תצ סדר תפלת יום שני ותפלת חולו של מועד

ובו י"ח סעיפים

תפלה וקריאת התורה ביום טוב שני

א בכל יום טוב1 שני של גליות מתפללין כסדר התפלה של יום ראשון2. וכן צריך לומר קידוש היום3 ושהחיינו4.

ואף על פי שאין אנו נוהגין בו קודש אלא מחמת ספק שנסתפק לאבותינו, שלא היו יודעין יום שנקבע בו החודש בארץ ישראל5. מכל מקום אם לא יתפללו בו תפלת יום טוב, או שלא יאמרו בו קידוש היום ושהחיינו, יבאו לזלזל בו6 לומר שאינו יום טוב כלל, ועל ידי כן יבאו גם כן לעשות בו כל מלאכת עבודה7:

ב ביום טוב שני של פסח קורין8 בפרשת מועדות שבתורת כהנים, דהיינו בפרשת אמור שור או כשב וגו', עד סוף פסוק וידבר משה וגו'9.

והמפטיר קורא בתורה כמו ביום ראשון10. ומפטיר בנביא בפסח דיאשיהו, מוישלח המלך עד לא קם כמוהו11.

וטוב לעשות איזה דבר בסעודה ביום שני, לזכר לסעודת אסתר שהיתה ביום זה, שבו ביום נתלה המן12:

תפלות חול המועד וימים האחרונים

ג בחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל תפלת החול כדרכו כל ימות החול, רק צריך להזכיר מעין המאורע בעבודה, דהיינו יעלה ויבא. ואם לא הזכיר צריך לחזור לראש13, על דרך שנתבאר בסי' תכ"ב14 לענין ראש חודש.

ואף אם לא הזכיר בתפלת ערבית צריך לחזור לראש. ואינו דומה לראש חודש שאין צריך לחזור, מטעם המבואר שם15:

ד וכן צריך להזכירו בברכת המזון16. ואם לא הזכירו אין צריך לחזור לראש17 מטעם שנתבאר בסי' קפ"ח18, עיין שם כל פרטי דין זה:

ה במוסף של חולו של מועד19 ושל יום טוב האחרון מתפלל כדרך שמתפלל ביום טוב הראשון.

(אלא שבמקצת מדינות אין אומרים מקרא קודש בחולו של מועד20, כמו שנתבאר בסימן תפ"ז21 ע"ש).

אלא שבמדינות אלו שאומרים פסוקי קרבנות המוספין, לא יאמר פסוק ובחמשה עשר יום וגו', אלא יתחיל והקרבתם וגו'22:

הלל בחול המועד וימים האחרונים

ו לא תקנו חכמים לקרות ההלל אלא בשני ימים טובים הראשונים של פסח23, אבל לא בחולו של מועד וימים טובים האחרונים.

שאינן דומים לחולו של מועד של סוכות שתקנו לקרות בו בכל יום, לפי שכל יום הוא חלוק בקרבנותיו מיום חבירו ומיום טוב הראשון24, והרי כל יום הוא כמועד בפני עצמו25. מה שאין כן בפסח שקרבנות כל הימים הן שוין לקרבנות יום טוב הראשון, לפיכך כולן טפלים ליום טוב הראשון26, ואין שום אחד מהן כמועד בפני עצמו. ולא תקנו לקרות ההלל אלא בפרקים27, דהיינו במועדים שהן באין מזמן לזמן, ובהתחלת המועד הוא שתקנו לקרותו28:

ז אבל נהגו כל ישראל לקרות ההלל בדילוג בחולו של מועד וימים טובים האחרונים, כמו שנהגו בראש חודש29. ולכן דין ההלל בימים האלו הוא כדינו בראש חודש לכל דבר. עיין סי' תכ"ב30.

ועיין סי' כ"ה31 אימתי חולצין התפילין בחולו של מועד.

ועיין בסי' ל"א32 אם יש לברך על התפילין בחולו של מועד עיין שם:

קריאת התורה בחול המועד וימים האחרונים

ח ביום שלישי שהוא ראשון של חולו של מועד קורין33 פרשת קדש לי כל בכור עד סוף הסדר34.

וביום ב' של חולו של מועד קורין פרשת אם כסף תלוה את עמי עד בחלב אמו35.

ביום ג' של חולו של מועד קורין פרשת פסל לך עד בחלב אמו36.

ביום רביעי קורין פרשת במדבר סיני שבפרשת בהעלותך עד ולאזרח הארץ37.

ושבת של חולו של מועד לעולם קורין פרשת פסל לך38, אפילו [הוא] יום א' של חולו של מועד39, ואפילו הוא חול המועד של סוכות40. לפי שבפרשה זו יש בה גם כן מענין שבת41, וגם מענין חולו של מועד, שנאמר שם42 את חג המצות תשמור שבעת ימים וגו', ומכאן למדו חכמים לאסור בעשיית מלאכה בחולו של מועד43 כמו שיתבאר בסימן תק"ל44. אלא שבשבת מתחילין מן ראה אתה אומר אלי, כדי שיוכלו לקרות שבעה קרואים45.

ובשביעי של פסח קורין פרשת בשלח46 עד סוף השירה, ונוהגין לקרות עד כי אני ה' רופאך47.

וביום טוב אחרון קורין כל הבכור48.

נמצא סימן סדר פרשיות של כל הח' ימים משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא49.

וזה הסדר לא ישתנה מחמת השבת של חולו של מועד, כי אם כשחל פסח ביום חמישי, שאז קורין בשבת שהוא יום א' של חולו של מועד פרשת ראה אתה, שהיא פסל, וביום ב' ג' ד' קורין קדש בכספא במדברא50. אבל כשחל פסח ביום ג' הרי קורין פרשת פסל ביומה, דהיינו ביום ג' של חול המועד, שהוא שבת. וכשחל פסח ביום ז' או ביום א', אין שם שבת כלל בחולו של מועד51. וביום בד"ו אין פסח כלל52 כמו שנתבאר שם בסי' תכ"ח53:

ט והטעם מזה הסדר הוא, לפי שמן הראוי לקרות שמונה פרשיות אלו בשמונת הימים לפי הסדר שהם כתובים בתורה54, הראשונה שהיא משכו ביום א'55, והשמיני שהיא כל הבכור ביום ח'56. אלא שביום ב' שהוא יום טוב יש לקרות פרשה הכוללת כל המועדים וימים טובים57, וגם הוזכר בה יום חמשה עשר58 בפירוש, מה שאין כן בפרשות הקודמות לה (וגם הוזכר בה הקרבת העומר שהיה קרב בו59. ומטעם זה קורין פרשה זו ביום זה אף בארץ ישראל60). וביום ז' יש לקרות פרשת בשלח שהוא מענינו של יום, שבו ביום נקרע הים61. אבל בד' ימי חולו של מועד קורין כסדר שהן כתובות בתורה.

ואם טעה והחליף פרשת יום אחד מהם בפרשת יום חבירו, אע"פ שלא קרא כסדר שהן כתובות בתורה יצא62, כמו שנתבאר בסי' ס"ד63 לענין סדר פרשיות של קריאת שמע:

י בימי חולו של מועד קורין ד' גברי64. אין פוחתין מהם, לפי שיש בהן קרבן מוסף65, לפיכך הוסיפו לקרות אחד יותר ממה שקורין בשני וחמישי. ואין מוסיפין עליהם, כמו שמותר להוסיף בשבת ויום טוב על מנין הקרואים66, לפי שבחולו של מועד יש בו מלאכה לעם67, ובמה שהם מתאחרים בבית הכנסת יקשה בעיניהם האיחור68, ואסור להטריח את הציבור69:

יא ובימי חכמי המשנה והגמרא היו כל הד' קורין בפרשת היום, קדש בכספא פסל במדברא70.

ואחר כך כשתקנו רבנן סבוראי להוציא ספר תורה שניה בכל יום לקרות בו פרשת המוספין שבפינחס71, דהיינו והקרבתם וגו'72, אזי אין קורין בד' פרשיות היום רק ג' גברי, והד' קורא בפרשת המוספין73, שהרי בחולו של מועד אסור להוסיף על ד' גברי.

