תצא סדר הבדלה במוצאי יום טוב

ובו ד' סעיפים

א במוצאי יום טוב, בין במוצאי יום טוב לחול ובין במוצאי יום טוב לחולו של מועד, צריך לומר הבדלה בברכת חונן הדעת1, דהיינו אתה חוננתנו2, כמו במוצאי שבת3.

וצריך גם כן להבדיל על הכוס4 כמו במוצאי שבת5.

אלא שאין צריך לברך לא על הנר ולא על הבשמים6, לפי שאין מברכין על הנר אלא במוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים שנאסר אור כל היום, ועכשיו חוזר להיתרו כמו שנתבאר בסי' רח"צ7. אבל ביום טוב לא נאסר האור לעולם לצורך יום טוב8.

ועל הבשמים גם כן אין צריך לברך אלא במוצאי שבת, כדי להשיב את הנפש שכואבת על הנשמה יתירה שהיתה בו בשבת והלכה ממנו במוצאי שבת9. אבל ביום טוב אין לאדם נשמה יתירה כלל10:

ב בהבדלה שבמוצאי יום טוב שהוא חל בחול, גם כן צריך לומר בין יום השביעי לששת ימי המעשה, כמו שנתבאר בסימן רצ"ו11. ואף שעכשיו הוא אמצע השבוע, אין בכך כלום, לפי שסדר הבדלות הכתובות בתורה הוא מונה12, בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים כו'13:

ג מי שנמשכה סעודתו במוצאי יום טוב האחרון של פסח עד לאחר צאת הכוכבים, מותר לאכול חמץ בסעודה, אף שעדיין לא התפלל ערבית ולא הבדיל כלל. לפי שאיסור חמץ אינו תלוי בהבדלה כלל, דכיון שחשכה הוא לילה לכל דבר, וכבר הלכה ממנו קדושת יום טוב14.

ומה שאסור בעשיית מלאכה קודם ההבדלה אינו מחמת קדושת יום טוב, אלא שהחכמים אסרוהו15 מטעם שנתבאר בסי' רצ"ט16.

(ואף17 להוסיף מחול על הקודש אין צריך, כי אם לענין שביתת יום טוב ממלאכה, שזה נלמד ממה שכתוב18 תשבתו שבתכם כמ"ש בסי' רס"א19). אבל לענין שאר דברים התלויים בקדושת היום, כגון מצות מקרא קודש, עיין סימן תקכ"ט20, אין צריך להוסיף מחול על הקודש21.

וכל שכן לענין אכילת חמץ, שאינו תלוי כלל בקדושת היום, שהרי אף בחולו של מועד אסור לאכול חמץ22:

ד יום טוב שחל בערב שבת אין מבדילין, שהרי קדושת שבת חמורה מקדושת יום טוב23.

אבל יום טוב שחל במוצאי שבת צריך להבדיל על הכוס כמו שנתבאר בסי' תע"ג24. וגם צריך להבדיל בתפלה שיאמר ותודיענו כו' קודם ותתן לנו25:


1) טור ושו"ע ס"א (במוצאי יום טוב, בין במוצאי יום טוב לחול בין במוצאי יום טוב לחולו של מועד, מבדיל בתפלה כמו במוצאי שבת).

וכמו במוצאי יום כיפור, דאמרינן ביומא פח, רע"א (יום הכפורים ... ערבית מתפלל ... שמונה עשרה שלימות מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת).

וכדלקמן סי' תרכא ס"א (ומתפללין תפלת ערבית ... ואומרים הבדלה בחונן הדעת, כמו בכל מוצאי שבת ויום טוב).

2) ב"י ריש הסי' (כלומר שאומר אתה חוננתנו). לבוש ס"א (אומרים אתה חוננתנו בתפלה כמו במוצאי שבת).

3) כדלעיל סי' רצד ס"א (תקנו הבדלה בתפלה ... ותקנוה בברכת חונן הדעת).

4) ברייתא פסחים קד, א (אומר הבדלות במוצאי שבתות, ובמוצאי ימים טובים, ובמוצאי יום הכפורים, ובמוצאי שבת ליום טוב, ובמוצאי יום טוב לחולו של מועד). טור ושו"ע ס"א (ומבדיל על הכוס).

