"ש בד"ה ואתחנן שהתורה אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת. גם כי בינה נק' מ"ם סתומה שאין שם יניקת החיצונים ונק' דרור חירו כו'. וכ"ה ברבות תחלת פתיחתא דאיכה ושם איתא שהם הוגין ומשמרין את התורה ביום ובלילה כמ"ש והגית בו יומם ולילה. וזהו כדרך שומרי העיר יום ולילה. גם כמ"ש בד"ה אכלוהו היום שעיקר המשכת החיות בעולמות הוא ע"י אותיות התורה וזהו כשם שא"א לעולם בלא רוחות כו' ועמל תורה למעלה מעמל שיחה שהם עשרה מאמרות גם כי תרכב על סוסיך דמ"ת גבוה מבחי' רוכב על כרוב קל שלו כו' כרוב מט"ט שרו של עולם כו':

(ג) בזח"א עמוד קכ"ו פי' ומאן דמתעסק בתורה ומצוה בדחילו ורחימו. וראה יו"ד. אהבה ה' תורה ו'. מצוה ה'. וזהו ענין ה' יבנה בית. משא"כ בלא זה שוא עמלו בוניו בו ס"מ ונחש כו':

(ד) בראשית כ"ח א' גדול יהי' כבוד הבית האחרון כו' כי בית הראשון ע"י אדם ובנין דלע"ל ע"י הקב"ה. וזהו אם ה' לא יבנה בית כו' וע' לקמן סעי' י"ב י"ח:

(ה) ויצא קנ"א סע"א ענין אם ה' לא ישמר כו' כי עיר מל' עולם הדבור קיומה ע"י קול שהוא ז"א ע"כ צ"ל שהקול לא יפסיק הקל קול יעקב בריח התיכון. וגם כי תורה נק' עץ החיים בתוך הגן במציעות גנתא. בחי' בריח התיכון. וע' זהר בראשית ד"נ ע"ב:

(ו) זח"ב פ' בא דל"ט ע"א ענין שתשב"ר הם נטורי קרתא שמבחי' הבל נמשך קול. ובבה"ז בד"ה ויהיו חיי שרה הבל מילוי ס"ג תפארת דאימא שנעשה כתר לז"א. ועוד שהוא הבל שאין בו חטא כו' ממשיך מבחי' עלמא דחירו כו':

תצה

(ז) בפ' תרומה קס"ג א' פי' כי בוניו הם ז' מדות עליונות וכמ"ש עולם חסד יבנה. שהם בוני הבית שהוא מל'. עד"מ הדבור מקבל מהמדות כו'. אך שיר המעלות לשלמה היינו מלך שהשלום שלו בינה שהוא הנותן כח בז' מדות הנ"ל לבנות הבית ועז"נ אם ה' לא יבנה בית כו'. וע' לעיל סעי' ד'. וא"ש ג"כ לפמש"ל דבמדות הם אתוון בינונים אבל אבנים גדולות אתוון רברבין הם בבינה לכן דוקא עיר הבנין הוא ע"י הבינה וזהו ענין כמגדל דוד כו'. ועד"ז אם ה' בינה. לא ישמור עיר מל'. שוא שקד שומר שהוא יסוד כו'. כי בינה דוקא נק' עלמא דחירו דרור שאין שם יניקה כי עיקר השמירה הוא ע"י מקום שאין שם שרש ליניקת החיצונים משא"כ למטה בז"ת יש שורש ליניקה ע"כ אף שהתעוררות השומר הוא מלמטה מ"מ היינו שעי"ז מעורר אשר ה' ישמר עיר כו':

(ח) עוי"ל ע"ד מ"ש ברבות ר"פ בראשית ע"פ ואהי' אצלו אמון ובזהר תרומה קס"א א' שהתורה היא אומנא. קב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא. וזהו שעסק התורה נק' בוניך אך צ"ל קב"ה אסתכל באורייתא:

(ט) עוי"ל ז"ת נק' בוני העיר בחי' ממכ"ע אך אם ה' לא יבנה הוא סוכ"ע שמשם עיקר ההתהוות כמ"ש בד"ה יביאו לבוש מל':

