צב

תרכז

א* (ה) זח"א ויחי רל"ד א' בהתוספתא כדין מזמור שיר ליום השבת. ופי' בסה"מ סי' ר"נ וז"ל תרין צפרין מיכאל לדרום חסד וגבריאל לצפון גבורה כי המ' בין תרין דרועין יתבא והם וחיילותיהם משבחים ומזמרים ליום השבת שהוא מ' בהתחברו עם יסוד וכו' עכ"ל.

(ו) זח"ב תרומה קל"ח א' פי' שמזמור שיר היינו מה שהמ' הנק' שבת תתאה

תרכח

ונקרא שבתא דליליא והיא בחי' שמור לנוק', היא מזמרת שיר ליום השבת היינו שבת עילאה שבתא דיומא, ונק' זכור, ועמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדבור א' מענין שמור לנוק' ומענין זכור לדכורא, ועיין מזה בסידור בשבת ברכות שפירש שהמל' הוא בחי' אותיות ובשבת הוא עליות הדבור לשרשו ובד"ה ומשוש חתן פי' עד"ז אשר ס"ר אותיות התורה שהם שורש נש"י וזהו ענין ונהר יוצא מעדן בחי' חכמה שהוא מקור האותיות להשקות ג"ן סדרים דאורייתא וע"י נש"י מתעלים האותיות לשרשן ומקורן ח"ע וכו' ועמ"ש מזה בביאור ע"פ והיה מספר בנ"י, ושם פ"ג איך יתכן עליות הדבור, דאם הוא ע"ד כבד פה דמשה אין כאן דבור כלל וע"ש, אך העיקר דאין דמיון דבור שלנו לדבור העליון כמו כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכן המדות מחסד של האדם אין מתהוה מאומה עד שיתן בפועל ממש ומחסד של הקב"ה מתהוה ממש יש מאין, עד"ז אין הדבור דומה, ודבורו של הקב"ה שייך בו עליות הדבור ממש בחכמה כו', ומ"ש בפי' איהו כולו שבת בלי הקדמת חול מקודם מצד מוחין דאו"א המלובשי' בו שהם אינן יורדים לברר כו', ויש להעיר ממ"ש בת"א פ' נח בד"ה מים רבים בענין פי' נח נח ב"פ הא' נייחא שלאחר המלאכה וזהו ענין שבת הב' נייחא בעצם וזהו שבת עילאה יום שכולו שבת וזה כמ"ש כאן, ובהביאור שם דשבת תתאה זהו שע"י הבירור בבי"ע מתעלה בי"ע באצי' ויום שכולו שבת עליות האצילות בא"ס, וזהו ג"כ ענין שמוחין דאו"א נק' כולו שבת אשר ז"א מתעלה לקבל מוחין דגדלות דאו"א כו'. וכעין זה נתבאר בד"ה האזינו השמים דרוש הראשון בפי' שבת שבתון כו', ועפ"ז י"ל מ"ש ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת ר"ל יום השביעי זהו מ' שבת תתאה, משבח לז"א הנק' יום שכולו שבת, בפי' מלכא דשלמא דיליה פי' שיסוד אבא נק' שלום והוא מלובש ביסוד ז"א, ובמא"א פי' שבינה נק' כן שיס"א מלובש בה תמיד תרין ריעין כו' ויותר י"ל כמש"כ דהא גבי במלך שלמה שהשלום שלו כתיב בעטרה שעטרה לו אמו שהיא בינה א"כ מוכרח דמלך שהשלום שלו הוא ז"א כו' וכ"מ בזהר וילך דרפ"ד סע"ב ע"ש במק"מ והיינו כאשר יס"א מלובש בו כו', ועזח"ג פ' אחרי דס"ו ע"ב ע"פ בי נשבעתי ועד"ז ג"כ י"ל פי' שהשלום שלו וע' באג"ה סי' י"ב, ומה"ט נק' עמודא דאמצעיתא עשיר ברע"מ ר"פ תשא, גם שלום היינו שע"ה נהורין דהיינו הארת א"א בז"א כו'.

(ז) זח"ג ר"פ אחרי נו"ב מאי שיר מזמור, שיר דאיהו כפול כו' וכן מזמור שיר ליום השבת עכ"ל וכ' במק"מ בשם נ"ב מהרח"ו, כפול היינו זווג דזו"נ, ועמ"ש מזה בלק"ת סד"ה מזמור שיר חנוכת הבית, דרוש הראשון דמזמור הוא שיר שבכלי, ושיר היינו שיר שבפה, ועד"ז נאמר אהללה ה' בחיי אזמרה לאלקי בעודי, דהיינו אורות וכלים, וא"כ מזמור עליות המלאכים שיר עליות הנשמות, והם ב"ן ומ"ה, וכן בשרשן מזמור עליות המ' שם ב"ן, שיר המשכת ז"א ש' מ"ה וזהו היחוד ואפ"ל למטה זהו ג"כ עליות נה"ב ונה"א כי נה"ב שרשה מפני שור שמקבל משם ב"ן ונה"א שרשה משם מ"ה, לכן התפעלות נה"ב נמשך מבחי' בשכמל"ו ונה"א היא למס"נ באחד כמ"ש בת"א בד"ה בכ"ה בכסלו וכה"ג נתבאר בלק"ת בד"ה וספרתם לכם דגבי חג השבועות שמאכל בהמה הוא שעורה שעור ה', שמזה נמשך בירור נה"ב ומאכל אדם נה"א חטה כ"ב אתוון דאורייתא, ומה שלפעמים מקדימי' שיר למזמור זהו ע"ד

תרכט

מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע וכענין שילוב הוי' באד', ושילוב אד' בהוי', וזהו מ"ש לעיל סעיף ג' בשם המדרש תלים דכל עיסקא דשבתא כפול, מזמורו כפול היינו יחוד זו"נ, משא"כ מזמור בפ"ע או שיר בפ"ע, שכל בחי' בפ"ע, ועד"ז נתבאר מעלת עיני הוי' אל צדיקים לגבי בחי' עין ה' אל יראיו סד"ה כי תשבע בקול, וכן בביאור ע"פ נשא את ראש בני גרשון דרוש הראשון בענין גדולים מעשה צדיקים ממע"ב. כוננו ידיך ב' ידיו היינו התחברות ב' הבחי' יחד יעו"ש פ"א. וע' עוד בזהר וילך דף רפ"ד ע"ב מענין מזמור שיר ליום השבת ובמק"מ שם. ובזהר ס"פ אחרי דע"ט ע"ב פי' מזמור שיר ליום השבת מה שז"א שהוא יום השבת מזמר לגבי כח"ב ואפ"ל לפ"ז דמזמור שיר היינו זו"נ הנק' זכור ושמור משבחים לע"ק ששם בדבור אחר נאמרו. ובזהר וילך שם מפרש מזמור שיר ליום השבת מה שז"א הנק' יום השבת משבח את המל' ע"ד הנך יפה רעייתי ושאר שבחים דשה"ש.

