קו

תרמט

ב מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו. פי' במצ"ד מי יוכל לספר כל גבורות ה' ומי יוכל להשמיע כל תהלתו וכן פי' בפרד"א רפ"ג. פ"ב דמגלה י"ח א'. פ"ב דמכות י' א'. פ"ג דהוריות י"ג ב'. ירושלמי פ"ט דברכות. ע"ה קנ"ז א'. זח"א ע' מ"ה נ"ד קי"ט. בשלח ס"ד יתרו פ"ב ב' פ"ג א'. ח"ג נשא קל"ז סע"ב האזינו רצ"ד א'. של"ה נ"ב ב' קע"ב ב' קע"ו ב'. מ"ע ק"ט קנ"א. בחיי פ"ז א'.

(א) מגלה י"ח א' למי נאה למלל גבורות ה' למי שיוכל להשמיע כל תהלתו ופרש"י ואין מי שיכול לספר את כולו לפיכך אין נראה לספר מדעתו אלא מה שתקנו חכמים עכ"ל. וע"ש דהאיסור הוא בברכה דוקא. וכ' מהרש"א דר"ל לאפוקי בלא ברכה כלל מותר לספר בשבחו.

(ב) פ"ב דמכות ד"י ע"א דרשו זה כמ"כ לענין ללמד תורה. וז"ל ע"פ ומי אוהב בהמון לא תבואר למי נאה ללמד בהמון מי שכל תבואה שלו והיינו דאמר רבי אלעזר מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו. למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהלתו ופרש"י שבקי במקרא במשנה בהלכות באגדות. וכ"ה פב"ת דהוריות י"ג ב' שרצו לומר לגדול הדור שאם אינו בקי בעוקצין א"י להיות נשיא נשמע דפי' שיכול להשמיע כל תהלתו לענין נשיאות ולימוד ברבים זהו כשבקי בכל הש"ס כולו.

(ג) ות"י כ' מן ייכול למללא גבורתא דה' ירשי לאשמעא לכולהון תושבחתיה. וכ' מהרש"א בהוריות שם דלפי סברת הש"ס בהוריות גבורות ה' ותהלתו קאי על לימוד התורה. ע"כ אין להיות מלמד ודורש ברבים תורת ה' אלא מי

תרנ

שבקי בכל הש"ס כנ"ל. אבל רשב"ג שם לא ס"ל הכי אלא דפסוק מי ימלל קאי על ספור שבחו של הקב"ה בברכה כנ"ל אבל ללמד תורה אין שום איסור אף שאינו בקי בכל הש"ס:

(ד) זח"א עמוד נ"ד משמע מפרש מי ימלל גבורות ה' על ענין השלום בין חסד לגבורה דהיינו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. עו"ש ד' מ"א סע"א. ר"פ תולדות קל"ז א' קל"ה א' פי' על יצחק שהוליד את יעקב שממנו נולדו י"ב שבטים והיינו שיצחק הוא גבורות ה' הוליד את יעקב שנק' תהלתו. כי הוא קו האמצעי מובחר שבאבות. א"כ המכוון שמבחי' גבורות ה' נמשך שיהי' רבוי השפע. ע"ד וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק. וכן גבורות גשמים שיורדים בגבורה. ועיין זח"ג בלק קצ"א א' בפירוש גבורי כח עושי דברו. והמק"מ שם כ' מי ימלל גבורותיו ית' שהוציא מיצחק יעקב שממנו קיום העולם עכ"ל. א"כ גבורותיו היינו שממדת הגבורה שהיא לכאורה דין ממנה יבוא דוקא רבוי השפע. וכענין שארז"ל פב"ת דפסחים שאמר גבריאל למיכאל אין גבורתו של הקב"ה בכך שאתה שר של ברד והכל יודעין שהמים מכברים אש אלא אני שר של אש ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ ואעשה נס בתוך נס ע"ד דקי"ח סע"א א"כ גבורותיו זהו ע"ד נס בתוך נס פלאי פלאים:

(ה) ואדמ"ו בביאורו מאמר הנ"ל פי' שבתורה גנוזים רזין עילאין שלמעלה מאצילות וזהו גבורותיו שהוא בחי' גבורות וצמצומי' גדולים להלביש רזין עילאין שלמעלה מאצילות בענינים גשמיים ומעשים גשמיים לכך נק' גבורות ה'. ועד"ז י"ל ענין אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. ובאמת שצמצום זה אינו צמצום והעלה להסתיר ולמנוע השפע מכל וכל אלא אדרבה להשפיע השפע רק שהגבורה שתוכל להתלבש כ"כ למטה וכמו עד"מ הגבורה לעייל פילא בקופא דמחטא עד"מ. ועמ"ש בבה" פ' אחרי דע"ט:

(ו) בפ' ויחי דרמ"ט ע"א פי' מי ימלל לשון וקטפת מלילות בפ' כי תצא כ"ג כ"ו. שמרככים השבלים בידים וכדפרש"י פ"ק דביצה י"ב ב'. והרמב"ם בפי' המשניות פ"ד דמעשרות משנה ה' שממעך אותם וכמו ומפרכין קטניות. והרד"ק במכלול ערך מלל משמע שעושה מזה שורש בפ"ע לבד לשון מלול שהוא דבור כי מי מלל לאברהם ולבד לשון מול מילה שהוא ענין כריתה. והקורק' חבר מלילות בשרש מלל לשון דבר. י"ל כמו שהדבור הוא התחלקות הקול שמתחלק בה' מוצאות לכ"ב אותיות הרי מחלקים אותו לחלקים קטנים. כמ"כ ענין שמוללים מלילות ומפרכים אותם לחלקים קטנים. ועד"ז פי' הזהר מי ימלל גבורות. שמרכך הגבורות היינו שמחליש כח הדין וממתק אותו וגם מחלקי' את כח הגבורה שיתחלק לחלקים כענין גבורות גשמים שיורדין טיפין טיפין. וכן פי' עוד בזח"ב יתרו פ"ג א' פ"ב ב' והיינו שפי' שם שבינה היא הנק'

תרנא

גבורות ה' מקור הגבורות. וכן פי' בשלח ס"ד סע"א. והיא מתחלק לה"ג והם מתחלקי' לנש"ב ה"ז כענין מלילות שמחלקים השבלים לכמה וכמה חלקים ע"י מיעוך הידים כמ"כ מהבינה מתחלקים נ' שערים וזהו נודע בשערים בעלה לכל חד לפום שיעורא דיליה. ישמיע כל פי' כל היינו יסוד שבו מתאספים נש"ב ישמיע מלשון וישמע שאול והוא משפיע אותם במל' הנק' תהלתו.

(ז) ובאדרא נשא קל"ז סע"ב פי' שגבורות ה' הם גבורות דז"א ועיקר מקורן בחוטא כמ"ש עלה עשן באפו כו'. ומי הוא המעכב אותם חוטמא דע"ק. א"כ לפ"ז יש לפרש מי ימלל מ"י היינו ע"ק שנק' מי. הוא ימלל וירכך גבורות דז"א וכמ"ש ע"פ מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה כו' מי ירפא לך כו' מי יתן טהור כו' מי יתן מציון ישועות ישראל מי ברא אלה. ויותר מבואר כן באדר"ז דף רצ"ד סע"א ושם משמע דכדי לעורר גלוי חוטמא דע"ק הוא ע"י ריח ניחוח של הקרבן ועכשיו תפלה במקום קרבנות וזהו לבעל החוטם אני מתפלל וא"כ יש לפרש מי ימלל גבורות ה' מי שיוכל להשמיע כל תהלתו שיתפלל בכוונה ע"ד שמע ישראל כו' וזהו ישמיע כל תהלתו ותהלתי אחטם לך שזהו ענין תהלה לדוד עי"ז יעורר גלוי ע"ק ויהי' בחי' ימלל הגבורות להמתיק הדינים. ושאדרבה הגבורות יהי' ממותקות וכשנמתקים הגבורות הם מעולים מהחסדים כמו כי הדם הוא הנפש שממנו עיקר החיות כו' וז"ל עמה"מ שט"ז פנ"ב דקנ"ז א' ובעת שישראל עושין רש"מ נושב רוחא דחוטמא של א"א מתרין נקבין דיליה מנקבא חדא חיי ומנקבא תניינא חיי דחיי ומקבלו חוטמא דז"א ונמתקים כל הדינים:

(ח) במ"ע ק"ט מי ימלל גבורות ה' ר"ל אימא עילאה נקראת מי דמינה דינין מתערין בסוד פועל גבורות כו' ה"ס רעם גבורותיו מי יתבונן עכ"ל. עוי"ל גבורות ה' נק' א"א כמ"ש פ"ז דיומא ס"ט ב' הן הן גבורות גבורותיו שכובש את יצרו וזהו ע"ד טוב ארך אפים מגבור רפ"ד דאבות. וגילוי ע"ק דהיינו א"א הוא בבינה הנק' מ"י לכן מ"י דוקא ימלל גבורות ה'. וז"ס השופר דר"ה שארז"ל ע"פ מי עלה שמים שהוא עלה אלקים בתרועה והיינו דבחי' מ"י עולה לכתר הנק' שמים כו' וממשיך גבורות ה' להמתיק הדינין ע"ד שכובש את יצרו כו'. ע' פרקי ר"א רפ"ג. וע' בה"ז פ' ויחי וע' בזהר ויחי ע"פ ואם בגבורות שמונים שנה: