קמט

תרצט

א הללויה שירו לה' שיר חדש. בשה"ש רבה ס"פ שחורה אני ונאוה.

(קודם כאהלי קדר) אבל לע"ל הן עתידין לירש כזכר כו' והן אומרים בלשון זכר שירו לה' שירה חדשה אין כתיב כאן אלא שיר חדש. וע' במד"ר ס"פ בא ס"פ י"ט אבל לע"ל אני לבדי שנאמר כי הולך לפניהם ה'. ועמ"ש ע"פ וה' פקד את שרה בענין הוא ובית דינו. ולכאורה שירה נקבה מ'. ושיר זכר ז"א. וזהו ע"ד והיה הוי' לי לאלקים. והיינו כי הולך לפניכם ה'. והיינו כי עכשיו שיר נקב עליית המל' מבי"ע לאצילות עיין בלק"ת בד"ה שיר השירים. ובבה"ז פ' בשלח בדרוש משריין ורתיכין בד"ה וכד סליק ימא. דס"ו ע"ג איך שייך לומר בבחינת אלקות שהוא בחי' מ' שהזמר בשיר כו' ותירץ דשייך זה בכלים דמ'. ועד"ז שיר זכר בכלים דז"א כו' ועמ"ש בענין מזמור שיר ליום שבת שהשיר כפול כו'.

(ב) עו"ש במד"ר בשה"ש שם. ושב אינה טוענת כו' היינו לעת זקנתה, וי"ל המכוון שאז תתעלה המ' להיות כבינה ששם מקום הזקנה ואברהם ושרה זקנים כו' בלק"ת בשה"ש בד"ה לסוסתי. דרוש השני פ"ג. וזהו ע"ד מנוחה לחיי העולמים עיין בת"א סד"ה ואלה המשפטים.

(ג) בחיי ס"פ וילך ע"פ את דברי השירה הזאת עד תומם וז"ל ובמדרש תנחומא מפני מה שכל שירה האמורה לעבר היא בלשון נקבה ושירה האמורה לעתיד בלשון זכר. לומר לך מה נקבה מתעברת, וחוזרת ומתעברת כו' אבל לע"ל כו' וכתיב שיור לה' שיר חדש תלים סי' צ"ח. עיין בת"א בד"ה וארא אל אברהם בענין שהגלות נק' בשם עיבור והגאולה בשם לידה, וזהו ענין מארז"ל בכל פרשת העבור יהיה צרכיהם לפניך אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה כו', ואפ"ל דשם מבואר ענין סליק לעילא לעילא זהו בחי' העיבור, והלידה גלוי ש' הוי', כמ"ש כמו הרה תקריב ללדת כו' כן היינו מפניך הוי' בישעי' סי' כ"ו י"ז, אך הלידה וגלוי ש' הוי' אינו נקרא כמו שנכתב כ"א בשם אד', אבל לע"ל שיהי' נקרא כמו שנכתוב שוב לא יהי' צרה, ועוד כי לע"ל כולו הטוב והמטיב ע"י ההמשכה מע"ק ולכן לע"ל שיר זכר ז"א לגבי ע"ק, כאלקים לגבי הוי', שעכשיו אלקים אל דמילך שיר המ' לגבי ז"א כו' ועמ"ש ע"פ אשה כי תזריע וילדה זכר דפי' האוה"ח ואחריו הפנים יפות על הגאולה דלע"ל ופי' וילדה זכר שיהיו נשמות גבוהות ע"ד מ"ש בלק"ת פ' צו ע"פ ואכלתם אכול שיומשכו מבחי' שלמעלה מהקו וחוט ועמ"ש מזה בהביאור ע"פ בעצם היום הזה נמול אברהם, ולכן י"ל ג"כ וילדה זכר שיהי' שיר זכר וע' בפרש"י בירמיה סי' ל"א ע"פ נקבה תסובב גבר שהנקבה תסובב ותחזור להיות בבחי' גבר, וענין שיר זכר י"ל בחי' מטי ולא מטי ע"ד שנתבאר בת"א פ'

תש

בראשית סד"ה כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה יעו"ש בהביאור.