(ח) ר"ה פ"ד דף ל,א א'. סנהדרין פי"א דף צ"ז א'. תמיד במשנה סוף פ"ז. ירושלמי ברכות פ"ד ה"ג. אדר"ן א'. עמה"מ כגד ש"ו סוף פמ"ב סא אג שי"א פ"ח קטב שי"ד פ'י"ב קכא"ג פקנ"ב קמאב שט"ו פל"ב קסח"א שער כסה"כ סוף פ"א קסטג שם סוף פ"ז קנה"ד שער ט"ו פ"נ. רבות בו"ד בראשית ס"פ כ"ב קעוא צו פ"י בשה"ש כדג בפסוק שיניך כעדר הקצובות קהלת בתחלתו פב"ג ס"פ הבל הבלים, זח"א ויחי רל"ד, ח"ב תרומה קלחא, ח"ג ר"פ אחרי נוב ס"פ הנ"ל עטב, וילך רפ"ד סע"ב, בפ' תרומה קלח"א מפרש הזהר שהמל' משבחת ליום השבת שהוא ז"א ולפי"ז אינו מתורץ למה צ"ל מזמור שיר שהוא כפילות, ובפ' וילך מפרש דקוב"ה שהוא ז"א אומר השיר הזה ופי' המק"מ שמשבח למ' וא"כ ג"כ אינו מובן מהו ענין הכפילות, ור"פ אחרי מפרש דהכפילות ה"ע זו"נ, וא"כ לפי"ז י"ל דמזמור זהו עליית המל' מבי"ע לאצילות לז"א, ושיר הוא עליית ז"א למעלה לבחי' עתיק, וזהו הכפילות, ועיין בסדור באריכות על מאמר דפ' תרומה הנ"ל, וזהו ע"ד הנז' במשנה סוף תמיד מזמור שיר ליום השבת ליום שכולו שבת, דהיינו ענין מ"ש ומדי שבת בשבתו, השבת של כל השבתות שהוא עתיק, א"כ לבחי' זו דלע"ל מזמר יום השבת דעכשיו מזמור שיר, ולהבין ענין השירה דמל' לגבי ז"א וגם השיר דז"א לע"ק יובן ממ"ש בסדור ע"פ הללויה שירו לה' שיר חדש, וממ"ש סד"ה מזמור לתודה, בד"ה מזמור שיר ליום השבת, וממ"ש בשער השבת מענין מזמור שיר ליום השבת, וממ"ש מזה בלק"ת בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית.

(ט) ברבות בראשית ס"פ כ"ג אמר כך היא כחה של תשובה ולא הייתי יודע מיד עמד אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת וגו', ונשתכח מדורו ובא משה וחדשו על שמו, פי' כי מזמור שיר השבת ר"ת משה, והטיל למד ביניהם לענוה יתירה, וגם אות למד רמז על מי שלמד תורה לישראל כ"כ המ"כ, וי"ל שהוא ר"ת למשה, וגם כי רומז לשע"ה נהורין שמאירים בשבת, והזרע אברהם כ' שהמדרש הזה כולו קשה ליישב, וצ"ל דתמיהתו מה ענין תשובה למזמור שיר ליום השבת, ונדחק לפרש בדברים מפולפלים יעו"ש, אכן כפשוטו כי תשובה ושבת הוא ענין א' ולכן שבת אותיות תשב, וביאור הדברים מבואר בלק"ת בד"ה שובה ישראל

תרל

עד יעו"ש. ובד"ה האזינו השמים ובד"ה שבת שבתון. ותוכן הענין כי תשובה הוא החזרת פב"פ שלא להיות בחי' כי פנו אלי עורף כו', וזהו עצמו ענין שבת. וגם כי עליות העולמות דשבת זהו ג"כ ענין תשובה. עוד פי' הזרע אברהם ענין מזמור לשון לזמר עריצים וזהו ג"כ ענין פסוקי דזמרה וזהו שייך בעליי' המ' מבי"ע אשר סביב רשעים יתהלכו ע"כ צריך לזה. נמצא בעליית המ' שהוא מזמור יש ב' בחי' הא' לזמר עריצים. הב' עלייתא ע"י הזמר, והא בהא תליא כי זהו ע"ד רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. פי' שעי"ז שרוממות אל בגרונם זה עצמו הוא חרב פפיות לדחות ולזמר הקוצים. שע"י האור נדחה החדך וכמ"ש מזה בביאור ע"פ אם בחקתי תלכו וסד"ה כי כארץ תוציא צמחה בענין יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים ע"י שם הוי' בניקוד אלקים יעו"ש. אבל בבחי' שיר שהוא עליית האצילות למעלה שם אין שייך לזמר עריצים כי שם לא יגורך רע כנודע ע"כ א"צ לבחי' מזמור כ"א בחי' שיר.

(י) במדרש תלים ע"פ מזמור שיר. דקדק לשון ליום השבת וז"ל א"ר לוי מזמור שיר ליום השבת. שלא שמש בו אפלה. את מוצא בכל יום ויום כתיב ויהי ערב ויהי בקר ובשבת לא כתיב בו ערב כו' והיינו כמ"ש ברבות בראשית פרשה י"א ל"ו שעות שמשה אותה האורה (שנגנז אח"כ) שנים עשר של ערב שבת וי"ב של לילי שבת וי"ב של שבת כו' עכ"ל. נמצא שבשבת הראשון הי' בחי' ולילה כיום יאיר. וביאור ענין זה יובן ממ"ש בלק"ת סד"ה והי' מספר בנ"י בענין כי גדול יום שלע"ל נעשה הכל בחי' יום שלא יהי' ב' בחי' אור וחשך רק לעת ערב יהי' אור וזהו כי גדול יום מאחר שנעשה הכל בחי' יום כו' והיינו כמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי ענין מדת לילה שהיא בחי' בי"ע חשך והעלם ובחי' אצילות זהו יום ואור כו' וב' בחי' אלו הן גבורות וחסדים ולע"ל שיהי' גילוי א"א דלית שמאלא בהאי עתיקא א"כ גם לילה כיום יאיר, ובחי' זו האירה בשבת הראשון. ע"כ לא נאמר בו ויהי ערב, וכן יהיה יום ליום שכולו שבת. ועז"נ מזמור שיר והיינו שמזמרים מעלי דשבתא ויומא דשבת לבחי' שבת שכולו יום דלע"ל וזהו ליום השבת, וכן עכשיו בשבת הרי במעלי שבת ג"כ עליית המל' מבי"ע לאצילות א"כ זהו בחי' יום כו'. וזהו ליום השבת. ילקוט ח"א עהא קצוב יאב חב חאב מדב צאב צחג קכטד קפבב (יא) ילקוט פ' בראשית בפסוק לכן כל הורג קין די"א ע"ב כך היא כחה של תשובה ולא הייתי יודע מיד עמד אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת. והוא במד"ר פ' בראשית ס"פ כ"ב ובפ' צו פ' יו"ד דקעו"א ושייכות זה לתשובה היינו מ"ש טוב להודות לה'. ולפע"ד כי שבת אותיות תשב. שענין שבת וענין תשובה הכל אחד דהיינו חזרת הדברים למקורן ושורשן. וכמ"ש בלק"ת בד"ה שובה ישראל עד דרוש השני פ"ב. ובד"ה האזינו השמים דרוש הראשון ספ"ג, וכן בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ פ"א.

