תפח סדר תפלת שחרית של פסח

ובו ח' סעיפים

מזמור שיר ליום השבת

א בכל1 ימים טובים שחרית וערבית נוהגין לקרות המזמורים שמוסיפים בשבת2 בפסוקי דזמרה.

ויש שמדלגין מזמור שיר ליום השבת, ומתחילין טוב להודות לה' וגו'3. ואין נוהגין כן במדינות אלו, לפי שגם יום טוב נקרא שבת4 שנאמר5 ממחרת השבת יניפנו וגו':

הלל בשלש רגלים

ב בכל שלש רגלים צריך לגמור ההלל6 ביום7, ולברך עליו אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרות ההלל8, לפי שהוא מצוה מדברי סופרים9 מתקנת הנביאים10.

ואין מברכין לגמור ההלל, שמא ידלג תיבה אחת, או אפילו אות אחת, ונמצא שבירך לבטלה11, שהרי לא גמרו כולו. ויש מקומות שאין חוששין לזה ומברכין לגמור ההלל, לפי שגם לגמור הוא לשון קריאה12. ומכל מקום יותר טוב לברך לקרות כמנהגינו13:

ג וכל היום כשר לקריאת ההלל14, מעמוד השחר15 עד צאת הכוכבים16, שאם לא קרא מיד אחר תפלת שחרית יכול לקרות כל היום עד צאת הכוכבים. ולכתחלה לא יקראו אותו קודם נץ החמה17, לפי שעדיין הוא כלילה בעיני הבריות18. ואם עבר וקרא יצא19.

ומצוה מן המובחר לקרותו עם הציבור20 מיד אחר תפלת שחרית21, כדי שיענה עמהם הודו ואנא אחר הש"ץ22.

ואם בא לבית הכנסת אחר שהתפללו הציבור שחרית, ועומדים לקרות ההלל, והוא לא התפלל שחרית. יש מי שאומר23 שאם אין לחוש שמא יעבור זמן קריאת שמע, טוב לו שיקרא תחלה הלל עם הציבור, ואחר כך יתפלל, אף באותן הימים שגם היחיד גומר בהם ההלל בברכה לדברי הכל עיין סימן תכ"ב24.

ומכל מקום אם הוא עומד לאחר ברוך שאמר בשעה שהציבור מתחילין ההלל, לא יפסיק לקרות עמהן באותן הימים כמו שנתבאר שם25.

ולענין אם יכול להפסיק בו לשאלת שלום באמצע הפרק, או בין פרק לפרק, דינו כמו בקריאת שמע26 עיין סימן ס"ו27.

במה דברים אמורים בימים שגומרים בהם ההלל, שבימים הללו קריאתו הוא חובה ומצוה מדברי סופרים. אבל בימים שאין גומרין אותו בהם, כגון בששה ימים האחרונים של פסח, כיון שאין קריאתו אלא מנהג כמו שיתבאר בסימן ת"צ28, לפיכך דינו כהלל של ראש חדש לענין הפסקה, עיין סי' תכ"ב29.

(ועיין שם30 אם שהה באמצע ההלל כדי לגמור את כולו, בימים שגומרין או בימים שאין גומרין):

ד אפילו עשרה בני אדם יכולין לקרות ההלל כאחד31, ושאר הציבור שומעין ויוצאים ידי חובתן בשמיעה32. ואף ששני קולות היוצאים כאחד אין שומעין יפה אפילו אחד מהם33 כמו שנתבאר בסימן קמ"א34. מכל מקום ההלל הוא חביב על הציבור, ונותנין דעתם יפה לשמוע אותו, ולכן יכולין לשמוע אותו יפה35 אף כשהרבה קולות יוצאין מכל אחד.

ומטעם זה אין למחות בב' וג' בעלי בתים האוכלים בבית אחד וממתינים זה על זה בקידוש היום ומקדשים כולם כאחד, ובני ביתם שומעים מהם ויוצאים ידי חובתם. לפי שהקידוש הוא חביב עליהם, ונותנים דעתם יפה לשמוע אותו36. ומכל מקום יותר טוב שלא ימתינו זה על זה37:

קריאת התורה והפטרה בא' דפסח

ה משה תקן להם לישראל38 שיהיו קורין חמשה גברי בכל יום טוב39, מענינו של יום40, ורמז לזה41 שנאמר42 וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, שתיקן להם שיהיו קורין כל אחד ואחד בזמנו.

ואנשי43 כנסת הגדולה44 תקנו להפטיר בנביא בכל יום טוב בענינו של יום45.

וחכמי המשנה46 והגמרא47 ביררו ענין כל יום ויום בתורה ובנביאים.

וסדרו לנו לקרות48 ביום ראשון של פסח חמשה גברי בפרשת משכו וקחו לכם צאן וגומר49.

ומפטיר בפסח גלגל ביהושע50. יש מתחילין מן בעת ההיא וגו'51, ויש מתחילין ויאמר יהושע אל העם התקדשו52, וכן נוהגין עכשיו53.

(ואם יכול להוסיף ביום טוב על מנין הקרואים נתבאר בסי' רפ"ב54):

ו המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה קודם ההפטרה55 כמו שנתבאר בסימן רפ"ב56.

ובימי חכמי המשנה והגמרא היה קורא בתורה בענינו של יום, והיה עולה למנין ה' גברי57.

ורבנן סבוראי תקנו, וכן הנהיגו הגאונים אחריהם, שיקרא המפטיר בפרשת המוספין שבפנחס58. וסמכו להם על מה שאמרו חכמים59, שאמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בזמן שאין בית המקדש קיים אין להם על מה שיסמוכו מה יהא על בני כשיחטאו, שמא אתה עושה להם כדור המבול והפלגה. אמר לו הקדוש ברוך הוא כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאלו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם.

ולכתחלה צריך להוציא שני ספרי תורות, אחד לענינו של יום והשניה למפטיר60. ולא די בספר תורה אחד ולגלול אחר כך עד פרשת המוספין, לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור מפני כבוד הציבור כמו שנתבאר בסי' קמ"ד61 ע"ש:

סיום הזכרת הגשם

ז נוהגין במדינות אלו שהציבור מזכיר הגשם בתפלת מוסף יום א' של פסח, והש"ץ אינו מזכיר בחזרת התפלה, ולאחר שפסק הש"ץ להזכיר גם הציבור אין מזכירין מתפלת המנחה ואילך62 כמו שנתבאר בסי' קי"ד63 עיי"ש.

ואף היחיד שאיחר תפלת המוסף עד לאחר שפסק הש"ץ להזכיר, גם הוא לא יזכיר עוד מטעם שנתבאר64 עיי"ש:

הזכרת קרבנות מוסף

ח בכל תפלת המוספין נהגו להזכיר קרבנות היום כמו שהם כתובים בתורה65.

וקורא אותם הפסוקים מתוך הספר, עיין סי' מ"ט66.

ואם לא הזכיר, כיון שאמר כמו שכתבת עלינו בתורתך יצא67.

וכן נוהגין אפילו לכתחלה במקצת מדינות בשלש רגלים ובראש השנה ויום כפור68, מטעם שיתבאר בסי' תקצ"א69. אבל במדינות אלו נוהגין לאמרם לכתחלה אפילו בשלש רגלים וראש השנה ויום כפור70 כמו שיתבאר שם71:


1) עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה:

(א) מזמור שיר ליום השבת (ס"א).

(ב) הלל בשלש רגלים (ס"ב-ד).

(ג) קריאת התורה והפטרה בא' דפסח (ס"ה-ו).

(ד) סיום הזכרת הגשם (ס"ז).

(ה) הזכרת קרבנות מוסף (ס"ח).

2) סדור רב סעדי' גאון, תפלות של שבת ע' קיח-כ (ברוך שאמר ... אחר כך מזמור שיר ליום השבת טוב להודות ... נשמת ... וגם ביום טוב הוא פותח ככה ברוך שאמר ומסיים נשמת כל חי).

טור ושו"ע ס"א (שחרית נכנסים לבית הכנסת, וקורים הזמירות של שבת). והיינו כמו בשבת, שכתב הטור סי' רפא (ונוהגין להוסיף מזמורים ... ובטוליטולא אומרים המזמורים תחלה, ואחר כך ברוך שאמר, ואחר כך מזמור שיר ליום השבת ... ואחר השירה מוסיפין נשמת ... וחותמין בישתבח).

ועל זה מבאר כאן, שגם בכל ימים טובים קוראים כמו בשבת, דלעיל סי' רפא ס"ב (ונוהגים להרבות בזמירות של שבת, דהיינו שמוסיפים בפסוקי דזמרה למנצח השמים כו', ואומרים נשמת אחר שירת הים, ומסיימין בו ישתבח).

*

ומה שהוסיף כאן "וערבית", קאי על המזמורים מזמור שיר ליום השבת, וה' מלך גאות לבש, שנהגו לאמרו בליל שבת.

ואף שלא נזכרה בטור ושו"ע אמירתו בליל שבת, כבר הובא מנהג זה בשו"ת פאר הדור להרמב"ם סי' קטז, ובשו"ת הרמב"ם סי' קעח (שאלה ... אשר היה מנהגם מימות עולם ובשנים קדמוניות לומר בליל שבת ... מזמור שיר ליום השבת).

ועל זה מבאר כאן שנוהגים לאמרו גם ביום טוב שחל בחול.

אמנם בסדור רבינו לא נזכרה אמירת מזמורים אלו בליל יום טוב. ובח"י ס"ק א (מזמור שיר ליום השבת ... אין אומרין אותו בהכנסת יום טוב (כמו שנוהגין לומר בהכנסת שבת זה המזמור ביחידות בשעת קבלת שבת), רק בשחרית אומרים עם שאר מזמורים).

3) סידור רס"ג ע' קכ (חוץ ממזמור שיר ליום השבת שאינו אומר, אלא מתחיל טוב להודות לה'). ר"ד אבודרהם בסדר שחרית של שבת (וכתב רבינו סעדיה כי בימים טובים אין אומרים מזמור שיר ליום השבת, אלא מתחיל מן טוב להודות לה'). ארחות חיים הל' מאה ברכות סי' כו (ובשבת אחר ברוך שאמר אומרים מזמור שיר ליום השבת וה' מלך גאות לבש, וביום טוב אומרים טוב להודות לה'). הובא בב"י סי' נא. מנהגים (קלויזנר) סי' קכד אות א (שנהגו ביום טוב במזמור שיר ליום השבת, שמתחילין טוב להודות). מהרי"ל סדר התפלות של פסח ע' קמו (שנוהגין ביום טוב במזמור שיר ליום השבת, שמתחיל טוב להודות).

4) אבודרהם שם (ומיהו נהגו לאומרו אף בימים טובים). מנהגים שם (ומיהו אני רגיל לומר אפילו ביום טוב מזמור שיר ליום השבת, וליכא למיחש מידי). מהרי"ל שם (אני רגיל לומר נמי ביום טוב מזמור שיר ליום השבת. וליכא למיחש). דרכי משה ס"ק א (וכתב מהרי"ל ומנהגים שלנו ... אבודרהם ... ומיהו נהגו לאמרו, דיום טוב נמי מיקרי שבת עכ"ל, וכן נוהגים). מ"א סק"א (אומרים מזמור שיר ליום השבת, דיום טוב נמי איקרי שבת (דרכי משה)). הובא בח"י ס"ק א.

וכן הוא בסדור (בשבת ויום טוב אומרים זה: מזמור שיר ליום השבת).

5) אמור כג, יא. וכדלקמן סי' תפט ס"ג (שנאמר ממחרת השבת יניפנו וגו', וקבלו חכמים שזה הוא ממחרת יום טוב הראשון של פסח), ושם נסמן (הערה 183). וכן הוא לעיל סי' תפז ס"א (שגם יום טוב נקרא שבת). לקמן סי' תקיג ס"א (שגם יום טוב נקרא שבת).

6) ערכין י, א (ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל, שמונה ימי החג ... ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב של עצרת, ובגולה ... תשעה ימי החג ... ושני ימים טובים של פסח ושני ימים טובים של עצרת). רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ו (מצוה לגמור ... את ההלל ... שמנת ימי החג ... וראשון של פסח, ויום עצרת).

והיינו שבימים אלו גומרים את ההלל, ובשאר הימים אומרים אותו בדילוג.

והטעם שאין גומרים את ההלל בכל ימי הפסח, יתבאר לקמן סי' תצ ס"ו.

7) ולענין ליל פסח – נתבאר לעיל סי' תפז ס"ח.

8) רמ"א ס"א (ומברכין לקרות ההלל). ובמ"א סק"א (לקרוא ההלל, כן צריך להיות).

ובנוסח הסידור של רבינו (לקרוא את ההלל). כאמור בתשב"ץ קטן סי' רט (ומברך לעולם לקרוא את ההלל).

ולעיל סי' תלב ס"ד (כל המצות שמברכין עליהן בלמ"ד ... לקרוא את הלל, אם בירך בלשון ... על קריאת הלל יצא. אבל לכתחלה צריך לברך על כל מצוה, ברכה שתקנו לה חכמים).

9) רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ה-ו (שקריאת ההלל מצוה מדברי סופרים, מברך עליו אשר קדשנו במצותיו וצונו, כדרך שמברך על המגילה ועל העירוב).

וכן הוא לקמן סי' תרמד (ומצות עשה מדברי סופרים לגמור ההלל כל שמונת ימי החג). לעיל סי' קו ס"ב (מצות עשה ... מדברי סופרים, כגון הלל). סי' קלא ס"ה (שההלל הוא חובה מתקנת חכמים).

