קיג

תרנב

ב יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם.  פ"ב דמגלה די"ז ובילקוט במקומו סי' תתע"ג אמר הקב"ה ברכתם אותי מעתה ועד עולם אף אני כן שנאמר וה' סביב לעמו מעתה ועד עולם תלים סי' קכ"ה ב'. ובזהר ויחי דרל"ב סע"ב מ"ש דדקאמר יהי, אלא יהי רזא דאמשכותא מההוא אתר עילאה דאיהו סתים דקאמרן דאיהו י"ה עד רזא דברית דאיהו יוד תתאה כגוונא דיוד עילאה כו', ואפ"ל יהי שם ע"ד ביום ההוא יהי"ה שגם ו"ה יהיו במדרגת י"ה, ולכן נאמר יוד על שפע יסוד, ולכן יהי' מעתה ועד עולם כיון שיהי' כמו י"ה שהם תרין ריעין דלא מתפרשין וזהו על דרך שנתבאר בלק"ת סד"ה שובה ישראל עד, דרוש השני שזהו ענין לעדי עד ימלוך, וזהו עצמו ענין מעתה ועד עולם, ועמ"ש ע"פ כי אמרתי עולם חסד יבנה, שיהי' בחי' החסד המחבר ו"ה כמבואר בזח"ג פ' אחרי דע"ז סע"א וע"ב ובפ' ויקרא ד"ז ע"ב בפי' חסד הוא, יהיה נמשך כן לעולם ר"ל תמיד בלי הפק, ועמ"ש מענין יהי שם בת"א פ' מקץ בביאור ע"פ המגביהי לשבת שמגביה ההא ע"י היוד וזהו יהי שם כו', ולכן מזה יומשך ג"כ וה' סביב לעמו מעתה ועד עולם ואיתא במד"ר פ' בשלח פ"ך דקל"ח א' ע"פ ויסב אלקים את העם שסיבבן והקיפן כו' וכן לע"ל שנאמר וה' סביב לעמו כו', ועמ"ש ע"פ יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כו', עוי"ל פי' וה' סביב לעמו עפמ"ש בלק"ת בד"ה ועתה יגדל נא בפי' אדון עוזנו צור משגבינו כו' ע"ש והיינו ע"י ועתה יגדל נא כו' וזהו עצמו ענין יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם, היינו ענין ועתה יגדל נא, ועי"ז וה' סביב לעמו ע"ד אדון עזינו צור משגבינו כו', ובהרד"א כ' ברוך שאמר, נגד מאמר בראשית ברא, מזמור לתודה, נגד מאמר יהי אור, יהי כבוד נגד מאמר יהי רקיע, והנה לכן י"ל פתחו בפסוקים אלו המתחילים יהי, היינו יהי כבוד, יהי שם, כמו שהמאמרות ההם מתחילים כן יהי אור יהי רקיע וכדפירש בזהר ויחי שם בכל אינון עובדין דלעילא כתיב יהי, היינו יהי אור יהי רקיע יהי מאורות משא"כ בעובדין דלתתא לא כתיב יהי, לפי שבחי' יהי היינו שבא ההמשכה ממקום עליון מאד כנ"ל, עיין בשל"ה קנגב קסהא פי' שהכוונה הללו עבדי ה' יהי' עבודתם רק בשביל שיהי שם ה' מבורך כו'.

(ב) זח"ב ס"פ תצוה דקפ"ז ע"א פי' יהי שם ה' מבורך, ע"ד מ"ב ר"ך, שם מ"ב הוא מבחי' גבורה, וה"ע מ"ב קשה וסיפי' רך, וזהו ענין ר"ה ושמע"צ,

תרנג

והביאו השל"ה בפ' וארא דש"ז סע"א, ועד"ז ה"ע פ' שמע שהיא מ"ב וגם ר"ך כי היא אור הגבורה בכלי החסד וגם נאמר בה והיו הדברים האלה כו'.

ג ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'.  בילקוט ביהושע דף ה' סע"ד סי' כ"ב ממזרח שמש כו' משעה שהשמש זורח עד שהוא שוקע מקלס להקב"ה וכן אתה מוצא בשעה שעמד יהושע בגבעון ובקש לשתוק את החמה לא אמר שמש בגבעון עמוד אלא שמש בגבעון דום אלא כל שעה שהוא מהלך מקלס להקב"ה עכ"ל, ובמד"ר בקהלת דצ"ב ע"ד בפסוק כי ידעתי כל אשר יעשה האלקים, וז"ל כך גזר הקב"ה על השמש ועל הירח שיהיו מקלסין אותו שנאמר ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' מהלל כתיב, עמד יהושע תלמידו ושיתקן שנאמר שמש בגבעון דום כו' עכ"ל נמצא הא דדיק דפי' מהולל קאי על השמש שהשמש עצמו מהלל ומקלס, ולא כפשוטו דקאי על האנשים ממזרח שמש כמ"ש המ"צ זהו מדכתיב מהלל בלא ואו, משמע דקאי על השמש עצמו ועוד דפסוק אחר כתיב ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים מלאכי א' י"א זה קאי על האנשים, ועוד בילקוט תלים ע"פ לשמש שם אהל בהם רמז תרע"ג רבי חנינא בשם רבי אבוה הילוכו הוא קילוסו שנאמר ממזרח שמש עד מבואו, א"ר הונא הוא שיהושע אמר לשמש, שמש בגבעון דום, אמ"ל שתוק את ואנא קאים עכ"ל ועוד איתא בילקוט בתהלים רסי' ק"ד מז תתס"א דף קכ"ב סע"א הכל מקלסין להקב"ה שנאמר ממזרח שמש עד מבואו ואין קלוס גדול להקב"ה אלא קלוסן של ישראל שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו עכ"ל, ולכן היה יכול להשתיק השמש כי קלוסו גדול וחשוב מקלוס השמש, ויובן כ"ז ע"פ הדרוש המבואר בסידור ע"פ עשה לך חרבות צורים כי ענין הילוך השמש וסיבובו שע"י סיבובו הוא משפיע למטה ממגד תבואות שמש וסיבוב זה הוא ג"כ ענין השתחואה וביטול כי השמש והנרתק שה"ם גלגל חמה נמשכים משני שמות הוי' אלקים שזהו ענין מ"ש כי שמש ומגן ה' אלקים, ואע"פ שההשפעה נמשך ע"י ש' אלקים מ"מ עיקר ההשפעה נמשך משם הוי' רק שהוא ע"י הנרתק שהוא שם אלקים ולכן כדי שיומשך ההשפעה מהשמש והנרתק למטה שמשם אלקים זהו ע"י ביטול השמש לשם הוי', ובזהר ר"פ ויקהל דף קצ"ו איתא דשיר של השמש הוא הודו להוי' קראו בשמו, וזהו ממזרח שמש עד מבואו מהלל לשם הוי' וע"י שיר וביטול זה נמשך בו ההארה משם הוי' והוא משפיע למטה ע"י הנרתק שמשם אלקים כו', ומ"מ כתיב אין כל חדש תחת השמש אבל עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו עי"ז ממשיכים אור חדש, כי עמלא דאורייתא לעילא מן שמשא הוא, ועיין בת"א פ' וארא סד"ה וידבר אלקים כו' וארא כו', והענין עפמ"ש הרמ"ז בפ' בשלח דף נ"ד ע"א ע"פ אז ישיר משה ובנ"י, שע"י שיר דמשה ובנ"י ממשיכי' יחוד פנימי דחו"ב שהוא אור חדש כו', ועמ"ש ע"פ מחר חדש בענין ישראל מונין ללבנה כו' אף שהחמה משפיע ללבנה אלא שע"י הביטול ע"ד סיהרא לית לה מגרמה כלום עי"ז ממשיכים יחוד שמשא וסיהרא אשר שורש המשכה זו באה מבחי' דלעילא מן שמשא אשר מזה נמשך ענין והיה אור הלבנה כאור החמה אחר שיהיה אור החמה שבעתים כו', וזהו עם זו יצרתי לי גם י"ל שיר השמש על ענין התהות יש מאין ונמשך משם הוי' דלתתא אבל ישראל ממשיכים שם הוי' דלעילא