ואין לומר קדיש אחר גמר פרשת היום קודם קריאת פרשת המוספין, כמו שנוהגין ביום טוב, לפי שביום טוב נשלם מנין הקרואים דהיינו ה' גברי בפרשת היום, והמפטיר שקורא בפרשת המוספין אינו ממנין הקרואים כמו שנתבאר בסי' רפ"ב74, לכן מפסיקין בקדיש בינתיים, אבל בחולו של מועד לא נשלם מנין הקרואים, דהיינו ד' גברי, עד לאחר פרשת המוספין, לכן אין אומרים הקדיש עד לאחר קריאת פרשת המוספין75:

יב בשביעי ושמיני של פסח נוהגין לומר בתפלה ובקידוש זמן חירותנו, כמו ביום טוב הראשון76.

ואין אומרים שהחיינו בקידוש של שתי לילות, כיון שכבר אמרו בשתי לילות הראשונים של פסח77:

יג וקורא בתורה והקרבתם וגו', כמו בחול המועד78.

ומפטיר בנביא בשמואל79 וידבר דוד את דברי השירה הזאת וגו', שהיא גם כן שירה, כמו שירת הים שקראו בתורה, וגם מדבר בה ביציאת מצרים80 וישלח חיצים וגו'81 ויראו אפיקי ים וגו'82.

ובשמיני מפטיר עוד היום בנוב לעמוד וגו'83. לפי שבליל פסח היתה מפלתו של סנחריב84, שנאמר85 השיר יהיה לכם כליל התקדש חג וגו':

יד אם יש מילה בשמיני אומרים יום ליבשה וכו', אפילו כשחל בחול, מה שאין כן בשאר ימים טובים, שאין אומרים אלא אם כן חל בשבת86:

שבת חול המועד

טו שבת בחול המועד של פסח או סוכות, ערבית שחרית ומנחה מתפלל של שבת כדרכו בכל השבתות, אלא שצריך לומר יעלה ויבא בעבודה87.

ובמוסף מתפלל של חול המועד88, היינו אתה בחרתנו ומפני חטאינו כו'. אלא שצריך להזכיר של שבת קודם ליום המאורע, דהיינו שיאמר ותתן לנו ה' אלהינו את יום השבת הזה ואת יום החג הזה כו'89, ואת מוסף יום השבת הזה כו' ואת יום החג הזה כו'90, וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים91.

ואם טעה וחתם מקדש השבת בלבד, או מקדש ישראל והזמנים בלבד, אין מחזירין אותו, כמו שנתבאר בסי' תפ"ז92:

טז בשבת שחל בחול המועד של פסח מפטירין העצמות היבשות, ובשבת של חול המועד סוכות מפטירין במלחמת גוג ומגוג93. לפי שתחיית המתים עתידה להיות בניסן ומלחמת גוג ומגוג בתשרי94.

ובשבת שחל בחול המועד פסח אין מזכיר מעין המאורע בחתימת ברכת הפטרה95, שחותם ברוך אתה ה' מקדש השבת בלבד96, ואינו אומר וישראל והזמנים כמו כשחל שבת ביום טוב. שבכל יום טוב יש הפטרה אפילו כשאינו חל בשבת, ואז הוא חותם מקדש ישראל והזמנים, לפיכך כשחל בשבת צריך להזכירו בחתימת ברכת הפטרה, כיון שאין ההפטרה באה בשביל שבת בלבד אלא גם בשביל יום טוב. אבל בשבת שחל בחול המועד פסח, אין ההפטרה באה אלא בשביל שבת בלבד, שהרי אין מפטירין בנביא בשאר ימי חול המועד97.

ומכל מקום בשבת שבחול המועד סוכות נוהגין במדינות אלו לחתום בהפטרה גם ישראל והזמנים, לפי שכל יום ויום מחול המועד סוכות הוא כמועד בפני עצמו98 כמו שנתבאר למעלה סעיף ו':

יז נוהגין לקרות מגילת שיר השירים בשבת שחל בחול המועד של פסח, לפי שיש בה מענין יציאת מצרים99.

ואין מברכין שום ברכה על קריאתה100. לפי שחיוב קריאתה אינו נזכר בגמרא, ואינו אלא מנהג בעלמא, ואיך יברך עליה וצונו101. ואלו היה בקריאתה חיוב גמור היה צריך לכותבה על הקלף כמו מגלת אסתר. ואפילו מגלת אסתר שחייבים לקרותה חיוב גמור מתקנת הנביאים102, אף על פי כן אין מברכין עליה כשאינה כתובה על הקלף כדינה103, קל וחומר למגלה זו וכיוצא104, כגון מגלת רות בשבועות105, ומגלת איכה בט' באב, ומגלת קהלת בסוכות106:

יח אם אין שבת בחול המועד, קורין שיר השירים באחד משני ימים טובים האחרונים שחל להיות בשבת107.

ואם חל יום ז' בשבת, אומר ביוצר הפיוטים של שבת חול המועד, ובשמנה עשרה מתחילין לומר הפיוטים של יום ז'108:


1) עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה:

(א) תפלה וקריאת התורה ביום טוב שני (ס"א-ב).

(ב) תפלות חול המועד וימים האחרונים (ס"ג-ה).

(ג) הלל בחול המועד וימים האחרונים (ס"ו-ז).

(ד) קריאת התורה בחול המועד וימים האחרונים (ס"ח-יד).

(ה) שבת חול המועד (סט"ו-יח).

2) טור ולבוש ס"א (יום שני מתפללין כל הסדר שהתפללו ביום הראשון).

3) שבת כג, א (יום טוב שני דספק דבריהם הוא ובעי ברכה), ורש"י (קדוש היום).

4) מחזור ויטרי סי' שכ (בשני ימים טובים של גלויות, שהן משום ספק, דשתי קדושות הן, או[מרים] זמן בשניהם, שמא יום ראשון חול והשני קודש). הובא ברא"ש ר"ה פ"ד סי' יד (בשני ימים טובים של גליות, שהן משום ספק, ושתי קדושות הם, ואומר זמן בשניהם).

וכן הוא לקמן סי' תר ס"ה (שבכל יום טוב שני של גליות אומרים זמן בקידוש, כיון שעושין אותו מחמת הספק שהיה לאבותינו (בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה) שמא היום קודש ואתמול חול, אם כן לא נפטר בזמן של אתמול).

5) כדלקמן סי' תר ס"א (בני גולה אין עושין שני ימים אלא משום שהם צריכין לקיים מנהג אבותיהם, שהיו עושים שני ימים בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה, שאין הדבר תלוי בחשבון כלל אלא בראיית הלבנה, ולא היו בני גולה יודעין יום שהוקבע בו החודש בירושלים, והיו עושין שני ימים מספק).

ואם כן איך מברכין קידוש היום ושהחיינו על הספק, והרי ספק ברכות להקל.

6) שבת כג, א (אמר אביי ודאי דדבריהם בעי ברכה ספק דדבריהם לא בעי ברכה. והא יום טוב שני דספק דבריהם הוא ובעי ברכה. התם כי היכי דלא לזילזולי בה). רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ה (ולמה מברכין על יום טוב שני, והם לא תקנוהו אלא מפני הספק, כדי שלא יזלזלו בו). תשובת הרמב"ם, הובאה בכ"מ הל' מילה פ"ג ה"ו (ופריק אביי ואמר הכי השתא התם כי היכי דלא ליזלזלו ביה, ולהכי תקינו לו ברכה, אבל שאר הדברים שעיקר תקנתם מפני הספק לא תקנו לו ברכה).

וכן הוא לקמן סי' תרמט סכ"א (ואין אנו מצווים אלא שלא לזלזל בעיקר קדושת היום, ולפיכך אנו מקדשין על הכוס, ומברכין זמן, ביום טוב שני כמו ביום טוב הראשון).

