צד

תרמ

יד כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. וארז"ל במדרש רוח ע"פ כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם, כתוב אחד אומר כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב וכתוב אחד אומר כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול בש"א סי' י"ב, א"ר שמואל בר נחמני פעמים שהוא עושה בעבור עמו ונחלתו ופעמים שהוא עושה בשביל שמו הגדול, א"ר איבו כשישראל זכאין בעבור עמו ונחלתו, וכשאין ישראל זכאין בעבור שמו הגדול, ויש להעיר לענין שעושה

תרמא

בעבור שמו הגדול, ממ"ש במ"א ע"פ המד"ר פ' משפטים ספ"ל ד"א כי קרובה ישועתי לבוא א"א כי קרובה ישועתכם א"ל הקב"ה כו' אם אין לכם זכות בשבילי אני עושה כביכול ובגמרא פ' חלק דצ"ז סע"ב ס"ל לר' יהושע ולא בכסף תגאלו מה"ט ועמ"ש מזה ע"פ ושב ה' את שבותך כו' וע' במא"א אות א' סעיף ג' בענין הצדיק אבד מלקבל ברכאן מאימא עילאה, ורבנן אמרי בא"י בשביל עמו ונחלתו בח"ל בעבור שמו הגדול שנאמר למעני למעני אעשה עכ"ל, והנה נטישה פירושו כענין עזיבה ומהרמ"א בתלים סי' כ"ז ע"פ אל תעשני ואל תעזבני פי' עזיבה גדולה מהנטישה ועמ"ש ע"פ ותאמר ציון עזבני ה' וכו', והנה כתי' ואל תטוש תורת אמך, במשלי סי' א' ט' ועיין מזה בברכות פ"ו ל"ה ב' שארז"ל ואין אמך אלא כנס"י, וכ"ה בסנהדרין פרק חלק דף ק"ב סע"א, ובפסחים פ"ד ד"נ סע"ב מבואר דקאי ג"כ על מנהגים שקבלו עליהן אבותיהן של בנים, וכ"ה מפורש פ"ז דחולין דצ"ג ע"ב גבי הני ביעי חשילתא מדינא שריין ואת לא תיכול משום אל תטוש תורת אמך, ולכן י"ל כשעושין רצונו של מקום ומקיימין ואל תטוש תורת אמך, אזי כי לא יטוש ה' עמו בעבור עמו ונחלתו, ועיין עוד מפסוק ואל תטוש במד"ר יתרו קמ"ה ד', זח"א דף קל"ב סע"א ענין שמע בני, ובהשמטות סי' ל"ז, זח"ב יתרו דף פ"ה ע"א מוסר אביך דא חכמה ותורת אמך דא בינה, אורייתא מחו"ב אתכלילת, פ' אחרי דף ע"ד, ור"פ פנחס, ובפי' הרמ"ז שם מוסר אביך תשב"כ הנמשך מחכמה עילאה ושרשו מו"ס שבו גבורה דעתיק יומין, אכן א"א להיות גילוי אור אבא כ"א ע"י הבינה וז"ס תורת אמך תשבע"פ ועמ"ש מזה