(י"ב) בפ' בחקתי רמז תרע"ב דקצ"ו א' ע"פ והשבתי חיה רעה מן הארץ. משביתה שלא תזיק. וכה"א מזמור שיר ליום השבת למשבית מזיקין מן העולם שלא

תרלא

יזיקו וכה"א וגר זאב עם כבש כו', (הג"ה יש להעיר לענין אך ביום הראשון תשביתו שאור שהוא ג"כ השבתת החיצונים שלא יגביהו א"ע כנשר והיינו ע"י גילוי בחי' ביום הראשון גימ' כתר. כתר אותיות כרת וכל אויבך יכרתו עכ"ה) וע' בשל"ה בהקדמה די"ט ע"ב גבי ענין הקליפה שנק' שומר לפרי וכן יהיה לע"ל ובבחיי פ' שמיני גבי ואת החזיר כו' שלע"ל ישוב עם שאר כל הכחות לעזור ולתמוך לישראל כו', ועיין בת"א בד"ה ויושט המלך לאסתר. גבי והיינו משום דאתהפכא חשוכא לנהורא כו' כי גם אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו' עכ"ל א"כ אפ"ל זהו פי' משביתה. ובחי' זו ביום השבת היינו כי נוגה חציה טוב וחציה רע ובה ועל ידה מקבלים החיצונים מהקדושה ובערב שבת נפרד הטוב דנוגה מהרע דנוגה ונפרד הרע ויורד למטה וזהו ענין כוונת רחיצה דע"ש כמ"ש בפע"ח שער השבת פ"ג ובזהר ויקהל דר"ג ובמק"מ שם. וע' בתולע"י בכוונת שבת סעיף ה' גבי לרחוץ בע"ש. גם ע"ד שהגהינם נח בשבת. גם ע"ד מ"ש בזח"ג דקע"ח סע"א ואתקדש יומא ולא אתבריאו כו' ובזהר בראשית די"ד ע"ב ובבה"ז פ' קרח שם.

(יג) ילקוט תלים רמז תר"ל ומזמור שיר ליום השבת שהשבת פינת אותו מן הדין כי בחטאו הוריד מדת מ' ומיעוט תורה כמו מיעוט הירח. ובשבת עליות המ' באצי' לכן פינת אותו מן הדין והגין עליו, בתלים קל"ט ע"פ ימים יצרו ולא אחד בהם, לעת ערב יהיה אור זה עוה"ב מזמור שיר ליום השבת ליום שכולו שבת, בקהלת בתחלתו קפבב שמביא קרבן ומתכפר לו התחיל סודר עליו מזמור שיר ליום השבת, בתלים בסי' צ"ב במקומו רמז תתמ"ג דקיטב מזמור שיר ליום השבת שלא שמשה עמו אפילה כו' מד"ר ךוד קעוא ח"מ ךדג פבג, בחיי יא פטד קטוג קנטד קצהא.

(יד) לפ"ז בפי' יום השבת מצינו שני פירושים האחד לשון שביתה ומנוחה, כמ"ש בתרגום ע"פ כי בו שבת ארי ביה נח, וכמו שאמרו מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה, ולכן נאמר וקראת לשבת עונג כמשל השובת מהמלאכה והוכשרה בעיניו שמתענג בה כו', ועמ"ש ע"פ הזהר ר"פ נח דעביד נייחא וזהו ענין שער החצר הפנימית הפונה קדים כו' וביום השבת יפתח שזהו סוד היחוד להוליד נשמות חדשות, ועמ"ש מענין הפונה קדים בת"א בד"ה ויקהל משה, שהוא ענין המשכת רצון העליון בחי' א"א ומשם נמשך הנשמה יתירה בשבת, וא"כ שביתה זו היא עונג והתגלות השכל, כמו באדם בעת ששבת מהמעשה ומהדיבור ובא לעצם שכלו ומחשבתו, ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה לבאר ענין יוה"כ, וא"כ בחי' זו דשבת קרוב לענין בשובה ונחת תושעון שענינו השקט ומרגוע, והוא בשורש תשובה, ושבת אותיות תשב, והפי' השני בענין שבת לשון השבתה וביטול, כמו שבת עובר אורח, זקנים משער שבתו באיכה ה' י"ד ותרגום סביא מתרע סנהדרין אתבטילו, וכן שבת משוש לבנו שם ט"ו בטילת חדוות ליבבנא, והיינו שיש ב' בחי' אלו בשבת, וזהו ע"ד אמלאה החרבה כשזה קם זה נופל, לכן ע"י תוספות האור בקדושה ביום השבת עי"ז יש השבתה וביטול להמזיקין וכמש"ל בשם הילקוט מזמור שיר ליום השבת למשבית מזיקין מן העולם שלא יזיקו, ויובן זה ע"ד מארז"ל שהגיהנם נח בשבת, והטעם כי הגיהנם נעשה מזיעתן של חיות כמארז"ל ע"פ סערת ה' תימא סער מתגולל על

תרלב

ראש רשעים יחול, והיינו שהחיות הם בחי' התלהבות ורשפי אש, אך מהפסולת נמשך גבורות קשות על הרשעים וזהו אש של גיהנם ובשבת שאז זמן עליות העולמות כולם וע"כ מתבררים הנצוצים שנפלו למטה ונעשו גבורות קשות בגיהנם ועולין ונכללין למעלה, להיות בבחי' גבורות ממותקות כענין התכללות אש של הדיוט של הקרבן שנכלל באש שלמעלה כו' וא"כ אין לגיהנם שורש יניקה למעלה כלל בשבת, וזהו ג"כ המצוה שלא לדון בשבת שום דין כו' וזהו ענין לא תבערו אש כו' (ולכן שבעת ימים מצות תאכלו שהיא חסד מבחי' דלית שמאלא אזי תשביתו שאור כו' ביטול הגבורות קשות) ופי' בזח"ב פ' יתרו דפ"ט סע"ב בגין דלא אתחזי דינא בהאי יומא כו' ובג"כ אתגליא ע"ק בהאי יומא כו' ובזמנא דאתגליא עתיקא לא אתחזי דינא כלל, והיינו כי יניקת החיצונים מקו השמאל דז"א ולכן נקראים סטרא דשמאלא, ושרו של עשו נקרא סמאל, כי מהשין שמאלית נמשך סער, בסמך, כמ"ש מענין שעורה, אכן בע"ק דלית שמאלה בהאי ע"ק לכן בהתגלות ס"ק בטלו כל הגבורות קשות וכמ"ש מזה בהג"ה לד"ה תקעו בחדש שופר שעי"ז השבתת המקטריגים בר"ה כו' וכן משערות דז"א משתלשל אחיזת הדינים כמ"ש ע"פ ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא, משא"כ שערות דע"ק הם בחי' ורב חסד כו' ולכן בשבת שהוא התגלות ע"ק תענוג העליון נח הגיהנם ומתבטל הדין, וזהו עצמו ענין ליום השבת למשבית המזיקין לפי שאז אין להם יניקה גם מקו השמאל כו' ומתבטל כחן והיינו ע"י גילוי עונג העליון, נמצא ב' הפירושים דשבת ענינן אחד, ועד"ז יובן בענין ליום שכולו שבת שלפעמים מצינו שהכוונה שכולו עונג ומנוחה והוא העילוי הגדול שאין למעלה הימנו בשמטה זו, כנ"ל סעיף ב' בשם האדרנ"ן ספ"א ועיין מזה בת"א סד"ה ואלה המשפטים ובד"ה ובבואה לפי המלך, ובסש"ב פל"ו בהג"ה שעיקר קבלת השכר הוא באלף השביעי, וא"כ צ"ע איך דלפעמי' משמע שהוא חד חרוב ממש כדפירש"י שעתיד העולם להיות חרב ואין אדם כו' וכנ"ל ס"ב, אשר ע"כ צ"ל ג"כ דפי' וחד חרוב היינו ממלאכות הגשמיות שאין שייך אז חרישה וזריעה כו' וכיון שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אבל עונג הנשמות יהי' אז ביתר שאת והיינו ענין תח"ה וכמ"ש בת"א פ' יתרו סד"ה ענין האבות הן הן המרכבה וז"ל אבל לע"ל דהיינו בתחה"מ יהי' יום שכולו שבת כו' כי יתגלה בחי' כתר כו', וגם וחד חרוב ע"ד אמלאה החרבה כנ"ל דהא בהא תליא, ועיין מענין וחד חרוב בספר המערכת פרק י"ג וז"ל ותשבות הארץ שהיא העטרה מלפעול ותהיה עם יסוד ותפארת שם שהוא העוה"ב וכו' ובו ינוחו כל המעשים ויתבטלו עכ"ל ור"ל ע"ד ביוהכ"פ אין בו לא אכילה ושתיה כו' וכי בחי' אלו נמשכים כשהדבור מקבל מהמדות אבל כשמקבל מהבינה קולות פנימיים מתבטלים בחי' אלו כמ"ש מזה בסידור, כן לע"ל תתעלה המ' הנקרא עוה"ז בבינה הנקרא עוה"ב יתבטלו ממנה השפעות גשמיים, וזהו ענין וחד חרוב, אבל ימשכו ממנה השפעות דעוה"ב השגת אלקות ביתר שאת כו', וע"ש בהחייט דפ"ג ע"א הביא כמה פירושים בענין וחד חרוב, ובשל"ה דף ח"ד ע"ב בהג"ה, וביאור הענין יובן עפמש"ל סעיף ב' וס"ג, ועמ"ש במ"א ע"פ שיר השירים, שיר למי שעשנו שיריים בעולם וע"ד ויותר יעקב לבדו כמו ונשגב ה' לבדו כו' כמ"ש במד"ר פ' וישלח בענין אין כאל ישורון אין כאן ומי כאן ישורון, והיינו בחי' שעשאנו שיריים כו', ומזה יש להעיר