5) כדלעיל סי' רצד ס"ב (התקינו חכמים שלעולם צריך כל אדם המבדיל בתפלה להבדיל גם על הכוס).

6) טור ושו"ע ס"א (אלא שאינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים).

וכן הוא לקמן סי' תרא ס"ב (ובמוצאי ראש השנה מבדילין בין בתפלה בין על הכוס כמו במוצאי שבת, אלא שאין מברכין על הבשמים ועל האש כמו בשאר מוצאי יום טוב, כמו שנתבאר בסי' תצ"א ע"ש).

7) סעי' א-ב (כיון שנאסר בשבת והותר במוצאי שבת, הרי זה כאלו נברא עתה מחדש, ומברכים עליו בשעת בריאתו ... במוצאי יום הכיפורים ... שהבדיל לנו זה היום משאר יום טוב שנאסר בו להבעיר אור עד עתה בלילה). ולקמן סי' תרכד ס"ד (אינו דומה לשאר מוצאי יום טוב שאין מברכין עליו, לפי שאין מברכין על האור אלא בשעת חידושו, דהיינו במוצאי שבת שהוא תחלת ברייתו, או במוצאי יום הכיפורים שהוא כמו דבר חדש לנו).

8) ב"י (ומה שכתב אלא שאין מברכין על הנר, פשוט הוא, דכיון דיום טוב מותר בהדלקת הנר, לא שייך לברך על הנר). לבוש שם (דכיון דיום טוב מותר בהדלקת הנר, לא שייך לברך על הנר במוצאו). ט"ז (דהא ביום טוב מותר להדליק נר).

9) ביצה טז, א (נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו). רמב"ם הל' שבת פכ"ט הכ"ט (ולמה מברכים על הבשמים במוצאי שבת, מפני שהנפש דואבת ליציאת שבת משמחין אותה, ומיישבין אותה בריח טוב). טור סי' רצז (שאין מברכין עליהן אלא להשיב הנפש, שהיא כואבת מיציאת השבת).

וכן הוא לעיל סי' רצז ס"א (הנהיגו חכמים להריח בבשמים בכל מוצאי שבת כדי להשיב את הנפש שהיא דואבת ליציאת השבת בשביל הנשמה יתירה שהלכה, לפיכך מיישבים ומשמחין אותה בריח טוב). סי' תעג ס"ו (שמה שמברכין על הבשמים בכל מוצאי שבת הוא כדי להשיב את הנפש שהיא דואבת ליציאת הנפש השבת, מחמת נשמה היתירה שניטלה ממנו). לקמן סי' תרכד ס"ג (שלא תקנו אלא במוצאי שבת, כדי להשיב את הנפש יתירה שהלכה לה).

10) תוס' פסחים קב, ב ד"ה רב (דביום טוב ליכא נשמה יתירה). ט"ז (וביום טוב ליכא נשמה יתירה), ומ"א (דליכא נשמה יתרה ביום טוב).

וראה מה שדנו בזה בשער הכולל פי"ז סוף ס"ק כב. לקוטי שיחות חל"א ע' 192-196. שלחן המלך ח"ב ע' קכז-קלג.

11) כנראה רצה רבינו לבאר שם הלכה זו, או שביארה שם ולא הגיע לידינו. וכן ציין לשם לעיל סי' תעג ס"ט (כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה, כמו שנתבאר בסי' רצ"ו).

12) חולין כו, סוע"ב (יום טוב שחל להיות באמצע שבת אומר המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, מאי טעמא סדר הבדלות הוא מונה), ורש"י (אע"ג דלא שייך יום השביעי הכא כלל). רמב"ם הל' שבת פכ"ט הכ"ח (יום טוב שחל להיות באמצע שבת אומר בהבדלה המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, כדרך שאומר במוצאי שבת, שסדר ההבדלות הוא מונה).

ואף דאמרינן בפסחים קד, א (בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימה היא), וכן הוא לעיל סי' תעג ס"ט (בהבדלה שבכל מוצאי שבת ויום טוב אין אומרים בין יום השביעי לששת ימי המעשה אלא כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה).

