עח

תרכה

לח והוא רחום יכפר עון וגו' ולא יעיר כל חמתו. (תענית פ"ק ח' א קדושין פ"ק ל"א, יר"ק ערך אף עמה"מ כ"ט א' מאב נחא קנזא קנדב) זח"ב פ' ויקהל דף ר"ז ע"א, כדין פתחי ישראל ואמרי והוא רחום יכפר עון ח"ג פ' פנחס דף רמ"ג סע"ב ובג"ד ביומין דחול אמרין ישראל והוא רחום יכפר עון וגו' בגין דביומין דחול שכינתא תתאה אתלבשת באלין קליפה כו' והשתא אתפשטת מינייהו כו' (ילקוט ח"א צ"א דק ק"נ א' של"ה נט"ב שכ' א' ע"מ חב בחיי קכב ג'.) (א.) קדושין ד"ל ע"א יכרסמנה חזיר מיער תלים סי' פ' עין דיער חציין של תהלים, והוא רחום יכפר עון חציו דפסוקים, וכ' מהרש"א לפי שתהלים נתייסד בתפלות לבטל כחו של עמלק, שהוא כח הטומאה של נחש הקדמוני, (והענין כי תהלים ע"ד בהלו נרו והאור דוחה את החושך ועמ"ש ע"פ כן ה' יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים) ע"כ בא החלוקה וההפסק באותיות חזיר מיער שהוא כחו של הנ"ל כדאיתא במדרשות וע' במד"ר פ' שמיני ס"פ י"ג ועמ"ש בענין פי' מיער בד"ה וכל בניך, ואמר והוא רחום חציין של פסוקים לומר כי המכוון בחבור האותיות לתבות ולפסוקים שאנו מבקשים ומתפללים שירחם הקב"ה עלינו ולא ישחית ע"י האף והחמה שהם מכחות של מלאכים משחיתים כדאמרינן בנדרים עכ"ל ואפ"ל

תרכו

כי ע"י והוא רחום שבא ההמשכה מבחי' הוא, שעז"נ הוא הוי' אלקינו בכל הארץ משפטיו עי"ז מכניע כח הנ"ל שנמשך ג"כ מבחי' הוא עשו אבי אדום עיין במד"ר באסתר ע"פ ויהי בימי אחשורוש גבי הוא אחשורוש והיינו ע"י הוא עשנו ולו אנחנו עמו, גם כמ"ש ועבד הלוי הוא בחי' כי הלוי הוא האלקים וזהו הוא הוי' אלקינו כו'.

(ב.) בעמה"מ ש"ו פמ"ט דכ"ט ע"א עון משחית אף וחמה המרומזים בפסוק והוא רחום יכפר עון וגומר כשמגיע עת ערב הוא זמן שליטתם לכן אנו מתפללים על הרשעים שבגיהנם שלא יתעורר עליהם כל חמתו ח"ו עכ"ל. ובשער ט"ז פנ"ב משום שנאמר אוי לנו כי פנה יום כו' לכן אז מתעוררים הדינים וע' זהר ר"פ בהר, ובמא"א אות ד' סל"ב ד' אבות נזיקין חבת"ם דקליפה עון משחית אף וחימה עכ"ל ואפ"ל כי ידוע שמצות ל"ת תלוים בשם י"ה ומ"ע בו"ה כמ"ש בד"ה אלה פקודי המשכן, והם חו"ב תו"מ דאצי' דקדושה, לכן על הפוגמים בהם יש כנגד זה ד' אבות נזיקין מבחי' חו"ב תו"מ דקליפה שהם עון משחית כו', אך והוא רחום, והוא דא עתיקא יכפר עון ולא ישחית וכו', וזהו שבפסוק זה יש י"ג תיבות כנגד י"ג מדה"ר י"ד ת"ד שמשם נמשך הכפרה וכמ"ש בעמה"מ שער י"א פ"ג דנ"ח ע"א: בעמה"מ ש"ו ס"פ ע"א דמ"א סע"ב והוא רחום יכפר עון. כ' גבי אשת איש נאמר ותפקוד עלי און האשה היום כו' ועז"נ ולא יעיר כל חמתו בפעם אחת ומשתלם ממנו מעט מעט, וע' באלשיך בפי' זה הפסוק והוא רחום כו'.

(ג.) בילקוט פ' משפטים דף צ"א ד' בד"ה אם המצא תמצא וז"ל וא"ת שאין הכל גלוי לפני והלא כבר נאמר ויפתוהו בפיהם כו' ולבם לא נכון עמו אעפ"כ והוא רחום יכפר עון.