וגם על מצוה מדברי סופרים צריך לברך, כדלעיל סי' קנח סט"ז (אף על פי שהנטילה היא מדברי סופרים, מברכין עליה אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים, והיכן ציונו, שנאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ולפיכך כשאנו שומעים לדברי חכמים אנו מקיימים מצות ה' שצונו לשמוע אליהם. וזהו טעם כל הברכות שמברכין על מצות של דבריהם). סי' קכח ס"ד (תקנת חכמים היא שתהיה נשיאת כפים בתפלה זו, ויכול לברך עליו, כמו על כל שאר תקנות ומצות דברי סופרים). סי' רסג ס"ח (כדרך שמברכים על שאר כל מצות מדברי סופרים). סי' שסו סי"ח (וצריך לברך עליו אקב"ו על מצות עירוב, כמו שצריך לברך על כל מצות של דבריהם). לקמן סי' תפט ס"ג (שמברכין על כל המצות בין של תורה בין של דברי סופרים).

10) שמואל פסחים קיז, א (והלל זה מי אמרו נביאים שביניהן תקנו להן לישראל).

11) תשב"ץ קטן סי' רט (ומברך לעולם לקרוא את ההלל, לפי שאם היה מברך לגמור, והיה מחסר תיבה אחת או אפילו אות אחת, היה ברכה לבטלה). טור בשם מהר"ם מרוטנבורג (כהנא) פסקים סי' תסד (והר"מ מרוטנבורק לא היה מברך לגמור את ההלל, אף כשגומרין אותו, אלא לקרות את ההלל, כי היה אומר כשמברך לגמור, אם יחסר ממנה אות אחת או תיבה אחת הוי ברכה לבטלה). מרדכי שבת רמז רפו (ורבינו מאיר היה נוהג אפילו בי"ח ימים שהיחיד גומר הלל לברך לקרות ולא לגמור, משום שמא ידלג אות אחת בקריאת הלל). ט"ז סק"א (כי אם יברך לגמור, יש לחוש שמא יחסר ממנו אות אחת או תיבה אחת, הרי ברכה לבטלה). מ"א שם (ולא יאמר לגמור, דשמא ידלג תיבה אחת).

12) רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ה (ומברך לפניו אקב"ו לגמור את ההלל). תוס' ברכות יד, א ד"ה ימים (דבכך אין לחוש, שבטוב יכול לברך לגמור אפילו כשהוא מדלג). הרא"ש ברכות פ"ב סי' ה (דאין חילוק בין לקרות ללגמור ... ומה שנהגו לשנות פעמים לגמור פעמים לקרות, כדי לרמוז לצבור מתי גומרים ומתי מדלגים). טור (וא"א הרא"ש ז"ל היה אומר שאין לדקדק בזה, כי לגמור הוי פירושו לקרות).

13) פר"ח ס"א (וכיון דלדעת הרא"ש אין חילוק בין לגמור ללקרות, ולהר"ם יש קפידה בדבר, מהיות טוב כתב [=הרמ"א] שיברכו לקרות).

14) משנה מגילה כ, ב (כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת ההלל ולתקיעת שופר ולנטילת לולב). רמב"ם הלכות חנוכה פ"ג ה"ט (כל היום כשר לקריאת ההלל).

וכן הוא לעיל סי' קלא ס"ה (שמצות הלל היא כל היום ... שזמנה כל היום).

15) ממה שהמשנה מונה אותה יחד עם זמן קריאת המגילה ותקיעת שופר ונטילת לולב, רואים שזמנם שוה. ולענין קריאת המגילה נתפרש במשנה שם כ, א (אין קורין את המגילה ... עד שתנץ החמה. וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר). ובשו"ע סי' תרפז ס"א (מהנץ החמה עד סוף היום. ואם קראה משעלה עמוד השחר, יצא).

ומזה למדנו לשאר המצות הנ"ל, כמבואר בב"י רס"י תקפח (ומהתם שמעינן בכל דבר שמצותו ביום, צריך לכתחלה לעשותו משתנץ החמה, ואם עשה משעלה עמוד השחר כשר).

וכן לענין תקיעת שופר נתבאר לקמן סי' תקפח ס"א (וכל היום כשר לתקיעת שופר, מעלות השחר עד צאת הכוכבים, אלא שחכמים הצריכו להמתין עד שתניץ החמה, שיצא מכלל ספק לילה, שאין הכל בקיאין בעמוד השחר. ומכל מקום אם עבר ותקע משעלה עמוד השחר קודם הנץ החמה יצא).

וכן לענין נטילת לולב נתבאר בשו"ע סי' תרנב ס"א (וכל היום כשר לנטילת לולב ... וזמנו הוא משתנץ החמה ... ואם צריך להשכים לצאת לדרך, נוטלו משעלה עמוד השחר). ובמ"א שם ס"ק ב (ואם נטלו משעלה עמוד השחר יצא).

16) לענין קריאת המגילה נתפרש בגמרא שם כ, ב (קיי"ל דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא). ומזה למדים לשאר ההלכות המנויות במשנה שם.

וכן לענין תקיעת שופר נתבאר לקמן סי' תקפח ס"א (וכל היום כשר לתקיעת שופר, מעלות השחר עד צאת הכוכבים).

*

והיינו אף לכתחלה. משא"כ לענין מנחה היינו דוקא בשעת הדחק, כמבואר ברמ"א סי' רלג ס"א (בדיעבד או בשעת הדחק, יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה, דהיינו עד צאת הכוכבים).

וכן נפסק בסדר הכנסת שבת (אבל לענין תפלת המנחה שהיא מדברי סופרים, אין למחות ביד המקילין, בין בחול בין בשבת, ובפרט בשעת הדחק בימות החורף שהיום קצר, וכמו שמצינו שהתירו חכמים איסור שבות מדברי סופרים בבין השמשות בשעת הדחק ולצורך מצוה עוברת).

והטעם שלענין מנחה צריך להקדים לפני שקיעת החמה, אמרינן בברכות כט, ב (להתפלל עם דמדומי חמה), ופרש"י (תפלת המנחה עם שקיעת החמה).

17) נתבאר לעיל (הערה 83).

18) לקמן סי' תקפח ס"א נתבאר הטעם (הצריכו להמתין עד שתניץ החמה, שיצא מכלל ספק לילה, שאין הכל בקיאין בעמוד השחר). והוא כמבואר ברש"י מגילה כ, א ד"ה וכולן שעשו (לפי שאין הכל בקיאין בו צריכין להמתין עד הנץ החמה).

והמבואר כאן הוא על פי הלבוש סי' תקפח ס"א (לפי שאין מורגל בפי רוב בני אדם לקרות יום, אלא מהנץ החמה עד שקיעתה, לפיכך צריך להמתין לכתחלה עד הנץ החמה).