(י) בפ' פקודי רכ"ו ע"א פי' ע"ד הנ"ל בפ' תרומה קס"ד א' וע"ש במק"מ והיינו כנ"ל שז"ת הנק' כל הנחלים הולכים אל הים משפיעים בהדבור בבחי' א"פ. אך עיקר בנינו ע"י הא"מ סוכ"ע כו'. וכמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה וכתיב בדבר ה' שמים נעשו ושניהם אמת:

(יא) עוי"ל דמבואר בביאור יונתי ענין כי לא מחשבותי מחשבותיכם שכשעלה ברצונו אזי ע"י מחשבה זו ממש נבראו ואח"כ ע"י הדבור נמשך מהעלם לגילוי. וזהו אם ה' לא יבנה בחי' המחשבה סוכ"ע כו' גם ע"ד בא שבת בא מנוחה שהאיר בחי' המחשבה הנ"ל:

(יב) פ' פינחס דרכ"א ע"א דקאי על בנין דלע"ל. וכ"כ בשל"ה קס"ב ב'. ואפ"ל משום בנין דעכשיו מז"א שיש להמשכתו הפסק אבל בחי' א"א אני ה' לא שניתי כמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו בחי' אמת ועמ"ש סד"ה שובה ישראל עד.

מהרמ"א בתלים רסי' קכ"ז פי' לשון בוניו ע"ד שארז"ל ע"פ והבית בהבנותו שהכל היו מסייעין למלאכת מלכו של עולם אפילו רוחות ועל כולם יאמר בוניו. ועכ"ז אמר שלמה אם ה' לא יבנה בית שהוא הבית השלישי שיבנהו ה' בעצמו שלא ע"י אמצעות אדם. שוא עמלו בוניו בו עכ"ד. וע' מענין הבית הג' בלק"ת פ' מטות בד"ה ואשה כי תדור שהבית הראשון כנגד אברהם שקראו הר והב' נגד יצחק והג' נגד יעקב ונחלת יעקב היא נחלה בלי מצרים כו' ע"ש:

(יג) עוי"ל ע"ד מ"ש אדוניהו לבת שבע במ"א סי' ב' ט"ו אתה ידעת כי לי היתה המלוכה כו' ותסוב המלוכה ותהי לאחי כי מה' היתה לו. ועז"נ אם ה' לא יבנה בית שה"ע המלוכה שלא רצה הקב"ה שימלוך אדוניהו שוא עמלו בוניו בו היינו מה ששמו כל ישראל פניהם עליו למלוך כו'. והענין י"ל ע"ד בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא ופי' אדמו"ר נ"ע בזכותא מה שהוא ע"פ החכמה והשכל שע"פ החכמה הוא ראוי לזה. אך במזלא בחי' כתר שלמעלה מהשכל כענין שתוק כך עלה במחשבה. וג' דברים הנ"ל הם חב"ד. בני מהדעת חיי מחכמה והחכמה תחיה מזוני מהבינה שלחן בצפון. וכיון שהם עצמם חב"ד ע"כ תלוים במזלא שהוא הכתר. ומ"מ גם ג' בחי' אלו נדונין בהיכל הזכות ע"פ החכמה והדעת אלא שאין בכחם להשפיע זה ותלוי במזלא

תצו

שהוא הכתר. וזהו אם ה' לא יבנה בית הוא מהכתר שהוא מל' דא"ס. שוא עמלו בוניו בו שבהיכל הזכות. ולכן א"ש שבאמת צ"ל בוניו היינו ע"פ החכ' והבינה שבהיכל הזכות אלא שהעיקר תלוי בהכתר שבו מאיר א"ס בחי' מזלא שמשם נוזל ונמשך השפע כו' ועד"ז ענין המלוכה שהוא דבר גדול ועצום כו':

(יד) עוי"ל ע"ד שבק"ש אליו ולא למדותיו ועי"ז ממשיכים אור חדש ונק' יחוד או"א ואח"כ בק"ש לכוין בשם המשכת אורות בכלים. וזהו אם ה' לא יבנה ההמשכה ממקורא דכולא שבק"ש. אזי שוא עמלו בוניו בו בנין הכלים כו'. ועיין לעיל סי"ג וסעי' ז' עד ססעי' י"א:

(טו) גם ע"ד הנז' בד"ה וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה שצ"ל כלי שבזה ישכון הברכה. ובלא עשיית הכנה וכלי א"א שיומשך האור והשפע כי להיות שמש ומגן הוי' אלקים. שם אלקים בגימט' הטבע שבו נמשך ברכת הוי'. וכן שם אד' גימט' היכל שהוא היכל לשם הוי' ומשם נמשך השפע דרך ההיכלות שהם לבושים המסתירים עד שיוכל לומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל כו'. ולכן בעשי' שולט שם אל אד' וכ' האריז"ל גימט' צו ואין צו כו'.ושיהי' ההמשכה שלא ע"י לבוש וכלי אין זה רק בקי"ס ונסים נפלאים. וגם שם הי' ע"י רוח קדים כו'. אך מ"מ העיקר אינו הלבוש כ"א ברכת הוי' היא תעשיר. ולכן ארז"ל בנדה ד"ע ירבה בסחורה ויבקש רחמים דהא בלא הא לא סגי. וזהו אם ה' לא יבנה.שזהו ענין וברכך ה' אזי שוא עמלו בוניו בו ההכנה שעושה לזה. וכן ארז"ל מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים ישא אשה ההוגנת לו כו' עד אלא יבקש רחמים כו'. היינו לעורר רחמים להיות ה' יבנה בית כו':

(טז) גם י"ל בענין בנין המל' בר"ה יש ב' בחי' בנין הכלים ובנין האורות ואפשר זהו ענין תקיעת שופר ממשיך הרצון והאור ממקורא דכולא ע"ד ק"ש שבכל יום. ובנין הכלים ע"י עשרה פסוקי מלכיות. שממלכיות דע"ס דז"א ממשיכים ע"ס במל'. וזהו נק' בוניו של הבית. אבל העיקר תלוי בהמשכת העונג ורצון העליון וזהו אם ה' כו':

(יז) בת"ז בהקדמה ד"ו ע"א ודףה' סע"ד הה"ד אם ה' לא יבנה נראה שמפרש עדמ"ש והיה אמונת עתך חוסן ישועות כו' שהם שיתא סדרי משנה. אך דרגא שביעאה הוא יראת ה' כמ"ש יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו שע"י יראה זו בחי' אין כתר ממלא כל החוסר כו'. וזהו שאפילו יש לו כל ש"ס משנה אם יראת ה' היא אוצרו אין אי לא לא כמארז"ל בגמרא פ"ב דשבת דל"א סע"א. ושם משל לאדם כו' כור חטין כו' קב חומטין כו'. ועמ"ש מזה בלק"ת פ' שלח בביאור ע"פ והיה לכם לציצית ספ"ד. והוא ע"ד עלמה אבדה הארץ כו' על שלא ברכו בתורה תחלה כו'. כי התורה היא המשכת החכמה בו"ק דז"א וזהו"ע ש"ס משנה. ועמ"ש בד"ה אלה פקודי המשכן אלה ששה פעמים ששה כו' ומ"ש בד"ה השמים כסאי.. אבל צ"ל המשכת אור א"ס בחכמה. דאל"כ הרי מצד עצמו הוא מתנשא ומתרומם רבבות מדרגות לאין קץ מבחי' חכמה. אלא שע"י התפלה. שקדמה לתורה. וק"ש ממשיכים אור א"ס בחכמה. כמ"ש בד"ה האזינו השמים דרוש השני שע"פ האזינו. ובד"ה כה' אלקינו בכל קראינו אליו נתבאר שלכן אפי' מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש. וזהו דאפילו יש בידו ש"ס משנה. אפ"ה אם יראת ה' היא אוצרו אין כו'. וזהו אם אין יראה אין חכמה. היינו יראה גימט' גבורה. והוא גבורה דע"י שיומשך האור בח"ס כו'. ועמ"ש מענין יראת ה' היא אוצרו בביאור על ד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה פ"ג. וזהו אם ה' לא יבנה בית. כי בוניו זהו

