קמו

תרצג

א הללויה הללי נפשי את ה'. הללויה מלבד שהוא לשון הילול הוא ג"כ לשון בהילו נרו על ראשי. ור"ל שיאיר אור א"ס ב"ה (המרומז בתיבות י"ה ע' זח"ב תרומה קס"ה ב' ע"פ סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו דקאי על ע"ק. ומשמע שם שזהו ג"כ יהא שמיה רבא מברך עיין בלק"ת ר"פ ראה בד"ה ראה אנכי נותן). כמו שעד"מ באדם ע"י השבח וההילול מעוררים גלוי המדה. כמו אדם שהוא מעיין בעומק מחשבתו רם ונשא ונצרך לפעול אצלו שיפנה אל אחד לעשות בקשתו חסד וצדקה ע"י שמשבחין ומפארין אותו שיש לו מדות חסד וצדקה נתעורר ונתגלה אצלו מדה הלזו למלאות הבקשה. עד"ז הנה אנו אומרים לאו דאית לך צדק ידיעה כו' ולאו מכל אלין מדות איהו כלל.

(עמ"ש מזה בד"ה ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. ומ"ש ע"פ אני ישנה ולבי ער גבי תמתי כאלו עשאוני) וכשתחתונים משבחים ומפארים להקב"ה איך שהוא חסדן. אזי זוכר חסדי אבות לירד שיבא מההעלם לגלוי. שישתלשל מאתו יתברך מדות הללו וזהו ע"י הללו מאיר המדות מההעלם אל הגלוי.

(ועד"ז ארז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל. וכן אמרו לפני זכרונותכדי כו' וזהו ג"כ ענין וספרתם לכם להמשיך גלוי ע"ס מ"ט שע"ב כו'. ואפ"ל זהו כללות ענין ספר תהלים לשון הילול ועמ"ש ע"פ תהלה לדוד). אך נודע כי אברהם יצא ממנו כו' ורישיה דעשו בעיטפיה דיצחק. שמן המדות בהשתלשלות יש יניקה. וזהו ענין שבע כפולות בג"ד כפר"ת. כי זלעו"ז. וענין כ"ח עתים. כי י"ד עתים לטובה כו') לכן אנו מבקשים בתפלה הללוי"ה. היינו שיאיר במדות בחי' י"ה חו"ב.

(כענין מי ברא אלה. והפך כס י"ה הנמשך מעמלק) אז אין להם יניקה. כי והחכמה תחיה. ימותו ולא בחכמה (וע' בדרוש הנגעים וזהו ענין

תרצד

חותם בברוך). ועפ"ז י"ל ענין דברי ירמיה. ר"ל שבימיו נתרומם ונסתלק שם י"ה מלהאיר בהמדות. הפך ההארה דבחי' י"ה בהמדות וכה"ג פי' בילקוט דקס"ה ע"ד רמז תתקצ"ט ירמיה שבימיו נתרומם מדת הדין כו' ומיהו שם אפ"ל המכוון ע"ד אשר תייסרנו י"ה עיין בסש"ב פכ"ז. קיצור ענין ההילול ל' בהילו נרו מעורר גלוי אור. וענין הללויה. המשכת ג"ר בז"ת אז דוחה היצה"ר.

(וזהו מעלת שילוח אליהו שיהי' והשיב לב אבות שהם ג"ר על בנים שהם ז"ת כו'. וזהו עין עלי עשור. עשרה נימין ועכשיו רק הארה מג"ר):

הללי נפשי את הוי'. נפשי היא בחי' מ' נפש דוד.