19) משנה שם (וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר).

ואף שגם לענין מנחה, נתבאר לעיל סי' פט ס"ב (תפלת המנחה, אעפ"י שאינו יכול להתפלל מנחה עד אחר חצי שעה אחר חצות, זהו משום שרוב בני אדם (אינם בקיאים) לכוין השעות כל כך, אבל באמת זמנה מתחיל מיד אחר חצות)

ומכל מקום קיי"ל שאף בדיעבד לא יצא קודם, כמבואר במ"א סי' רלג ס"ק א (ואף על גב דבאמת זמנה אחר ו' שעות, כדאיתא ביומא דף כ"ח, מכל מקום כיון דאין אנו בקיאין לא יצא).

וכן הוא לעיל סי' רצא בקונטרס אחרון סוף ס"ק א (שעיקר זמן סעודה ג' הוא גם כן מחצות, כמו תפלת מנחה גדולה, אלא לפי שאין בקיאין הילכך אפילו בדיעבד לא יצא, כמו בתפלת מנחה גדולה, כמ"ש המג"א בריש סי' רל"[ג]).

מכל מקום הכא שאני, שנתפרש במשנה שם (וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר).

וכן הדין לענין תפלת שחרית, כדלעיל סי' פט ס"א (תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר, אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה ... אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא, ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק).

20) רמ"א שם ס"ב (יזהר אדם לקרות בצבור).

וכן הוא לקמן סי' תרמט סוף סכ"א (ויאמר בו הלל עם הצבור).

21) טור ושו"ע ס"א (ומתפללים שחרית, וגומרין ההלל).

ונתבאר לעיל סי' קלא ס"ה (ואין אומרים אותו מיד אחר תפלת שחרית אלא משום זריזין מקדימין למצות). והיינו כדאמרינן במשנה וגמרא ר"ה לב, ב (הראשון מקרא את ההלל ... משום דזריזין מקדימין למצות).

22) הטעם שטוב לקרותו עם הצבור, ביאר הרמ"א סי' תכב ס"א (והיחיד אין מברך עליו ... ויש אומרים דגם יחיד מברך עליו. וכן נוהגין במדינות אלו. ומכל מקום יזהר אדם לקרות בצבור, כדי לברך עליו עם הצבור).

והיינו בראש חודש שקוראים את ההלל בדילוג, ויש אומרים שהיחיד אינו מברך עליו. משא"כ כאן מיירי בימים שגומרים את הלל בברכה לדברי הכל, כדלקמן בסמוך (אף באותן הימים שגם היחיד גומר בהם ההלל בברכה לדברי הכל), ולמרות זאת מצוה מן המובחר לקרותו עם הציבור.

ועל זה מבאר הטעם, כדי שיענה עמהם הודו ואנא אחר הש"ץ, וכדלעיל סי' תעט ס"ו (מצוה לחזר אחר זימון לאמירת ההלל, כדי לומר הודו בשלשה, דהיינו שהאחד יאמר לשנים שעמו הודו לה' וגו', והם יענו אחריו הודו לה' וגו'. וכן באנא ה' וגו'. כמו שנתבאר בסי' תכ"ב, עיין שם הטעם), ונתבאר שם (הערות כח-ל).

23) כלבו סי' נב (והר"ף ז"ל כתב וטוב לאמרו עם הצבור אף קודם תפלה). הובא ב"י סי' תכב ד"ה כתב הכלבו. מ"א שם סק"ו (ואם בא לבית הכנסת סמוך להלל, יקרא הלל תחלה עם הציבור, ואחר כך יתפלל (לחם חמודות)). והוא בלחם חמודות ברכות פ"ב סכ"ב, שהביא את דברי הכל בו בשם הר"פ (לאמרו עם הצבור אף קודם התפלה). ח"י כאן סק"ג (ועיין לעיל סי' תכ"ב במ"א ס"ק וי"ו מבואר, דאם בא לית הכנסת סמוך להלל יקרא הלל תחלה עם הצבור ואחר כך יתפלל).

ובאגרות קודש חי"ז אגרת ו'ריג (במ"ש אודות אמירת הלל לפני התפלה – הוראה בפירוש לא שמעתי בזה, אבל מסופר בפי חסידים, שאף שרבותינו נשיאינו בתפלת שבת היו מאריכים בתפלה אפילו כמה שעות לאחרי גמר הצבור את תפלתם, הנה ביום טוב היו מסתדרים באופן לגמור תפלת השחר עם הצבור, ולאמר הלל עמהם).

24) כמובא לעיל (הערה 90).

25) מ"א שם (ואפשר כשהוא אומר פסוקי דזמרה מותר להפסיק באמצע לקרא הלל עם הציבור, דלא גרע ממזמורים שמוסיפין בשבת. מיהו נראה לי דאז לא יברך על ההלל לא בתחלה ולא בסוף, כיון שאומר ברוך שאמר וישתבח אם כן היאך יברך ב' פעמים ... לכן דוקא בהלל דראש חדש יעשה כן, כיון דהרבה פוסקים שלא לברך. אבל בימים שגומרים ההלל לא יאמר אותו באמצע פסוקי דזמרא). ח"י שם (לא יאמר ההלל עם הצבור באמצע פסוקי דזמרא, דכיון שגומרין את ההלל צריך לברך תחלה וסוף, וכיון שאמר ברוך שאמר וישתבח, איך יברך ב' פעמים. משא"כ בימים שאין גומרין ההלל אומרין ההלל בלא ברכה, כיון דבלאו הכי דעת הרבה פוסקים שלא לברך כשאין גומרין ההלל).

26) ברכות יד, א (אמר רבה ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל, בין פרק לפרק פוסק באמצע הפרק אינו פוסק, וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל, אפילו באמצע הפרק פוסק). טור ושו"ע ס"א (ואין מפסיקין בו אלא כדרך שאמרו בקריאת שמע, באמצע הפרק שואל בשלום אביו או רבו ומשיב שלום לאדם נכבד שנתן לו שלום, ובין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם. הגה, ודוקא בב' ימים הראשונים שגומרים בהם ההלל דינא הכי לענין הפסקה, אבל בימים שאין גומרין. עי' לעיל סימן תכ"ב סעיף ד').

27) סעיף א (התירו שאילת שלום מפני היראה ומפני הכבוד ומפני דרכי שלום. כיצד בין פרק לפרק שואל בשלום אדם נכבד מפני כבודו, ומשיב שלום לכל אדם מפני דרכי שלום ... ובאמצע הפרק שואל בשלום אדם מי שהוא ירא ממנו ... ומשיב שלום לכל אדם נכבד).

28) סעיף ו.

29) שו"ע ס"ד (לענין הפסקה, אפילו באמצע שואל בשלום אדם שהוא צריך לנהוג בו כבוד ומשיב שלום לכל אדם, אבל בענין אחר לא יפסיק. הגה, ודוקא בראש חדש ופסח בימים שאין גומרים הלל, אבל כשגומרים אותו, לענין הפסקה, דינו כמו בקריאת שמע. ועי' לקמן סי' תפ"ח ס"א). וראה ספר הפסק בתפלה פ"ד ס"י והערה 32.

30) שו"ע ס"ה (אם הפסיק בו ושהה, אפילו שהה כדי לגמור כולו, אינו צריך לחזור לראש), ומ"א סק"ט (אפילו למ"ד בסי' ס"ה אם הפסיק מחמת אונס, כגון שלא היה המקום נקי ושהה כדי לגמור את כולו צריך לחזור, הכא מודה דאין צריך, כיון שקורין אותו בדילוג (ב"י). ואם כן בימים שגומרין צריך לחזור לראש, אם הפסיק מחמת אונס ושהה כדי לגמור את כולו). ועוד הביא שם דעות הפוסקים בזה.

31) ברייתא מגילה כא, ב (ובהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין). טור ושו"ע ס"ב (בהלל, אפילו עשרה קורין כאחד).

32) מ"א סק"ב (ומוציאין רבים ידי חובתם).

33) ברייתא שם (ובלבד שלא יהו שנים קורין ושנים מתרגמין), ורש"י (משום דתרי קלי לא מישתמעי).

34) בשו"ע ס"ב (לא יקראו שנים, אלא העולה קורא וש"צ שותק, או ש"צ קורא והעולה לא יקרא בקול רם), ומ"א סק"ג (דתרי קלי לא משתמעי).

וכן הוא לעיל סי' רפד סי"א (לא יקראו שנים ההפטרה כאחד בקול רם, ששני קולות אין נשמעים). סי' קכח סכ"ח (קודם שיכלה אמן מפי רוב הציבור אי אפשר לכהנים לשמוע מן המקרא שב' קולות אינם נשמעים. ויש מי שאומר שגם הקורא כהנים צריך להמתין עד שיכלה מפי כל הצבור אמן של ברכת מודים, וכן המקרא צריך להמתין עד שיכלה מפי כל הצבור אמן של ברכת אשר קדשנו, שאם יקרא כהנים או מקרא אותם בעוד שקצת מאריכין באמן, לא ישמעו הכהנים קריאתו להם או הקראתו אותם, שב' קולות אינן נשמעין).

35) גמרא שם (מאי טעמא כיון דחביבה, יהבי דעתייהו ושמעי). לבוש ס"ב (שאני הלל דכיון דחביבא עלייהו, משום זכרון הנס, יהבי דעתייהו ומשתמעי). ט"ז סק"ב (דכיון דחביבי להו, יהבו דעתייהו ושמעי).

וכן הוא לקמן סי' תקצ סי"ד (אף על פי שכל הקולות יוצאין בבת אחת, וב' קולות היוצאין בבת אחת אין שומעין אפילו אחת מהן, כמ"ש בסימן קמ"א. מכל מקום בשופר כיון דחביב הוא על השומע, לפי שאינו אלא פעם בשנה, הוא נותן דעתו ושומע אפילו כמה קולות).

36) חק יעקב סק"ד (ונראה לי דמהאי טעמא המנהג שמקדשין שנים או יותר יחד בשבת ויום טוב, דגם כן חביב עלייהו, כיון שמזכירים שבחר בנו הקדוש ברוך הוא ונתן לנו שבתות למנוחה ומועדים לשמחה זכרון ליציאת מצרים, כן נראה לי ליישב המנהג).

37) מלבושי יום טוב סי' רעא (כתוב בדרשות מהר"ש סי' קס"ג שאין ב' בעלי בתים מקדשים כאחד, דתרי קלי לא משתמעי), וסי' תר[מ]ג (ודרך העולם לישב ב' בעלי בתים ויותר בסוכה אחת, וממתינין זה על זה בקידוש מפני הכבוד, לא יפה הם עושים, דאדרבא לא יקדשו ביחד, דתרי קלי לא משתמעי, כמ"ש בגליון ריש סי' רע"א בשם מהר"ש).

38) ירושלמי מגילה פ"ד ה"א (משה התקין את ישראל שיהו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים ובחולו של מועד שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. עזרא התקין לישראל שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה). הובא ברי"ף מגילה יג, א.

ב"ק פב, א (עשרה תקנות תיקן עזרא, שקורין במנחה בשבת וקורין בשני ובחמישי ... והא מעיקרא הוה מיתקנא דתניא וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ... עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה. מעיקרא תקנו חד גברא ... אתא הוא תיקן תלתא גברי ועשרה פסוקי). יוצא אם כן שהירושלמי לא מיירי רק בעצם תקנת קריאת התורה, אלא במנין הקרואים (שתיקן עזרא בשני ובחמישי).

מ"א ריש סי' קלה (והא דכתב הרי"ף שעזרא תיקן בב' וה', היינו מנין הקרואים, כדאיתא בגמרא. ואם כן משה תיקן מנין הקרואים בשבת ויום טוב וראש חדש וחול המועד).

והיינו:

(א) משה תיקן בהם הן את עצם קריאת התורה והן את מנין הקרואים שבהן.

(ב) הנביאים שבימי משה תקנו את קריאת התורה בב' וה', ועזרא תיקן את מנין הקרואים שבהן.

(ג) עזרא תיקן את קריאת התורה בשבת במנחה, וגם את מנין הקרואים שבה.

ועל פי זה נתבאר לעיל סי' רפב ס"א (שמשה רבינו תיקן להם לישראל שיהיו קורין בספר תורה, חמשה גברי ביום טוב, וששה ביום הכיפורים, וז' בשבת), וסי"ג (קריאת הפרשה בכל שבת היא מתקנות משה רבינו ע"ה). היינו שבזה תיקן משה רבינו הן את עצם קריאת התורה והן את מנין הקרואים שבהן.

וכן נתבאר על פי זה לעיל סי' רצב ס"ב (עזרא תיקן שיהיו ג' אנשים קורין בספר תורה בצבור בכל שבת במנחה, עשרה פסוקים או יותר מפרשת שבוע הבא). היינו שבזה תיקן עזרא הן את עצם קריאת התורה והן את מנין הקרואים שבה.

ועדיין לא קבעו איזה ענין בתורה צריך לקרוא בימים אלה, עד שתוקן על ידי חכמי המשנה והגמרא, כדלקמן בסמוך.

*

עוד נתבאר לעיל סי' רפב סי"ג (שקריאת הפרשה שבספר שני, הוא מתקנת אנשי כנסת הגדולה, כגון ראש חודש שחל בשבת, וד' פרשיות שבחדש אדר).