(ד) עיין בת"א פ' וארא סד"ה וידבר אלקים כו' וארא, וכדי שיהיה גלוי זה גם בבחינה זו צ"ל תחלה הסתלקות החיות ושם הוא בבחי' רם על כל כו' לפיכך במדה ובמשקל שהיה צ"ל גלוי אלקות במ"ת כך הי' בחינת ההסתלקות וזמן הג' ושליטת מצרים כו' עכ"ל והסתלקות זו זהו ענין העיבור ז"א בבטן אימא, ועיין מזה בד"ה עבדים היינו לפרעה במצרים, ובד"ה אני חומה ושדי כמגדלות, והיינו בשביל שיהי' הגלוי אח"כ שהוא הלידה, אבל לע"ל שיהי' בחי' מנוחה לחיי העולמים שאין עוד עליה למעלה הימנה בשמיטה זו, ע"כ א"צ לבחי' עיבור והסתלקות תחלה, ועוד כי עיבור ז"א בבטן אימא זהו בשביל לידת המוחין כמ"ש בע"ח ובלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ שימני כחותם, וזהו רק עכשיו שז"א נאצל רק בו"ק והמוחין שהם ג' ראשונות אין קבועין בו תמיד, ובאין בסוד תוספת וע"כ צ"ל עיבור ולידה אבל לע"ל יהי' הג"ר קבועין בז"א תמיד כמ"ש בלק"ת מהאריז"ל בזכריה ע"פ ביום ההוא יהיה הוי' אחד, וז"ל הנה בג' ע"ס דז"א אינן בגוף אחד אלא ג"ר שלו הם באימא וכן ט"ס דנוק' אינן קבועים עולים ויורדים כפי מעשה התחתונים ולעתיד ישארו בשלימות ויהיו הע"ס דז"א מתקשרים תמיד באחדות א' וכן דנוק' וזהו הוי' אחד ז"א ושמו אחד נוק' עכ"ל, וא"כ שוב א"צ לעיבור ז"א כלל שהוא רק בשביל המשכת ג"ר שהם המוחין, מאחר שיהיו קבועים בו תמיד, וכן במל', וזהו ענין ושוב אינו טוענת כו' ולא יהי' עוד הבחינה דסליק לעילא לעילא כ"א ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר כו' עין בעין יראו, ולכן לא יהי' עוד שירה בלשון נקבה המורה שיש אח"כ עבור כו' שהוא ההסתלקות כו' כ"א שיר בלשון זכר, ילקוט ח"א עא שיב ח"ב הד טוג לג עהא קלד, תהלתו בקהל חסידים ע"ג וחסידיך ירננו כי לוים שירה על היין משא"כ כהנים שמן.

(ה) ילקוט פ' בשלח רמז רמ"ב בתחלתו ע"פ את השירה הזאת העשירית לע"ל, שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים כו' ישראל נושע בהוי' תשועת עולמים, עמ"ש בפי' ואתה מרום לעולם ה' ע"פ קדושים תהיו שזה שיהיה לעולם נמשך מבחי' ואתה מרום רוממות אתה נוהג בעולמך במד"ר ר"פ קדושים וכענין כ"מ שנאמר לי אינו זז לעולם במד"ר ויקרא פ"ב והיינו משום כי פי' לי היינו עצמות אור א"ס אני הוי' לא שניתי ועד"ז ה"ע תשועת עולמים שנמשך מע"ק כמ"ש באד"ר דקכ"ח ע"א ודקל"ח ע"ב ע"פ אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' ולכן הוא שירה העשירית ע"ד כנור של יוד נימין.

(ו) פ' הברכה ע"פ ויאמר ה' מסיני בא, אף דוד מלך ישראל לא פתח אלא בשבחו של מקום תחלה שנאמר הללויה שירו לה' שיר חדש חזר ופתח בצורכן של ישראל, כי רוצה ה' בעמו, וחזר וחתם בשבחו של מקום שנאמר רוממות אל בגרונם כו' ואף שמו"ע שתקנו חכמים שיהיו ישראל מתפללין לא פתחו בצורכן של ישראל תחלה עד שפתחו בשבחו של מקום, האל הגדול הגבור והנורא, קדוש אתה ונורא שמך, ואח"כ מתיר אסורים ואח"כ רופא חולים ואח"כ מודים אנחנו לך עכ"ל ובתלים במקומו הגירסא בשינוי קצת, גבי דוד, וחזר וחתם בשבחו של מקום הדר הוא לכל חסידיו הללויה, עכ"ל, ענין פתח וחתם, יש להעיר מענין פותח בברוך וחותם בברוך הנזכר בת"א פ' בראשית בד"ה להבין ענין הברכות ועמ"ש מענין לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל ע"פ ואתחנן אל ה'.

תשא

(ז) ילקוט ביהושע רמז ך' כנ"ל בפ' בשלח: בשמואל א' סי' ו' ע"פ וישרנה הפרות בדרך, איזו שירה אמרו שירו לה' שיר חדש, מהש"ס פרק אין מעמידין דכ"ד: במלכים א' סי' ח' תחלת רמז קצ"ב כנ"ל בפ' הברכה: בסוף יחזקאל, קודם רמז שפ"ד ע"ד הנז"ל סעיף א' בשם שה"ש רבה.

