קונטרוס ההתפעלות

נא

בעז"ה לכללות אנ"ש דמדינתנו מאדמו"ר דובער זצוק"ל נבג"מ זיע"א

[אגרת מאדמו"ר לכללות אנ"ש דמדינתינו שנת תקע"ד לפ"ק]

בהיות מבואר במכתבי הראשון, מאשר רבים מאנ"ש ישנים גם חדשים נבוכים ומוטעים בכמה מיני טעות בדרכי קבלת דא"ח באור תורה ועבודה שבמדות ולב מן הקצה אל הקצה ממש, לומר לאור חושך ולחושך אור מצד מיעוט הידיעה ומצד מיעוט העסק והרגילות. ו[ה] עיקר מצד הסתעפות הקלקולים שיצא[ו] מרבוי הדרשנים המתחכמים להתהלל ואומרים רזי לי כו' כי יש סודות באמיתת העבודה, ומטעים א"ע ולזולתם עד שנפל טעות גמור מן הקצה כו'. אשר צר לי מאד מאד מזה בהיות שתולין הכל בי ושואלין ממני כמה מאנ"ש דברים בזה שא"א לסבול ולהכיל דבריהם המוטעים שנקבע כמו הלכה פסוקה. וזהו מסיבת התלמידים שלא שמשו כל צרכן שנסתעפו לשתות מים הרעים הממיתים ומאבדים את הנפש ומוציאים אותו מאור לחושך [גמור] כו'. ע"כ אמרתי שמצוה וחובה עלי דוקא לפרש ולבאר היטב בכל פרטי ופרטי ענינים החלוקים בכל דרכי העבודה במוח ולב כל דבר על מקומו ומדריגתו ואופניו בפרטי פרטיות, למען לא יטעה הטועה בדרך ולא יטעה לזולתו, וגם למען הקים בנין קבוע בנפשו באור תורה שמקבל שיהיה הכל נטוע ומושרש בשרש וקשר קיים בל ימוט לעולם כו'. וה"ז דומה לקערה מלאה כל מעדני מאכלים טובים המשיבים את הנפש ואין לו כף במה ליקח אל פיו, שתצא נפשו בתשוקתו רק מצד העדר כלי הקבלה בלבד כו' כך כל תורת אמת בהתבוננות וידיעות אלקות שהנחילנו כבוד אאמו"ר ז"ל נ"ע בכ"ח לפושי"ד, הגם ששגור הכל בפיו, אך מצד העדר ידיעת אופן הקבלה בנפשו, הנה רעבים גם צמאים אבל בלי אור וחיות בנפשו כלל, עד שישאל השואל אחר שגמר וסבר, איזה תועלת בנפשו יבוא מזה. וכן יש להיפוך שהשמיעה מרחוק לגמור ולסבור זהו אצלו עיקר החסידות, והקבלה בנפשו בהתפעלות אם במוח ומכ"ש בלב [זה] איסור גמור אצלו, עד ששואל ומבקש עצה איך לפטור מהתפעלות שנעשית פתאום בלי בחירה כלל כי זהו נקר' הרגשת עצמותו (ער הערט זיך), שזהו אצלו מן העונות החמורים המאבדים את הנפש כו' כדרכי הישנים כו'.