והיינו שכבר הובא לעיל, שעצם קריאת התורה בראש חדש, ומנין הקרואים שבה, תקן משה רבינו. ואילו זה שבראש חדש שחל בשבת, קוראים בתחלה פרשת השבוע, ואחר כך פרשת ראש חדש, זה תוקן על ידי אנשי כנסת הגדולה. וכן קריאת ד' פרשיות היא תקנת אנשי כנסת הגדולה.

ואף שפרשת זכור היא מן התורה, כדלעיל שם סט"ז (שפרשת זכור היא חובה מן התורה שישמענה כל אדם מישראל). מכל מקום קביעות שבת זו לקריאת פרשת זכור היא תקנת אנשי כנסת הגדולה, כמבואר בלקוטי שיחות חכ"א ע' 190 הערה 1 (דאף שקריאת פרשת זכור היא מן התורה, זה שקוראים אותה בשבת זה דוקא הוא תקנת חכמים).

סיכום כל האמור לעיל, בתקנות קריאת התורה:

(א) משה תקן קריאת התורה בשבת וימים טובים וראש חדש וחול המועד, וגם את מנין הקרואים שבהן.

(ב) הנביאים שבימי משה תקנו קריאת התורה בשני וחמישי. ועזרא תיקן את מנין הקרואים שבהן.

(ג) עזרא תיקן קריאת התורה במנחה בשבת, ואת מנין הקרואים שבה.

(ד) חכמי המשנה והגמרא ביררו הפרשיות לקרות בהם בימים טובים.

(ה) אנשי כנסת הגדולה תקנו לקרות בספר שני, בראש חדש שחל בשבת וד' פרשיות.

39) משנה מגילה כא, א (ביום טוב חמשה). רמב"ם הל' תפלה פי"ב הט"ז (ובימים טובים חמשה). שו"ע ס"ג (חמשה גברי).

והטעם שקורין ביום טוב חמשה גברי, נתבאר לעיל סי' רפב ס"א (משה רבינו תיקן להם לישראל שיהיו קורין בספר תורה חמשה גברי ביום טוב וששה ביום הכיפורים וז' בשבת, בשביל המעלה והקדושה יתירה שיש בכל אחד על חבירו הוסיף בו איש אחד).

40) משנה מגילה לא, א (שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו), וברייתא שם (וקורא מענינו של פסח), ורש"י שם ד"ה שנאמר (ללמוד מכאן שמצוה לקרות ביום המועד מעניני המועדות). רמב"ם הל' תפלה פי"ג ה"ח (ומשה תיקן להם לישראל שיהו קוראין בכל מועד ענינו).

41) כסף משנה שם (והא ודאי אסמכתא היא, דקריאת התורה גופא תקנתא היא).

42) אמור כג, מד. משנה שם.

43) סיכום תקנות קריאת ההפטרה, שנתבארו לפנינו, ולקמן סי' תצ סי"א, ולעיל סי' רפב-ד:

(א) אנשי כנסת הגדולה, ובימי השמד (אנטיכוס), תקנו להפטיר בנביא (רפד, א. תפח, ה).

(ב) חכמי המשנה והגמרא ביררו ההפטרות לכל יום טוב (תפח, ה).

(ג) רבנן סבוראי והגאונים תקנו שהמפטיר יקרא תחלה בפרשת המוספים שבמועדים, ואינו עולה במנין הקרואים (תפח, ו).

(ד) רבנן סבוראי תקנו שהמפטיר יחזור על פסוקים האחרונים שקרא השביעי, ואינו עולה במנין הקרואים (רפב, יב).

(ה) וכן תקנו לקרא בחול המועד בפרשת המוספים, אלא שהוא עולה במנין הקרואים (תצ, יא).

(ו) בתעניות עולה המפטיר במנין הקרואים (רפב, יא).

44) נתבאר לעיל סי' רפד ס"א (שפעם אחת גזרו שמד על ישראל שלא יקראו בתורה, וקראו בנביאים מענין הפרשה ... ואחר כך כשבטלה הגזרה וחזרו לקרות בתורה, התקינו שיהא אחד קורא בנביא מענין הפרשה).

ומקורו באבודרהם שחרית של שבת (ולמה מפטירין בנביאים, לפי שגזרו על ישראל שלא יקראו בתורה ... תקנו לקרות ... בנביאים).

ונתפרש יותר בתשבי (הובא בתוספות יום טוב מגילה פ"ג מ"ד) ערך פטר (והנה אכתוב מה היא סבת ההפטרה כפי מה שמצאתי כתוב, שאנטיכוס הרשע מלך יון גזר על ישראל שלא יקראו בתורה ברבים, מה עשו ישראל לקחו פרשה אחת מנביאים, שענינה דומה לענין מה שכתוב בפרשה של השבת ההיא ... ועתה אף שבטלה הגזרה, המנהג הזה אינו בטל).

ואילו רבי ישעיה מטראני כתב בספרו המכריע סי' לא (וראיתי שרבינו תם ... בנביאים מתקנת עזרא הוא).

ואפשר שכל אלו נכללים בתקנת אנשי כנסת הגדולה, כמבואר בהקדמת הרמב"ם (בית דינו של עזרא הם הנקראים אנשי כנסת הגדולה). ושמעון הצדיק הי' משיירי כנסת הגדולה (אבות א, ב). ובסמיכות אליו התחילו גזירות השמד של אנטיכוס. ואפשר שהיו בזה כמה שלבים (ראה מראי מקומות וציונים).

45) ראה שאילתות שאילתא כו (ולאפטורי בנביא יומא בענייניה).

46) משנה מגילה ל, ב (בפסח קורין ... בעצרת ... בראש השנה ... ביום הכיפורים ... ביום טוב הראשון של חג ... ובשאר כל ימות החג ... בחנוכה ... בפורים ... בראשי חדשים...).

47) ברייתא וגמרא שם לא, א (תנו רבנן בפסח קורין ... ומפטירין ... יום טוב האחרון של פסח ... ומפטירין ... בעצרת ... ומפטירין ... בראש השנה ... ומפטירין ... ביום הכיפורים ... ומפטירין ... יום טוב הראשון של חג ... ומפטירין ... יום טוב האחרון ... ומפטירין ...). וברש"י שם ד"ה הכי (ברייתא שלימה היא ... אלא שבעלי הגמרא אפסיקוה לפרש בכל מועד יום ביום מה תיקנו האחרונים שנהגו לעשות ב' ימים לקרות ביום שני, לפי שהברייתא נשנית בארץ ישראל שאין עושין יום טוב אלא יום אחד).

48) סדר קריאת התורה והמפטיר ביום ראשון של פסח נתבאר כאן.

ביום השני של פסח – לקמן סי' תצ ס"ב.

בימי חול המועד וימים האחרונים של פסח – לקמן שם ס"ח-יג וסט"ז.

בימי חג השבועות – לקמן סי' תצד ס"ד וסי"ב.

ביום ראשון של ראש השנה – לקמן סי' תקפד ס"ז.

ביום שני של ראש השנה – לקמן סי' תרא ס"א.

ביום הכיפורים – לקמן סי' תרכא ס"א.

במנחת יום הכיפורים – לקמן סי' תרכב ס"ד.

בימי חג הסכות – בשו"ע סי' תרנט וסי' תרסב-ג.

בשמיני עצרת ושמחת תורה – בשו"ע סי' תרסט.

בחנוכה – בשו"ע סי' תרפד. ובפסקי הסדור אחר הלל.

בפורים – בשו"ע סי' תרצג ס"ד.

בראש חודש – בשו"ע סי' תכג. ובפסקי הסדור אחר הלל.

בימים שני וחמישי – בשו"ע סי' קלה ס"א-ב.

ביום השבת – לעיל סי' רפב-ד.

במנחה בשבת – לעיל סי' רצב ס"ב.

*

מנהג חב"ד בהפטרות של כל השנה,

מאדמו"ר הצמח צדק – ב"מבית הגנזים" ע' רמ-רמא.

מאדמו"ר מוהר"ש נ"ע ומאדמו"ר מוהרש"ב נ"ע – בשו"ת תורת שלום סי' ב (ע' ו) וסי' ד (ע' טו-ז).

ומנהגינו – ב"סדר ההפטורות שיש בהם חלוקי מנהגים", שנדפס בסדור תורה אור ובסדור תהלת ה'.

49) בא יב, כא-נא. מגילה לא, א (אמר אביי והאידנא נהוג עלמא למיקרי משך), ורש"י (משכו וקחו לכם צאן). טור ושו"ע ס"ג (חמשה גברי בפרשת בא, מן משכו עד מארץ מצרים על צבאותם).

50) ברייתא לא, א (ומפטירין בפסח גלגל), ורש"י (ביהושע).

51) יהושע ה, ב. רש"י שם, להגהת הב"ח (ביהושע בעת ההיא). רא"ש מגילה פ"ד סי' י (ומפטירין ביום ראשון של פסח בפסח גלגל בעת ההיא). טור ושו"ע שם (ומפטיר ביהושע בעת ההיא).

52) יהושע ג, ה. ח"י סק"ו (ואנו מתחילין ויאמר יהושע אל העם התקדשו, וכן הוא במחזורים, עד ואין יוצא ואין בא. ובחומשין יש נוסחת, מתחילין מן בעת ההיא, כנוסחת הרא"ש והטור. ויש אומרים בסיום גם הפסוק ויהי ה' את יהושע).

53) וכן הוא מנהג חב"ד: יהושע ג, ה-ז. ה, ב – ו, א. ו, כז.

54) סעיף א (ואם רצו להוסיף על מנין זה יכולים להוסיף כמו שירצו, ולא היתה התקנה אלא כדי שלא יפחתו ממנין זה. ויש אומרים שביום טוב אין מוסיפים על ה', כדי שלא יהא שוה עם יום הכיפורים ושבת, אם יקרא בו ששה או שבעה ... והסברא ראשונה עיקר. ואעפ"כ נהגו במדינות אלו כסברא אחרונה). וראה לקמן ס"ו (והערה 126).

55) סוטה לט, ב (א"ר יהושע בן לוי המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחילה). מגילה כג, א (מפני מה המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה, מפני כבוד תורה).

56) סעיף י (המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה, ויברך עליה תחלה וסוף, ואחר כך יפטיר בנביא, כדי שלא יהא כבוד תורה וכבוד נביא שוה, אם יקרא בנביא לבדו כמו שקראו העולים הראשונים בתורה לבדה).

57) וכן בשבת, שהיה עולה למנין ז' גברי, דקיי"ל כדעה זו. וכדלעיל סי' רפב סי"א (והמפטיר עולה למנין ז' ... ויש אומרים שאינו עולה למנין ז' ... והעיקר כסברא הראשונה).

58) סדר רב עמרם גאון, סדר פסח (ומוציאין ספר תורה אחר, וקורא המפטיר בפרשת פינחס ובחדש הראשון בארבעה עשר יום, ומפטיר ביהושע). תוס' מגילה ל, ב ד"ה ושאר (הא שאנו מעמידין ספר תורה שניה במועדות, וקורין בקרבנות היום, לא מצינו סמך בתלמוד, אך בסדר רב עמרם ישנו). רא"ש שם פ"ד סי' י (אנו מוציאין שתי תורות, וקורין אחת בקרבנות היום. וזה אינו שנוי לא במשנה ולא בגמרא. ואפשר שאחר שנשלם הש"ס תקנוה רבנן סבוראי, או הגאונים, וישנו בסדר רב עמרם). ר"ן שם (י, ב) ד"ה ומדאמרינן (אנו מלבד סדר פרשיות מוציאין ס"ת ב', לקרות בו בקרבנות היום, כך הוא בסדר רב עמרם). מרדכי שם רמז תתלא (אנו מוציאין שני ספרים, וקורין בו קרבן דמוסף ביומו, וזה לא מצינו בתלמוד, אך בסדר רב עמרם ישנו). מ"א סק"ג (מה שקורין פרשת המוספין ביום טוב, לא מצינו בגמרא, רק הגאונים תקנוה).

*

ויש בזה ד' פרטים:

(א) שיקרא המפטיר בפרשת המוספין (כמבואר כאן).

(ב) להוציא ב' ספרי תורות (לקמן בהמשך הסעיף).

(ג) אינו עולה למנין ה' גברי (רפב, יג).

(ד) ולכן אומרים קדיש אחר סיום ה' גברי (תצ, יא).

כדלעיל סי' רפב סי"ג (ביום שמוציאים ב' ספרים, נוהגים להשלים המנין בספר ראשון, והמפטיר קורא בשני ... כגון בכל יום טוב שקורין פרשת המוספין בספר ב', וקריאת פרשה זו אינו אלא מתקנת הגאונים כמו שיתבאר בסי' תפ"ח). סי' רפג (שתקנו הגאונים להוציא לכל יום טוב ספר שני, לקרות בפרשת המוספים). לקמן סי' תצ סי"א (תקנו רבנן סבוראי ... ביום טוב נשלם מנין הקרואים, דהיינו ה' גברי בפרשת היום, והמפטיר שקורא בפרשת המוספין אינו ממנין הקרואים, כמו שנתבאר בסי' רפ"ב, לכן מפסיקין בקדיש בינתיים).

וכעין זה לענין שבת, נתבאר לעיל סי' רפב סי"ב (בימי חכמי הגמרא ... השביעי היה משייר כמה פסוקים בפרשה שיקראם המפטיר ... ואחר חבור הגמרא תקנו רבנן סבוראי לומר קדיש אחר שנשלם מנין הקרואים קודם המפטיר ... ואם כן אי אפשר שהשביעי ישייר כמה פסוקים בפרשה להמפטיר ... לכן הנהיגו שיגמור השביעי או האחרון כל הפרשה, ויאמרו קדיש, והמפטיר חוזר וקורא ג' פסוקים לפחות ממה שקרא כבר הז').