ע' זח"א חיי קכ"ג אין כל חדש תחת השמש פי' תחת השמש הוא סיהרא ומשם אין כל חדש, כי התחדשות בא מאור א"ס ע"י ז"א כו' והכא שיר חדש אע"ג שהוא בסיהרא מ"ט כי נפלאות עשה ע"ד מאת הוי' היתה זאת היא נפלאות בעינינו, בלק"ת סד"ה ביום השמע"צ כנישין תהא לכון וע"ד הנני בורא חדשה בארץ נקבה תסובב גבר, ומזה יש להעיר לענין המד"ר אמור פכ"ח בענין העומר שהוא תחת השמש, וכתיב מה יתרון כו' שיעמול תחת השמש ובעומר הי' ודאי יתרון גדול אע"פ שהוא תחת השמש והיינו ע"ד הנ"ל בשיר הפרות, וכמ"כ העומר שעורים הוא מאכל בהמה, וזה ע"ד עליית ב"ן בס"ג למעלה ממ"ה אחעט"ב, שוב ראיתי מזה בבה"ז כאן והיינו שעיקר האור חדש נמשך ע"י זווג חו"ב שמקבלים אור חדש מע"ק כמ"ש בביאור ע"פ ונקדשתי ולכן יחוד או"א א"א להמשיכו כ"א ע"י מס"נ בק"ש כו' ע"ש ושמש הוא יסוד אבא והוא מאיר ביסוד ז"א ולכן תחת השמש אין כל חדש, כי רק והחכמה מאין תמצא ומשם ואילך דרך השתלשלות כו' כנ"ל וזהו הקושיא איך שיר זה של הפרות מרכבה דמל' נק' שיר חדש, והתירוץ כי נפלאות עשה שלע"ל יאיר אור א"ס במ"ל שלא ע"י חו"ב כו' וזהו ע"ד שמלמטלמ"ע המ' היא הכתר, ולכן יצאו מים חיים מירושלים אל הים הקדמוני (ולכאורה מ"ש שלא ע"י או"א אינו צריך לזה אלא שלא ע"י ז"א כ"א מאו"א עצמן דהיינו כמ"ש בע"ח שיהיו שני מלכים משמשים בכתר א' וזהו ענין ויגש אליו יהודה ס"ת שוה וכמ"ש ע"פ ונקבצו בני יהודה ובנ"י יחדיו כו'), וכתיב אותי עזבו מקור חיים הרי הוא ית' נקרא מקור מים חיים מקור נביעות החדשות כי ובטובו מחדש כו', וע"כ צ"ל שזהו ע"י שהמ' היא כתר בע"ס דא"א והכתר הוא הממוצע המחבר המאציל א"ס ב"ה עם הנאצלים, לכן יומשכו ממנה מים חיים, נביעות חדשות ממש, וזהו ענין השיר חדש של הפרות, וע' עוד מזה בזהר תרומה דקל"ז סע"ב ודקל"ח ע"א ושם פירש שיר חדש, ע"ד בכל ראש חדש מקבלת הלבנה אור חדש מהשמש וכמו שאנו אומרים בברכת הלבנה, וללבנה אמר שתתחדש כו' אך עיקר שיר חדש לע"ל ע"י והיה אור הלבנה כאור החמה כו' ואפ"ל שכיון שיהי' אור הלבנה כאור החמה לכן יהיה שיר זכר, ועד"ז י"ל ג"כ במנחת העומר שבאה מהחדש. שהוא בירור ש' ב"ן ששרשו מהתהו, ולכן אע"פ שהוא תחת השמש יש בו יתרון כמו למעלה מהשמש, העלאה חדש כו', והנה כתיב שמש ומגן הוי' אלקים וא"כ תחת השמש הוא אין כל חדש כי עיקר המשכת אור חדש נמשך ע"י שם הוי' ומזה יש להעיר לענין החדש הזה לכם חדש ל' חידוש שמקבלת אור חדש משם הוי' שנק' זה ע"ד זה הוי' קוינו לו, וי"ב חדשים הם י"ב צירופי הוי, ובר"ח ניסן ש' הוי' כסדרו וע"כ נק' ראש חדשים, וגם זה ניסן ואין אחר ניסן.

ב ישמח ישראל. ז"א בעושיו שמע ישראל הוי' אלקינו או"א ישראל עבמ"ח א"נ ז"א בעתיקא אחיד ותליא, בעושיו יעשה למחכה לו, בעושיו כונן שמים בתבונה, ישראל לי ראש, ישמח כי אז בינה ובה התגלות עתיק, יטפו ההרים עסיס, בני ציון, כי מציון תצא תורה, כי רוצה ע"ד ורצונו כעב מלקוש.