(להעיר מענין אשר לא נשא לשוא נפשי. בלק"ת פ' שלח ד"ה אני. דרוש השני. ומענין עולם שנה נפש. מענין נשבע ה' בנפשו. במא"א נ' כ"ג. נפש כי תחטא כי יש בה אחיזת כו' ור"ל על נפש שלמטה. וע' זח"ג ויקרא די"ג ע"א ע"פ נפש כי תחטא ודכ"ה ע"ב. ושם ענין והיתה נפשי אדוני צרורה בצרור החיים את הוי' אלקיך. תוצא הארץ נפש חיה. ופי' צרורה בצרור החיים ע"י נר"נ המתקשרים למעלה כו'. וזהו ענין הללי נפשי את ה'. שזהו ענין צרור החיים). הוי' הוא ז"א י"ה הם חו"ב דז"א (ע' זח"ג באדר"ז דרצ"א ע"א בגין דהאי בן שהוא ז"א נטל סימנוי דאו"א שהוא בחי' י"ה אקרי דעת דהוא סהדותא דתרווייהו כו' ובזהר במדבר דקי"ח ע"ב בגין די"ה עדות לישראל ודאי) ו' ו"ק, ה' אחרונה היינו עטרת היסוד.

(וע' בת"א ס"פ תצוה בד"ה ביאור הדברים אין השם שלם. הנה שם הוי' הוא בז"א וכסא במל' כו' עד והנה זהו בחי' ו"ק. והא מל' דז"א אף הוא מפרצוף דז"א עצמו. כנודע בכוונת הלולב והאתרוג. וכסא הוא פרצוף המ'. עכ"ל שם. ובמא"א א' סעיף ק"ע אתרוג הוא המל' דדכורא עטרת היסוד וכן נק' לפעמים כל פרצוף הנוק' עכ"ל וע' זהר ויצא קס"ב ב בפירוש ברכות לראש צדיק. ובמא"א אות ריש סעיף ג' ראש צדיק נק' עטרת היסוד והברכות בו שראשי נמלא טל עכ"ל ור"ל טל גימ' יוד הא וא"ו שנמשך בעטרת היסוד הנק' ראש צדיק כדי להשפיע לנפש דוד. וזהו כענין אהבת דוד ויהונתן כי יהונתן יש בו ג' אותיות יה"ו. נתן י"ל מה שנמשך בעטרת היסוד ומשם נשפע לדוד. עכ"ה) לזה אמר הללי נפשי את הוי' היינו שבחי' מ' מקבלת הארה והשפעה מן הוי' היינו ז"א.

(נ"ב וזהו עצמו ענין והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך דאיתא במא"א צ סעיף י"ט צרור החיים נק' יסוד דנוק' שנצרר בה יסוד אל חי. גם יסוד ז"א נק' צרור החיים. כי שפע המוחין הנק' חיים הוא צרור בו עכ"ל וא"כ כשנפש דוד שהוא מ' צרורה ביסוד ע"ד ונתתי שלום בארץ וברית שלומי לא תמוט. ולשלום אין קץ. והיינו שיהיו ג"כ תרין ריעין ע' סד"ה שובה ישראל עד בענין אהל בל יצען כו'. וזהו ע"י הללי נפשי את הוי'. ועיין בת"א פ' וישב סד"ה בכ"ה בכסלו בפי' הללויה הללו עבדי הללו את שם הוי' עכ"ה) קיצור הללי נפשי מ' את הוי' ז"א.

(וענין והיתה נפש אדוני צרורה כו') ענין ה' אחרונה של שם שהיא ג"כ בז"א (ונק' ראש צדיק. שראשי נמלא טל).

ב אהללה ה' בחיי אזמרה לאלקי בעודי. פי' בחיי היינו שתקבל ויהיה המשכת אורות מז"א למ' כי אורות נקרא חיים (נ"ב עמ"ש בד"ה וארשתיך לי בפירוש לבי ובשרי ירננו אל אל חי. וכן ענין כי עמך מקור חיים. ובפרד ערך חיי המלך כ' כי המלך הוא התפארת וחיים שלו הם

