להבין שרש ענין חבלי משיח

רכד

חבלי' במלחמו' גוג [ומגוג] שהן היפך הגאולה כו' כמו חבלי לידה, אבל עי"ז דוקא יהי' כח הגאולה שנק' ליד"ה, וז"ש כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבלי"ה, וכל זה מפני שהגאולה היפך הגלות שהגלות הוא תכלית ההסתר בבחי' עיבור כמו שאמרו אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה כו' והגאולה הוא בחי' לידה, ע"ז צריך לחבלי' שיעשו את הגאולה שהן עיקר התועלת ללידה כו'.

אך יש להבין למה התועלת ללידה הוא נעשה בדבר היפוכו שהן החבל"י' וסמוך ללידה דוקא, וכמו כן בחי' מיצר הגלות והשיעבוד שסמוך לגאולה הוא העושה לבחי' גאולה, וזהו הסימן לאתחלתא דגאולה כמ"ש עת צרה היא ליעקב וממנ"ה דוקא יושע כנ"ל, וכל זה [הוא] פלא גדול לכאור'. אך הנה כל זה יובן בהקדים תחלה ענין א' הידוע בבחי' יסוד שהוא סיומא דגופא שנק' לב"ר מגופ"א כי חו"ג ות"ת נק' גופא וגם בחי' נו"ה כליות יועצות שהן המבשלות הזרע כו' בכלל גופא הם רק יסוד נק' לבר מגופא גם שהוא נק' סיומא דגופא כו'. וביאור הדברים ידוע שבחי' יסוד בו ועל ידו הוא בחי' גמר יציאת ההשפעה למקבל בגילוי גמור, וכמ"ש בזהר בראשית ע"פ יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד דא יסוד שהוא כניש"ו דכל נהורין כו' שכל ההמשכו' של המוחי' והמדו' דגופא נמשך ביסוד ומתקבצי' שם לבא לידי גילוי במקבל שהוא בחי' המל', וזהו ותראה היבשה עלמא דאתגליא כידוע, וזהו ג"כ מ"ש כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמי' וארעא וידוע שבחי' יסוד נק' הוא שנק' טוב שממנו נמשך אור האצי' בבריאה