ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי > תורת חיים > שמות ח"ב > פרשת משפטים > ואלה המשפטים > רפז, ד

דאנו רואים שיש ג' מדרגות באדם בג' צמצומים א' בחי' פנימי' הלב שנק' רעותא דלבא66 שמתצמצם ובא ונמשך למוח המח' (שזהו הנק' קלא פנימאה דלא משתמע67 בדבור כמו קול חיצוני שנמשך מן הבל הלב החיצוני לדבור בפה כך הוא בחי' קול זה הפנימי שנמשך מן הבל הלב הפנימי למוח כו'), והיינו כאשר יתפעל האדם באהבה וחשק וחפץ בדבר מה ה"ז בחי' כח רוחני ובלתי מוגבל כלל, אבל מיד שמתצמצם אור האהבה וחשק זה לבוא במוח לחשוב ולהרהר באותיות מחשבתו אותו הדבר שחושק ומתאוה בלבו הרי נתצמצם מהות האהבה והתשוקה <תיח> ּ שהיתה בלב בבחי' הרוחני' להיות ב[מהות] מח' בעלמא ובהגבלת כלי האותיות בצרופי' שונים, וא"כ הי' זה ע"י צמצום ההמשכה מפנימי' הבל הלב לבוא אל המוח לחשוב בדבר זה כו' (וע"כ נק' קלא פנימאה כמו הקול שנמשך מהבל הלב החיצוני לבוא בדבור שנשתנה למהות קול ודבור גשמי כך נשתנה מהות האהבה הרוחני' באותיות המח' שהן בלא אור וחיות כלל כו'). וצמצום הב' הוא באותיות המח' שקודמת להבל הלב החיצוני והוא*68 דאותיות המח' הגם שאינו רק כמו לבוש חיצוני לפנימי' הלב כנ"ל אבל מ"מ הן בחי' רוחני' לגבי הבל החיצוני שבלב, והוא מה שנתצמצם אותיות המח' בהבל הלב בחיצוני' שבא בדבור. וכאשר אנו רואים שבעת שיוצא הדבור מפי האדם הרי מדבר רק כפי אופן המח' שחושב דמה שחושב הוא מדבר, ובאותו עת שמדבר ירדה המח' מן המוח להבל הלב החיצוני שיוצא בקול ודיבור זה, כמו שנראה בחוש שטרם דברו בדיבור המח' הוא במוח דוקא ומה שרוצה לדבר כלול במח', אבל בעת שיוצא הדבור מהבל הלב אז תשכון המח' בלב עד שהדבור מורכב מן המח' והבל הלב68 (והוא ע"י הקנה שמחובר במוח ולב כמ"ש במ"א) (אך מה שהמח' פועל התפעלות המדות במורגש בהבל הלב זהו מפנימי' המח' ביותר כידוע שזהו מבחי' מל' דתבונה שהיא לאה69 שילדה ששה בנים70 כו', משא"כ חיצוני' מח' זו שיורדת בהבל הלב החיצוני יותר בעת הדיבור שמדבר מה שהי' במח' תחילה כו'). וצמצום הג' היינו מה שנמשך מחיצוני' הבל הלב המורכב שם מאמ"ר71 רוחני לבא בקול ודבור המורגש בגשמיות בהרכבה דאמ"ר72 גשמי (שנק' קלא דמשתמע בדיבור ושרשו בקלא פנימאה הנ"ל שנמשך מפנימי' הלב למח' שבמוח ומשם לחיצוני' הלב ומשם לדיבור