תרצה

חכמה ובינה כי הם נקראים חיים ומשם נשפעים החיים כד"א והחכמה תחיה את בעליה, ובינה משפיע החיים אשר תקבל מהחכמה אל הת"ת כו' עכ"ל והיינו כי אור א"ס אינו שורה אלא בחכמה, לכן והחכמה תחיה, וכן פי' עוד בפרדס ערך עץ. עץ החיים ת"ת חיים דיליה חו"ב עכ"ל, וענין שתקבל המ' החיים מז"א מבואר בזהר ר"פ תזריע דמ"ב ע"ב וז"ל רבי יוסי פתח גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה, גמלתהו טוב, היא זינת טב לעלמא, זמינת טב להיכלא דמלכא, ולבני היכליה, בגין דכתיב ועץ הדעת טוב ורע, טוב אימת בזמן דאינון ימי השמים נהרין עלה ומזדווגין עמה כדקא יאות, דאינון ימי חייה, בגין דעץ החיים שדר לה חיים ונהיר לה, ובההוא זמנה גמלתהו טוב ולא רע עכ"ל, ר"ל שנעשית באר מים חיים, והמק"מ פי' להיכלא דמלכא לבי"ע, ולבני היכליה פי' לשרפים וחיות ואופנים שבבי"ע, ופי' ועץ הדעת טו"ר היא המ' שרגליה יורדות מות הנק' רע, (ע' בלק"ת ס"פ ואתחנן בד"ה שמע ישראל בפירוש ובחרת בחיים). דאינון ימי השמים ו"ק דז"א, ובההוא זמנא גמלתהו טוב ולא רע, פי' אע"פ שהיא עה"ד טו"ר עכ"ז כשנמשכין ו"ק אליה היא טוב ולא רע ונותנת לתחתונים שפע טוב וכאלו נותנת לז"א וזהו גמלתהו טוב וכו' עכ"ל, ויש לומר גמלתהו לז"א ממש, והענין כי האיש דרכו לכבש ולכן דוקא ע"י שו"ק דז"א מאירים בה יש בכחה לברר הטוב מעה"ד טו"ר שעיקרו ק"נ כמ"ש באג"ה בד"ה והמשכילים יזהירו אלא שהמ' נקרא כן ע"ש שמתלבשת בק"נ לבררו כו' וכן פי' בפרדס ערך עץ וז"ל ולפעמים קורא הרשב"י ע"ה בספריו למל' עה"ד טו"ר ואין להתפתות ולומר שבמל' יש רע ח"ו כי שם זה מושאל בה מפני שתחתית הטוב והרע אמנם עץ הדעת הוא המל' שהוא עץ מייחד' עם הדעת העליון ותחתיה טוב ורע טוב היינו מט"ט ורע היינו ס"מ עכ"ל ולפמ"ש באג"ה א"ש טפי שיורדת לברר הטוב ורע כו' ועמ"ש ע"פ והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה, ולכן גמלתהו טוב לז"א ממש כי בירור עה"ד טו"ר הוא מה שנפל בשבה"כ מעולם התהו שגבוה מהתיקון ע"ד והנה טוב מאד זה יצה"ר כשנהפך לטוב כו', וכמ"ש בענין באר מים חיים שנובעת מלמטה למעלה מים חים בלק"ת פ' חקת ע"פ אז ישיר ישראל, ועמ"ש ע"פ הזהר שלח דקע"א ע"פ והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, אך זהו דוקא כל ימי חייה היינו כשז"א הנק' עץ החיים שדר לה חיים לבחי' מ' הנק' עץ הדעת ומתחברים יחדיו עץ החיים ועץ הדעת, אזי תוכל לברר הטו"ר שתחתיה בק"נ להיות גמלתהו טוב וע' זהר ר"פ שלח דקנ"ז ע"א ענין חטא המקושש עצים ביום השבת, ונתבאר ג"כ בלק"ת פ' שלח ע"פ וימצאו איש מקושש, שהפריד העה"ד מעטה"ח, וזהו ענין אהללה ה' בחיי פי' שתקבל מבחי' עץ החיים, ולפמ"ש בזהר ומזדווגין עמה, זהו ענין שהיסוד נק' אל חי וממנו מקבלת המ' שפע החיים, וזהו ואולם חי אני וימלא כבוד ה', ועמ"ל ע"פ הללי נפשיט בענן והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, ומש"כ דחיי הן האורות אינו סותר זה, כי הזווג הנקרא עונתה ז"ס המשכת האורות היינו שיהיו נשמות חדשות וכמ"ש בפי' שארה קסותה ועונתה, שארה בחי' מזון זהו המשכת הכלים, ור"ל אותיות, כמו חטה כ"ב אתוון, כסותה זהו המשכת הלבושים המקיים, עונתה זהו המשכת האורות, וע"י המשכה זו מתברר המ"ן שלה הנק' באר מים חיים, ומוסף בז"א אודות דתהו, וזהו אהללה הוי' בחיי'. כי הנה