תרנד

כמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה וירא ישראל את היד הגדולה, וע' מענין עם זו יצרתי לי במד"ר ס"פ במדבר דף ר"ך ד', ילקוט ח"א יזב מטא עגד (להעיר מענין השמים מספרים מדינה שדר בה יספר כמ"כ נש"י) עבד שיבג קכדב קלחד, ילקוט ח"ב בתלים רמז תרלב, רמז תתסא כנז' לעיל, רמז תתס"ח ע"פ אלהי תהלתי אל תחרש ובמשלי ע"פ ברב עם הדרת מלך רמז תתקנ"א שם מבואר דשבח שישראל משבחים נעלה משבח של מלאכים כו', ועמ"ש בלק"ת בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית דרוש הראשון, וע' במד"ר פ' בשלח ר"פ כ"א בענין השמעיני את קולך, וע' מענין קול אמר לדבור אתי מלבנון בזהר ר"פ שמות ובבה"ז שם, ובמד"ר שם הנחיל ליעקב הקול כו' וזהו הקול קול יעקב כי למעלה יעקב בריח התיכון, בחי' ת"ת הנק' קול כמ"ש בפרד"ס ערך קול, וזהו כי קולך ערב שכלול מחו"ג כו' ויש בו קלא פנימאה וקלא דאשתמא כמ"ש בת"א ס"פ וישב יעקב, ויכול להמשיך בחי' קול דודי כו' מדלג ע' לק"ת בשה"ש ע"פ זה, וע' מענין קול בד"ה תקעו בחדש דרוש הראשון, ומענין דבור בד"ה מזוזה מימין, בענין קושר כתרים מתפלתם כו' ומ"ש באג"ה בד"ה ויעש דוד, שע"י אותיות התפלה של נש"י ממשיכים הכתר א"כ לכן הם דוקא תהלתי יספרו וזהו ותהלתי אחטם לך, כמ"ש במד"ר פ' במדבר שם, עוי"ל כי תהלתי יספרו, הרי המספר צ"ל אדם שיש בו כח הדבור ונק' מדבר שלמעלה מבחי' חי, והמלאכים נק' רק בשם חי פני אריה פני שור, אבל נש"י שרשם מבחי' אדם ועז"נ נעשה אדם כו' וכמ"ש אדם אתם קרוים אדם, ועמ"ש סד"ה אתם נצבים גבי אין מלך בלא עם, שבחי' עם הם ג"כ אדם כמו המלך כו' ואיך משכחת לה למעלה, אלא זהו ענין עם זו יצרתי לי שיהיו בבחי' עם, והיינו ע"י התורה שהיא בחי' אדם וכמ"ש בירושלמי ע"פ ולאמר לציון עמי אתה שזהו ע"י ג' דברים תורה ועבודה וגמ"ח כו', גם ע"ד דוד זמירות קרית להו, כי זמירות המלאכים להמשיך מבחי' וצדקתך ירננו בחי' מל' כמ"ש בת"א פ' מקץ כד"ה רני ושמחי דרוש השני, אבל נש"י ע"י דבור התורה ממשיכים אשר אנכי מצוך כו' מהו"ע ית', וכמ"כ ע"י ק"ש ותפלה השמיעיני את קולך כו', עוי"ל כי ברית הלשון הוא ענין אחד עם ברית המעור וע"כ ע"י שיראל ניתן בהם ברית המעור במצות מילה, לכן ג"כ ניתן ברית הלשון להיות תהלתי יספרו כו' ועמ"ש בד"ה למנצח על השמינית. עוי"ל כי פי' יספרו זהו ענין המשכת האור בעשר ספירות וכענין מ"ש בזהר תרומה קל"ז בפי' השמים מספרים מנהרין ומנצצין וזהו תהלתי היא ל' בהילו נרו יספרו. ולכן דוקא עם זו כו' ששורש הנשמות ג"כ מע"ס וכמ"ש זה ספר תולדות אדם. ועל ספרך כולם יכתבו, וגם כי ס"ר נשמות נמשכים מס"ר אותיות התורה הנק' ספר, גם נשמה שנתת בי טהורה היא ששרשה מטהירו עילאה וכמ"ש ע"פ אם בחקתי תלכו ששרשן מאותיות החקיקה הנק' גליף קליפו בטהירו עילאה, לכן תהלתי יספרו ועד"ז פי' וספרתם לכם.

ד רם על כל גוים ה' על השמים כבודו.  (א) ע' בת"א פ' וישלח בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה גבי לפיכך עליהם נאמר רם על כל. ויעקב יוד עקב הוי' אלקינו כו' ובד"ה כי עמך מק"ח, כי הנה כתיב רם על כל כו' רם ונשא מגדר עלמין כו' וע' בד"ה ויאבק איש בפי' אם תגביהי כנשר, ובפ' וארא בד"ה וארא אל אברהם גבי והנה בחי' עיבור כו' לעילא לעילא

תרנה

כו' וסד"ה וידבר אלקים כו' וארא גבי ושם הוא רם על כל כו', ובלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה מלכות דרוש השני פ"ג. של"ה קסוב פר"א פ"י.

(ב) ילקוט ח"ב בזכריה רמז תקס"ט ע"פ ולכבוד אהיה בתוכה, והלא אין כבודו של הקב"ה אלא במרום שנאמר על השמים כבודו אריב"ל להודיע שבחן של ישראל לכל באי עולם שבשבילן הקב"ה מוריד שכינתו משמי מרום ומשרה אותה, בארץ ולכך כתיב ולכבוד אהיה בתוכה עכ"ל נמצא לגבי עוכומ"ז רק על השמים כבודו' אבל בשביל צדיקים ולכבוד אהי' בתוכ, וע' בהרמב"ן ס"פ פקודי גבי וכבוד ה' מלא את המשכן שנז' כן ב' פעמים היינו שנמשך כבוד עילאה ג"כ תוך כבוד תתאה וע' בלק"ת בשה"ש בפי' כי על כל כבוד חופה ומ"ש ע"פ ואולם חי אני נאום ה' וימלא כבוד ה' אל כל הארץ.

