רכו

והנמשל מכל זה יובן למעלה בבחי' יסוד העליון שנק' צדיק עליון שם הוא בחי' גמר המשכת השפע מכל האורו' עליוני', דהיינו כל בחי' התענוג ורצון העליון שנמשך בחו"ב ומחו"ב למדות חג"ת עד בחי' נו"ה כו' בבוא האור והשפע לבחי' יסוד ז"א הוא המביא לידי גילוי למקבל שהוא בחי' המל' שנק' דו"מ וכה"ג [ו] כידוע, ונק' לבר מגופא דז"א וגם הוא סיומ"א דגופ"א בהתאחדו' עם המדו' והמוחי' העליוני' שזהו הנק' כנישו דכל נהורין עילאי' כמ"ש יקוו המים עליוני' כו' אל מקום אחד כנ"ל, וז"ש כי כ"ל בשמי"ם ואר"ץ דאחי"ד בשמי"א שמקושר במדות שנק' גופ"א והוא הנק' שמי"ם א"ש ומי"ם יחד בחי' ת"ת שכלול מחו"ג כו', וגם בארעא בחי' המקבל להתקשר שם בבחי' גילוי והבאת השפע מ"ד למקבל, וע"כ נק' שלו"ם כמ"ש הנני נותן כו' וידעת כי שלו"ם אהלך כו' בחי' התקשרות השפע במקבל כו' וכמבואר ומובן ממשל הנ"ל בהשפעת המעשה בנין ומו"מ שבא לידי פ"מ מחמת הבל הלב כו', ועיקר המשל בזה הוא מבחי' יסוד בזיוג גשמי שהוא המשכת הטפה לצאת בגילוי למקבל משא"כ בעודנה בגופה גם בנו"ה שהן כליות כו' כנ"ל וד"ל, וזהו ענין יום הששי ויכולו השמי"ם כו' שהוא בחי' יסוד כשגמר כל מלאכתו וכמ"ש וירא אלקי' את כל אשר עש"ה והנה טו"ב מא"ד שהוא en.en.בכלות וגמר כל השפע דוקא בבחי' יסו"ד שנק' טו"ב כידוע וד"ל.

(ב) ומעתה יש להבין מ"ש בזהר ע"פ ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבי' עליו כו' אלין אינון דקיימין לאתזנא מיני' כו', להיות שאנו רואים דבר פלא ביותר והוא אשר תגבר ותתגדל גודל הלהב והתשוקה בכלות וגמר הדבר דוקא ודוקא סמוך לגמרו אז ניתוסף בו ותתגבר עליו להב התשוקה והחפץ והכוסף שיוגמר הדבר בחיש ומהר דוקא כמו ברצון שהי' לו בבנין או מו"מ וכה"ג כנ"ל, הרי קודם שהוא בא סמוך לגמר השלמת הבנין וכה"ג עדיין איננו משתוקק בהתלהבות וחשק שיוגמר הבנין אע"פ שבודאי יש לו תענוג ורצון שמחמתו עוסק בבנין, אבל בהתחלת עסק הבנין או גם באמצעו עד סמוך לגמרו ממש עדיין אין בלבו התלהבות החשק הנפלא שיוגמר בחיש ומהר דוקא אך דוקא סמוך לגמרו ממש כשלא יחסר בו רק דבר האחרון כמו עד"מ העמדת חלונו' ופתחי' שיוכל לשבת בו מיד אז באותה מעט רגע תכסוף נפשו בלהב התשוקה ביותר שיעמדו