תרצו

ביצחק כתי' ויעקוד אותו ממעל לעצים למעלה מב' העצים עה"ח ועה"ד ע"י המס"נ שלו ובחי' שלמעלה מעה"ח זהו הנק' אין כמ"ש בזהר שלח שם דקנ"ט ע"ב בפירוש היש בה עץ אם אין, וכמ"כ בחי' ועל יובל ישלח שרשיו, ולכן ע"י בירור עה"ד טו"ר מוסיף אור בעה"ח מבחי' אין ע"ד והחכמה מאין תמצא, וזהו אהללה, ל' בהילו נרי, את הוי', וכענין ותהלתי אחטם לך, וע' עוד בסמוך טעם שהאורות נקראים חיים עכ"ה) ומ"ש בחיי לשון רבים לפי שמכל הע"ס דז"א מקבלת המל' הארה וחיים. היינו ממל' שבחכמה דז"א נעשה חכמה שבמל' וכן ממל' שבחסד דז"א נעשה חסד שבמל' כו' (נ"ב ועיין בזה בבה"ז פ' בלק על המאמר דקצ"א א' שחורה אני ונאוה גבי וכדין מגו קלין כו' נפק דודה כו' ע"ש עכ"ה) ולבעבור זה נקראו האורות חי' כי האורות הן כח מתפשט בלי גבול מא"ס ב"ה להחיות כל העולמות כו', ואפ"ל לכן ארז"ל במד"ר פ' בראשית ר"פ י"ז השרוי בלא אשה כו' בלא חיים שנאמר ראה חיים עם אשה אשר אהבת, והיינו כי אשה היא מ' והיא הגורמת להמשיך בז"א מבחי' חיים עליונים ממקור החיים ע"כ השרוי בלא אשה כו' בלא חיים ועיין מ"ש מענין ראה חיים עם אשה בלק"ת ס"פ פנחס בד"ה קדש ישראל דקאי על תושבע"פ ועמ"ש ע"פ המד"ר בקהלת דצ"א שם הביא הפסוק וצדיק באמונתו יחיה אפילו צדיקו של עולם באמונתו הוא חיה יעו"ש ומזה יובן בתוספות ביאור ענין ראה חיים עם אשה, ומכ"ז יובן ענין אהללה ה' בחיי. אזמרה לאלקי בעודי היינו הכלים שבמ' כי גם הכלים איהו וגרמוהי חד רק מחמת כי הכלים מגבילים ומצמצמים את האור לכן הם נקראים בשם אלקים, (נ"ב נמצא יש כאן ב' העלאות, העלאת מ"ן של האורות הנק' אהללה ה' בחיי והעלאת מ"ן של הכלים הנק' אזמרה, וזהו כענין מזמור שיר, שיש שירה בכלי ושירה בפה כמ"ש מזה בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית, דרוש הראשון, וה"ע שיר המלאכים ושיר הנשמות, והוא ג"כ כענין רעש דאופנים וקדוש דשרפים, גם כענין בק בחי' כלה שבה"ש, בד"ה שיר השירים, וכך האורות דמ' זהו כענין לה עילאה והכלים שבמ' זהו כענין כלה תתאה, ועמ"ש בד"ה בכ"ה בכסלו בענין למס"נ באחד ובענין ובכל נפשך הנמשך מבחי' בשמכל"ו כך עד"ז ההפרש בין אהללה ה' ובין אזמרה לאלקי, אך לכאורה י"ל דהנה בבה"ז פ' בשלח על המאמר דמ"ח ע"ב בענין משריין ורתיכין הקשה בענין השיר דמ' למען יזמרך כבוד, אלקים אל דמי לך, הלא המ' היא אלהות ממש וא"כ איךשייך בזה השיר והרצוא כו' שזה אינו שייך רק בנפרדים כמו מלאכים ונשמות, ותירץ דזה שייך רק בכלים שמל', שמצד הכלים שפיר שייך השיר והתשוקה כו' להיות גלוי האור העליון, וכמו עד"מ באדם ענין נפשי אויתיך עד"מ כשהוא חלוש ומעונה ומיצר משתוקק שתשוב נפשו אליו כו'. והנה כאן מבואר שגם בהאורות דמל' שיך אהללה, וזה קשה, ויש ליישב דהא גם בכלה עילאה שייך העלאת מ"ן, היינו בינה דאצילות, וצ"ל משום בינה נק' בריאה שבאצי' לכן שייך תשוקה כו' והיינו כענין כי אל דיעות שמלמטלמ"ע נראה למטה היש ולמעלה אין, ומלמעלמ"ט הוא להיפוך ע"כ שייך תשוקה, גם כמו תשוקה האור ליכלל בהמאור כמו שהי' כלול שם טרם ירידתו, ועמ"ש בענין התכללות זו בדרוש המילויים כו'. ועמ"ש בד"ה כי ביום הזה יכפר, דרוש הראשון בענין הלא דברי כאש כו', והנה באדם יש ג"כ ב' בחי' העלאת מ"ן באורות ובכלים, העלאות האור שיהא הנשמה זהו רצוא והעלאת הכלים בחי' שוב, וכענין קבלת עומ"ש וקבלת עול מצות, ועמ"ש