(ד.) במסכת מכות פ"ג במשנה דכ"ב סע"ב והקורא קורא אם לא תשמור כו' וחותם והוא רחום יכפר עון, היינו כיון שנקלה נפטר מן העונש כו', וכן פי' הבחיי פי' תשא דקכ"ב ע"ג בפי' רחום וחנון, וז"ל רחום וחנון הם שתי המדות הסליחה בשאלה עם תשובה וייסורין שכן מצינו לשונות אלו נופלים על הייסורין הוא שכתוב והוא רחום יכפר עון ולא ישחית וזה מורה שהתחיל בו השחתה כבר, ועוד מצינו כי אל רחום ה' אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך, בפ' ואתחנן דק ל"א, ומצינו לשון השחתה בייסורין שכן כתיב משחת מאיש מראה בישעי' סי' נ"ב י"ג ופסוק מפורש ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר באיוב סי' ל"ג כ"ד, והנה לשון הוי' אלקיך שאמר משה במשנה תורה פי' בע"ח דהיינו בהתלבשות אור א"ס בז"א דאצי' א"כ מש"ש ולא ישחיתך לפ"ז יש לשמוע דבחי' והוא רחום זהו י"ג ת"ד המאירים בז"א, לכן א"ש שזה הכפרה הוא ע"י ייסורין כי כן בז"א כלול מחו"ג, משא"כ בעתיקא לית שמאלא בהאי עתיקא, ועיין בהרמב"ן ובבחיי פ' האזינו ע"פ שחת לו לא בניו מומם, כ' כי המום קרוי השחתה כמ"ש משחתם בהם מום בם, בפ' אמור, וא"כ לפ"ז פי' ולא ישחית י"ל שלא יהי' מום כמ"ש ע"י התשובה כולך יפה רעייתי ומום אין בך, ומצינו לשון השחתה משמע שמשחית הדבר לגמרי ואינו מניח בו כלל כמשארז"ל ע"פ ולא תשחית את פאת זקנך איזהו גילוח שיש בו השחתה הוי אומר בתער במסכת מכות פ"ג דכ"א ע"א ופרש"י ומספריים אינן משחיתים שאין חותכין שיער בצד עיקר כתער ואפ"ל כי י"ג ת"ד מהם נמשך והוא רחום כו' ולא

תרכז

ישחית כו' כנ"ל שהם י"ג תיקון הזקן ע"כ הוזהרנו ולא תחית פאת זקנך, דאל"כ לא יומשך בחי' והוא רחום כו' ולא ישחית כו', ואפ"ל לפמש"ל דזהו נמשך מי"ג ת"ד דז"א משם נמשך ולא ישחית כו', אבל י"ג ת"ד דעתיקא הם רחמים גדולים ע"כ מי שאינו מגלח זקנו כל עיקר ואינו נוגע עליו בברזל כלל מעורר י"ג ת"ד דעתיקא כו', והנה גבי חטא מוציא זרע לבטלה נאמר לשון שחת, כמ"ש ושחת ארצה, בפ' וישב, וגבי חטא דור המבול כי השחית כל בשר את דרכי, את הארץ והנה נשחתה, וכן נמשך מלמעלה מבול לשחת את הארץ, וכן בסדום ויהי בשחת אלקים את ערי הככר, מובן ההשחתה הוא מדת הדין הקשה, ובעמוס סי' א' י"א ושחת רחמיו כו', והעובר על עבירות הנ"ל שנאמר בהם השחתה ממשיך עליו דין הקשה כמו המשחית פאת זקנו והמוציא שכבת זרע לבטלה, ובמשלי סי' ו' ל"ב ומשחית נפשו הוא יעשנה, ושם כ"ד גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית, וקאי אף על האוכל בלי ברכה כמבואר בגמרא רפ"ו דברכות, ובפרדס ערך משחית הוא כח מד' כחות הקליפה הנזכר בפסוק והוא רחום והם משחית ועון אף וחמה עכ"ל, ואפ"ל שכנגדם יש ד' מיתות ב"ד סקילה שריפה הרג וחנק, ועמ"ש בענין ארבעה חלוקי כפרה ע"פ מי אל כמוך נושא עון. ובערך אף כתב, התיבה זו מיוחסת למלכות שנאמר ואף גם זאת כו', אמנם נקראת כן דוקא בקבלת דין חזק מן הגבורה שהוא חרי אף הגדול, אמנם יש בתמורות אף (וכענין שלשה פתחו באף) וזהו והרבה להשיב אפו, ואפשר כשהיא מקבלת מהגבורה ופועלת ע"י התמורות הנק' אף אזי תקרא היא האף עכ"ל ואפ"ל להשיב אפו להעלות הדין הקשה שבתמורות לשרשו ומקורו אף דקדושה בחי' הנך יפה דודי אף נעים, וכענין שהעלו אבק עד כסה"כ בת"א סד"ה ויאבק איש כו' ועמ"ש ע"פ ויעש משה נחש נחשת כו', וע' במא"א אות א' סעיף ק"ז אף נק' המלכות כו', ובשה"ש רבה די"ג ע"א בפסוק הנך יפה דודי אף נעים, אמרה לו רבש"ע אף שאתה מביא עלי נעים הוא למה שאת מחזירני ומביאני לידי מוטב כו', ומהרמ"א פי' אף נעים כי אף בעת האף אתה נעים מתקבל למתפללים לפניך, ובעה"ב פי' הנך יפה דודי ע"י התגלות ש"ע נהורין גם כי הדיקנא הוא הדרת פנים ומכח הת"ד ממתיק הדינים שבך ונעשה הגבורה קשה שהיה נרמז במלת אף נעשה נעים וממותק כמו נעימות הבינה עכ"ל.