וראה גם לעיל סי' תעה ס"ל (שאין לחלק כלל בין יום טוב ראשון לשני בשום דבר, שלא יבואו בו לזלזל על ידי כן). לקמן סי' תר ס"ד (אף שאין טעם זה שייך לזמן שקובעין חדשים על פי החשבון ולעולם יום ראשון הוא עיקר, והוא יום טוב של תורה, מכל מקום אין לזלזל ביום שני ולהקל בו מה שלא היו מקילין בו אבותינו).

והיינו שמטעם זה (שלא יבאו לזלזל בו) נתנו חכמים דין של "ודאי" ליום השני (ולא דין של "ספק"). וכדלקמן סי' תקטו ס"ד (ואפילו בספק החמירו חכמים אף ביום טוב שני של גלויות, ואע"פ שיום טוב שני של גליות אינו אלא מחמת ספק, ונמצא שיש כאן ב' ספיקות להקל, מכל מקום כיון שכבר הנהיגו חכמים את כל בני הגולה לעשות שני ימים הרי הוא כודאי של דבריהם לענין זה שלא להתיר בו ספק). וראה דברי נחמיה, בהגהותיו לסי' זה (לקמן הוספה ז).

ולא רק בעצם קדושת היום, אלא אף במצוות התלויות בחג, מקיימים המצוות ומברכים עליהם גם ביום השני, הן בתקיעת שופר ביום השני של ראש השנה, והן באכילת מצה ומרור שביום השני של פסח, ואין אומרים בכל אלה "ספק ברכות להקל", כי יום שני של יום טוב אין לו דין ספק, אלא ודאי.

וראה עוד בזה לעיל סי' תעה ס"ל (והערה רג), וסי' תפט סכ"ט (והערה 372).

*

זאת היא דעת אביי, ופסק הרמב"ם שם, דקיי"ל כוותי'.

ואף שבשבת שם (רבא אמר רוב עמי הארץ מעשרין הן), ופירש רש"י (ספק דדבריהם בעי ברכה, ודמאי אפילו ספק לא הוי אלא חומרא בעלמא, דרוב עמי הארץ מעשרין). ומטעם זה חלק הראב"ד על הרמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ה (זה הטעם לאביי, אבל רבא חלק עליו ואמר שאין הטעם לדמאי אלא מפני שרוב עמי הארץ מעשרין הם, אבל ספק אחר אפילו בדרבנן מברכין).

כבר השיב עליו במ"מ שם (דעת רבינו והגאונים ז"ל לפרש דרבא לא פליג אהאי טעמא דאביי ... אלא טעמא דרבא, כיון דתקינו רבנן וגזרו על הדמאי כמצוה של דבריהם ממש, הוו להו לתקוני בברכה. אלא משום דרוב עמי הארץ מעשרין הן, עבוד רבנן היכרא, דלא לימרו כדאורייתא דמי להו לרבנן ... וקבלת הגאונים תכריע).

ובאמת גם הראב"ד סובר שספק ברכות להקל במצוה דרבנן, אלא שעכ"פ בספק מצוה דאורייתא מברכים עליה, והרמב"ם סובר שגם בזה אין מברכים, כמבואר ברמב"ם הל' מילה פ"ג ה"ו (אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו מפני שהוא אינו זכר ודאי). ובראב"ד שם (אם אנדרוגינוס ספק מברך עליו, מפני שהוא ספק דאורייתא, ועל ספק דאורייתא מברכין, חוץ מן הדמאי מפני שרוב עמי הארץ מעשרין הן). וקיי"ל כהרמב"ם, כמבואר בשו"ע יו"ד סי' רסה ס"ג (אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו, מפני שאינו זכר ודאי).

וכן נפסק לקמן תקפה ס"ו (מי שנסתפק לו אם שמע קול שופר ביום ראשון של ראש השנה, שהוא מן התורה, צריך לתקוע, אבל לא יברך, שספק ברכות להקל).

וכן מובן ממה שנתבאר לעיל סי' סז ס"א (ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא צריך לחזור ולקרות, מפני שקריאת שמע הוא מן התורה, וספק של תורה הוא להחמיר. ואף להאומרים שפסוק ראשון או פרשה ראשונה בלבד היא מן התורה, והשאר תקנת חכמים צריך לחזור ולקרות כל הג' פרשיות, שכך היתה התקנה שכל זמן שיקרא קריאת שמע של תורה יקרא כל הג' פרשיות. ומטעם זה צריך גם כן לחזור ולברך הברכות שלפניה ולאחריה אם נסתפק לו אם אמרם, אף על פי שהברכות מדברי סופרים, לפי שכך היתה התקנה, שכל זמן שקורין קריאת שמע של תורה אפילו מפני הספק בלבד קורין אותה בברכותיה).

וכן נתבארה סברה זו לעיל סי' קפד ס"ב (כל מקום שחוזר ומברך [ברכת המזון], צריך לומר גם כן ברכה רביעית שהיא מדברי סופרים, כדי שלא יבואו לזלזל בה, ועוד שכך היתה התקנה שבכל פעם שמברך ברכת המזון יברך ד' ברכות).

הרי שדוקא כאן הצריכו לברך "לפי שכך היתה התקנה", משא"כ בשאר ספק מצוה של תורה, אין מברכים עליה.

אלא שמכל מקום מסתפק הצמח צדק בסברה זו, כמבואר בשו"ת או"ח סי' ג ס"ה (ולכאורה ממ"ש בש"ע א"ח סי' ס"ז דבספק אם קרא קריאת שמע חוזר וקורא בברכות, משמע דקי"ל שבספק מצוה דאורייתא, אף שהברכה היא מדרבנן, חוזר ומברך. אף שהמ"א שם כתב טעם אחר בשם תשובת הרשב"א [=הוא הטעם שהובא לעיל משוע"ר]. הנה המעיין בגוף תשובת הרשב"א סי' ש"ך, במ"ש ואני אומר באולי לדעת הרב ז"ל שהוא סבור כו', משמע דלדידיה לא סבירא ליה טעם זה), וס"ו (ולענין הלכה הי' ראוי להכריע ... דלא כהמ"א שם).

ולפעמים מצרפים את דעת הראב"ד וסיעתו לחיוב ברכה, כדלעיל סי' תפט סכ"ה (והערה 339 בסופה).

7) ראה ר"ן סוכה יד, א (אין זה אלא להחמיר בקדושתו). לקמן שם (שלא לזלזל בעיקר קדושת היום).

8) תקנת קריאת התורה וההפטרה בשבת ומועדים וכו', נתפרשה כל אחת במקומה, כמצויין לעיל סי' תפח ס"ה (הערה 116).

9) אמור כב, כו – כג, מד. ברייתא מגילה לא, א (בפסח קורין בפרשת מועדות ... אמר אביי והאידנא נהוג עלמא למיקרי ... תורא), ורש"י (ויום טוב שני קורין ... שור או כשב). טור ושו"ע ס"א (ביום שני קורין בפרשת אמור, שור או כשב עד סוף הענין).

והטעמים לזה נתבארו לקמן ס"ט.

10) טור ושו"ע שם (ומפטיר קורא כמו ביום ראשון).

והיינו כדלעיל סי' תפח ס"ו (שיקרא המפטיר בפרשת המוספין שבפנחס).

11) מלכים ב כג, א-ט; כא-כה. גמרא שם (והאידנא דאיכא תרי יומי, יומא קמא בפסח גלגל, ולמחר בפסח יאשיהו). טור ושו"ע שם (ומפטיר במלכים בפסח דיאשיהו, מוישלח המלך עד ואחריו לא קם כמוהו).

12) של"ה ריש מסכת מגילה (רסא, א) בהגהה (וראיתי מאחד מהמדקדקים, שהיו עושים בסעודתם של יום שני של פסח איזה זכר לסעודת אסתר, כי בו ביום נתלה, כדי להזכיר שבחו של מקום ברוך הוא). מ"א ריש הסי' (יש לעשות ביום שני בסעודה איזה דבר לסעודת אסתר, שביום ההוא נתלה המן (של"ה)). ח"י סק"א (וכתב בשל"ה שיש לעשות ביום שני בסעודה איזה דבר זכר לסעודת אסתר, שביום ההוא נתלה המן). וראה לקוטי שיחות ח"ג ע' 1016.