תרצז

מזה בביאור ע"פ קחו מאתכם תרומה לה', או י"ל גם בבחי' רצוא שהוא העלאת מ"ן יש ב' בחי' כענין ב' בחי' לכה למס"נ באחד ובכל נפשך כו'.

קיצור בחיי הם אורות. עץ החיים. כל ימי חוייה עה"ח שדר חיים לבחי' הנק' עה"ד. ועי"ז גמלתהו טוב. ע"י שמבררת הטוב מהרע. ונעשה טוב מאוד. ממעל לעצים למעלה מבחי' החיים דעץ החיים שהוא בחי' אין אשר עז"נ והחכמה מאין תמצא וזשארז"ל השרוי בלא אשה כו' בלא חיים. וזהו ג"כ ענין וצדיק באמונתו יחיה. וזהו אהללה הוי' בחיי. ר"ל בהילו נרי. ועיין בשארז"ל בשבת פרק אר"ע שאמר הקב"ה למשה החייתני. בעודי הם הכלים שמב' אזמרה לאלקי. ע"ד מזמור שיר וע"ד ב' בחי' כלה. אחד ובשכמ"ל"ו. וע' בה"ז בשלח מ"ח בענין למען יזמרך כבוד. ובד"ה כי ביום הזה יכפר בענין הלא דברי כאש. ובאדם זהו קעומ"ש וקבעומ"צ עכ"ה).

ג אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה. הנה מבואר בזהר ר"פ תרומה דקכ"כ ע"א. וז"ל ויקחו לי. האי מאן דבעי לאשתדלא במצוה ולאשתדלא ביה בקוב"ה אצטריך דלא ישתדל ביה בריקנייא ובמגנייא כו'. בגין דרוח בסאבא איהו אזדמן תדיר במגנא ובריקנייא כו' ורוח קודשא לאו הכי אלא כו' ובאתדכאותה דגרמיה עכ"ל ור"ל כי כל ההמשכות שממשיכים מע"ס דקדושה הוא ביגיעה רבה (נ"ב כמ"ש אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'. והיינו משום שאור א"ס אין שורה אלא במקום הביטול דהיינו בחכמה כו'. ויראה תתאה שרשה עכ"פ מחכמה עילאה. לכן צריך להתייגע ביראה כו'. ועמ"ש בד"ה אחרי ה' אלקיכם תלכו בענין כי מנסה ה' אלקיכם אתכם לדעת כו' ובד"ה ביום השמע"צ בן חכם ישמח אב כו'. ועמ"ש בד"ה ואלה שמות בנ"י ובד"ה וכל העם רואים את הקולות בענין כור הברזל. עכ"ה). משא"כ בסט"א נאמר זכרנו את הדגה כו' חנם. ולכן רצו עובדי כוכבים לקטר לכוכבים ומזלות כי משם ממשיכים בלי שום יגיעה ולא רצו להיות נכנעים לקדושה שצ"ל ע"י ביטול ודכיותא דגרמיה.

