קג

תרמג

יט ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה. עמה"מ מח"ג קמזא קסחב לחב, רח, מד"ר פ' שמות קיטד, בשה"ש רבה כבב, זח"א עמוד קב, של"ה קלטב שעחב, מ"ע קצ"ג קנ"ז, חס"ל מעיין שישי.

(א) במדרש תלים בסי' ק"ג ובשה"ש רבה ע"פ מרכבו ארגמן דכ"ב ב' ובילקוט במקומו תלים סי' ק"ג רמז תת"ס, ה' בשמים הכין כסאו, רבי ברכיה בשם רבי אבין אמר אתה מוצא ד' גאוותנים בעולם ולפי שהן גאין הקב"ה מתגאה עליהם כיצד בחיות אין גיותן מן הארי ובבהמות מן השור ובעופות מן הנשר וגיותן מן הכל אדם שהוא שולט בכולם שנאמר ורדו בדגת הים (ועמ"ש ע"פ רכב אלקים רבותים אלפי שנאן דר"ת שנא"ן שור נשר ארית והנון פשוטה הוא אדם) מה עשה הקב"ה נתן כל הגאותנים הללו תחת כסא כבודו (נ' שזהו פירוש הכין כסאו) שנאמר ודמות פניהם פני אדם אמר הקב"ה הואיל והן גאים אני מתגאה עליהם שנאמר כי גאה גאה שהוא מתגאה על כל הגאים הוי ומלכותו בכל משלה עכ"ל המדרש תלים, (וע' עדה נא כל גובה), ובילקוט הלשון בשינוי קצת, ובמד"ר פ' בשלח ס"פ כ"ג וסיים וכל כך למה כדי שלא יתגאו בעולם וידעו שיש מלכות שמים עליהם ועז"נ כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם הוי' כי גאה גאה עכ"ל, ובשה"ש רבה מסיים ממה שהכין כסאו על הגיאים תדע שמלכותו בכל משלה עכ"ל, והנה ענין גאה על גיוותניא ביאר רבינו ז"ל בדרוש ויקח המן את הלבוש, כלומר מתגאה ומסתלק מן הגאים והם עמלק וכדומה, דאע"ג שמצד

תרמד

הרוממות דקמי' כלא חשיב יוכלו לינק השפע וכמו שאמר אברהם לו ישמעאל יחיה לפניך כמ"ש בת"א פ' לך ע"פ אנכי מגן לך, וכמש"ל ע"פ רם על כל סעיף א' זהו כשאינו מתגאה ומתרומם אבל כשמתגאה ומתרומם נותן לב לדקדק שלא יצא ההשפעה להגאים כו' ולא יהי' שממית בידים תתפש והיא כו', ואתעדל"ת לבחי' זו זהו ע"י גיאות דקדושה באדם ע"ד שמינית שבשמינית של ת"ח שיתגאה לבלתי ישפיל א"ע בתאוות גשמיות שיהי' נפרד כו' ח"ו עכ"ד א"כ לפ"ז גם כאן פי' בשמים הכין כסאו, ר"ל ע"י שהאדם יעורר בנפשו בחי' שמים היינו בחי' ושם דרך, גם שמים לרום וכתיב ובגאוותו שחקים בפ' הברכה, וזהו גיאות דקדושה, ועמ"ש בענין שלכן ניתנה תורה על הר סיני בלק"ת אחר פ' במדבר.