תרלג

לענין ותשחק ליום אחרון פי' יום אחרון ע"ד אני ראשון ואני אחרון דהיינו ענין ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, וגם י"ל יום אחרון ע"ד כי שת לי ה' זרע אחר וארז"ל במד"ר פ' בראשית פכ"ג דקאי על המשיח שהוא זרע הבא ממקום אחר דהיינו ממואב והוא שיתרון האור נמשך מהחושך גן פי' בעה"ק, ועד"ז הוא ענין יום אחרון מה שנתברר מבחי' אחר ונכלל בקדושה ועי"ז נעשה יתרון ורבוי האור וכ"ה ענין גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון כו', ויש שפי' וחד חרוב ע"ד והאיש משתאה כענין העמוד שבין געה"ת ובין געה"ע כך בחי' וחד חרוב ממוצע בין ימוה"מ ובין בחי' שלמעלה מבחי' וחד חרוב והוא בביאור ע"פ ובבואה לפני המלך, וע' בת"א פ' ויצא דל"ח ע"ב בענין עשר אעשרנו לך, ועפ"ז י"ל שבעת ימים תאכלו מצות אך ביום הראשון תשביתו שאור, ענין ביטול שאור וחמץ זהו ביטול הקליפות שיהיו בשפל המצב כמו בעת בריאתן היו נכנעי' כמ"ש במד"ר ע"פ והנחש היה ערום חבל על שמש גדול ונק' הקליפה שומר לפרי כמ"ש בשל"ה די"ט וכמ"ש ע"פ ויקח המן את הלבוש כו' ואח"כ בחטא עה"ד נעשה הקליפה מתנגד ושונא כו', והנה מצה חסד, שאין בו שום חמיצות ומעורר ג"כ המשכה מבחי' דלית שמאלה בהאי ע"ק, כי החמץ והחומץ מורה על הדין כמ"ש במד"ר פ' בחקתי פל"ז מה גפן זה יש בה יין ויש בה חומץ כו', אכן לע"ל שיהי' כולו הטוב והמטיב כמ"ש בגמ' ספ"ג דפסחי' אין שייך חומץ רק כולו יין המשומר יין הטוב שממשיך בחי' הטוב והמטיב, לכן המצה שאין בה שום חימוץ מעורר גילוי ע"ק וזהו שבעת ימים מצות תאכלו להמשיך בז' ימי עולם דז"א מבחי' ימי קדם דע"ק שכולו חסד, ואי לזאת אך ביום הראשון גימ' כתר תשביתו שאור ביטול הגבורות קשות דקליפה שהם חמץ כמובן מהמד"ר שזהו ענין על הרעה כו', כי ע"י גילוי הכתר מתבטלים הדינים, ולכן כתר אותיות כרת להכרית כל הקליפות כמ"ש בביאור ע"פ בחודש השלישי לצאת, וכמ"ש והאלילים כרות יכרתון, לכן בפסח ניתן לאדם הכח הזה להשבית שאור ולבטל, וכנ"ל בענין שבת שיש בו ב' בחי' מנוחה ועונג והשבתת המזיקין, ולכן נק' ליל שמורים, וע"כ נק' פסח שבת כמ"ש וספרתם לכם ממחרת השבת היינו ממחרת הפסח כו', וזהו כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש מישראל מיום הראשון עד יום השביעי היינו ז' מדות דז"א שמאיר בהם הכתר ששם כולו חסד בחי' מצה, וכשאוכל חמץ ונמשך אחר סט' דשמאלא נמשך מבחי' כתר להיות ונכרתה כו', ופי' מישראל היינו ז"א נק' ישראל וגם ע"י נק' כן כמ"ש הרמ"ז ר"פ שמיני, וזהו ע"ד אמלאה החרבה, שע"י הגילוי במילואו בקדש העליון ממילא נחרב היצה"ר ועמ"ש מזה ע"פ רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם.

ועמ"ש סד"ה וירא ישראל את היד הגדולה, כי מבחי' היד הגדולה שהוא החסד דוקא הי' וינער ה' את מצרים בתוך הים, כי ימינך דוקא תרעץ אויב כמ"ש בזהר וארא דכ"ז ע"א שבישראל הוא שמאל דוחה וימין מקרבת אבל למצרים דוקא הימין דוחה, ולכן השבתת שאור דוקא בחג הפסח שהוא חסד קו הימין וע' עוד מענין שבעת ימים תאכלו.

תרלד

ב טוב להודות להוי'. (א) זח"א ר"פ נח ד"ס ע"א ע"פ טוב איש דא צדיק דכתיב אמרו צדיק כי טוב, דא נח דכתיב נח איש צדיק, דא שבחא דשבת דביה פתח טוב דכתיב טוב להודות לה'.