(ג) בבחיי פ' בשלח דפ"ו א' ע"פ כי גאה גאה ארבעה גאים אריה ושור ונשר ואדם כו' והקב"ה מתגאה על כולן שמתגאה על הגאים רם על כל גוים ה' היינו ששרשן ג"כ מבחי' פני אדם שבמרכבה, והוא ית' רם על כל כו', א"נ י"ל פי' על כל גוים היינו על כל גאים דוגמת מ"ש שני גוים בבטנך דהקרי שני גוים ורז"ל דרשו שני גאים כו'*.

ה מי כהוי' אלקינו המגביהי לשבת, המשפילי לראות בשמים ובארץ. רבות קנט"ד קסה"ד. זח"א מקץ קצה"א ח"ב בא ל"ז. וז"ל הזהר פ' מקץ שם המגביהי לשבת דאסתלק על כריס יקרא לעילא ולא אתגלי לתתא, לכאורה זהו ע"ד שפי' בפ' ויגש דף ר"ו ע"א בגין דואו אתרחק ואסתלק מיניה כו' כי איננו דבעלה לא אשתכח עמה, וע' מזה בפ' ויקרא ד"ך ע"ב ובפ' אחרי דף ע"ד סע"ב* וא"כ כורסי יקרא היינו בינה. וא"ת איך הבינה נק' כורסייא לז"א שהוא הואו. וצ"ל דבאמת הכל אחד דהיינו אא"ס המלובש בהמדות שנסתלק זה האור מהמדות לבחינה שלמעלה מגדר המדות כו' כמ"ש בת"א בד"ה וארא אל א ברהם וזהו ענין לוי שהטיח דברים כלפי מעלה ספ"ג דתענית דכ"ה סע"א רבש"ע עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך. כי פי' במרום היינו בבחי' בינה כמ"ש בזהר ויגש שם מאי ברמה דא הוא עלמא עילאה כו' והיינו כי מבחי' המדות נמשך החסד לעושי רצונו וההפך על עובר רצונו משא"כ בבחי' דלאו כל אינון מדות איהו כלל שם כחשכה כאורה וכמ"ש אאזמ"ו נ"ע בת"א בד"ה כי עמך מקור חיים בפי' השקיפה ממעון קדשך מן השמים שהם המדות ואזי וברך את עמך ישראל כו' משא"כ בחי' עלית וישבת במרום שלמעלה מהמדות וזהו ענין קב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא ועיין במא"א אות אלף סמ"א בענין אוי היינו כשז"א מסתלק פנימיותו כו' ובפרד ערך הוי וערך אוי. והוא מהזהר פ' אחרי הנ"ל, מזה מובן דהזהר פ' מקץ כאן מפרש ענין המגביהי לשבת שהוא הסתלקות פני הרחמים והיינו בשעתא דלא אשתכחו זכאין בעלמא, הא איהו אסתלק מינייהו ולא אתגלי להו, ועד"ז י"ל ענין ה' למבול ישב המשפילי לראות בשעתא דזכאין אינון דאשתכחי בעלמא, קב"ה נחית בדרגוי לקבלהון דתתאי. לאשגחא על עלמא לאוטבא להו. דהא כד זכאין לא אשתכחו בעלמא איהו אסתליק ואסתיר אנפין מינייהו. ולא אשגח עלייהו. היינו כמ"ש בד"ה שובה ישראל עד בפי' וענין תשובה שהוא ענין החזרת פב"פ. משא"כ כשהאדם מתרחק א"ע מעבודת ה' אלא רק ע"ד כי פנו אלי עורף ולא פנים, ועיקר הפנים והחשק שלו מלובש בתאוות העולם זה גורם