תרמב

בלק"ת בד"ה ביום השמע"צ כנשין יהא לכון, ובד"ה תשמרו להקריב לי במועדו שמור זו משנה, ובמד"ר פ' משפטים פ"ד דקמ"ה א' ואין אב אלא הקב"ה שנאמר ועתה ה' אבינו אתה ואין אם אלא התורה שנאמר ואל תטוש תורת אמך, ובשל"ה דל"א א' בשם הזהר פ' אחרי דף ע"ד ע"י שישראל עושין רש"מ הקב"ה שוי מדורי' בכנ"י והיינו ע"י ואל תטוש תורת אמך, ושם תחלת מסכת תענית דקצ"ט ע"ב בשם המרדכי שלא לרחוץ מר"ח אב משום ואל תטוש תורת אמך ובפ' שופטים דף שפ"ד סע"א ע"פ איננו שומע בקול אביו ובקול אמו כו', בחיי ר"פ לך, ס"ח סי' תקע"ו תתקע"ד תתקע"ה, ונחזור לענינינו דכיון שמקיים ועוסק בתורה עד שמקיים הזהירות בבחי' ואל תטוש תורת אמך, לכן עי"ז כי לא יטוש ה' עמו, בשביל עמו, ונחלתו פי' מהרמ"א שהוא ירושלים ובהמ"ק והיא בחי' מל', וזהו ע"ד דירה בתחתונים, ובפרדס ערך נחלה שהבינה נק' נחלה בלי מצרים שהיא למעלה מבחי' גבולים, ועמ"ש בלק"ת ס"פ מסעי בד"ה ענין נחלת יעקב, ובבנין בית ראשון הי' המל' במדריגת הבינה כמ"ש בלק"ת בד"ה יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת, וכ"ש לע"ל וזהו ונחלתו לא יעזוב, ובאמת ישראל נק' נחלתו כמ"ש בפ' עקב ט' כ"ו עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך, ושם כ"ט והם עמך ונחלתך, ות"א עמך ואחסנתך, וכן כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו בפ' האזינו ל"ב ט' התרגום עדב אחסנתיה, ובפ' תשא ל"ד ט' וסלחת לעונינו ולחטאתינו ונחלתנו פרש"י ונחלתנו ותתננו לך מיוחדת זו היא בקשת ונפלינו אנו ועמך שלא תשרה שכינתך על עובדי כוכבים ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה מצה זו פ"ג, ובד"ה ואכלתם אכול ספ"א בהג"ה, וא"כ למדנו פי' נחלתך היינו מה שהוא משרה שכינתו ע"ד ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ונחלה פירושו אחוזה, היינו מה שאורו ית' מתאחז ושורה בנשמות, ועמ"ש בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון בפי' כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא כמו טבע האש שמסתלק למעלה אלא ע"י שנאחז בפתילה ודוקא שתהא הפתילה יפה שתהי' נוחה ומוכשרת שיאחז בה אור הנר. כך הוא ענין תורה ועבודה וגמ"ח שבהן נאחז אור ה' והיינו ע"י הבהוב הפתילה בחי' ביטול רצון וכלות הנפש אליו ית', ולכן נאמר והם עמך ונחלתך שבהן יכול להאחז המשכת אור א"ס ב"ה, ואחוזה זו זהו ענין נחלתו ית', וזהו אחזתיו ולא ארפנו בשה"ש סי' ג' ובתרגום שם ואשרי שכינתי' בגויה, וענין ולא ארפנו היינו ע"י העסק בקרבנות וע' מזה בלק"ת בד"ה במדבר סיני, גם אחז ענין דביקות כמ"ש בפרדס ערך אחז וכתיב כי כאשר ידבק האזור כו' וכן הדבקתי אתכם אלי כו', ואם כפשוטו דנחלה היינו שממנה השפע לאדם, הרי כמ"כ נאמר וצדיק באמונתו יחיה וארז"ל אפי' צדיקו של עולם באמונתו הוא חיה היינו כנס"י ממשיכים בו תוספת אור מאוא"ס ב"ה כמ"ש ע"פ שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' בד"ה צאינה וראינה בלק"ת בשה"ש, ובענין תפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו, וזהו אימתי גדול הוי' כשהוא בעיר אלקינו שעי"ז נמשך בו מבחי' שמו הגדול עמ"ש בלק"ת פ' שלח בד"ה אני הוי' אלקיכם, דרוש השני בפירוש שמו הגדול, הרי שפיר נק' נחלתך, ואפ"ל שזהו פי' יעקב חבל נחלתו, חבל ענין הקו וחוט הנמשך מאוא"ס להאיר למטה כמו חבל שראשו א' למעלה וזהו הנמשך ע"י יעקב שיש בכחם להמשיך תוספת אור מראשית הקו ובילקוט פ' בשלח רמז רנ"ג ע"פ תביאמו ותטעמו בהר נחלתך ד' נקראו נחלה ישראל וא"י ובהמ"ק והתורה כו' ע"ש, י"ל כנגד ד' אותיות הוי' ישראל הוא ו' דשם א"י ה' אחרונה, בהמ"ק ה' עילאה, שהיא הנקרא בית ראשון בזהר פ' שמות ד"ט ע"ב, והתורה יו"ד, והנה דברי הילקוט שם הם מהמכילתא, וא"כ הם ג"כ ארבעה קנינים שקנה הקב"ה כמש"ש במכילתא שם יבואו ישראל שנקרא קנין עם זו קנית לארץ שנקראת קנין ויבנו בהמ"ק שנקרא קנין בזכות התורה שנק' קנין הובא בילקוט שם רמז רנ"ב, והיינו כי נחלה וקנין זהו ענין אחד, והוא למעלה מהבריאה יש מאין וכמ"ש בילקוט שם שלכן נאמר על המקדש מכון לשבתך פעלת הוי' מה שלא נאמר לשון פעלת במע"ב כי רק במאמר נבראו כו' והפעולה היא בחי' נכבדת ועליונה הרבה מהמאמר. וכמאמר פעול גבורות כו'. ונשוב לענינינו שזהו כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב דהנה גבי נחלה שייך לשון נטישה שהלך למדינה אחרת ועזב נחלתו כמבואר בגמ' פ"ג דב"מ דל"ח סע"ב, וענין זה הוא כמארז"ל ע"פ היתה כאלמנה שהלך בעלה למדינת הים, ע"ד קוב"ה בעת חורבן בהמ"ק סליק לעילא לעילא כמבואר בת"א בד"ה וארא אל אברהם, ועז"נ כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב, וכמבואר שם בת"א, וע"ז בא הפסוק יהי ה' אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו, וכן פסוק אל תטשני ואל תעזבני אלקי ישעי תלים סי' כ"ז, ומזה יובן בתוספת ביאור מ"ש לעיל אשר ע"י ואל תטוש תורת אמך נמשך כן כי לא יטוש, כי התורה נק' נחלה