(ב) במד"ר פ' בראשית ס"פ כ"ב משמע דקאי על שהקב"ה מקבל בתשובה עז"נ טוב להודות והענין י"ל ע"פ במד"ר פ' נשא פ' י' ובשה"ש רבה ע"פ חכו ממתקים, דקאי עמ"ש החפץ אחפוץ במות הרשע כו' כ"א בשובו מדרכיו וחיה ויש לך חיך מתוק מזה ומבמ"א כי גיכק מהחך יש בו מעלה על שאר ד' מוצאות שבחך מאיר יסוד דאבא בחי' חכמה שנק' טעמים ולכן חך יטעם אוכל ומקור הדבור מהחכמה שלכן התינוק אינו יכול לדבר עד שנמשך בו מוחין דיניקה, וכיון שבחך מאיר החכמה ע"כ אותיות גיכ"ק גבוהי' יותר וזהו חכו ממתקי' להמתיק הגבורות של שאר ד' המוצאות וכמ"ש בלק"ת גבי שבועות בד"ה וספרתם לכם, וכיון שכן שייך לומר ע"ז טוב להודות שההודאה על בחי' החסד והטוב שמקבל שבים אף שלפי השכל הנפש החוטאת היא תמות, אלא שזהו מבחי' טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, ולכן חכו ממתקים, ולכן טוב להודות, ויש להעיר ממארז"ל ספ"ג דפסחים בפי' ביום ההוא יהיה הוי' אחד שיהיה רק הטוב והמטיב, ופי' הוי' אחד זהו גילוי ע"ק בז"א דלית שמאלא בהאי עתיקא לכן יהי' כולו הטוב והמטיב ולפי שבשבת ג"כ מאיר ע"ק כמ"ש בזהר ס"פ אחרי דע"ט ע"ב לכן שבח דשבת מתחיל טוב להודות וכנ"ל סעיף א'.

(ג) ילקוט פ' בשלח דס"ט ג' רמז ר"מ השער הזה כל בעלי אמונה נכנסים בו וכה"א טוב להודות לה'.

(ד) בפ' הברכה דף שט"ד רמז תתק"נ י"א מזמורים אמר משה כנגד י"א שבטים שבירכן, טוב להודות כנגד שבטו של יהודה שנאמר הפעם אודה את ה', ועמ"ש מענין יהודה בת"א פ' ויחי בד"ה יהודה אתה ומשם יובן שיש ב' בחי' הודאה הא' יודוך ה' כל מעשיך שהיא הודאה שלמטה מהשכל, הב' יהודה אתה שההודאה בבחי' גלוי עד שנק' אתה וזהו הבאה אחר ראובן ושמעון ראייה ושמיעה כו' ועז"נ ששם עלו שבטים כו' להודות שאחר שעלו באצי' ונק' שבטי י"ה. אז יש עוד בחי' הודאה לבחי' שאין מושג בבחי' ראייה כו' ועמ"ש בת"א פ' בשלח ע"פ וירא ישראל ויראו כו' ויאמינו כו' דהקשו איך שייך אמונה אחר ראיה וכ"ה במד"ר בשה"ש בפסוק אתי מלבנון דכ"ו ע"ב אית בר נש דחמי ולא מהימן ולפמ"ש י"ל וירא ישראל הראיה ממש הי' בשם הוי' דלתתא וזהו וירא ישראל את היד הגדול אשר עשה הוי' ויאמינו בהוי' היינו בשם הוי' דלעילא כי הוי' הוי' ופסיק טעמא בינייהו וכמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה וירא ישראל, וזהו ג"כ ענין יהודה אתה ההודאה שאחר הראי' דראובן כו' כי גם אפילו בבחי' יחוד שמשא וסיהרא שזהו ענין יהודה ובחי' שמש ידע מבואו אין זה ערוך לבחי' ע"ק ושם שייך רק הודאה ולכן דוקא ע"י היחוד שנמשך הדעת יבוא לבחי' הודאה זו וכמו שיש הפרש בין הודאה שלנו בעשיי' להודאה של המלאכים שלפי שיש להם דעת יותר אזי יודעים יותר איך להודות כו', והודאה זו מתגלה בשבת ולכן נאמר טוב להודות, ועמ"ש מזה ג"כ לעיל בפסוק מזמור שיר ליום השבת סעיף ד' ושייך כאן.

תרלה

(ה) בילקוט בהושע ע"פ וארשתיך לי באמונה, טוב להודות כו' ואמונתך בלילות, שם רמז תקי"ט דף ע"ה ד.

(ו) בתלים במזמור זה מזמור צ"ב דף קי"ט טוב להודות. אמר אדם ב' ילמדו כל הדורות כו' ע"ש, ועו"ש ז' אזכרות יש במזמור זה מכאן סמכו שבעה ברכות שמתפללין בשבת, ויש להעיר ממ"ש במ"א בענין שבע ברכות שמברכי' את הכלה ושבת הוא ענין בואי כלה.

(ז) בתלים סי' קי"ח דקכוב ע"פ הודו לה' כי טוב אין לישראל ממה שישלמו להקב"ה אלא הודייה בלבד כו' עד לא לזה נאה להודות שהוא נותן חנם הוי טוב להודות לה', אפ"ל עוד כי ידוע שלפעמי' נאמר אם צדקת מה תתן לו ולפעמי' נאמר תנו עוז לאלקים, אלא כי באצי' מוסיפים אור ע"י המצות, אבל בעצמותו אם צדקת מה תתן לו, וזהו שהוא נותן חנם, ולכן בבחי' זו טוב להודות, וזהו הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו אשר מעצמותו נמשך ההשפעה רק בחסד' חנם וכמ"ש מזה ע"פ אם כסף תלוה.

(ח) בהרמ"ז ר"פ פקודי בדף ר"כ דפי' טוב הוא אור הגנוז שהאיר בשבת, והוא יסוד אבא והוא מבחי' אצילות שבחכמה יעו"ש היינו חכמה שבחכמה, וא"ש דאפילו באצי' שייך הודאה זו מבי"ע דאצי' לגבי אצילות שבאצילות.

ד עלי עשור. פ"ב דערוכין די"ג ע"ב כנור של עשרה נימין ע' בסידור שהוא ענין גלוי הכתר והיינו ג"ר חכ"ב וע' בחיי פ' נשא קס"ז ב', ואפ"ל משום כי ביוד נברא העוה"ב ע"כ יהי' ג"כ הכנור יוד נימין.

(ב) הגיון בכנור באדר"נ פכ"ה ובגמ' פ"ב דערובין דכ"א ע"א והנה זו מתן שכרן של צדיקים לע"ל וכה"א עלי הגיון בכנור, וי"ל שזהו ע"י והגית בו יומם ולילה, וכן באשמרות אהגה בך, לבך יהגה אימה איה סופר כו', ועמ"ש בת"א בענין כ"א את אשר יאמר הגי, שהוא בחי' דיבור שבמחשבה והיכל קדה"ק, וכמ"ש באריכות ע"פ ובהגיע תור אסתר.

(ג) במד"ר ס"פ יתרו ס"פ כ"ט קמה"א ד"א אריה שאג אמר הקב"ה לישראל מקבלים אתם עשרת הדברות אמו לו הן שנאמר עלי עשור ועלי נבל, עלי לקבל יו"ד הדברות, וא"כ אפ"ל לכן השכר לע"ל עלי הגיון בכנור של יוד נימין נגד קבלת עשה"ד, ופי' ועלי נבל י"ל עלי לברר הנובלות מה שנפל בשבה"כ, גם ע"ד נובלות חכמה שלמעלה תורה עלי הגיון שיהי' והגית בו יומם ולילה, ומה יומשך בכנור של יוד נימין כנ"ל ומ' בקורק בשרש הגה ובשרש יגה ובשורש נגה.

(ד) ילקוט פ' בהעלותך דרכ"ב א' סוף רמז תשל"ט כנ"ל אות ב' בשם אדר"ן, וכ"ה בח"ב ביחזקאל סי' ב' רמז שמא דסטע"א. תלים רמז תרל"ד כנ"ל אות א בשם הש"ס דערובין.