13) ברייתא שבת כד, א (ימים שיש בהן קרבן מוסף, כגון ראש חדש וחולו של מועד, ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה, ואומר מעין המאורע בעבודה. ואם לא אמר מחזירין אותו). טור ושו"ע ס"ב (ערבית ושחרית ומנחה מתפלל כדרכו, ואומר יעלה ויבא בעבודה, ואם לא אמרו מחזירין אותו).

14) בשו"ע שם ס"א (ואומר יעלה ויבא ברצה ... אם לא אמרו שחרית ומנחה, מחזירין אותו).

15) ברכות ל, ב (טעה ולא הזכיר של ר"ח ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין בית דין מקדשין את החדש אלא ביום). טור ושו"ע שם (ואם לא אמרו בערבית, אין מחזירין אותו ... מפני שאין מקדשין את החדש בלילה).

וכן הוא לעיל סי' קח סי"ד (שאין חוזרין בשביל הזכרת ראש חודש בערבית, מפני שאין מקדשין את החודש בלילה כמו שיתבאר בסי' תכ"ב). סי' קפח ס"י (לא הצריכוהו לחזור לעבודה להזכיר של ראש חודש במקום שתקנו חכמים, לפי שאין מקדשין החדש בלילה).

משא"כ בחול המועד, כמבואר בפר"ח ס"א (ואם לא אמרו מחזירין אותו, פירוש בין בלילה בין ביום, דלא שייך הכא טעמא דאין מקדשין את החדש בלילה. וכן מבואר בדברי ה"ר יונה בפרק תפלת השחר, ופשוט הוא).

והיינו כמבואר ברבינו יונה ברכות יט, א ד"ה שאין (ומדחזינן שמפני שאין קדוש החדש בלילה אין מחזירין אותו כשלא הזכיר של ראש חדש, שמעינן דשבתות ויום טוב, שקדושתן גם כן בלילה, אם טעה ולא הזכיר של יום טוב או של שבת בערבית מחזירין אותו).

16) ברייתא שבת שם (ויש בהן הזכרה בברכת המזון). טור ושו"ע ס"ב (וכן מזכירו בברכת המזון).

17) ברכות מט, ב (טעה ולא הזכיר של ראש חדש בתפלה מחזירין אותו, בברכת המזון אין מחזירין אותו ... תפלה דחובה היא מחזירין אותו, ברכת מזונא דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אין מחזירין אותו ... שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל הכי נמי דאי טעי הדר). תוס' שם ד"ה אי (ואם תאמר והא הוי ראש חדש מיומי דלא להתענות בהון במגילת תענית. ויש לומר דהכי פירושא, אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל פת שחייבנו בברכת המזון, אבל ביום טוב צריך לאכול פת).

טור ושו"ע שם (ואם לא אמרו אין מחזירין אותו). ט"ז ס"ק א (אין מחזירין אותו, דדוקא בתפלה לא סגי דלא יתפלל, וכיון שלא התפלל כראוי יחזור, אבל בברכת המזון בחול המועד, אי בעי לא אכיל דבר המחייב לברכת המזון, שיאכל בשר ופירות, על כן אין מחזירין אותו).

18) סעיף י (בחולו של מועד ... אם לא נזכר עד שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אינו חוזר, מפני שברכת המזון בימים אלו היא רשות, שאם רוצה אוכל פירות וכיוצא בהם כדי שלא יתענה).

19) תוספתא ברכות פ"ג הי"ד (כל שיש בו מוסף, כגון ראש חדש וחולו של מועד ... ובמוספין מתפלל שבע, ואומר קדושת היום באמצע). הובא בתוס' ברכות כא, ב ד"ה עד. רא"ש שם פ"ג סי' יח. טור ושו"ע ס"ב (ובמוסף מתפלל כדרך שמתפלל במוסף של יום טוב).

20) טור (שאלה לרב האי אם יש לומר בחול המועד בעבודה ביעלה ויבא ביום חג פלוני הזה ביום מקרא קודש הזה, והשיב אין ראוי לומר כן, ואין אומרים בבבל אלא ביום חג פלוני הזה, ואין מזכירין יום מקרא קדש בעבודה. אבל במוסף אומר ותתן לנו מועדים לשמחה את יום חג פלוני הזה את יום מקרא קדש הזה ... ע"כ, ואיני יודע מה חילוק יש בין יעלה ויבא שבעבודה ובין מוסף). והיינו שלדעת הטור אין אומרים מקרא קדש, לא בעבודה ולא במוסף.

21) נתבאר לעיל שם ס"ו (והערה 57).

22) דהיינו שבשני ימים הראשונים של פסח, מתחילין ובחדש הראשון בארבעה עשר (פנחס כח, יז). ואילו בחול המועד מתחילין מפסוק והקרבתם (שם כח, יט).

טור ורמ"א ס"ב (אלא כשמגיע לעל ידי משה עבדך מפי כבודך כאמור, אומר והקרבתם עולה וגו', עד ושני תמידין כהלכתן).

וכן הוא בקריאת התורה, כדלקמן סי"א (להוציא ספר תורה שניה בכל יום לקרות בו פרשת המוספין שבפינחס, דהיינו והקרבתם וגו').

וכן הוא בימים האחרונים של פסח, כדלקמן סי"ג (וקורא בתורה והקרבתם וגו', כמו בחול המועד).

23) תענית כח, ב (שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את הלל ... ובגולה עשרים ואחד ... ושני ימים הראשונים של פסח). רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ז (מקומות שעושין יום טוב שני ימים גומרין את ההלל כ"א יום ... ושני ימים של פסח).

הלכות קריאת ההלל בשני ימים טובים הראשונים של פסח – לעיל סי' תפח ס"ב-ד.

24) ערכין י, רע"ב (מאי שנא בחג דאמרינן כל יומא, ומאי שנא בפסח דלא אמרינן כל יומא, דחג חלוקין בקרבנותיהן, דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן).

וכן הוא לקמן סי' תרמד (ומצות עשה מדברי סופרים לגמור ההלל כל שמונת ימי החג, לפי שכל יום ויום נחשב ליום טוב בפני עצמו, כיון שחלוק בקרבנותיו משאר ימים, משא"כ בפסח שכל קרבנות של כל הימים הן שוין, לפיכך לא תקנו לגמור ההלל אלא ביום ראשון בלבד).

ומטעם זה אין אומרים שהחיינו בשביעי של פסח, כדלקמן סי"ב (והערה עז).

25) רש"י תענית שם ד"ה יחיד (דחג הסוכות חלוק בקרבנותיו, וכל אחד ואחד כחג בפני עצמו דמי). תוס' תענית שם ד"ה ויום טוב (בסוכות כל יומא ויומא הוי יום טוב לעצמו).

וראה גם לקמן סט"ז (שכל יום ויום מחול המועד סוכות הוא כמועד בפני עצמו). לקמן סי' תרמד (לפי שכל יום ויום נחשב ליום טוב בפני עצמו).

26) ראה לקוטי שיחות חל"ז ע' 14 הערה 7 (אולי הוא ע"פ לשון הש"ס יומא (ב, סע"ב) "טפל דידי'" (אלא ששם קאי גם בנוגע לסוכות, ואפילו שמיני עצרת)).

27) פסחים קיז, א (נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהיו אומרים אותו על כל פרק ופרק).

28) שעיקר נס יציאת מצרים הי' בהתחלת חג הפסח, ולכן תקנו לקרות עליו את ההלל רק בהתחלת המועד של פסח.

ומה שלא תקנו לקרותו בשביעי של פסח על נס קריעת ים סוף.

אפשר שהוא מהטעם שנתבאר בט"ז ס"ק ג (מפני שבז' של פסח נטבעו המצריים, אמר הקדוש ברוך הוא מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה).

וכדאמרינן במגילה י, ב (ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה, בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה). וכתב על זה במהרש"א סנהדרין לט, ב (ביום ז' של פסח, שאף מלאכי השרת אין אומרים שירה, דהיינו הלל, מכל שכן דאין ישראל אומרים הלל).

וכעין זה הוא גם במדרש (הובא בשבלי הלקט סי' קעד. ב"י סי' תצ), "בפסח אין אנו גומרין את ההלל אלא יום ראשון ולילו, ולמה, שמואל בן אבא אמר בנפול אויבך אל תשמח (משלי כד, יז), לפי שנטבעו בו המצריים".

וכבר דנו כמה מדוע זקוקים אנו לב' הטעמים, ואפשר הוא כנ"ל, שמטעם הא' אין אנו אומרים בהם הלל בשביל נס יציאת מצרים (שכולם טפלים ליום טוב הראשון), ומטעם הב' אין אנו אומרים בו הלל בשביל נס קריעת ים סוף.

29) תענית כח, ב (רב איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלילא בריש ירחא, סבר לאפסוקינהו, כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם), ורש"י (כגון אנן דמדלגין לא לנו ה' לא לנו ונתחיל מן ה' זכרנו יברך). רמב"ם הל' חנוכה שם (בראשי חדשים קריאת ההלל מנהג ... לפיכך קוראין בדילוג ... וכן בשאר ימי הפסח קוראין בדילוג כראשי חדשים). טור ושו"ע ס"ד (כל הימים של חולו של מועד ושני ימים אחרונים של יום טוב, קורים ההלל בדילוג כמו בראש חודש).

30) בשו"ע ורמ"א שם סעי' ב-ד.

וראה גם לעיל סי' קלא ס"ה (הלל של ראש חודש, שחיובו אינו אלא מנהג).

31) סעיף מ (בחול המועד חולצין אותן קודם קריאת הלל, בעוד שהש"ץ מחזיר את התפלה, והש"ץ חולץ אחר הלל. ובחול המועד של סוכות, שיש שהות קודם ההלל בשעה שמוכרין האתרוג, גם הש"ץ יחלוץ קודם הלל).

32) סעיף ב (יש אומרים ... גם חול המועד אינו זמן תפילין ... ויש אומרים ... חייב בתפילין. וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחן במועד ולברך עליהן, אלא שאין מברכין עליהם בבית הכנסת בקול רם ... יש אומרים שאין לברך על תפילין בחול המועד. לכן אותן שנהגו לברך נהגו לברך בחשאי ... אבל מי שמניחן בלא ברכה יפה הוא עושה כי ספק ברכות להקל וברכות אינן מעכבות).

ומנהג חב"ד שלא להניח תפלין בחול המועד.

ואף שכתב רבינו בסדורו, הלכות תפלין ד"ה כל אפשר נגע (ולא יפסיק בשום שיחה כלל בין תפילין של יד לתפילין של ראש ... וכן המניח תפילין בחול המועד בלא ברכה).

מכל מקום כתב בסדורו אחר ההלל (בראש חדש וחול המועד ... ומסירין התפילין בראש חדש). ובפסקי הסדור אות נה (ולא הזכיר זמן חליצת התפלילין בחול המועד. וכן מנהגנו).

ובקצות השלחן סי' ח ס"א (בחול המועד אין מניחים תפילין). ובבדי השלחן שם ס"ק ד (כן הנהיג אדמו"ר ז"ל, וזה מרומז גם כן בסדור אדמו"ר ז"ל).

33) תקנת קריאת התורה וההפטרה בשבת ומועדים וכו', נתפרשה כל אחת במקומה, כמצויין לעיל סי' תפח ס"ה (הערה 116).

34) בא יג, א-טז. מגילה לא, א (אמר אביי והאידנא נהוג עלמא למיקרי משך [ביום ראשון, כדלעיל סי' תפח ס"ה], תורא [ביום שני, כדלעיל ס"ב], קדש, בכספא, פסל, במדברא, שלח, בוכרא), כדלקמן בהמשך הסעיף. טור ושו"ע ס"ה (סימן הפרשיות של שמונת ימי הפסח, משך, תורא, קדש, בכספא, פסל, במדברא, שלח, בוכרא).

35) משפטים כב, כד – כג, יט. מגילה שם (בכספא).

שנאמר בו (כג, טו) "את חג המצות תשמור".

36) תשא לד, א-כו. מגילה שם (פסל).

שנאמר בו (לד, יח) "את חג המצות תשמור".

37) בהעלותך ט, א-יד. מגילה שם (במדברא).

שנאמר בו (ט, ב) "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו".

38) תשא לד, א (אלא שבשבת מתחילין: ראה אתה אומר גו' (שם לג, יב), כדלקמן בפנים). מגילה שם (אמר רב הונא אמר רב שבת שחל להיות בחולו של מועד בין בפסח בין בסוכות מקרא קרינן ראה אתה). טור ושו"ע ס"ה (שבת קורא ראה אתה אומר אלי, שהוא פסל).

39) רא"ש מגילה פ"ד ס"י (כשחל פסח בחמישי, שאז קורין ביום ראשון וביום שני משך תורא, ויום שלישי, שהוא שבת של חול המועד, קורין ראה אתה אומר אלי, דהיינו פסל לך). מרדכי מגילה רמז תתלא (כשחל פסח ביום ה', אז קורא ביום א' ב' משך תורא, וביום שבת שהוא יום ג', קורין ראה אתה אומר אלי, ובכללה הוי פסל לך). שו"ע שם (כשחל פסח ביום ה', שביום שלישי שהוא שבת קורא ראה).

40) גמרא שם (בין בסוכות).

41) שם לד, כא (ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות).

42) שם לד, יח.

43) רש"י מגילה שם ד"ה מקרא (שיש שם מצות שבת ורגלים וחולו של מועד דכתיב את חג המצות תשמור ומכאן למדנו איסור מלאכת חולו של מועד במסכת חגיגה). והוא בחגיגה יח, א (חולו של מועד אסור בעשיית מלאכה מנהני מילי דתנו רבנן את חג המצות תשמור שבעת ימים לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה).

44) ראה טור שם (חול המועד ... מותרין בכל מלאכה מן התורה, אלא שחכמים אסרום במקצת מלאכות, אף על גב דילפי' להו מקראי טובא, אסמכתות בעלמא נינהו, אבל עיקרן אינו אלא מדרבנן), ובב"י ומ"א שם הביאו מחלוקת הפוסקים בזה.

ולפי זה כתב כאן "ומכאן למדו חכמים לאסור בעשיית מלאכה בחולו של מועד", דהיינו דקיי"ל שהוא מדרבנן. וכן הוא לעיל סי' לא ס"ב (חול המועד שמותר במלאכה מן התורה). וראה גם לעיל סי' תסח ס"ה (הערה כז).

45) לבוש סוף הסימן (ולפי שצריכים לקרות שבעה, מתחילים מראה אתה אומר אלי וגו').

46) בשלח יד, א. מגילה שם (יום טוב האחרון של פסח קורין ויהי בשלח ... אמר אביי ... שלח).

47) בשלח טו, כו. רמב"ם הל' תפלה פי"ג ה"ח (ויהי בשלח עד סוף השירה, עד כי אני ה' רופאך). טור ולבוש ס"ח (וקורין חמשה בפרשת בשלח מריש סידרא עד רופאך).

48) ראה טו, יט – טז, יז. אביי שם (בוכרא).

שנאמר בו (טז, ח) "ששת ימים תאכל מצות, וביום השביעי עצרת לה' אלקיך, לא תעשה מלאכה".

49) אביי שם. טור ושו"ע שם.