תרמג

כנ"ל וכמ"ש וממתנה נחליאל, והוא ראשית התלבשות אור א"ס בחכמה, ולכן אורייתא היכלא עילאה דקוב"ה ועמ"ש בלק"ת סד"ה את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו וע"כ ע"י ואל תטוש תורת אמך שעי"ז נמשך אור א"ס בחו"ב ממילא נמשך ג"כ כי לא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב שהם כנס"י וכנ"ל, וזהו שסמכו לזה אח"כ פסוק והוא רחום כו' כי כל הנ"ל זהו כשעושין רש"מ אז לא יטוש בעבור עמו ונחלתו אבל כשאין עושין רש"מ אזי אעפ"כ כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול, וזהו כדרך שנאמר בתורה וסלחת לעונינו ולחטאתינו, ועי"ז ונחלתנו, וזהו כי עמך הסליחה למען תורא, כדי שיהי' המשכת שכינתו ית' למטה שזהו בחי' ונחלתנו, וזהו ענין לשארית נחלתו, וזהו ענין והוא רחום יכפר עון כו' ולכן יקוים מ"ש לעיל ונחלתו לא יעזוב אף בזמן שאינן זכאין, ומ"מ צ"ל תשובה ובקשת הסליחה וסלחת לעונינו כו' ונחלתנו.

(ילקוט ח"ב בש"א רמז קי"ז דט"ז סע"ג בשם המדרש תלים כמש"ל בשם מדרש רבה ברות, בילקוט בתלים סוף רמז תתכ"ט דף קט"ו ד' ע"פ ולא נסוג ממך תחיינו ובשמך נקרא).

בילקוט באסתר דקע"ב א' ע"פ ולמלך אין שוה, א"ר לוי על מה שהיה המן מקטרג מלמטה את ישראל היה מיכאל מלמד עליהם סנגוריא מלמעלה אמר לפניו רבש"ע אין בניך מתקטרגין לא על שעבדו עבודת כוכבים, ולא על ששפכו דמים אלא על שם שהם משמרים את דתך א"ל הקב"ה לא שבקית ולא אשבוק שנאמר כי לא יטוש ה' את עמו עכ"ל.