(נ"ב ועיין מ"ש ע"פ את ד' האמרת היום להיות לך לאלקים ממ"ש במדרש איכה ע"פ חלקי ה' אמרה נפשי בדף ע"ו ג' למלך שנכנס למדינה והיו עמו דוכסין ואיפרכין כו' חד אמר אנא נסיב דוכסין לגבי כו' היה שם פקח אמר אנא נסיב למלכא דכולהו מתחלפין ומלכא אינו מתחלף כו' וע' בד"ה ביום השמע"צ בן חכם שבההשפעה החיצוניות אין שייך עוונותיכם מבדילים וע' בדרוש מ"ט עיזי מסגן ברישא כו' והם מקבלים מהמקיף דלבונה כו'. ועיין בד"ה ויאבק איש בפי' אם תגביהי כנשר וזהו חנם. וע' בד"ה בשלח פרעה בענין כמה ארך אפים כו' ובענין רצון אותיות צנור כו'. ויש בחי' חנם בקדושה ג"כ ע"ד ובשביעית יצא לחפשי חנם. היינו לאחר העבודה והיגיעה יש בחי' ואני אפתח לך כפתחו של אולם אהיה כטל כו'. וזהו דודי צח. צח גימ' חנם. ויש ג"כ לעומת זה צ"ח קללות במשנה תורה. ועכ"ז אתם נצבים. ע"י דודי צח כו'. ובמא"א חית צ"ד חנם נק' הקליפות דעשייה כו' עכ"ל אפ"ל משום בעשייה יש ג"כ בחי' עתיק דקלי' שמשם שורש הנדיבות כו'. ובקדושה זהו בחי' ארך אפים וגדל חסד. ובפרדס ערך חנון. חונן חנם כו' ונ"ל כי המקום אשר נותנים בו מתנת חנם הוא למעלה במקום שאין דין כלל והוא לפנים משורת הדין מכל וכל עכ"ל וזהו ענין לית שמאלא בהאי עתיקא וזהו כענין מ"ש סד"ה ארץ הרים ובקעות כו' ועמש"ל ע"פ חנון ורחום הוי'. עכ"ה). וגם בק"נ שאינה רע גמור מ"מ פועלים תיומ"י

תרחצ

ולכן נקראו נדיבים.

(הג"ה ואין להקשות ממ"ש בד"ה אלה מסעי. דרוש השלישי פ"א שהם בבחי' לגרמיה וא"כ איך נקראו נדיבים. דלק"מ שנדיבות זו של היצה"ר והקליפות הוא לגרמיה שעי"ז ממשיך לו חיות ויניקה כו'. עכ"ה) ולזה אמר אל תבטחו בנדיבים. בבן אדם שאין לו תשועה כי ישועה נקרא חסדים. ואף שלפעמים הם נקרא גבורות אבל ג"ז גבורות שבחסדים או חסדים שבגבורות והכל נקרא בשם ישועות. לא כן הנדיבים הנ"ל אין להם תשועה כי כל עיקר שורש יניקתם הוא מהגבורות ועמ"ש ע"פ לדוד ה' אורי וישעי אורי בר"ה וישעי ביוהכ"פ (נ"ב ע' מזה בזהר ר"פ בראשית בענין כוס ישועות ומ"ש בלק"ת סד"ה ושאבתם מים בששון. דרוש השני בענין ממעייני הישועה. ובד"ה שוש אשיש בענין כי הלבישני בגדי ישע. וע' בפרדס ערך ישועה. ומה שהקליפה ויצה"ר אין להם תשועה. י"ל כי הישועה היא מהצרה. כמ"ש ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. וכתיב הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש. ואילו בעמלק כתי' אשר החלות לנפול כו' נפול תפול, משא"כ בצדיקים כתיב שבע יפול צדיק וקם. וא"כ י"ל כי הישועה נמשך מהפנימית מבחי' וישע ה' אל הבל כו' משא"כ היצה"ר עיקר קבלתו רק מאחוריים כו' וכמ"ש ג"כ בד"ה ויהי בשלח פרעה הנ"ל ובד"ה עבדים היינו לפרעה. ובמ"א ע"פ הושיעה ימינך תלים סי' סמך נתבאר כי הושיעה ימינך בא מבחינה דלית שמאלא כלל דהיינו מע"ק וע"ז ארז"ל ספ"ג דפסחים ביום ההוא יהיה הוי' אחד כו' כולו הטוב והמטיב לפי שאז יהי' קץ הימין ר"ל ממה שהשיב ימינו אחור כו' וזהו נאום ה' לאדוני שב לימיני. וכיון שהישועה בא מבחי' ע"ק וידוע כי בשם אין שייך בחי' זלעו"ז. כי זלעו"ז שייך רק מז"א כו' כמ"ש ע"פ טוב לחסות בה מבטוח באדם. ע"כ הקליפה ויצה"ר אין להם תשועה. ועיין במד"ר פ' שופטים דרצ"ו ע"א בענין אל תבטחו בנדיבים. עכ"ה).