50) ר"י בתוס' מגילה שם ד"ה והאידנא (אומר ר"י דזה הסדר לא ישתנה רק כשחל פסח ביום חמישי, שא' ב' קורין משך תורא, וביום שלישי שהוא שבת של חול המועד קורין ראה אתה אומר אלי, ובכללה הוי פסל לך). רא"ש מגילה פ"ד ס"י (וסדר הזה לא ישתנה אלא כשחל פסח בחמישי). מרדכי מגילה רמז תתלא (דזה הסדר לא ישתנה אלא כשחל פסח ביום ה'). טור ושו"ע שם (וזה הסדר לא ישתנה כי אם כשחל פסח ביום ה', שביום שלישי שהוא שבת קורא ראה אתה אומר אלי, שהוא פסל).

51) הרי"ץ גיאת ח"ב ע' קו (ואין לך שבת בחולו של מועד אלא אם חל בשלישי או בחמישי). טור (כי כשחל ביום ז' או ביום א' אין שבת בחול המועד).

52) רש"י מגילה ל, ב ד"ה ואי זו (וקיימא לן דלא בד"ו פסח לעולם). לבוש סוף הסימן (והיינו משום דלא בד"ו פסח, כמו שנתבאר לעיל סימן תכ"ח ס"א). ובלבוש סי' תכח סוף ס"א (ועל פי הכללים והדחיות שנמסרו בידך למעלה, יצא לך שאלו הם הימים שאין ראויין לקבוע בהם המועדים ... ולא בד"ו פסח).

53) שו"ע שם ס"א (אלו הימים שאין קובעים בהם המועדים לא ... בד"ו פסח).

54) רא"ש שם (כסדר שהן כתובין בתורה). ר"ן מגילה י, ב ד"ה והאידנא (וטעם סדר פרשיות הללו ... כולן נקראות כסדר כתיבתן בתורה, וכתוב בהן מענינו של פסח). טור ולבוש ס"ט (כסדר שהן כתובים בתורה).

55) מענינו של יום, כדלעיל סי' תפח ס"ה. והיא גם הראשונה בתורה.

56) שהיא גם האחרונה בתורה (פר"ח ס"ה).

57) פר"ח ס"ה (וביום שני קורין פרשה הכולל כל המועדות).

58) רא"ש שם (שקורין שור או כשב או עז ביום שני, לפי שכתוב בו ענין פסח ובחמשה עשר יום).

59) ר"ן שם (משום דכתיב ביה וספרתם לכם, ובשני מתחילין לספור את העומר).

60) בפסח (משא"כ בסוכות).

61) רש"י לא, א ד"ה ויהי (לפי שביום ז' של פסח אמרו שירה על הים). רא"ש שם (ובפרשת בשלח בשביעי שאז עברו ישראל את הים). ר"ן שם (ובשביעי אית לן למיקרי ויהי בשלח, שבשביעי אמרו ישראל שירה על הים). פר"ח שם (מעניינו של יום שנקרע בו הים).

62) מהריק"ש בערך לחם ס"ה (ואם טעה ושינה סדר הארבעה ימים של חול המועד, אע"פ שלא קראן כסדר שהם כתובות בתורה יצא, שאינן סמוכות בתורה, מידי דהוה לשמע והיה אם שמוע, כדאיתא בסי' ס"ד). הובא בפר"ח שם.

63) סעיף א (אם הקדים פרשה לחברתה, אף על פי שאינו רשאי, יצא, לפי שאינה סמוכה לה בתורה).

64) משנה מגילה כא, א (בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן). רמב"ם הל' תפלה פי"ב הט"ז (בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה ... אין פוחתין ממנין זה ואין מוסיפין עליהן).

וכן הוא בסידור, אחרי הלל (וקוראין בראש חדש וחול המועד ד' גברי).

65) מגילה כב, ב (זה הכלל כל יום שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה ... הלכך בראש חדש ומועד דאיכא קרבן מוסף קורין ארבעה).

66) דהכי קיי"ל לעיל סי' רפב ס"א (ואם רצו להוסיף על מנין זה יכולים להוסיף כמו שירצו, ולא היתה התקנה אלא כדי שלא יפחתו ממנין זה. ויש אומרים שביום טוב אין מוסיפים על ה', כדי שלא יהא שוה עם יום הכיפורים ושבת, אם יקרא בו ששה או שבעה ... והסברא ראשונה עיקר. ואעפ"כ נהגו במדינות אלו כסברא אחרונה).

67) רש"י שם ד"ה ואין מוסיפין הב' (ואין מוסיפין עליהן, בראשי חדשים וחול המועד נמי איכא ביטול מלאכה, דמלאכת דבר האבד מותרת).

68) רש"י שם ד"ה ואין מוסיפין הא' (שלא יקשה לצבור, מפני שהן ימי מלאכה).

69) ר"ן מגילה (יב, ב) ד"ה מתני' (שלא להטריח את הצבור). וכדאמרינן בתענית יד, ב (שאין מטריחין את הצבור יותר מדאי).

70) כדלעיל ס"ח.

71) כדלעיל סי' תפח ס"ו (ורבנן סבוראי תקנו, וכן הנהיגו הגאונים אחריהם, שיקרא ... בפרשת המוספין שבפנחס), ושם נסמן (הערה 126).

72) פנחס כז, יט. טור ושו"ע ס"ו (בכל ימי חול המועד ושני ימים טובים אחרונים קורים (הרביעי) בספר שני, בקרבנות המוספין שבפנחס, ומתחיל והקרבתם עד סוף פיסקא).

דהיינו שבשני ימים הראשונים של פסח, מתחילין ובחדש הראשון בארבעה עשר. ואילו בחול המועד וימים האחרונים מתחילין מפסוק והקרבתם, וכדלקמן סי"ג (וקורא בתורה והקרבתם וגו', כמו בחול המועד).

73) טור ורמ"א ס"ו (הרביעי).

74) סעיף יב (בימי חכמי הגמרא ... השביעי היה משייר כמה פסוקים בפרשה שיקראם המפטיר ... ואחר חבור הגמרא תקנו רבנן סבוראי לומר קדיש אחר שנשלם מנין הקרואים קודם המפטיר ... לכן הנהיגו שיגמור השביעי או האחרון כל הפרשה, ויאמרו קדיש, והמפטיר חוזר וקורא ג' פסוקים לפחות ממה שקרא כבר הז').

75) רבנו ירוחם נתיב ה ח"ד מה, ב (ובחול המועד שקורין ג' בספר ראשון, אינו אומר עליו קדיש, כי לא נשלמה עדיין חובת עולי היום שהם ד'). הובא בב"י ד"ה וקורין. לבוש ס"ה (ואינו אומר עליו קדיש, כי לא נשלמה עדיין חובת עולי היום שהם ד'). מ"א סק"ד (ואין אומרים קדיש עד אחר שקרא הרביעי שנשלם מנין הקרואים).

וכן הוא בסדור, אחר הלל (וקוראין בראש חדש וחול המועד ד' גברי, קדיש על ספר תורה).

76) מנהגים (טירנא) מנהגי פסח (ביום ז' הוא יום טוב, מתפללין כמו ביום טוב ראשון זמן חירותינו וכו'). מהרי"ל סדר התפלות של פסח ע' קמד (אומרים זמן חירותנו, חג המצות הזה, גם בימים האחרונים. מהרא"ק). דרכי משה (כתב במנהגים שלנו דיש לומר אף ביום טוב אחרון של פסח זמן חירותנו. וכ"כ מהרי"ל. וכן המנהג). רמ"א ס"ז (ואומרים בתפלה ובקידוש זמן חרותינו, כמו ביום טוב ראשון).

77) סוכה מז, א (אין אומרים זמן בשביעי של פסח). רמב"ם הל' שבת פכ"ט הכ"ג (ובשביעי של פסח אין מברכין שהחיינו מפני שאינו רגל בפני עצמו, וכבר בירך על הזמן בתחלת הפסח). טור ושו"ע ס"ז (בליל יום טוב האחרון מקדשין על היין ואין אומרין זמן). מ"א ס"ק ו (שאינו רגל בפני עצמו).