(ב) אך צ"ל הלא ד'חיות המרכבה הנ"ל הם בבחי' ביטול בתכלית, ואיך נק' גיאים, וי"ל מפני ששרשן מעולם התהו מבחי' ס"ג ע"כ אף שכבר נתבררו, מ"מ כיון ששרשן מס"ג יש מהם יניקה לבחי' היש ממש וכמארז"ל בענין כתבו לכם על קרן השור שאין להם חלק כו' וכן עשו נק' שור ונ"נ אריה וכתיב אם תגביהי כנשר וכן בקום עלינו אדם והם ג"כ בחי' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, וענין כי גבוה מעל גבוה כי כמו שיש ד' חיות במרכבה דבריאה כמ"כ יש ד' בחי' אלו באצילות וכמ"ש במא"א אות ד' סעיף מ"ה, וע' בפנ"י פ' מקץ ע"פ רק הכסא אגדל ממך דפי' שהוא בחי' כתר, ובמד"ר פ' מקץ פ"צ שמזה אנו למדים ענין והיית רק למעלה, דאעפ"כ גדולתי למעלה מגדולתכם, היינו כי אע"פ בתפילין דמארי עלמא כתיב כי מי גוי גדול, ומי גוי גדול, וכן תלמוד גדול או מעשה גדול, דהמכוון שמקבלים מבחי' גדול הוי', אעפ"כ גדולתי הוא ענין ולגדולתו אין חקר למעלה מגדולתכם, כי זהו למעלה מבחי' שם הוי' שהוא בחכמה, ולגדולתו זהו בחי' כתר, וזהו ענין שנלמד מן רק הכסא אגדל ממך, ולכן דבר גדול מעשה מרכבה שזה מורים על ולגדולתו אין חקר, בחי' גאה גאה כנ"ל, וע' עוד מענין כסא בזח"ג פ' תזריע

תרמה

דמ"ז ובע"ח שער כסה"כ.

(ג) במד"ר פ' שמות ר"פ ב' דקי"ט ע"ד וה' בהיכל קדשו א"ר שמואל בר נחמן עד שלא חרב בהמ"ק היתה שכינה שורה בתוכו שנאמר וה' בהיכל קדשו. ומשחרב בהמ"ק נסתלקה השכינה לשמים שנאמר ה' בשמים הכין כסאו. ר"א אומר לא זזה השכינה מתוך ההיכל כו'. הנה קדה"ק שבבהמ"ק מכוון כנגד כסה"כ. כמ"ש מכון לשבתך פעלת הוי' מכוון נגד שבתך. בשה"ש רבה ס"פ כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות, וע' בילקוט פ' בשלח ע"פ מכון לשבתך רמז רנ"ג ועמ"ש ע"פ כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. ובענין גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ לפי שהתשובה היא בבחי' קדה"ק שלמעלה מבחי' קדש בד"ה שבת שבתון. וזהו ענין כי גאה גאה עיין ת"א סד"ה אשירה להוי' כי גאה גאה. ומזה י"ל פי' הכין כסאו דרז"ל אמרו אין הכנה אלע שבת שנאמר והכינו כו' והנה שבת נק' כי שמחתני בפעלך שהפעולה למעלה מבחי' בדבר ה' שמים נעשו ועד"ז מכון לשבתך פעלת הוי' כמ"ש בילקוט שם בשם המכילתא בפי' פעלת ה'. לכן נאמר בזה הכין כסאו כמו שבשבת שייך והכן כו'. וכן אומרים בשבת ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו והרד"א פי' לפי שאז הי' פנוי ממלאכה אכן זהו דוחק והענין י"ל עפמ"ש בזח"ג פ' תזריע דמ"ז ע"ב שיתא דרגין לכורסייא הוא על כורסייא. כמו שיתא יומין לעילא שביעאה עילאה עלייהו ע"ש. כי שית דרגין הם ו"ק דבריאה שהם השולטי' בימי החול וכסה"כ זהו היכל קדה"ק דבריאה. וכמו שית יומין ו"ק דאצי' שביעאה עלייהו היינו בינה שנק' קדה"ק לכן בימי החול ו"ק דאצי' נמשכי' ומאירי' ע"י ו"ק דבריאה. אבל בשבת שהוא העלייה של ו"ק לבינה דאצי' אזי ישב על כסה"כ שנמשך ההארה ג"כ בהיכל קדה"ק דבריאה שלמעלה מבחי' השיתא דרגין. ולכן נק' זה נתעלה וישב על כסא כבודו וכמ"ש במאמר כגוונא כו' קוב"ה לעילא לא יתיב על כורסייא דיקריה כו' עמ"ש מזה בסידור. והיינו כי בחול נמשך השפע ע"י ו"ק דיצי' ועשיי' ובשבת מתעלה בהיכל קדה"ק דבריאה וההיכל זה עולה באצי' כמ"ש במ"ח. ומזה יובן לשון הכין כסאו כמו ההכנה מחול לשבת כך ו"ק שית דרגין לכורסייא הם הכנה לשבת שאז מתעלה ויושב על כסא כבודו כו'.