משא"כ לענין חול המועד, נתבאר לקמן סי' תצ סי"א (תקנו רבנן סבוראי להוציא ספר תורה שניה בכל יום, לקרות בו פרשת המוספין שבפינחס דהיינו והקרבתם וגו', אזי אין קורין בד' פרשיות היום רק ג' גברי). ובפסקי הסדור לפני מוסף ראש חדש (וקוראין ... חול המועד ד' גברי. קדיש על ספר תורה). יוצא אם כן שפרשת המוספין היא ממנין ד' הקרואים שבחול המועד, והקדיש בא אחריו.

ולפעמים גם המפטיר הוא ממנין הקרואים, כדלעיל סי' רפב סי"א (אבל בט' באב ושאר תעניות ציבור ויום הכיפורים במנחה, שאין יכולים להוסיף על ג', המפטיר הוא מהג').

59) תוס' שם ל, ב ד"ה ושאר (קצת יש סמך לדבר, מהא דאמר לקמן אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע וכו', אמר לו הקב"ה כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקורין בהן).

והיינו כדאמרינן התם לא, ב (אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה ... בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם, אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם).

60) תוס' שם (שאנו מעמידין ספר תורה שניה במועדות). רא"ש שם (אנו מוציאין שתי תורות). טור ושו"ע ס"ג (מוציאין שני ספרים).

וכן הוא לעיל סי' רפב סי"א (ביום שמוציאים ב' ספרים ... יום טוב, שקורין פרשת המוספין בספר ב'). לקמן סי' תצד ס"ד (ביום א' של שבועות ... מוציאין ב' ספרי תורה מטעם שנתבאר בסי' תפ"ח).

61) בשו"ע שם ס"ג (אין גוללין ספר תורה בצבור, מפני כבוד הצבור).

62) רמ"א סי' קיד ס"ג (ואנו בני אשכנז לא מזכירין טל, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים ... יש אומרים שש"צ פוסק להזכיר בתפלת מוסף יום טוב הראשון של פסח, אבל הקהל מזכירין, ואינן פוסקין עד מנחה, ששמעו כבר מש"צ שפסק בתפלת המוסף, וכן נוהגין). מ"א סק"ד (ועיין לעיל סי' קי"ד ס"ג, דשם פסק רמ"א דהצבור מזכירין במוסף, עד שישמעו שהש"ץ אינו מזכיר במוסף, אז הם פוסקים במנחה). ח"י סק"ז (ואין מזכירין גשם מכאן ואילך, פירוש, אחר שהחזיר הש"צ תפלתו במוסף ואינו מזכיר גשם, גם הציבור אינו מזכיר הגשם מתפלת מנחה ואילך).

63) ס"ב (ובמדינות אלו (שאין נוהגין להזכיר טל בימות החמה, במקום הגשם, ואין הכרזת טל סימן כלל להפסקת הזכרת גשם), נוהגין שלא להפסיק מלהזכיר גשם עד תפלת המנחה, ששמעו כבר מש"ץ שפסק בתפלת מוסף. אבל בתפלת מוסף כל הקהל וגם הש"ץ מזכירין הגשם בתפלת לחש).

*

וכל זה הוא במקומות שאין נוהגין להזכיר טל בימות החמה. אמנם בנוסח הסדור של רבינו, מזכירים מוריד הטל בימות החמה. ולפי זה נתבאר לעיל סי' קיד ס"ב (אין פוסקין מלהזכיר עד שמכריזין בבית הכנסת מוריד הטל, קודם תפלת מוסף יום טוב הראשון של פסח, במקומות שנוהגין לומר מוריד הטל במקום מוריד הגשם בימות החמה, שהכרזת הטל סימן הוא להם להפסקת הזכרת הגשם).

64) מ"א ס"ק ד (ונראה לי דאם יחיד איחר תפלתו עד אחר שהתפלל ש"ץ מוסף, לא יאמר משיב הרוח, כיון שכבר פסק ש"ץ). ח"י ס"ק ז (אינו מזכיר הגשם ... היחיד שאיחר תפלתו במוסף עד אחר שהתפלל השליח ציבור. וכן העלה במ"א).

65) רמב"ם סוף ספר אהבה בסדר התפלות (נהגו העם בכל תפלות המוספין, כשהוא אומר כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך, מזכיר קרבנות אותו היום כמו שהם כתובים בתורה, וקורא אותם הפסוקים). ובהגהות מיימוניות שם ס"ק ד (וכן הגיה ר"ת במחזור שלו).

66) "נהגו לקרות פרשת הקרבנות וכן שאר פסוקים כגון זמירות ושירת הים וקריאת שמע וכיוצא בזה הכל בעל פה. ואף על פי שאמרו חז"ל דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה, מכל מקום כל דבר שהוא שגור ורגיל בפי הכל כגון אלו שאמרנו מותר. אבל אם לא שגור בפי הכל, אף על פי ששגור בפיו אסור".

וכיון שפסוקי המוספין אינם שגור בפי הכל (כדלקמן הערה 137), לכן צריך לקראם מתוך הספר.

67) ר"ה ל[ה], א (כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך), ורש"י (כלומר כיון שאמר נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך, אין צריך לומר מקראות המוספין). רמב"ם שם (ואם לא הזכיר, כיון שאמר כמו שכתבת עלינו בתורתך, שוב אינו צריך).

68) שו"ע סי' תקצא ס"ב (המנהג פשוט בכל בני ספרד שאין מזכירין פסוקי קרבן מוסף כלל).

69) סעיף ה (נוהגין בספרד שאין אומרים פסוקי המוספין אלא בשבת וראש חודש, שרגילין בהם ולא יבאו לטעות, אבל בשאר המועדים אין אומרים פסוקי המוספין, שמא יבואו לטעות על ידי כך ותתבלבל תפלתם).

ומקורו ברא"ש ר"ה פ"ד סי"ד (ונהגו בספרד שאין מזכירין פסוקי מוספין אלא בשבת וראש חדש, דרגילי ולא אתי למיטעי בהן, אבל בכל המועדות אין מזכירין, דאתי למיטעי בהו).

70) רמ"א סוף ס"ג (ונוהגין לומר בכל יום טוב בתפלת מוסף פסוקי מוסף היום, אחר שאמר על ידי משה עבדך כאמור), ובסי' תקצא ס"ב (והמנהג הפשוט באשכנז ובגלילות אלו לומר פסוקי מוסף ראש השנה). וכן הוא הנוסח בסדור רבינו.

71) ס"ה (אבל במדינות אלו אין חוששין לכך, ונוהגין לומר פסוקי המוספין אפילו ביום טוב).