קמה

תרסז

א ארוממך. (זח"ב וארא דכ"ח סע"ב משפטים קכבב. תצוה קפ ב ח"ג במדבר דק"כ ע"א ר"פ ואתחנן דר"ס ע"א, ילקוט ח"ב צה"ב קכבב, בחיי קלזג קנחד קעב"א רזד רטזב רלה"ד.) (ג) זח"ב וארא דכ"ח סע"ב ארוממך אלקי המלך וגו' ת"ח לקביל דרגא דיליה קאמר (נ"ב מהרח"ו מל') דכתיב אלקי דידי, בגין דבעא לסלקא שבחיה ולאעלאה ליה לנהורא עילאה (לחברה עם זעיר, ועמ"ש ע"פ אוה למושב לו בפי' הזהר תרומה דקמ"ו סע"ב וע' מק"מ שם) לאתערבא דא בדא למיהוי כולא חד, היינו שעי"ז מתחבר א"ס ב"ה המלובש בז"א עם בי"ע. וע' בת"א פ' מקץ בד"ה מזוזה

תרסח

מימין מענין חיבור ושילוב שם אד' שם הוי' ובלק"ת בביאור ע"פ שובה ישראל, דרוש הראשון וע' בת"א פ' בראשית בד"ה צאינה וראינה בפירוש במלך שלמה כו' ענין שלום התחברות ב' הפכיים א"ס ב"ה עם בעלי גבול זהו ע"י המל', וזהו ענין בשכמל"ו, וזהו ג"כ ענין חיבור שמשא וסיהרא ושיהיה מילוי הלבנה כו' ועמ"ש ע"פ מחר חודש ונפקדת ועיין בת"א פ' מקץ בד"ה כי אתה נרי מענין ארוממך, ששורש רוממות זו לחבר המ' עם הכתר וזהו יחיד חי העולמים מלך, ומובן זה ע"פ זהר תרומה הנ"ל ובפ' אוה למושב כנ"ל, והעלאה זו זהו ע"י בירור נה"ב בתפלה כו', וזהו דרך העלאה וכמ"כ יש בבחי' המשכה ועפ"ז י"ל ענין בכל ברכה צ"ל שם ומל' להמשיך נהורא עילאה במל' והכח הזה בדוד לפי שהיה מלך ישראל. והמלך אע"פ שהוא במדת מ' עכ"ז מלך הוא תפארת וע' בבחיי פ' שופטים ע"פ שום תשים, וכנודע שז"א נק' מלכא קדישא, ע"כ דהע"ה הי' בכחו חבר תו"מ ע"ד כי הנה המלכים נועדו זח"א ויגש דף ר"ו ע"ב, וזהו ארוממך אלקי המלך כו' וחיבור זה נק' יחיד חי העולמים מלך כו', או מלך יחיד חי העולמים, ועמ"ש מזה בענין ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ כו'.

(ד) ס"פ משפטים דקכ"ב ע"ב וההוא נהירו דחכמתא סתימאה אקרי חוטמא דיליה, והיינו תהלה דכתיב ותהלתי אחטם לך וע"ד אתער דוד מלכא תהלה לדוד וגו' ובישעי' סי' מ"ח ט' בפי' ותהלתי אחטם לך פי' במצ"ד אאריך חוטמי לך והוא דוגמת אאריך אפי כי האף והחוטם הוא אחד עכ"ל ורש"י פי' אחטם לך לשון חוטם אסתום חוטמי מצאת עשן נחירי ומקצוף עליך, (דריש אחטם ל' חוטם וגם לשון חותם שהוא ל' סיתום וכ"מ במד"ר במדבר פ"ה) שהכועס יוצא עשן מנחיריו כמד"א עלה עשן באפו תלים סי' י"ח וכן כל חרון אף הוא לשון חימום החוטם כו' עכ"ל וז"ש הזהר וההוא נהירו דח"ס אקרי חוטמא דיליה ור"ל נהירו זה שלא יהי' חרון אף כ"א ארך אפים זה נמשך דוקא ממו"ס דעתיקא ששם אין החטא תופס מקום כו' ונקרא בחי' זו ותהלתי, כי רש"י פי' זהו שבחי ותהלתי שאאריך אפי, אכן הזהר מפרש שבחי' זו נק' ממש תהלה וזהו ע"ד דאיתא בפרדס ערך תהלה כי הרשב"י פי' תהלה בכתר, ובמקומות אחרים תהלה בבינה כו' והנ"ל כי תהלה אמיתית הוא הכתר כו' ומל' תהלה בסוד אני ואין נעוץ סופן בתחלתן עכ"ל והאריך וכיון שתהלה אמיתית הוא הכתר לכן נאמר ותהלתי אחטם לך, ודוד אמר תהלה לדוד להמשיך בחי' זו במל' מצד נעוץ סופן בתחלתן, והטעם שתהלה אמיתית הוא הכתר כי ענין התהלה להמשיך מההעלם אל הגילוי ושורש המשכת ההעלם לגילוי היינו להמשיך מע"ס הגנוזות באצי' וזהו ע"י הכתר, ועיין מ"ש סד"ה בכ"ה בכסלו בפי' בהלל והודאה כו', ומ"ש בד"ה ואני נתתי לך שכם אחד בפי' ששם עלו שבטים שבטי י"ה להודות לשם כו'.

(ה) פסוק למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך בישעי' מ"ח ט' במד"ר במדבר פרשה ה' דף רך ג"ד, זח"ג נשא דק"ל סע"ב דקל"ח א', האזינו דרפ"ט ע"א, דף רצ"ד ע"א, ילקוט ח"א ר"ג ג' עמה"מ נדד נוב קכגא קנזב קסאד קפא, של"ה שעאב תכאב בחיי קסהד רטג.

(ו) וז"ל הזח"ג נשא דק"ל סע"ב תאנא כד הוה רב המנונא סבא בעי לצלאה צלותיה אמר לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן, והיינו דכתיב

תרסט

ותהלתי אחטם לך, תנא אורכא דחוטמא תלת מאה וע"ה עלמים אתמליין מההוא חוטמא וכולהו מתדבקין בז"א עכ"ל (להעיר מענין החוטם שער הריח כמו שהפה שער הדבור ומענין והריחו ביראת כו') וביאור הענין יובן ממ"ש בלק"ת ס"פ שלח בד"ה וישלח יהושע רפ"ב גבי והארה והמשכה זו הוא בחי' ריח כו' כמו הריח אינו עצמיות הדבר אלא הארה כו' נקרא בחי' חוטם בחינת ריח כו' והקב"ה עצמו נק' בעל החוטם כו' ע"ש, ולכן נק' ג"כ תהלה כי תהלה ג"כ היא הארה מלשון בהילו נרו כו' כמו הריח שאינו רק הארה כו' אך לפי שהארה זו היא מא"ס היא נעלית הרבה מעצמיות ע"ס וז"ש שע"ה עלמין היינו שע"ה נהורין בחי וישע ה' אל הבל והוה רעוא כו'.

ובביאור האדרא מהאריז"ל פי' לבעל החוטם שהוא א"א שהוא בעל החוטם שלו שאין מעשה התחתונים מהפכין אותו מבחי' חיין וחיין דחיין (וזהו ע"ד בעל הרצון רעדכ"ר) אבל ז"א אינו בעל החוטם שהרי מעשה התחתונים מעוררים אותו לדין או לרחמים גם א"א נקרא בעל החוטם דז"א שהרי הוא הממתק אותו כו' ובספר לקוטים כתב כי בעל החוטם הם ע"ס שבחכמה אשר סופו החוטם וכבר ידעת שזיין דגלגלתא הם סוד ז"ת דעתיק ומל' דעתיק הוא בחוטמא וכבר ביאר הרב ז"ל כי תהלה הוא מל' דעתיק בסוד ותהלתי אחטם לך, אני מתפלל אני מתחנן ר"ל אני שהוא אותיות אין שהוא א"א אני מתפלל עכ"ל ואפ"ל כי אני הוא מל' דאצי' מתפלל לבעל החוטם שהוא הכתר הנקרא אין, כי נעוץ סופן בתחלתן כנ"ל.

(ז) ודף קל"ח ע"א וכד אתגלי עתיקא בז"א (היינו המשכת י"ג מדה"ר מע"ק בז"א) כולהו ברחמי אתחזן וחוטמא אשתכיך (עמש"ל ע"פ שככה לו) ואשא ותננא לא נפיק, כד"א ותהלתי אחטם לך וכו' עכ"ל ובפ' האזינו דרפ"ט ע"א חוטמא כו' דביה נשיב רוחא דחיי לז"א כו' ודא רוחא נפקי ממו"ס ואקרי רוחא דחיי כו', ע"ש, וזהו ענין ויפח באפיו נשמת חים ובמשנה רפב"ת דסוטה רע"ק אומר מחוטמו ועמ"ש ע"פ כל הנשמה תהלל י"ה ובמא"א אות ח' סי"ט חוטם גימ' ס"ג כו' ועמ"ש בלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ צאינה וראינה, הראשון בענין אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, ושם פ"ד שעיקר בחי' אדם מתחיל מהחוטם שמתחלק לב' נקבי החוטם והמחיצה ביניהם שזהו בחי' ציור אדם ג' קוין כו', וא"א ג"כ נק' אדם הגדול כמ"ש בכהאריז"ל בפי' והבאת שלום בין אדם א"א לחבירו ז"א, ובמק"מ משפטים קכ"ב סע"א שז"א נקרא כמראה אדם שהוא א"א שנקרא אדם וי"ל ע"ד אדמה לעליון היינו אור א"ס כו' וזהו ותהלתי מ' דא"ס אחטם לך יאיר בבחי' אדם שהוא א"א או ז"א, ולפ"ז י"ל מה שאור א"ס נק' בעל החוטם כי החוטם שורש ציור אדם, ובאור א"ס ממש נאמר כי לא אדם הוא, ע"כ נק' בעל החוטם, מקור בחי' אדם וכענין בעל הרצון, ובגמרא משמע דבעל החוטם ר"ל בעל צורה וזה יתפרש לדברי הזהר משפטים קכ"ב סע"א דעיקר בחי' אדם הוא א"א, והוא הנקרא אדם קדמון וע' במא"א א' ל"ב, וכמ"ש במ"ח שא"ק נקרא אריך דכללות אבי"ע, וע' בע"ח בשער אוזן חוטם פה, וא"ק נק' אדם דבריאה, וא"כ פי' ותהלתי היינו מ' דא"ס הנקרא אצי' דכללות אחטם לך שיאיר ע"י א"ק כו' ועמ"ש מענין חומר וצורה בד"ה מזוזה מימין.

תרע

(ח) עיין ילקוט בישעי' במקומו ע"פ למען שמי אאריך אפי, רמז שכח, דהיינו שם י"ה, ובמד"ר במדבר פרשה ה', ד"א ותהלתי אחטם לך לפי שישראל נבראו לומר תהלתו של הקב"ה שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, לכך כדי שיתהלל שמו בהם הקב"ה חותמו לטובה כמ"ד שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך והיא גרמה להם שלא נכרתו בגלות הוי לבלתי הכריתך עכ"ל, והנה פי' עם זו יצרתי לי, ר"ל כי הקב"ה נקרא זה ע"ש זה אלי כי הנה אלקינו זה כו' ועם זו שמקבלים מבחי' זה ע"י הביטול האמיתי, משא"כ עשו אמר למה לי זה, לפי שהוא יש ודבר נפרד ואינו חפץ להבטל כ"א לילך אחר שרירות לבו כו', ולכן הן הם תהלתי יספרו, ואספר מעשי י"ה, לספר ביצ"מ, שהכונה להמשיך גלוי אור א"ס ע"י עשר ספירות דאצילות גם ע"י סופר וספר וסיפור כו', וזהו ותהלתי, ע"ד כי תהלתינו אתה ופי' אדמ"ו נ"ע שתהלתינו שיהי' גלוי אתה הוא ה' לבדך, וזהו ענין שיתהלל שמו, ולכן חותמה לטובה, חותמו של הקב"ה אמת ע"ש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי כו' במד"ר פ' וישלח, וענין חותם מבואר בת"א פ' בראשית בד"ה ענין הברכות, ושם ענין יבחר לנו את נחלתנו כו' וחותם זה נמשך מבחי' בעל החוטם, משום כי ממנו נמשך חיים כנ"ל בענין ויפח באפיו נשמת חיים, וגם צ"ל נמשך הרוגז על הסט"א המסתיר ועל היצה"ר כו' וכמ"ש עלה עשן באפו כו', ועמ"ש בלק"ת סד"ה תחת אשר לא עבדת, גבי והיינו מדה כנגד מדה, וס"ת ויפח באפיו נשמת חיים הוא חותם, שכדי שיהי' נמשך ב' בחי' אלו זהו ענין החותם, וזהו אחטם לך דוקא, והיינו שימני כחותם, ועמ"ש בדרוש נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל, וכך הוא ענין החותם, הנמשך מבחי' אחטם לך כו', ומבחי' חותמו של הקב"ה נמשך להיות שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה כו', ומכ"ז יובן ענין תהלה לדוד, כי הנה ענין חותמך ופתילך פי' במד"ר חותמך זה מה"מ והוא בחי' דוד, ובו נאמר והריחו, כי חותמך נמשך מבחי' אחטם כנ"ל, וזהו המשכת תהלה מ' דא"ס במ' דאצי', וזה נמשך ע"י הקרבנות ריח ניחוח שעולה לבחי' חוטם, ועכשיו תפלה במקום קרבנות, לכן מקדימין ואומרים תהלה לדוד, שעי"ז יוכלו להעלות מ"ן שיהי' ארוממך אלקי כו' וכענין אד' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך כמ"ש בלק"ת בד"ה שיר השירים דרוש השני, ועמ"ש ע"פ ואשים דברי בפיך, שמל' דא"ס מאירה במ' דאצי' וזהו דברי, וזה נמשך בפיך כו' וזהו ענין ופסח ה' על הפתח שהוא הדבור כו', וכן במ"ת וידבר אלקים כו' לאמר, וזהו תען לשוני אמרתך כעונה אחר האומר, וכ"ז הוא ענין תהלה לדוד, שהתהלה נמשך בדוד, שעי"ז יוכל להלל, ואפ"ל עד"ז ותהלתי אחטם לך ר"ל שימשיך בך התהלה שעי"ז תעלה מ"ן מבחי' ריח לבחי' חוטמא כו', ועד"ז נתבאר פי' אלקיכם כהן הוא, וזהו הוא תהלתך כו', וע' בלק"ת פ' תבא בפי' לשם ולתהלה כו' ומ"ש ע"פ כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה כו', ועד"ז יש לפרש מארז"ל פ"ג דברכות דכ"ד ע"ב המתעטש בתפלתו סימן יפה לו ע"ש בפרש"י וי"ל משום שזהו המשכה בחי' ותהלתי אחטם לך, וכמ"ש עטישותיו תהל אור באיוב סי' מ"א יוד הרי בעיטוש שייך לשון תהל כמו ותהלתי אחטם ובילקוט באיוב שם בשם פר"א חייב אדם להודות כשמתעטש לפי שנהפך מן מות לחיים, וכ"ה עוד בילקוט פ' לך ד"כ ע"ב ובערוך ערך עטוש בשם מדרש ילמדנו ע"פ ויהי כי זקן יצחק, וע' של"ה שער האותיות אות ה' ואפשר לומר דהיינו ע"י הארת חוטמא דעתיקא בז"א

תרעא

לכן נהפך כו' כי מחוטמא דעתיקא נשיב רוחא דחיי וזהו עטישותיו תהל אור, ולכן המתעטש בתפלתו סימן יפה לו, ובמד"ר פ' בראשית פ"כ דכ"ד ע"א זה אחד מחמשה דברים שהן יפים לחולה ואלו הן עיטוש וזיעה כו' עיטוש שנאמר עטישותיו תהל אור כו', וכ"ה פב"ת דברכות נז ב, והיינו כי הרפואה בא מא"א וזהו רפאני כו' כי תהלתנו אתה ע"ד ותהלתי אחטם לך.

