והיה העטופים ללבן

נז, ב

דז"א פנימי ואמצעי וחיצון הרי מחיצוניות כלים דז"א הוא בחי' נפש בעשיה בכלל) וא"כ איך יוכל להיות שיקבל נוגה גם מחיצוני' הכלים דאורות דקדושה האלקי' (מאחר שבחי' האצי' מאיר עד חיצוני' הכלי דמל' דעשי' כנ"ל) הרי נא' לא יגורך רע טהור עינים כו' וראי' לד"ז הנה אנו רואים באדם התחתון למטה שכלול מנשמת אלוה דקדושה ומבחי' נוגה כידוע דג' שותפין הן אב ואם ממשיכי' נפש הטבעית שהוא נפש דק"נ מעורב טו"ר ולכך הנפש החיונית הטבעית מורכבת מטו"ר ממש והקב"ה נותן בו נשמה האלקי' אם מבחי' נפש דעשי' או רוח דיצי' כו' וכמ"ש וזרעתי את בית ישראל זרע אדם כו'. והנה אנו רואים באדם מאיר בו הנשמה האלקי' במדרגתה בשלימות כמו כאשר מתפלל בכונה שלימה במוחו ולבו במס"נ באחד וכה"ג או כשלומד תור' לשמ' ממש וכן בבע"ת כאשר עושה תשוב' שלימ' בכל לב ונפש (כראב"ד שיצאתה נשמתו בבכי' וכמו נתן דצוציתא וכה"ג) אז ודאי לא יוכל לבבו לקבל שום דבר רע אשר שנא ה' ותעב כגזל ועריות וגם לא תאות היתר ותענוגי עוה"ז המותרי' שבא מק"נ ולא מג' קליפות הטמאות לגמרי כידוע מאחר שתאות היתר מעורב טו"ר ויש שרובו רע וגם שכולו היתר יש בו בחי' רע דנוגה כתאות המאכל והמשגל להיתר שאם אינו מקדש עצמו במותר לו ודאי בלי ספק יש בו חום התאוה הרעה ממש הפוגם אור האלקי ומחשיכו (ולא פגם גמור כרע גמור דאיסור ששרשו בג"ק הטמ' לגמרי) וכמו שבאכילה גסה יתגשם הגוף ויגבה לבו ויבעט ויבא לפריקת עול לחום התאוה הרעה דאיסור ג"כ כי קרוב זא"ז בערך ויחוס כידוע וא"כ ודאי בהכרח מאחר שרע גמור דאיסור מסתעף ממנו יש בתאות היתר זה ג"כ מבחי' הרע הזה רק שהוא בדקות עדיין וכמ"כ תאות וחימוד הממון ותאות הכבוד והתנשאות וכל מדה מגונה ככעס וניצוח והתפארות אלא ודאי בעובד ה' בנשמתו בשלימות אמיתתה רחוק לגמרי מתאות היתר בלתי תערובת רע אפי' א' בריבוא רבבות וכמו קדש עצמך במותר בקדוש' יתירה וכמו צדיק אוכל לשובע נפשו