תרנו

מלמעלה ג"כ דאיהו אסתלק ואסתיר אנפין מינייהו היינו כמ"ש המא"א כשז"א מסתלק פנימיותו כו' ואינו מאיר למטה רק בבחיק חיצוניות ונק' שינה ואזי הדינים מתגברים כו' וכמ"ש והסתרתי פני מהם והי' לאכון. וגדולה מזו מבואר בזח"ג נשא קלז"ב שבהסתלקות אור עתיק מז"א מתעוררים הדינים. כי בשערות דז"א נאמר שחורות כעורב אלא שע"י גלוי הכתר שהוא אב הרחמים נמתקים הדינים. וכשאור הכתר רק מסתלק ממילא נשאר הדין ופועל הדינים. ואפשר לפרש עד"ז ענין המגביהי לשבת דקאי על אור עתיק המאיר בז"א ע"ד ויקרא הוי' הוי' ובהתסלק בחי' זו על כורסי יקרא היינו הבינה ומסתלק מז"א והיינו מחמת כי פנו אל עורף כו'. וע"י התשובה שהיא החזרת פנים ממשיך אור עתיק בז"א כמ"ש בזהר ויקרא דט"ז ע"א בההוא זמנא דמתכשרין עובדין לתתא ואמא בחדוותא. אתגלייא עתיקא קדישא ותב נהורא לזעיר אנפין כו' ורחמין זמינין. הה"ד ישוב ירחמינו מאן ישוב ע"ק כו' וזהו המשפילי לראות בשמים שהוא ז"א ובארץ שהוא מל'. שמאיר אור א"ס ב"ה הסוכ"ע בזו"נ שהם המדות שבהן התנהגות העולמות. והיינו גילוי אור פנימית אלקותו ית' וע"י גילוי זה נמשך ברכה וחיים וחסד ורפואה כו' ועיין בהמר"ז פ' ויקרא שם. וסיום המאמר דפ' מקץ שם, בגין דצדיקייא אינון יסודא וקיומא דעלמא דכתיב וצדיק יסוד עולם כי צדיק הוא ע"ש שעושה צדקה להחיות רוח שפלים ועי"ז נמשך ומעורר המשכת האור והחיות מא"ס ב"ה להחיות העולמות שנק' שפלים דכולא קמיה כלא חשיב ממש*, קיצור. ענין המגביהי לשבת ע"ד קוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא. עלית וישבת במרום. בבחי' שלמעלה מהמדות דשם כחשכה כאורה ואם צדקת כו'. והוא הסתלקות פנימית ז"א. שבו אור עתיק ואזי הדינים מתגברים וזהו ענין הוי' ונמשך מחמת כי פנו אלי עורף. וע"י התשובה שהוא החזרת פנים ממשיך גילוי פנימי' עליון סוכ"ע. ישוב ירחמנו וזהו המשפילי לראות בשמים שהוא ז"א ובארץ מ' ע"ד הישר בעיני ה':

וזהו ענין ברוך כבוד הוי' ממקומו להמשיך הגלוי מבחי' המגביהי לשבת וזהו ענין מאה ברכות. להמשיך התפשטות האור בע"ס וכל א' יהיה כלול מעשרה שזה ענין ברכה ע"ד וימצא מאה שערים. ולכן ע"י שתיקן דוד מאה ברכות פסקו מלמות כי הדינים הי' מתגברים מחמת הסתלקות האור ע"ד דסליק לעילא כנ"ל אבל המאה ברכות הוא להיות המשפילי לראות כו' כנ"ל:

ג זח"ב פ' בא דל"ז ע"א פתח ר"ש ואמר מי כה' אלקינו המגביהי לשבת. דסליק ואתעטר לאתיישבא בכתרא עילאה קדישא. פי' במק"מ שהז"א עולה לאריך הנק' כתר דאצילות, ואפשר* דקדק כן מהכף דכהוי' שהכף מורה על הכתר. ועיין מענין עליית ז"א בא"א בהרמ"ז תולדות קל"ה ע"פ ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, ובמ"ח גבי יוהכ"פ בענין ב"פ הוי' הוא האלקים ז"א בעלותו לגבי עתיקא כאלקים תשוב, ואפשר זהו פי' כהוי' אלקינו היינו כאשר שם הוי' נעשה בחי' אלקים והוא בעלותו לגבי עצמות אא"ס, גם ע"ד ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים וכמו בשי"ב קודם חטא אדה"ר היה מדרגת ז"א בבחי' אשר עתה הוא אריך כמ"ש בספר הגלגולים, וע"ד מ"ש אאזמ"ו נ"ע בענין תנופת שתי הלחם כע"ג שתי הכבשים שמגביהי' המדות דז"א שיתעלו לשרשן במדות דאריך כו' כמ"ש בלק"ת פ' אמור. וה"ע עליית ימי עולם בימי קדם וזהו ענין כל המאריך באחד כו' להמשיך אור א"א בז"א,