תשב

ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו. פרש"י בעושיו בעזר מי שהגדיל אותו, והמ"צ כ' כמו הוא עשנו לעיל סי' ק', וע' בת"א ר"פ לך ד"כ וז"ל וזהו הוא עשנו ולו אנחנו עמו, ולו קרי בואו וכתיב לא באלף וביאור הענין כי איך יכול להיות שנהיה אנחנו עמו ע"י השתלשלות רק כי הוא עשנו ולא באלף זהו בחי' כתר כי אלף רישא דאתוון כתר ועי"ז יכול להיות ולו בואו אנחנו עמו כי מאחר שזהו למעלה מהשתלשלות הארתו יוכל להיות גם למטה מהשתלשלות כו' עכ"ל והנה הוא דא עתיקא יעו"ש די"ט ע"ג א"כ פי' ישמח ישראל בעושיו, משום כי לע"ל נאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, היינו שבחי' ביום ההוא שהוא בינה עלמא דאתכסייא הוא דא עתיקא יאיר בבחי' גלוי עד שיאמרו הנה אלקינו זה ולכן ישמח ישראל בעושיו, היינו בבחינת הוא עשנו, גם יש להעיר מפסוק הלא הוא אביך הוא עשך ויכוננך, בפ' האזינו ל"ב ו', וארז"ל במד"ר פ' בראשית ר"פ י"ב ממ"ה הקב"ה ובית דינו נמנין על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על מכונך, וע' במד"ר שם ר"פ כ"א ע"פ הן האדם היה כאחד ממנו, כיחידו של עולם שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ולהעיר מענין חביב אדם שנברא בצלם, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום וזהו הלא הוא אביך, ואפ"ל הוא אביך מצד חו"ב הוא עשך מצד הבחינה שנאמר יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו, דהיינו בבחי' כתר ומ"מ הוא עשך, ואפ"ל עוד ע"ד מ"ש בזח"ב משפטים דקכ"ב סע"א ובמק"מ שם בפי' כמראה אדם דקאי על ז"א הנק' ישראל, שהוא בבחי' כמראה אדם, א"א אדם הגדול, גם אדם אדמה לעליון, ולכן לע"ל ישמח ישראל בעושיו כי ז"א יהי' במדרגת א"א כו', ואי' באג"ה ע"פ מה טוב חלקנו, אשר בחי' אדם העליון רמ"ח מ"ע רמ"ח איברין דמלכא ושס"ה ל"ת, כדי שיוכל לימשך האור באדם שלמטה שיש בו רמ"ח איברין ושס"ה גידין וזהו הוא עשנו ולו אנחנו עמו ול"ו בואו נגד רמ"ח מ"ע ולא באלף שס"ה ל"ת כמ"ש בת"א בד"ה משה ידבר, וזהו ענין נמנין על כל אבר ואבר משלך שיהי' מכוון לקבל אור הנמשך ע"י התומ"צ, ושרשו מא"א תרי"ג מצות עם ז' מצות דרבנן גימ' כתר, ולכן ישמח ישראל בעושיו, גם כמארז"ל ע"פ ושמחת עולם על ראשם שהן השני כתרים שקשרו להם במ"ת וניטלו מהן ולע"ל יחזירו להן וזהו ושמחת עולם על ראשם ישראל לי ראש.

קיצור ישמח ישראל בעושיו בבחי' הוא עשנו והיינו ע"י ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, וענין הוא עשך ויכוננך נמנין על כל אבר כו' לקשרו ברמ"ח מ"ע כו'. ועי"ז ושמחת עולם על ראשם.

ג יהללו שמו במחול בתוף וכנור יזמרו לו. מחול ת"י חנגין וה"ע ריקוד. וא"כ יש ב' ענינים בההילול הא' ענין ריקוד שהוא ברגלים. והב' תוף וכנור שהוא כלי זמר ועמ"ש מזה בסידור בדרושי חתונה בד"ה שוש תשיש שהריקוד שייך להכלה כמארז"ל כיצד מרקדין לפני הכלה מטעם שהיא מקבלת מנה"י שהם בחי' רגלים, וגם הריקוד שלא יהי' רגליה יורדות. ואמנם השיר והזמר שייך גם לפני החתן ע"ד כל המשמח את החתן. ושיר וזמר בפה או בכלי בידים ויש פרסא מפסיק בין הידים והפה ובין רגלים שהוא חצר הכבד וכמ"כ למעלה כו' יהי רקיע ויהי מבדיל כו', וא"כ י"ל יהללו שמו היינו מדת מל' הנק' כלה הוא במחול בחי' רקוד, אך בתוף וכנור בחי' שיר יזמרו לו. היינו לז"א הנק' חתן וכמ"ש ביום חתונתו זה מ"ת. וכן לע"ל ביום ההוא תקראי אישי

תשג

וארז"ל ככלה בבית חמיה ועיין מד"ר פ' בא ס"פ ט"ו שלע"ל יהיו נשואין: ועיין מענין מחול בלק"ת בד"ה ביום השמיני שלח. פי' במחול לשון מחילת עוונות. ולשון ריקוד, ובהריקוד יש ריחוק וקירוב והיינו רצוא ושוב כו'. בענין תוף פי' במא"א מצד היד ומכניע לילית כו'. וכנור, בענין כנור במא"א כ' ל"ה כנור הוד דדכורא כו' גם כנור בת"ת כ"ו הוי' נר מלכות עכ"ל. ואפ"ל תוף ע"ד והאופנים והחיות ברעש גדול, כי כן ג"כ קול התוף משמיע קול גדול. וכנור בנחת ע"ד שרפים אומרים קדוש כו' ע"ד בן כפר ובן כרך בלק"ת בד"ה והיה מדי חודש.