וראה גם לעיל סי' תסח סכ"ב (יום טוב האחרון של פסח ... שהכל רגל אחד הוא). סי' תעג ס"ב (ואם שכח לברך שהחיינו בקידוש ... חייב לברך אימתי שנזכר בכל שבעת ימי החג, דהיינו עד סוף יום טוב האחרון של גליות). ולעיל ס"ו (כולן טפלים ליום טוב הראשון, ואין שום אחד מהן כמועד בפני עצמו).

ונתבאר בלקוטי שיחות חל"ז ע' 14 ואילך. שלחן המלך ח"ב ע' קיח ואילך.

78) המפטיר קורא בספר תורה שניה, כמו בחול המועד, שנתבאר לעיל סי"א (להוציא ספר תורה שניה בכל יום לקרות בו פרשת המוספין שבפינחס, דהיינו והקרבתם וגו'), ושם (הערה 466).

טור ושו"ע ס"ו (שני ימים טובים אחרונים קורים ... בספר שני, בקרבנות המוספין שבפנחס, ומתחיל והקרבתם עד סוף פיסקא).

79) שמואל ב כב, א-נא. מגילה לא, א (יום טוב האחרון של פסח ... ומפטירין וידבר דוד). טור ושו"ע ס"ח (מפטירין ביום שביעי וידבר דוד).

80) רש"י שם ד"ה ומפטירין וידבר (שהיא שירה כמותה, ומדבר בה מיציאת מצרים, עלה עשן באפו וגו' וישלח חציו ויפיצם וגו').

81) שמואל שם טו.

82) שם טז.

83) ישעיה י, לב. מגילה שם (ולמחר ... ומפטירין עוד היום). טור ושו"ע שם (וביום שמיני עוד היום בנוב לעמוד).

84) רש"י שם ד"ה עוד היום (לפי שמפלתו של סנחריב בליל פסח היה).

וראה לקוטי שיחות חכ"ב ע' 35 והערה 51. שלחן המלך ח"ב ע' קכו.

85) ישעיה ל, כט. ירושלמי פסחים פ"ט ה"ג (כתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, בא ליל פסח ללמד על מפלתו של סנחריב).

86) הגהות מנהגים, חג הפסח אות לב (ואם יש מילה בכל יום טוב בשבת אומרים יום ליבשה, אבל [מילה] ביום טוב בחול אין אומרים אותו, רק בשני יום טוב אחרונים דפסח, לפי שהיה בהן קריעת ים סוף). לבוש סי' תקפד ס"ג (בכל יום טוב שיש בהם מילה כשחלין בחול אין נוהגים לומר יום ליבשה ... חוץ משני ימים טובים אחרונים של פסח כשחל בהם מילה אומרים בהן יום ליבשה אפילו בחול, משום דקריעת ים סוף היה בו ביום). מ"א סק"ו (מילה בשמיני אומרים יום ליבשה, מה שאין כן בשאר יום טוב, דאין אומרים יום ליבשה אלא אם כן חלו בשבת).

ומ"ש בשמיני, הכוונה לב' ימים האחרונים.

והוא פיוט שחיבר רבי יהודה הלוי, ומתחיל יום ליבשה נהפכו מצולים.

ובסידור רבינו לא הובא כלל פיוט זה.

87) ברייתא ביצה יז, א (תנו רבנן שבת שחל להיות בראש חדש או בחולו של מועד, ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שבע, ואומר מעין המאורע בעבודה). טור ושו"ע ס"ט (שבת שחל בחול המועד, ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו של שבת, ואומר יעלה ויבא בעבודה).

88) שו"ע שם (ובמוסף אומר סדר מוסף יום חול המועד), ולא מוסף של יום טוב. והיינו לענין:

(א) שאומר "ואת יום מקרא קדש הזה", כדלעיל סי' תפז ס"ו (ובמוסף של חול המועד נוהגין שם לומר את יום מקרא קודש כו', ולא יום טוב).

(ב) שמתחיל "והקרבתם", כדלעיל ס"ה (במוסף של חולו של מועד ... לא יאמר פסוק ובחמשה עשר יום וגו', אלא יתחיל והקרבתם וגו').

89) ברייתא שם (תנו רבנן שבת שחל להיות ... בחולו של מועד ... במוספין מתחיל בשל שבת ... ואומר קדושת היום באמצע). ורש"י (מתחיל בשל שבת, ברכה אחת לשניהם, ומתחיל להזכיר שבת תחילה ותתן לנו את יום המנוחה הזה ואת יום חג פלוני הזה). שו"ע שם (שמזכיר של שבת ואומר ותתן לנו את יום המנוח הזה ויום חג המצות הזה).

אשר כן הוא גם ביום טוב שחל בשבת, בשחרית (ובמוסף), כדלעיל סי' תפז ס"ג (להזכיר גם קדושת שבת בתחלת הברכה, דהיינו שיאמר ותתן לנו כו' את יום השבת הזה כפי נוסחתנו, או את יום המנוח הזה כפי נוסחאות אחרים), ושם נסמן.

וכאן כותב כפי נוסחתנו "את יום השבת הזה".

90) שו"ע שם (וכן אומר את מוספי יום המנוח הזה ויום חג המצות הזה). והנוסח בסידור רבינו (ואת מוספי יום השבת הזה ויום חג המצות הזה).

91) ביצה שם (רבי אומר אף חותם בה מקדש השבת ישראל והזמנים ... אמר רב יוסף הלכה כרבי). ורש"י שם ד"ה אין הלכה (בהא הלכתא כרבי דאמר אף חותם בה מקדש השבת ישראל והזמנים). שו"ע שם (וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים).

וכן הוא ביום טוב שחל בשבת, בשחרית (ובמוסף), כדלעיל סי' תפז ס"ג (ויחתום מקדש השבת וישראל והזמנים כפי נוסחתנו, או ישראל בלא וא"ו כפי נוסחאות אחרים), ושם נסמן.

92) בס"ג שם הובאו שתי דעות בזה, ומסיים "וטוב לחוש לדבריהם שלא לחזור לראש, שלא להכניס עצמו לידי ספק ברכה לבטלה". ולכן גם כאן "אין מחזירין אותו".

ואף ששם מיירי בתפלת שחרית, מטעם האמור לעיל שם (שהרי מי שהתפלל י"ח של חול אם הזכיר יום טוב באחת מהן, אע"פ שלא חתם בה ביום טוב, יצא בדיעבד).

מכל מקום שייך טעם זה גם במוסף, כדלעיל סי' רסח ס"ז (ובמוסף אם התפלל י"ח, ולא אמר רק ונעשה לפניך את חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף, באחת מהברכות, יצא).

93) יחזקאל לז-לח. מגילה לא, א (שבת שחל להיות בחולו של מועד ... אפטורי בפסח העצמות היבשות, ובסוכות ביום בא גוג). טור ושו"ע ס"ט (שבת שחל בחול המועד ... מפטירים היתה עלי), וסי' תרסג ס"ב-ג (שבת של חולו של מועד ... מפטיר ביחזקאל והיה אם בא גוג).

94) שערי שמחה למהרי"ץ גיאת ח"ב ע' קו (והכי אמר מר רב האיי, כך שמענו מפי חכמים, כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן, ונציחת גוג בתשרי, ומשום הכי מפטירין בעצמות בניסן, ובתשרי ביום בא גוג). הובא בטור, ובט"ז ס"ק ד.

95) טור (ואין מזכירין בה של פסח, לא באמצע ולא בחתימה), לגירסת הב"ח (כך היא הנוסחה בספרי רבינו המדוייקים). רמ"א ס"ט (ואין מזכירין בברכת ההפטרה לפסח לא באמצע ולא בחתימה).

96) מ"א סק"ז (רק חותם מקדש השבת).