(ה) בתלים בסי' ל"ג ע"פ בנבל עשור רמז תשב כנ"ל ועו"ש בשם הפסיקתא עלי נבל עלינו להתנבל עלינו בימי הגזירה עלי עשר עלינו לקבל עשה"ד, עלי הגיון בכנור רשב"ל אומר בשמחה ורבנן אמרי שלא באנגריא, ופי' המג"א בספרו זר"ע שלא באנגריא שלא כדרך הלקוחים לעבודת המלך לנגן בכלי שיר בעל

תרלו

כרחן כו', וע"ש בילקוט דצ"ו ע"ב רמז תרע"ג יכול שהוא עושה אנגריא ת"ל ישיש כגבור כו'. ויש להעיר ממארז"ל ע"פ אם נבלת בהתנשא כל המקבל א"ע על דברי תורה סופו להתנשאות כו'.

(ו) בתלים בסי' פ"א דקט"ו ד' רמז תתל"א ע"פ כנור נעים עם נבל ולמה נקרא שמו נבל שהוא מנבל כל מיני זמר.

(ז) במקומו תלים סי' צ"ב דף קי"ט עלי עשור, כל עדות נאמרה בישראל בעשרה כו', וכן אין אומרים דבר שבקדושה אלא בעשרה, וכן לענין ברהמ"ז בעשרה הוא נברך לאלקינו אחד עשרה ואחד עשרה רבוא כו', והטעם יש להבין ממש"ל סעיף א' כי בקיבוץ כל העשרה נמשך ומאיר בחי' קדש העליון סוכ"ע כו', אנת הוא חד ולא בחושבן אנת הוא דאפיקת עשר תיקנונן כו', פר"א פי"ע.

ה כי שמחתני ה' בפעלך. בזהר פי' שדהע"ה שמח בפעלך היינו אדה"ר שנתן לו ע' שנה, ובמדרש תלים במקומו שאדה"ר שמח על שהראהו הקב"ה העוה"ז וימוה"מ כו' ופעלך זהו מתן שכר הצדיקי' לע"ל כמ"ש במ"א ע"פ הולך תמים ופועל צדק, וכמ"ש מה רב טובך כו' פעלת לחוסים בך, וכתיב מכון לשבתך פעלת הוי', ובזח"ג פ' פנחס ע"פ הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו פי' בע"א, וע' בילקוט במקומו כאן, ולכאורה צ"ל דהרי הבריאה היה בשי"ב וביום השביעי שבת ואיך אומרים בשבת דוקא כי שמחתנו ה' בפעלך, אך הענין כמ"ש במד"ר פ' בראשית ס"פ י"א אע"ג דאת אמר כי בו שבת כו' לא שבת לא ממלאכת הרשעים ולא ממלאכת הצדיקים אלא פועל כו' פעלת לחוסים בך, נמצא שבשבת פועל בהשפעת שכר הצדיקים, והיינו ענין הנשמה יתירה שנמשך בשבת שנק' נשמת כל חי, שנמשך מבחי' יסוד שממשיך השפע ממוחין דאו"א כו' ועיין מזה בסידור באריכות, והשפעה זו נמשך בשבת דוקא שזהו ענין שער החצר הפנימית הפונה קדים שהוא סגור ששת ימי המעשה, שהבריאה היא יש מאין פי' מבחי' מלכותך שהיא שם והארה, ולכן נק' אין, אבל וביום השבת יפתח ההמשכה מבחי' פנימיות מבחי' קדים קדמונו של עולם וכמ"ש ע"פ המאמר ר"פ נח בענין אלה תולדות נח שהוא יסוד הממשיך נייחא לבחי' מ', לכן אלה פסל את הראשוני' שנחשבו כמו פסולת לגבי השפעה זו הפנימית, וזהו שלא שבת כ"א ממלאכת עולמו שהיא השפעה החיצוניות בהבראם בה' בראם אתה קלילא כו' ולא שבת מההשפעה הפנימית וזהו הנק' אשר פעלת, שהפעולה היא למעלה מבחי' בריאה יצירה עשייה כמ"ש במהרמ"א בתלים סי' ל"א ך בשם בראשית רבה אף שלא מצאתי כלשונו במד"ר ובילקוט מ"מ המכוון נכון, וזהו הנקרא יש שכר לפעולתך, יש היינו קנה חכמה קנה בינה, משא"כ הבריאה היא מבחי' אין והארה כו' כנ"ל, וכן בזח"א ד"ז ע"א וז"ל פעלת דא ג"ע עילאה דכתיב מכון לשבתך פעלת ה', ופי' מכון לשבתך קאי על בהמ"ק שארז"ל שקדה"ק מכון נגד כסה"כ, הרי זה דוקא נק' פעלת, ולכן ארז"ל פ"ק דכתובות ד"ה סע"ב, שהוא גדול ממע"ב שנאמר בו

תרלז

מקדש ה' כוננו ידיך ב' ידים וע"ש בתוספת דהיינו שעיקר יחוד עליון שהוא התחברות ימין ושמאל זו"נ, זהו ע"י המקדש משא"כ במע"ב לא הי' יחוד זה כו' ושוב מצאתי בילקוט פ' בשלח רמז רנ"ג ע"פ מכון לשבתך פעלת הוי' חביב בהמ"ק לפני הקב"ה כשברא הקב"ה את עולמו לא בראו אלא במאמר שנאמר בדבר ה' שמים נעשו וכשבנה בהמ"ק כביכול פעולה לפניו שנאמר פעלת ה', וזהו ממש כדברי מהרמ"א הנ"ל וז"ש שבשמים הכין כסאו, הכין זה שבת כמ"ש רז"ל ע"פ טבוח טבח והכן כי שבת הוא בחי' שמחתני בפעלת וזהו את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו, וכן בג"ע העליון נמשך שפע הפנימיות מג"ר כח"ב משא"כ בריאת העולם שרשו מז"ת שהן שי"ב כו', וזהו דבחי' פעלת נמשך מבחי' מה רב טובך הוא יסוד אבא, כמ"ש בזהר פקודי דף ר"ך ע"ב, אשר צפנת שמתלבש בבינה שנק' צפון עלמא דאתכסיא והיא עלמא דאתי, וחיי העוה"ב הוא רב טובך היוד שבו נברא העוה"ב וגם צפנת גימ' כתר וכן ס"ת טובך אשר צפנת, כי יחוד חו"ב זהו ע"י הכתר, ומזה נמשך אשר פעלת לחוסים בך נגד בנ"א, כי מחו"ב נמשך ע"י יסוד ז"א למל' מקור דבי"ע, ועיקר השפעה זו היא בשבת שאזי דוקא נמשך שער החצר הפנימית כו' וזהו שבשבת דוקא אומרים כי שמחתני ה' בפעלך בחי' פעלת הוי', וזהו ג"כ ענין במעשה ידיך ארנן ע"ד מכון לשבתך פעלת הוי' מקדש אד' כוננו ידיך, וגם פעלת פי' בזח"א דמ"ז סע"א ענין אומנות וכ"ה בזח"ב תרומה דקכ"ז ע"א וידוע כי מעשה אומן הוא משובח ונעלה הרבה על סתם מעשה, והיינו כי בבריאת העולם נאמר בראשית ברא אלקים ובג"ע נאמר וייצר ה' א לקים שם מלא דהיינו ע"ק וז"א, וכענין ואהי' אצלו אמון, אמון מופלא פי' במא"א אות א' סעיף צ"ב שהוא מו"ס, קו המדה כו', ועמ"ש בת"א בד"ה ובבואה לפני המלך בפי' וראו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ משם יובן דבחי' מפעלות זהו בחי' גבוה גם מפעלות בלא ו' גימ' כתר והוא"ו, י"ל בחי' הקו המלובש בכתר כו' א"נ מפעלות גימ' כתרו.