(ט) זח"ב תצוה דק"פ ע"ב וע"ד בתהלה לדוד בכולהו כתיב ו' בכל את ואת בר מאלין תרין דלא כתיב ו' דהא ו' שמא דקב"ה איהו כו', והיינו שבכל פסוק מכ"ב פסוקים אלו דתהלה יש ואו באמצע ארוממך כו' ואברכה שמך כו', זולת בתרין אלין היינו באות קוף ובאות חת וקשה דבאות ח' יש ו וגדל חסד, וצ"ל לפי שאינו באמצע הפסוק כ"א באחרונה, אבל בשאר כל הפסוקי' יש ו' בחציו השני של הפסוק, כ"מ במק"מ שם, והרמ"ז גורס בר תרין ואלין ריש וקוף ומפרש שאין ו' באות קוף כו', והענין י"ל עפמ"ש בזהר ס"פ במדבר דקכ"א ע"א בהטעם אשר במזמור לדוד אליך הוי' נפשי אשא, לא אית ביה ואו דהא ואו אילנא דחיי הוא, והאי אילנא דמותא הוא ובא לכפר על עוונות שנאמר אם יתכפר לכם זה העון עד תמותון כו' ע"ש, נמצא הואו מורה על עץ החיים והוא ת"ת קו האמצעי בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה וממשיך מע"ק בז"א, כמ"ש בזהר תרומה דקע"ה ב' ודקע"ו, ועפ"ז י"ל פי' היש בה עץ אם אין ר"ל אם מאיר שם אילנא דחיי, או אין שהוא מ' הנק' אילנא דמותא כו', הגם שבזהר פי' אם אין ר"ל כתר מ"מ פשט הפי' מורה ג"כ ע"ד שפירשתי וכמ"ש במ"א, וע' זח"א פ' ויגש דף ר"י ע"א בענין והקל נשמע קל בלא ו' זהו כענין מזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא שאין בו וא"ו וקול בוא"ו זהו המשכת עה"ח ולכן בתהלה לדוד יש ו' בכל הפסוקים המשכת עה"ח. הנמשך מבחי' תהלה כו' כדי שיהי' מבריח מן הקצה אל הקצה, אך באות קוף שרגל הקוף מורה על רגליה יורדות מות וזהו עיקר אלינא דמותא ונק' כקוף בפני אדם כמ"ש בזהר תרומה דקמ"ח ע"ב ואות דילה קוף כו' וע' בזח"ג דרנ"ב ע"א ע"פ גער חית קנה לכן אין בו וא"ו שלא ינק הסט"א מעץ החיים ויהי' דוגמת מ"ש ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ויערב עה"ח בעה"ד כמ"ש בת"א פ' בראשית בד"ה הן האדם הי' כאחד ממנו, וזהו שארז"ל שלא נאמר תולדות מלא בוא"ו כ"א באלה תולדות השמים והאר, ובאלה תולדות פרץ, שמורה על קודם חטא עה"ד ועל כשיתוקנו העולמות לע"ל בביאת המשיח, ע"ז מורה הוא"ו, ולכן כאן יש בכל פסוק ו' באמצע להורות על המשכה בכל הא"ב והוא המשכת קול בדבור ע"ד קול דודי הנה זה בא כו' ורק באות הקוף חסר הואו מטעם הנ"ל ולכן ברות כל הפסוקי' מתחילים בואו עד להמשיך אלה תולדות פרץ כו', וע' בריא"ז בש"ג פ' אין עומדין מבואר בהדיא שבשני פסוקים חנון קרוב ליכא ו' וסימן חק וכ"כ הרד"א בשם המדרש והיינו שבכל הפסוקים שבתהלה לדוד הואו הוא תכף אחר האתנחתא משא"כ בפסוק חנון הואו הוא בתיבה השלישית שאחר האתנחתא ע"כ חשבינין ליה כאלו אין בו ואו א"כ מזה מוכח הגירסא בזהר ואלין ח' וק' כמ"ש המק"מ ולא כהרמ"ז, ואפ"ל משום שגם אות הח"ת מורה על היניקה לחיצונים שזהו ההפרש בין מצה ובין חמץ הוא בין אות הא לחת כמ"ש בזח"ג פ' פנחס דרנ"ב א' ונת' בסידור

תערב

ע"פ מזמור לתודה, ע"כ גם באות חת ליכא ואו כו', ומזה יובן ג"כ טוב טעם למארז"ל כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב כי הרי הווין מורה על המשכת עץ החיים שזהו ענין העוה"ב, גם אפשר להעמיק יותר דגבי עה"ח כתי' ועל יובל ישלח שרשיו, כי עה"ח זהו ת"ת בריח התיכון, והוא מקבל מיובל שהוא בינה שבה התגלות עתיק, וא"כ בחי' וא"ו זה נק' בן העוה"ב, וזהו ג"כ פי' בינה בן י"ה כו', וזהו ג"כ ענין בעטרה שעטרה לו אמו כו'.

עוי"ל ענין הואו שבאמצע הפסוק מורה שבהפסוק יש שני ענינים וא"כ זה מורה על התחברות ב' בחי' משפיע ומקבל כענין זכור ושמור, וכמ"ש במדרש תלים סי' צ"ב ע"פ מזמור שיר ליום השבת כל עיסקא דשבתא כפול כו' ע"ש ועד"ז ארז"ל פ"ק דכתובות דף ה' סע"ב גבי כוננו ידיך, והוא מורה על יחוד וחיבור סוכ"ע וממכ"ע, ועמ"ש בת"א בד"ה כי אתה נרי בענין והוי' יגיה חשכי, ולפ"ז פי' ארוממך אלקי המלך זהו העלאת המל' ואח"כ ואברבה שמך היינו שם הוי' זהו המשכת אור הז"א במ', ובפי' המ"ח על תלים הבנתי פי' ארוממך זהו ע"ד מ"ש בת"א ר"פ בראשית בפי' והארץ הדום רגלי להגביה הרגל, וכמ"ש בזהר פקודי דרמ"א ע"א שזהו כדי שלא יתפשט השפע למטה במקום שא"צ כענין רגליה יורדות כו' ע"כ נק' בהמ"ק הדום רגלי ועד"ז אמר דוד ארוממך וע' בבה"ז פ' קרח בד"ה ועבד הלוי הוא בפי' בשעתא דאתקדש יומא, ובת"א סד"ה ויקהל משה גבי ואח"כ בגמר ותכלית ירידת השפע העליונה אז הוא בחינת שבת כו', וזהו עצמו ענין ארוממך כמ"ש בד"ה כי אתה נרי, ובהביאור שם.

זח"ג ק"כ א' ג"פ לחבר תהלה מ' לז"א ואנו אומרים רק בב' תפלות דס"ל כמ"ד תפלת ערבית רשות וממילא תתחבר כו' נמצא ג' ווין ויסע וכו'.

בגמרא פ"ק דברכות ד"ד ע"ב כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב ופרש"י ג' פעמים כנגד ג' תפלות, וקשה דאנו אומרים הג' פעמים אשרי בשחרית ובמנחה, ולא בערבית כלל וז"ל תשו' הריב"ש סי' ק"מ וז"ל שהאומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום כו' ולזה נהגו לאומרו קודם תפלת שחרית וקודם סדר קדושה וקודם תפלת המנחה והם שלשה עכ"ל ועיין בב"י ססי' רל"ד דבערבית ודאי אין אומרים אותו רק אם שכח להתפלל מנחה ומתפלל ערבית שנים ס"ל להריב"ש דאומר באותה של תשלומין מנחה אשרי מקודם ומהרא"י בפסקיו סי' נ"ט ס"ל דאין אומר אשרי, ובש"ע שם סי' רל"ד ס"ב פסק כהריב"ש, נשמע מכולם דקודם תפלת ערבית אין שייך אמירת אשרי, וקשה כיון שתקנו לומר ג"פ כנגד ג' תפלות הרי תקנו אמירת אשרי בשביל תפלת ערבית ג"כ ומדוע יאמרוהו בשחרית קודם סדר קדושה, ולא בזמן תפלת ערבית, ומצאתי באליה רבא סי' קל"ב סק"ח וז"ל והא דלא תקנו אשרי נמי בתפלת ערבית שאין זמן תפלה בלילה ע"ל סי' ק"ח סק"ד וכלבו כתב שאין אומרים בערבית משום שהוא רשות, ומהרש"א כ' משום שאין אומרים קדושה בערבית ואשרי שייך לקדושה עכ"ל, ועל הכל אין מתורץ שהרי נתקן פ"א מהג"פ אשר בשביל תפלת ערבית א"כ ממנ"פ אם אין שייך אשרי בערבית לא יאמרו רק ב' פעמים, והנלע"ד כדברי הכלבו, והש"ס כאן י"ל אזלא לרבן גמליאל דס"ל תפלת ערבית חובה וכ"מ דהא ר' אלעזר אמר כן וי"ל דמסתמא ס"ל

תרעג

כר' יוחנן די"ל דס"ל ג"כ תפלת ערבית חובה, ולמ"ד דתפלת ערבית חובה י"ל אשרי קודם תפלת ערבית, אבל אנן דקיי"ל הלכה כמ"ד תפלת ערבית רשות, לכן אין אומרים אשרי קודם תפלת ערבית, ומ"מ לא לדלג האמירת אשרי ג"פ אלא אומרים אותו בשחרית.

ויש לבאר הענין עפמ"ש בזח"ג פ' במדבר דקי"ט סע"ב ע"פ ונסע דגל מחנה אפרים כו' כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב, והא אוקימנא בגין לזווגא לה להאי תהלה (ר"ל מדת מ' הנקראת תהלה יחברו אותה לז"א) ולאשתכחא בכל יומא בין צפון לדרום (היינו כי בנין המ' צ"ל ע"י חו"ג כמ"ש בבה"ז פ' שופטים דף ער"ה ע"א בענין ע"פ שנים עדים יקום דבר. שבחי' דבר שהוא מ' קיומו הוא ע"פ חו"ג והם נמשכים מהדעת שמתחלק לב' מוחין חו"ג ודעת אותיות עדות וזהו ע"פ שנים עדים כו' ושרש חו"ג נמשך מחו"ב והם מקבלים מחו"ג דא"א כמ"ש במ"א, והנה היחוד נקרא ג"כ לשון והאדם ידע המשכת הדעת וכן הטפה נמשכת ע"י ח"י חוליות שבתוכן חוט השדרה הנמשך ממוח הדעת כמ"ש בלק"ת בד"ה לא הביט און ביעקב, ולפי שהדעת כולל חו"ג ע"כ צ"ל המטה בין צפון לדרום כו') וע"ש בזהר דקי"ח ע"ב, ואפשר להעיר מענין שולחן בצפון ומנורה בדרום ומזבח הפנימי שמקטירי' עליו קטרת שה"ס היחוד הוא באמצע ביניהם כו': ועמ"ש ע"פ ושחט אותו על ירך המזבח צפונה ושם ג"כ ע"פ הר ציון ירכתי צפון כו', ויש להבין שחז"ל למדו זה מפסוק וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים בתלים סי' יז ומאחר שצ"ל בין צפון לדרום מדוע אמר וצפונך דוקא ולא ודרום, לכן י"ל אע"ג דרום וצפון חו"ג עכ"ז צפון משמע ג"כ דבר הנעלם כמו אשר צפנת ליריאיך והיא בינה הנק' עוה"ב ועלמא דאתכסיא ועד"ז נאמר מצפון זהב יאתה, ומעלת הזהב על הכסף אף שהכסף שרשו מחסד שלמעלה מהגבורה מ"מ הזהב שרשו מבינה כמ"ש בזהר פ' תרומה דף קמ"ח, וכן פי' בזהר במדבר דק"כ ע"א ומאי דאתמר צפונית דאיהי טמירא עילאה, והנה עיקר היחוד שרשו מהגבורה ע"ד ואת בריתי אקים את יצחק וכן גבורות גשמים שיורדים בגבורה וכן כי הדם הוא הנפש ובמ"א מבואר שיש ב' בחי' גבורה הא' מדה"ד הב' גבורה שבו דוקא עיקר החיות כמו גבורות גשמים, וכן אם בגבורות שמונים שנה, הרי אריכות הימים יותר מבן שבעים שהוא זקנה ושיבה נמשך מהגבורה כו', ובחי' היחוד אינו נמשך ממדה"ד כ"א מבחי' תגבורת הכח והחיות ע"ד גבורות גשמים, ולכן נאמר וצפונך שהוא מורה על הכח שבהעלם בחי' אשר צפנת, ואינו מדה"ד כלל, ולכן קדה"ק שחיטתן בצפון דוקא וכתיב הר ציון ירכתי צפון, וזהו הנק' עוז כמ"ש בפי' ויתן עוז למלכו בלק"ת פ' נשא, וזהו ענין ועבד הלוי הוא, ולוי לשון חבור ויחוד הפעם ילוה אשי אלי, וה"ס יחוד חו"ב תרין רעין חו' ומבחי' זו מתחיל שורש התעוררות יחוד זו"נ, וזהו וצפונך דוקא תמלא בטנם, וכענין בעטרה שעטרה לו אמו וע' זהר ר"פ וארא ע"פ עד תאוות גבעות עולם, והנה פסוד"ז זהו כענין שיר הלוים כמ"ש בלק"ת בד"ה אלה פקודי המשכן כו' עבודת הלוים ולכן כמו שעבודת הלוים ועבד הלוי הוא שימשיך יחוד הוי' הוא האלקים והיינו ע"י השיר וזהו ענין שיר השירים ועיין זח"ג פ' קרח דקע"ח ע"ב כמ"כ ע"י תהלה לדוד מעוררים בחי' זו, ותהלה הוא ענין הילול ושיר וכו', ומבואר בזהר פ' חיי קל"ג בטעם תפלת ערבית רשות, דכיון דאתיהיבת בין

עדרת

תרין דרועי שזהו תפלת שחרית ומנחה, בחי' בין צפון לדרום, אזי היחוד שהוא ההמשכה מקו האמצעי יומשך ממילא כי הוא למעלה מאתעדל"ת, והאתעדל"ת רק שיומשך בחי' שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ע"ש, לכן תפלת ערבית רשות ועד"ז א"ז לומר אשרי ותהלה לדוד, בתפלת ערבית שהוא לעורר האהבה ולחבר בחי' תהלה כו', שזה ודאי יושמך מאליו וגם מילייהו בלחישו יעו"ש ומ"מ תקנו לומר בשחרית ב"פ ע"ד ליעקב אשר פדה את אברהם שהת"ת מטה כלפי חסד, וכמו ג' פסוקים ויסע ויבא ויט שהם ישר הפוך ישר, נמצא ת"ת ישר כמו החסד כו'.

ויש לומר עוד עפמ"ש בזהר ס"פ ויחי דרמ"ט א' ע"פ ויבואו עד גרן האטד ושם הביאו הפסוק מי ימלל גבורת ה' ישמיע כל תהלתו ופי' מי ימלל ל' ריכוך כמו מוללין מלילות ובבה"ז שם האריך שם דמהגבורות הולך ומתחלק השפע ברבוי חלקים ועי"ז יורד ומתצמצם עד שנמשך משם דינין קשים ויניקה לחיצונים שיניקתם הוא מקו השמאל דוקא, ושם ג"כ שאעפ"כ כל זמן שיעקב היה קיים לא יוכלו הדינים לשלוט בבניו, והיינו מפני שיעקב הוא תפארת שהוא בריח התיכון ומחבר חו"ג שיהי' שמאלא כלול בימינא וע' בזח"א די"ז ע"א בענין יום שלישי שחיבור ימינא ושמלא וע' מזה ג"כ בזהר ר"פ קרח, וכיון ששמאלא כליל בימינא אזי לא נמשך יניקת החיצונים משמאל, והנה בזהר ר"פ תולדות דף קל"ה ע"א פי' מי ימלל גבורות ה' זהו יצחק ישמיע כל תהלתו זה יעקב ופי' כל תהלתו י"ל עפמש"ל סעיף ד' בשם הפרדס ערך תהלה שיש כמה בחינות תהלה היינו תהלה אמיתית בכתר וכן הבינה נק' תהלה גם המ' נקרא תהלה, ויעקב שהוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל המ' היינו מהבינה עד המ' כמ"ש בזח"ב תרומה דקכ"ו ע"ב ובפ' וישלח דקס"ז ע"ב בפי' יושב אוהלים, גם מן הכתר עד המ', וזהו פי' ישמיע כל תהלתו שמיעה י"ל לשון וישמע שאול שהוא אסיפה וקיבוץ וכך יעקב מחבר כל בחינות התלה יחד מהכתר עד המל', ע"כ הוא מבטל הדינין הנמשכים מהגבורות כי עי"ז מחבר חו"ג יחד וממשיך כן במל', וזהו ענין כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום, נגד שהמל' מקבלת מג' בחי' חג"ת ועי"ז נמתקים כל הגבורות והדינין וכענין ישמיע כל תהלתו, שעי"ז ימלל וירכך הגבורות ולכן הוא בן העוה"ב כלומר שעי"ז ממשיך מבחי' העוה"ב שהוא בינא וכתר ומשפיע במ', ועמ"ש לקמן ע"פ פותח את ידיך, גם כמ"ש ותהלתי אחטם לך ומבואר בזהר שקודם התפלה הנשמה היא רק באפו כמ"ש חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כמ"ש מזה בלק"ת ס"פ פנחס בד"ה קודש ישראל פ"ב וע"י התפלה מתפשטת בכל הגוף וזהו ותהלתי אחטם לך ולכן כל המתעטש בתפלתו סימן יפה לו ולכן כל האומר תהלה לדוד שממשיך ותהלתי אחטם לך.

ח חנון ורחום הוי' ארך אפים וגדל חסד. ילקוט ח"א רכדג רעגג ח"ב סהב שלה קעד ב.

(א) ילקוט פ' שלח ע"פ ה' ארך אפים, דף רכדג, ד"א ויאחז צדיק דרכו בשעה שאמר אכנו בדבר, אמר ליה משה תפוס מדתך תפוס אומנתך א"ל משה כל הצדיקים תפסו כאו"א אומנתו אברהם תפס את המילה יצחק תפס את התפלה, יעקב תפס את האמת כו' אף אתה תפוס אומנתך א"ל מה היא אומנתו א"ל רחמן רחום וחנון ה' כשם שאתה למוד שמכענסים אותם ואתה מאריך להם

תרעה

ומרחם עליהם לכך נאמר ועתה יגדל נא וגומר עכ"ל, מבואר מזה גודל מעלת מדת הרחמים שהיא אומנתו של הקב"ה, ועיין פרדס ערך רחום שכתב כי הת"ת נקרא רחמן בכח הרחמים שבו כו' ובערך רחמים כתב רחמים נק' התפארת מפני היותו קו הרחמים והכתר מפני היותו שורש קו האמצעי נקרא רחמים גמורים שאין בו תפיסת דין עכ"ל ועמ"ש במ"א פי' אב הרחמים ופי' אב הרחמן בלק"ת בד"ה שיר המעלות ממעמקים ועמ"ש ע"פ זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה, י"ל רחם הוא רמ"ח תיבין דק"ש וענין רומח ע"ש בפרדס ועמ"ש ע"פ מאמר הזהר ר"פ ויקרא ע"פ ונתתם לי אות אמת דא ואו שמדה"ר נקרא אמת, כי מדת החסד יש כנגדה מדה"ד המעכבת, אבל מדה"ר הוא שאף שע"פ מדה"ד הוא חייב עכ"ז הוא רחמנות כו' וא"כ מה"ט י"ל שייך לומר שאומנתו היא רחמן כיון מדה זו היא אמת ויש לה קיום יותר וחותמו של הקב"ה אמת אני הוי' לא שניתי, וכך במדה זו אין שייך שינויים כיון שאין מדה"ד יכולה לעכבה כ"כ ועמ"ש בענין וברחמים גדולים כי מדה"ר שבסדר ההשתלשלות זהו שייך לאחר מדה"ד, אז רחמנות עליו אבל רחמים גדולים הוא מפני דכולא קמיה כלא כו' וא"כ על כולם שייך רחמנות כמ"ש בד"ה כי ההרים ימושו, וזהו ענין שכתב הפרדס שהכתר נק' רחמים פשוטים ובכהאריז"ל רחמים גדולים הוא ענין פנימיות עתיק כו', ועפ"ז אפ"ל שזהו מאמר המדרש מה היא אומנתי א"ל רחמן, כי על כל הבריות שייך רחמנות זו כו' א"כ רחמנות זו שייך רק בו ית', וזהו ע"ד שאמ"ל הקב"ה ואני מה שמי א"ל שמך הוי' במד"ר פ' בראשית פי"ז, דהיינו לפי שהוא לבדו המהוה כל נמצא ותכלית הבריאה כדי שיקרא רחום וחנון כו' ולכן אומנתי הוא רחמן, והנה בתורה נאמר ואהיה אצלו אמון אומן, ואפ"ל כי באמת י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן הם נמשכים מי"ג מדות הרחמים. והיינו כי ע"י התורה יומשך ויאיר גלוי אלהותו ית'. עוי"ל עפמ"ש במ"א בשם ספר פלח הרמון שער א' פרק ח' שהביא ברייתא המיוחסת לשמעון הצדיק ששלשה עשר מדות הרחמים הן עשר ספירות דאצילות וג' בחי' בי"ע אשר הם נקראים מחדומ"ע שהן לבושים לעשר ספירות. ולכן הן אומנתו של הקב"ה, שבהן ועל ידן הוא משפיע ומחיה העולמות. וכמ"כ בחי' אלו הן בתורה שהיא מבחי' ע"ס כשר ופסול מבחי' חו"ג והטעמים מחו"ב כו' והלבושים מחודומ"ע שבהם ועל ידם משיגים התורה כו', ועמ"ש עוד מענין ברחמיך הרבים רחם עלינו בלק"ת פ' אמור בד"ה וספרתם לכם, ובפ' בהעלותך בד"ה מנורת זהב כולה. ומשם יובן ג"כ ענין שאומנתו של הקב"ה הוא רחמנות שעי"ז מעלה הנשמות מבירא עמיקתא כו'. קיצור אומנתי רחמן. ע"ד ונתתם לי אות אמת דא וא"ו. וע"ד וברחמים גדולים. ובתורה ג"כ ואהיה אצלו אמון. י"ג מדה"ר ע"ס וג' לבושים מחודומ"ע והן כלי אומנותו ית' והן י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן.

(ב) עוי"ל דהנה בלק"ת סד"ה ואתחנן אל הוי' כתב. כי הנה כתיב הוי' אל רחום וחנון שמבחי' הוי' מקור כל ההתהוות נמשכו המדות חנון ורחום. אבל חנון ורחום הוי' פי' שכדי להיות בחי' הוי' שהוא בחי' צמצום והתפשטות והמשכה כו' כדי שיהי' התהוות העולמות כו' כל זה הוא מחמת שהוא חנון ורחום כו' ומחמת זה נמשך להיות צמצום והתפשטות כו' כדי שיהי' מהוה כו' וכמ"ש בד"ה שובה ישראל. דרוש הראשון פ"ד. וכן פי' בת"א פ' בשלח בד"ה אשירה להוי' בענין ושמרו

תרעו

דרך הוי' שהדרך להיות ש' הוי' הוא ע"י י"ג מכילין דרחמי חנון ורחום כו'. וא"כ לפ"ז אתי שפיר יותר מ"ש מה היא אומנתי א"ל רחמן. כי הרי אומנתו ית' זהו שמהוה כל העולמות עליונים ותחתונים והיינו ע"י ש' הוי'. והרי להיות המשכת ש' הוי' מעצמות אור א"ס ב"ה זהו מחמת שהוא רחום וחנון ועי"ז דוקא נמשך ש' הוי'. לכן הרי אומנתו ית' הוא שהוא רחמן.

והנה כתיב הבן יקיר לי כו' רחם ארחמנו ועמד במדרש מהו ענין כפר הרחמים. ואפ"ל כי הנה בשורש רחם יש ב' ענינים א' רחמנות כנ"ל. הב' לשון פטר רחם וכ' בש"י שי"ל משום כי כן דרך האשה לרחם על בן בטנה היוצא ממעיה. ע"כ נקרא רחם ג"כ לשון רחמים. וז"ש התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה ישעי' סי' מ"ט ט"ו. ולפי שהנשמות נק' העמוסים מני בטן ע"כ נאמר הכפל רחם ארחמנו שראוי שיהי' המשכת הרחמים עליהם ביתר שאת ויתר עז. גם מצינו רחמים שענינו אהבה כמו ארחמך ה' חזקי תלים רסי' י"ח ופרש"י אאהבך כדמתרגם ואהבת לרעך. ותרחם. ויונתן תרגם ארחמך אחבבינך א"כ הוא תוקף האהבה. וא"כ עפ"ז י"ל כפל ענין רחם ארחמנו. לשון אהבה וחיבה ולשון רחמים שהרחמים מחמת אהבה וחיבה היא רחמים גדולים. ע"ד ואהבת לרעך כמוך ממש. והנה ש' הוי' הוא אהבה כדפי' בזהר ואתחנן דרס"ז ע"ב. וזהו אהבתי אתכם אמר הוי', וכן אמרו דש' הוי' הוא דחילו ורחימו. רחימו ודחילו. נמצא ש' הוי' יש בו ב' בחי' רחימו ועפ"ז יובן ג"כ מ"ש אומנתי רחמן כו'.

קיצור חנון ורחום שיהי' נמשך מעצמות אור א"ס ש' הוי' וזהו שאומנתי רחמן. גם בשורש רחם הוא ג"כ ענין פטר רחם. מרחם בן בטנה. וזהו הכפל רחם ארחמנו. גם ארחמך ל' אהבה וכן ש' הוי' אהבה דחילו ורחימו כו' וזהו ג"כ שאומנתי רחמן.

(ג) ילקוט פ' עקב ע"פ כי אם שמור תשמרון כו' ללכת בכל דרכיו סוף רמז תתע"ג, אלו הן דרכי המקום הוי' ה' אל רחום וחנון וגו' ואומר כל אשר יקרא בשם ה' ימלט ביואל סי' ג' וכי היאך אפשר לו לאדם ליקרא בשם ה' אלא נקרא המקום חנון ורחום שנאמר חנון ורחום ה', אף אתה הוי' חנון ועושה מתנת חנם, נקרא המקום רחום שנאמר כי אל רחום ה' אלקיך אף אתה הוי רחום עכ"ל, וכ"כ בירמי' רמז דש והוא מהספרי, מובן דפי' חנון ורחום הוי' זהו שעושה מתנת חנם ועמ"ש מזה בלק"ת סד"ה ואתחנן אל ה', ובמ"א נתבאר שיש להבין ענין בכל קראנו אליו, שאמרו אליו ולא למדותיו, וכאן אומר דפי' אשר יקרא בשם ה' הוא ע"י הדבק במדותיו שיהי' חנון ורחום, ונת' שם שענין בכל קראינו אליו זהו ק"ש, וא"כ יש ב' בחי' קריאה הא' ע"ד ק"ש ותפלה וזהו בכל קראינו אליו, ולא למדותיו, והב' ע"ד קריאה והמשכה זהו ע"י שידבק במדותיו, וע"ד אשר יקראוהו באמת ואין אמת אלא תורה וכן אמרו כל הקורא בתורה כאלו קורא בשמותיו של הקב"ה, ועמ"ש מענין פי' קורא בתורה בת"א בד"ה לכן אמור לבנ"י ובלק"ת פ' ואתחנן בד"ה ענין אחד ואהבת.

(ד) בשל"ה במסכת פסחים סוף דרוש חמישי מצה עשירה דף קע"ד ע"ב וז"ל עוד יתורצו שני פסוקים חנון ורחום הוי' ארך אפים וגדל חסד, וכתיב רחום וחנון הוי' ארך אפים ורב חסד, תלים סי' ק"ג ח' (ועיין מפסוק

תרעז

זה יר"ק אבות ואמהות ג', ר"ח, רבות פ' שמות ר"פ ב' דף קיט ד ילקוט ח"ב נג סהב של"ה נהא) אמרו רז"ל רחום לחוטא ושב מיד, חנון לחוטא ואינו שב מיד, נמצא השפעה הבאה מהרחמים יותר עדיפא מההשפעה הבאה בחנינה כי לפי הסברא היא מועטת, (הג"ה אינו מוכרח כ"א לפי שאינו שב מיד א"כ מה שמקבלים אותו זהו כעין מתנת חנם וזהו פי' חנון עכ"ה), רב חסד פרש"י ז"ל על מי שהוא מחצה על מחצה אז רב חסד מטה כלפי חסד, ולאיש הזה מאחר שאינו צדיק גמור כי אז הש"י משפיע לו בעוה"ז השפעה מרובה וזהו רחום, ובעולם שכולו טוב ישפיע עליו מצד החנינה (ור"ל לכן מקדים רחום לחנון) אבל מי שהוא מגדיל החסד דהיינו שזכיותיו מכריעות אז משפיע לו בעוה"ז מצד הנון והשפעה המרובה מצד רחום לעוה"ב אמן כן יעשה האל עכ"ל.

(ה) ואפ"ל אוצר מתנת חנם גבוה יותר והוא בכתר. א"כ כשמקדים חנון לרחום מורה על אריך אנפין. כי כל דבר שהוא קודם הוא העיקר א"כ חנון גובר על רחום. ולכן הוא וגדל חסד. וענין רחום וחנון זהו בז"א כאשר מאירים בו י"ג מדה"ר דא"א. ואז רחום תחלה ואינו מתנת חנם לגמרי. ואז הוא ורב חסד. אמנם וגדל חסד זהו בחי' גדולה יותר מבחי' ורב כו'. ויש להעיר מפסוק וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם בפ' תשא לג יט. וע' במד"ר כי תשא ס"פ מ"ה. ובמד"ר ר"פ ואתחנן וחנותי את אשר אחון אמר לו מי שיש לו בידי ורחמתי במדת רחמים אני עושה עמו. ומי שאין לו בידי וחנותי מתנת חנם אני עושה עמו כו' וע' במד"ר באיכה בד"ה אזכרה נגינתי. דף ס"ג א' ע"פ השכח חנות אל כו' וכן י"ל כי רחום שייך במקום ששייך ג"כ מדה"ד אלא שאעפ"כ מרחם אבל חנון הוא במקום שאין דין כלל. כמ"ש בפרד"ס ערך חנון. עוד פי' במד"ר פ' שמות ב' וחנון שנתן חן העם בעיני מצרים. עוי"ל ע"ד מ"ש בפירוש הנותן שלג כצמר. כי שלג זהו י"ג ת"ד שנאמר ע"ז לבושיה כתלג חיוור. ושרשם מגבורה דעתיק שבמו"ס. וצמר הוא בחי' ושער רישיה כעמר נקי שהוא בחיק גלגלתא שבו מלובש חסד דעתיק וע"ז בא הכתוב לומר הנותן שלג כצמר שגם בי"ג ת"ד יאיר מבחי' חסד דעתיק והיינו ע"י ב' פאות שמחברים בחי' שער רישיה לבחי' י"ג ת"ד כו' יעו"ש. ועמ"ש מזה בלק"ת בביאור ע"פ שבת שבתון רפ"ד. וא"כ י"ל כשאומר רחום וחנון הוי' זהו הי"ג ת"ד דא"א מצד עצמן שהם נק' מכילין דרחמי וזהו רחום וחנון. אבל כשמאיר בהם מבחי' חסד דעתיק נק' חנון ורחום ששם אין שורש דין כלל. וזהו חנון ומתלבש בבחי' רחום כדי שיומשך השפע רק בסטרא דקדושה. ובכ"ז י"ל מ"ש הטוב כי לא כלו רחמיך הוא מהפסוק חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו ור"ל בחי' כי לא כלו רחמיך שרשו נמשך מבחי' הטוב שהוא בחי' חנון ונק' חסדי ה' חסד דעתיק וה"ע הנותן שלג כצמר כנ"ל.

קיצור כשמקדים חנון לרחום י"ל זהו בכתר. וכשמקדים רחום לחנון י"ל זהו בז"א. כי חנון זהו מתנת חנם. עוי"ל כי שני הבחי' בא"א אלא כשמאיר ביג"מ מבחי' חסד דעתיק כמ"ש בפירוש הנותן שלג כצמר אזי מקדים חנון לרחום וזהו הטוב כי לא כלו רחמיך.

(ו) בסידור פי' חנון ורחום הוי'. פי' שהתהוות ז"א דאצילות הוא מבחי' המדות חג"ת דא"א דאצילות (הג"ה עיין בדרוש כשב וכבש בלק"ת פ'

תרעח

אמור ומ"ש בבה"ז פ' בשלח ע"פ התוספתא ד"נ תלת רוחין דכלילן בתלת הוו שקיען ובת"א פ' יתרו בד"ה ענין האבות הן הן המרכבה ומ"ש בלק"ת בד"ה אם בחקתי בהביאור בפירוש בעבר הנהר ישבו אבותיכם עכ"ה) שהן יג"מ הרחמים אל ארך אפים שכללותן הן חנון ורחום.

(הג"ה ולכן איתא דז"א רובו מהחסדים וזהו דודי צח. צח גימ' חנם בחי' חנון עכ"ה) וזהו חנון ורחום דא"א הם מקור שיומשך מאור א"ס בחי' הוי' היינו פנימית המדות דז"א דאצילות כי חיצונית המדות נק' גדולה וגבורה ותפארת כמ"ש לך הוי' הגדולה והגבורה כו' אבל פנימיות המדות היינו המוחין שבמדות נקרא הוי' וזהו לך הוי' הגדולה והגבורה כו' (הג"ה עמ"ש מענין פנימיות ז"א וחיצוניות ז"א בסידור שער היו"ט בדרוש תלתא אינון זמינין מקדש כו' ושם מבואר שזהו ע"ד שיש הפרש בין ת"ת קו האמצעי לחו"ג שבת"ת מאיר ש' הוי' וזהו וא"ו והנורא ועי"ז מחבר חו"ג אע"פ שהן ב' הפכיים מצד עצמן אש ומים מ"מ ע"י שבת"ת מאיר מבחי' דלאו מכל אלין מדות איהו כלל עי"ז עושה שלום במרומיו כו'. ולכן בת"ת דוקא הוא ש' הוי'. משא"כ בחו"ג הוא שם אל ואלקים כמ"כ ע"פ קבלת האריז"ל זהו ענין פנימית ז"א וחיצוניות ז"א. שבכל פנימיות ז"א אף בחו"ג מאיר שם הועי' להיות התכללות ע"ד ההארה בתפארת כו' משא"כ בחיצוניות ז"א, וא"כ לפ"ז מובן מש"כ דהוי' הוא פנימיות ז"א היינו האור הנמשך מאוא"ס בהמדות והוא נמשך ע"י המוחין חב"ד והיינו ע"י חנון ורחום שהם כללות יג"מ הרחמים. ועמ"ש בפי' וארא כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם בת"א פ' וארא דרוש השני ובד"ה ויצוום אל בנ"י עכ"ה) והנה התהוות יסוד ז"א ומ' דאצילות הוא ע"י רבוי צמצומים אין קץ וכמש"ל בפירוש הפסוק זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו עד שמתהווה בחי' צדק שהיא מלכותא קדישא.

(וע' בת"א פ' תצוה סד"ה זכור דעמלק בענין הכסא שלם) משא"כ בחי' התהוות ז"א דאצילות מחג"ת דא"א אינו ע"י ריבוי הצמצומים כ"כ והיינו מצד היות ז"א הוא לעולם באצילות דאיהו וגרמוהי חד ואינו נשפל במהותו ועצמותו לבי"ע לעולם (הג"ה ע"ד כי הוי' אלקיך אש אוכלה וכו' טבע האש שמסתלק רק מים יורדים כן ז"א נק' אש וזהו שמים מאש ולכן נק' ז"א הקב"ה שהוא קדוש ומובדל ואינו מתלבש בבי"ע אע"פ שמחיה ומהוה אינו כמו הנשמה שמתלבשת בגוף כו' ועמ"ש מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה, הראשון עכ"ה) ואף שכל עיקר הנהגתם דבי"ע הוא ע"י ו"ק דאצילות ששת ימים עשה כו' ביום ראשון מאיר חסד דז"א היינו רק הארה בעלמא מז"א נשפע בבי"ע (הג"ה כנ"ל בענין קדוש. ואפ"ל לכן נק' שם הוי' שהוא ז"א שמש כמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים. שכמו מהשמש אינו מאיר על הארץ רק זיו והארה. שאינו פועל שום שינו בעצם השמש. כך מה שמאיר מז"א בבי"ע הוא רק הארה בעלמא עכ"ה). ואף גם זאת הוא ע"י אמצעות מדת מל' דאצילות ולא נמשך השפע דז"א לבי"ע מעצמו זולת כאשר מתלבש תחלה במ' דאצילות (הג"ה שהוא בחי' ש' אלקים שהוא מגן ונרתק לשם הוי' הנק' שמש ועמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה למען תירא עכ"ה) שחסד שבמלכות מלביש חסד דז"א וכן גבורה שבמל' כו'. אבל מ' דאצילות נעשית היא בעצמה ממש ראש לשועלים להתלבש בבי"ע להחיותם (הג"ה ולא ע"ד הארה וזיו לבד. וע' בבאור ע"פ שחורה אני ונאוה. דרוש השני בהביאורים שע"ש ירידתה

תרעט

בעצמה בבי"ע נק' שחורה אני אלא שאעפ"כ ונאוה. וזהו ענין רוח הבהמה שם ב"ן היורדת למטה להיות מקור לבי"ע נק' בהמה לגבי רוח האדם ז"א העולה למעלה וע' בד"ה בכ"ה בכסלו בענין אחד ובשכמל"ו כו'. ולכן המ' נק' עה"ד טו"ר וז"א נקרא עץ החיים דהיינו מה"ט לפי שהיא מתלבשת בבי"ע ששם יש טו"ר וז"א אינו יורד בבי"ע כמ"ש באג"ה סי' כ"ח עכ"ה) שזהו ענין מיעוט הירח שאמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך כנודע.

(הגה דלשון לכי היינו שתרד ממש למטה. ועיין בפרדס שער מעוט הריח פ"ב עכ"ה) ולכן אין מצטרך להיות כ"כ רבוי צמצומים בהתהוות דז"א כפי רבוי הצמצומים שצ"ל בההתהוות המל' (הג"ה ועמ"ש בד"ה אד' שפתי תפתח בענין קול ודבור. שצ"ל שני צמצומים עד שיומשך מהקול שהוא ז"א בהדבור שהוא מלכות היינו שלא יהי' גילוי פנימיות הקול שהוא פנימיות ז"א כנ"ל כ"א חיצוניות ושיתחלק הקול לחלקים וגם כמ"ש בע"ח שבז"א נמשך האור ע"י חלון ובנוק' ע"י נקב שהוא צמצום יותר מע"י חלון. ולכן המל' נק' אספשא"מ ונק' כה כדמותנו והז"א נק' אספה"מ ונק' זה ונק' בצלמנו ועמ"ש בד"ה ראשי המטות בענין כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה. וזהו ג"ע ענין זה שמי וזה זכרי לא כמו שאני נכתב אני נקרא כו' וע' בדרוש ל"ג בעומר ע"פ עד הגל שהפרסא מתחלת אחר הוד שבהוד כו' ע"ש עכ"ה) ולכן במל' דאצילות נאמר זכר רב טובך כו' ריבוי הצמצומים ע"י רבוי בחינות טוב כו' משא"כ בז"א נאמר חנון ורחום הוי'. דהיינו שהתהוות ז"א הוא מהשערות דמזלות דא"א מבחי' צומח שבח"ס הן המדות שבמ"ס דא"א כמבואר במ"א שנקרא טורי חשוכא כו' כי המדות דז"א הם נקרא הרים סתם שהם למטה מהשכל ומקורן הוא השכל שיוצאים ונמשכים ממנו ושרשן הן המדות שלמעלה מהשכל (עמ"ש בפי' ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים סד"ה אתם נצבים היום).

קיצור. הוי' היינו פנימית ז"א וחיצונית ז"א נק' גדולה גבורה כו'. ונמשך מאור א"ס מבחי' כתר ע"י יג"מ שכללותן חנון ורחום. ובהג"ה פי' פנימיות ז"א כערך ת"ת לגבי חו"ג ועמ"ש בד"ה וארא כו' באל שדי. ושמי הוי' לא נודעתי להם עכ"ה. והנה התהוות המ' מאוא"ס הוא ע"י ריבוי צמצומים ועז"נ זכר רב טובך כו' כדי שיהי' וצדקתך ירננו. לפי שהמ' יורדת לבי"ע להיות ראש לשועלים רוח הבהמה היורדת למטה, ונק' ג"כ עה"ד טו"ר, שחורה אני. אבל ז"א אינו יורד לבי"ע ונק' קודב"ה קדוש ומובדל ונק' שמש הוי'. ונק' עץ חיים. ונק' אסה"מ. לכן א"צ רבוי צמצומים להתהוות ז"א מאא"ס ונמשך ע"י המדות שבכתר חנון ורחום הוי'.

ארך אפים וגדל חסד. דהנה כתיב באור פני מלך חיים במשלי סי' ט"ז ט"ו (הג"ה ופרש"י מי שהקב"ה מסביר לו פנים חיים הוא לו לכך צריך האדם ליישר דרכו לפניו עכ"ל. וע' זח"א ויחי דרי"ו א' ח"ב פ' שמות די"ח תחלת ע"א. פקודי דרמ"ז א'. ושם מבואר שמבחי' זו נמשך המלאך הנק' אורפניאל ונק' חשמל ובמא"א ח"ת י"ב חשמל מצד בינה שהוא אור פנ"י אל. ועיין באו"ת מהמגיד נ"ע פ' וישלח ע"פ ויקרא שם המקום פניאל כו'. ובזח"ג נשא קל"ג א' תקונא תליתאה. ודקל"ג ע"ב תקונא שביעאה פסיק שערא ואתחזון ב' תפוחין כו' הה"ד באור פני מלך חיים ועמ"ש מזה מענין תקון השביעי ואמת

תרפ

בלק"ת פ' מסעי בד"ה אלה מסעי דרוש השלישי בהביאור פרק ג"ד. זהר ר"פ בהעלותך דקמ"ט ע"א וכד רחמי מתערין כו' כדין באור פני מלך חיים עכ"ל וע' בלק"ת בד"ה והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. פרק ה'. ועיין במד"ר פ' אחרי פ"ך דפ"ח א' אכילה ודאי כד"א באור פני מלך חיים וכ"ה בפ' במדבר ספ"ב דרי"ג ג' ור"ל שהיו ניזונין ונהנין כביכול מאור פני מלך. ובפ' בהעלותך פט"ו דף רס"ד א' ע"פ אל מול פני המנורה. אמר דוד באור פני מלך. ור"ל כי מול פני המנורה הוא בחי' באור פני מלך וכמובן ממ"ש זהר בהעלותך קמט"א כנ"ל. ובפ' פנחס דף רפ"ב ע"א ע"פ את קרבני לחמי מלאכי השרת מהיכן נזונין רבי יודן בשם רבי יצחק אמר מזיו שכינה הם נזונים שנאמר באור פני מלך חיים עכ"ל ואפ"ל ע"ד הנ"ל בענין המלאך הנק' אורפניא"ל דהיינו לפי שמקבל מבחי' באור פני מלך. של"ה כגא לוב קמטא רדב שעטב תיטב. בחיי כזג נגג קוג קכדב קלא"ג קסז"ג רז"ב. ובלק"ת בד"ה כי תצא. דרוש השני פ"ג שהדרך להמשכת בחי' אור פני מלך זהו ע"י קיום התורה והמצות שהן פנימיות רצונו ית' יעו"ש. וזהו כדפירש"י לפיכך צריך האדם ליישר דרכו לפניו. עכ"ה) והענין שעיקר המשכת שפע פנימיות החיות הנמשך מלמעלה מאא"ס ב"ה נקרא בשם פנים (ע' בד"ה הסבי עינייך) כמו עד"מ באדם שלמטה כל עיקר פנימית החיום בחושים המעולים הם בפנים ראיה שמיעה ריח דבור. והשכל שבראש וזהו באור פני מלך חיים. שהחיים נמשך מאור פני מלך (הג"ה ועמ"ש בלק"ת פ' ראה בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו ובפ' נשא בד"ה כה תברכו בפירוש יאר ה' פניו אליך כו' ישא ה' פניו כו' ובד"ה ראה אנכי נותן בפירוש פנים בפנים דבר ה'. ומ"ש ע"פ ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. ומ"ש ע"פ כי עמך מקור חיים שהוא ע"ד כי עמך הסליחה בדרוש להבין מ"ש באוצ"ח בענין הצמצום ומ"ש בת"א פ' מקץ ע"פ כי עמך מקור חיים באורך נראה אור דלשם משמע בחי' באורך זהו גבוה מבחי' כי עמך כו' וא"כ בחי' באורך נראה אור י"ל זהו באור פני מלך חיים עכ"ה).

קיצור ענין באור פני מלך חיים. שפע פנימיות החיות נק' פנים. ובהג"ה שזהו תיקון השביעי ואמת שלמעלה מבחי' שערות. ובמד"ר אמרו שהמלאכים ניזונין מזיו השכינה זהו באור פני מלך. וה"ע מול פני המנורה. וענין אורפניאל והדרך להמשכה זו ע"י התורה יאר ה' פניו אליך וע"י דקדוקי ד"ס ישא ה' פניו. ומזה נמשך ונחיה לפניו כי עמך מקור חיים באורך נראה אור עכ"ה.

ופי' ארך אפים הוא אורכא דאנפין כביכול פנים ארוך כאשר ההשפעה והחיים של הפנים העליון נמשך גם למטה מטה. והיינו כשנמשך מא"א שהוא הכתר. ובו רב טוב מאד לכך נק' ארך אפים. וכן נתבאר בלק"ת פ' שלח בד"ה ועתה יגדל נא פ"ג וז"ל כי הנה ארך אפים הוא כי פנים הוא גלוי השפעה בדרך התקרבות וחיבה. משא"כ אחוריים כמאן דשדי בתר כתפוי. וארך אפים פירש שיהא גילוי זה ארוך ונמשך עד למטה עכ"ל (הג"ה לכאורה קשה דבתרגום פ' כי תשא ע"פ ארך אפים הוא מרחיק רגז. וכן בפי' שלח ע"פ ה' ארך אפים מרחיק רגז. וכן פרש"י מאריך אפו ואינו ממהר ליפרע. ואיך פירש כאן שהוא ענין אריכות שפע הפנים והחיבה כו'. אך הענין כי אפים פירושו פנים כמ"ש בפ' וירא יט א' וישתחו אפים ארצה.

תרפא

ות"י וסגיד אנפוי על ארעא וכן בפ' מקץ וישתחוו לו אפים ארצה פרש"י נשתטחו לו על פניהם. ומה שפרש"י והתרגום בענין ארך אפים מאריך אפו. היינו כדפרש"י פ"ב דערובין דכ"ב ע"א אפים משמע פנים בין שוחקות ובין זעומות. נמצא הרוגז הנק' אף זהו ענין פנים זעומות וכמ"ש ונתתי פני באיש ההוא. וכתיב פני ה' בעושי רע. וע"ז פי' שמרחיק רגז ר"ל מאריך הפנים זעומות ואינו ממהר ליפרע. אמנם פי' ארך אפים שמאריך הפנים שוחקות פי' כאן ענין האריכות שיומשך הגילוי מבחינה זו גם למטה מטה. ובשורש ישע ערך אפף. אפים הוא הפרצוף וצורה אנושית כו' ונקרא גם אף החוטם היותו עיקר צורת הפרצוף וקלסתר פנים ולכן ארז"ל אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם. ועד"ז ארז"ל בעל החוטם מתבקש והיה זה ראש הסנהדרין. ומבואר ע"פ תהלה לדוד ענין ותהלתי אחטם לך שהוא חוטמא דא"א ששם אין שום דין וז"ס אריכת פנים שוחקות. ובחוטמא דז"א יש דין עלה עשן באפו. ועז"נ מאריך פנים זעומות כו'. והנה פי' ארך אפים נמשך מבחי' בעל החוטם כו' יעו"ש) ועמ"ש בלק"ת בביאור ע"פ באתי לגני בענין אריתי מורי עם בשמי.

וגדל חסד ע' במד"ר גבי ה' גדולה לאה שגדולה במתנותיה.

ט טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. מנחות פ"ה דנ"ג ע"ב יבוא טוב ויקבל טוב. מטוב לטובים יבא טוב זה משה דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא. ויקבל טוב זה תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם. מטוב זה הקב"ה שנאמר טוב ה' לכל. לטובים אלו ישראל. ע' מזה במהרש"א בח"א וביד יוסף פ' יתרו דק"מ ע"ד. ובתפארת ישראל גדול פי"ג די"ב ב'. עקדה שער ע"ה. כלי חמדה פ' חקת קמ"ח א. עוללות אפרים מאמר שכ"ב. צריך להעיר להבין דכאן כתיב טוב ה' לכל. וכתיב טוב ה' לקויו וארז"ל יכול לכל ת"ל לקויו לנפש תדרשנו. ודכוותה אך טוב לישראל תלים ע"ג יכול לכל ת"ל לברי לבב אלו שלבם ברור עליהם כו' ודכוותה קרוב ה' לכל קוראיו יכול לכל ת"ל לכל אשר יקראו באמת כמבואר ברבות באיכה דע"ו ג' וכן כתיב הטיבה ה' לטובים. ואפ"ל כי טוב ה' לכל מדבר על השפעת המחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב. ששרש השפעה זו נק' חיצוניות. ובכהאריז"ל זיווג חיצוניות חו"ב אין ויש להחיות העולמות, ולכן בחי' זו הוא לכל, וגם י"ל אף שזהו בחי' חיצוניות מ"מ שרשה גבוה מאוא"ס דקמי' כחשכה כאורה ממש וכמ"ש בד"ה למנצח על השמינית שבחי' זו היא למעלה מבחי' שבת, וע' בלק"ת בשה"ש בביאור צאינה וראינה, ששם נת' ג"כ כן, ומ"מ באה רק מבחי' חיצוניות, וע"כ הוא שוה לכל, שהרי בעת הגלות מצרים, הגם שהיה מאיר בחי' זו עבדים היינו לפרעה במצרים כמ"ש במ"א ועמ"ש בד"ה ויאבק איש עמו, אבל טוב ה' לקויו זהו השפעה הפנימית שאינה מאירה כ"א ע"י העלאת מ"ן ונק' יחוד פנימי' דאו"א אף ששרשה מלמעלה היא מאירה דוקא ע"י חו"ב וכמ"ש בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י, ובד"ה למנצח על השמינית הנ"ל בענין מילה בשמיני מפנימיות א"ק שלמעלה מחיצוניות א"ק וזהו יבא טוב זה משה שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא שנולד מהול כו', שוב ראיתי בילקוט בתרי עשר בנחום סי' תקס"א

תרפב

טוב ה' למעוז יכול לכל ת"ל ויודע חוסי בו כו' כיוצא בו טוב ה' לכל יכול לכל ת"ל ורחמיו על כל מעשיו ופי' הזר"ע לכל מעשיו שהם דומים לעושיהם ועושים רצון קונם עכ"ל והוא מהמדרש תנחומא, וכן הביאו בילקוט בתלים סי' תת"ח ע"פ אך טוב לישראל, אכן הש"ס פ"ק דברכות דף ז' ע"א דמפרש ורחמיו על כל מעשיו קאי אף על עוברי רצונו וע"ש בתוספות, א"כ א"א לפרש כמ"ש הילקוט הנ"ל, אלא כמ"ש בגמרא פ"ד דסנהדרין דל"ט ע"ב ר' אלעזר רמי כתיב טוב ה' לכל וכתיב טוב ה' לקויו משל לאדם שיש לו פרדס כשהוא משקה משקה את כולו, כשהוא עודר אינו עודר אלא טובים שבהם ופרש"י כשהוא משקה אינו מונע את המים לילך לטובים ולרעים לפי שאינו אלא טורח אחד, כך הקב"ה זן טובים ורעים בדבור אחד ממלא את כל העולם כולו טובה שהכל שלו (והוא רמז להשפעה חיצוניות הנ"ל דלהחיות העולמות, בהבראם בה' בראם אתא קלילא כו' ועמ"ש בלק"ת פ' ראה בד"ה אחרי ה' אלקיכם תלכו שנק' יש מאין שהיש נתאוה מבחי' אין והארה בעלמא) וכשהוא עודר דהוי' טורח לכל אחד ואחד אינו עודר אלא הטובים כך כשבא להגין מן הפורעניות ולשלם שכר אינו אלא לקויו עכ"ל (ואף דאצלו ית' אין שייך טורח אלא ר"ל שזה ההשפעה באה מבחי' פנימיות ולא מהארה בעלמא ע"כ אינו אלא לקויו כו' וכמ"ש בילקוט פ' בשלח רמז רנג בפי' מכון לשבתך פעלת הוי', יעו"ש ובמהרמ"א תלים ל"א ע"פ מה רב טובך כו' פעלת לחוסים בך משא"כ בבריאת העולם לא נזכר ל' פעולה, רק במאמר נבראו כו' ועמ"ש ע"פ כי שמחתני בפעלך כו'.

קיצור טוב ה' לכל, לכל מעשיו שעושים רצון קונם או הפי' לכל ממש וזהו השפע החיצונית אך שפע הפנימית עז"נ טוב ה' לקוו, ויש להעיר ממשארז"ל לע"ל כולו הטוב והמטיב כו'.

ברכות א' ז' ע"א, מציעא ז' דפ"ה ע"א, ירושלמי פ"ט דברכות, עה"מ עוא קכא"ג קנז ג קעה ד, מד"ר לו אבג, בקהלת צג ב קב א, זח"א עמוד קץ רלב שצה שצו, חב ל' קפט חג רו שעב תק"ל, ילקוט חא נהג ע' ב' רמו ג רסב א חב זא פב ד צב א צג א צז ב צט ב קיב ד רכז ד קמב רסח ד.

(ב) פ"ק דברכות דף ז' ע"א כי מטי ההיא שעתא ניים אמר ש"מ לאו אורח ארעא למעבד הכי ורחמיו על כל מעשיו כתיב, וכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב, במשלי סי' י"ז ופרש"י לענוש את הבריות, וע"ש בתוספות מה שהקשו ותירצו, ויש להעיר ממ"ש בזח"א פ' נח דס"א ע"ב ממ"ש ובאבוד רשעים רנה ולפעמים לא משמע כן כענין מעשה ידי טובעים בים כו' וע"ש התירוץ ע"ד כי לא שלם עון האמורי עד הנה, ואפ"ל עוד בזה כי הנה יש בחי' ורב חסד שלמעלה מהצמצום שמשם נמשך ארך אפים לעוברי רצונו, כמ"ש בת"א בד"ה בשלח פרעה ובד"ה וארא אל אברהם. ואע"ג שעיקר העבודה להמשיך הגילוי משם לעושי רצונו דוקא וכמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה אשירה להוי' כי גאה גאה בפי' ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט. ובד"ה כי עמך מקור חיים בפי' השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך כו' מ"מ המכוון להמשיך מבחי' ארך אפים דוקא דשם כחשכה כאורה אלא

תרפג

שיומשך מבחי' זו בסט' דקדושה ע"ד שביקש משה ונפלינו כו' כמ"ש בלק"ת בד"ה מצה זו כו' גבי בעבור זה עשה הוי' לי כו'. ע"י המצוה כו'. וכיון שמ"מ צ"ל ההמשכה מבחי' ורב חסד שלפני הצמצום אלא שעובר דרך הצמצום כו' ע"כ ענוש לצדיק לא טוב שזהו הפך מבחי' ורב חסד. ולכן צ"ל ורחמיו על כל מעשיו. ועיקר הענין י"ל כי דוקא בהמשכה הפנימי' נאמר ונפלינו אני כו' וכן לעשות צדקה ומשפט. ועז"נ טוב ה' לקוו אבל בההמשכה החיצוניות עיקרה נמשך מבחי' טוב ה' לכל. דאל"כ לא הי' קיום לעולם. ועמ"ש בד"ה ואתחנן בפי' ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. ולכן ענוש לצדיק לא טוב. ולפי' התוספת ג"כ הענין נכון כי לעונשו בידי שמים צ"ל מההמשכה אשר חוץ לטבעו של עולם, והיא מהמשכה פנימית ואין ראוי לעורר דינים בהמשכה זו.

י יודוך כו'. פי' בחי' הודאה יש מכל מעשיך אבל בחי' ברכה זהו רק מבחי' וחסידך, ע' בד"ה ציון במשפט תפדה, ובד"ה ביום השמע"צ בן חכם, בענין וכל ברך כו', ובמהרמ"א פרק שירה כו', וענין יברכו כה זח"ב יתרו ע"ט ב תרומה קל"ט ב כה הוא כ"ב אתוון ותנ"ך ובזח"ג ס"פ נשא קמ"ה סע"ב קמ"ו א' בענין כה תברכו ודף קמו ע"ב קמ"ח א', והנה ברכת כהנים המשכת יג"מ הרחמים כמ"ש בזהר שם וכשנמשכו בבחי' כה אזי נמשך שיומשכו לסט' דקדושה כי באברהם נאמר נלכה עד כה, כה יהיה זרעך, וזהו ענין ונפלינו, עמ"ש בד"ה מצה זו. וזהו שדקדקו חז"ל פרק ואלו נאמרין כה תברכו בלה"ק כה תברכו בעמידה, כה תברכו בשם המפורש ולא בכינוין, שמי המיוחד לי, והיינו כי שם המיוחד ש' הוי' נאמר בו כי חלק הוי' עמו כו' משא"כ מבחי' הכינויין יש יניקה כו' ובגבולין מזכירין ש' אד' שהוא היכל לשם הוי', וגם כה פנים כנגד פנים היינו הכל בשביל שיומשך השפע בקדושה לבד שנק' פנים. וענין הברכה בבחי' כ"ה י"ל כמו פסוק ראשון דק"ש יש בו כ"ה אותיות, ופסוק ראשון הוא יחו"ע א"כ הברכה שיהי' יחו"ת בחי' כ"ה במדרגת יחו"ע בחי' זה. או ע"ד מ"ש סד"ה שובה ישראל עד, דרוש השני שיהי' בחי' אהל בל יצען, תרין ריעין כו', ולהעיר מענין כהן שודמ"ט, ומענין ואיש כי יקח את אחותו כו' חסד הוא, עולם חסד יבנה, ועמ"ש במ"א ההפרש בין תפלה לברכה שהתפלה היא מלמטלמ"ע והברכה היא מלמעלה למטה שכבר הוא למעלה וא"צ לעלות והברכה יברכך ה' זהו ע"ד ותגזר אומר ויקם כו' וזה היכולת דוקא לבחי' וחסידיך כו'.

יא כבוד מלכותך כו'. יש לפרש ע"ד מ"ש ע"פ סדין עשתה ותמכור שזהו ענין הן הן גבורותיו, ועז"נ וגבורתך ידברו, והמכוון כדי שיהי' עוז והדר לבושה כו' וזהו להודיע לבנה"א גבורותיו וכבוד הדר מלכותו בחי' והדר לבושה כו', עמ"ש ע"פ אם לא תדעי לך היפה בנשים, כי היפה בנשים גימט' מלכותו שנק' הדר מלכותו והוא ג"כ כחשבון שני האבות.

(ב) בסידור פי' מלכותך וגבורתך לנוכח היינו ה"ג דז"א שמהם בנין המ' עולם הדבור, שהוא התחלקות הקול בכ"ב אותיות הדבור וכן המדות אהוי"ר מתחלקים, וזהו כבוד מלכותך, כבוד הוא ל"ב נתיבות שבמ', (הג"ה ועמ"ש

תרפד

בענין אימתי גדול הוי' כשהוא בעיר אלקינו, עיר היינו עולם הדבור שתי אבנים בונות כו', וא"כ פי' וכבוד הדר מלכותו י"ל ע"ד ירושמ"ע שהיא בינה אתוון רברבן, ופי' יאמרו ידברו ע' בחיי פ' שלח בפ' ציצית בפי' דבר אל בנ"י ואמרת אליהם הדבור הוא הכלל והאמירה בפרטות, א"כ י"ל בבחי' כבוד מלכותו יש להם השגה גם בפרטות, אבל בבחי' וגבורתך דז"א אין ההשגה כ"כ רק דרך כלל בבחי' ידברו, וכמ"ש מי ימלל גבורות הוי' וזהו דוגמת מ"ש בפי' זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו, ואפ"ל וגבורתך אינו מדה"ד כ"א גבורה וכח המתגלה במ"ל ע"ד מ"ש חז"ל גבי קי"ס שנאמר ה' ימלוך לע"ו והיינו ע"י כי בא סוס פרעה כו' ובנ"י הלכו ביבשה, וע' בזח"ב פ' בשלח נ"ד א' ע"פ אז ישיר ובפי' הרמ"ז שם ומ"ש בזהר ויחי דף רי"ז ב' בענין ואם בגבורות שמונים שנה דשבעים שרשו מז"ת הכלולים מיוד, ושמונים נמשך מהבינה, ע"כ גם כאן כבוד מלכותך זהו כשהמל' מקבלת מז"א, וגבורתך זהו כאשר המ' מקבלת מבינה, וע' מענין וגבורתך ידברו בזח"א ס"פ ויחי דרמ"ט א', קיצור מההג"ה, מלכותך וגבורתך ע"ד אימתי גדול כשהוא בעיר, מלכותך מלכותו י"ל ירושמ"ט וירושמ"ע, וגבורתך י"ל ע"ד ואם בגבורות שמונים שנה, וע"ד איזה גבור הכובש כו' עכ"ה):

יב ופי' להודיע כו' היינו כמ"כ יש ז"ת שבשכל ומהם נמשך קלא פנימאה להתחלק באותיות המחשבה ע"ד התחלקות קלא דאשתמע והמדות שבלב באותיות הדבור.

(הג"ה ועמ"ש ע"פ אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם דקאי על קלא דלא אשתמע וקלא דאשתמע נקרא זיווג יעקב ורחל, והוא בימי החול וקלא דלא אשתמע זהו זיווג ישראל ולאה בשבת כי בשבת נמשך מאותיות המחשבה וא"כ לפ"ז פסוק כבוד מלכותך כו' זהו הגילוי שבששת ימי המעשה, ופסוק להודיע כו' הדר מלכותו זהו הגילוי שביום השבת שבשבת נאמר ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו, ואזי מלך רב אקרי כמ"ש בלק"ת פ' בלק סד"ה לא הביט און ביעקב גבי פירוש ותרועת מלך בו, ולכן האלף בית אל אדון כו' שאומרים בשבת יש בכל אות ד' או ה' תיבות משא"כ בא"ב אל ברוך שאומרים בחול ועיין זהר תרומה דקל"ב ע"א, ועמ"ש מענין ב' בחי' קול הנ"ל בת"א סד"ה וישב יעקב בארץ מגורי אביו עכ"ה), וזהו ופתחת עליו פחותי חותם (ע' בת"א פ' תצוה בד"ה ועשית ציץ ושם פירש שהם אותיות התורה כו') וזהו להודיע לבני האדם הם הנשמות שעלו במחשבה (ע' בד"ה זכור ושמור בת"א פ' יתרו ובד"ה מנורת זהב כולה בלק"ת פ' בהעלותך) ומ"ש לעיל כבוד מלכותך יאמרו קאי על המלאכים שנמשכים מהדבור כו' וזהו וכבוד הדר מלכותו ע"ד מלך השמיני הדר, וא"כ וכבוד הדר זהו כבוד עילאה ע"ד ל"ב נתיבות דחכמה עילאה (הג"ה ועמ"ש מזה ע"פ ועתה יגדל נא כח אד' דתקס"ג שם פי' הדר מלכותו זהו כשמאיר ממ' דא"ס במ' דאצילות, ועמ"ש ע"פ פרי עץ הדר זה הקב"ה שנאמר הוד והדר לבשת, וכן בכנ"י נאמר עוז והדר לבושה, ועמ"ש ע"פ הזהר פקודי דרל"ג ענין קנה המדה וקו המדה, שיש מדה דעלמא דאתכסיא מי מדד בשעלו מים והוא נק' קנה המדה ואמנם קו המדה הוא בעלמא דאתגליא ומזה יובן ענין וגבורתך בחי' קו המדה, וענין גבורותיו ה"ס קנה המדה כו' ובד"ה ועתה יגדל נא פי' שממשיכים תוספת ברכה בבחי' קו המדה, ומסתמא כמ"כ בקנה המדה

תרפה

כו' והיינו ע"י קבלת עול מלכות שמים כו' ועסק התורה. קיצור ופי' גבורותיו וכבוד הדר, ה"ג המחלקים אותיות המחשבה ונק' קלא דלא אשתמע, ע"ד חול ושבת, וכבוד הדר כבוד עילאה, הוד והדר לבשת, ענין קנה המדה וקו המדה, י"ל קנה, קנה חכמה קנה בינה קנה גימטריא יוסף, והוא הקולמס שבו נכתב התורה באש שחורה ע"ג אש לבנה, ע' בחיי קע"ד א', וענין הדר ויופי עמ"ש בפי' אם לא תדעי לך היפה בנשים ענין ורחל היתה יפ"ת ויפ"מ ומ"ש ע"פ הנך יפה רעייתי ומ"ש בבה"ז פ' בראשית סד"ה כשושנה בין החוחים ע"י האטרת הכתר במ' נמשך היופי, וע' ביאור שחורה אני בפי' ונאוה יאר ה' פניו אליך, והיופי כאשר כלול מג' גוונין חג"ת ועמ"ש ע"פ אל אלקים הוי' דבר בתלים רסי' נון, ובת"ת בריח התיכון מאיר הכתר, ועי"ז עיקר היופי, ולכן היפה בנשים כחשבון שני האבות שהם חג"ת שהם המשיכו להיות היופי בחי' הדר מלכותו, ועמ"ש ע"פ אחת היא יונתי כו', אפ"ל ג' פסוקים נז' כאן בענין מלכות, כבוד, להודיע, מלכותך, נגד ג' בחי' ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך, ועמ"ש בסידור שער ל"ג בעומר בענין גלה כבוד מלכותך כו' וזהו ר"ח סגן הכהנים אומר הוי' מתפלל בשלומה של מלכות דקאי על מלכות העמים שישראל חוסין בצלם שאלמלא מוראה אך קאי עוד על מלכות שמים, כי יש ב' בחי' איש שהם יצ"ט הנק' ויעקב איש תם, ויצה"ר הנק' איש יודע ציד איש שדה כי בשדה מצאה, וע' במד"ר באסתר ע"פ לעשות כרצון איש ואיש, וזהו שאלמלא מוראה של מלכות שמים הי' היצה"ר הנק' איש און הי' ח"ו בולע את היצה"ט, והנה שמע ישראל כו' אחד זהו מלכות ואח"כ בשכמל"ו זהו ענין ב' בחי' מל' הנ"ל.

קיצור ענין קנה המדה ענין הדר ויופי בחי' תפארת, ג' פסוקים, אלמלא מוראה.

יג מלכותךמל' כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור. ע' בלק"ת בשה"ש בד"ה קול דודי ובד"ה תקעו בחודש דרוש הראשון וע' מהרמ"א פי' כל עולמים רוחניים וגשמי, ופי' דור ודור היינו שגם אחרי החריב בהמ"ק לא סילק השגחתו וע"ד מ"ש בדניאל ושולטני' עם דור דור (ב) ובסידור פי' מלכותך מל' דאצי' מל' כל עולמים מל' דאצי' נעשית עתיק לבי"ע ומל' דבריאה עתיק ליצירה כו', וממשלתך, הוא נה"י שבמ', כי המלוכה זהו ע"ד ומלכותו ברצון קבלו עליהם משא"כ מושל הוא בע"כ, ולכן ע"י קבלת עומ"ש ברצון מאיר בחי' כחב"ד וחג"ת שבמ', אבל כשאין קבלת עומ"ש ברצון מאיר רק נה"י שבמ' ונק' ממשלה כו' ]ג[ בבחיי קנט ג פי' כל עולמים הם בחי' יובל גימ' כל והיינו כמ"ש בסידור שער התפלה בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו, שכל העליות נ' אלפים יובלות זהו הכל רק בבחי' מלכות לבד וזהו אחרי הוי' בחי' אחוריים של שם הוי' שהוא מדת מלכות בבחי' זו תלכו היינו עליות נ' אלפים יובלות, ולכן יש מספר היינו נ' אלפים יובלות שבחי' המספר היינו לפי שנמשכו רק מבחי' מלכות כו' שהיא בחי' האחרונה ועמ"ש בת"א בד"ה ובבואה לפני המלך בפי' א"ת שמות אלא שמות כו' (ד) ובזהר מקץ דף קצ"ה א' ע"פ שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו, משמע מלך הוא ז"א ומושל עמים זהו המ', וע' זהר בשלח דמ"ט ע"א ע"פ ויסר את אופן מרכבותיו, ויש להעיר מפסוק כי להוי' המלוכה ומושל בגוים כו' ואפ"ל

תרפו

ע"ד גדול הוי' כו' בעיר אלקינו וארז"ל אימתי גדול כשהוא בעיר כו', ולכן אז נק' מלך, והנה מושל מצינו ג"כ במט"ט כמ"ש עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו, וע' במ"ע סי' רי"ח, וכן באדם י"ל ומושל ברוחו זהו אתכפיא, אכן כתיב ירא ה' בני ומלך וארז"ל בפ' ואתחנן ומלוך על יצרך והיינו ברצון שגם היצה"ר מקבל ברצון להבטל כמו בכל לבבך בשני יצרך בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא, וכן פי' במד"ר פ' חיי ע"פ המושל בכל אשר לו שהיה שליט ביצרו כמותו, ובזהר פ' וישב דקפ"א ע"ב המושל בכל אשר לו, בגין דכל גוונין אתחזון ביה ירוק חיוור וסומק שהם חג"ת, שמתלבשי' בו"ק דיציקה וזהו ענין וממשלתך, ועיין בפרד"ס שער אבי"ע פ"ה בפירוש מאמר הזהר ס"פ נח ע"פ שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח כו' וע' במק"מ שם. מזה יובן שבששת ימי המעשה שההשפעה בא ע"י מט"ט ו"ק דיצי' נק' ממשלתך, ובשבת שההשפעה בא מאצי' ע"י הבריאה נק' מלכותך וזהו ביום השביעי נתעלה וישב על כס"כ, וכן באדם בחול ה"ע אתכפיא ונק' מושל ברוחו ובשבת הוא בחי' בשנותו את טעמו דאתהפכא חשוכא לנהורא וכמ"ש בלק"ת פ' בלק בד"ה לא הביט און ביעקב.

(ה) ומזה יובן ענין אמרו לפני מלכיות להמשיך בחי' מלוכה דוקא, שלמעלה מבחי' ממשלה, ועמ"ש דשיר של יום שישי למע"ב שבו נברא האדם הוא ה' מלך גאות לבש, שקודם בריאת האדם לא היה שייך מלוכה. לפי שלא היו רק בהמות. כי אם כשנברא אדה"ר וקיבל עול מלכותו ברצון שייך ה' מלך כו'. גם ע"ד אין מלך בלא עם שיהיו בחי' אנשים כערכו סד"ה אתם נצבים. והנה לבוש מלכות גיאות לבש זהו בחי' גבוה וזהו ענין כי גאה גאה. משא"כ בחי' ממשלה מזה נמשך אלביש שמים קדרות כמ"ש בד"ה תקעו בחודש דרוש הראשון פ"א בהג"ה ועמ"ש ע"פ ולא אבה הוי' אלקיך לשמוע אל בלעם בלא עם ר"ל שלא יהי' גלוי בחי' מלוכה שצ"ל על בחי' עם כ"א בחי' ממשלה כו'.

קיצור מלכותך כחב"ד חג"ת שבמ' וממשלתך נה"י שבמ' (ג) כל עולמים נ' אלפים יובלות (ד) מושל עמים י"ל נק' מט"ט עבדו המושל בכל אשר לו. מלכותך ע"ד גדול כו' כשהוא בעיר. וכן באדם ומושל ברוחו. ובחי' מלוך על יצרך. שער החצר הפנימי' כו' (ה) אמרו לפני מלכיות. ה' מלך גאות לבש.

יד סומך בד"ה ובהגיע תור אסתר. ס' מסכתות בד"ה לי בעוזרי. סוכת דוד הנופלת. בד"ה כי ההרים ימושו. כי סמך משה ידו וסמך ידו על ראש העולה ענין סמוכים איש מפי איש.

וזוקף מענין וזוקף משם ומענין ואשה זקף גדול. ילקוט ומדרש תלים סמכוני באשישות סמיכת גאולה לתפלה בהגהות לד"ה תקעו. סמכין ממין בשל"ה סם תם כו' ושמתם כו' ס' א"מ מ' א"פ כו' ס' מ' שבלוחות, י"ג עלין דסחרין לשושנה לפי שהיא בין החוחים וכן ויהי ה' את יוסף, בסידור נופלים גם ז"א ע"ד אני והו הושיעה נא כי והוא אסור באזיקים. מ' כשמתלבש בק"נ נק' עה"ד טו"ר. הסמך בבינה דרור חירות. ע' מג"ד ערך סמך פי' מ'. וע"ד וה' סביב לעמו. וע"ש כמ"כ ענין משענת במחוקק במשענותם. בפרדס ערך סמך פי' בינה ונופלים ת"ת יסוד מ' י"ל ע"ד הצדיק אבד כו' ובאו האובדים כו' וישח אדם וישפל איש כו'. כפופים ענין כף כפופה. ועיין בד"ה סדין עשתה שהשפלה נמשך מחמת השממית

תרפז

וכמ"ש תלים נז ז' רשת הכינו לפעמי כפף נפשי. בישעי' נ"ח ה' הלכוף כאגמון ראשו. ובמיכה ו' ו' במה אקדם ה' אכף לאלקי מרום כו'. כגיגה ה' ב' במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאוותם של ישראל שניטלה מהם כו'. בש"א ב' ז' משפיל אף מרומם. ועיקר ענין הסמך יובן עפמ"ש בזח"ב תרומה דקס"ו ע"ב ובפרדס סוף שער שמיני ס"פ כ"ו שאע"ג שבגלות אזלו מים כו' ונהר יחרב כו' ואין היחוד ממש אעפ"כ ע"י יחודים דק"ש ותפלה ממשיכים לה סמך כו' והוא הנז' בזח"ג שמיני ד"מ ע"א סמיך וסעיד לה כו' והיינו היחוד שמבחי' ספיחים וע' בה"ז שם. גם י"ל שאין היחוד מפנימי' ע"י כ"א מחיצוני' ע"י זהו הנק' סמך וכמו ההפרש בין ארוסין לנשואין כו' ולכן סמך עגול כמו טבעת קדושין גם ע"ד אור חדש נשמות חדשות או לחדש הישינות ע' ביאור גדולה מילה ומאמר זח"ג אמור ק' ב'. וזהו ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה לעשות סמך כו' מצויינים במצות כדי ושם נעשה כמצות רצונך.

טו לענין עיני כל. בת ובכל שמה ע"ש בהרמב"ן שנק' המ' בכל ע"ש היסוד ויתרון ארץ בכל היא. ופשוטו של מקרא עיני כל. ר"ל הן שפלים הן גבוהים. וענין כי כל בשמים ובארץ העמוד בד"ה ואתה תצוה. בחי' מרוב כל. משא"כ חוסר כל. ועיני כל אליך כו' ואפשר לפשרו על יסוד זו"נ ששניהם מקבלים הכח מלמעלה, שלה טוב כגב כדג פגא קכטא ריאב שמטא. כתובות סז ב בעתם לא נאמר אלא בעתו. כל יחיד ויחיד לפי למודו וע' במד"ר פ' שמיני אפילו מי שרגיל השכרות. לכן הפרנסה נמשך ממקום גבוה וגדולה מהגאולה כו'.

זח"א ויגש רחא חב בשלח סבא אחרי נחא פנחס רכוא.

זהר ויגש דר"ח סע"א ע"פ ולא יכול יוסף להתאפק. צדיק עליון המשפיע זהו ונהר יוצא מעדן כו' וענין ומשם יפרד זהו עיני כל אליך ישברו. וא"כ יש לפרש כי יש ד' ראשים דקדושה וכן לעומת זה ד' מל' כלליים וזהו עיני כל: זח"ב בשלח סב"א מפסוק ולקטו דבר יום ביומו שע"כ צ"ל עיני כל אליך ישברו בכל יום: זח"ג פ' אחרי דנ"ח א' פי' בעתו היא המ' דאקרי עתו דצדיק י"ל ע"ד עונתה. וכענין ונתתי גשמיכם בעתם. וכענין וביום השבת יפתח כו' ועמ"ש ע"פ ושריך בעת יאכלו: זח"ג פנחס דרכו א' נראה מפרש ענין בעתו כי תחלה צ"ל מיכלא דמלכא אכלתי עם יערי עם דבשי כו' ואח"כ דוקא אכלו רעים. וזהו בעתו. לאחר בחי' אכלתי יערי כו'. וכ"כ בלק"ת בד"ה כי ההרים ימושו ע"י רעייתי פרנסתי כו'. ענין אכלם ע"ד כ"א הלחם אשר הוא אוכל.

טז פותח את ידיך. במא"א ריש סל"ב רצון נקרא היסוד של כל פרצוף המרצה לנוק' ולפעמים נק' הבינה כן עכ"ל וזהו ע"ד משים שלום בבית. שהשלום זהו הרצון.

(ומ"ש שבינה נק' כן זהו לפי שהם תרין ריעין ונק' מלך שהשלום שלו, שלום היינו יסוד אבא ולכן נק' בית לוי כו', וזהו יפה את רעייתי כתרצה ש"ה ו' ד' שהפירוש שהמל' היא יפה כמו הבינה שנקרא תרצה לפי שבה תמיד גלוי הרצון והוא אותיות צנור דהיינו יסוד אבא המקבל מבחי' ונוצר חסד כמ"ש בביאור ע"פ ראשי המטות. בענין וידבר משה אל ראשי המטות וזהו כי משה גימ' רצון שהוא יסוד אבא המקבל מבחי' ונוצר חסד כו' ע"ש. וכן פי' בערוגת

תרפח

הבושם על שה"ש דיפה את רעייתי שיהי' המ' כמו בינה נאוה כירושלים ירושמ"ע, ובנ"ד פי' ירושלם ג"פ ויסע ויבא ויט וה"ע ג"פ ובכן כו'. וע' בד"ה בכ"ה בכסלו מ"ש שפנימי' הלב מחובר ומיוחד עם הרצון שבמוח ובלק"ת בשה"ש בד"ה הנך יפה רעייתי פ"ב. ועמ"ש ע"פ מאמר האדר"ז דף רפ"ח ע"ב מצחא דאתגלי בע"ק רצון אקרי כו' בטש בהאי מוחא ובמצחא. שמבחי' יסוד דע"י מאיר ב' הארות הא' במצחא והוא בחי' העונג המאיר בהרצון ע"ד כשישראל אומרים אישר"מ הקב"ה מנענע בראשו אך המצחא הוא רק כלי חיצוניות לבחי' העונג. הב' מה שמאיר במזל ונוצר חסד והוא הארה בבחי' פנימית כו' ע"ש סוף הדרוש, ועד"ז יובן ענין ומשביע לכל חי רצון כו', שיהי' בהיסוד המשכת העונג והרצון בבחי' פנימיות כו' להשפיע הרצון והעונג לבחי' מ' וזהו ענג עדן נהר גן, עדן ח"ס נהר יסוד גן מ' באתי לגני אחותי כלה,) ובי"נ שם כ' ע"ל ערך משה שכתב רצון גימ' משה וגימ' מקור כי הוא מקור היסודות וע"ל ערך עת רצון עכ"ל. ובאות עין סמ"ט עת רצון עת נק' מל' בחי' ירושלים ורצון היינו ציון ששם הרצון והחסדים נגלים כו' עכ"ל, עכ"פ למדנו מזה שההשפעה הפנימית מיסוד לנוק' נק' ג"כ רצון. ועד"ז פי' במא"א אלף סעיף קכ"ו ארץ נקרא הנוק' כשיש לה זווג מקבלת מהרצון כו' וז"ש בזהר בראשית דף י"ב א' מה דהוית יבשה אתעבידת ארץ כו' ועיין מזה שם דל"ג ע"א.

ועפ"ז י"ל הפסוק מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'. במשלי סי' י"ח כ"ב. דלכאורה אין לו פירש איך ע"י שמצא אשה יפק רצון וע"ש במשלי סי' ח' ל"ה כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה' ושם א"ש דקאי על התורה. ואיך שייך זה ג"כ באשה. אלא לפי כי ענין הרצון למעלה זהו ההשפעה הנמשך מהיסוד לארץ העליונה שהיא נוק'. לכן מצא אשה. מצא טוב שהוא היסוד ויפק רצון מה' השפעה הנמשך מהכתר ליסוד כדפי' כאן בפי' פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. וע' במשלי סי' י"א כ"ז ע"פ שוחר טוב יבקש רצון פרש"י חפץ, והחפץ הוא פנימיות הרצון וזהו ורצונו כעב מלקוש שהוא גשם הממלא התבואה כו' והוא השפעה פנימיות. וא"כ יצא לנו מהקדמה זו שהמצות שהם רצון העליון לבד מה שנמשך על ידם אור מקיף ע"ד כצנה רצון תעטרנו עוד נמשך מהם ג"כ אור פנימי ע"ד ומשביע לכל חי רצון וכנ"ל.

לכל חי כי צדיק נק' חי ובינוני לכל חי אך רשעים בחייהם קרויים מתים וא"א שיומשך בו מבחי' יודיך אלא יש טל תחיי' שעתיד להחיות בו המתים כך יש טל לעורר הרשעים בתשובה. וזהו ענין גלוי יגמדה"ר באלול. כי מאלול עד יוהכ"פ ל"ט ימים כמנין ט"ל. וגם אם לפעמים הי' מ' יום כנגד מם יום שעמד משה בהר שנק' ימי רצון כימים הראשוני' דע"ק ימי קדם זהו ג"כ בחי' טל. וכמו להפך ארבעים יכנו אעפ"כ רק ל"ט מלקות. כמ"כ בקדושה מם יום הנ"ל זהו בחי' טל. ועמ"ש בלק"ת פ' עקב בד"ה ויאכילך את המן. במק"מ פ' פנחס דרכ"ו א' לכל חי רצון ר"ת רחל שיומשך בה צנור של יסוד אותיות רצון.

פסוק פותח. ברכות א' ד' ב'. תענית א בב, ודף ח ב. עמה"מ רבג קסאא. מד"ר בראשית פי"ג דטז"א, פ"ך קרוב לסופה דף כג ד. פ' ויצא פעג דפ"ב א' ויחי פצז דקח ג'. בשלח פכה דקמ"א ג"ד, פ' כי תבא דרצח ג, זח"ג דרכוא וירא קז"א בשלח סבא תרומה קנז ב': ילקוט ח"א לזא מחד. חב קי ב קנה ג קע ב. שלה פא"ב. קכטא רעו"א שמ"ב תכא"ב ממ"י לא א, בחיי פט"ג.

תרפט

וענין פותח את ידיך א"ת ידיך אלא יודיך הן המשכות השערות די"ג ת"ד שמהם מקור ההמשכת החסדים שיהי' ואתה נותן להם את אכלם. ומקור ההמשכה צ"ל מהכתר. שהכתר הוא הממוצע בין המאציל לנאצלים. ולכן א"א לבוא ההמשכה משם כ"א בבחי' שערות, והשערה היא הלבוש והמשל בחי' אותיות בד"ה ועשית בגדי קדש, ובתוך חלל השערה מלובש שפע הפנימית כו' ולכן צ"ל פותח את ידיך ומזה נמשך שיהיה ומשביע לכל חי רצון, ופי' פותח את היודין שיומשך מהם בחי' ווין כו' ע' בד"ה יגלה לן טעמיה ובענין תולדות מלא וא"ו ובענין יקוו המים שיומשכו באורח קו כו', ועמ"ש בפי' אל עליון כו' קונה הכל, בביאור אלה מסעי, דרוש השני, ובביאור ע"פ האג"ה חגרה בעוז מתניה.

פותח את ידיך. יודיך הם ב' יודין, יוד דהוי' ויוד דאד' היינו חכמה עילאה וחכמה תתאה, חכמה בראש חכמה בסוף, עמ"ש סד"ה ושננתם לבניך פרק י"א, ומ"ש מזה בד"ה וד' ברך את אברהם בכל בת היתה לו לאברהם ובכל שמה מענין מ"ש בזח"א ויצא דקנ"ו ע"ב לא ספיק דא (מה שקראה אמי) קרא לה בשמיה דכתיב והחכמה מאין תמצא, וע"ד אל יתהלל החכם בחכמתו כ"א בזאת שהיא מ' ח"ת יתהלל כו' ועמ"ש על הזהר ר"פ בראשית גבי כשושנה כו'.

וז"ל המגן דוד באות יוד פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון אל תקרי ידיך אלא יודיך, כבר כתבנו לך למעלה באות הא כי היוד שבשם הוראתה בחכמת אלקים (ר"ל חכמה דאצילות עיין בזהר ר"פ ויקרא בענין שאל לך אות מעם הוי' הגבה למעלה דא אות יוד ובבה"ז שם שממנה נמשכים הנסים היוצאים חוץ לטבע ועד"ז יובן פותח את ידיך ושם מאות הא אחרונה דשם נמשך הנס דפורים וע' בת"א פ' מקץ סד"ה המגביהי לשבת שמגביה הה' ע"י היוד שבתוכו, ואולי זהו ע"ד היוד דאד' וא"כ פותח את ידיך הם ב' מיני נסים הנ"ל) וגם היוד הוראתה בחכמת שלמה (עמ"ש מענין חכמת שלמה ע"פ הזהר פ' תזריע דמ"ז ע"ב ע"פ וראיתי אני שיש יתרון לחכמה כו') זו עשירית לאותיות וזו עשירית לאצילות (ולהעיר מן כנור של יוד נימין שזה ג"כ יש להעמיס בפירוש פותח את ידיך יודיך י' נימין וכמו יוהכ"פ בעשור לחודש) ודע כי עיקר פרנסת ושפע העליונים הוא מן היוד העליונה (ע' בת"א בד"ה יהודה אתה היוד שבשם הוי' מורה על שמהוה תמיד) ופרנסת התחתונים הוא מן היוד התחתונה וזהו פותח את ידיך (היינו יודיך ב' יודין הנ"ל ואפ"ל ב' יודין אלו זהו עשרים גרה השקל, והגם שברע"מ ר"פ תשא פי' יוד במילואו זהו עשרים, הנה מלוי היוד דהיינו ו"ד זהו להיות גילוי י' עילאה וזהו ג"כ ענין היוד התחתונה) ומשביע לכל חי רצון בלי גבול, (וזשארז"ל פ"ק דברכות דף ד' ע"ב משום דאית בי' תרתי אלפא ביתא עם פותח את ידיך ע' מענין כ"ב אתוון בזח"א ויצא קנ"ו סע"ב ע"פ וישכב, וע' מזה בתולע"י דף ט"ו ע"א ד"ה גרסינן במס' ברכות, ובזח"ג פ' פנחס דרמ"ד סע"ב ענין חיבור שם הוי' בשם אד' יוד עילאה ביוד זעירא, גם י"ל כ"ב אתוון עם פתיחת יוד עילאה זהו ל"ב נתיבות ועם יוד תתאה שם מ"ב, ושם מ"ב היינו ג"פ יד דהיינו יד הגדולה יד החזקה יד הרמה כמ"ש בפרדס ערך יד ועמ"ש לקמן מזה בד"ה אל ברוך גדול דעה, גם יש להעיר לענין שני יודין ממ"ש בזהר פ' ויקרא די"א סע"ב ע"פ ואם זבח שלמים קרבנו, ר"ש פתח עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, עשרה מאמרות למעשה בראשית ועשרת הדברות במתן תורה וזהו ענין השלום,