ובמ"א פי' ע"פ אז תשמח במחול שהמחול ענין הריקוד ע"ד עיגול וא"כ זהו ענין נקבה תסובב גבר. שהכלה תתעלה בבחי' סוכ"ע וזהו יהללו שמו במחול כי אחעט"ב עמ"ש בת"א פ' מקץ סד"ה רני ושמחי בת דרוש השני. שזהו ענין עליית ב"ן בס"ג ע"י המצות למעלה משם מ"ה וכענין עד דוד הגדיל. ועמ"ש בד"ה אוסרי לגפן בפי' וינוחו בו ישראל מקדשי שמך ומזה יש להעיר לענין יהללו שמו כו'.

ד כי רוצה. ילקוט ח"א שי"ב ח"ב לו"ג קל"ד שזהו ענין חזר ופתח בצורכן של ישראל וכנ"ל לעיל בפסוק הללויה שירו סעיף ו'. ויש להעיר מברכת רצה ה' אלקינו בעמך ישראל. וכ' הרד"א על שם ורציתי אתכם ביחזקאל ססי' מ"ג, ויש להעיר ממ"ש בהושע רסי' ב' והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ועיין מזה בלק"ת סד"ה והיה מספר בנ"י, ועמ"ש בד"ה אתם נצבים בענין למען הקים אותך לו לעם, ומענין כי עם קדוש אתה, וע' בד"ה יהיה ביום ההוא יתקע בש"ג בענין ואור פניך כי רציתם ע"ש פ"ה ורפ"ד שהוא המשכת רצון העליון שלמעלה מהחכמה לכן הוא ממלא כל הפגמים, אך המשכת הרצון לאחר שנסתלק הרצון צ"ל ההמשכה מבחי' רעוא דכל רעוין כמ"ש בד"ה תקעו בחודש דרוש הראשון ספ"ב גבי וזהו סלח לנו שהחזרת הרצון אינו אותו הרצון שהיה תחלה שהרי נסתלק ע"י החטא ועון ואיך יחזור ויומשך אלא שהחזרת הרצון והסליחה נמשך מרעוא דכל רעוין כו' שהוא בחי' שלמעלה גם מסוכ"ע יעו"ש ובד"ה והיה ביום ההוא הנ"ל וסד"ה ועשית ציץ, א"כ כמ"כ כאן זה שיומשך להיות כי רוצה הוי' בעמו, זה נמשך מרעדכ"ר.

בענין יפאר ענוים בישועה יש להעיר ממ"ש בביאור ע"פ שוש אשיש, בענין כי הלבישני בגדי ישע כחתם יכהן פאר, דפי' כחתן יכהן פאר זהו ענין ת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א וה"ע בעטרה שעטרה לו אמו וע' מזה ג"כ בביאור כי על כל כבוד חופה, ונודע בענין מי ברא אלה התחברות ג"ר בז"א זהו בחי' גדולה וכ"ש המשכת כחב"ד ע' מזה בסידור גבי ענין סעודה שלישית דשבת שזהו ענין והאכילתיך נחלת יעקב אביך, וענין בישועה י"ל ג"כ ת"ת דאימא, וע"ד צדיק ונושע, כי קרובה ישועתי לבא, במד"ר משפטים ספ"ל, היינו שעכשיו אין נמשך מבחי' בעטרה שעטרה כו' ע' זח"א פ' בראשית ד"נ ע"ב ור"פ וארא דכ"ב ע"א וס"פ ואתחנן דרס"ו בענין ובאו האובדים כו', וענין ענוים הנה מבואר בר"ח שהענוה במל' ע"ד הלבנה, וכמ"כ בקוב"ה כתיב וענותך תרבני, וז"ל הפרדס ערך עונה פי' תפארת בסוד הדעת המתעלה שהוא מרכבתו של מרע"ה ועליו נאמר והאיש משה ענו מאד וכו' עכ"ל, ואפילו בכתר אמרו אע"ג דאיהו אור צח אוכם אוכם קדם עילת העילות כו' ובמ"א נת' חסד דז"א נק' חסד דמ"ה שהוא מחמת בחי' מ"ה וביטול לאוא"ס כו' כמ"ש בלק"ת פ' עקב סד"ה ארץ הרים ובקעות, ולענין כי רוצה ה', יש להעיר מפסוק באור פני

תשד

מלך חיים ורצונו כעב מלקוש במשלי סי' י"ו ט"ו, ועיין מזה בבחיי ס"פ וישב הביא עוד פסוק וכטל על עשב רצונו משלי יט יב, המשיל רצונו והסברת פניו לטל כו' וענין טל זהו אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת עמ"ש בזה סד"ה האזינו השמים, דרוש הראשון.