ו מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך. (א) ענין עמקו מחשבותיך בילקוט ח"ב דכ"ט ע"ג סוף רמז קפ"ד שנתעכב שמחת בהמ"ק י"ב חודש מיום שנשלם כדי שיהי' בירח האיתנים זה חודש תשרי.

(ב) זח"ג נשא קל"ג ע"ב מפרש פסוק זה קאי על עתיקא דלית דידע ליה אלא הוא. כמו דעדן עילאה (שהוא מו"ס כמ"ש באדר"ז האזינו דר"צ ע"א) לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי, ועל האי כתיב מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך עכ"ל וכן מבואר בביאור האדרא מהאריז"ל דנ"ח ע"ב וז"ל כמה דעדן עילאה היינו מו"ס, כי או"א לא נזכרו באד"ר, וזש"כ ועל האי דהיינו עדן עילאה מו"ס כתיב מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך ומחשבה היינו מו"ס כו' ומ"ש מאד עמקו מחשבותיך שאותו מחשבה סתימאה בגלגלת ועמוקה עכ"ל ור"ל שמה שנתגלה ממו"ס זהו רק החיצוניות ונקרא גלגלתא שהיא בחי' הרצון עלין המכסה על עומק הטעם הכמוס והמחשבה וכמבואר בלק"ת פ' שלח בד"ה אני הוי' אלקיכם דרוש השני ובהביאור שם, והנה נראה כי פסוק זה מאד עמקו קאי עמ"ש לקמן איש בער לא ידע כו' בפרוח רשעים כו' שע"ז צווח חבקוק רשע מכתיר כו', ועז"נ מאד עמקו מחשבותיך והוא ע"ד מ"ש במד"ר פ' וישב פרשה פ"ד דצ"ח ע"ב בפירוש וישלחהו

תרלח

מעמק חברון הלך להשלים אותה העצה העמוקה כו' כי אברהם בחר השעבוד תחת גיהנם, וענין עמוקה היינו כי סתם עצה זהו בחו"ב, אבל עצה עמוקה היינו מבחי' עמקו מחשבותיך והוא כמ"ש בזח"ב ס"פ תצוה דקפ"ז סע"א ע"פ הוא גלי עמיקתא, דאי לאו חשוכא לא יתגליין עמיקין כך ע"י החושך דגלות מצרים נמשך להיות מגלה עמוקות שהוא ענין מתן תורה שהיא מבחי' עומק המחשבה וע' בלק"ת פ' תצא בד"ה כי תהיין לאיש, בענין מגלה עמוקות מני חושך ועמ"ש בפי' ממעמקים בלק"ת שם בביאור ע"פ ולא אבה הוי', שהם ע"ס הגנוזות, וע' בד"ה תקעו בחודש דרוש הראשון פ"ב גבי ממעמקים קראתיך ובד"ה והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול פ"ד גבי וכמ"ש ממעמקים קראתיך הוי' מובן ממעמקים היינו בחי' ש' הוי' דלעילא ר"ל שלמעלה מאצי' כו' וכן פי' בעמה"מ שער י"א ס"פ י"ג דס"ד ע"ב דפי' מה גדלו מעשיך הוי' היינו ש' הוי' המאיר באצי' יוד חכמה ה' בינה כו' עכ"ז מאד עמקו מחשבותיך היינו חכמה שבכתר שהיא נק' מחשבה עמוקה ואינו מושג כלל בחו"ב דאצילות כו' ע"ש.

(ג) ענין מה גדלו מעשיך ה' בתד"א ח"א פ"ב בא וראה כמה מיני בהמות ומיני חיות ומיני עופות יש בעולם וכמה מיני דגים יש בים שמא קולו של זה דומה לקולו של זה או מראה כו' הא לא קול ולא מראה ולא דיעה ולא טעם של זה דומה לזה. וכך שנו חכמים במשנה ספ"ד דסנהדרין להגיד גדולתו של ממ"ה הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות כו' וממ"ה הקב"ה כו' לכך נאמר מה גדלו מעשיך ה' עכ"ל ועיין מזה בת"א פ' וארא בד"ה וידבר אלקים כו' וארא אל אברהם, ועכ"ז ענין עמקו מחשבותיך זהו הגבה יותר וכנ"ל ססעי' ב'.

(ד) ובאג"ה סי' ל"ו פי' עמקו מחשבותיך עמקו ל' רבים שיש בבחי' מחשבה עמוקה זו ב' בחי' פנימי' ואחוריים פנימי' היינו פנימיות התורה ואחוריים זהו נובלות חכמה שלמעלה תורה, וחיות העולמות בחי' מה גדלו מעשיך בטל גם לגבי אחוריים שבעומק כו', ועיין מענין נובלות חכמה בביאור ע"פ תורה צוה פי' שהוא ענין הנק' ושער רישי' בחי' השערות נק' נובלות לגבי עצם מו"ס ובד"ה ואהי' אצלו אמון פי' שהם בחי' גלגלתא ומו"ס, וע' בד"ה האזינו השמים דרוש השלישי בפי' יערוף כמטר תזל כטל כו', ועמ"ש מענין סתים וגליא שבתורה שהם ב' בחי' עומק הנ"ל בסידור בהביאור ע"פ ועשו להם ציצית בפירוש עוטה אור כשלמה.

(ה) עמ"ש עוד מענין עמקו מחשבותיך בלק"ת בשה"ש בד"ה באתי לגני שם פי' דהיינו חו"ב דאצילות, וא"כ מה גדלו מעשיך הוי' היינו ז"א דאצילות, עמה"מ סד"ב, שלה נבב רפוב, פר"א יט ס"ח קכ"ג, ר"ח שער היראה פ"א ד"ו ע"א וז"ל ופי' שבעשייה הגשמיות מענין השמים והארץ והים ושאר הבריות הגדולות אנו תמהים ואומרים מה גדלו מעשיך וכו' וא"כ זהו ההפרש בין מה רבו מעשיך דקאי על ריבוי הבריות אבל מה גדלו קאי על הבריות הגדולות ולכן ארז"ל חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו שמים וארץ קנין א' וכן עד"ז הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול, ולפע"ד אפ"ל מה גדלו מעשיך ע"ד מארז"ל פ"ט דברכות דנ"ח סע"א תנא משמיה דרע"ק לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף, דהיינו

תרלט

הנס הנפלא היוצא מהטבע נק' גדולה, ועיין בזהר ס"פ נח דע"ד ב' ענין עיר ומגדל בקדושה בחי' עיר אלקינו, והמגדל בחי' גדול הוי' כו' בעיר אלקינו א"כ מה רבו מעשיך נמשך משם אלקים שזהו עיר אלקינו כמ"ש בת"א בד"ה וידבר אלקים כו' וארא הנ"ל ססעי' ג', ובחי' מה גדלו מעשיך נמשך מבחי' גדול הוי' כו' בעיר אלקינו והיינו ענין המגדל, וזהו מגדול עוז שם הוי' בו ירוץ צדיק ונשגב, וע' בזח"ג קנ"ח ב ענין היש בה עץ אם אין שהשינו למעליותא מנוהג העולם נמשך ממקום גבוה יותר ועד"ז אורך ימים נמשך מא"א בזהר בראשית דל"ז סע"ב ודנ"ח ע"א עד"ז יובן ענין מה גדלו מעשיך וענין מה רבו מעשיך כו', גם כענין דבר גדול מעשה מרכבה המאורות הגדולים כו' וע' בחיי ע"פ גדילים תעשה לך.