תרצ

והיינו ענין שלמים לחבר ב' בחי' יוד הנ"ל ואולי זהו ג"כ ענין פותח את ידיך יודי"ך ע"מ ועשה"ד). עו"ש במג"ד היוד נק' נקודה עילאה סתימאה ועמ"ש מזה ע"פ בה"ז בלק דקצג ע"ב ע"פ ד' אלקי אתה ארוממך כו' ובזח"ג בלק רצ"א א' ע"פ שחורה אני ונאוה זהו המ' כשהיא בבחי' יוד, שזהו תכלית הביטול ומזה נמשך להיות פותח את יודיך לעשות ממנה הא או יוד דאד' מלמעלה למטה, עו"ש במג"ד ודע כי בזמן שהיוד היא עליונה קוצה רומז בכתר עליון (ע' מענין קש"י בלק"ת פ' תצא בד"ה ולא אבה) ובזמן שהיוד היא י' תחתונה קוצה מורה בתפארת שזה מלך בעליונים וזה מלך בתחתונים (ע' מענין ת"ת בלק"ת בשה"ש בהביאור השני ע"פ יונתי בחגוי גבי ומראך נאוה עכ"ל והנה כתי' ויקרא הוי' הוי' שיש ב' שמות הוי' כמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה וירא ישראל, וע"כ כדי להיות פותח את יודיך יוד דשם הוי' דאצילות ויוד דאד' צ"ל ע"י קריאה והמשכה משם הוי' דלעילא והיינו ויקרא הוי' הוי' כו' וע' בד"ה אשירה לה' כי גאה גאה בפי' ושמרו דרך הוי' ועמ"ש סד"ה ואתחנן אל הוי', ובד"ה שובה ישראל דרוש הראשון פ"ד בפי' כי עמך הסליחה למען תורא שיהי' גלוי היוד דביה שריא דחילו כו' וע' בד"ה כי אתה נרי הוי' ובד"ה רני ושמחי דרוש הראשון בפי' נר הוי' נשמת אדם ופי' כל הנשמה תהלל יה שממשיך להיות המשכת י"ה כו', והנה הת"ת שהוא קש"י תחתונה נק' ג"כ יד היינו שביד ה' אצבעות וכך מתפארת עד מ' הם ה' ספירות תנהי"מ, וכן הכתר שהוא קש"י עליונה הוא מלך בעליונים היינו ה' ספירות כח"ב גדולה וגבורה, ה"ז ג"כ יד ה' אצבעות, ולכאורה זהו יד ימין ויד שמאל, אך י"ל שניהם ימין כמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, שני הידות הם ימינך, וא"כ י"ל פותח את ידיך יודיך ועי"ז הם ב' בחי' יד הכל ימין כו' וכ"מ הפי' בזהר בשלח דנ"ז ע"ב בענין ב"פ ימינך שגם המ' ע"י יחודא עם תפארת היא בבחי' ימינך, והנה פי' ומשביע לכל חי רצון פי' בת"א בד"ה חכלילי עיניים שמשפיע לו בחי' רצון ואהבה רבה המסותרת, וכ"מ הפי' באלשיך בתלים סי' קמ"ה.

ואפ"ל שנמשך מבחי' פותח את ידך ב' ידות כנ"ל שמזה יומשך הכח בנפש להיות שאו ידיכם קדש שהם ב' פסוקי' שמע ישראל ובשכמל"ו ביטול דיחו"ע ויחו"ת כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה, דרוש הראשון וזהו נמשך ע"י פותח את ידך כו' כנ"ל וגם זה נמשך ע"י פותח את יודיך.

בבחיי פ' בשלח דפ"ט ע"ג ע"פ לקטו ממנו איש לפי אכלו ודע כי הכתוב הזה כולל שני ענינים גדולים כו' האותיות והפרנסה כו' וכבר בארו לנו רז"ל מעלת המזמור תהלה לדוד כו' בהיותו כולל האותיות והפרנסה כו' וכבר בארו לנו רז"ל מעלת ביתא והפרנסה פותח את ידיך כו' עכ"ל, ולא הבינותי האותיות גבי מן, ויש לבאר שכדי להיות פותח את יודיך צ"ל ג"כ אלפא ביתא ע"ד מ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה מזוזה מימין ששורש האותיות הוא מלמעלה מהחכמה, ועל ידם נמשך החכמה שהיא היוד, והאותיות נמשכו מבחי' לנפש חיה לרוח ממללא רוח היינו אויר ואויר היינו אור יוד כו' ע"ש לכן ע"י האותיות ששרשם מאויר שהוא כתר נמשך פותח את יודיך שהוא היוד כו', והנה מן ירד ע"י טל וברדת הטל, וטל י"ל ג"כ בחי' אותיות שלכן הוא חלקים חלקים כו', או י"ל שההשפעה מבחי' פותח את ידיך יודיך כדי שיהי' נמשך למטה

תרצא

זהו דווקא ע"י כ"ב אותיות שבהם ועל ידם נמשך השפע ע"ד גדול הוי' כו' בעיר אלקינו עיר אלקינו זהו עולם הדבור שבו ועל ידו נמשך האור מבחי' ש' הוי' כמ"ש בת"א פ' וארא בד"ה וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי' ע"כ בתהלה לדוד יש אלפא ביתא שזהו שורש בחי' עולם הדיבור הנק' עיר אלקינו ובהם פותח את ידך יודיך ההשפעה משם הוי' יוד עילאה כו' וכן יוד תתאה כו' ועמ"ש מענין וישכב יש כב אתוון בדרוש ע"פ אכלוהו היום שיש אותיות זכרים ויש אותיות נקבות וזהו וישכב המשכות כ"ב אותיות זכרים בבחי' מ'.

עוד יש להעיר לענין פותח את ידך שארז"ל יודיך כי הנה ביוד נברא העוה"ב, ועמ"ש בדרוש המילויים בענין ש' ע"ב שהוא במילוי יודין כי ש' ע"ב בחכמה ואוא"ס ב"ה שורה בחכמה דוקא שהיא כח מה ביטול ולכן גם בהמילוי שלו מה שכולל הט"ס שתחתיו הכל מילוי יודין ביטול ועד"ז י"ל פותח את יודיך המשכת החכמה כענין ומעיין מבית ד' יצא שלמעלה ממדרגת ונהר יוצא כו' ומשם יפרד משא"כ מבחי' ומעיין נמשך והשקה את נחל השטים שלא יהי' משם יפרד כמ"ש בלק"ת בשה"ש סד"ה ששים המה מלכות דרוש הראשון, ועמ"ש מענין היוד בלק"ת ד"ה ראה אנכי נותן בפי' משכיל לאיתן, ובד"ה ויקחו אליך פרה איתא במשניות מענין מים חיים והחכמה תחיה וכתיב ימותו ולא בחכמה שבחכמה לא הי' שבה"כ וע' בהביאור ע"פ לא הביט און ביעקב בענין מארז"ל יעקב לא מת לפי ששרשו מבחי' היוד יוד עקב שממשיך היוד גם בבחי' עקב ע' בת"א סד"ה וישב יעקב ובד"ה לא הביט און ביעקב, ומזה יובן ג"כ ענין פותח את יודיך היוד של יעקב שיאיר גם בבחי' עקב כו' וגם להיות וידו אוחזת בעקב ור"ל היוד שלו אוחזת בעקב כמ"ש בת"א ד"ה בכ"ה בכסלו.

בממ"י פ' דברים דל"א סע"א תזל כטל רמיז למטרוניתא תתאה (י"ל לפי שנעשית עת"י דבריאה מלך יחיד חי העולמים כו') דמשפע דנחית מע"ס עילאין איהו בשופע סגי כו' וכד אתי במטרוניתא תתאה איהי נקטא ליה ומפלגא לכל חד כדקא חזי כו' וז"ס פותח את ידך דהיא יד ה' כמ"ש היתה עלי יד ה' וקאמר דאיהי משביע לכל חי רצון דלכל חד וחד ייב כפי מאי דיכיל למסבל כו'.

במא"א אות סמך סעיף ס"ג סוד נקרא היסוד בכל מקום בהתגלות הטפה שהיא יוד הרי יסוד כו' ועיין מזה בת"א פ' ויגש בד"ה וילקט יוסף, ובזח"ג פ' פנחס דרל"ו ע"א צדיק יסוד דביה סוד דאיהו יין המשומר בענביו משי"ב וא"כ עד"ז יש לפרש פותח את ידיך יודי"ך היינו שנמשך היוד דחכמה עילאה להאיר בצדיק זהו יסוד י' סוד וע"ד משכיל לאיתן כדפירש ברע"מ פ' משפטים דק"י סע"א וע"ב, ועי"ז ומשביע לכל חי רצון כו'.

ועמ"ש מזה בת"א בד"ה חכלילי עיניים מיין, גבי נכנס יין יצא סוד ע"י פותח את ידיך יודיך כו'.

עמ"ש עוד ע"פ פותח את ידיך בהגהות לד"ה חכלילי עיניים הנ"ל, ומ"ש בספר תלים על פסוק זה ויש להעתיקם כאן.

יז צדיק הוי' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו.

תרצב

(א) פ"ק דר"ה די"ז ע"ב בתחלה צדיק (במשפט אמת) ולבסוף חסיד (נכנס לפנים מן השורה), נתבאר במ"א ע"פ מי יתנך כאח לי, צדיק זהו בעל צדקה וגבי צדקה כתיב די מחסורו אשר יחסר לו, אבל חסד הוא בוויתור, ולכן גמ"ח הוא אף לעשירים, ועיין פרדס ערך צדיק היסוד נקרא צדיק ולא נקרא כן אלא בהיותו עושה צדקה עם המ' עכ"ל, ובמא"א אות צ' ס"ז צדיק נק' יסוד דדכורא דאור ישר כו', וחסיד י"ל בא"א כי הנה פי' חסד שהוא תמיד בעל חסד ע"כ נק' חסיד שקנה מדה זו כמו זקן שקנה חכמה, ובחי' זו זהו בא"א דתמן לית שמאלא בהאי עתיקא, וכן בפרדס ערך חסד כ' והכתר נק' ג"כ חסד כו' ועד"ז יובן מ"ש בעשי"ת אל מלך יושב על כסא רחמים מתנהג בחסידות, היינו לפי שאזי בעשי"ת מתגלים יג"מ הרחמים דא"א ע"כ מתנהג בחסידות כו', ובמ"א נת' כי צדיק ענין יושר והוא בחי' ו' שהוא המשכה מהקו וחוט להמשיך גלוי זה למטה, אך החסיד ממשיך מבחי' שלמעלה מהקו שזהו בחי' ורב חסד שלמעלה מהצמצום כנז' בד"ה ויהי בשלח פרעה, ומשם מקום הוויתור כו'.

מד"ר דף ד' ב', זהר פ' צו ד"ל ע"ב של"ה רמה ב שנד ב ס"ח יא, בחיי ע' ד' קכא ג.

יט רצון יריאיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם. רבות פה"א רצטב, באסתר קכא ב, במד"ר וישלח פע"ה גבי ויצו אותם לאמר, יש לי גבורים ובעלי גבורה וזרוע שאומרים לפני הקב"ה דבר והוא עושה להם רצונם שנאמר רצון יריאיו יעשה, לפיכך בא דוד ליתן שבח להקב"ה שעזרו כו' עכ"ל, וענין בעלי גבורה י"ל ע"ד גבורי כח עושי דברו ע' בלק"ת בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה, גם ע"ד מי מושל בי צדיק, גם גבורה גימט' יראה ע' במד"ר פ' האזינו מענין צדיק מושל ביראת אלקים, וע"פ ישראל נושע בה' בני אדם שמשתמשים כביכול בהקב"ה.

קיצור גבורים שאומרם דבר והקב"ה עושה רצונם.

במד"ר ר"פ נצבים בענין חזקיהו ויסב חזקיהו פניו אל הקיר א"ל הקב"ה שמעתי את תפלתך והוספתי על ימיך ט"ו שנה שכן כתיב רצון יריאיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם, והנה ט"ו שנה י"ל נמשך מבחי' י"ה, ויש להעיר מענין עשה רצונו כרצונך כדי שיעה רצונך כרצונו, וזהו רצון יריאיו דוקא יעשה שע"י שהם יריאיו גבורי כח עושי דברו עי"ז יעשה רצונך כרצונו.

באסתר קכ"א ב' ע"פ לעשות כרצון איש ואיש, למחר שני בני אדם באין לפניך בדין איש יהודי ואיש צר ואויב יכול אתה לצאת ידי שניהם אלא שאתה מרומם לזה ונולב לזה כו', מי הוא זה שעושה רצון יריאיו זה הקב"ה שכתוב בו רצון יריאיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם.

זח"א מקץ דקצ"א ע"ב קוב"ה עביד רעותהון דצדיקייא תדיר שנאמר רצון יריאיו יעשה.

ואדמ"ו ז"ל בענין שיעשה רצונך כרצונו כמו שרצונו הוא למעלה מהחכמה כן יעשה שיהי' רצונך ג"כ בבחי' זו עמ"ש בד"ה ויקהל משה ובלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה דרוש השני, וזהו רצון יראיו יעשה. וכמ"ש כן בד"ה כי ההרים ימושו ספ"ב, ויש להעיר ממ"ש סד"ה כי תשמע בקול בענין הנה עין ה' אל יראיו למייחלים

תרצג

לחסדו, והנה יר"ת ג"כ שרשה מבחי' יראה עילאה כנז' בבה"ז פ' אמור בד"ה וגם אמנה אחותי, והיא חכמה עילאה ביטול לכן עי"ז ממשיך הרצון וכמ"ש כי עמך הסליחה למען תורא, ועמ"ש בפירוש יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו, פי' בחי' אין הוא ממלא כל מחסור ליריאיו, ובמד"ר פ' שמות פ"א מהו שכר היראה תורה כו' ועמ"ש מזה ע"פ זכור את אשר עשה לך עמלק דמהו הפעולה מהזכירה אלא משום שמסייםואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים וא"כ ענין זכור היינו להיות ירא אלקים, ועי"ז רצון יריאיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם להיות מחה אמחה כו' וע' עוד בזח"א מקץ קצ"ג ע"פ רוצה ה' את יריאיו ובפי' הרמ"ז לשם וע' מזה בת"א פ' בשלח בד"ה אז ישיר משה ובנ"י ועמ"ש ע"פ ורצונו כעב מלקוש.

כ שומר ה' אל כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד. בבחיי פ' תשא ע"פ כי לא יראני האדם וחי, כי מדת רחמים שהוא ש' הוי' שומר אל כל אוהביו, ומדה"ד המרומז בתיבת ואת, השמיד את הרשעים, וע' במד"ר פ' בראשית פרשה ג' את האור זה מעשה הצדיקים, והחשך זה מעשה הרשעים ועדיין א"י באיזה מהן חפץ, והיינו משום דבעצמות אוא"ס גם שממית בידים תתפש כשהוא אומר את האור כי טוב הוי שחפץ במעשה הצדיקים ועמ"ש בד"ה עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו הוי' אלקינו או"א שהלבישו לזרועות דא"א, ומזה נמשך להיות שומר ה' כו' ואת כל כו' ולכן תהלת הוי' ידבר פי', וע' ילקוט ח"ב דק"ב ע"א רמז תשכ"ג בתחלתו.