(ד) בעמה"מ סוף שער ח' דמ"ח ע"ג פי' ומלכותו בכל משלה על מל' דא"ק שהיא נק' רדל"א. ובשער ט"ז ס"פ ל"ו פי' על מ"ל דאצילות כן וכ"כ שם בשער כסה"כ רפ"ג וביאר ב' בחי' מל' אלו יובן ממ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה קול דודי גבי עד שנגלה עליהם ממ"ה. ולפי פי' הראשון צ"ל הכסא הוא כתר דאצי' ולפי' הב' הכסא הוא כתר דבריאה והנה למעלה בבחי' הכסא הוא גיאה על גיוותניא אבל בהשראת השכינה בבהמ"ק ה"ז בבחי' השראה וקירוב ההפך מבחי' שמתגאה ומסתלק מהם והיינו ענין ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, שזהו ע"י הביטול והכנעה הפך בחי' גיאות כו'.

(ה) הנה אף שפירשתי לעיל שמתגאה על ד' חיות ר"ל ע"ד שמתרומם עליהם ומסלק שלא יהא יניקה יתירה כו' אך הרי כתיב תלים ססי' ס"ח תנו עוז לאלקים על ישראל גאותו. וענין גאותו על ישראל א"א לפרש כ"א שעל ידיהם מראה גדולתו ית' וכענין שאמרו ע"פ גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו כו' דמלכא בלאו מטרוניתא לאו איהו גדול כו' בזהר ר"פ ויקרא דף ה' ע"א, וכענין מ"ש ע"פ ויאהב יעקב את רחל. וכתיב כי שנואה לאה. לפי שלאה הוא עלמא דאתכסיא. והגלוי למטה בבי"ע זהו ע"י רחל ה' קטנה רחל וזהו עיקר המכוון שיהי' הגלוי למטה וכמ"ש בבה"ז פ' ויצא בענין ויפגע במקום כו' אל מקומו שואף כו' ע"ש, ולכן ויאהב יעקב ז"ת דאצי' את רחל עלמא דאתגליא וזהו אימתי גדול כשהוא בעיר. וכי ע"י יחוד זה נמשך בז"א אור מלמעלה מאימא עילאה כמ"ש בזהר ר"פ וארא ע"פ עד תאוות גבעות עולם. וע' במא"א א' ד'. וזהו על ישראל גאוותו היינו כי המ' נק' כנס"י. ומהרמ"א בתלים שם פירש על ישראל גאוותו כי אינו אצלו יתברך לכבוד ולגאוה כ"א בהיותו שורה על ישראל וזה כמ"ש בר"ח שער הענוה פ"א וז"ל שהרי מקום הגיאות הוא בג' ראשונות כדפי' ברע"מ פ' פנחס דרכ"ג ע"א שדוד כד מטא לג' ספירין עלאין פתח ואמר ה' לא גבה לבי כו' ובלק"ת מהאריז"ל ע"פ ה' מלך גאות לבש, גאות גימ' קדוש וזהו ע"ד לך ה' הגדולה, והיינו כי קדוש מובדל שאינו מתלבש בעולמות וזהו ענין גאות שהוא עליון על הכל בחי' רוממות, מרום וקדוש הוי', ועיקר בחי' קדוש הוא בא"א וכן קדוש גימ' ת"י