מכל מקום גם בהבדלה של מוצאי יום טוב הוא מעין חתימה, כמבואר ברש"י חולין שם ד"ה סדר הבדלות (ובין יום השביעי כו' היינו בין קדש לחול, ומשום דבעי למימר מעין חתימה סמוך לחתימתה).

13) רש"י שם ד"ה סדר (סדר הבדלות האמורות בתורה הוא מונה, ולהבדיל בין הקדש וגו', ויבדל בין האור ובין החושך, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי).

והיינו שזהו "סדר הבדלות הכתובות בתורה":

(א) בין קדש לחול – נגד האמור בשמיני י, י (ולהבדיל בין הקדש ובין החול).

(ב) בין אור לחשך – נגד האמור בבראשית א, ד (ויבדל אלקים בין האור ובין החשך).

(ג) בין ישראל לעמים – נגד האמור בקדושים כ, כז (ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי).

וההבדלה הרביעית (בין יום השביעי לששת ימי המעשה) – היא מעין חתימה (בא"י המבדיל בין קדש לחול).

14) מ"א (ומי שהתחיל לאכול במוצאי פסח מבעוד יום ונמשך עד הלילה, ועדיין לא התפלל והבדיל, צ"ע אם מותר לאכול חמץ, דלכאורה נראה שמותר לאכול, דכיון שחשכה לילה הוי חול לכל מילי ... ולכן כיון שחשכה מותר לאכול חמץ). ח"י (וכן נראה לי עיקר, דאיסור חמץ אינו תלוי כלל בהבדלה).

ובלקוטי שיחות חכ"ב ע' 36 והערה 62 (במשנה ברורה שם (סק"א) כתב "אמנם אם עדיין לא בירך ברכת המזון, בודאי אין לו לאכול חמץ, דהרי יצטרך לומר יעלה ויבוא, משום דאזלינן בתר התחלת הסעודה, כדאיתא לעיל בסו"ס קפח, ואם כן יהי' תרתי דסתרי" – אבל צע"ג, כי הדין שבמג"א וח"י אפשרי רק לפני ברכת המזון, שהרי משתחשך אסור לאכול אחרי ברכת המזון קודם מעריב והבדלה (שו"ע או"ח סי' רצט). וראה גם כף החיים (סק"ח) שמסתימות לשון הפוסקים משמע שגם קודם ברכת המזון שרי).

ולמעשה נתבאר שם, שגם כשיברך אחר כך ברכת המזון יאמר ביום חג המצות הזה. ובהערה 64 (כן משמע במשנה ברורה שם, מדכתב "יצטרך לומר יעלה ויבוא כו', ואם כן יהי' תרתי דסתרי [ולא – "ולא יוכל לומר לומר יעלה ויבוא ... כי יהי' תרתי דסתרי", ע"ד הדין בסקפ"ח שמביא, דמי שנמשכה סעודתו למוצאי שבת והתפלל ערבית אינו מזכיר של שבת)] – ומשמע מזה, שגם לדבריו אין ב"סתירה" זו לפטרו מאמירת יעלה ויבוא. ויש לומר שאינו דומה לדין הנ"ל (בסקפ"ח), כי שם "דבריו סותרים" כלשון אדה"ז בשולחנו שם (סי"ז) "שתחלה התפלל תפלת יום שלאחריו ואחר כך מזכיר יום העבר"; משא"כ בנדון דידן, שהמדובר באכילה (אכילת חמץ). ועצ"ע).

וראה גם שם ע' 128 והערה 46 ובשוה"ג.

וכעין זה הוא לעיל סי' רסג סכ"ה (וכן מי שמאחר להתפלל ערבית במוצאי שבת, או שממשיך סעודתו בלילה, מותר לו לומר אפילו לישראל שכבר התפלל והבדיל בתפלה שיעשה לו מלאכה, ומותר לו ליהנות ולאכול ממלאכתו, אע"פ שאחר כך יזכיר עדיין של שבת בברכת המזון).

15) מ"א (דכיון שחשכה לילה, הוי חול לכל מילי, אלא שחכמים אמרו שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל בתפלה).