תצח

ענין העוסקים בתורה שעוסקים בבנינו של עולם. ועמ"ש מזה בד"ה אכלוהו היום בת"א פ' בשלח. וזהו ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך וכן בפי' בנות ירושלים ארז"ל בונות ירושלים. אך עכ"ז האומר אין לי אלא תורה כו' משום כי אם ה' לא יבנה כו' וצ"ל יראת ה' היא אוצרו. וזהו אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים בחי' בוניו לשונה פרקו מאה פעמים ואחד שיהי' תוכן רצונו לבחי' אחד יחידו של עולם כו'. וזהו ששים המה מלכות ששים מסכתות ועכ"ז אחת היא יונתי בחי' יחידה המקבלת מיחיד. וה"ע למס"נ באחד בק"ש שאזי היא בבחי' אחת היא לאמה כו' וכמ"ש מזה בלק"ת בשה"ש ע"פ ששים המה מלכות כו':

(יח) ת"ז תיקון ח' דקאי על הבית השלישי שיבנה בב"א לע"ל שעז"נ גדול יהיה כבוד הבית כו' וע"ד הנז' לעיל סעי' י"ב וסעי' ד':

ג הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן. בפב"ת דנדה דע"א א'. יבקש רחמים ממי שהבנים שלו שנאמר הנה נחלת ה' בנים. מאי שכר פרי הבטן אמר רבי חמא בר חנינא בשכר שמשהין (להוציא את הזרע) עצמן בבטן כדי שתזריע אשתו תחלה נותן לו הקב"ה שכר פרי הבטן עכ"ל. אפ"ל כי הנה מבואר בזח"ב תרומה קס"ו ב' ע"פ אור זרוע שהטפה נמשך בבחי' אור מים רקיע. ומבואר ביאור הדברים בסידור ע"פ הללוהו ברקיע עוזו ע"כ צריך שיהוי כדי שישתלשל וירד מבחי' אור לבחי' מים ומבחי' מים לבחי' רקיע ויתעכב בכל בחינה שבא שם בכדי שיתעצם בבחי' זו ואע"ג שבחי' רקיע זהו בבטן הנקבה מ"מ גם בהטפה יש הכנה לבחי' זו כמ"ש בשער היחודים פ"ח יחוד ה' ובע"ח שער מ"ן ומ"ד ועמ"ש מזה בביאור ע"פ