תרמו

נימין דא"א, וזהו ג"כ ענין לך ה' הגדולה, ע"ד ולגדולתו אין חקר, ארך אפים וגדל חסד כו' ועמ"ש בענין והיית רק למעלה יכול כמוני ת"ל רק גדולתי למעלה מגדולתכם כי גדולתכם גדלות ז"א, וגדולתי א"א כו', וזהו ענין גאות לבש כי גאה גאה, וא"כ פי' על ישראל שהוא ז"א גאוותו היינו ההמשכה מג"ר שיומשכו ג"ר בז"א ע"ד מי ברא אלה והוא ענין הקב"ה מניח תפילין, מה כתיב בהו מי כעמך ישראל כו' שהם בביטולם ממשיכים לו הג"ר והמוחין ע"י היותם ברא כרעא כו', וא"כ מאחר דפי' על ישראל גאוותו היינו המשכת וגלוי גדולתו ית', ע"ד והופע בהדר גאון עוזיך, ה' מלך גאות לבש כו', א"כ כמ"כ הפירוש שמתגאה על ד' חיות המרכבה היינו ג"כ שהם גורמים להמשיך גלוי גדולתו ית' כי והחיות נושאות את הכסא כו' כמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, וזהו ג"כ ענין דבר גדול מעשה מרכבה, וא"כ לשון מתגאה ע"ד דאיתא בזהר שע"י אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, דהמכוון גלוי אלקותו ית' וא"כ מהו לשון אסתלק, אלא לפי שהגלוי הוא מבחי' כתר שאין בו השגה ממש, כ"א גלוי הרוממות, לכן נק' אסתלק יקרא, ועמ"ש כה"ג בלק"ת בשה"ש סד"ה צאינה וראינה כו' בעטרה כו' דרוש הראשון, וע' בעה"ק ס"פ י"ח מחלק העבודה בפי' על ישראל גאוותו הביאו השל"ה דף למד ע"א וזהו ענין בשמים הכין כסאו. וכמ"ש במד"ר בשלח ר"פ כ"ג בענין נכון כסאך מאז יעו"ש וגם אז פי' ד' פנים וד' כנפים של כל חיה כו', וגם פי' גאוותו ע"ד שנת' לקמן בפי' ה' מלך, וע' במד"ר ר"פ קדושים ע"פ ויגבה ה' צבאות במשפט, וכ"ז נמשך ע"י ויגבה לבו בדרכי ה' כמ"ש במ"א בענין מארז"ל ת"ח צ"ל בו שמינית שבשמינית, ועי"ז נמשך מלמעלה בחי' גיאות ה' והדר גאונו כו' וזהו שמתגאה על הגיאים והיינו בד' חיות המרכבה דקדושה כו', והנה ארז"ל ע"פ ושני גוים בבטנך שלי גיאי גוים בבטנך זה מתגאה בעולמו וזה מתגאה במלכותו, ור"ל יעקב מתגאה בעולמו ע"ד כה אמר ה' בוראך יעקב, שאמר לעולם יעקב בוראך, וא"כ זהו גיאות דקדושה וע"ד יש קונה עולמו, וע"ד כי הולך האדם אל בית עולמו בקהלת סי' י"ב ה' וארז"ל כאו"א יש לו עולם בפני עצמו במדרש קהלת, וזהו זה מתגאה בעולמו, וכתיב ולאום מלאום יאמץ לכן זהו פי' על ישראל גאוותו ועוזו בשחקים, שע"י שהצדיקים מתגאים בעוה"ב ומחשיבים את העוה"ז לאין ואפס עי"ז נמשך גלוי בחי' כי גאה גאה, וכמ"ש רוכב שמים בעזרך ובגאוותו שחקים, משא"כ ברשעים כתיב ובל יראה גאות ה' בישעי' סי' ך"ו יו"ד: זח"א עמוד קס"ו דא קליפת דאתלבשה ביה לשלטאה על כולא הה"ד ומלכותו בכל משלה מ' דעשי' שמתלבשת בק"נ הנק' ערלה כו' וע' זח"ב משפטים צ"ה ב' גבי וסימנא דא ארונא קדישא דאתעשק גו פלשתים לרע לון כו' וע' בד"ה ויהי בשלח פרעה, והנה הודו לה' קראו בשמו מיוסד על הנסים שעשה הקב"ה עם הארון, ואומרים זה קודם התפלה כי כמ"כ ישליט הקב"ה נה"א על נה"ב אף שעשוקה תוך נה"ב והיצה"ר, זח"ג אמור צו"ב בהר ק"י סע"א, פנחס רמגב תצא רע"ו א' בענין אסתר ומלכותו בכל משלה וע"ש בהרמ"ז רעזב ור"ל לאפוקי מדעת המרגלים שארז"ל ע"פ כי חזק הוא ממנו אפילו בעה"ב אינו יכול להוציא כליו משם, וע"ז השיבם כלב סר צלם כו' שהם מקבלים מלד ומקיף דלבונה ולכן ברצותו סר צלם כו' וזהו ויחשוף יערות כו'.