ומטעם זה יכול לספור ספירת העומר קודם הבדלה, כמבואר במ"א סי' תפט סוף סק"ז (מה שנהגו לספור קודם הבדלה ... דבאמת שבת כבר חלף והלך לו רק שאסורים במלאכה עד שיבדיל).

וכן הוא לעיל סי' תפט סט"ז (מותר לספור קודם תפלת ערבית, אפילו במוצאי שבת שמוסיפין מחול על הקודש, שמכל מקום לילה הוא ואינו נחשב ליום העבר אלא ליום המחרת), ושם נסמן (הערה 291).

16) סט"ו (אף על פי שיצא השבת והוסיף מחול על הקדש אסור לאדם שיעשה חפציו קודם שילוה את המלך דהיינו שיבדיל).

וכן הוא לקמן סי' תרכד סט"ו (שלא אסרו קודם הבדלה אלא אכילה ושתיה ועשיית מלאכה ממש, כמו שנתבאר בסי' רצ"ט ע"ש).

17) המשך דברי רבינו:

(א) איסור עשיית מלאכה קודם ההבדלה אינו מטעם הוספה מחול על הקודש.

(ב) גם אין צריך להוסיף מחול על הקודש לענין מצות מקרא קודש (וסעודת יום טוב).

(ג) וכל שכן איסור אכילת חמץ, שאינו תלוי כלל בקדושת היום.

18) אמור כג, לב.

19) ס"ד (יש אומרים שמצות עשה מן התורה להוסיף מחול על הקדש באיסור עשיית מלאכה בכניסת שבתות ויום טוב וביציאתם שנאמר ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב (מערב עד ערב תשבתו שבתכם) ... ימים טובים מנין תלמוד לומר תשבתו, שבתות מנין תלמוד לומר שבתכם, הא כיצד כל מקום שנאמר שבות מוסיפים מחול על הקדש מלפניה ולאחריה), וסי' תרח ס"א (מצות עשה מן התורה להוסיף מן החול על הקודש בין בעינוי בין באיסור מלאכה, שנאמר ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם ... שבת מנין תלמוד לומר תשבתו, יום טוב מנין תלמוד לומר שבתכם, כל שבות שאתה שובת אתה מוסיף לה בין מלפניה בין מלאחריה).

וגם שם מדייק וכותב "להוסיף מחול על הקדש באיסור עשיית מלאכה", משא"כ לענין שאר דברים התלויים בקדושת היום, כאמור כאן.

20) ס"א (כשם שמצוה לכבד את השבת ולענגה, כך כל ימים טובים, שנאמר לקדוש ה' מכובד, וכל ימים טובים נאמר בהן מקרא קדש), וס"ג (איזה עונג זה שאמרו חכמים שחייב אדם לאכול בכל יום טוב ב' סעודות, אחת בלילה ואחת ביום בשחרית), וס"ה (שהרי נאמר בו מקרא קדש).

וכן הוא לעיל סי' רמב ס"א (שני דברים נתפרשו בשבת על ידי הנביאים והם כבוד וענג שנאמר וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד, ועיקרן מן התורה, שהשבת הוא בכלל מקראי קדש). הרי שחובת הסעודה ביום טוב היא מצות מקרא קודש, ואין בזה חיוב להוסיף מחול על הקודש.

21) והיינו שאין בזה חיוב להוסיף. אבל אם מוסיף, אפשר שמקיים בזה גם מצות סעודת שבת ויום טוב. ויש בזה ב' דעות, כדלעיל סי' רסז ס"ג (יכול לקדש ולאכול מפלג המנחה ולמעלה, אפילו אם לא התפלל ערבית עדיין, ובאכילה זו שמבעוד יום יוצא ידי חובת סעודה אחת מג' סעודות שחייב לאכול בשבת (כיון שכבר קיבל עליו תוספת שבת נעשה אצלו כשבת עצמה לכל דבר). ויש מחמירים שימשיך סעודתו בלילה עצמו, שיאכל כזית לפחות אחר צאת הכוכבים, כדי שיקיים ג' סעודות בשבת עצמה).