ד תצא רוחו ישוב לאדמתו. כי עיקר יניקתם של היצה"ר וחיותם הוא מרפ"ח ניצוצים. אבל לאחר הבירור ויתעלו הניצוצים אזי היו כלא היו אז ישוב לאדמתו. ביום ההוא כו'.

(נ"ב ובתלים סי' ע"ח ל"ט ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב. ופרש"י ויצה"ר טמון בלבם והוא רוח הולך כשימותו ולא ישוב אותו רוח בהם כשיחיו אין יצר הרע שולט בהם כו' עכ"ל. וזהו ענין תצא רוחו כו'. והנה עשתנותיו ל' מחשבה וביונה סי' א' ו' אולי יתעשת האלקים לנו ולא נאבד פירשו לשון מחשבה. אך שורש התיבה עשת, וא"כ שייכא קצת ללשון עשייה, ואולי כי המחשבה היא היסוד שממנה נמשך העשייה. לכן בב"ו אבדו עשתנותיו שבטל מלהביא מחשבתו לידי מעשה. משא"כ למעלה כמ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם וזהו אולי יתעשת הארלקים לנו. כי למעלה הנה מהמחשבה נמשך התהוות העשייה ממש וכמ"ש בזהר עשיי' לעילא זח"ג דק"ח ע"ב ובפ' ויראא קט"ו ע"פ ויעש ה' לשרה. קיצור ענין אל תבטחו בנדיבים, הדגה כו' חנם.

(ויש חנם שמבחי' חנון אוצר מתנת חנם). היצה"ר אין לו תשועה. עשתנותיו. אולי יתעשת עכ"ה). ואח"כ נאמר אשרי

ה שאל יעקב בעזרו. כי יעקב ממשיך הישועות הפך בן אדם שאין לו תשועה וכמ"ש צוה ישועות יעקב תלים סי' מ"ד ה' ועמ"ש מזה בת"א ר"פ ויצא.

ז עושה משפט לעשוקים. יומא ג' ל' ב', אדר"נ ט"ז, ע"ה פד"ב קל"ב, מד"ר צח"ב קל"ו ד קצ"א ו', רצ"ד ד, זח"א מקץ קצ"ה א ילקוט ח"א מ"ה ב' חב נה"א קפ"ז ב, ע"מ מב"ב ס"ח תרס"א.

תרצט

(א) ילקוט במקומו בתלים סי' קמ"ו בשם מד"ר ויקרא רבה והוא בפ' אחרי פכ"ב דף קצ"א א' עושה משפט לעשוקים אלו ישראל דכתיב עשוקים בני ישראל בירמיה סי' נו"ן ל"ג וכו', מד"ר פ' וישב ס"פ פ"ז והוא אומר לה עושה משפט לעשוקים כו': מד"ר ר"פ בשלח ר"פ ך' כך אמר האלקים אברהם מסר לי דינו מאמש ואני הכתבתי שאני עושה משפט לעשוקים כו': מד"ר ס"פ ראה ע"פ כי תאוה נפשך לאכול בשר זש"ה עושה משפט לעשוקים כו' מלמד שהיו במצרים יותר משבעים אומות ומכולן לא היו משעבדין אלא בישראל כו' נותן לחם לרעבים ויענך וירעיבך ויאכילך את המן.