תצט

ביום השמיני שלח כו'. וזהו ענין משליך קרחו כפתים כי בחי' רקיע הוא כעין הקרח ובחי' קרח הוא עד"מ התלבשות השכל במשל גשמי וכך הוא ענין המשכת כח המוחין בטפה גשמיות. וזהו ענין שמשהין עצמן להוציא את הזרע שצריך שיהוי עד שיומשך בבחי' רקיע. וזהו שמשהין עצמן על הבטן דהנה כתיב מבטן מי יצא הקרח באיוב סי' ל"ח כ"ט. ועיין מזה בזח"א לך לך דפ"ה סע"ב ובפ' בראשית דכ"ט ע"ב ודף למ"ד ע"א מבטן מי ודאי בחי' מי ברא אלה כו' ע"ש ובפ' ויחי דרל"ז ע"ב. והיינו מת"ת דבינה נעשה כתר לז"א כו'. וכיון שבחי' קרח נעשה מבחי' בטן מי ע"כ זהו ענין שמשהין עצמן על הבטן דוקא בכדי שיומשך הטפה בבחי' רקיע כעין הקרח הנורא. ומבואר במ"א דיש בהשפעת הטפה מעצמיות החכמה יותר מהארת השכל הנמשך ע"י הדבור שהרי מוליד בדומה לו ממש וזהו דוקא ע"י שנתגשמה בבחי' קרח עי"ז נתלבש בהעצמיות ע"כ דוקא ע"י שמשהין עצמן כו' וזהו שכר פרי הבטן דוקא. גם להעיר מפסוק העמוסים מני בטן. ומפסוק בטנך ערמת חטים. ע' בשה"ש רבה שדרשו זה על ספר ויקרא. גם י"ל באופן אחר דהנה ידוע בענין עצרת קליטה שכל מה שהטפה מתעכבת יותר בבטן הנקבה אזי הבן מבחי' עליונה יותר וזהו ענין אשר עמדתי לפניו משא"כ הנפילין היו ע"י שלא נקלטו ברחם הנוק' כו' וע' בת"א סד"ה וידבר אלקים כו' וארא וסד"ה שיר השירים שכל מה שבתחלה ההעלם יותר אזי הגילוי יותר ממדרגה גבוה כו' וכמ"כ עד"ז י"ל בענין המשכת הטפה מהדכר שכל ששוהה יותר מתחלת השפע עד גמר המשכת הטפה זהו גורם שנמשך מבחי' עליונה יותר. ע"ד אז ראה ויספרה כו' ואח"כ ויאמר כו'. וכן איתא בע"ח שלפעמים נמשך הטפה מד"ת וז"א ולפעמים מג"ר כו' ולפעמים גם מבחי' עתיק כו'. וזהו ע"י ששוהה יותר כי המהירות זהו בלא ישוב הדעת כ"כ וכן בגשמיות מחמת התאוה וההתפעלות מזריע מהר אכן ע"י שהדעת גובר על התאוה שוהה יותר כו' ועי"ז ממשיך הטפה מבחי' דעת עליון שהוא למעלה מהתפעלות המדות כנזכר בביאור ע"פ לבבתני וכמו סבר דעתוהי סתים וההתפעלות נמשך רק ממוחין דקטנות וז"ש לע"ל כי לא בחפזון תצאו כו' ואזי יומשך הטפה מפנימיות עתיק כו'. וזהו ביום ההוא תקראי אישי ולא תקראי עוד בעלי. גם י"ל כי הנה ההשפעה היא ירידה מעצמותו ולכן משה כבד פה וכש"כ כשמתפעל להשפיע בתאוה נעשה בחי' מקבל מהאשה שהרי הוא מקבל התענוג ממנה. אבל כששוהה מלהשפיע א"כ אז הוא בחי' איש וגם נמשך ומתלבש בה מעצמותו ועוד דוגמא לזה מחטא אדה"ר שמבואר בלק"ת שהוא מפני שלא המתין לשמש בליל שבת כו'. ומכ"ז יובן מ"ש דבר אל בנ"י אשה כי תזריע שתהי' אשה מזרעת תחלה וא"כ מה שייך זה לבנ"י אלא ר"ל שיהיו משהין עצמן על הבטן. וזהו ג"כ ענין חסידים הראשונים היו שוהין שער א' ומתפללין כי התפלה הוא היחוד ובשים שלום נמשך הטפה כו' וזהו ענין ח"י ברכאן כנגד ח"י חוליות השדרה שבהן נמשך הטפה ממוח הדעת להמשיך הביטול בירכין כו' וע"כ צ"ל תחלה שוהין שעה א' להמשיך מדעת עליון כו'. ועמ"ש ע"פ ואל יבא בכל עת אל הקדש סעי' א' מענין הקטרת ע"ג האש בהיכל קדה"ק שארז"ל וצוברה כדי שיהי' עשנה שוהה לבוא כו'. רבות במדבר פ"ב דרט"ו א' ע"פ פקודי כל זכר. למה כל זכר כו' מפני שכבודו של הקב"ה עולה מן הזכרים אמר דוד הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן. הנה נחלת ה' בנים אלו הזכרים. ואם באו הנקבות אף הן שכר וי"ל כי נחלת ה' ע"ד מנוחה זו שילה ונחלה זו בית עולמים כו' כי ענין הנחלה הוא ענין דירת קבע ומשחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה לכן הזכרים שהם עוסקים בתורה נק' נחלת ה':