תרנז

וזהו ענין ויקרא הוי' הוי' לקשר ולחבר ב' שמות הוי' אשר יש פסיק טעמא בינייהו דהיינו רקיע המבדיל בין מים למים דהיינו בין ז"א לע"ק כמ"ש בספד"צ רפ"ה וה"ע הפרוכת המבדיל בין הקדש שהוא ז"א ובין קדה"ק שהוא א"א, אך ענין המגביהי לשבת היינו כאשר מגביהי' הפרוכת ונכנס כה"ג בבית קדה"ק וכמו ויקרא הוי' הוי' כמ"ש בת"א פ' בשלח סד"ה וירא ישראל, והיינו ע"י התשובה שהיא בחי' עד יעבור עמך הוי' כמ"ש בד"ה האזינו השמים, וכמ"כ מעוררים עי"ז לעילא להיות המגביהי לשבת וע"ד שפי' בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו וז"ל וניתן להם כח זה במ"ת שהם יעלו וינשאו בחי' אדם ג' קוין למעלה מבחי' אדם וכמש"ש והחיות בנשאם את הכסא נושאות את מראה אדם שעליו למעלה לבחי' כי לא אדם הוא כו' למעלה מבחי' וגדר ההשתל' להמשיך משם אור חדש לבחי' אדם שעל הכסא והוא בחי' המשכה חדשה ואור חדש מבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע עכ"ד. וזהו כה' אלקינו המגביהי לשבת. כי הנה בחי' דמות כסא כו' ועל הכסא דמות כמראה אדם זהו בחי' ממכ"ע שהוא ענין סדר ההשתל' ג' קוין חג"ת שנאצלו ע"י צמצומים עצומים כו' אכן המגביהי לשבת שיתעלה הכסא ובחי' אדם לבחי' עצמות אא"ס והיינו ע"י הכתר עליון שהוא הממוצע המחבר עצמות אא"ס עם הנאצלים. וזהו כה' אלקינו דווקא כי האבות הן הן המרכבה שהן הן המגביהים ומעלים בחי' אדם לבחי' כי לא אדם הוא ע"י בחי' שאו לגלגלתם בד"ה במדבר סיני. קיצור ענין המגביהי לשבת עליית ז"א בא"א ע"ד והחיות נושאות את הכסא ועי"ז מתעלה בחי' כמראה אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא. וזהו המגביהי ביוד יתירה לרמוז שעלייה זו מהחכמה שהיא יוד או שמרמז על עילוי אחר עילוי. וכמו ביוהכ"פ ז"א עולה בעתיקא ומ"מ כאלקים תשוב לגבי עתיקא. ואור החמה יהיה כאור שבעת הימים. ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה. עליית כבש לבחי' כשב. המאריך באחד והבדילה הפרוכת יהי רקיע ויקרא הוי' הוי' עמ"ש סד"ה למנצח על השמינית. והיינו ע"י התשובה עד יעבור עמך הוי' וע"י הביטול ע"ד חותם שוקע שמלמטה ממשיך חותם בולט שלמעלה וזהו כי בצלם אלקים עשה את האדם. ועלייה זו למעלה מסדר השתלשלות. והמק"מ כתב שיש עלייה זו בכל שבת וזהו ענין עולת שבת בשבתו פי' עליית ז"א הנק' שבת בעתיק שה"ע שבתו עיין בזהר ומק"מ פ' אחרי דע"ט ע"ב.

ד וענין לשבת פי' הזהר לאתיישבא בכתרא עילאה, היינו שיתיישב בו אור הכתר והי' לאחדים עמו ממש כמו עד"מ מי שתופס סברא א' וחוקקה במוחו עד שנקנה השכל בשכלו ממש, עוי"ל כפשוט לשון ישיבה כי הנה מבואר בדברי אאזמ"ו נ"ע סד"ה צאינה וראינה בשה"ש פי' מ"ש במדבר לא ישב אדם שם וז"ל מדבר הוא בחי' עליונה למעלה מבחי' אדם כו' כי בחי' איש ואדם היינו כשכבר נמשך בציור ג' קוין והיינו קדוש בוא"ו הוא"ו הוא מה שנמשך הארה מקדש העליון להיות סוכ"ע וממכ"ע ולכן אומרים ג"פ קדוש, אכן מדבר הוא מצחא דתמן גילוי רצון העליון ולכן ולא ישב אדם שם, שהוא למעלה מעלה מבחי' אדם, וז"ש וממדבר מתנה כו' ששרש ומקור התורה נלקחה מבחי' מדבר רק שנמשכה בבחי' אדם, ואי לזאת ע"י עסק התורה מעוררים נש"י להיות המגביהי לשבת שיתעלה בחי' אדם שעל הכסא לשבת בבחי' מדבר העליון אשר לא ישב אדם שם, והנה הכסא מורה

