ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך

ע, ב

לצדדים מפני שעולה לשרשו ומקור חוצבו כו' (וחכמי הטבעים לא מצאו טעם לזה כו') ועד"ז בעילה ועלול של המזלות מלמע' מהם ולמע' מהם מהעילה שלהם עד רום המעלות ובכל עלול לא יהי' רק חלק אחד מריבוי רבבות מהעילה כי לא כל עצמות ישפיע לו כו' וא"כ עיקר ענין הגדולה והריבוי של ההתפשטות ימצא ביותר בבחי' נפש של כללות הנבראים דבי"ע וד"ל. והנה מצד ענין הנפש דכללות הנבראים שהוא כח שפע האלקי המתצמצם בהם יקרא גדול כמ"ש גדול ה' פי' שהוא מתפשט בריבוי עצום כו' ומ"ש לך ה' הגדולה הוא מפני שלגדולתו העצמית אין חקר פי' כי הנה כתיב אין חקר לתבונתו וכתיב לתבונתו אין מספר ויש להבין ההפרש בין זה לזה. דהנה איתא במדרש שמע שם ע' ישראל א' מע' באומות ואומות א' מע' בבהמות ובהמות א' מע' מחיות וחיות מעופות ועופות ממלאכים ומלאכים א' מע' בנשמות כו' נמצא נשמות ישראל קודם שבאו לגופים הן הריבוי העצום העולה על כולנה כו' ונשמות ישראל שבגופים הן המעט מכולם כו'. וביאור הדבר כי ענין נשמה הוא בחי' גילוי אלקות ממש משא"כ המלאך הוא נפרד ממש אבל נשמה בחי' אלקית היא אלא שהוא כמו חלק נבדל מן העצמיות כטיפה ממוח האב כמ"ש במ"א וד"ל וע"ז נאמר לך ה' הגדולה כו'. בהיות כי שרשי כל הנשמות נמשכים מאור הזרוע לצדיק ח"י עלמין בכל ו' אלפי שנין דהוי עלמא בפעם א' וכשיהיה תחיית המתים מנשמות שכבר מתו ונסתלקו הנה לגבי שמטה השנית שיומשכו נשמות חדשות יהיה תחייה זו ראשית הבריאה פי' שלנשמות שעברו בגופים יהיה בחי' עליה והגבהה בתחיית המתים יהיה לנשמות שממקום הגבוה בבחי' ראשית בריאותם לבד ולא שנתעלו עדיין כו' והטעם הוא שענין נשמה גילוי השגת אלקות ממש ולגדולתו אין חקר כתיב פי' אין חקר בענין עילוי אחר עילוי בהשגת אלקות ומה שיהיה עילוי להשגת הנשמות שעברו יהיה ירידה לנשמות הבאים ממקום הנעלה יותר בבחי' אצי' כו' ועד"ז כל שמטה לגבי חברתה