97) לבוש סוף ס"ה (וחותמין בשבת לבדו ולא בהזמנים, שהרי אם לא היה שבת לא היו אומרים הפטרה בחול המועד). ב"ח סוף הסי' (והטעם משום דאם אין שבת אין הפטרה בחולו של מועד, וכדאמר רב גידל בפרק במה מדליקין (שבת כד, א) ראש חודש שחל להיות בשבת המפטיר בנביא אינו צריך להזכיר של ראש חודש, שאלמלא שבת אין נביא בראש חודש. והכי נקטינן כרב גידל דאין מזכירין של ראש חודש כלל בהפטרה לא באמצע ולא בחתימתה ... והכי נמי דכוותה בחול המועד). ט"ז סק"ה (דאלמלא שבת אין הפטרה בחול המועד).

וכדלעיל סי' רפד ס"ו (ראש חדש שחל להיות בשבת, אין המפטיר מזכיר ענין של ראש חדש כלל בברכת על התורה כו', לפי שאינו ענין כלל לראש חודש בהפטרה, שהרי אלמלא שבת אין הפטרה בראש חדש לבד).

וכן הוא לעיל סי' קפח סי"ד (בראש חודש שחל להיות בשבת, שאין מזכיר של ראש חודש, הואיל ואין הפטורה בראש חודש לעולם).

98) מנהגים (טירנא) מנהגי סוכות (שבת דחול המועד ... ויפטיר ... וחותם מקדש השבת ישראל והזמנים. כן הוא בכל המנהגים. וצריך עיון מאי שנא משבת דחול המועד דפסח, שאין חותם בהזמנים). דרכי משה סי' תרסג אות ב (ולי נראה דלא קשה מידי, דשאני ימי הסוכות דכל אחד יום טוב בפני עצמו, הואיל וחלוקים בקרבנותיהם, לכן מברכין הזמנים). לבוש סוף סי' תרסג (ומפטיר ... וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים ... ואף על גב דבשבת דחול המועד דפסח אינו חותם והזמנים, שאני חול המועד דסוכות כיון שגומרין בו ההלל, וכל יום הוא כרגל בפני עצמו כיון שמשתנין קרבנותיו, חשוב טפי יום טוב מחול המועד דפסח), ומטה משה סי' תתקסח (וחותם מקדש ישראל והזמנים. משא״כ בשבת דחול המועד של פסח), וסי' תרעז (ומהרי״ל השיב טעם לפי שסוכות חילוק בקרבן, משא״כ בפסח). וב"ח סוף הסימן (ואפשר לומר דדוקא של פסח, דאין גומרין בו ההלל כמו בראש חודש, נהגינן כרב גידל, אבל בשל סוכות דגומרין בו ההלל, ואינו דומה לראש חודש). מ"א סק"ז (משום דחלוקים במוספין חמיר טפי).

והיינו שגם בשבת חול המועד סכות אין מזכירין בנוסח הברכה, אלא "ועל יום השבת הזה". אבל חותמין "מקדש ישראל והזמנים", כמבואר בשו"ת תורת שלום ס' ד (שמעתי בשם כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה וכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה, שהיו חותמין בשבת חול המועד סוכות מקדש השבת וישראל והזמנים. ובהברכה לא היו מזכירים של יום טוב, כי אם בהחתימה, כנ"ל).

וכן הוא בספר המנהגים חב"ד ע' 32 (בשבת חול המועד סכות חותמין: מקדש השבת וישראל והזמנים. אבל בהברכה אין מזכירים של יום טוב, כי אם בהחתימה).

והיינו כאופן הראשון שנתבאר בפרמ"ג א"א ס"ק ז (ומשמע דווקא לחתום, הא באמצע אין מזכיר בברכת על התורה של סוכות, וצ"ע. ואפשר לאו דוקא, הוא הדין באמצע, ומסתמא כן הוא).

וראה אוצר מנהגי חב"ד חג הסכות ע' שכז-ח.

99) אבודרהם סוף סדר תפלת מוסף של הפסח (נהגו העולם לקרות בחג המצות שיר השירים, מפני שהוא מדבר מגאולת מצרים). דרכי משה ס"ק א ([שבת שחל בחול המועד] והמנהג לומר בו שיר השירים). רמ"א ס"ט (ונוהגין לומר שיר השירים בשבת של חול המועד). מ"א ס"ק ח (מפני שמפורש בו ענין יציאת מצרים).

ובפסקי הסדור אות קסה (ועל פי נוסח אדמו"ר אין קוראין שיר השירים בצבור כלל. וכן הוא מנהג הספרדים). ואין מנהג חב"ד לקראו (ראה אוצר מנהגי חב"ד חה"פ ע' רי).

100) רמ"א סוף ס"ט (והעם נהגו שלא לברך עליהם על מקרא מגילה, ולא על מקרא כתובים).

ואף שכמה פוסקים כתבו לברך עליהם, השיב בשו"ת רמ"א סי' לה (דקדקתי במה שכתבתי והעם נהגו שלא לברך כו', ולא כתבתי סתם וכן נוהגין, כמו שהוא מדרכי בשאר מקומות, ופוק חזי מה עמא דבר. וכן נראה לי מכמה טעמים). הובא בט"ז סק"ו.

וכן לענין שאר המגלות, כתב בב"י סי' תקנט ד"ה ומ"ש שא"א (והעולם לא נהגו לברך כלל על שום מגילה, חוץ ממגילת אסתר).

ומה שכתב "שום ברכה", הוא כמבואר בהגהה שבמרדכי מגילה רמז תשפג (במסכת סופרים על רות איכה קהלת ושיר השירים מברך על מקרא מגילה, ואם היתה כתובה בין הכתובים מברך על מקרא כתובים). וכתב על זה בשו"ת הרמ"א שם (ומאחר דאיכא חילוף בגירסות נראה, דאם כתובים בין הכתובים כמו בזמן הזה, דאין מגילות אלו כתובים במגילות כמו בימיהם, להוציא נפשם מפלוגתא, נראה דאין לברך עלייהו כלל, דהרי אם מברך שלא כדינו אינו מועיל, ומברך ברכה לבטלה).

101) שו"ת הרמ"א שם (כי יש לתמוה על ברכה זו למה, וכי קריאות אלו חיובא לברך עלייהו אשר קדשנו במצותיו וצונו, והיכן מצינו שצוו חכמים על כך, שהרי לא נזכרו קריאות אלו בתלמוד ולא בשום פוסק מפורסם, כי אם בדברי האחרונים ובקצת מדרשות).

102) רמב"ם הל' מגילה פ"א ה"א (קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנת הנביאים).

103) שו"ע סי' תרצא ס"י (אם אין מגילה כשרה, קורים אותה בחומש בלא ברכה).

104) ט"ז שם (ועיקר הטעם, דאף במגילת אסתר שחייבים חיוב גמור לקרותה, אפילו הכי אין מברכין עליה אלא במגילה כשירה, אבל אם קורין אותה בחומש, כתב בסי' תרצ"א אין מברכין עלי', קל וחומר באלו המגילות שאין חיובם בבירור רק מנהג, והם נדפסים בחומשין, שאין לברך עליהם).

105) כדלקמן סי' תצד סי"ג (נוהגין לקרות מגילת רות בשבועות ... ואין מברכין כלום על קריאת מגילה זו כמו שנתבאר בסי' ת"צ).

106) אבודרהם שם (נהגו העולם לקרות בחג המצות שיר השירים ... וגם בחג השבועות נהגו לקרות רות ... וגם בשמיני חג עצרת נהגו לקרות קהלת).

107) דרכי משה ס"ק א (ואם שבת בימים האחרונים של פסח, אומרים אותו ביום האחרון בשבת). רמ"א ס"ט (ואם שבת ביום טוב האחרון, אומרים אותו באותו שבת).

108) מ"א סוף סק"ו (ואם חל יום ז' בשבת, אומרים ביוצר הפיוטים של שבת חול המועד, מפני שאומרים שיר השירים באותו יום). לבוש ס"ט (וכיון שאומרים שיר השירים ביום ז', אומרים גם הפיוט המדבר משיר השירים).

ובמנהג חב"ד אין אומרים שיר השירים ולא הפיוטים.