קיצור ענין יהללו שמו במחול ע"ד כיצד מרקדין, בתוף וכנור ע"ד רעש דאופנים, ושרפים, מחול עיגול ע"ד נקב תסובב גבר.

ועוי"ל דענין יהללו שמו במחול שייך לענין ישמח ישראל בעושיו שה"ע ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וזהו עצמו ענין יהללו שמו במחול עפמ"ש בשה"ש רבה ס"פ שובי שובי השולמית, ר' ברכיה ור' חלבו ועולא ביראה ור' אלעזר בשם רבי חנינא אמרו עתיד הקב"ה לעשות ראש חולה לצדיקים לע"ל שנאמר שיתו לבכם לחילה לחולה כתיב ומראין לו באצבע שנאמר כי זה אלקים אלקינו עולם ועד תלים ססי' מ"ח, ובס"פ לריח שמניך צדיקים מכאן וצדיקים מכאן והקב"ה באמצע והם חלים לפניו בעלמות כו' וכ"ה במד"ר פ' שמיני ס"פ י"א, ושם ענין בתוך עלמות תופפות תלים ס"ח כ"ו ופרש"י כמ"ש ותקח מרים כו' את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות פ' בשלח טו ך, וזהו יהללו שמו במחול בתוף וכנור יזמרו לו דקאי אדלעיל שיר חדש וישמח ישראל בעושיו כו' כנ"ל.

ה יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם. פי' הרד"ק על כבודם שיבא להם, י"ל ע"ד מ"ש במד"ר פ' בהעלותך פט"ו דף רס"ד בענין מהו ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה, שהוא חולק ליריאיו מכבודו כיצד הוא נקרא אלקים וקרא למשה אלקים ראה נתתיך אלקים לפרעה כו' ע"ש ומה ששייך זה לשם ה' צבאות לפי שבו ועל ידו מתייחד עם הנשמות ומלאכים ע"ד איהו וגרמוהי חד, בת"א פ' בא, ע"כ עי"ז הוא חולק ליראיו מכבודו ממש, ובגמרא פ"ה דב"ב דע"ה ב' אמרו עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי כו', ובמד"ר פ' וארא פרשה ח' שהוא חולק כבוד ליריאיו כו' עד וישראל לובשים לבושו של הקב"ה ומהו לבושו של הקב"ה עוז שנאמר לבש ה' עוז התאזר, ונתנו לישראל שנאמר ה' עוז לעמו יתן עכ"ל, והיינו כמ"ש מזה בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר שהעוסק בתורה כביכול מתלבש עם הקב"ה בלבוש אחד. כמו שנים שמתלבשים בטלית אחד יעו"ש, וענין הלבוש נת' שם לבושיה כתלג חיוור ועמ"ש מזה ג"כ בד"ה את שבתותי תשמרו שלא נדפס בלק"ת והרמ"ז פ' במדבר דקי"ח ע"א כתב וז"ל כבוד מלכא עילאה הוא אבא שהוא הוא פנימיות האצילות יען הוא מלבוש פנימי של אריך שסתם סודו הוא הוי' בקמץ העולה מלך, ואבא הוא כבוד שלו ועליו נאמר הראיני נא את כבודך כבוד ך' עכ"ל א"כ לפ"ז א"א נק' מלך הכבוד ושהוא חולק ליריאיו מכבודו היינו מבחי' אבא פנימיות האצילות והיינו כי כבוד עילאה ל"ב נתיבות חכמה שהן נמשכים בתורה, ומעסק התורה נעשו לבושים ומזון לנפש הרי חולק מכבודו ממש ליריאיו וזהו יעלזו חסידים בכבוד, ועמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה לסוסתי ברכבי בענין מלא כל הארץ כבודו, ובד"ה האזינו השמים דרוש השלישי בענין ברוך כבוד ד' ממקומו ועמ"ש בענין כי על כל