תרנח

על הגדולה כמ"ש הרמב"ם פ"ט ובעבור שהכסא אמנם ישבו עליו בעלי הגדולה והעוצם במלכים כו' עכ"ל ומקרא מלא בפ' מקץ רק הכסא אגדל ממך, והיינו כמ"ש לך הוי' הגדולה והגבורה כו', והיינו שיהי' אא"ס ב"ה נמשך ומתלבש במדותיו ע"ד השמים כסאי שעי"ז השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל משא"כ כשמסתלק מהמדות אזי נמשך הגלות כמש"ל אות ב', וזהו ענין ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם שהכסא מורה על הגדולה וה"ע השמים כסאי, אך יש עוד בחינה המגביהי לשבת, והוא כי יש ב' בחי' גדולה הא' מדות דאצי' הנק' טורי נהורא שהם המדות הנמשכים מחב"ד הב' המדות שלמעלה מחב"ד הנק' טורי חשוכא, וזהו ענין גדול הוי' ומהולל מאד ע"י התלבשות ש' הוי' דחכמה בגדולה וחסד דאצילות, אך ולגדולתו אין חקר הוא בכתר הנקרא ישת חשך סתרו שאין שייך שום השגה שם דלית מח' תפיסא ביה כלל ולכן נקראו המדות שבכתר טורי חשוכא לפי שהם למעלה מהחכמה הנק' אור, וכשז"א מתעלה במדות דא"א נק' המגביהי לשבת, שהישיבה על הכסא מורה על הגדולה, אך כשמתעלה בבחי' ולגדולתו אין חקר מדות דא"א ורב חסד, שלמעלה מעלה מחסד עולם דז"א, כי הוא למעלה מהצמצום זהו המגביהי לשבת, ע"ד ועתיק יומין יתיב, וזהו ג"כ פי' לך הוי' הגדולה, וארז"ל ברבות במדבר פ"א שכשם שיש לי תלוי ראש על כל באי עולם שנאמר לך ה' הגדולה, כך לכם עשיתי להיות לכם תלוי ראש לכך נאמר שאו את ראש לקיים מ"ש וירם קרן לעמו עכ"ל ומבואר בלק"ת ר"פ במדבר פי' שאו את ראש היינו להעלות המדות שלמטה מהחכמה והמוחין לבחי' לגלגלתם גלגלתא דחפיא על מוחא הוא בחי' כתר שלמעלה מחב"ד וזהו ג"כ ענין וירם קרן כמ"ש בענין רמה קרני בביאור דזכור ושמור, וא"כ מזה נשכיל עד"מ להבדיל כו' ענין פי' שיש לי תלוי ראש על כל כו' היינו בעליית ז"א בא"א וע"ד שנאמר ביום ההוא יהיה הוי' אחד, היינו שממילא גם בבי"ע המקבלים מזו"נ יהיה הגילוי כמו באצי' המקבלים מג"ר כח"ב כו', ומזה יומשך השמים החדשים והארץ החדשה שלא יהי' מעלימים ומסתירים אך עתה אין גילוי זה בחיצוניות העולמות כ"א בפנימיות ועמ"ש בזהר תרומה קנו"ב בענין השמים מספרים שאומרים בשבת: קיצור, ענין לשבת לאתיישבא שכל הנקנה ממש וכמו ענין היכל קדה"ק דבריאה שהוא אצילות כי הי' לאחדים, גם המגביהי לשבת בבחי' במדבר לא ישב אדם שם, מדבר בחי' שמות כענין וחד חרוב, הכסא אגדל גדולה חסד ויש חסד עולם ויש ורב חסד וזהו ענין גדול הוי' וענין ולגדולתו אין חקר ישת חושך סתרו*, וכשז"א מתעלה בבחי' ורב חסד זהו לך הוי' הגדולה וזהו המגביהי לשבת, תלוי ראש ע"ד שאו את ראש לגלגלתם, שיושב על כסא רם ונשא, כמ"ש בזהר ויקהל דף רי"ז סע"א כסא עילאה טמירא גניזא דלא אתגלייא דהיינו בינה, והיינו לפי שאו"א מלבישים לחו"ג דא"א, כנודע מענין ויוציאנו הוי' אלקינו כו' או"א שהלבישו כו' נמצא הם כסא לבחי' הגדולה והגבורה דא"א וזהו אני בינה לי גבורה.

תרנט

ה נהירו על כל בוציני דנהרו כתרין ועטרין כ' המק"מ פי' שהכתר אורו על כל הספירות פנימים ומקיפים, היינו כי הכתר הוא הממוצע המחבר אא"ס באצילות, א"כ הם אינן מקבלים האור רק בו ועל ידו ועמ"ש מזה באריכות בד"ה שחורה אני ונאוה: המשפילי לראות בשמים ובארץ דנחית בכתרוי, מכתרא לכתרא, מנזרא לנזרא, מנהירו לנהירו מבוצינא לבוצינא, לאשגחא בעילאין ותתאין, הה"ד ה' משמים השקיף על בני אדם לראות וגו', ופי' הרח"ו כתרא אהיה, נזרא הוי', נהירו צבאות, בוצינא אד', והיינו שהאור מהכתר נמשך דרך כל ע"ס דאבי"ע, ועמ"ש ע"פ ועתה יגדל נא כח אד', וענין שכדי להיות המשפילי לראות הוא ע"י שמתחלה המגביהי לשבת הוא מבואר ממ"ש אדמ"ו נ"ע בביאור ע"פ האגה"ק חגרה בעוז מתניה, שנה"י חדשים נמשכים מהכתר וזהו ענין אל עליון גומל חסדים טובים, כי הנה אין ערוך בי"ע לאצילות כמו שאין ערוך בע"ג לבבע"ג. ולכן כדי שיהי המשכת השפע מהאצילות לבי"ע זהו ירידה גדולה, וזהו דוקא ע"י המשכה מהכתר, דכמו עד"מ דוקא מי שהוא בר שכל גדול יותר הוא דוקא יכול להוריד השפע גם למטה. ועמ"ש מזה בד"ה לך לך בענין משלי שלמה, כמ"כ כדי להמשיך השפע כ"כ למטה בבי"ע זהו דוקא ע"י הכתר שהוא כותרת ומקיף דקמי' אצילות ועשי' שוין, וזהו המשפילי לראות בשמים ובארץ ששמים וארץ שוין ממש אצלו, והיינו ע"י שמגביהי לשבת בבחי' כתר, ולא כמו רם על כל גוים ה' על השמים כבודו דאדרבה המשפילי לראות בשמים כמו בארץ, שכמו שארץ שהיא גשמיות היא השפלה אצלו כמ"כ רוחניות הנק' שמים ואדרבה במחשבה ארץ קדמה, ע"כ הקדים תחלה ענין המגביהי לשבת ועי"ז המשפילי לראות בשמים ובארץ לאשגחא בתתאין כמו בעילאין בהשוואה אחת, קיצור, ענין המשפילי לראות בארץ כמו בשמים בהשוואה א' והיינו לפי שהוא המגביהי לשבת בבחי' כתר ששם שמים וארץ שוין ממש ואדרבה ארץ קדמה במחשבה:

ו* ברבות ויקרא פ"א הגבהתי זהו השפלתי ודייק לה ממ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות, והשפלתי זהו הגבהתי אינו מבואר שם היטב מנלן אלא מבואר ברבות כי תשא ס"פ מ"ה דהיינו ממ"ש המשפילי לראות שע"י שמשפיל א"ע גורם לו הגבהה והוא ענין לראות בשמים ובארץ והיינו מ"ש ויצא שם דוד בכל הארצות כו' יעו"ש, ויש לפרש כי הנה מבואר ממש"ל אות ב' שיש הגבהה למעלה שהיא גריעותא לגבי התחתונים והיינו כשמסתלק האור והפנימית ונשארו הכלים שממה ע"ד כד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כגופא בלא נשמתא ויש הגבהה שהיא מעלה גדולה ע"ד שנת' אות ג' והוא כשמתעלים גם הכלים דז"א לקבל אור גדול יותר כו' וכ"כ באגה"ק בסופו דעליית הכלים זהו מעלת השבת ויהכ"פ משא"כ עליית והסתלקות האור ח"ו ע"ש בד"ה להבין מ"ש בפע"ח דבזה"ז עיקר הבירור ע"י התפלה. וזהו ענין הגבהתי זהו השפלתי כי הנה הוא ית' נק' גאה גאה, גאה על גיוותניא ר"ל שמסתלק מהגאים ואינו שורה עליהם כי אם את דכא ושפל רוח. וע"כ ע"י הגבה וגסות הרוח גורם הסתלקות האור לעילא לעילא ע"ד הנז"ל אות ב'. וזהו הגורם השפלה להאדם כמש"ש. כי בהסתלקות האור עליון מתעוררים הדינים ח"ו. אבל השפלתי הנה ע"ז נאמר ומתחת זרועות עולם וארז"ל ספ"ו דחולין דפי' ומתחת

תרס

שעושה א"ע כמי שאינו עי"ז הוא זרועות עולם היינו שנדבק בבחי' סוכ"ע כמבואר לעיל ע"פ מעונ אלקי קדם. והנה מאחר שנדבק בזרועות עולם עי"ז יכול הוא להעלות את הכסא ועל הכסא דמות כמראה אדם לבחי' כי לא אדם הוא. וזהו ומידך נתנו לך שאלמלא הקב"ה עוזרו. והנה כמו שארון נושאיו נשא, כך ע"י שהאדם גורם עליית הכסא כו' להיות המגביהי לשבת עי"ז גם הוא עצמו מתעלה בבחי' זו ע"ד אתם נצבים לפני הוי' וכמו שרפים עומדים ממעל לו כו' ומי גרם לו הגבהה זו, היא ההשפלה שמשפיל א"ע שעי"ז הוא בבחי' ומתחת זרועות עולם כו'. קיצור הגבהה וגסות גורם דאסתלק מגיוותניא כפי' בחי' הנז"ל אות ב' ומזה נמשך השפלה להאדם. אבל השפלתי הוא ומתחת זרועות עולם ועי"ז יש בכחו להעלות הכסא ובחי' אדם לאור א"ס ונושא נושאיו ולכן השפלתי זהו הגבהתי: ובילקוט משלי מסיים מענין משה שנאמר ויסתר פניו מהביט ועי"ז נאמר לך ואשלחך כו' וענין ויסתר משה זהו השפלה וענוה לפי שנאמר סוד ה' ליריאיו דוקא וכמ"ש ברבות ע"פ המכסה אני מאברהם ועד"ז חכמי הגמרא לא רצו ללמוד מעשה מרכבה באמרם עדיין לא קשאי ולכן עד"ז ויסתר משה פניו כו'.