ז איש בער לא ידע. (א) בחיי ס"פ ויקהל דקכו"ג ע"פ חכמה בהמה, והי' לו לומר בהם, לפי שא"א לבשר ודם להשיג תכלית החכמה. ונמשל כבהמות נדמו (הג"ה ולכן אפילו המלאכים נקראי' בהמה פני אריה פני שור כו' עכ"ה) וכענין שכתב איש בער לא ידע הזכיר איש שהוא לשון חשיבות, הנה הוא נחשב בער הוא תרגום בהמה אצל חכמת השכינה עכ"ד ופירושו דחוק דאיש בער היינו שאינו איש חכם, ובמא"א אות ב' סעיף ע"ב בער נק' סמאל כי דעת אין לו ולכן נק' בער נבער מהדעת ובי"נ שם שעז"נ איש בער לא ידע כו', וס"פ ואתחנן ע"פ ומשלם לשונאיו אל פניו שכר בעה"ז להאבידו מעוה"ב פי' שעז"נ איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת והיינו ענין בפרוח רשעים שאינה אלא לפי שעה כמו פריחת העשב כו', ועד"ז פי' בספר העקרים מ"ד פי"ב בענין רשע וטוב לו ושזהו ענין איש בער לא ידע כו'.

(ב) זח"ב תרומה קנח"ב האריך פי' מדת זאת שהיא המ', ועז"נ וזאת אשר דבר להם אביהם, וזאת הברכה, אל יתהלל כו' כי אם בזאת יתהלל כו' ועז"נ וכסיל לא יבין את זאת, והוא ענין מ"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, כי גלו לבבל שכינה שהיא זאת עמהם, והמכוון מזה ע"ד מ"ש בת"א פ' בראשית בפי' אעשה לו עזר כנגדו, ובשה"ש סד"ה יונתי בחגוי בפי' הראיני נא את מראיך, גם ע"ד מ"ש על פסוק ובמדבר אשר ראית אשר נשאך, שרוממות נש"י נמשכי' ממה שהלכו במדבר שרומז לק"נ וג"ק שלמטה מנוגה, ובלק"ת סד"ה כנשר יעיר בפי' מי זאת עולה מן המדבר, עילויה מן המדבר, כמשל הריאה שהיא דוקא בשחור שבעין שע"י אתהפכא חשוכא לנהורא נמשך שיהי' עין בעין יראו וזהו כמש"ל בפסוק מה גדלו מעשיך סעיף א' בשם הזהר ס"פ תצוה דאי לאו חשוכא לא יתגלון עמיקין, וכמ"ש במדרש ע"פ כי אשב בחושך ה' אור לי, וכמ"ש ע"פ כיתרון האור מן החושך, ע' זח"ג דמ"ז ע"ב, וכן מובן כ"ז ממ"ש בת"א סד"ה ויהי בשלח פרעה, ומבחי' בירור יש לי רב נמשך גילוי מה רב טובך כו'.

(ג) זח"ג פ' אחרי דע"ה סע"ב ודעו"א וזהו ע"ד הנזכר בת"א בד"ה ויהי בשלח פרעה: זהר פ' קדושים דפ"א ע"ב: ת"ז תיקון י"ט דל"ט סע"א וע"ב כי המ' הנק' זאת בה ועל ידה על ההעלאות והמשכות ובכס"מ שם שזהו על זאת יתפלל ועמ"ש בענין ופסח ה' על הפתח. שהיא המ' זה השער לה' לשם דוקא נמשך הדלוג מלמעלה מהשתלשלות כו'.

תרמ

(ד) בעמה"מ שער קרית ארבע ר"פ ט"ו איש בער ענף מסמאל לא ידע וכסיל לא יבין את זאת תכלית השכינה בעלייתה למעלה לזווג שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש כו'.

(ה) במ"ע אופן ע"ח פי' איש בער זהו בלעם בן בעור שאע"פ שאמר ויודע דעת עליון כו' אינו כן כי לא ידע ולא יבין את זאת שהיא מדת מלכותו ית' כי בלעם ארז"ל בלא עם שלא רצה שיהי' גילוי מלכות שמים על עם קרובו כי אין מלך בלא עם. ורצה שיהי' רם על כל כו' ולא הבין כחו של זאת שהיא מדת המלכות שהיא תכלית בריאת העולם וכמ"ש בלק"ת סד"ה שובה ישראל עד, דרוש השני, ועמ"ש ע"פ כ"א בזאת יתהלל כו' ומשם יובן פי' לא יבין את זאת.

ח בפרוח רשעים כמו עשב כו'. (א) במד"ר באסתר דף קכ"ה דק ע"פ אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן כו' ע"ש, ויש לבאר עפמ"ש בתו"א בסד"ה כי אברהם לא ידענו בענין אסתר שהגביה את המן וקרבו יותר מדאי אל הקדושה ואז היה מפלתו מאליו כי הקליפה לא תוכן לקבל חיות ויניקה להיות יש ודבר בפ"ע אלא כשהוא מרוחק מהקדושה וכל מה שהוא יותר קרוב אל הקדושה מתבטל מאליו כהמס דונג מפני אש כו' עכ"ל, ועפ"ז י"ל ענין בפרוח רשעים. כמו גדל את המן. שבגדולה זו הוגבה ונתעלה. ועי"ז נעשה מפלתו של המן הרשע. וכ"כ עוד יותר סד"ה ובבואה לפני המלך בענין לפני שבר גאון והיינו דכתיב אם תגביה כנשר. משם אורידך משם דוקא שהגבהתם ועלייתם למעלה היא הגורמת השפלתם ומפלתם כו' עכ"ל. ובמד"ר נשא פי"ד דרס"א ג' מן אחר הדברים האלה גדל עד ויתלו את המן שבעים פסוקים. לתכלית שבעים נתלה על חמישים. י"ל כי שרש יניקתו מן ע' תלויה שבפסוק יכרסמנה. ולהורידו מבחי' זו הוא ע"י שבעים פסוקים ועמ"ש מענין ע' תלויה בלק"ת פ' ראה בד"ה וכל בנייך. וגדולה מזו מצינו במד"ר ר"פ ויקרא פ"א שאפילו בגדולי הצדיקים הלל אמר הגבהתי היא השפלתי. השפלתי היא הגבהתי וכן אמר הלל נגד שמא אבד שמיה כו'. וע' פ"ק דמגלה ט"ו סע"א. עוד הביא במד"ר באסתר שם פסוק משגיא לגוים ויאבדם באיוב סי' י"ב כ"ג ופרש"י מגדיל לשון שגיא כח משגיא את הגוים ומצליחם ולבם מתגאה בהצלחתם והוא אבדן שלהם מה שמצליחים. וע' מפסוק זה במד"ר קלאא קעזג קלג במגלת אסתר קכהד ילקוט חא נוד סבד סזב רמבב ח"ב קעבא. בחיי פגד קפחא רבג, ולכן ארז"ל ספ"ה דברכות כ"ג בסוף כל ברכה וברכה והמלך כיון שכרע שוב אינו זוקף פרש"י כל מה שהוא גדול ביותר צריך להכניע ולהשפיל עצמו וכן ארז"ל ע"פ כי אתם המעט מכל העמים שממעיטי' א"ע אבל עוכומ"ז כשהקב"ה נותן להם גדולה מגביהים א"ע כו'.