תשה

כבוד חופה. ועיין ברע"מ פ' עקב דף רע"א א' פי' כי מכבדי אכבד על הנזהר בברכות שע"י הברכות ממשיך תוספת ורבוי האור וזהו כי מכבדי. ועי"ז אכבד אותו להשפיע לו מריבוי האור הזה כו' וזהו ג"כ ענין יעלזו חסידים בכבוד וע' בת"א בד"ה וקבל היהודים בפירוש ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו כו', ועמ"ש ע"פ כבד את אביך בענין מארז"ל פ"ק דקדושין ע"פ יודוך ה' מלכי ארץ שמתחלה אמרו לכבוד עצמו הוא דורש וכשאמר כבד את אביך וכו' דפי' מ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' כדי שיחלוק מכבודו ליריאיו וזהו עולם חסד יבנה ירננו רננא ברמשא א"כ זהו השמחה הבאה אחר המרירות וזהו על משכבותם. בגמרא פ"ק דברכות דף ה' ע"א כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו (להרוג את המזיקין) כו' שנאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם (ור"ל דהיינו ק"ש שעהמ"ט) וכתיב בתריה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, יש להעיר לענין ק"ש שעל המטה ממ"ש הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה, וע' ע"פ יעלזו בילקוט ח"א סג ב' ח"ב כז ב קט ג קעח ג קפא ג ובזהר פ' אחרי דס"ב ע"א, והנה בילקוט פ' בא רמז ר"ט פי' הנה מטתו שלשלמה של מי שאמר והיה העולם כו' וכתיב יעלזו חסידים בכבוד כו', ובמלכים א' רמז קס"ט ע"פ ויקרבו ימי דוד, וכי ימים מתים א"ר שמואל בר נחמני צדיקים שמתים ימיהם בטלים והם קיימים וכה"א יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם רוממות אל בגרונם עכ"ל פי' ימים מתים י"ל שהם מתעלים בבחינה שלמעלה מהזמן גשמי יום ולילה, ועד"ז הוא בילקוט בתלים סי' ס"א רמז תשפ"א ע"פ אגורה באהלך עולמים, ובילקוט בשה"ש דקע"ח ג' ע"פ הנה מטתו שלשלמה, של מי שהשלום שלו, ששים גבורים ששים רבוא מגבורי ישראל, כולם אחוזי חרב רוממות אל בגרונם וחרב פפיות בידם, א"כ לפמ"ש בגמרא מובן דענין ק"ש שעל המטה שהיא בחי' ירננו על משכבותם זהו ענין תיקון הנה מטתו שלשלמה של מי שהשלום שלו, בילקוט בשה"ש ס"פ וחכך ביין הטוב כנ"ל ברמז קס"ט, ועיין בזח"ג פ' אחרי ד"ס ע"א מענין הנה מטתו שלשלמה. ובפ' במדבר דקי"ח סע"ב קב"ה יהיב מטתיה בין צפון לדרום ובפרדס ערך מטה היא המלכות כו' ועליה ארז"ל הנותן מטתו בין צפון לדרום שהם החסד והגבורה שע"י הוא הזווג כדפרישית, והנה למטה הזאת שהיא לשלמה למלך שהשלום שלו יש לה ששים גבורים כו' עכ"ל ועמ"ש מזה בפסוק תהלה לדוד. עכ"פ מזה יובן ענין ירננו על משכבותם ק"ש שעהמ"ט כדי לתקן בחי' הנה מטתו כו'. וע' בזהר ר"פ תזריע ע"פ על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי כו' ועמ"ש ע"פ ויטע אשל כ' הבחיי ר"ת אכילה שכיבה לויה וע' זהר ויצא ע"פ וישכב עמה בלילה הוא.

קיצור יעלזו חסידים בכבוש הקב"ה נק' מלך הכבוד שחולק ליראיו מכבודו, ירננו על משכבותם ר"ש שעהמ"ט היא תיקון בחי' הנה מטתו שלשלמה של מי שהשלום שלו.

ולפמ"ש בזהר שם בענין הנותן מטתו בין צפון לדרום הוויין לו בנים זכרים שכן בן דכר שהוא ז"א הוא בין צפון לדרום, א"כ י"ל שגם הבינה נק' מטתו שלשלמה מלך שהשלום שלו. והיינו בחי' שכינתא עילאה בד"ה שיר השירים אשר לשלמה, ובמא"א מם סעיף סמך מטה נקרא היכל קדה"ק דבריאה ושם נעשה הזיווג בלילה עכ"ל ועיין בזח"ב משפטים דף ק"ה. ובת"ז תיקון ס"ט דק"ב ע"ב. וזהו ענין שכינתא תתאה. אכן כמ"כ י"ל בשכינתא עילאה והוא בחי' קה"ק שבאצילות עיין זח"ב

תשו

ר"פ יתרו דס"ז ע"ב. ומ"ש זה גבי יעלזו חסידי' י"ל כי היחוד דזו"נ נק' ואיש כי יקח אחותו חסד הוא, לכן הם ירננו על משכבותם. וכ"ש היחוד דבינה שהיא הנק' חסידה והחכמה נק' חסיד. וזהו כנעין הנז' בזהר ר"פ יתרו שם בענין כהן גדול דמשמש תחות מלך עילאה שהוא חו"ב. וכהן דמשמש תחות מ' דאצי'. וידוע דהכהן נק' חסיד כמ"ש תומיך ואוריך לאיש חסידיך. ששים גבורים י"ל פי' ששים אותיות דברכת כהנים, ואיך נק' גבורים כי גבורה גימ' ג"כ חסד.