שתי הדעות האלו נרמזו גם לעיל סי' קפח סי"ז (היה אוכל בשבת ונמשכה סעודתו עד שחשיכה אפילו כמה שעות בלילה מזכיר של שבת בברכת המזון ... והוא הדין לראש חודש חנוכה ופורים. ויש אומרים שבראש חודש חנוכה ופורים הואיל ואין בהם תוספת מחול על הקדש אינו מזכיר מעין המאורע אחר שיצא היום). הרי שלדעה הב', גם סעודת שבת נכללת בתוספת שבת.

ולכן כתב כאן "להוסיף מחול על הקודש אין צריך ... כגון מצות מקרא קודש ... אין צריך להוסיף מחול על הקודש". אבל אם הוסיף גם לענין הסעודה, אפשר שמועיל.

*

וכל זה לענין סעודת שבת ויום טוב, אבל לענין אכילת מצה בליל פסח, לדברי הכל אינה מועלת תוספת יום טוב, כדלעיל סי' תעב ס"ב (אף על פי שבשאר ימים טובים יכול האדם להוסיף מחול על הקודש לקדש ולאכול מבעוד יום, מכל מקום בפסח אינו יכול לעשות כן, לפי שאכילת מצה הוקשה לאכילת פסח שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו, ובפסח נאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה, בלילה ממש. וכיון שאכילת מצה שהיא מן התורה אינו אלא בלילה, לכן גם כל הארבע כוסות שתקנו חכמים אינו אלא בלילה בזמן הראוי לאכילת מצה, שכל מה שתקנו חכמים כעין של תורה תקנו, וכוס של קידוש הוא אחד מן הארבע כוסות, לפיכך צריך בלילה ממש ולא במה שהוסיף מחול על הקודש).

וכן לענין סעודת ליל חג הסוכות, כדלקמן סי' תרלט ס"כ (וכיון שאכילת לילה הראשונה נלמד בגזירה שוה מאכילת מצה, צריך להיות דומה לה בכל דבר, דהיינו שלא יאכל ... בסוכה עד לאחר צאת הכוכבים ... כמו באכילת מצה כמ"ש בהלכות פסח).

וכן לענין ספירת העומר אין התוספת מועלת, כדלעיל סי' תפט סט"ז (מותר לספור קודם תפלת ערבית אפילו במוצאי שבת שמוסיפין מחול על הקודש שמכל מקום לילה הוא ואינו נחשב ליום העבר אלא ליום המחרת), ושם (הערה 291).

22) מ"א (אבל איסור חמץ אין תלוי בהבדלה, שהרי אף בחול המועד אסור לאכול חמץ).

23) ברייתא פסחים קד, א (אבל לא במוצאי יום טוב לשבת), ורש"י (דאפרכוס יוצא והמלך נכנס, אין דרך ללוות האפרכוס, שהכל נמשכין אחר המלך). רמב"ם הל' שבת פכ"ט הי"ח (אבל אין מבדילים במוצאי יום טוב לשבת).

24) ס"ו (אם חל במוצאי שבת, צריך לומר הבדלה לאחר הקידוש ... יקנה"ז), ושם נסמן (הערה לג).

25) ברכות לג, ב (דתקינו לן מרגניתא בבבל, ותודיענו ה' אלהינו את משפטי צדקך ... הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך, ותתן לנו וכו'), ורש"י (לומר במקום ותתן לנו, ולכשיגיע בין קדושת שבת לקדושת יום טוב וכו' הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך, יאמר ותתן לנו ה' אלהינו מועדים לשמחה וכו', ומסיים מקדש ישראל והזמנים). טור ושו"ע ס"ב (יום טוב שחל להיות במוצאי שבת אומר באתה בחרתנו, ותודיענו). לבוש ס"ב (מבדילין בברכת קדושת היום ואומרים במקומו ותודיענו, שיש בו כל סדר ההבדלה. דהיינו שאומרים אתה בחרתנו עד עלינו קראת, ומתחילין ותודיענו יי אלהינו משפטי צדקך וכו' עד וקדשת את עמך בקדושתך, ותתן לנו יי אלהינו וכו'). וכן הוא בסידור.