לג

תרכא

ט כי הוא אמר ויהי, הוא צוה ויעמוד. (ספד"צ פ"א שלה דף ד' ב, קנבא קעהב שמחא שנטב. ע"מ צגב. תד"ה ח"א פי"ח. בחיי דף ד' א') שבת פכ"ג דקנ"ב סע"א כי הוא אמר ויהי זו אשה הוא צוה ויעמוד אלו בנים. וע"ש בפרש"י ובמהרמ"א שם לפי שיש ב' טעמים במצות עונה כו' ע"ש. ולדבריו י"ל ענין זה להמשיך בחי' ונהר יוצא מעדן שז"ס מצות פריה ורביה כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה מלכות דרוש הראשון. וזה חטא בני אהרן שלא נשאו נשים ולא השמיכו בחי' ונהר יוצא כו', ובסש"ב פמ"ט ולבבך זהו האשה וילדיה שלבבו של אדם קשורה להן בטבעו כמארז"ל ע"פ כי הוא אמר ויהי זו אשה הוא צוה ויעמוד אלו בנים. וכ"מ מפרש"י בגמרא שם. וא"כ זהו ע"ד ע"כ יעזוב כו ודבק באשתו כו'.

תרכב

(ב) בזח"ב תרומה קעו"ב ויאמר אלקים יהי אור היינו דכתיב כי הוא אמר ויהי, הוא בלחודוי. ועמ"ש בסידור בפירוש ברוך שאמר והיה העולם ובשל"ה ד"ב בשם הרמב"ן כי הוא אמר פי' חפץ ורצון ר"ל הוא עלה ברצונו לגלוי אז ויהי דהיינו סוד ההויות, הוא צוה ונבראו היינו סוד גילוי השמות עכ"ל וכ"כ עוד דקנ"ב א' ויהי בחי' גלוי היולי שלמעלה ואח"כ נתגלה שמותיו ית' לבנין ולפעולות וזהו הוא צוה ויעמוד גלוי ע"ס כו'. וכן עד"ז למטה תחלה בריאת ההיולי ד' יסודות שהם חו"ב תו"מ. וא"כ פי' הוא אמר היינו רדל"א ויהי נתאוה מזה בחי' א"א הוא צוה ויעמוד גלוי ע"ס כו'. וכן עד"ז למטה תחלה בריאה ההיולי ואח"כ ד' יסודות, לפי' הרמב"ן בחומש ועמ"ש מזה בלק"ת פ' בהר בד"ה את שבתותי תשמרו ספ"ב. וזהו בראשית נמי מאמר הוא ות"א בקדמין הוא ג"כ רק בחי' מאמר כמ"ש בביאור בשעה שהקדימו. ובד"ה האזינו השמים דרוש הראשון ספ"ג ושם ספ"א בפ' עד יעבוד עמך הוי' למעלה מבחי' התהוות ומשם יובן ענין ויהי. ופי' ויעמד זהו ע"ד ויעמידם לעד לעולם תלים קמ"ח ו'. והארץ לעולם עומדת, והוא ע"ד אף תכון תבל בל תמוט. ועמ"ש מזה בת"א בד"ה יביאו לבוש מל'. וע' זח"א דפ"ח בפי' ויעמד השמן ובזח"ב תצוה קפ"ב ע"א כדכורא דקיימא בחיליה ולא כנוקבא דאורחהא למיתב כו' אשר העמידה מורה על הכח והגבורה וכענין ואתה עמדת להם בעת צרתם וכן והיא שעמדה לאבותינו ולנו כו'. ובעה"כ של הסה"ד ערך עמידה. עמידה משמש ענין קיום הדבר כמו למען יעמדו ימים רבים בירמיה סי' ל"ב. ויכלת עמוד בפ' יתרו ותרגום ותוכל למיקם. עמד טעמו בו ר"ל התקיים ולא נשתנה. וצדקתו עומדת לעד. והנה מזה יובן דקאי אדלעיל עצת ה' לעולם תעמוד ר"ל שתתקיים בודאי. שהרי כי הוא צוה ויעמוד שע"י ציווי ומאמר עומד העולם ומתקיים, וכש"כ עצת ה' מה שיעץ ממחשבה עמוקה שלמעלה מבחי' מאמר ודבור כו', אשר לעולם תעמוד.

(קיצור כי הוא אמר ויהי. י"ל מאמר דבראשית, הוא צוה ט' מאמרות. וזהו ברוך שאמר והיה העולם ואח"כ ברוך אומר ועושה, ויעמוד ענין קיום כמו ויעמידם לעד לעולם. עמד טעמו בו. ולכן כ"ש כי עצת ה' לעולם תעמוד).

י ה' הפיר. יש להעיר מענין העצה דהפלגה נבנה לנו מגדל ע' בת"א וה' הפיר עצתם ועד"ז יובן ענין זה, וגם ע"ד אם תגביהי כנשר, גם ע"ד מ"ש במצרים הבה נתחכמה לו כו' וכעין זה פי' מהרמ"א.

הניא מחשבות ע"ד ישוב מחשבתו הרעה כו' וז"ס עד זומם, ע' בהרמ"ז ס"פ שופטים כאשר זמן כו' וזהו ה' הפיר כי משם אורידך נאם ה' ועמ"ש בהגהות לד"ה ולא אבה כו' בענין בלעם בלא עם וצ"ל עם זו כו' וזהו הניא מחשבות עמים, ענין הפיר ע' בלק"ת סד"ה ואשה כי תדור שזהו ענין וחפרה הלבנה. וע"ש ב' הת"ז, עצת, תלים פ"ג ד' ויתייעצו על צפוניך, ובילקוט שם נוטלים עצה על מזבח שלך כו' על ירך המזבח צפונה כו' ואפ"ל כי מקו השמאל יש יניקה לחיצונים ונש"י מתקנים הקו שמאל ע"י הקרבנות ע' סד"ה בכ"ה בכסלו, גם צפוניך חדשים עם ישנים צפנתי לך. וע' במד"ר פ' דברים ע"פ פנו לכם צפונה, ואין צפונה אלא

תרכג

תורה שנאמר יצפון לישרים תושיה, גם ע"ד מה רב טובך אשר צפנת, ואפ"ל שזהו פנימי' התורה ויוסף נק' צפנת פענח דמטמרין גלין ליה.

יא עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור. בע"מ מח"ד ח"ב ס"פ י"ט וז"ל אמנם בתואר מלך, מלכי ישפר עלך. כי עצת ה' לעולם. נפלאותיו ומחשבותיו אלינו עכ"ל וכ' המפרש פירש מלך הוא לשון עצה מלשון מלכי ישפר עליך בדניאל סי' ד' כ"ד דפרש"י מלכי עצתי כמו איעצך אמלכינך במ"א סי' א' י"ב. ובנחמיה סי' ה' ז' וימלך לבי עלי. ובספר שורש ישע ערך מלך כ' שכמ"כ י"ל שנקרא המלך מלך שהוא בעל וראש העצה היעוצה לבני מדינתו עכ"ל. וא"כ אפ"ל למעלה ענין מדת מלכותו ית' הוא ג"כ גם לשון עצה. כי הנה אין מלך בלא עם. והרי קודם בריאת העולם הוא לבדו הוא וגם עכשיו כולא קמיה כלא חשיב. אלא שכך עלה במחשבה שיהי' אנא אמלוך וזהו ענין עצה כדי שעי"ז יהי' גלוי אלהותו בעולמות. ומזה יש להעיר למ"ש מגיד מראשית אחרית כו' האומר עצתי תקום בישעי' סי' מ"ו יו"ד. והקשה במד"ר וארא רפ"ט מהו עצתי, ופירשו שהוא חפץ להצדיק בריותיו, ובישעי' סי' י"ד כ"ו כ"ז זאת העצה היעוצה כו' כי ה' צבאות יעץ כו' ובישעי' סי' כ"ג ט' ה' צבאות יעצה. ובירמיה סי' ל"ב י"ט גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם כו'. וע' מזה בר"ח תחלת שער היראה ובמד"ר פ' וישב פרשה פ"ד ע"פ וישלחהו מעמק חברון מאותה עצה עמוקה שנתן הקב"ה ובין חבר הנאה שהי' קבור בחברון. ובישעי' ר"ם כ"ה כי עשית פלא עצות מרחוק. מבואר בזהר ס"פ צו כי עצות הם נו"ה ועצה זו נמשך מרחוק שהיא חכמה ע"ד ואחכמה והיא רחוקה ממני, וכן מבואר בזהר פ' בלק דף קצ"ג ע"ב ובפרדס ערך עצה, פי' רז"ל כליון יועצות והכוונה כי נו"ה שהם הכליות כדפרשנו בערכם הם המשפיעים עצה למל' עכ"ל ובמא"א אות יוד סעיף י"ט יועץ נקרא הבינה כי היא העצה ומתפשטת בנו"ה וממנה כליות יועצות עכ"ל והי"נ כתב שכן פי' בזח"ג פ' צו דל"א ע"א יועץ דא איהו נהר כו'. ויש להבין זה מה שהבינה נק' יועץ ממ"ש בת"א ר"פ לך. בענין ה' דאברהם שהיא בינה הוא דא עתיקא וכו' ע"ש. וע' עוד במא"א אות ע' סמ"א עצה מסטרא דאימא והיא מתפשטת עד הוד כו' עכ"ל וז"ש לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה כו'.