ברבות בראשית פכ"ו צורך לחטים יותר מן השעורים וקאי על זכר לגבי נקבה. והיינו כי חטה כ"ב אתוון דאורייתא כנז' בד"ה וספרתם לכם וזהו בטנך ערמת חטים ע"י ששוהין עצמן על הבטן שעי"ז אשה מזרעת תחלה ועי"ז יולדת זכר שהוא בחי' חטה כ"ב אתוון דאורייתא ע"כ מבח'י בטנך נמשך ערמת חטים כו'. וענין בטן זהו שליש התחתון דת"ת השייך לנה"י א"נ ב' שלישי ת"ת כו'. וזהו שרש נה"י שבמשפיע וזהו ענין שמשהין עצמן על הבטן קודם שישפיע. רבות נשא פ"ט דרל"ה ע"ג שכר פרי הבטן פרי בטנך. מענין הנה נחלה ה' זח"א וירא קט"ו א' ב' שבחי' נחלה ה' הוא המשכה מעץ החיים ממני פריך נמצא. ובספר זהרי חמה שם פי' הנה נחלת ה' בנים הוי' הוא המנחיל הבנים כד"א ממני פריך נמצא הרי שהת"ת שהבנים הוא ממנו כלומם לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא כו' בחי' מזלא הוא כתר שהוא המאיר בתפארת כנודע. ובפ' וישב דקפ"ח ע"א מפרש נחלת ה' צרורא דנשמתא שמעלמא דאתי היינו ג"ע העליון ששם התגלות אור הבינה שמאיר בה עתיק כו'. וכ"ז זוכה האדם ע"י הבנים. בבחיי פ' תזריע קמ"ג ד' אשה מזרעת תחלה יולדת זכר כי כשהאשה משתוקקת לבעלה ומתחממת בחיקו כל רצונה ומחשבתה עליו כו' ומכח אותה המחשבה המצויירת בלבה תלד זכר כו'. וזהו ענין המקלות דיעקב. וזהו כו' שכר פרי הבטן אלו המשהין עצמן כו' עכ"ל היינו שיהי' רצונה ומחשבתה עליו ועי"ז יהי' הזרע בחי' זכר כו'. ועד"ז יובן ענין שוהין שעה א' ומתפללין שע"י ששוהין ומכוונין את לבם נכנס בהלב ציור רוממות א"ס ב"ה עד שכל רצונו ומחשבתו עליו ית' להיות ועמך לא חפצתי ועי"ז תלד זכר הוא גילוי אהבה רבה כו'. שוב ראיתי בת"ז תקון כ"א דף נ"ו ע"א וז"ל ואמרו מארי מתניתן דצריך ב"נ לשהות בצלותיה שעה אחת קדם דמצלי כו' עד ורזא דמלתא בר נש צריך למשהי ואתתא לאקדמה כד"א אשה כי תזריע וילדה זכר ורזא דילה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר כו' הרי מובן שע"י ששוהה בתפלה ע"ד אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש גורם שאשה מזרעת תחלה שהיא כנס"י ואד יעלה מן הארץ ואח"כ נמשך הטפה בשים

תק

שלום ע"י ח"י ברכאן דצלותא מבחי' עליונה. ואפ"ל כי האדם כלול מב' הבחי' דזו"נ ע' זהר ויחי דרמ"ה ע"א ועי"ז ע"י ששוהה בתפלתו גורם ב' הבחי'. וע' עוד מענין יולדת זכר ומענין אשה מזרעת תחלה בת"ז תיקון נ"ב ד"צ ע"א. בשל"ה במס' שבועות שלו דף קצ"ד ע"א כי בודאי דברו עם הקב"ה מבטן אמן כי עטרת ישראל נקראת אם כל היצורים ונקראת בטן הה"ד שכר פרי הבטן וכתיב אשר מנע ממך פרי בטן כי במל' שם יצטיירו כל הנשמות של כל העולם קודם שיבואו לזה העולם כו' עכ"ל:

במסכת פסחים שלו דף קס"ד סע"ב כתיב כי לא נחש ביעקב כתיב הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן. הבטן שהוא נחש כל הולך על גחון מצד פרי עץ הדעת גרם רעה אבל נחלת ה' הוא יעקב נחלה בלי מצרים. בנים הם המטה שלימה עכ"ל. מענין בטן במא"א אות ב' סי"ח וז"ל בטן נק' התפארת בבחי' שליש התחתון שבו בטן ש' ב"ן וט' אותיות כי שם מקומה נגד הבטן כי שם מקומה באחורי זעיר עכ"ל. גם בטן כחשבון אני שנקראת המל'. וע' בת"ז תיקון י"ח דל"ב ע"ב מסטרא דאימא עילאה אתקריאת שכינתא בטן הה"ד מבטן מי יצא הקרח כו' ובתקון למ"ד דע"ו ב' כיון שאתמר ביה דא צדיק כו' משמע שקאי על יסוד דבינה כו' כ"כ הי"נ שם. עמ"ש ע"פ אשה כי תזריע וילדה זכר בבוך תרי"ז על חצי בוגין דע"ט א':