טז, ג

להוות את הנבראים מאין ליש ונק' אותיות אלקים שנבראו בהן כו' כמו דברי אשר יצא מפי כו' ונק' כח הפועל בנפעל והיינו אתוון אתגליפו כידוע ונק' חומר הדיבור שהוא בחי' משפיע לנבראים ובחי' הצורה הוא המשכות אורות עליונים דמוחי' למדות ורצון ותענוג העליון הכל נמשך בצירופי אותיות הדיבור העליון (וכנ"ל דלבד צמצום התענוג שבשכל ומדות שבא בדיבור יש בדיבור מצד עצמו ממהות התענוג שבעצמות) אבל דברים שיוצאים מהבל הלב בדיבור עושה רושם ולא כשמן השפה ולחוץ מזה ראי' להיפך שאין זה מצד הדיבור עצמו רק מצד הלב ומצד יציאתו ובקיעתו דוקא וקול הניגון יוכיח שמצד הבל הלב בקול בלא דיבור יתפעל השומע ונמצא שבחי' מקבל שבדיבור שהוא האור וחיות של המדות והשכל וכו' נעשה בחי' משפיע באותיות שיוצאין לחוץ וכמ"ש בס"י וקבען בפה דוקא וכמו כל הנחלים הולכין אל הים ונק' עשישתא דמקבל כל נהורין עילאין כו' ונק' כלה שכלולה מהכל וכידוע בציור הע"ס בג' קווין חח"נ מימין ובג"ה משמאל ודת"י באמצע הכל נמשך אל המל' שעומדת למטה תחת קו האמצעי דת"י והוא אור הכתר שעל גבי ג' הקוין משום דנעוץ תחילתן בסופן כו' והנה אע"פ שמקבלת מהכל אדרבה היא הנותנת לומר דמעלה יתירה יש במל' יותר מהכל וכמא' בינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש כו' (וראי' ממה שהים אינו מלא כו') שהרי ג' הקווין אינם מקבלים רק מח"ס שהוא חכמ' שבכתר אבל כתר שבכתר נבדל מג' הקוין ויש פרסא מפסקת כמ"ש והבדילה הפרכת בין קה"ק שהוא כתר שבכתר כידוע בשרשי או"א שהן רק ממזלות דא"א כמשל טפה א' הנוזל מן הדלי אחר הפסקת שוליה כו' וכאשר המל' מקבלת מהכל בזה יתרון מעלה שלמעלה מכולם והוא בחי' כתר שבכתר שנעוץ תחילתן ממש בסופן דוקא משא"כ בב' הקוין וגם לא בקו האמצעי דת"י רק במל' מטעם הנ"ל.

(ג) ויובן זה בהקדים ביאור ענין המל' שנק' שם ב"ן נ"ב גוונין למה נק' בשם מראה וכמו עשישתא כו' וכידוע דהמל' ל"ל מגרמה כלום דהיינו שאין לה בעצ'