ועמ"ש ע"פ בשכבך ובקומך. וע' זח"א ויצא קנ"ו סע"ב ע"פ לכן ישכב עמך שכיבה בכל אתר תקונא דנוקבא לגבי דכורא לאעלא בה ציורא דאתוון כולהו ודא איהו ישכב יש כב ודקנ"ז ע"ב כדין כתיב וישכב עמה בלילה הוא, הוא דסתים מכולא, הוא דכל ברכאן וקדושאן נפקין מתמן. ועמש"ל ע"פ ישמח ישראל בעושיו בענין הוא עשנו. ומזה יובן מ"ש הוא דסתים מכולא כו' ועזח"ב תרומה דקמ"ו סע"ב ישקני ההוא דסתים כו' ומ"ש בלק"ת ע"ס וארשתיך לי. יעו"ש בהביאור.

קיצור. הנה מטתו שלשלמה י"ל גם בבינה, ועזח"א קנז"ב בי' וישכב עמה בלילה הוא. ובענין וארשתיך לי, וע' ע"פ שיר השירים אשר לשלמה ב' שירים דשכ"ת ושכ"ע. וזהו ירננו על משכבותם. וחסיד נק' כה"ג שודמ"ט. וע' זח"ג פ' אחרי דס"ב א' ע"פ יעלזו חסידים ובפ' נשא דקמ"ה ע"ב מענין וחסידיך יברכוכה.

י רוממות אל בגרונם וחרב פפיות בידם. גמרא ברכות דף ה' ע"א, במד"ר פ' בראשית ס"פ כ"א ע"פ ואת להט החרב המתהפכת. מי מציל את בני מחרב זו, רבנן אמרי חרב תורה שנאמר וחרב פפיות בידם. וי"ל מה"ט ארז"ל בברכות שם תחלת דף ה' ואם ת"ח הוא ופרש"י שרגיל על משנתו לחזור גרסתו א"צ לקרות ק"ש שעהמ"ט כיון שהתורה נק' חרב פפיות, א"כ שפיר מתקיים הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים כו' אחוזי חרב דהיינו עסק התורה מה גם כי ששים גבורים י"ל ששים מסכתות.

(ב) במד"ר פ' פקודי ס"פ נ"א חורב למה שבו נתנה התורה שנקראת חרב שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פפיות בידם, ואפ"ל הענין שנק' התורה חרב ע"ד שנתבאר בענין שנקראת עוז ותושיה שנותנן כח בנה"א ומתשת כח נה"ב בד"ה בחדש השלישי. וא"כ זהו ע"ד אמלאה החרבה. שכשמתגדל כח של הנה"א ממילא נחרב ונתבטל היצר הרע, ועד"ז בענין שבת ב' פירושים לשון שבת ומנוחה כמו וינח ביום השביעי. ולשון השבתה וביטול כמו תשביתו שאור, והיינו ע"ד שנק' התורה וחרב פפיות שע"י גלוי קדש העליון ממילא נחרבו ונתבטלו הדינין וכמארז"ל בילקוט פ' בחקתי ע"פ והשבתי חיה רעה שמשבית מזיקין כו'. כי זהו ג"כ ע"ד אמלאה כו'. וזהו שארז"ל השכם והערב עליהן בד"ת והן כלין מאליהן. ועד"ז י"ל פי' וחד חרוב ע"י רוב הגילוי קדש העליון יום שכולו שבת אזי יחרבו ויתבטל היצה"ר לגמרי. ועמ"ש ע"פ מזמור שיר ליום השבת סעיף י"ד. ובמ"א בחרבי בצלותי. ע"ד הקול קול יעקב ואז אין הידים ידי כו' נמצא צ"ל קול יעקב יש בו בחי' חרב, ע"ד אז ישיר, וכמו החרב שופך דם האדם באדם כן להפך ע"י הקול ע' מד"ר בשלח ר"פ כ"א. זמירות היו לי חוקיך ל' זמיר עריצים וכרמך לא תזמור. שעי"ז מחתך את הקוצים. מד"ר רמז ב שה"ש ה' ד' זח"א עמוד פ"ב קלו חב ר"ה, חג שצא. ר"פ שופטים. ילקוט

תשז

חא סז ד עח ב קח ד שיב י' ג' ח"ב צהד קלב ב קעה ב. בחיי כו"ד סבב רצד ב'. במא"א ח' ח"ב ויש חרב עליון ג"פ ע"ב דאו"א ומזלא. ענין ג"פ ובכן כו'. ושננתם שיהיו ד"ת מחודדין ברזל בברזל יחד כו'.

(ג) וזהו שפרש"י בפב"ת דסוכה דנ"ב ע"א ע"פ אם רעב שונאך שהוא היצה"ר האכילהו לחם שהוא התורה. ופירש"י הטריחהו במלחמתה של תורה שנאמר לכו לחמו בלחמי, נמצא מפרש לח ג"כ ל' מלחמה. מלחמתה של תורה. וקשה למה לא די לו בפשוטו להאכילהו לחם של תורה. ולפי הנ"ל א"ש כי התורה נק' וחרב פפיות שמחרבת ממש הרע של היצה"ר ומוציא הטוב. וזהו ע"י מלחמתה של תורה כו'.

[/converted_footnotes]